Bava Batra 161a

וכשיעור שריר וקיים וכל שכן יותר שימחוק שני שיטין או ג' כדי להערים וכתב מאי דבעי והדר כתב שריר וקיים לכך פסול כל מקום שנוכל לומר בכאן היה יכול להיות כתוב שריר וקיים אבל בפחות משריר וקיים ליכא למיחש מידי:

וליחוש דלמא כתב מאי דבעי ומחתים סהדי מאבראי אבל אי לא מחתים להו היה פסול שסיום העדים יש לו להיות כנגד סיום השטר וליכא למימר דמטייט ליה מצד אחר דשמא יעשה שם האשרתא:

אנא לרבות עדים קא עבדי ויקיים בשלשה שלמעלה דמכל תלתא מקיימים כדאמרי' בפרק הזורק (גיטין פא:) והכא לא מצי לשנויי כדלקמן אין מקיימים אלא מעדים של מטה דפריך לקמן וניחוש דלמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת ואמר כדי להרבות בעדים הוא דעבדי ואמר כל כי האי גוונא אין מקיימים אלא מעדים של מעלה ה"נ לישני כאן אין מקיימין אלא מעדים של מטה וי"ל דהא מתני' בשילהי הזורק (שם) שמע מינה מכל בי תלתא מקיימין אבל לקמן שכתב בשיטה אחרונה אין מקיימין:

מלמטה למעלה חתימי וא"ת בין לרב הונא בין לרב ירמיה מתניתין דקתני מאחוריו ומפרש לה שחתומין בין קשר לקשר ולאידך מלמטה למעלה אמאי תקינו הכי אלא שיהיו חתומים כולן תחת שיטה אחרונה מבחוץ ולא יצטרך כמו כן לרב הונא לכתוב שריר וקיים וי"ל דכל מה שיוכלו לשנותו מפשוט היו משנים לפי שלא יהיו הכל בקיאין לעשותו דאדהכי מייתבא דעתיה:

וניחוש דלמא מתרמי ריעותא בשיטה אחרונה וגייז לה וא"ת והא אין למדין משיטה אחרונה דהא מהדר הוא מענינו של שטר והיכי גייז הא יהא פסול אם חתכה כיון דלא מהדר וי"ל דבמקושר לא נהגו חזרת השטר והיו למדין משיטה אחרונה דבפשוט ודאי אין למדין לפי שהעדים חתומים מבפנים ולא דייקי וחותמין רחוק מן הכתב שיטה ויכול לזייף באותה שיטה אי לאו משום דאמרינן אין למדין אבל במקושר שעדיו מאחוריו מלמטה למעלה מכווני שפיר לחתום כנגד שיטה אחרונה והשתא נמי כי למדין משיטה אחרונה יכול להזדייף מבפנים לפי שאין העדים חותמים כנגד אותה השיטה שזייף וא"ת והוא יחתום עדים כנגד הכתב שזייף מבפנים ויקיים באידך תלתא סהדי וי"ל שלא היה בשיטה כי אם עד אחד חתום ואם הוא עצמו. חתום שני פסולים א"נ העדים שחתמו בראשונה הם טייטו בגליון שלמטה מן השטר מבחוץ שלא יבא אדם אחריהם ויכתוב שטר באותו גליון ויהיה העד לזה שזהו כתב ידו וא"ת לרבי חנינא בן גמליאל מקושר שכתוב עדיו מתוכו היאך יעשנו פשוט הלא בפשוט איכא חזרת השטר ובמקושר ליכא וא"כ כשיעשנו פשוט ולא יראו חזרת השטר יפסלוהו וי"ל ההיא דר' חנינא ב"ג על כרחך במקושר דמהדר כיון שעדיו מתוכו:

וגייז ליה לשיטה אחרונה וא"כ לר' ירמיה לא הוה כתיב ביה שריר וקיים במקושר דאי הוה כתיב ביה היכי הוה גייז ליה הלא לא יראו שריר וקיים ויפסלוהו ולרב הונא היה כתוב בו כדמשני לעיל אבל בפשוט בין למר ובין למר לא היה כתוב בפשוטים שלהם שריר וקיים:

דכתב ראובן בן בחד דרא ויעקב עד בחד דרא עלויה כלומר כתוב ראובן בן בשיטה אחרונה והיינו בחד דרא ואחר כך יעקב עד לארכו של שטר ופירש ריב"ם אי בן בראש ראובן ואח"כ יעקב הוה מצי גייז לשיטה אחרונה עד ראו של ראובן ועם בן שתחתיו וישאר בן יעקב וקושיא של ריב"ם כשאפרש שיעקב וראובן בחד דרא לארכו של שטר ובן תחת ראש ראובן שאם לא היה כשר בהכי בבן למעלה ויעקב עד למטה מאי דוחקיה לשנויי שבן גדול כראובן לימא פי' שראובן למעלה ובן יעקב למטה דהשתא ליכא חששא למידי ועוד אמאי תירץ גמרא דלא כתיב ביה עד לישני כגון שכתב בו עד וכגון שיעקב למטה ומעט מיעקב תחת ראובן כדפרי' ועוד דהשתא לא קשיא מידי מה שהקשיתי לקמן שראובן בן יעקב עד פסול במקושר ויעקב עד גרידא כשר אלא ודאי לא הוה מצי לתרוצי הכי דאפילו כשראובן למעלה ובן יעקב למטה ומעט מיעקב תחת ראובן גייז לשיטה אחרונה עם ראו ועם בן שתחתיו ומתכשר בבן של מעלה ויעקב של מטה ולא כטועים טועים שאינו כשר בהכי אינו מפני תשובות חבילות מעולות שפירשנו ואין להעלילו בלשונו כי זדונו שוגג אלא בן היה גדול ביותר והיה מחזיק כנגד כל שם ראובן שעליו ואחר כן יעקב דהשתא לא מצי גייז אלא ראובן [עם בן] ביחד ולא ישאר אלא יעקב [עד] והשתא ניחא הא דפריך דלמא גייז ראובן בן ומתכשר ביעקב עד ולא הוה מצי לשנויי שבן תחת ראש ראובן ומעט מיעקב תחת ראובן דהשתא לא מצי גייז לראובן בלא מעט מיעקב הכי לא הוה מצי לשנויי כדפרישית דגייז לראו ולבן שתחתיו וישאר בן של שם ראובן [וגם יעקב ומתכשר בהכי אלא בן כנגד כל ראובן א"נ בן תחת בן של שם ראובן] ואי גייז לראו ישאר תרי בן זה תחת זה ויעקב אחר בן ראובן וזה לשון ריב"א ראובן בן בחד דרא ויעקב עילויה וצריך שיכתוב בן תחת בן של שם ראובן (בן יעקב) שאם יתחיל ויכתוב כנגד תחלת ראובן למטה בן כנגד ראו נמצא שהיה נשאר בן של ראובן עצמו בולט לבן והוה גייז לראו של ראובן וגם בן של מטה מראו עמו ובן של ראובן היה נשאר והיה קשה כבתחלה אבל עתה שיכתוב הבן למטה כנגד הבן העליון של ראובן ישאר בן אחד למטה ואחד למעלה ויהיה ניכר הקלקול שעשה ואפילו ימחקנו לאותו של מטה יהא ניכר המחק ויכירו בית דין שהוא עשה אי נמי צריך שיכתוב בן באותיות גדולות שיחזיקו כל ראובן בתחתיתו וזהו עיקר כי אז יהיה יותר היכרא ואין לחוש לזה הקלקול אלא בראובן לבדו אבל בשאר שמות לא:

ומתכשר (בבן) יעקב עד תימה היאך יתכשר והלא מכירים אנו שיעקב לא חתם זה ומה סבור לומר דבשלמא ההיא דתנן התם (גיטין דף פז.) שני גיטין שכתוב זה בצד זה את שהעדים נקראו עמו כשר ופריך בגמרא וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד כמו שאפרשנו אחרי כן אלא הכא היכי מתכשר ואי בחתימת יונית שחותמים אביהן תחלה ואיכא למימר שהאי יעקב שנשאר הוא העד שפי' הוי ראובן בנו יעקב זה דוחק דא"כ ה"ל כחתימת יונית ויש לומר דהכי פריך וליחוש דלמא גייז לראובן בן ומתכשר ביעקב עד ויהיה הלוה סבור שלא זייפו ויהא עדיו כמו שכתבו לו וכל כמה שלא יצריכנו הלוה לקיימו לא נקיימנו אי לא טענינן ליתמי ללקוחות ומלוה טענות זיוף אתי שפיר שבלא שום שכחה יוציא מהם נחזור למשנת גיטין דתנן התם פ' המגרש (גיטין דף פז.) שני גיטין שכתוב זה בצד זה את שהעדים נקראים עמו כשר ופריך בגמרא וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד דתנן איש פלוני עד כשר השתא משמע דפשיטא דקמא כשר בראובן גרידא מדלא מיית' ראיה דכשר כמו מבן יעקב עד והא אינו כשר בראובן ועוד לאחר שתירץ דכתב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא ופריך ליתכשר האי בראובן [בן] והאי ביעקב עד דתנן איש פלוני עד כשר והשתא נמי היכי פשיטא ליה דקמא כשר בראובן בן גרידא ופירש רש"י דבראובן בן כשר דמשמע אני בן של ראובן כדרך חתימת היוונים והוי כמו בן איש פלוני והאי ביעקב עד שאותו עד אחר הוא ששמו יעקב ופירוש זה אינו נראה חדא דאמאי אית לן למימר דראובן בן יווני הוא כיון שהכתב כתוב עברי ועוד כי נמי הוי יווני והוה כמו בן פלוני לא הוי כשר כיון דלא כתב עד ועוד פירכא קמא לא תבא שפיר ויש לפרש הכי התם מעיקרא פריך וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד כלומר ראובן נתכוין להעיד על שני גיטין וכתב על התחתון בן יעקב עד ולהכי מתכשר כדתנן בן איש פלוני עד כשר וגם חתם שמו ראובן על הראשון ובהכי כשר כדתנן את שעדים נקראים עמו כשר ועם הראשון נקרא [בן] יעקב עד שראובן קאי אבן יעקב ופשיטא דכשר ולכך לא הביא ראיה להכשיר ומשני דכתב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא והשתא ידעינן דהאי יעקב דבתרא לא חתם ראובן דלא חתם שמא דאבוה ופריך וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב [עד] דתנן איש פלוני עד כשר כלומר יש לנו לומר שיעקב חתם בשני יעקב עד ובהכי כשר ואח"כ בא ראובן בנו וחתם על ראשון ראובן בן וחשב שחתימת יעקב עד נקראת עם אותה שלו ובהכי כשר כדתנן את שהעדים נקראים עמו כשר ומשני דלא כתב עד דהשתא ודאי יעקב לא חתם על השני דהא לא כתב עד א"נ דכתב עד ויודעים דהאי חתימת ידא לא דיעקב הוא:

והא דאמרינן במקום שריר וקיים. כל שכן אי הוי טפי משיעור זה. ואפילו שאינו במקום שריר וקיים, דחוששין שמא מקום שריר וקים הוה ביה במה שמחק, ושריר וקיים הוה כתיב, אלא דערומי הערים ומחק למעלה ממנו וכתב מאי דבעי, ולא קאמר הכא בשיעור שריר וקיים אלא למעוטי פחות מכאן, ואי נמי שיעור שריר וקיים בלבד שלא במקום שריר וקיים, דהשתא מינכרא מילתא דלא הוה ביה שריר וקיים.

דכתיב ראובן בן בחד דרא לעילאי ויעקב עד מתתאי כלומר, יכתוב ראובן בן כנגד רחב השיטה הראשונה שבאחרית השטר, ויעקב עד כנגד רחב השיטה השנייה לה, ולפום כך חזר והקשה דדילמא מיתרמי ליה רעותא באותה שטה שבאחרית השטה שכנגדה חתום ראובן בן וגייז ליה, ופריק דלא כתב ביה עד. והוא הדין דהוה מצי לתרוצי לה דכתב ראובן בן כנגד השיטה האחרונה ותחתיה ממש כתיב יעקב עד כזה ראובן בן יעקב עד, דאי איפשר לו לגוז השיטה האחרונה שלא יגוז יעקב עד את הכל, אלא לפי מה שהקשה לו ניחא ליה טפי לתרוצי ואם תאמר למה לו לדחוקי כולי האי, לימא דהכי תיקון דלא לותיר בגליון כלל לבתר תשלום הכתב אלא גייז ליה כוליה, כי היכי דלא מצי לזיופי ולאוסופי כלום. י"ל דאי אפשר, משום דבעי למכתב ביה אשרתא דדייני, ומתוכו הם כותבין האשרתא, וכדתניא בתוספתא בשביעית (פ"ח, ה"ט): פרוזבול המקושר העדים חותמין מבחוץ והדיינים חותמין מבפנים. אלא דאכתי קשיא לי, דאי משום הכי יטייט אחר סיום השטר, ואחר כך יניח גליון חלק כמו שרוצה, דאפילו יכתבו אשרתא לאחר הדיוטה כשרה, וכדאמרן לקמן (בבא בתרא קסג, א) דדייני אדיוטא לא חתימי. ונראה לי דאי מטוייט ליה מבפנים פסול, משום דאמרינן דעדים החתומים מאחורי דיוטא שבפנים חתמו, ואף על פי שאין אומרין כן בדטייט מגילתא מאחורי הגט מקום שהעדים חתומים שם, כמו שאני עתיד לכתוב בסמוך, התם היינו טעמא לפי שאין העדים שבמקושר מעידין על אותו הצד שהן חתומין בו אלא על מה שהוא על הצד השני אחורי חתימתן, אבל כאן אם יש דיוטא בצד כתיבת השטר ונמצאו העדים מעידין על מה שיש באותו צד אני אומר שמא על הדיוטא שבו חתמו. כנ"ל.

וכן למי שאמר על עדים שבמקשר שהם אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ כבר ביארנו שמלמטה למעלה הם חותמין ואין עוד מקום לזיוף ואין אנו צריכין בה לשריר וקים כמו שכתבנו ושמא תאמר עדין יש לחוש שמא אם חתם שמו בשטה אחרונה שהיא ראשונה לעד כשהפך השטר תחתונו לעליונו ושם אביו בשטה שלמטה הימנה ונזדמן שנכתב פרעון בשטה אחרונה או איזה דבר המזיק לבעל השטר וחותך אותה שטה ושם העד שכנגדה מאחריו ונכשרת בשם אביו שבשטה שניה שהרי נאמר שם בן פלני והרי אמרו באחרון של גיטין בן איש פלני עד כשר יש בזה תקון בשני פנים אחת שהוא כותב ראובן בן בראשונה אע"פ שהיא נכשרת ביעקב עד הנשאר שהרי אמרו איש פלני עד כשר מ"מ כשיבא לקיים החתימה ימצא שאין זו כתיבת יעקב ואין דנין שהבן חתם בשם אביו שאין אדם מניח את שמו לחתום בשם אביו ואין אומרים שהוא דרך סימן כמו שהיו חכמים הרבה עושים זה בסימן ספינה וזה בסימן דג כצורת חותם שבטבעותיהם וממנה היה נכר לכל שהיא חתימתם אע"פ שאין לסמוך עכשו בכיוצא בדברים אלו הואיל ומ"מ בזמנם היו רגילים אנשים חשובים ומפורסמים הרבה בכך שמא אף הוא נוהג באותיות אלו דרך חותם וסימן אין חוששין לכך שאין אדם עושה שם אביו סימן והתקון השני שלא יחתום עד ואין נכשר בבן יעקב או ביעקב אחר שאין שם עד ומ"מ אי אתה צריך לכל זה שלדעת זה במקשר כל שאין עדיו כלים בשטה אחת פסול ואין כאן לעדיו אלא שטה אחת ואם נגזז אחד נגזזו כלם ומ"מ הלכה שעדים שבמקושר חותמין בין קשר לקשר ותקונו בשריר וקים על הדרך שביארנו:

מתוך מה שכתבנו אתה למד שלא הוקבע לכתוב שריר וקים על כל פנים אף במקום שאין תלויות ומחקים ושלא לכתוב שנים הן על שגיאה שנפלה בקיום עצמו הן על שגיאה שנפלה באמצע השטר ששכחה הסופר לכתבה בקיום הראשון אלא במקשר ולדעת האומר עדיו מאחריו בין קשר לקשר שאלמלא כן היה יכול לזייף ולכתוב כמה שירצה אבל בפשוט כותב והולך כמה שירצה שהרי מן העדים ולמטה אין בו חשש והרי העדים אין מרחיקין אלא שטה אחת מסוף הכתב כמו שיתבאר ואין חוששין להם שמא הרחיקו יותר שאין מחזיקין את העדים בטועים ונמצא שלא נשאר לך מקום לחוש אלא שיוסיף באותה שטה שהם מניחין הן תנאי חדש הן תלויה ומחוקה ויקיימנה באותה שטה והרי אם עשה כן לא הועיל שאין למדין מאותה שטה כמו שיתבאר הואיל והורשו בהנחתה ואע"פ שאנו כותבין בה הקיום ולמדים הימנה כמו שיתבאר מ"מ אם נמצא שם תרי שריר וקיים אין סומכין עליהם כלל שמא מחק או תלה ברצונו וקיים בשריר וקיים השני אבל כל שנמצאו בשטה שאחריה שטה אחרת אם חלק אם מענינו של שטר כשר שאלמלא לא נכתבו קודם חתימת העדים נמצאת אומר שהעדים הרחיקו שני שיטין ומחק או תלה וקיים בשטה שניה שבאחרית השטר והחזיר מענין השטר באחרונה ואנו אין לנו לחוש לעדים טועים ולא אמרו שלא ללמוד משטה אחרונה אלא מאותה שהעדים סמוכים לה בשטה שתחתיה שאם נכתב בה דבר אין למדין הימנו הואיל והורשו בהנחתה מצד שהאחד מניח מקום לחברו וחברו אינו רוצה לחתום אלא לאחריו וחכמי התוספות פירשו בה הטעם מפני שאין העדים בקיאים בכתיבה כל כך עושין אותה עולה ויורדת ומתיראים שמא יגיעו בסוף השטר ומרחיקים שטה אחת ומ"מ חכמי קטלונייאה כתבו לי שהם מנהיגים את סופריהם לסיים את השטר בחצי שטה ולחתום הם בחצי שטה הנשארת מצד שיש לומר כאן בודאי שאותה חצי שטה היתה כתובה קודם שיחתמו העדים שאלמלא כן היאך התחילו הם לחתום בחצי שטה והרי היה להם להזהר מחשש שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת שהוא כשר כמו שיתבאר ולעולם אין חוששין לעדים טועין ואין חוששין לזו להרחקת שטה אחת שהרי שטר הבא הוא בשטה אחת ועדיו בשטה אחרת פסול כמו שיתבאר והוא הדין אם הרחיקו שטה אחת הואיל ואנו מוצאים שטה אחת חלק למדין משטה האחרונה שאין חוששין לשטה האחרונה הרחוקה מחתימתם שטה אחת וכן כל כיוצא בזה:

מ"מ אתה צריך לשאול על מנהגנו שכותבין בשטה אחרונה מחקין ותלויות ומקיימין אותן שם והעדים סומכים וחותמין עד שנעשית שטת הקיום שטה אחרונה והרי יש לחוש שמא אותה שטה העדים הניחוה וכתב זה בה מה שרצה ומחק והגיה באמצע השטר וקיים בה מחקין ותלויות שחידש עד שמתוך כך כתבו קצת מפרשים שאף הפשוט כותבין בו שריר וקים אף בלא מחקין ותלויות ואין כותבין בו שנים ומאחר שאין אתה רואה מחק או גרר בשטה השניה לשטת העדים ולמפרע אין לך לחוש לשטה אחרונה וכן היו רבותי מנהיגים ואע"פ שבגמ' לא נאמר אלא במקושר מ"מ אלו הנהיגו לכתוב הקיומין בשטה אחרונה הוצרכו לקבעה אף בפשוט ועל דעת זה כתבו מפרשים אלו שלא אמרו אין למדין משטה אחרונה אלא בשאין שם שריר וקיים אבל כל שיש שריר וקיים למדין משטה אחרונה הן קיומין הן תנאי חדש ומ"מ אין כח בידינו לחדש דינין שלא הוזכרו בגמרא או שלא יצאו מתוכה אלא שיש מי שאומר שהמנהג שלא כהוגן וכל שאין העדים מרוחקים משטת הקיום שטה אחת או שחתמו בחצי שטה הסמוכה לקיום אין למדין הימנה ויש מפרשים שבזמן הזה כל שהרחיקו אפילו שטה אחת פסול שלא הורשו בכך אלא או מפני שלא היו בקיאים לקרב חתימתם אצל כתב השטר או להניח ריוח לחברו ועכשו כלנו בקיאים ואין דרכנו להניח ריוח לגדול והדברים נראים לדעתי שכל שאין שם מחקין ותלויות אין צרך בו לשריר וקים ואין הכרח אם סמכו העדים לשטה אחרונה שהרי כל שאין שום צורך לקיום אין בשטה אחרונה אלא מענינו של שטר כגון וקנינא מיניה על כל מאי וכו' ואין צרך ללמוד הימנה הא כל תנאי חדש שבה אין למדין אבל כל שיש שם מחקין ותלויות והם כתובות בשטה אחרונה הדבר ראוי לדון לכתוב בו שריר וקיים ושלא יחתמו העדים אם לא ראו בו כן ושלא לכתוב בו שנים ושאם נראה בו מחק במקום הראוי לכתוב בו שריר וקיים וכשיעור שריר וקיים שנפסלהו ובזה נסתלק חשש כל זיוף ואם כן כל שנפלה שגיאה בקיום עצמו אין בה תקון אחר שאין לכתוב שריר וקיים השני ושאם נמחוק את הראשון נפסל ומ"מ יש לי בה תקון שירחיקו העדים חתימתם שטה אחת וכל שהרחיקו שטה אחת אנו דנין שכל מה שנכתב קודם לחתימתם אין בו זיוף הן שהיו שם תרי שריר וקים הן תנאי חדש שאין מחזיקין את העדים כטועים בשום פנים וממה שכתבנו אתה יכול להתבונן בדברים אלו ולדון בשטר הבא לידך אם יש לחוש בו אם לאו וכל שאירע לך ספק בשטה אחרונה אי אתה למד הימנה על הדרך שביארנו ויש לקצת מפרשים סברות אחרות בענינים אלו ומה שכתבתי הוא הנכון בלי שום פקפוק:

בד"ה וליחוש דלמא כו' וליכא למימר דמטייט לה מצד אחר דשמא כו' עכ"נ מצד אחר היינו צד שהשטר כתוב בו ולא יניחו לטייט גם שם מפני האשרתא ובצד העדים פסיקא להו דלא יניח להו לטייט מפני הנפק וקיום העדים שדרכו להיות תחת עדים ולעיל שכתבו התוספות שאפשר לטייט לצד העדים עד סוף השטר היינו למאי דמסיק דחתימי עדים ממטה למעלה ודו"ק:

בד"ה וניחוש כו' וא"ת והוא יחתום כו' כי אם עד אחד חתום ואם הוא עצמו יחתום שני פסול כו' שלא יבא אדם אחר ויכתוב כו' ויהיה העד לזה שזהו כתב ידו עכ"ל כצ"ל ונראה דר"ל שיוסיף לחתום עדים בסוף השטר נגד העדים הראשונים ויכתוב בפנים מאי דבעי נגד העדים שמוסיף מבחוץ ואהא תירצו שלא היה בכל שיטה כ"א עד אחד דהיינו ג' עדים זה תחת זה ואם יוסיף לחתום ולהוסיף נגד כל עד עוד עד שני הרי הוא פסול דלא מכשרינן אלא באין בכל שיטה כ"א עד אחד אפי' עד ק' עדים בזה תחת זה ועוד תירצו שהעדים לא יניחו הגליון עד סוף השטר בלא טיוט משום שלא יעשה מכל עד א' כתיבת יד וכמ"ש התוס' ג"כ לעיל חבל לא ידענא מאי קא קשיא להו מעיקרא בעיקר קושייתם דא"נ שהם כתובים בשיטה א' צריכין לעשות טיוטא עד סוף השטר שלא יעשה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

בד"ה דכתב ראובן כו' כשאפרש שיעקב וראובן בחד דרא לאורכו כו' שאם לא היה כשר בהכי בבן למעלה כו' עכ"ל נראה פי' לדבריהם שאם נפרש קושיא של ריב"ם דוקא בכה"ג* בראובן ויעקב בחד *כזה דרא דהשתא כשיחתוך שיטה התחתונה מהשטר עם ראו ראובן יעקב עד ועם בן תחתיו וישאר למעלה בן יעקב בשיטה א' הוי כשר בן אבל בבן למעלה ויעקב למטה בב' שיטין לא היה כשר כגון שיכתוב למעלה ראובן ולמטה בן יעקב* דהשתא כדגייז ראו *כזה שלמעלה עם בן שתחתיו לא ישאר בן יעקב בשיטה א' אלא ראובן בן למעלה ויעקב למטה ואינו כשר בהכי וע"ז כתבו דזה טעות בן יעקב עד ואין להעליל את ריב"ם בלשונו בקושייתו דנקט דוקא בכה"ג שראובן ויעקב בחד דרא לאורכו של שטר למעלה אלא דה"ה בבן ויעקב בחד דרא למטה באורכו של שטר ואם יגייז ראו עם בן שלמטה ישאר בן למעלה ויעקב למטה והוא כשר ושפיר יפול גם בזה בקושיית ריב"ם ואין להשיב גם בזה אלא בלשון ריב"א אלא שיהא בן שלמטה גדול כנגד כל ראובן שלמעלה כזה או שיהיה ראובן בן של מטה בן יעקב עד תחת בן של ראובן כזה ראובן ולפי פירוש ריב"ם דראובן בן יעקב עד ויעקב בחד דרא באורך השטר יהיה בן שלמטה גדול כנגד כל ראובן שלמעלה כזה ראובן יעקב עד או שיהיה בן של מטה נגד בן של ראובן בן כזה ראובן יעקב עד בן מיהו לא ידענא מאי הכרע איכא בלשון קושית ריב"ם שכתב אי בן בראש ראובן ואח"כ יעקב כו' דאדרבה משמע טפי דבן ויעקב למטה בחד דרא לאורך השטר מיהו מלשון ריב"א דלקמן משמע דקושייתו דראובן ויעקב בחד דרא למעלה באורכו של שטר ממה שכתב בתירוצו ואפי' ימחקנו לאותו בן שלמטה כו' ואי איירי בבן ויעקב בחד דרא למטה באורך השטר הל"ל ואפילו ימחקנו לאותו בן של מעלה ודו"ק:

בא"ד ולא כטועים שאינו כשר כו' מעולות שפירשנו ואין כו' אלא ראובן ובן ביחד ולא ישאר אלא יעקב עד והשתא ניחא הוא כו' וישאר בן של שם ראובן וגם יעקב ומתכשר בהכי אלא בן כנגד כל ראובן א"נ בן תחת בן של שם ראובן ואי גייז לראו כו' זה תחת זה ויעקב אחרי בן וז"ל ריב"א כו' בן תחת בן של שם ראובן שאם כו' לראו של ראובן וגם בן שלמטה כו' העליון של ראובן ישאר בן כו' כצ"ל:

בד"ה ומתכשר ביעקב עד כו' שיעקב לא חתם זה ומה סבור כו' יעקב שנשאר היא העד שפירושו הוי לראובן בנו של יעקב זה דוחק דא"כ הל"ל כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל כיון דהמלוה ידע שיעקב לא חתם א"כ מה סבור לחתוך ראובן בן דהא מיעקב לא מתכשר ולא יתקיים ע"י יעקב כיון שהוא לא חתמו אלא ע"י ראובן בנו שנחתך דבההיא דב' גיטין ניחא להו דהתם פריך דאימא דקושטא הוא דיעקב עד יעקב חתמו וע"י יתקיים כמ"ש התוס' לקמן ואי מיירי הכא בחתימת יונית וקושטא הוא יעקב היה העד בנו של ראובן והיה חתום מתחלה ראובן בן יעקב עד שפירושו הוי ראובן בנו יעקב והוא חתך ראובן ובן ולא נשאר רק יעקב עד ומתכשר שפיר ביעקב וזה דוחק דא"כ הל"ל כו' ודו"ק:

מלמטה למעלה חתימי ואם תאמר וליחוש דילמא כתב למעלה מן העדים בגליון (שבצד) למטה בסוף השטר והוא למעלה מהעדים מצד ב' מאי דבעי וימחוק שטר שכתוב בצד הלבן כו' ככתוב בתוספות לעיל במשנה. יש לומר דגאיז ליה כו'. ותימה אם כן כי פריך לעיל לרב הונא וליחוש דילמא זייף כו' אמאי לא משני דגאיז ליה לגליון כו'. ואמר ריב"ם דלא גאיז ליה שמניחו כדי לכתוב בו האשרתא דדיינים חותמים תחת הכתב ולא מאחריו תחת העדים כדתניא בתוספתא דמסכת שביעית שטר מקושר עדים חותמים מבחוץ והדיינים בפנים. ותימה ויעשה טיוט תחת השטר ואחר כך יכתוב האשרתא דאמרינן לקמן דייני אטיוט לא חתימי. ויש לומר שמא אין רגילין להניח חלק כל כך תחת השטר. ועוד יש לומר דמטייט הגליון. מן הצד למעלה מן העדים כו' ככתוב בתוספות לעיל. הרא"ש ז"ל. ולקמן אכתוב לשון הרשב"א ז"ל בזה. **) צריך עיון אם כן ירבה עדים למעלה על גגו של עדים ויוסיף עוד שורה בגוף השטר נגד עדים הנוספים. ואם תאמר העדים יגידו מה נעשה אם יהיו במדינת הים ועוד אם נסמוך על העדים הלא אם יחתמו כסדרם יכולים גם לן להעיד כי לא היו עוד עדים אחרים. ויש לומר אם יחתמו כסדרן יכול לומר לרבות עדים עבידי וכל אחד מעיד על ענין אולם אם העדים המעידים בתחלה הם חותמים תחלה על תחלת סדור השטר נגד גג שורה אחרונה לא יחתמו עליהם עדים אחרים שלא יהיו מוכחשים ~העדים החתומים בתחלה.

אנא לרבות בעדים קא עבדי והא דלא משני הכא כל כי האי גוונא אין מקיימים אלא מעדים שלמטה כדמשני לקמן משום דבשלהי פרק הזורק אמרינן דמקושר מכל תלתא מקיימים. מיהו תימה אמאי לא משני דמטייט ליה תחת העדים. איכא למימר גזרה משום זמנין דלא מטייט ליה. עדים מלמטה למעלה קחתמי ומתחילים לכתוב מאחריו כנגד שיטה אחרונה זה אחר זה. ואם תאמר אכתי יכול לכתוב בפנים מאי דבעי ויחתום עדים מבחוץ כנגד מה שכתוב מבפנים ויקויים באינך תלתא סהדי **). ושמא אין כל כך חלק מעבר לדף לכתוב האשרתא ושיעור חתימת עד אחד הנוסף. הרא"ש ז"ל.

וליחוש דילמא מתרמיא ריעותא בשיטה אחרונה וגאיז לה לשיטה אחרונה כו' קשיא לי אמאי לא תריץ ליה דעדים באורך כל (השיטה) השטר חותמים אלא שהם חותמים כמי שרוצה לכתוב מסוף השטר לתחילתו לאורך ותו ליכא למיחש למידי דאי גאיז לכולה חתימותא דסהדא גאיז ולהחתים אחרים על גביו אין לחוש כמו שכתבנו למעלה שאין אותם שהם טפלה חותמים על גבי אותם שהם עיקר העדות וניחא ליה דאכתי איכא למיחש דילמא מחתים סהדי אחריני בתר הנך קמאי ומשום ריעותא דשטר (אחרונה) באחרונה גאיז ליה לכוליה סהדא קמא שכבר יש לו עדים אחרים שהם משלימים את השטר אבל השתא שחתימת העד הולכת לארכו של שטר אין הדבר עשוי דגאיז כנגד כל אורך חתימתו שנמצא מסלק מן השטר ארבעה או חמשה שיטים ואין הדבר מצוי שלא יתקלקל השטר בכך אבל לסופו של שטר בלבד הוא שיש לחוש והיינו דקאמרי וליחוש דילמא מתרמיא ריעותא בשיטה אחרונה דלטפי מהכי ליכא למיחש. ואם תאמר ולמה ליה לדחוקי כולי האי לימא ליה דלעולם עדים כסדרן חתימי אלא דגאיז ליה לכולי

גליון כי היכי דלא מצי לזיופי ולאוסופי יש לומר דאי אפשר דהא בעי למכתב ליה אשרתא דדייני שהיא נכתבת מתוכה וכדתניא בתוספתא דשביעית פרוזבול המקושר העדים חותמים מבחוץ והדיינים חותמים מבפנים. הר"ן ז"ל.

דכתב ראובן בן בחד דרא ויעקב עלויה ואית דגרסי ראובן בן בחד דרא ויעקב עד בחד דרא. וליחוש דילמא גאיז ליה לראובן בן ומתכשר ביעקב עד. ואם תאמר ולישני דחתים בשני (גיטין) שיטין ראובן בן יעקב עד. ויש לומר דלא חציף איניש למכתב שמה דאבוה תותיה דידיה. תוספות.

**) צריך עיון שטר מקושר צריך שלשה עדים מתחלה אולי צריך לומר באינך ד' סהדי.