Bava Batra 61a

תני רב יוסף ג' שמות יש לה יציע צלע ותא איציע דקרא קאי דיציע דמתני' כבר פירש רב יוסף גופיה דהוי בדקא חלילה ויציע דבהמ"ק לא מצינו בשום מקום שהיה עשוי כמין חלונות:

והצלעות צלע אל צלע וכתיב בהאי קרא ולא היו אוחזים בקירות הבית ובקרא דיציע כתיב לבלתי אחוז בקירות הבית ש"מ דצלע ויציע חד הוא:

ואיבעית אימא מהכא כותל ההיכל שש תימה לר"ת ולר"י דבתר קרא מייתי משנה דהוי כמו יהודה ועוד לקרא בפ"ק דקדושין (דף ו.) ואומר ר"י דהתם לא קפיד אלא אלשון ועוד אבל הכא דלא קאמר ועוד אתי שפיר וכענין זה מצינו בכמה מקומות (ב"ק דף צב:) דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ושנוי במשנה:

והתא שש בתיכונה איירי דאותה היתה שש אבל תחתונה לא היתה אלא חמש כדכתיב והיציע התחתונה חמש באמה רחבה וגו' ונראה דלכך לא נקט התחתונה משום דכנגד התחתונה היה כותל ההיכל עביו שבע אע"פ שכותל מזרחי של היכל שלא היה בו תאים היה שש עביו למעלה ולמטה שאר כתלי ההיכל שהיו בהן מגרעות היו למטה עבין ז' וכנגד התיכונה עביו שש כי המגרעת היא אמה ולכך התיכונה רחבה מן התחתונה אמה ולכך נקט תיכונה משום דניחא ליה למינקט בכותל היכל מערב שש כמו שמונה התם בכותל מזרח ואם הוה נקט בתחתונה הוה צריך למימר כותל היכל שבע והתא חמש וניחא ליה למינקט שש במערב כמו במזרח ועוד נראה לר"י דהמגרעות היו בין בכותל ההיכל בין בשלשה כותלי התא והמגרעת היתה חצי אמה מכל צד והיתה כותל ההיכל מלמטה שש ומחצה וכנגד התיכונה שש והשתא ניחא דכל התאים היו מרובעים התחתונה חמש על חמש והתיכונה שש על שש והעליונה שבע על שבע והא דתנן במס' מדות (פ"ד מ"ד) התחתונה רחבה ה' ורובד שש אמצעית שש ורובד שבע המגרעת קרי רובד לפי שהוא כעין שורה בולטת דרובד היינו שורה כדתנן במסכת תמיד (פ"א מ"א) בית גדול היה ומוקף רובד של אבן ומפרש בגמ' דהיינו איצטוותא ועוד יש לפרש דבבית שני היתה יציע התחתונה שש והיה חלוק מבית ראשון כמו שמצינו שחלוקין תאים שלעתיד במשכן דיחזקאל דכתיב התם ורוחב הצלע ד' אמות ה"נ שמא כך היו חלוקין מבית ראשון ומצינא למימר דחשיב שפיר מלמטה:

מאי יציע הכא תרגימו אפתא פירש ר"ש ז"ל: בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחריו. וקשה בעיני דאם כן לימא ולא היציע שאחריו, כמו שאמר ולא החדר שלפנים ממנו, ועוד בברייתא קתני לקמן (בבא בתרא סה, ב) גמרא המוכר את הבית מכר את הדלת וכו' אבל לא מכר לו את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים, ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע, ואלו חדר שלפנים ממנו שייריה, והיכי דמי, אי דמצר ליה מצרי בראי, בין חדר בין יציע מכור, דכיון דכתב ליה הוא וכל מה שבתוכו, הרי הוא כאלו כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום, ואי דלא מצר ליה מצרי בראי, אפילו חדר נמי לא קנה, ואם כן ליתני ולא את היציע ולא את החדר שלפנים ממנו, ומאי שנא חדר דשייריה. אלא מסתברא שהיציע הוא או בתוך חללו של בית, כמו שפירשו מקצת המפרשים, וכמו שיראה מפשוטה של שמועה שבסוף פרק חזקת הבתים (בבא בתרא ס, א) דאמרינן התם מאי חדר שחלק חדרו לשנים ומאי עלייה אפתא, אי נמי שהיא עלייה שעל גבי הבית ופתוחה לתוך הבית ועולין דרך ארובה, כמו שכתב הרב אלפסי ז"ל, ולפיכך ברייתא כשמצר לו מצרים החצונים, וחדר שלפנים מכור, הואיל וכתב לו הוא וכל מה שבתוכו דהוי כולא שיירית בזביני אלין, אבל מצרים לבור ודות שהן תוך הבית, כי מצר לו מצרי הבית לא מוכחי מידי למכירתן של אלו, שהרי לא מחמתן מצר, אלא מחמת גופו של בית והוא הדין ליציע וכשלא כתב לו מארעית תהומא ועד רום רקיעא, וכי אוקימנא מתניתין לקמן גבי חדר דמצר לו מצרים חיצונים, משמע דכולה מתניתין אוקימנא בהכין, ואמרינן טעמא דלא קנה משום דהוה ליה למכתב ולא שיירית ולא כתב, אחדר בלחוד קאי, אבל איציע ואגג גבוה לא קאי, דבין מצר בין לא מצר הדין שוה בהן, דמצרים לגבי דידהו לא מוכיחי כלום. כנ"ל.

