Commentary page
Bava Batra 16b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Batra 16b
Bava Batra 16b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 725 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דרקון נחש:
מכישה נושכה:
ומתרפה לשון רפיון:
שאין אדם נתפס להתחייב על שהוא מדבר קשה מחמת צער ויסורין דקאמר לא בדעת ידבר לא אמר לא ברשע ידבר אלא לא בדעת:
כלילי הוו להו כתרים ובכל כתר שלשה פרצופים ואיש את שמו מחוקק על פרצופו וכשבאין יסורין על אחד מהן פרצופו משתנה וכן אילני:
דכמשי פלטיי"א:
או חברא כחברי דאיוב אם אין לו לאדם אוהבים נוח לו שימות:
לרוב על פני האדמה ובנות יולדו וגו':
15 more comments on this page.
Rashi on Bava Batra 16b · Sefaria
Tosafot
ככוחלא דרישקא במינה אע"ג דכחול הוא שחור כדפירש בה"ג אוכמא אוכמא [חולין מו:] היינו דמיא לכוחלא ה"פ כי היכי דכוחלא דרישקא מקרין ומאיר משאר כוחלא כך היא היתה נאה משאר נשים וקרן הפוך לשון כי קרן עור פני משה (שמות ל״ד:ל״ה) והשתא אתי שפיר הא דמייתי ותקרעי בפוך עיניך דכחול דומה לפוך שנותנין כחול בעין אבל לפירוש רש"י דגרס כי כורכמא דרישקא קשה לרשב"א א"כ מאי מייתי ותקרעי בפוך עיניך ויונתן תרגם נרד וכרכום רשק וכרכום כפרים עם נרדים עם רישקא (שיר השירים ד׳:י״ג):
שכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא וא"ת והא בימי אברהם אכתי לא היה חולי בעולם כדאמרי' בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פז.) דעד יעקב לא הוה חולשא ועד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח ומצינן למימר דהכא בחולה של מכה איירי ור"ת ור"י מפרשים דעד יעקב לא הוה דאיחלש היינו חולי של מיתה מכאן ואילך הוה דאיחלש חולי של מיתה ולא הוה דאיתפח עד אלישע:
בא על נערה המאורסה ואם תאמר והלא לא נצטוו בני נח על נערה המאורסה כדאמרי' בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נז: ושם ד"ה לנערה) בעולת בעל יש להן נכנסת לחופה ולא נבעלה אין להן ואומר ר"י דאף על פי שלא נצטוו מכל מקום מכוער הדבר כמו ושט את הבכורה אף על פי שאינו מצווה על כך:
שלשה כו' מעין העולם הבא תימה לרשב"א אמאי לא חשיב נמי איוב דאמר לעיל (בבא בתרא דף טו:) והאתונות רועות על ידיהם מלמד שהטעימו הקב"ה מעין עולם הבא וי"ל דאיוב לא היה אלא בחד מילתא ואברהם ויצחק ויעקב נהנו מעין עוה"ב מכל וכל:
Tosafot on Bava Batra 16b · Sefaria · CC-BY-NC
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ככוחלא כו' ויונתן תרגם נרד וכרכום רשק ומוריקא כפרים כו' עכ"ל כצ"ל ואין זה מחובר למה שהקשה רשב"א על פירש"י דהא כמו דאתפרש לשון רישקא גבי כוחלא הכי איכא לפרושי לגבי כורכמא ובהדיא איתא האי לישנא גבי כורכמא בפרק ח' שרצים ומתקל זוזא כורכמא רישקא וכן בפרק המקבל בב"מ ולקמן בפרקין אבל הוא מלתא באנפי נפשיה לפרש מלת רישקא לת"י שפי' מקום מיוחד גן שמגדלים בו נרד וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Batra 16b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמרא ר"ש ברבי אתילידא עיין מדרש רבה בראשית פ' כו:
שם אידלי יומא עי' נדרים דף ח' ע"א בהרא"ש ד"ה חירגא דיומא:
שם ישמעאל עשה תשובה עיין סנהדרין דף קד ע"א ובתורת חיים שם ובתוס' ישנים יומא דף לד ע"ב ד"ה מעשה:
Gilyon HaShas on Bava Batra 16b · Sefaria
Ben Yehoyada
שֶׁאִם מְאַחֵר אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, מִיָּד מֵתָה הא דלא נקט כאן 'שֶׁאִם מַקְדִּים אֲפִלּוּ רֶגַע' משום דבזה אין נזק יוצא מן הקדימה ברגע ורק אם יאחר יש נזק דנופל הולד למטה אך עם כל זה צריך שלא יקדים הנשר לבא קודם שתשב פן היא אם תרגיש בו שיושב לא תשב לילד באותו הצד אלא תלך לצד אחר יען כי היא רצונה שיפול הולד בארץ וימות ולכן לא יקדים הנשר לבא קודם שתשב אפילו רגע אבל לא שייך לומר אם יקדים ימות הולד כי מן קדימה שלו לא יהיה נזק לולד כאשר אמרנו.
