Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 58a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 58a

    Bava Batra 58a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 422 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Tosafot

    מציין מערתא משום דקבר סתום טומאה בוקעת ועולה כדאמר בכמה דוכתי וא"ת והא אין קברי עובדי כוכבים מטמאים באהל משום דאין קרויין אדם ואפילו רבנן דפליגי אר' שמעון (יבמות סא.) ואמרי דמטמאים באהל מ"מ בקבר שלפני הדיבור לא מרבה לה בנזיר (דף נד.) אלא לענין נגיעה או בקבר לרבות קבר שלפני הדיבור ומקרא דכתב גבי נגיעה מרבי לה התם ויש לומר דאברהם נקרא אדם דכתיב האדם הגדול וכן אדם הראשון ולהכי אין למעטם מקרא דאדם [וע"ע תוס' יבמות סא. ד"ה קברי]:

    Tosafot on Bava Batra 58a · Sefaria

    Meiri

    מי שצוה מחמת מיתה ודבר בלשון חידות כדי שלא יבינו ההמון את דבריו אע"פ שאין הדברים מחוורין מוסרין את הדברים לבית דין והם יורדים לעמק הדברים ודנין בה כפי מה שיראו מעשה באחד שצוה מחמת מיתה ואמר חביתא דעפרא לחד בראי חביתא דגרמא לחד בראי חביתא דאודורי ר"ל מוכין לחד בראי ודנו בה שהקרקעות הם הם שקראן חביתא דעפרא והמקנה הן גסה הן דקה הוא שקראו חביתא דגרמא וכל מיני הבגדים הן של פשתן הן של צמר הן הם שקראן חביתא דאדורי וכן כל כיוצא בזה:

    וכן יש לדיין מופלג לדון לפעמים על פי אומדנתו על הדרך שהיה שלמה דן לפעמים כמו שנתפרסם בשתי נשים שבאו לפניו מעשה באחד שהיו מוחזקים בו שהיו לו הרבה בנים והודיע בשעת מיתה שאין לו בכל אותם הבנים אלא אחד ושהוא מניח לו כל נכסיו ולא נודע מי הוא ואמרו להם הדיינים לחבוט על קבר האב עד שיגלהו להם והלכו כלם ואחד מהם בקש עצמו לילך ולא התאפק על כך בשום פנים ודנו בו שהוא הבן והעמידו כל הנכסים בחזקתו שהרי בדין גמור היה הדבר מסור לשודא דדייני וכן כל כיוצא בזה אלא שדברים אלו וכיוצא בהם אין מסורין אלא למלך משכיל או לחכם מופלג בחכמה יתרה ובפלפול ובחריפות יתרון גדול על כל שאר חכמי דורו בכל מיני חכמות:

    אע"פ שראוי לכל אדם להזהר שלא לחמוד ממון אחרים ולהרחיק כל סרך עול וכל אבק גזל מי שנתמנה דיין מ"מ ראוי לו להזהר מדברים אלו ביותר גנאי הוא למי שהבריות נזקקות לילך לפניו לדין ושהן בטוחות על ישרו שלא לעות אדם בריבו שיהא הוא נזקק לדין על ידי תביעת אחרים עליו כל שכן אם מזקיקין אותו בדין עד שיצא מתחייב מתוך הטענות שזה פגם גדול אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלמה באמת אמרו כל דיין דמיתקרי לדין ומפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא לא סוף דבר בממון אחרים אלא אף ממון עצמו ראוי לו להזהר שלא יפתהו חשש פסידתו להטות את הדין הוא שאמרה תורה שונאי בצע ודרשו בו ששונאין ממונן בדין וחזרו ופירשו בזו שאפילו אמר לו זה לקוץ את כרמו ולשרוף את גדישו אינו מטה את הדין וזהו שונאים ממונם ויש מפרשים שמועה זו על דרך שכל דיין שהטה את הדין עד שהמוטה מזמינו לדין והטיתו מתבררת עד שלפעמים הוא צריך לשלם על דרך מה שאמרו בקצת דינין מה שעשה עשוי ומשלם מביתו אינו דיין:

    Meiri on Bava Batra 58a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מציין כו' ואפילו רבנן כו' לא מרבה לה בנזיר אלא כו' שלפני הדבור כו' עכ"ל ומדברי התוס' דנזיר פ' כ"ג נראה דאדרבה דלפני הדיבור עדיף טפי ומטמא אפילו לר"ש וכ"ה בחידושי הרמב"ן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 58a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא חבוטו קיברא עיין אליה רבה א"ח סימן תקס"ח ס"ק ט"ו:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 58a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אַשְׁכְּחֵיהּ לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם דְּקָאִי קַמֵּי בָּבָא הנה נראה בודאי שהוא לא נכנס בהקיץ לתוך מערת המכפלה ולא ראה בהקיץ המראה הזה ולא שמע בהקיץ דברים אלו של בת קול ושל אליעזר אלא הוא היה מציין בהקיץ ביום מערות הצדיקים אך למערת המכפלה לא אפשר שיכנס וגם לא היה צריך לציין אותה מלמעלה כי היא מצויינת ועומדת מימות הראשונים וגג המערה מוקף באבנים גדולות מזמן הראשנים ופיה של מערה פתוח עד היום ומדליקין בו הגוים נר אך במראה החלום ראה כל המראה הגדול הזה כאלו הוא ירד לתוך המערה וראה את אליעזר ודבר עמו וגם שמע דברי בת קול והשיב דבר והכל היה במראה החלום, וגדולה מזו אמרו חכמים דמה שאמר השם יתברך להושע לך קַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה וְלָקַח וְיָלְדָה לוֹ (הושע א, ב) כל זה לא היה בהקיץ אלא במראה הנבואה כענין מראה החלום ועיין רד"ק ז"ל שם. על כן דברים אלו שדבר לו אליעזר במראה החלום יש לפרש אותם בדרך רמז דאות ה' שנוספה לאברהם אבינו ע"ה בשמו לקחו מן אות יו"ד דשרי שהיתה בסוף שמה שנחלקה לשני ההי"ן אחת לקחה שרי ואחת לקח אברהם אבינו ע"ה ועל זה אמר לו גַּנִי בְּכַנְפָהּ דְּשָׂרָה דאות יו"ד שלקח אברהם אבינו ממנה אות ה' היא היתה בכנפה דשרה רצונו לומר בסוף שמה. ומה שאמר וּמְעַיְנָא לֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ רמז דאות ה' זו ניתנה לו במלוי אל"ף שהיא קבוע בראש שמו של אברהם אבינו ע"ה דאות ה' תתמלא בשלש מילואים שהם אל"ף ויו"ד וה"ה וזו היתה מלאה באות א' שהוא ברישיה דאברהם אבינו ע"ה.

    חַוָּה בִּפְנֵי אָדָם, כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם הנה אף על גב דכתב רבינו ז"ל (בשער הכונות בדרוש ראש השנה מאמר רבותינו ז"ל) שאמרו אדם הראשון לא היה יכול להסתכל בפני חוה אשתו ונתן טעם לדבר על פי הסוד וכנזכר שם (בדרוש וא"ו דף צו.) אין זה סותר למאמר דהכא כי קודם היתה היא גדולה ממנו באור הפנים אך אחר החטא כיון שהיא גרמה לו נסתלק ממנה אותו אור יופי העליון ואז הוא נעשה גדול ממנה בכך. ודע דאף על גב דאדם הראשון גם אחר החטא היתה קומתו מאה אמה וכפי הקף המחיצות אשר למעלה לא נראה מקום התחתון גדול כל כך אין זה תימא דאין הכי נמי שם במערה לרוב קדושתה היה מעט מחזיק המרובה וכהאי גונא אמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא צט.) מקום ארון וכרובים אינו מן המדה אלא בנס עומדין.

    אָדָם בִּפְנֵי שְׁכִינָה, כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם נראה לי ודאי דלא אמרו השערה זו על הכמות או האיכות דהא ודאי אי אפשר להגביל שיעור ומדה לאור השכינה אלא נקיט לשון מליצה על אור השכינה המתגלה ומצטייר בעיני האדם הרואה במראה הנבואה כפי כח שיוכל לסבול וכמו שנאמר וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה (הושע יב, יא) יַד רצונו לומר כח כלומר כפי כח הנביאים אדמה להם בציור מראה הנבואה ועל זה הדמיון של אור השכינה הנדמה לאדם בנבואה קאמר אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם.