השתא יציע אמרת לא מזדמנא חדר מיבעיא לפי מה שכתבתי הכי קאמר, השתא יציע שהוא תוך הבית לא מזדבן, חדר שהוא לפנים ממנו, מבעיא. ור"ש ז"ל פירש לפי שהחדר אין תשמישו דומה לתשמיש בית, שאינו עשוי אלא לשמירת אוצרו, ויש מדקדקין מכאן, דחדר נמי בדאית ליה ארבע אמות, הא לית ליה ארבע אמות לא חשיב, ומזדבן אגב ביתא, דאי לא תימא הכין, מאי קא קשיא ליה חדר מבעיא, אין צריכא למיתני', ולאשמעינן באיזה חדר שיהיה ואפילו אין בו ארבע אמות לא מזדבן. ומסתברא דאין כאן ראיה, דהכי קאמר, השתא יציע לא מזדבן אף על פי שהוא תוך מצרי הבית וכולה חדא תשמישתא היא, חדר ואפילו אין בו ארבע אמות דהאי תשמישתיה לחוד והאי תשמישתיה לחוד, דאין חדר עשוי אלא לשמירת אוצרו, ואפילו פחות מארבע אמות ראוי לתשמיש זה וחשוב, מיבעיא דלא מזדבן. ולפיכך מסתברא דחדר אפילו אין בו ארבע אמות על ארבע אינו מכור. ועוד נראה לי ראיה, מדאמר ליה מר זוטרא גבי יציע, דאם איתא לינטר ולימא לה גבי חדר ולימא והוא דהוו ארבע אמות, כלומר בין יציע בין חדר. כנ"ל.

המוכר את הבית וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק הרביעי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר עניני המכירות מה שנכלל בענין המכר ומה שאינו נכלל בו וכן דרכי המכירה במטלטלין במה נקנין ובמה אין נקנין ואם נמצא הפסד בהם מה דינו בחזרה או בחיוב אחריות וכן טעות שנמצא בקרקעות כיצד דינו ושכל עניני זה החלק יתבארו בארבעה פרקים אלו ר"ל הבית והספינה ופירות ובית כור ואולם כונת זה הפרק לבאר בו מה שנכלל במכר הקרקעות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשמנה חלקים הראשון במי שמכר את הבית איזה מן הדברים שהם בגוף הקרקע נכללים בה ואיזה אינו נכלל בה ונכלל בה מה ששייר זה לעצמו על איזה צד הוא יכול ליכנס בו וכן יתגלגלו בו דיני המצרים ר"ל על איזה צד אדם צריך לסיים את המכר במצרים השני במי שמכר את הבית גם כן איזה מן הדברים שאינם מגוף הקרקע נכללים בה כגון דלת וכיוצא בה ואיזה אין נכלל בה כגון תנור המיטלטל וכיוצא בו השלישי במוכר את החצר הרביעי במוכר בית הבד החמישי במוכר בית המרחץ הששי במוכר את העיר השביעי במוכר שדות וכרמים השמיני באחד מכל אלו שהם בנותן או מקדיש או חולק עם אחיו או מחזיק בנכסי הגר אם הדין בהם כמוכר אם לאו זהו יסוד הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר המוכר את הבית לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוחה לתוכו ולא את החדר שלפנים ממנו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים ר' יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אע"פ שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מוכר לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך מודה ר' עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר ר' עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך אמר הר"ם פירוש יציע הוא חלל בין שני כותלים כגון צורה זו [ראה הציור בפיה"מ הנדפס בגמ'] ומלת ממנו הוא חוזר אל הבית ואין הלכה כר' יהודה בור הוא חפירה בקרקע והדות בנוי על הקרקע לפי שלא יועיל