Commentary page

Bava Batra 60a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 60a

Bava Batra 60a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 394 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

THESE PEOPLE ARE WORTHY OF HAVING THE DIVINE PRESENCE REST ON THEM It is interpreting the end of the verse, where it says, "The spirit of God rested on him/it."

Tosafot on Bava Batra 60a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

מאי חדר שחלק חדרו לשנים ומאי עליה אפתא אבל בית שלקחו מחצר אחרת או שבא להגביה כותלי ביתו לבנות עליה על גביהן, כלל כלל לא, ואף על פי שהוא פותחן לתוך ביתו. כן פירשו רוב המפרשים וכן פירש ר"ח ז"ל. אבל הרמב"ן כתב שאפילו לקח בית בחצר אחרת יכול לפותחה, ובלבד בתוך ביתו ממש, שכל שהיא פתוחה בתוך ביתו, אינו עשוי להכניס שם דיורין, כיון שאין להם דרך אלא עליו. וכן כתב הרב אלפסי ז"ל בריש פרק המוכר את הבית וכן כתב בתשובותיו. ופירושא דשמעתין הכי לפי הסברא זו: מאי טעמא מפני שמרבה עליהן את הדרך, דקא סלקא דעתיה דמקשה דהא דתניא במתניתין לא יפתחנה לחצר השותפין, סתמא קתני, ואפילו יש לו פתח רחב שמונה בחצר ורצה לחלקו לשנים ולפתוח בית זה כנגד הפתח האחר, אי נמי שיש לו שני פתחים בחצר, דעכשיו אינו נוטל בחצר יותר מחמת בית זה, אפילו כן לא יפתחנו לחצר, מאי טעמא מפני שמרבה עליהם את הדרך, אי הכי אימא סיפא בנה עליה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה וכו' ופותחה לתוך ביתו, ומשמע אפילו בחצר שבביתו הפתוחה לחצר השותפין, ואמאי והלא מרבה עליהן את הדרך, שהרי יכולין ליכנס מחצר השותפין לחצר שבביתו ומשם אל העליה. ופריק מאי חצר שחלקו לשנים, כלומר, לא יפתחנה לחצרו, אלא לתוך ביתו ממש, דכל שאין לה דרך אלא דרך ביתו ממש, אינו עשוי להכניס שם דיורין. והוא הדין לבית אחר שלקחו מחצר אחרת, אם פתחו לתוך ביתו ממש ופרץ פצימין שבפתח החצר האחרת, דהיינו כחלק חדרו לשנים. ומאי עלייה פתא, שהיא כעין יציע, שעולין בה דרך ארובה, הפתוח לתוך ביתו. כללא דמלתא כל שאין לו דרך אלא דרך ביתו ממש, בונה וצרף, לפי שאינו עשוי להכניס שם דיורין אחרים, ותניא בתוספתא: יש לו גג ברשות הרבים ומבקש לבנות עלייה על גביו לפתחה לחצר השותפין וכו' יכולין לעכב על ידיו, מפני שמרבה עליהן את הדרך, כיצד הוא עושה לו, עושה לול ופותחה לתוך ביתו. ועוד שנו שם: קנה בית לפנים מביתו וקנה גנה לפנים מגנתו אין לו בחצר אלא ארבע אמות בלבד ולא יפתחם לחצר השותפין אבל פותחן לתוך שלו. וזה מפורש כדברי הרב ז"ל.