אַיָּלָה זוֹ, רַחְמָהּ צַר, וּבְשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד, אֲנִי מַזְמִין לָה דְּרָקוֹן שֶׁמַּכִּישָׁהּ בְּבֵית הָרֶחֶם, וּמִתְרַפָּה וְיוֹלֶדֶת (איוב לט, א). קשה אם מכישה דנושכה הנחש כמו שפירש רש"י ז"ל אם כן תמות מכח ארס הנחש! ונראה לי בס"ד כי בכריעה אחרונה יצטנן בית הרחם שיסתלק ממנו חום הטבעי ויעלה למעלה ולא ישאר במקום ההוא חיות כלל שיהיה כמו בשר מת ממש ולכן הארס שנותן הנחש בנשיכתו אינו מתפשט והולך בשאר איברים של הגוף יען כי המקום נצטנן הרבה והלך ממנו חום הטבעי שהיה בו ורק מחמת ארס הנשיכה נעשה בו באותו רגע חום מחודש שעל ידי חום זה של הארס יתרפה ויתפשט ויתפתח ויצא הולד. ובזה יתורץ בס"ד דקדוק גדול ועצום דהכא מאי סכנה גדולה יש אם יקדים או יאחר, וכי אם ילדה בריה קודם זמנה או שהתה אחר זמנה תמות? זה לא יתכן! אמנם כפי מה שפירשתי בס"ד מובן שפיר שאם יבא הנחש לנשוך קודם שיסתלק חום הטבעי מאותו מקום אז תמות האם מחמת ארס נשיכת הנחש וכן נמי אם יתאחר אחר סילוק חום הטבעי מאותו מקום גם כן תמות האם כי סילוק חום הטבעי לגמרי עד שיהיה אותו מקום כמו בשר מת לא יאריך בכך אלא הוא חוזר ויורד ומתפשט באותו מקום וכיון דירד חום הטבעי לאותו מקום נעשה בשר אותו מקום כשאר בשר של הגוף ואז תמות האם מחמת ארס הנחש. נמצא הביא לו הקדוש ברוך הוא חמשה מיני הוכחות מן פלאות הבריאה, וצריך להבין למה הביא חמשה בלבד לא פחות ולא יותר והלא נמצא כמה וכמה פלאות כאלה הנמצאים שבעולם? ונראה לי בס"ד כי איוב חטא בדבורו בפיהו וידוע שיש בדבור הפה חמשה מוצאות שהם חיך וגרון ולשון ושינים ושפתים לכך כנגדן הביא לו חמשה הוכחות. גם נראה לי בס"ד רמז לו במספר חמשה הוכחות שיש לו תקנה בתשובה שהיא בסוד אות ה' שמספרה חמשה.
מְנָא הֲווּ יַדְעֵי? אִיכָּא דְּאַמְרֵי כְּלִילֵי הֲווּ לְהוּ. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: אִילָנֵי הֲווּ לְהוּ. נראה לי בס"ד שיש לכל זה רמז בתיבת אִישׁ דכתיב וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ (איוב ב, יא) וקשא דהוה ליה למימר 'וַיָּבֹאוּ מִמְּקוֹמָם' ותיבת אִישׁ לשון יתר הוא, ונכתב לרמוז על האמור דאותיות אִישׁ במלואם כזה אל"ף יו"ד שי"ן הנה יו"ד [20] במלואה עשרים ואותיות עשרים [620] עולה כֶּתֶר [620] הרי ביו"ד נרמז כְּלִילֵי שהוא הכתר של כל אחד ואחד. גם אותיות אל"ף למ"ד מן אל "ף ואותיות יו"ד נו"ן מן ש י " ן המה צירוף אִילָן הרי כאן נרמז סימן השניה דְּאִילָנֵי הֲווּ לְהוּ ונשאר אותיות ש " ף הם ראשי תיבות שלש מאות פרסה כי בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה כמו שאמרו בברייתא. ובספר מדרש תלפיות (ענף אפוד) כתב בשם שלטי הגיבורים (דף ריד) על אבן הנקראת 'לשם' יש בטבעה פלא גדול שהאיש הנושא אותה אם יחלה למות תחשך האבן הזאת ופנה זיוה והדרה ממנה כאשה המתאבלת על בעלה כשנפטר מן העולם וניטל תוארה ותפארתה ממנה ובבא האבן הזאת ביד בעל אחר שני תחזור לזיוה והדרה כתחילת בריאתה באופן שהיא מורה לאדם סכנת המקרים הרעים טרם בואם אליו. וכתב הרב המחבר ז"ל שם, אפשר שהאבנים האלו היו לחברי איוב שהיה לכל אחד ואחד מהם אבנים על שם כולם ובהגיע מהמקרים הרעים לאחד מהם היה מחשיך האבן שהיא על שמו מצד טבעה ובהם היו יודעים מה מגיע לכל אחד מהם אף על פי שהיו מרוחקים זה מזה. ואפשר דאומרם ז"ל כְּתָרִים הָיוּ לָהֶם היינו הך דהיינו כתרים על שם כל אחד מהם ובכל כתר קבוע בו אבן אחת מזו האבן הנקראת לשם עד כאן דבריו עיין שם. ומאן דאמר אִילָנֵי הֲווּ לְהוּ נראה כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ, יט) והם היו נוטעים אילנות על שמם על פי חכמת הכוכבים והמזלות ועל פי הכונה הזאת שעושים בנטיעתן היו נעשים האילנות האלה דבר סגוליי שאם אחד מהם עומד בצרה ניכר הסימן באילן שהיא על שמו כי אצל כל אחד ואחד יש אילנות נטועים בחכמה זו על שם כולן ונראה דשתים היה להם כְּלִילֵי וגם אִילָנֵי ועל פי שנים עדים יקום דבר לברר המקרה שיקרה לאחד מהם. ומה שאמרו במתניתא שהיה ' בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה ' לכאורה דבר זה קשה להולמו כיון שהם ארבעה איך תהיה הרחקתם זה מזה בהשוואה אחת של שלש מאות פרסה כדי שאם יהיה אחד מהם בצרה יכירו בו השלשה מחמת הסימנים שיש אצלם שאז יוכלו לבא שלשתם אצלו בבת אחת וכאשר באו שלשתם אצל איוב בבת אחת וכדאמר רב שנכנסו כולם אצלו בשער אחד ביחד, דאיך יצוייר דבר זה שתהיה הרחקתם זה מזה בשוה, דמאחר שהם ארבעה בארבע מקומות אף על פי שיש בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסה ומוכרח שיהיו שנים מהם רחוקים זה מזה כפליים על שלש מאות פרסה שיש בין הנשארים ואם נאמר השלשה עומדים בעיגול והרביעי באמצע העיגול אם כן זה הרביעי הוא קרוב לשלשה חצי שיעור השלש מאות פרסה ונמצא בזה אין כולם רחוקים בשוה? וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שכתב שמעתי לפרש שאחד מהם היה דר בראש ההר ושלשה ריעיו היו דרין למטה בתחתית ההר כעין גאם בענין שהיו רחוקים זה מזה בשוה עד כאן לשונו, וזה מוכרח ואי אפשר לצייר באופן אחר ופשוט.