עומקא ורומא [ראה בפיה"מ הנדפס בגמ'] עד שיכתוב לו קני מארעית תהומא עד רום רקיעא ואמרו מכרן לאחר אין רוצה לומר שמכר את הבור והדות אחר שמכר הבית סתם כי היאך יתכן שהוא עצמו אין לו דרך ומי שלקח ממנו יש לו דרך שדי לו ללוקח שיהיה כמוכר אבל ר"ל מכרן לאחר שמכר הבור והדות לפני מכירת הבית או מכר הבית לאיש אחד והבור והדות לאיש אחר בשעה אחרת וטעם מחלקת ר' עקיבא ורבנן שר' עקיבא סבר מוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום ולפיכך צריך ליקח לו דרך ורבנן סברי כי המוכר בעין רעה מוכר והוא משייר לעצמו ולפיכך אינו צריך ליקח לו דרך כר' שמעון וכבר קדם לנו שהלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי המוכר את הבית ר"ל בסתם ולא הזכיר כל מה שבתוכו וכל בנינים שעמה וכן שלא כתב ולא שיירית בזבינאי אילין כלום לא מכר את היציע אע"פ שאותו יציע פתוח לתוך הבית ויציע זה פירשוהו בגמ' בשני פנים הראשון עליה קטנה מוקצת ונבדלת מכלל הבית להצניע שם דברים שאדם רוצה להצניען והיא בתוך הבית והיא הנקראת אפתא ומ"מ לפי מה שהעלו בגמ' אין זה הלכה אלא הרי זה מכלל הבית ונמכר עמו אבל יציע זה שאינו נמכר עמו הוא היציע הנזכר במקראות ונקרא בלשון ארמי בדקא חלילה ולשון זה הוא שבנינים אלו כמו שנבאר היו ארכים וקצרים כעין ספינה וזהו לשון ברקא דומה ללשון לעוזות ויש מפרשים שהיו בנינים מוצהבים הרבה כמעט שאין העין שולטת בה לרוב בהירותו והוא מלשון ברק חרב והיו שם חלונות חלונות מפני שהיו עשוים לטיול ולתענוג וזהו לשון חלילה והיציע הוא הוא בעצמו הצלע והתא ששלשה שמות יש לו ובנינים אלו היו במקדש חוץ לכותל בית המקדש והיו שם מהם שלש זו על גב זו והיציע התחתונה היתה רחבה חמש אמות וארכה כארך הכותל וכשהיו מגיעין לתקרה שלה היו כונסין כותל ההיכל אמה ובאותו מגרעת היו נותנין ראשי הקורות המונחות לצרך תקרת היציע התחתונה ותקרה זו היא היתה קרקע של יציע התיכונה ונמצאת רחב התיכונה שש אמות שכותל ההיכל היה עולה על קו אותו המגרעת וכן כשהיו מגיעין לתקרה של זו היו כונסין כותל ההיכל עוד אמה ובאותו מגרעת היו נותנין ראשי הקורות המונחות לצרך תקרת היציע התיכונה ותקרה זו היא היתה קרקע של יציע העליונה ונמצאת רחב העליונה שבע אמות שכותל ההיכל היה על קו אותו מגרעת וזהו פירוש כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית ונמצא בנין זה אחורי הכותלים במקום שהאויר שולט בה וחלונותיו פתוחות לחוץ שעיקר ענינם הוא להביט העומד בה כלפי חוץ אלא שהם פתוחים גם כן לבית כדי ליכנס מן הבית לתוכן ופירשו בגמ' שזה שאמרו שלא מכר את היציע דוקא כשהוא רחב ארבע אמות שהוא מקום חשוב בפני עצמו אבל אם אינו רחב ארבע אמות הרי זה נכלל במכר הבית ולא את החדר שלפנים הימנו פירוש שלפנים מן הבית ר"ל חדר שבתוך הבית ופירשו בגמ' אפילו נכללה בתוך המצרים כגון שמצר לו מצרים החיצונים שמאחר שלא כתב לו כל בתים וחדרים ובנינים שבתוך מצרים אלו אין זה כלום ויראה שהדין כן אף ביציע ולא את הגג העשוי לתשמיש בפני עצמו בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים וגדולי המחברים כתבוה כמו כן בשיש לו רוחב ארבע אמות שכגון