    תַּפְסֵיהּ בְּדִיקְנֵיהּ יש להבין למה תפשו בזקנו ולא בידו או בחוטמו? ונראה לי בס"ד כשפתח הקבר הכניס ראשו לראות אם יש עליו בגדים או שמא כלו הבגדים ונעשו עפר וכיון שהכניס ראשו לחלל הקבר להסתכל ולראות בזה מוכרח שנכנס זקנו תחלה לאויר החלל של הקבר ולכן תפשו בזקנו שנכנס תחלה. אי נמי נראה לי בס"ד שעשה לו מדה כנגד מדה מפני שזה האמגושי שבא להפשיט המתים מבגדיהן חושב הבגדים מותרות לגמרי שיאמר למה להם בגדים בקבר כיון דמכוסים בעפר ולכן הוא בא ליטול אותם מהם ולכך תפשו בשער זקנו דגם השערות הם מותרות וראוי לו שיקצצם ובפרט דהאמגושי דרכו לגדל זקן ארוך ועב דאומר לך כל מותרות אלו שבזקן תקצצם וכן היה שלא עזבו אלא עד שחתך הזקן שלו. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שתפסו בזקנו כי הזקן גדל אצל האדם בהיותו גדול שנשלם בחכמה ודעת דאז צומח שער זקנו ואינו בא לו בזמן שטותו כשנולד דעודנו בער ולכן מייחסים החכמה לזקן כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין לב:) זקן שקנה חכמה ולכן אמגושי דעושה מעשה שטות לחטט ולהפשיט בגדי מתים תפסו בזקנו כדי שיחתוך אותו כיון דגדל זקנו והוא עודנו בער וכסיל ולמה לו הזקן המורה על שלימות חכמה ודעת.

    זַרְנוּקָא אָמְרָה לְכוּ קשא והלא זרנוקא הוא נאד ומה חדש להם בזה דהיא כבר פרשה בדבריה שפשטו עורו ומשקים בו מים אם כן אמרה שהיא מדברת על נאד ורק הם נתעצמו בדבריה בשביל שאמרה עבדא חד הוה לי ופשטוה למשכי וכו' דאיך יצוייר דבר זה על עור אדם שיעשו ממנו נאד ואם כן היה לו לומר להם תיש קאמרה לכו? ועוד היא לא היתה תביעתה על הנאד אלא על הבשר שדמיו עשרים ידות על דמי העור? ונראה לי בס"ד דהוא אמר להם דברים אלו שדברה לכם הם כמו זרנוקא שהוא נאד ובתוכו מים או יין כן דברים אלו יש בתוכם ענין אחר ואינם כפשוטן ואין הכי נמי ודאי פירש להם שתביעתה היא על תיש ותלמודא לא זכר אלא התחלת דבריו שאמר להם זרנוקא אמרה לכו כלומר דברים אלו דוגמת הזרנוקא שיש בתוכה דבר אחר.