מתני' לא יפתח אדם בחצר שותפין פתח כנגד פתח. פירש ר"ש ז"ל, אלא מרחיק מה שהוא זה שלא כנגד זה, וטעמא משום צניעותא, ובהרחקה מה שהו סגי ליה, כל שאינו רואה אותו להדיא אינו יכול לעכב עליו, דסוף סוף אי בעי קאי בחצר וחזי ליה. ומכל מקום בעלמא דליכא האי טעמא מרחיק ממנו עד כדי שלא יוכל לראות בתוך שלו כלל. ומה שאמרו בפרק קמא (ו, ב) בשני גגין בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף, וזה עושה לחצי גגו ומעדיף, שאני התם דגגין אינן עושין לתשמיש קבוע, ולעתים שהם מתשמשין בהם יכולין הם להשתמש בצד המעקה שלו שלא יראה חבירו. אלא שאני תמיה, שהרי שנינו ולא חלון כנגד חלון, וכיון ששנו אותן בהדדי, הרחקתו של פתח כהרחקתו של חלון, ובחלון ודאי ליכא למימר הכין, דכשהוא בחצר שיכול לראות מה שעושה בביתו, אבל כשהוא בעלייתו אינו יכול לראות כלום, ובחלון מרבה עליו היזק ראייתו. ולולי שאמרה הרב ז"ל היה נראה שצריך להרחיק עד שלא יוכל לראות מפתחו דרך פתחו של חבירו כלל, וכטעמא דאמרינן לעיל עד האידנא בחצר בעינא איצטנועי ממך בבית לא, כלומר בעוד שאתה בחצר, והשתא אפילו כשאתה בבית בעינא איצטנועי מינך.

אבל פותח הוא פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ברשות הרבים ודוקא פתח של חצר או של בית, אבל פתח חנות לא, שבעל החנות יושב שם תדיר ואינו יכול להשתמר ולהצטנע ממנו ומן הבאים בחנותו. וכן שנינו בתוספתא (פ"ב ה"ה): אבא שאול אומר לא יפתח אדם חנות כנגד חצירו של חבירו כדי שלא יהא יושב בחנותו ורואה בחצרו של חבירו. ואיכא למידק אמתניתין, פתח כנגד פתח במבוי מאי, דמדיוקא דרישא משמע שהוא פותח, מדקתני לחצר השותפין, משמע הא למבוי מותר, ומדיוקא דסופא משמע שהוא אסור, מדקתני אבל פותח הוא לרשות הרבים, שמע מינה דבמבוי אסור. ובירושלמי משמע דמקשו לה, דגרסינן התם (ה"י): הכא איתמר פתח כנגד פתח מותר והכא אתמר פתח כנגד פתח אסור, הך דתימר מותר במבוי הך דתימר אסור בחצר השותפין. והא תנא כשם שבני חצר יכולין למחות זה על זה בני מבוי יכולין למחות זה על זה במבוי, אמר ר' לא כאן שנתן רשות כאן שלא נתן רשות. ונראה פירושו, כשנתן רשות מותר ואינו יכול לחזור בו, אבל לא נתן רשות אסור כבחצר, אבל בחצר אפילו נתן רשות יכול למחות בידו ולומר לו סבור הייתי לקבל ואיני יכול לקבל. עוד מסתברא לי, דבמבוי דכל שיש לפנים ממנו שלשה בתים הרי הוא כרשות הרבים דאמר ליה סוף סוף הא בעית איצטנועי מן הרבים איצטנע מינאי. ורשות הרבים דקתני לאו דוקא, אלא ברשות שהרבים בוקעין בו. כנ"ל.

גמרא אבל פותח הוא פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ברשות הרבים דאמר ליה סוף סוף הא בעית לאיצטנועי מבני רשות הרבים. פירש ר"ש, דסוף סוף הרי רוכבי סוסים וגמלים רואים בחלונותיך, וסבור הרב ז"ל דחלון היינו שהוא עליון על הרשות ואין אנשים מהלכין על רגליהן יכולין לראות דרך חלונות. ואינו מחוור, שהרי אמרו בפרק קמא (ו, ב) בשני גגין בשני צדי רשות הרבים, רשות הרבים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא מצי אמר ליה הא בעית לאיצטנועי מבני רשות הרבים איצטנע מינאי, קא משמע לן דאמר ליה מרשות הרבים כי קאימנא חזו לי כי יתבינא לא חזו לי את כי יתיבנא נמי חזית לי, וכל שכן דהכא מצי אמר ליה כי רכבי חזו לי כי לא רכבי לא חזו לי את כל יומא חזית לי, אלא הכא בחלונות נמוכין היא, וכל פתח שאין אדם יכול ליכנס ולצאת בו נקרא חלון. וכן עיקר.