זה חשוב הוא בפני עצמו ואינו בטל אגב הבית אע"פ שקנה מה שתחתיו ואפי' כתב לו עומקא ורומא אבל כל מה שאינו גבוה עשרה טפחים מכור אע"פ שיש לו צורת פתח וכן לא מכר את הבור ולא את הדות והוא הבור המוקף בבנין אע"פ שכתב לו עומקא ורומא מפני שכל אלו תשמיש בפני עצמן הם ואינם בטלים על גב הבית ומעתה כל שרוצה ליכנס לבור או לדות וכן בדברים אלו שנשתיירו לו ואין לו דרך בהם אלא מתוך הבית צריך ליקח לו דרך מן הלוקח דברי ר' עקיבא שהלכה כמותו מפני שהמוכר מה שמוכר מיהא בעין יפה הוא מוכרו ואינו משייר לעצמו דרך במה שמכר ומ"מ אם שיירם בפרט כגון שאמר לו חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו דרך לא הזכירם בפרט אלא לכונה שהוא משייר דרך לעצמו וכן אם מכרן לאחר ר"ל שמכר לו בור ודות או אחד שכיוצא בהם בפרט אין הלוקח צריך ליקח לו דרך שהמוכר בעין יפה מוכר וודאי מכרן לו עם הדרך:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

תוס' בד"ה והתא שש כו' ועוד נראה לר"י כו' והיתה כותל ההיכל מלמטה ו' ומחצה כו' עכ"ל וכותל התא למטה היה ה' ומחצה דהשתא ניחא טפי דלא נקט התחתונה כיון שלא היה כותל היכל וכותל התא אמות שלמות ניחא ליה למנקט תיכונה שהיו שש אמות שלימות וק"ל:

בא"ד והא דתנן במסכת מדות כו' ורובד שש כו' שורה בולטת דרובד היינו שורה כדתנן כו' עכ"ל משום דלשון רובד משמע רצפה כההוא דתנן בפ' טרף בקלפי עלה רובד הרביעי שבהיכל וא"כ משמע דלמטה על רצפת התחתונה היה רחב שש ובקרא דהיציע התחתונה חמש באמה רוחב משמע דלמטה היה חמש משו"ה הוצרכו לפרש דלשון רובד הוא שורה בולטת כההיא דמסכת תמיד רובד למעלה על התחתונה דהיינו במגרעת ודו"ק:

בא"ד דבבית שני היתה יציע התחתונה שש והיה חלוק מבית ראשון כו' עכ"ל והא דתני התם התחתונה רחבה חמש ורובד כו' ע"כ בבית ראשון איירי דמייתי ליה התם מקרא דהיציע התחתונה ה' באמה כו' ע"ש וק"ל:

מאי יציע הכא תרגימו אפתא יש שפירשו עלייה ויש שפירשו כגון זיזין היוצאים מכותל הבית ועליהן לוחין מונחין והוא כמו עלייה על פתח הבית כגון אלו שקורין להם שוארע. רב יוסף אמר בדקא חלילא והיא חלל שיש בתוך הכותל כמו התא שהיה בכותל ההיכל. מאן דאמר אפתא לא מזדבנא ואף על פי שהיה בנויה באויר הבית כל שכן בדקא חלילא דלא מזדבנא שהרי אינו בנוי באויר הבית אלא בתוך הכותלים ומקום בפני עצמו הוא ויתכן לו להוציא פתחו לחוץ. ומאן דאמר בדקא חלילא לא מזדבנא אבל אפתא כיון שבאויר הבית היא בנויה מזדבנא נמי בהדי הבית שכיון שמכר הבית לא שייר באוירו ולמעלה כלום. וזה סיוע למי שפירש אפתא שהוא עלייה שעל גבי הבית. הר"י ן' מיגש ז"ל. וזה לשון הרב רבינו יונה ז"ל בעליות אפתא פירוש עלייה קטנה ועושים בכותלי הבתים שנועצים קורות בכותלי הבית ועושים בנין נמוך לבית לכנוס עצים ולשמירת הכלים ואינו ראוי לדירה לפיכך הוצרך להשמיענו שאינו נמכר בכלל הבית דאלו עלייה גמורה שהיא ראויה לדירה כגון שמגביהים כותלי בית לעשות עלייה לא הוצרך התנא ללמדנו שאינה נמכרת בכלל הבית לפי שזה דבר פשוט הוא. הרי"ף ז"ל פירש אפתא עלייה שפתוחה לתוך הבית ועולים שם מן הבית דרך ארובה אבל הפתוחה לחצר אינה נקראת אפתא