    הוֹאִיל וְחַכִּים כֻּלֵי הַאי, לֵיתִיב אַבָּבָא וְנִידוֹן דִּינָא קשא אם הם חבשוהו בשביל דאפיק ממונא בלא סהדי ובלא שטר מה תרופה מצאו לו בזה שראוהו חכים טובא וכי מי שהוא חכם גדול יכול להוציא ממון בלא עדים? ונראה לי בס"ד דהם יודעים שיש לחכמי ישראל חכמה גדולה לפרש דברים הסתומים דהא פסוק אחד בתורה מבארים אותו בשבעים פנים דכל ביאור עושה משמעות בפסוק באופן אחר, אך המה יודעים בעצמם שאין להם חכמה זו וכל דברים הכתובים בספרים אין להם אלא רק משמעות אחת וכל דבר אין מבינים אותו אלא לפי פשוטו ולכך כיון דהגידו להם שאביהם לא אמר בצוואתו אלא רק תיבות אלו 'כָּל נִכְסֵי לְחַד בְּרָא' אשר כפי הנראה מפשט דברים אלו לא הודיע מי הוא זה הבן הנה הם אמרו אולי רבי בנאה יש לו חכמה זו של חכמי ישראל להוליד דברים מלשון הסתום והוא עשה בחכמתו ביאור לדברים אלו של הצוואה דעל פי הביאור הזה נודע מי הוא זה הבן שנותן לו נכסיו? ועל כן הנה הוא דן דין אמת למסור הנכסים ליד אותו הבן דוקא אמנם עדיין לא נתברר אצלם אם רבי בנאה הוא חכם רשום מגדולי חכמי ישראל אשר ידיו רב לו בחכמה לפרש הסתומות או שמא לא הגיע עדיין לחכמה גדולה כזו ורק דן את הדין מכח אהבה שיש לו עם זה הבן היורש או מחמת שנאה שיש לו עם אחיו ובלי השכלה וחכמה דן את הדין, לכן חבשו אותו עד שתברר להם חכמתו העצומה על ידי חקירה וכאשר נזדמן לפניהם דבר זה שתבעה האשה דין אחד בדבר סתום דאין לו הבנה לפי פשוטו והוא תכף ומיד בלתי איחור ועכוב הגיד להם ביאור דברים אלו אז הבינו מחמת כן שהוא בעל חכמה כגדולים אשר בארץ להבין דבר מתוך דבר לפרש הסתום ואם כן ודאי גם אותו הדין דן אותו ביושר וחכמה וברוב חכמתו ראה בארבעה מילין ההם רמז רק להחליט הנכסים ביד אותו הבן דוקא ולכך פטרו אותו ואדרבה כבדו אותו מכאן ולהבא דאליו יבא כל ריב לבני ישראל ועל פיו יקום דבר.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 58a · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 58, Amud Aleph, about 422 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “לִמְדוּרָה, וּקְדֵרוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ.…”

    2. Segment 223 words

      Opens “מִטָּה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – כֵּיצַד? כֹּל…”

    3. Segment 332 words

      Opens “רַבִּי בְּנָאָה הֲוָה קָא מְצַיֵּין מְעָרָתָא. כִּי…”

    4. Segment 421 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ, זִיל אֵימָא לֵיהּ: בְּנָאָה קָאֵי…”

    5. Segment 538 words

      Opens “כִּי מְטָא לִמְעָרְתָּא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, יָצְתָה בַּת…”

    6. Segment 638 words

      Opens “אָמַר רַבִּי בְּנָאָה: נִסְתַּכַּלְתִּי בִּשְׁנֵי עֲקֵיבָיו, וְדוֹמִים…”

    7. Segment 726 words

      Opens “שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב, שׁוּפְרֵיהּ…”

    8. Segment 836 words

      Opens “הָהוּא אַמְגּוּשָׁא דַּהֲוָה חָטֵיט שָׁכְבֵי. כִּי מְטָא…”

    9. Segment 946 words

      Opens “הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: חָבִיתָא דְעַפְרָא לְחַד בְּרַאי,…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “הָהוּא גַּבְרָא דְּשַׁמְעַהּ לִדְבֵיתְהוּ דְּקָא אָמְרָה לְבַרְתַּהּ:…”

    11. Segment 1153 words

      Opens “לָא יָדְעִי לְהֵי מִינַּיְיהוּ. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “אֲזַלָא דְּבֵיתְהוּ, אֲמַרָה לְהוּ: עַבְדָּא חַד הֲוָה…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “לָא יָדְעִי מַאי קָא אָמְרָה לְהוּ. אָמְרִי:…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “חֲזָא דַּהֲוָה כְּתִיב בַּאֲבוּלָּא: ״כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 58a · Segment 8 — “…תַּפְשֵׂיהּ בְּדִיקְנֵיהּ. אֲתָא אַבָּיֵי, אֲמַר לֵיהּ: בְּמָטוּתָא מִינָּךְ, שִׁבְקֵיהּ.…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    לִמְדוּרָה, וּקְדֵרוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ.

    to a bonfire, where the fire is in the center and pots surround it. Similarly, the table of an ignoramus is arranged with the food in the center and is surrounded by plates.

    מִטָּה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – כֵּיצַד? כֹּל שֶׁאֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא סַנְדָּלִין בִּימוֹת הַחַמָּה, וּמִנְעָלִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְשֶׁל עַם הָאָרֶץ – דּוֹמָה לְאוֹצָר בָּלוּס.

    Rabbi Yoḥanan asked: How should the bed of Torah scholars be kept? He replied: It is acceptable as long as there is nothing except sandals beneath it during the summer, and shoes beneath it during the rainy season, i.e., winter. And the bed of an ignoramus is similar to a cluttered [ balus ] storehouse, as he keeps a wide array of items beneath it.

    רַבִּי בְּנָאָה הֲוָה קָא מְצַיֵּין מְעָרָתָא. כִּי מְטָא לִמְעָרְתָּא דְאַבְרָהָם, אַשְׁכְּחֵיהּ לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם דְּקָאֵי קַמֵּי בָּבָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי קָא עָבֵיד אַבְרָהָם? אֲמַר לֵיהּ: גָּאנֵי בְּכַנְפַהּ דְּשָׂרָה, וְקָא מְעַיְּינָא לֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ.

    § Having mentioned Rabbi Bena’a, the Gemara relates an incident in which he was involved. Rabbi Bena’a was marking burial caves for the purpose of helping to prevent the contracting of ritual impurity. When he arrived at the cave of Abraham, i.e., the Cave of Machpelah, he encountered Eliezer, the servant of Abraham, who was standing before the entrance. Rabbi Bena’a said to him: What is Abraham doing at this moment? Eliezer said to him: He is lying in the arms of Sarah, and she is examining his head.

    אֲמַר לֵיהּ, זִיל אֵימָא לֵיהּ: בְּנָאָה קָאֵי אַבָּבָא. אֲמַר לֵיהּ: לֵיעוּל – מִידָּע יְדִיעַ דְּיֵצֶר בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא. עָיֵיל, עַיֵּין וּנְפַק.

    Rabbi Bena’a said to him: Go tell him that Bena’a is standing at the entrance, so that he should assume an appropriate position to receive a visitor. Eliezer said to him: Let him, i.e., Rabbi Bena’a, enter, since it is known that there is no evil inclination in this higher world, so it is not inappropriate for Rabbi Bena’a to see Abraham and Sarah in this position. He entered, examined the cave in order to measure it, and exited.

    כִּי מְטָא לִמְעָרְתָּא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״נִסְתַּכַּלְתָּ בִּדְמוּת דְּיוֹקְנִי, בִּדְיוֹקְנִי עַצְמָהּ אַל תִּסְתַּכֵּל״. ״הָא בָּעֵינָא לְצַיּוֹנֵי מְעָרְתָּא!״ ״כְּמִדַּת הַחִיצוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַפְּנִימִית. וּלְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי בָתִּים זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ – כְּמִדַּת עֶלְיוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַתַּחְתּוֹנָה״.

    When he arrived at the cave of Adam the first man, who is buried in the same area, a Divine Voice emerged and said: You gazed upon the likeness of My image, i.e., Abraham, who is similar to the image of Adam the first man. Do not gaze upon My image itself, i.e., Adam the first man, about whom the verse states that he was formed in the image of God (see Genesis 1:27). Rabbi Bena’a said: But I need to mark the cave. The voice said to him: As the measurements of the dimensions of the outer cave where Abraham is buried, so are the measurements of the dimensions of the inner cave, where Adam is buried. The Gemara notes: And according to the one who says that the Cave of Machpelah consists of two chambers, this one above that one, not two adjacent chambers, the voice said: As the measurements of the dimensions of the upper cave where Abraham is buried, so are the measurements of the dimensions of the lower cave. Therefore, there is no need to measure it.

    אָמַר רַבִּי בְּנָאָה: נִסְתַּכַּלְתִּי בִּשְׁנֵי עֲקֵיבָיו, וְדוֹמִים לִשְׁנֵי גַּלְגַּלֵּי חַמָּה. הַכֹּל בִּפְנֵי שָׂרָה – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. שָׂרָה בִּפְנֵי חַוָּה – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. חַוָּה בִּפְנֵי אָדָם – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. אָדָם בִּפְנֵי שְׁכִינָה – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם.

    Rabbi Bena’a says: I gazed at his, Adam’s, two heels, and they shone so brightly that they are similar to two suns. Along these lines, the Gemara states that all people compared to Sarah are like a monkey compared to a human, as Sarah was exceedingly beautiful; Sarah compared to Eve is like a monkey compared to a human; Eve compared to Adam is like a monkey compared to a human; and Adam compared to the Divine Presence is like a monkey compared to a human.

    שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן.

    It was also stated that the beauty of Rav Kahana is a semblance of the beauty of Rav. The beauty of Rav is a semblance of the beauty of Rabbi Abbahu. The beauty of Rabbi Abbahu is a semblance of the beauty of Jacob our forefather. The beauty of Jacob our forefather is a semblance of the beauty of Adam the first man.

    הָהוּא אַמְגּוּשָׁא דַּהֲוָה חָטֵיט שָׁכְבֵי. כִּי מְטָא אַמְּעָרְתָּא דְּרַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה, תַּפְשֵׂיהּ בְּדִיקְנֵיהּ. אֲתָא אַבָּיֵי, אֲמַר לֵיהּ: בְּמָטוּתָא מִינָּךְ, שִׁבְקֵיהּ. לְשָׁנָה אַחֲרִיתִי הֲדַר אֲתָא, תַּפְשֵׂיהּ בְּדִיקְנֵיהּ. אֲתָא אַבָּיֵי, לָא שִׁבְקֵיהּ עַד דְּאַיְיתִי מַסְפְּרָא וְגַזְּיֵהּ לְדִיקְנֵיהּ.

    On the topic of burial caves, the Gemara relates that there was a certain magus [ amgusha ] who was rummaging through the graves of the dead. When he arrived at the burial cave of Rav Tovi bar Mattana, Rav Tovi grabbed him by his beard and would not release him. Abaye came and said to Rav Tovi: I beg of you to release him. The magus came again in another year, and Rav Tovi grabbed him by his beard. Abaye came and requested that he release him, but Rav Tovi did not release him, until Abaye brought a scissors and cut his beard.

    הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: חָבִיתָא דְעַפְרָא לְחַד בְּרַאי, חָבִיתָא דְגַרְמֵי לְחַד בְּרַאי, חָבִיתָא דְאוּדְרָא לְחַד בְּרַאי. לָא הֲווֹ יָדְעִי מַאי קָאָמַר לְהוּ. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: ״אִית לְכוּ אַרְעָא?״ אֲמַרוּ לֵיהּ: ״אִין״. ״אִית לְכוּ חֵיוָתָא?״ ״אִין״. ״אִית לְכוּ בִּסְתַּרְקֵי?״ ״אִין״. ״אִי הָכִי, הָכִי קָאָמַר לְכוּ״.

    § The Gemara relates additional incidents involving Rabbi Bena’a: There was a certain individual who said to his family before he died: A barrel of earth to one of my sons, a barrel of bones to one of my sons, and a barrel of wads of wool to one of my sons. They did not know what he was saying to them. They came before Rabbi Bena’a for guidance. Rabbi Bena’a said to them: Do you have land that your father left as an inheritance? They said to him: Yes. He asked: Do you have livestock that your father left as an inheritance? They said: Yes. He asked: Do you have quilts [ bistarkei ] that your father left as an inheritance? They said: Yes. He said to them: If so, this is what he said to you, i.e., he meant that he is bequeathing land to one son, livestock to the second, and quilts to the third.

    הָהוּא גַּבְרָא דְּשַׁמְעַהּ לִדְבֵיתְהוּ דְּקָא אָמְרָה לְבַרְתַּהּ: ״אַמַּאי לָא צְנִּיעַתְּ בְּאִיסּוּרָא? הָךְ אִיתְּתָא, עֲשָׂרָה בְּנֵי אִית לַהּ, וְלֵית לִי מֵאֲבוּךְ אֶלָּא חַד״. כִּי שָׁכֵיב, אֲמַר לְהוּ: ״כׇּל נִכְסַי לְחַד בְּרָא״.

    There was a certain man who heard his wife saying to her daughter: Why do you not act clandestinely when you engage in forbidden sexual intercourse? That woman has, i.e., I have, ten sons, and I have only one from your father, and no one knows. So too, you must be careful so that no one will discover your illicit behavior. Having overheard that only one son was his, when that man was dying he said to his family: All of my property is left to one son.

    לָא יָדְעִי לְהֵי מִינַּיְיהוּ. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: זִילוּ חֲבוּטוּ קִבְרָא דַּאֲבוּכוֹן, עַד דְּקָאֵי וּמְגַלֵּי לְכוּ לְהֵי מִינַּיְיכוּ שְׁבַקא. אֲזַלוּ כּוּלְּהוּ, הָהוּא דִּבְרֵיהּ הֲוָה לָא אֲזַל. אֲמַר לְהוּ: כּוּלְּהוּ נִכְסֵי דְּהַאי. אֲזַלוּ אֲכַלוּ קוּרָצָא בֵּי מַלְכָּא, אָמְרִי: אִיכָּא גַּבְרָא חַד בִּיהוּדָאֵי, דְּקָא מַפֵּיק מָמוֹנָא מֵאִנָשֵׁי בְּלָא סָהֲדִי וּבְלָא מִידֵּי. אַתְיוּהוּ חַבְשׁוּהוּ.

    They did not know to which of them he intended to leave his property. They came before Rabbi Bena’a for guidance, and he said to the sons: Go strike your father’s grave, until he rises and reveals to you to which of you he left his property. They all went, but that one who was his son did not go. Rabbi Bena’a said to them: All of the property belongs to this son who did not go. The other brothers were angry. They went and slandered [ akhlu kuretza ] Rabbi Bena’a in the king’s house. They said: There is one man among the Jews who removes money from people without witnesses and without any evidence. The king’s guards brought Rabbi Bena’a and imprisoned him.

    אֲזַלָא דְּבֵיתְהוּ, אֲמַרָה לְהוּ: עַבְדָּא חַד הֲוָה לִי, פְּסַקוּ לְרֵישֵׁיהּ וּפְשַׁטוּ לְמַשְׁכֵּיהּ וַאֲכַלוּ בִּישְׂרֵיהּ, וְקָא מָלוּ בֵּיהּ מַיָּא וּמַשְׁקוּ בֵּיהּ לְחַבְרַיָּיא, וְלָא קָא יָהֲבִי לִי דְּמֵי וְלָא אַגְרֵיהּ.

    The wife of Rabbi Bena’a went and said to the guards: I had one servant. They cut off his head, and skinned him and ate his flesh, and they fill him with water and give their friends to drink from him, and they have not paid me his value nor have they rented him.

    לָא יָדְעִי מַאי קָא אָמְרָה לְהוּ. אָמְרִי: נַיְתוֹ לְחַכִּימָא דִיהוּדָאֵי, וְלֵימָא. קַרְיוּהוּ לְרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: זַרְנוּקָא אָמְרָה לְכוּ. אָמְרִי: הוֹאִיל וְחַכִּים כּוּלֵּי הַאי, לִיתֵּיב אַבָּבָא וְנֵידוּן דִּינָא.

    They did not know what she was saying to them. They said: Let us bring the wise man of the Jews, and let him say what she meant. They called Rabbi Bena’a, and he said to them: She spoke to you of a water skin [ zarnuka ]. In other words, she was referring to a goat she owned that was slaughtered, its meat eaten, and its skin made into a water skin that could be filled with drinking water. They said: Since he is so wise, let him sit at the gate where the judges congregate and render judgment.

    חֲזָא דַּהֲוָה כְּתִיב בַּאֲבוּלָּא: ״כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין – לָא שְׁמֵיהּ דַּיָּין״. אֲמַר לְהוּ: אֶלָּא מֵעַתָּה, אֲתָא אִינִישׁ מֵעָלְמָא

    Rabbi Bena’a saw that it was written upon the gate [ be’abbula ]: Any judge who is summoned to judgment is not considered a judge, as judges must be above reproach. He said to them: If that is so, then if a person comes from elsewhere