בני מבוא מחלין גבאי את ברשות הרבים מאן מחיל גבך נראה לי דהכי קאמר ליה, אנא בני מבוי מחלין גבאי בפירוש, את ברשות הרבים מאן איפשר דמחיל לך. וכגון שזה לא היה טוען שכינס לתוך שלו היה, או שנודע בבירור שלא כנס לתוך שלו, אלא שהיה טוען שבני רשות הרבים מחלו, ואמר לו דלא אפשר לבני רשות הרבים למחול, דמאן פייס ומאן מחיל והרשות של כל העולם הוא, והא דאמרינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא כג, א) גבי שובך שנינו אם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו, מאי קא משמע לן טוענין ללוקח, תנינא לקח עלייה ובה זיזין וגזוזטראות הרי הוא בחזקתה, צריכא, דאי אשמעינן התם משום דאימר כונס לתוך שלו הוה, אבל הכא דליכא למימר הכי אימא לא, צריכא. ואי אשמעינן הכא גבי יחיד, אימא פיוסי בממוניה, אי נמי אחולי אחיל גביה, אבל גבי רשות הרבים דמאן פייס ומאן אחיל אימא לא, צריכא. ולכאורה היה משמע דהכי קאמר, הוה אמינא מאן פייס ומאן אחיל קא משמע לן דאפילו הכי אמרינן דדילמא שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר פייס ומחלו. ולא היא, דהתם הכי קאמר, אבל ברשות הרבים דודאי ליכא למימר דפייס וניפייסו דמחלו, דמאן פייס ומאן מחיל, ולא תהא בחזקתה, קא משמע לן דטוענין ללוקח דדילמא מי שמכרה לו כנס לתוך שלו והוציא זיזין שלו. כנ"ל. וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל, שכן כתב כאן, זה לשונו: אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים, וכן הלכתא. והני מילי לרשות הרבים דליכא מאן דמחיל, דלאו כולי עלמא מחלי, אבל במבוי אי מחלי בני מבוי כרבי אמי דמחלין ליה בני מבוי. עד כאן.

Rashba on Bava Batra 60a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

המשנה השתים עשרה והיא גם כן מענין החלק השביעי ואמר על זה לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטון לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושה אותו גדול אחד עושה אותו שנים אמר הר"ם הטעם בכל זה שלא יציץ עליו וכשיהיו שני בתים וביניהם רשות הרבים יש לו לפתוח חלון כנגד חלון ויוסיף בפתחים לפי שיכול לומר אין אני מזיק לך בראותי יותר מראית כל באי עולם העוברים ברשות הרבים:

אמר המאירי לא יפתח אדם בחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון מפני שיש כאן היזק ראיה בבית מזה לזה ופירשו מקצת מפרשים שאפילו לא היה שם לחברו חלון שהרי הבא לסמוך אינו סומך וכבר כתבנו בפרק שני הפך סברא זו והיא הנכונה וכן אם היה קטן לא יעשנו גדול ר"ל שאינו יכול להרחיבו שהרי היה שתפו יכול להסתר ממנו בתוך ביתו תחלה יתר ממה שאינו יכול להסתר ממנו עכשו וכן אם היה אחד לא יעשנו שנים אע"פ שאין בשיעור השנים אלא כשיעור האחד שכשזה משתמש בתוך ביתו הוא נזהר משתפו וכשאין שם אלא פתח אחד הדבר נקל להזהר ממנו אבל כשיש שם שני פתחים אין הדבר מצוי כל כך להזהר ממנו ולמדת שלא מצד ארבע אמות שלפני הפתחים אנו באים בה שאלו כן בן שתי אמות היה יכול להרחיבו לארבע שהרי היו לו ארבע אמות בפתח של שתי אמות כמו שיש לו עכשו בפתח של ארבע אלא מצד הזק ראיה אנו באין בה ודין ארבע אמות של פתחים שנזכרו בסוגיא זו בגמ' כבר ביארנו ענינם בפרק ראשון אבל פותח הוא פתח כנגד פתח ברשות הרבים וכן חלון כנגד חלון ואם היה קטן משנהו לגדול ואחד לשנים שהרי מ"מ בני רשות הרבים מסתכלין בו ואין היזק ראיה של זה חל על היזק ראיה של בני רשות הרבים ומ"מ אם היה בדרך שאין ראיה שם לבני רשות הרבים יכול לעכב והוא לדברי רוב מפרשים למעלה מארבע אמות ויש מפרשים עד למעלה מגמל ורוכבו וכבר בארנו ענין זה בפרק ראשון ובתוספתא שנינו שאע"פ שברשות הרבים פותחין פתח כנגד פתח מ"מ אינו פותח שם חנות שבני רשות הרבים עוברים לשעתם וכן הפתח אין אדם תדיר בעמידתו לשם אבל החנות אינו פותחו שהרי הוא עומד לשם בתמידות כל היום ולשון התוספתא לא יפתח אדם חנות כנגד חברו ואפילו רשות הרבים מפסיק בנתים ובתלמוד המערב פרשו שהמבוי דינו כחצר במקצת ולא מכל וכל והוא שאמרו שם הכא אתמר פתח כנגד פתח אסור והכא אתמר מותר הך דתימא מותר במבוי והך דתימא אסור בחצר השותפין והא תני כשם שבני חצר יכולין למחות כך בני מבוי אמר ר' אילא כאן בשנתן רשות כאן בשלא נתן רשות ופירשו בו שמבוי אם נתן רשות החזיק ואין יכול לחזור הא בחצר השותפין אפילו נתן רשות חוזר ויש חולקין לומר שהמבוי כחצר לגמרי ונתן רשות שהזכרנו אף על חצר הוא אומר כן וכן נראה:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השלש עשרה והכונה בה במה שנתגלגל בחלק שביעי בקצת דברים שבעל הבית רוצה להשתמש ברשות הרבים על איזה צד הוא רשאי ועל איזה צד אינו רשאי ואמר על זה אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות ר' אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא ובונה לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה אמר הר"ם חכמים אומרים לפי שרוב המים מרקיבין הקורות והבנין שהוא מתחת הארץ ויפחית המקום מחמת ההולכים עליו וגזוזטראות הם קורות גדולות שיוצאין מן הכותל שיכולין לקבל תקרה ומעזבה ומעקרנו טוענין ליורש וטוענין ללוקח ולפיכך כשיקחם הרי היא בחזקה לפי שאנו נטעון בשבילו ונאמר אפשר שאותו הראשון שבנאו בתוך שלו הוציא כמו שהיה ראוי ונעמיד אותה כמו שהיה:

אמר המאירי אין עושין חלל תחת רשות הרבים ר"ל שאין היחיד יכול לעשות חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות ופירשו בה אפילו קבל עליו כל נזק הבא בשבילן שאין רצון בני אדם שיזוקו וירדו לדין על עסקי ממונם ור' אלעזר מתיר ומלבד שיכסהו כסוי הראוי וחזק עד שתהא עגלה טעונה אבנים מהלכת עליו ומ"מ לדעת ת"ק שמא היום ומחר יתליע מתוכו ולא ירגיש עד שיזיקו שם בני אדם והלכה כחכמים אין מוציאין זיזין ר"ל קורות קטנות לתלות עליהם איזה דבר ולא גזוזטראות והם קורות גדולות עשויות לבנות עליהם ולהוסיף דירת עלייתו ואפילו מחלו לו שכניו שרשות הרבים רשות כל בני העיר היא אלא אם רצה על כל פנים בזיזין לתלות עליהן בהמותיו אם הוא טבח וכל כיוצא באומנות הצריכים לכך בונה כותלו בתוך שלו ומניח כעין סימטא לפניו ומוציא זיזיו או קורותיו באויר מקום שהניח לקח חצר בה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה וטוענין ללוקח לומר שהמוכר כנס לתוך שלו וכן ליורש ומ"מ אם היתה עדין ביד הבעלים היה הוא צריך להביא ראיה על כך וכתבו חכמי הצרפתים שחזקה טענה מועדת בה אף לבעלים ואיני מבין שהרי טענת מקח אין כאן וכמו שאמרו מאן מחיל ומאן זבין ולטענת כניסה בתוך שלו מה ענין זו לשלש שנים:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומ"מ כתבו גדולי הפוסקים שאין עכוב להוצאת זיזין וגזוזטראות אלא למטה מגמל ורוכבו אבל כל שהוא מוציאן בכדי שיוכל גמל ורוכבו לעבור תחתיו אין מוחין בידו והדברים נראין ומה שנתחדש בגמרא תחת משנה זו כך הוא:

זה שביארנו שאפילו מחלו בני שכונתו אין זה כלום דוקא ברשות הרבים אבל במבוי הואיל ואין רבים דורסין בו אם מחלו בני המבוי מחלו ואין שום אדם מעכב:

כבר ביארנו בפרק לא יחפור על אילן היוצא לרשות הרבים שרשאין לקוץ בענפיו עד כדי שיעבור גמל ורוכבו:

Meiri on Bava Batra 60a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרשב"ם בד"ה ומאי עלייה כו' דההוא חדר שלפנים מביתו דהיינו נמי כו' ועולה דרך ארובה כו' עכ"ל הכי משמע ודאי לישנא מאי עלייה אפתאי דהיינו יציע שאחורי בית שחלקה חדר שאחורי הבית בגובהו ועולה בו דרך ארובה אבל קשה מי הכריח תלמודא למימר מאי עלייה אפתאי דהיינו שחלק החדר בגובהו לימא בפשיטות שחלק כל הבית בגובהו דאין כאן תוס' בנין כלל בעלייה ויש ליישב ודו"ק:

תוס' בד"ה ראויין הללו כו' דכתיב ותהי עליו כו' עכ"ל וכינוי דעליו קאי על ישראל שראה בלעם את ישראל שוכן לשבטיו אמר שראוי שתהא על ישראל רוח אלהים וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 60a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

מתני' ר"א מתיר עיין בר"ש ריש בכורים:

Gilyon HaShas on Bava Batra 60a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ben Yehoyada

מָה רָאָה? רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי אֳהָלֵיהֶם מְכֻוָּנִין זֶה לָזֶה, אָמַר רְאוּיִין הַלָּלוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה. נראה לי בס"ד דייק לה מדכתיב שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו (במדבר כד, ב) דלא אמר 'שׁוֹכְנִים' לשון רבים אלא 'שֹׁכֵן' לשון יחיד שמע מינה כל אחד שוכן לבדו דאין בעל הבית זה רואה בעל הבית בעולם הבא חבירו וכמו שכתב הרי"ף ז"ל. ולי אנא עבדא נראה לרמוז דאמר לִשְׁבָטָיו אותיות 'יַבֵּט שֶׁלּוֹ' דכל אחד יבט בשלו ולא יבט בשל חבירו והיינו מפני דאין פתחיהם מכוונים זה לזה.