ולא אצטריכא ליה למתני בהא שאינה נמכרת בכלל הבית. ולא איתברר לן האי פירושא דאם כן מאי טעמא דרב יוסף דאמר בדקא חלילא אבל אפתא מזדבנא ומאי שנא מחדר שאף על פי שהוא לפנים מן הבית ואין נכנסין לו אלא דרך הבית אפילו הכי אינו מכור ואף על פי שאתה יכול לחלק ולומר שאני חדר שהוא חוץ לקרקעות הבית אבל עלייה כיון דאית ביה תרתי שהיא בתוך הבית ואין עולין לו אלא מן הבית הרי היא נמכרת בכללו מכל מקום כיון ששנינו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה כו' סתמא אף על פי שעולין לו מן הבית קתני דאין מכור ומסתברא דלא גרעא עלייה מגג דהוא הדין לעלייה אף על פי שהוא מעין תשמיש הבית יותר מגג. והא דתנן ולא את החדר שלפנים הימנו לאו למימרא שאם יש חדר בתוך הבית באחד מן הזויות הרי הוא מכור בכלל הבית דמאי שנא מאפתא אף על פי שהיא בתוך הבית אינה מכורה למאן דאמר מאי עלייה אפתא אלא רבותא קמשמע לן דאף על פי שהוא לפנים מן הבית וצריך לעבור דרך כל הבית אל החדר אפילו הכי אינו נמכר בכלל הבית. רב יוסף אמר בדקא חלילא. פירוש כעין חלול עשוי חורין ועושין אותו לנוי או לתקרה. ומאן דאמר אפתא לא מזדבנא כל שכן בדקא חלילא שאינו משמש מעין תשמיש הבית. והא דתני רב יוסף שלשה שמות יש לו כו'. לאו איציע דמתניתין קאי שהרי פירש בו רב יוסף עצמו דהיינו בדקא חלילא ותאים של בית המקדש לא היו עשויין כן אלא איציע דקרא קאי. ומסתברא דהלכתא כרב יוסף מדאמרינן בסוף פרק דלעיל מאי עלייה אפתא ואי סלקא דעתך דיציע אפתא מאי שנא דהכא קרי ליה עליה והכא קרי ליה יציע. ואי קשיא לך למה שפירשנו דבין אפתא בין בדקא חלילא בנין שבנוי בקירות הבית בתוכו מאי האי דאמרינן לקמן גם האי לא צריכא אף על גב דמצר לה מצרי אבראי עסקינן והלא על כרחך כיון דמצר ליה מצרי הבית ממילא מצר בכללו מיצרי היציע. לא היא דמצר אבראי אין בהם ראיה ממילא למכירת היציע שהרי למכירת הבית הוצרך לו למכור אותם מצרים אבל גבי חדר הוו מצרי אבראי ראיה למכירת החדר שהרי החדר חוץ לביתו משום הכי הוה סלקא דעתך שהחדר מכור בכלל הבית שאם שייר החדר הוה ליה לעשות החדר עצמו לאחד ממצריו של בית כן נראה בעיני. והריא"ף ז"ל פירש בדקא חלילא בנין שהוא עשוי חוץ לכותל והיינו דמתני עלה הא דקתני רב יוסף שלשה שמות יש לו כו' היציע בית המקדש היינו חדרים שהם חוץ לכותלים. ואפשר דלשון חלילא על שם שעושים אותו סביבות הבית אחורי הכותלים מלשון חוזרות חלילה. או שמא מפני שחלול ופתוח לבית אלא שאין לשון חלל נופל לזה. ועוד מדתנן ולא את היציע אף על פי שהיא פתוחה לתוכו משמע דיציע מיקרי אף על פי שאינו פתוח לתוכו. וכתב רבינו ז"ל וסוגיין כרב יוסף וכבר פירשנו שאין להביא ראיה על פירוש יציע שהוא חוץ לכותל מהא דאמרינן לקמן לא צריכא דאף על גב דמצר ליה מצרי אבראי ומהא דתני רב יוסף נמי אין להביא ראיה לדבר שיש לומר דגבי תאים של בית המקדש נמנית ברייתא זו. ומצאנו בפירושי רבינו חננאל ז"ל כתב מר רב שרירא גאון ז"ל בכתביו פירוש אפתא בלשון ישמעאל אנרו"ג והוא שמקרין בית תחת קירוייו של מעלה וטחין אותו ומשתמשין אותו בו כו' ופירוש בדקא חלילא אצטבא גדולה כו' ככתוב בנמוקי יוסף. עד כאן לשונו.