אוֹ חַבְרָא כְּחַבְרֵי דְּאִיּוֹב, אוֹ מִיתוּתָא פירוש יש אהוב שמראה אהבתו לחבירו רק בעוד חבירו בשלוה וטובה שאינו חסר כלום אך כשרואהו נופל בורח ממנו וזה קשה ומר מאד והעדרו מעיקרו הוא יותר טוב יען כי זה סמכה דעתיה עליה ואינו משתדל לבקש עזר מזולתו בחשבו שיש לו אהוב שיעזרהו וסוף דבר נעשה קרח מכאן ומכאן! ויש אהוב נאמן שעומד לימין חבירו בעת צרתו וכמו שנאמר אָח לְצָרָה יִוָּלֵד (משלי יז, יז) אך באהוב זה, שני סוגים: האחד הוא אחר שידע בצרת חבירו אז יקום לעזור לו ואהוב כזה אינו שלם בתועלת יען שאם לא ידע בצרת חבירו לא יגיע תועלת ממנו לחבירו לעזרו, והסוג השניה הוא שתמיד משתדל לחקור ולדרוש בעד חבירו לידע אם יש לו איזה צרה או צער כדי לעזור לו והוא עושה כמה אופנים של הכנה שבהם ידע ויכיר בכל עת את מצב חבירו, וזה אהוב שלם שיש מאהבתו תועלת בודאי בכל עת. וכמו הסוג השניה הזה היו חברי דאיוב שעשו הכנות בסימנים לידע בהם מצב כל אחד ואחד איך הוא עומד ולכך אף על פי שהיה מקום איוב רחוק מכל אחד ואחד שלש מאות פרסה תיכף ידעו בצערו ובאו אליו לעוזרו. ובזה נתרץ בס"ד דקדוק אחר עצום שדקדק הר"י [חכם יוסף] צרפתי ז"ל (ביד יוסף פרשת יתרו) וכי בשביל שאין לאדם חבירים כחברי איוב ימות? זה לא יתכן! ועוד מה שייכות להא דאמרי אינשי למה שאמר כְּלִילֵי הֲווּ לְהוּ או אִילָנֵי הֲווּ לְהוּ? ובזה שכתבתי בס"ד יבא הענין הזה לנכון ואקדים מָשָׁל ודמיון לזה לשנים שנכנסו אצל הממשלה בשביל דבר אחד וחייבתם הממשלה מאסר בכבלי ברזל שלש שנים או יתן כל אחד אלף דנרי זהב לאוצר הממשלה ויפטר לשלום והיה אחד מהם בוכה תמיד ימים ולילות על צרתו כי לא היה לא־ל ידם לתת פדיון נפשם והוכרחו שניהם לישב במאסר בכבלי ברזל, והשני לא היה בוכה ומצער על עצמו אחד ממאה מזה. אמרו האנשים אשר בבית הסוהר לזה האיש שבוכה ומצטער ביותר למה אתה בוכה ומצטער מאה ידות על חבירך והלא גזרתכם שוה ונתפסתם ביחד? ויאמר הן אמת הגזרה שוה על שניהם אך הוא יש לו צער שבוכה עליו מאד אשר צער זה אינו אצל חבירו יען כי חבירו קודם שנתנו אותו במאסר לא היה יכול למצוא עזר לעצמו להמציא לו מעות לפדות עצמו בהם כי הוא אין לו דינר זהב וגם אין לו שום אהוב שיקח ממנו ובעל כרחו נאסר כאן. אך אני יש לי אוהבים וריעים בעיר אחת שאוכל ללוות מהם מזה מאה ומזה מאתים ואשלים האלף ואפדה עצמי בה אך אני לא הלכתי ולא בקשתי מהם עזר על דבר זה כי בטחתי שיש לי אהוב נאמן בעיר זו שבודאי יתן לי כל האלף זהובים כאשר אצטרך להם כי עשיר גדול הוא, אך כשיצאה הגזרה מן הממשלה הלכתי אצלו ועשה עצמו לאיש נכרי שאינו מכיר אותי ולא נתן לי אפילו עשרה דנרים! ואותה שעה לא אוכל לילך לעיר אחרת ולבקש לי עזר מן אוהבים אחרים שיש שם ועל זאת גדל הכאב והצער מאד שהייתי יכול לפדות עצמי ובטחוני בזה הלך העזר ויקשה עלי ביותר שאפילו תנחומין בעלמא לא ניחם אותי כשהלכתי אצלו אלא עשה עצמו כאלו אינו מכירני וצער זה אינו אצל חבירי כדי שיבכה עליו. נמצא חבר ואהוב אהבת נפש כאשר יתהפך לאהובו בעת צרתו כאיש זר ונכרי יקשה הצער הזה על אותו האיש יותר מעיקר הצרה אשר עומד בה וזהו שאמר אוֹ חַבְרָא כְּחַבְרֵי דְּאִיּוֹב אשר הוא ישתדל לדעת אם חבירו עומד בצרה כדי לעזור אותו אוֹ מִיתוּתָא דהיינו אדם שהוא חשוב כמת שאין לו שום אהוב שיבטח בו שזה אם יעמוד בצרה לא יוולד לו צער מחודש כשרואה אין לו עזר משום אדם כי מאחר שאין לו אהוב על מי יתרעם ועל מי יחרה אפו וכמו ענין אדם השני שזכרנו במשל דאף על פי דאסור בכבלי ברזל לא היה מצטער אחד ממאה מצער חבירו.
רֵישׁ לׇקִּישׁ אָמַר מְרִיבָה בָּאָה לָעוֹלָם (בראשית ו, א). נראה לי בס"ד הנקבה נקראת רִיבָה אך יש בקרבה שני צירים ושני דלתות לצורך העיבור שלה אשר בזמן העיבור יהיו נסגרים זה בזה ויהיו צורת מ"ם סתומה וזו היא סוד מם של לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה (ישעיה ט, ו) שהיא סתומה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער הירח עיין שם. נמצא אצל הנקבה יש יתרון על אברי הזכר צורת מ"ם ואם תניח אות מ"ם על רִיבָה יהיה צירוף מְרִיבָה ואף על פי שזו מם פתוחה וזו סתומה לא אכפת כי הרמז יבא נכון על שם אות מ"ם. גם נראה אומרו מְרִיבָה בָּאָה לָעוֹלָם על דרך מה שאמר הכתוב דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה (משלי כז, טו) דקשים ריבי אשה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש בלידת הנקבה תגדל המריבה בין איש לאשתו כי היא רוצה לקשטה בבגדים ותכשיטים מקטנותה והבעל קשה עליו ההוצאות וגם כשתגיע לפרק הנשואין האם תרצה להרבות בנדונייא והאב צועק ומסרב ותגדל המריבה ועוד הוצאות הנדונייא קודם הנשואין ואחר הנשואין האם תרבה בהם דכל המוסיף הרי זה משובח והבעל יריב עם אשתו ותגדל המריבה ביניהם עד כאן דבריו נר"ו. ועוד פירש הנקבה מצד הגבורות אשר משם ימשך הריב והמריבה עד כאן דבריו נר"ו.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רְבִיָּה בָּאָה לָעוֹלָם (בראשית ו, א). הנה לדברי רבי יוחנן פריה על הזכר ורביה על הנקבה. ונראה לי בס"ד ההפרש בין מספר פריה [295] למספר רביה [217] הוא מספר לחם [78] ואמרו רבותינו ז"ל (נידה לא:) בא זכר לעולם בא ככרו עמו, נמצא הלחם בא לרגלי הזכר לכך פריה שהיא על הזכר יתירה על רביה שהיא נקבה מספר לחם. ולכן אמר ריש לקיש על נקבה 'מְרִיבָה בָּאָה לָעוֹלָם' דאמרו רבותינו ז"ל נקבה 'נקי בה' מלשון יצא נקי מנכסיו שצריך אביה לבזבז ממונו בשביל נדוניה שלה ולכן מוכרח להיות מריבה בביתו וכמו שאמרו בגמרא (בבא מציעא נט:) כד שלים חיטי מכדא נקיט ואתי תגרא.
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻכְפְּלוּ בְּשֵׁמוֹת הֻכְפְּלוּ בְּיָפְיָן הקשה מהרש"א ז"ל דמה שטענו לא הודה לו, דהוא שאלו למה לא נכפלו בנותיו דהיינו שלא היה לו ששה בנות כפל השלשה כאשר היה לו שבענה בנים והשיב שנכפלו ביופיין! ונראה לי בס"ד דיש רבוי האיכות שעושה רבוי בכמות גם כן כמו שנאמר וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ (יהושע ז, ה) ואמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קכא:) זֶה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּרֻבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין, נמצא אף על פי שהוא אחד במספר נחשב כששה ושלושים ולזה אמר שֶׁהֻכְפְּלוּ בְּיָפְיָן שהיו יפים למאד מאד על הראשונות ולכן מחמת איכותן ביופי נחשבים השלשה מספר ששה ונמצא שנכפלו גם במנין.
'קְצִיעָה', שֶׁרֵיחָהּ נוֹדֵף כִּקְצִיעָה קשא והלא כאן בא הכתוב לשבחם ביופי דכתיב וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב (איוב מב, טו) וריחה נודף אינו מסוג היופי! ועוד לא נמצא בטבע שיהיה גוף האדם ריחו נודף כבשמים. ונראה לי בס"ד אומרו רֵיחָהּ נוֹדֵף לשון מליצה הוא על היופי שהאדם נהנה מן היופי שלה כשעומד מרחוק גם כן כמו הנאת הריח שנהנה ממנו מרחוק גם אף על פי שאינו רואה אותה אלא רק מציירה בלבו, נהנה ממנה כמו הריח הטוב שנהנה ממנו שאינו רואה אותו וזה הוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה טו.) כל האומר 'רחב רחב' מיד נקרי, אם יודעה ומכירה ומצייר צורתה בלבו. והשלישית מדמה את יופיה ביתרונו הגדל על אחיותיה היפות כיתרון כרכום הגדל בגינה על שאר כורכמין חשובין שהם עמו כן זו השלישית יגדל שבח היופי שלה על יופי אחיותיה כולם.
4 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Bava Batra 16b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Batra, daf 16, Amud Bet, about 725 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 138 words
Opens “לָלֶדֶת, עוֹלָה לְרֹאשׁ הָהָר כְּדֵי שֶׁיִּפּוֹל מִמֶּנָּה…”
- Segment 241 words
Opens “״חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר״ – אַיָּלָה זוֹ רַחְמָהּ…”
- Segment 323 words
Opens “״[אִיּוֹב] לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר, וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּל״;…”
- Segment 448 words
Opens “״וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כׇּל הָרָעָה…”
- Segment 528 words
Opens “מְנָא הֲווֹ יָדְעִי? אִיכָּא דְּאָמְרִי: כְּלִילָא הֲוָה…”
- Segment 642 words
Opens “״וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי…”
- Segment 728 words
Opens “אָמַר לוֹ: נְהִי דְּלֹא נִכְפְּלוּ בְּשֵׁמוֹת, אֲבָל…”
- Segment 840 words
Opens “יָמִימָה – שֶׁהָיְתָה דּוֹמָה לַיּוֹם. קְצִיעָה –…”
- Segment 959 words
Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אִיתְיְלִידָא לֵיהּ בְּרַתָּא, הֲוָה…”
- Segment 1087 words
Opens “כְּתַנָּאֵי: ״וַה׳ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל״ –…”
- Segment 1141 words
Opens “דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא מָרַד עֵשָׂו בְּיָמָיו. דָּבָר…”
- Segment 1240 words
Opens “[וּמַאי שְׁנָא שֶׁל עֲדָשִׁים?] אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ…”
- Segment 1326 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָמֵשׁ עֲבֵירוֹת עָבַר אוֹתוֹ…”
- Segment 1463 words
Opens “בָּא עַל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה – כְּתִיב הָכָא:…”
- Segment 1552 words
Opens “וְשֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו – מְנָלַן? כִּי…”
- Segment 1628 words
Opens “וְהָא יִשְׁמָעֵאל, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״גְּוִיעָה״ וַ״אֲסִיפָה״! אַדְּהָכִי…”
- Segment 1732 words
Opens “וְדִילְמָא דֶּרֶךְ חׇכְמָתָן קָא חָשֵׁיב לְהוּ! אֶלָּא…”
- Segment 189 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה הִטְעִימָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Bava Batra 16b · Segment 15 — “…רָבָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב חָמָא בַּר בּוּזִי, וַדַּאי…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bava Batra 16b · Segment 10 — “…בְּגַלְגַּל חַמָּה. אָמַר אַבָּיֵי, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִידַּלִּי יוֹמָא…”
Encyclopedia entries citing this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Cited source: Bava Batra 16b
All 27 sources this entry cites
Original text
לָלֶדֶת, עוֹלָה לְרֹאשׁ הָהָר כְּדֵי שֶׁיִּפּוֹל מִמֶּנָּה וְיָמוּת; וַאֲנִי מַזְמִין לָהּ נֶשֶׁר שֶׁמְּקַבְּלוֹ בִּכְנָפָיו וּמַנִּיחוֹ לְפָנֶיהָ, וְאִלְמָלֵי מַקְדִּים רֶגַע אֶחָד אוֹ מִתְאַחֵר רֶגַע אֶחָד – מִיָּד מֵת. בֵּין רֶגַע לְרֶגַע לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?!
to give birth she ascends to the top of a mountain so that the kid should fall down from her and die. And I summon her an eagle that receives it with his wings and places it before her; and if the eagle reached her one moment early or was one moment late, the kid would immediately die. Now, if I do not confuse one moment with another moment, would I confuse Iyov with oyev ?
״חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר״ – אַיָּלָה זוֹ רַחְמָהּ צַר; בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לָלֶדֶת, אֲנִי מַזְמִין לָהּ דְּרָקוֹן שֶׁמַּכִּישָׁהּ בְּבֵית הָרֶחֶם, וּמִתְרַפָּה מִמּוֹלָדָהּ; וְאִלְמָלֵי מַקְדִּים רֶגַע אֶחָד אוֹ מְאַחֵר רֶגַע אֶחָד מִיָּד מֵתָה. בֵּין רֶגַע לְרֶגַע לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?!
Similarly: “Can you mark when the hinds do calve?” (Job 39:1). The womb of this hind is narrow, which makes for a difficult delivery. When she squats to give birth, I summon her a snake [ derakon ] that bites her at the opening of the womb, which then becomes loose, and she gives birth, and if the snake reached her one moment early or was one moment late, she would immediately die. Now, if I do not confuse one moment with another moment, would I confuse Iyov with oyev ?
״[אִיּוֹב] לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר, וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּל״; וּכְתִיב: ״כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב״! אָמַר רָבָא: מִכָּאן שֶׁאֵין אָדָם נִתְפָּס בִּשְׁעַת צַעֲרוֹ.
The Gemara comments: On the one hand, the text states: “Job has spoken without knowledge, and his words were without wisdom” (Job 34:35). But on the other hand, it is written with regard to Job’s friends: “You have not spoken of Me the thing that is right, like my servant Job” (Job 42:8). Rava said: From here it may be inferred that a person is not held responsible for what he says when he is in distress. Although Job uttered certain words that were wrong and inappropriate, he was not punished for them because he said them at a time of pain and hardship.
״וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כׇּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ – אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ״ – מַאי ״וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסוּ כּוּלָּן בְּשַׁעַר אֶחָד. וְתָנָא: בֵּין כׇּל אֶחָד וְאֶחָד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסֵי.
The verse states: “And Job’s three friends heard of all this evil that was come upon him, they came every one from his own place, Eliphaz the Temanite, and Bildad the Shuhite, and Zophar the Naamathite; for they had made an appointment together to come to mourn with him and to comfort him” (Job 2:11). What does “they had made an appointment together” mean? Rav Yehuda says that Rav says: This phrase teaches that they all entered through one gate at the same time. And a Sage taught in a baraita : There were three hundred parasangs between each and every one of them, i.e., each one lived three hundred parasangs away from the other.
מְנָא הֲווֹ יָדְעִי? אִיכָּא דְּאָמְרִי: כְּלִילָא הֲוָה לְהוּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אִילָנֵי הֲוָה לְהוּ, וְכֵיוָן דְּכָמְשִׁי הֲווֹ יָדְעִי. אָמַר רָבָא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אוֹ חַבְרָא כְּחַבְרֵי דְּאִיּוֹב, אוֹ מִיתוּתָא.
The Gemara asks: How did they all know at the same time what had happened to Job so that the three of them came together? There are those who say that they each had a crown which displayed certain signs when something happened to one of the others. And there are those who say they each had trees and when the trees withered they knew that sorrow had visited one of them. Rava said that this closeness between Job and his friends explains the adage that people say: Either a friend like the friends of Job or death. If a person lacks close friends, he is better off dead.
״וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם״ – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רְבִיָּיה בָּאָה לְעוֹלָם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מְרִיבָה בָּאָה לָעוֹלָם. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ רְבִיָּיה בָּאָה לְעוֹלָם, מִפְּנֵי מָה לֹא נִכְפְּלוּ בְּנוֹתָיו שֶׁל אִיּוֹב?
The Gemara cites another place where Job is mentioned. “And it came to pass, when men began to multiply [ larov ] on the face of the earth, and daughters were born to them” (Genesis 6:1). Rabbi Yoḥanan says: Larov means that propagation [ reviyya ] came to the world through these daughters. Reish Lakish says: Strife [ meriva ] came to the world. Once daughters were born, the men began to fight among themselves over them. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: According to you who say that due to the daughters propagation came to the world, for what reason were the number of Job’s daughters not doubled, when at the end of the story God doubled everything that Job had lost (see Job 1:3, 42:12)?
אָמַר לוֹ: נְהִי דְּלֹא נִכְפְּלוּ בְּשֵׁמוֹת, אֲבָל נִכְפְּלוּ בְּיוֹפִי – דִּכְתִיב: ״וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת, וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה, וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ״.
Rabbi Yoḥanan said to him: Granted, the numbers of Job’s daughters were not doubled in name, meaning they did not become twice as many, but they were doubled in beauty, as it is written: “He had also seven sons and three daughters. And he called the name of the first Jemimah, and the name of the second was Keziah, and the name of the third one was Keren-happuch” (Job 42:13–14). All three names relate to the daughters’ beauty.
יָמִימָה – שֶׁהָיְתָה דּוֹמָה לַיּוֹם. קְצִיעָה – שֶׁהָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף כִּקְצִיעָה. קֶרֶן הַפּוּךְ – אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא: שֶׁדּוֹמָה לְקַרְנָא דְקֶרֶשׁ. מְחַיְּיכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא, קַרְנָא דְקֶרֶשׁ לָקוּתָא הִיא! אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּכוּרְכְּמָא דְרִישְׁקָא בְּמִינֵיהּ – שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי תִקְרְעִי בַּפּוּךְ״.
Jemimah [ Yemima ]; in her beauty she was similar to the day [ yom ]. Keziah; her scent wafted like the cassia [ ketzia ] tree. Keren-happuch; in the school of Rav Sheila they say: She was similar to the horn [ keren ] of a keresh , an animal whose horns are particularly beautiful. They laughed at this in the West, Eretz Yisrael, since it is considered a blemish when a person resembles the horn of a keresh . Rather, Rav Ḥisda said: She was like garden saffron [ kekurkema derishka ], which is the best of its kind. Keren refers to a garden, and pukh means ornament, as it is stated: “Though you enlarge your eyes with paint [ pukh ], you beautify yourself in vain” (Jeremiah 4:30).
רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אִיתְיְלִידָא לֵיהּ בְּרַתָּא, הֲוָה קָא חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ: רְבִיָּה בָּאָה לָעוֹלָם. אֲמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָא: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל נִיחֶמְךָ אֲבוּךְ – [דְּתַנְיָא:] אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא זְכָרִים וּבְלֹא נְקֵבוֹת; אֶלָּא אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁבָּנָיו זְכָרִים, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁבָּנָיו נְקֵבוֹת. אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא בַּסָּם וּבְלֹא בּוּרְסִי; אַשְׁרֵי מִי שֶׁאוּמָּנוּתוֹ בּוּסְמִי, אוֹי לְמִי שֶׁאוּמָּנוּתוֹ בּוּרְסִי.
It is reported that a daughter was born to Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, and he was upset that he did not have a son. His father said to him: Propagation has come to the world through the birth of a daughter. Bar Kappara said to Rabbi Shimon: Your father has consoled you with meaningless consolation, as it is taught in a baraita : The world cannot endure without males and females, as both are needed for the perpetuation of humanity. But fortunate is he whose children are males and woe to him whose children are females. Similarly, the world cannot endure without either a spice dealer whose wares are sweet-smelling, or a tanner [ bursi ], who is engaged in a foul-smelling occupation. Fortunate is he whose occupation is a spice seller, and woe to him whose occupation is a tanner.
כְּתַנָּאֵי: ״וַה׳ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל״ – מַאי ״בַּכֹּל״? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם, וּ״בַכֹּל״ שְׁמָהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אִיצְטַגְנִינוּת הָיְתָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁכׇּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב מַשְׁכִּימִין לְפִתְחוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אֶבֶן טוֹבָה הָיְתָה תְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁכׇּל חוֹלֶה הָרוֹאֶה אוֹתוֹ מִיָּד מִתְרַפֵּא; וּבְשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם – תְּלָאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּגַלְגַּל חַמָּה. אָמַר אַבָּיֵי, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִידַּלִּי יוֹמָא אִידַּלִּי קְצִירָא.
The Gemara comments that this disagreement is parallel to a dispute between tanna’im : The Torah states: “And the Lord blessed Abraham with everything [ bakkol ]” (Genesis 24:1), and the Sages disagree about what bakkol means. Rabbi Meir says: The blessing is that he did not have a daughter. Rabbi Yehuda says: On the contrary, the blessing was that he had a daughter. Others say: Abraham had a daughter and her name was Bakkol. Rabbi Elazar HaModa’i says: Abraham our forefather was so knowledgeable in astrology [ itztagninut ] that all the kings of the East and the West would come early to his door due to his wisdom. This is the blessing of bakkol , that he possessed knowledge that everybody needed. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: A precious stone hung around the neck of Abraham our forefather; any sick person who looked at it would immediately be healed. When Abraham our forefather died, the Holy One, Blessed be He, hung this stone from the sphere of the sun, which from that point on brought healing to the sick. Abaye said: This explains the adage that people say: As the day progresses, sickness is lifted.
דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא מָרַד עֵשָׂו בְּיָמָיו. דָּבָר אַחֵר: שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו. שֶׁלֹּא מָרַד עֵשָׂו בְּיָמָיו – מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף״, וְתָנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם נִפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ תַּבְשִׁיל שֶׁל עֲדָשִׁים לְנַחֵם אֶת יִצְחָק אָבִיו.
Alternatively, what is the blessing of bakkol ? That Esau did not rebel in Abraham’s lifetime, that is to say, as long as Abraham lived Esau did not sin. Alternatively, the blessing of bakkol is that Ishmael repented in Abraham’s lifetime. The Gemara explains: From where do we derive that Esau did not rebel in Abraham’s lifetime? As it is written: “And Jacob was cooking a stew and Esau came in from the field and he was faint” (Genesis 25:29), and a baraita taught: On that day Abraham our forefather passed away, and Jacob our forefather prepared a lentil stew to comfort Isaac, his father, as it was customary to serve mourners lentil stew.
[וּמַאי שְׁנָא שֶׁל עֲדָשִׁים?] אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה בַּר מָרִי: מָה עֲדָשָׁה זוֹ אֵין לָהּ פֶּה, אַף אָבֵל אֵין לוֹ פֶּה. דָּבָר אַחֵר: מָה עֲדָשָׁה זוֹ מְגוּלְגֶּלֶת, אַף אֲבֵילוּת מְגַלְגֶּלֶת וּמְחַזֶּרֶת עַל בָּאֵי הָעוֹלָם. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְנַחוֹמֵי בְּבֵיעֵי.
The Gemara explains: And what is different about lentils that they in particular are the fare customarily offered to mourners? They say in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabba bar Mari: Just as this lentil has no mouth, i.e., it does not have a crack like other legumes, so too a mourner has no mouth, that is, his anguish prevents him from speaking. Alternatively, just as this lentil is completely round, so too mourning comes around to the inhabitants of the world. The Gemara asks: What is the practical difference between the two explanations? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to whether it is appropriate to console a mourner with eggs, which have no opening but are not completely round.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָמֵשׁ עֲבֵירוֹת עָבַר אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם – בָּא עַל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה, וְהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְכָפַר בָּעִיקָּר, וְכָפַר בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, וְשָׁט אֶת הַבְּכוֹרָה.
Rabbi Yoḥanan says: That wicked Esau committed five transgressions on that day that Abraham died: He engaged in sexual intercourse with a betrothed maiden, he killed a person, he denied the principle of God’s existence, he denied resurrection of the dead, and he despised the birthright.
בָּא עַל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה – כְּתִיב הָכָא: ״וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה״, וּכְתִיב הָתָם: ״כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ״. הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ – כְּתִיב הָכָא: ״עָיֵף״, וּכְתִיב הָתָם: ״אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים״. וְכָפַר בָּעִיקָּר – כְּתִיב הָכָא: ״לָמָּה זֶה לִי״, וּכְתִיב הָתָם: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״. וְכָפַר בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים – דִּכְתִיב: ״הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת״. וְשָׁט אֶת הַבְּכוֹרָה – דִּכְתִיב: ״וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה״.
The Gemara cites proofs to support these charges. He engaged in sexual intercourse with a betrothed maiden, as it is written here: “And Esau came in from the field”; and it is written there with regard to rape of a betrothed maiden: “For he found her in a field” (Deuteronomy 22:27). He killed a person, as it is written here: “And he was faint”; and it is written there: “Woe is me, for my soul faints before the slayers” (Jeremiah 4:31). And he denied the principle of God’s existence, as it is written here: “What profit is this to me” (Genesis 25:32); and it is written there: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). When he questioned the profit of “this,” he was challenging the assertion that “this is my God.” And he denied resurrection of the dead, as it is written: “Behold, I am at the point of death” (Genesis 25:32), indicating that he did not believe in resurrection after death. And he despised the birthright, as it is written: “And Esau despised the birthright” (Genesis 25:34).
וְשֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו – מְנָלַן? כִּי הָא דְּרָבִינָא וְרַב חָמָא בַּר בּוּזִי הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא, וְקָא מְנַמְנֵם רָבָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב חָמָא בַּר בּוּזִי, וַדַּאי דְּאָמְרִיתוּ: כׇּל מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ״גְּוִיעָה״ – זוֹ הִיא מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים? אֲמַר לֵיהּ: אִין. וְהָא דּוֹר הַמַּבּוּל! אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן ״גְּוִיעָה״ וַ״אֲסִיפָה״ קָאָמְרִינַן.
And from where do we derive that Ishmael repented in Abraham’s lifetime? From the incident involving Ravina and Rav Ḥama bar Buzi, who were sitting before Rava, and Rava was dozing while they were talking. Ravina said to Rav Ḥama bar Buzi: Is it true that you say that any death with regard to which the word gevia , expire, is mentioned is the death of the righteous? Rav Ḥama bar Buzi said to him: Yes. For example: “And Isaac expired [ vayyigva ], and died” (Genesis 35:29). Ravina objected: But with regard to the generation of the flood it states: “And all flesh expired [ vayyigva ]” (Genesis 7:21), and there they died for their wickedness. Rav Ḥama bar Buzi said to him: We say this only when both gevia and asifa , gathering, are used; when these two terms are mentioned together they indicate the death of a righteous person.
וְהָא יִשְׁמָעֵאל, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״גְּוִיעָה״ וַ״אֲסִיפָה״! אַדְּהָכִי אִיתְּעַר בְּהוּ רָבָא, אֲמַר לְהוּ: דַּרְדְּקֵי, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יִשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיֵּי אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו״.
Ravina asked: But isn’t there Ishmael, about whom gevia and asifa are written, as it is stated: “And these are the years of the life of Yishmael…and he expired and died [ vayyigva vayyamot ]; and was gathered to his people” (Genesis 25:17)? Meanwhile Rava, who had heard the discussion in his dozed state, fully awoke and said to them: Children [ dardekei ], this is what Rabbi Yoḥanan says: Ishmael repented in the lifetime of his father, as it is stated: “And Isaac and Ishmael, his sons, buried him” (Genesis 25:9). The fact that Ishmael allowed Isaac to precede him demonstrates that he had repented and accepted his authority.
וְדִילְמָא דֶּרֶךְ חׇכְמָתָן קָא חָשֵׁיב לְהוּ! אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו״, מַאי טַעְמָא לָא חָשֵׁיב לְהוּ דֶּרֶךְ חׇכְמָתָן? אֶלָּא מִדְּאַקְדְּמֵיהּ – אַדְבּוֹרֵי אַדְבְּרֵיהּ, וּמִדְּאַדְבְּרֵיהּ – שְׁמַע מִינַּהּ תְּשׁוּבָה עֲבַד בְּיָמָיו.
The Gemara asks: But perhaps the verse listed them in the order of their wisdom; that is to say, perhaps in fact Ishmael preceded Isaac but the Torah did not list them in that order. The Gemara answers: But if that is so, consider that the verse states: “And Esau and Jacob, his sons, buried him” (Genesis 35:29). What is the reason that the verse there did not list them in the order of their wisdom? Rather, since Ishmael allowed Isaac to precede him, it is clear that he made Isaac his leader, and since he made him his leader, learn from it that he repented in Abraham’s lifetime.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה הִטְעִימָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה
Incidental to the discussion of the verse “And God blessed Abraham with everything” (Genesis 24:1), the Gemara states that the Sages taught: There were three people to whom the Holy One, Blessed be He, gave already in this world