אָמַר לֵיהּ זִיל הָאִידְנָא וְתָא לְמָחָר. קשא למה הוצרך לומר לו זִיל הָאִידְנָא? סגי לומר תָּא לְמָחָר! ונראה לי בס"ד דרבי ינאי היה דעתו בתחלה לצוות את בן בית שלו שיקוץ בו ביום תכף ומיד אך לא רצה לצוות לפני אותו בעל דין ולכן חש אם יאמר לו רק 'תָּא לְמָחָר' ישאר זה הבעל דין בבית דינו של רבי ינאי שעה או שתים לצוותא בעלמא כי לא היה לו עסק לילך למקום אחר והוא רוצה שילך מלפניו תכף כדי שהוא יצוה תכף ומיד את בני ביתו שלו שיקוץ לכך הוצרך לומר לו 'זִיל הָאִידְנָא' ולא תעמוד כאן 'וְתָא לְמָחָר' אצלי לקבל תשובה על דבריך. אך אחר שיצא זה מלפניו חזר רבי ינאי מדעתו שלא יצוה לקוץ את שלו בו ביום אלא יקצוץ בלילה שאין זה יודע מן הקציצה כדי שמחר יבא אצלו לבקש תשובה ויאמר לו משורת הדין אתה חייב לקוץ מה שאין כן אם קוצץ רבי ינאי בו ביום היה יודע שקצץ רבי ינאי ולא היה חוזר ובא אצלו לקבל תשובה אלא היה גם הוא קוצץ ואפשר דהוא חושב זה שקצץ רבי ינאי הוא מתורת חסידות ולאו מדינא אך על ידי שקצץ רבי ינאי בלילה זה לא ידע מן הקציצה וממילא בא למחר אצל רבי ינאי לקבל תשובה על דבריו ואז אמר לו רבי ינאי בפירוש שחייב מן הדין לקוץ ולא משום חסידות בלבד ועוד נראה לי בתחלה אמר לו רבי ינאי זִיל הָאִידְנָא וזה השיב אימתי אבא ואמר לו תָּא לְמָחָר ותלמודא קיצר הדברים והבליע דבריו של זה שאמר לו אימתי אבא וחיבר דבריו של רבי ינאי ראשונים ואחרונים ביחד.

Ben Yehoyada on Bava Batra 60a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

וְלִסְתּוֹם – לְאַלְתַּר הָוֵי חֲזָקָה, שֶׁאֵין אָדָם עָשׂוּי שֶׁסּוֹתְמִים אוֹרוֹ בְּפָנָיו וְשׁוֹתֵק.

And to seal, i.e., if one sealed another’s window in his presence, there is an acquired privilege established immediately to keep the window sealed, as it is not common behavior for a person to have his source of light sealed in his presence and remain silent. The fact that he did not immediately protest indicates that the one who sealed the window had the legal right to do so unilaterally, or that the owner of the window agreed.

Segment 2

לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת – לֹא יִפְתָּחֶנּוּ לַחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין. מַאי טַעְמָא? מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ.

§ The mishna teaches that if one purchased a house in another, adjacent courtyard, he may not open the house into a courtyard belonging to partners. The Gemara explains: What is the reason for this? Because by adding residents to the courtyard it increases their traffic, and the residents of the courtyard do not wish to be disturbed by additional people passing through.

Segment 3

אֵימָא סֵיפָא: אֶלָּא אִם רָצָה – בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ, וּבוֹנֶה עֲלִיָּיה עַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ. וַהֲלֹא מַרְבֶּה עָלָיו אֶת הַדֶּרֶךְ! אָמַר רַב הוּנָא: מַאי חֶדֶר? שֶׁחֲלָקוֹ בִּשְׁנַיִם, וּמַאי עֲלִיָּיה? אַפְּתָאי.

The Gemara questions this. But say the last clause of the mishna: Rather, if he desired to build a loft, he may build a room within his house, or he may build a loft above his house, and have it open into his house, not directly into the courtyard. But if he does so, isn’t there still a concern that it increases the traffic? Rav Huna said as an explanation: What does the mishna mean when it says that he may build a room? It means that he may divide an existing room in two. And what is the loft to which the mishna is referring? It is an internal story created by dividing an existing space into two stories.

Segment 4

מַתְנִי׳ לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל, אֶחָד – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם. אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן – עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּדוֹל, וְאֶחָד – עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנַיִם.

MISHNA: A person may not open an entrance opposite another entrance or a window opposite another window toward a courtyard belonging to partners, so as to ensure that the residents will enjoy a measure of privacy. If there was a small entrance he may not enlarge it. If there was one entrance he may not fashion it into two. But one may open an entrance opposite another entrance or a window opposite another window toward the public domain. Similarly, if there was a small entrance he may enlarge it, and if there was one entrance he may fashion it into two.

Segment 5

גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו״ – מָה רָאָה? רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי אׇהֳלֵיהֶם מְכֻוּוֹנִין זֶה לְזֶה, אָמַר: רְאוּיִן הַלָּלוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה.

GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that one may not open an entrance opposite another entrance, or a window opposite another window, derived? Rabbi Yoḥanan says that the verse states: “And Balaam lifted up his eyes, and he saw Israel dwelling tribe by tribe; and the spirit of God came upon him” (Numbers 24:2). The Gemara explains: What was it that Balaam saw that so inspired him? He saw that the entrances of their tents were not aligned with each other, ensuring that each family enjoyed a measure of privacy. And he said: If this is the case, these people are worthy of having the Divine Presence rest on them.

Segment 6

הָיָה קָטָן – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל. סָבַר רָמֵי בַּר חָמָא לְמֵימַר, בַּר אַרְבְּעֵי לָא לִישַׁוְּיֵיהּ בַּר תְּמָנְיָא – דְּקָא שָׁקֵיל תְּמָנְיָא בְּחָצֵר; אֲבָל בַּר תַּרְתֵּי לִישַׁוְּיֵיהּ בַּר אַרְבְּעֵי – שַׁפִּיר דָּמֵי; אֲמַר לֵיהּ רָבָא, מָצֵי אָמַר לֵיהּ: בְּפִיתְחָא זוּטְרָא מָצֵינָא לְאִצְטְנוֹעֵי מִינָּךְ, בְּפִיתְחָא רַבָּה לָא מָצֵינָא אִצְטְנוֹעֵי מִינָּךְ.

The mishna teaches that if there was a small entrance he may not enlarge it. Rami bar Ḥama thought to say this means that if the entrance was the width of four cubits, one may not fashion it to the width of eight cubits, as he would then be allowed to take eight corresponding cubits in the courtyard. The halakha is that one is entitled to utilize the area of the courtyard up to a depth of four cubits along the width of the opening. But if the entrance was the width of two cubits and one wishes to fashion it to the width of four cubits, one may well do so, as in any event he already had the right to use an area of four cubits by four cubits in front of the entrance. Rava said to him: This is not so, as his neighbor can say to him: I can conceal myself from you with there being a small entrance, but I cannot conceal myself from you with there being a large entrance.

Segment 7

אֶחָד – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם. סָבַר רָמֵי בַּר חָמָא לְמֵימַר, בַּר אַרְבְּעֵי – לָא לִישַׁוְּיֵיהּ תְּרֵי בְּנֵי תַּרְתֵּי תַּרְתֵּי, דְּקָא שָׁקֵיל תַּמְנֵי בְּחָצֵר; אֲבָל בַּר תַּמְנֵי, לִישַׁוְּיֵיהּ בְּנֵי אַרְבְּעֵי אַרְבְּעֵי – שַׁפִּיר דָּמֵי; אֲמַר לֵיהּ רָבָא, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: בְּחַד פִּיתְחָא מָצֵינָא אִצְטְנוֹעֵי מִינָּךְ, בִּתְרֵי לָא מָצֵינָא אִצְטְנוֹעֵי מִינָּךְ.

The mishna teaches that if there was one entrance he may not fashion it into two. In this case as well, Rami bar Ḥama thought to say that this means if the entrance was the width of four cubits he may not make it into two openings, each the width of two cubits, as he would then be allowed to take eight corresponding cubits in the courtyard, four for each entrance. But if it was the width of eight cubits and he wishes to make it into two openings, each the width of four cubits, he may well do so, as in any event he already had the right to use an area of eight cubits by four cubits in front of his entrance. Rava said to him: This is not so, as his neighbor can say to him: I can conceal myself from you with there being one entrance, but I cannot conceal myself from you with there being two entrances.

Segment 8

אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח. דְּאָמַר לֵיהּ: סוֹף סוֹף, הָא בָּעֵית אִצְטְנוֹעֵי מִבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים.

The mishna teaches: But one may open an entrance opposite another entrance or a window opposite another window toward the public domain. Why is this so? Because he can say to the one who wishes to protest: Ultimately, you must conceal yourself from the people of the public domain. Since you cannot stop them from passing by and therefore cannot engage in behavior that requires privacy with your entrance open, it is of no consequence to you if I open an entrance as well.

Segment 9

מַתְנִי׳ אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים – בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים. אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא אִם רָצָה – כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וּמוֹצִיא. לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ.

MISHNA: One may not form an empty space beneath the public domain by digging pits, ditches, or caves. Rabbi Eliezer deems it permitted for one to do so, provided that he places a covering strong enough that a wagon laden with stones would be able to tread on it without breaking it, therefore ensuring that the empty space will not cause any damage to those in the public domain. One may not extend projections or balconies [ ugzuztraot ] into the public domain. Rather, if he desired to build one he may draw back into his property by moving his wall, and extend the projection to the end of his property line. If one purchased a courtyard in which there are projections and balconies extending into the public domain, this courtyard retains its presumptive status, i.e., the owner has the acquired privilege of their use, and the court does not demand their removal.

Segment 10

גְּמָ׳ וְרַבָּנַן – זִימְנִין דְּמִפְּחִית וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ.

GEMARA: The Gemara asks: Rabbi Eliezer’s opinion that if the covering of the space is strong enough to support a wagon laden with stones then it is permitted to dig out the empty space, is eminently reasonable; but what do the Rabbis hold? The Gemara answers: There are times when the cover erodes over time, and he is not aware, thereby potentially causing damage to those in the public domain.

Segment 11

אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת וְכוּ׳. רַבִּי אַמֵּי הֲוָה לֵיהּ זִיזָא דַּהֲוָה נָפֵיק לִמְבוֹאָה; וְהַהוּא גַּבְרָא נָמֵי הֲוָה לֵיהּ זִיזָא, דַּהֲוָה מַפֵּיק לִרְשׁוּת הָרַבִּים. הֲווֹ קָא מְעַכְּבִי עֲלֵיהּ בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לֵיהּ: זִיל קוֹץ.

The mishna teaches that one may not extend projections or balconies into the public domain. The Gemara relates: Rabbi Ami had a projection that protruded into an alleyway, and a certain man also had a projection that protruded into the public domain, and the general public was preventing the man from leaving it there, as it interfered with traffic. He came before Rabbi Ami, who said to him: Go sever your projection.

Segment 12

אֲמַר לֵיהּ: וְהָא מָר נָמֵי אִית לֵיהּ! דִּידִי לִמְבוֹאָה מַפֵּיק – בְּנֵי מְבוֹאָה מָחֲלִין גַּבַּאי; דִּידָךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מַפֵּיק, מַאן מָחֵיל גַּבָּךְ?

The man said to him: But the Master also has a similar projection. Rabbi Ami said to him: It is different, as mine protrudes into an alleyway, where a limited number of people live, and the residents of the alleyway waive their right to protest to me. Yours protrudes into the public domain, which does not belong to any specific individuals. Who can waive their right to protest to you?

Segment 13

רַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ אִילָן הַנּוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. הֲוָה הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה לֵיהּ נָמֵי אִילָן הַנּוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲתוֹ בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים הֲווֹ קָא מְעַכְּבִי עִילָּוֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי, אֲמַר לֵיהּ:

The Gemara relates: Rabbi Yannai had a tree that was leaning into the public domain. There was a certain man who also had a tree that was leaning into the public domain, and the general public was preventing him from leaving it there, insisting he cut it down, as required by the mishna (27b). He came before Rabbi Yannai, who said to him:

Bava Batra 60a

Bava Batra 60a

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Ben Yehoyada

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text