וזה לשון הרשב"א ז"ל מאי יציע הכא תרגומו אפתא כו'. פירש ר"ש ז"ל בנין נמוך אצל הבית חצרו או מאחריו. וקשיא לי בעיני דאם כן נימא ולא היציע שאחריו כמו שאמר ולא את החדר שלפנים ממנו. ועוד דברייתא קתני לקמן תנו רבנן המוכר את הבית מכר את הדלת כו' אבל לא מכר את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע ואלו חדר שלפנים ממנו שייריה והיכי דמי אי דמצוי ליה מצרי בראי בין הדר בין יציע מכור דכיון דכתב הוא וכל מה שבתוכו הרי הוא כאלו כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום ואי דלא מצרי ליה מצרי בראי אפילו חדר נמי לא קנה ואם כן לתני ולא את היציע ולא את החדר שלפנים ממנו ומאי שנא דשייריה. אלא מסתברא שהיציע הוא בתוך חללו של בית כמו שפירשו מקצת המפרשים וכמו שיראה מפשוטא של שמועה שבסוף פרק חזקת הבתים דאמרינן התם מאי חדר שחלק חדרו לשנים ומאי עלייה אפתא. אי נמי שהיא עלייה שעל גבי הבית ופתוחה לתוך הבית ועולים דרך ארובה כמו שכתב הריא"ף ז"ל. ולפיכך ברייתא כשמצר לו מצרים החיצונים וחדר שלפנים מכור הואיל וכתב לו הוא וכל מה שבתוכו דהוי כלא שיירית בזביני אילין אבל מצרים לבור ודות שהן תוך הבית כי מצר לו מצרי הבית לא מוכחי מידי למכירתם של אלו שהרי לא מחמת אלו מצר אלא מחמת גופו של בית. והוא הדין ליציע ובשלא כתב לו מארעית תהומא ועד רום רקיע וכי אוקימנא מתניתין לקמן גבי חדר דמצר לו מצרים החיצונים ומשמע דכולה מתניתין אוקימנא בהכין ואמרינן טעמא דלא קנה משום דהוה ליה למכתב ולא שיירית ולא כתב אחדר בלחוד קאי אבל איציע ואגג גבוה לא קאי דבין מצר בין לא מצר הדין שוה בהם דמצרים לגבי דידהו לא מוכחי כלום כן נראה לי. עכ"ל. וזה לשון הראב"ד ז"ל: אפתא לשון אפים אפי ביתא כבר פירשתיו. בדקא חלילא. הוא התא האמור במקרא. בדקא ברא קאי מפני שהוא חוץ לבית והוא חלול כמו חדר קטן והוא עשוי לשמירת הבית ופתוח לחוץ ולבית וכך היו תאי ההיכל. אלו המקראות שמביא ליציע לא באו כי אם להודיע שהוא בנין עומד חוץ לבית סביבות הכותל בין בבנין שלמה בין בבנין יחזקאל ומן הענין הדבר ידוע שכן הוא. ואני תמה למה לא הביא לצלע מבנין שלמה הואיל והתחיל בו ביציע שהרי שניהם בפסוק אחד ויבן על קיר הבית יציע סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב התא דכתיב והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רוחב ובין התאים חמש אמות והקנה שש אמות וזרת ובנין שלמה היציע התחתונה חמש אמות והתיכונה שש אמות והשלישית שבע אמות. ואי בעית איכא מהכא כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא שש הנה התאים חוץ להיכל והנה מדתם כמדת היציע הנזכר לתיכונה וכמדת יחזקאל קנה אחד שהוא שש אמות. עד כאן לשונו.

השתא יציע אמרת לא מזדבנא חדר מיבעיא לפי מה שכתבתי הכי קאמר השתא יציע שהוא תוך הבית לא מזדבן חדר שהוא לפנים ממנו מיבעיא. ור"ש ז"ל פירש לפי שהחדר אין תשמישו דומה לתשמיש בית שאינו עשוי אלא לשמור אוצרו ויש מדקדקים מכאן דחדר נמי בדאית ליה ארבע אמות הא לית ביה ארבע אמות לא חשיב ומזדבן אגב ביתא דאי לא תימא הכי מאי קשיא ליה הדר מיבעיא אין צריכא למיתני ולאשמועינן דאיזה חדר שיהיה ואפילו אין בו ארבע אמות לא מזדבן. ומסתברא דאין כאן ראיה דהכי קאמר השתא יציע לא מזדבן אף על פי שהוא תוך מצרי הבית וכולה חדא תשמישתא היא חדר ואפילו אין בו ארבע אמות דהאי תשמישתיה לחוד והאי תשמישתיה לחוד דאין חדר עשוי אלא לשמירת אוצרו ואפילו פחות מארבע ראוי לתשמיש וחשוב מבעיא דלא מזדבן. ולפיכך מסתברא דחדר אפילו אין בו ארבע אמות על ארבע אינו מכור. ועוד נראה לי ראיה מדאמר לה מר זוטרא גבי יציע דאם איתא לינטר ולימא לה גבי חדר ולימא והוא דהוי ארבע אמות כלומר בין יציע בין הדר. כן נראה לי. מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום ולא כתב שמע מינה שיורי שייר תמיהא לי מי אמר לן אכתי דלא כתב דאי כשלא כתב ליה הכין הוה ליה למימר הכא במאי עסקינן בשמסר לו המצרים החיצונים ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמאי ואם תאמר סתמא דמלתא לא כתב לפי שאין רגילין לכתוב לא היא דאדרבה סתמא דמלתא בשכתב שכן הורגלו כדמשמע לקמן דאמרינן כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דאביי האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית כו'. ונראה לי דמתניתין דייקא ליה דלא קתני בה ואם אמר ליה הוא וכל מה שבתוכו כדקתני לאידך בבא דמוכר את הבית מכר את הדלת דלשון כל מה שבתוכו מכרתי לך הרי הוא כאומר לא שיירית בזביני אילין דמה הפרש בין אומר כל מה שבתוך מצרים מכור לך ובין אומר לא שיירתי לעצמי דלמה שיש תוך מצרים אלו כלום בודאי אם מכר הכל לא שייר כלום ואדרבה הכל מכרתי לשון מרווח יותר שאמר שהכל מכר אבל לא שיירתי אינו בא אלא מכלל הדברים לומר שכל שלא שייר מכר. אלא שעדיין קשיא לי במימריה דרב נחמן דאמר המוכר בית לחברו בבירה גדולה אף על פי שמצר לי מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו והיה לו לבאר בדבריו ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום ושמא כי אמר רב נחמן האי מימרא אכתי לא הורגלו לכתוב לשון זה והלכך רב נחמן דינא דמצרים הרחיב לו אתא לאשמועינן וממנו למדו לתקן שיהו כותבי שטרות כותבין כן כדי להוציא מדינו של רב נחמן ואביי הוא דתקון כן מן בתר רב נחמן דאמר משמיה דרבה בר אבוה. כתבו רבוותא ז"ל דלא שיירית בזביני אילין אינו מועיל אלא בכעין דברי רב נחמן דמיעוטא מיהו קרו ליה לבירה נמי בית דכיון דאיכא מצרים החיצונים ומקצתם קורין לבירה בית ועוד דכתב ליה ולא שיירית אף הבירה בכלל מכירתו שהרי נתגלה שכן קורא אותם מוכר זה. אבל אי כולי עלמא קרי לבירה בירה ולבית בית אף על פי דמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירתי לא קנה דמצרים הרחיב. וראייתן מדאמרינן לקמן אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דזבין ביתא לחבריה אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא כו' אהני ארעית תהומא למקני בור ודות ומחילות. ואם איתא בלשון לא שיירית מהני לכלול במכר כל מה שהוא תוך המצרים אף על פי שאינו במשמע לשון הדבר הנמכר. למה ליה למכתב ארעית תהומא דהא משמע דלשון לא שיירית היו מורגלין לבתים כטופסי דשטרי מדאמר רב יהודה משמיה דאביי ועוד דטפי הוא עדיף ליה לרב דימי לאשמעינן דבלשון זה לבד קני בור ודות ומחילות ועוד דלשון לא שיירית בזביני אילין כלום הכי משמע דלא שייר כלום במה שהוא בכלל לשון המכר אבל כשאינו במשמע זביני לא מכר. ונראה לי כי הדין דין אמת ולא מן הראיות שהביא דאלו מדרב דימי ליכא למשמע מינה מידי משום דהתם שאני דמצרים לגבי בור ודות ומחילות שבתוך הבית לא מוכחי כלל וכמו שכתבתי למעלה דמצרים משום בית נצרכו אבל בחדר וכיוצא בו מה לי בשמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירת ואף על גב דכולי עלמא קרו לבית בית ולבירה בירה ולשון לא שיירת בזביני אילין נמי לא מוכחי מידי דלשון לא שיירת היינו כלשון כל מה שיש תוך מצרים אלו מכרתי לך ולא שיירתי בו כלום כמו שכתבתי למעלה וזה הוא כלשון שאמרנו במשנתנו. ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו וכן הזכירו הגאון ז"ל בספר מקח וממכר על דבר זה וזה לשונו: ותדע שלא דקדק במצרים דקדוק גדול כגון שהזכיר שם הקרקע או בסימן שנתן לו או שהרחיב את המצרים ויש בתוכן בתים מרובים או שדות מרובות ויש בין הלוקח והמוכר מחלוקת בכך שזה אומר הכל מכרת וזה אומר לא מכרתי אלא כך וכך וראו את השטר שכתב לו שהזכיר את המצרים שהרחיב אמר כל שיש לו בתוך המצרים הללו מכור לך ולא שיירתי לעצמי כלום הכל מכור וכדגרסינן המוכר את הבית כו' וכדרב נחמן דאמר רב נחמן המוכר בית לחברו בבירה גדולה כו' עד כאן לשון הגאון ז"ל. הרי למדנו מלשונו דלא שיירית היינו כלשון משנתנו דאמר כל מה שיש בתוך המצרים מכרתי לך ואלמא הוי דינם יפה אלא שאפילו כתב כל מה שיש בתוך המצרים מכרתי לך ולא שיירתי לעצמי כלום לא מכר את הבור ולא את הדות ולא שום דבר שאינו בכלל הלשון או בתשמישיו ואפילו מצר מצרים החיצונים וכדקתני בברייתא המוכר את הבית לא מכר את המפתח כו' ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע וההיא אפילו בשמצר לו מצרים הוא וכמו שכתבתי למעלה. ומתניתין נמי הכין מוכחא דבפסיקתא ראשונה דבית לא הזכיר בה כלל ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה לפי שאין לשון זה ענין בור ודות וגג. ואף על פי שמשנתנו בשמצר לו מצרים היא וכדאדקימנא לה משום דקתני לא את החדר וכולה מתניתין בהכי מיירי דאינו מן הדעת שנחלק משנתנו בשני עניינים רישא בשלא מצר וסיפא בשמצר. ותדע לך מדקתני בברייתא גבי המוכר את המרחץ דאם אמר לו וכל תשמישיו כלן מכורים ואמר רב אשי חזינן אי אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילין מצרנהא סגי ואי לא לא קני אלמא דוקא בדאמר לו הוא וכל תשמישיך קני הא אי לא אמר ליה הוא וכל תשמישיו אף על גב דמצר ליה מצרים החיצונים לא קנה. וכן פירש רבינו חננאל ז"ל שם. וזו ראיה מוכרחת בדין זה. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

מתני' לא מכר יציע עי' בהרא"ש בפי' נדרים דף נו ע"א ד"ה וחכ"א: