Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 151a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 151a

    Bava Batra 151a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 376 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Tosafot

    איבעיא להו ספר תורה מאי ואם תאמר מאי קמיבעיא ליה על כרחך הוא בכלל נכסים שאין להם אחריות דנקנין במשיכה או נכסים שיש להם אחריות שנקנין בכסף בשטר בחזקה דמי נפיק מביניא ואומר ר"י דאע"ג דהוי לענין קנייה כנכסים שאין להם אחריות מ"מ לאו הוי בכלל נכסים לפי שאינו יכול למכרו אלא ללמוד תורה ולישא אשה כדאמר בפרק בתרא דמגילה (דף כז.). מ"ר:

    אפילו למאן דאמר מברחת קנה כו' צריך לומר דמיירי במקצת נכסים דאי בכל נכסים פשיטא דלא קנה כדמוכח בפרק האשה שנפלו (כתובות דף עט.) דלא פליגי אלא במקצת נכסים אבל בכל נכסים לא פליגי:

    גליא דעתה דמשום אינסובי הוא והא אינסיבא ואיתגרשה וכן גורס ר"ח ואינו נראה לר"י דהא משמע דהוי טעמא משום דמיגרשא אבל אם היתה תחת בעלה קנה ואילו בפ' האשה שנפלו (שם וע"ש) משמע דאפי' כשהיא תחת בעלה לא קננהו לוקח דפריך התם וכי מאחר דלא קננהו לוקח ליקנינהו בעל ומשני תקנתא דרבנן שעשאוהו כגון שמכרתם מיהו י"ל דמכל מקום נהי דלא קני בעל ולוקח מכל מקום ברשות המקבל מתנה הם עד שתתגרש. מ"ר:

    Tosafot on Bava Batra 151a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    מאחר שביארנו שהמוכר את נכסיו נמכרו התפלין בכלל אין צריך לומר במקדיש שכן והוא שאמרו המקדיש את נכסיו מעלין לו תפליו כלומר שמסלקין אותם הימנו מפני שהם של הקדש:

    יש שואלין מה ענין שבארעתא ודיקלי אמרו בפרק המוכר את הבית ס"א ב' מיעוט ארעתא שנים ובמטלטלין ונכסים אנו מרבין הכל עד שפירשו אף בזו שאינו נותן אלא שנים מאותם שירצה ואין זה כלום אלא שארעתא ודיקלי הם דברים פרטיים ואין דבר נכלל תחתיהם אבל מטלטלי ונכסי הם דברים כלליים והפרטים נכנסים תחתיהם:

    המקדיש את נכסיו והיו בהם בהמות אם זכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותם עולות ואם נקבות ימכרו לצרכי שלמים ויקריבום שלמים והדמים לבדק הבית היו בהם יינות שמנים וסלתות ועופות ימכרו לצרכי אותו המין והדמים ילקח בהם זכרים ליקרב עולות שמאחר שהיין והשמן והסלת והעופות שנפסלו אין להם פדיון צריך כל שיש שם מדברים הראויים ליקרב להעלות על גבי מזבח הוא והיוצא מהם אבל בהמה הואיל ואם הוממה יש לה פדיון צריך שתקרב היא עצמה אבל לא דמיה כך כתבו טעם חלוק זה גדולי המחברים וגדולי המגיהים כתבוה בדרך אחרת ועיקר דבר זה במסכת שקלים:

    כבר ביארנו בכותבת נכסיה בכונה שתבריחם מבעלה שאם מת בעלה או נתגרשה חוזרת במתנתה דבר זה לא סוף דבר במגלה את דעתה שמפני הנשואין היא עושה כן אלא אף מן הסתם אנו דנין כן ומ"מ כתבו גאוני ספרד שאם כתוב בשטר המתנה דברים המוכיחים שמתנה מוחלטת היא כגון מתנת עלמין וכיוצא בזה יצאה לה מדין הברחה אא"כ גלתה דעתה בפירוש מתחלה שעל דעת כן היא נותנת וכן אם היתה סבורה לינשא ולא נשאת מתנתה מתנה אם לא גלתה דעתה על כך הא כל שגלתה דעתה חוזרת כמו שאמרו במוכר וגלה דעתו שהוא רוצה לילך לארץ ישראל שהוא מוכר ביתו מטעם זה אע"פ שלא התנה שאם ישאר תהא מכירתו בטלה חוזר שגלוי הדעת בדבר זה כתנאי הא כל שלא גלה דעתו אע"פ שיש שם דברים המראים כך אינן חוזר שדברים שבלב אינם דברים כמו שיתבאר במקומו:

    כל מתנה שהיא נידונת במתנת שכ"מ כגון שכ"מ שכתב כל נכסיו בלא שיור או מחלק במקצת ובמצוה מחמת מיתה כבר ביארנו שאם עמד חוזר לא סוף דבר שאם עמד חוזר הא בתוך חליו מיהא לא יהא יכול לחזור ותהא המתנה תלויה ועומדת שאם ימות תהא שלו אלא אף אם רצה לחזור בתוך חליו הן לשייר לעצמו הן לחלק לאחר רשאי כל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו אף בתוך חליו וזכה האחרון:

    מתנת שכ"מ מועלת אף בדברים שאינן ברשותו כגון אם אמר הלואה שיש לי אצל פלני תהא לפלני דבריו קיימין ואין צריך לומר בפקדון אף השטרות נקנין במתנת שכ"מ וכל שאמר שטרות אלו לפלני אע"פ שלא כתב ומסר זכה בכל זכות השטר ולא עוד אלא שאף היורש אינו יכול למחול כמו שהתבאר:

    Meiri on Bava Batra 151a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרשב"ם בד"ה מלוגא כו' כגון שקנו מידה א"נ בלא קנין וכגון דלא שיירה כו' עכ"ל לכאורה דקנו מידו היינו אפי' בשיור ואם כן מאי קאמר טעמא משום דדברי שכ"מ ככתובין ומסורין דמי הא בקנו מידו ושייר מידי הוה כמתנת בריא לגמרי כדלקמן ויש ליישב דהא שכתב וכגון דלא שיירה קאי נמי אקנו מידה דאז הוי נמי כמתנת ש"מ ועוד יש ליישב בע"א ודו"ק:

    תוס' בד"ה גליא דעתה כו' דאפילו כשהיא תחת בעלה לא קננהו לוקח דפריך התם כו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה באשר"י ע"ש:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 151a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    אפילו למאן דאמר מברחת קנה פירש רשב"ם דהיינו רבנן דרבן שמעון בן גמליאל דאמרי בכתובות רצה לשחק בה אם לא כתבה מהיום ולכשארצה. וקשה דמוכח התם דבכתבה כל (מידי) נכסיה לא קנה. ואפשר דהכא בכתבה מקצת נכסיה מיירי. מיהו קשה דמשמע התם דכולי עלמא מודו דבמקצת קנה. ור"מ פירש דבכל נכסים מיירי ומאן דאמר מברחת קנייא היינו רבנן דפליגי עליה דרבי שמעון בפרק האשה שנפלה ולית הלכתא כוותייהו אלא כרבי שמעון כמו שפירש שם רבינו תם וזה לשונו: דהתם פריך ואי לא קנינהו לוקח לקנינהו בעל ומשני עשאום כנכסים שאינם ידועים ואליבא דרבי שמעון מכלל דלרבנן קנינהו לוקח כיון דאי לא הוה קני להו בעל. הכי גריס רשב"ם אבל הכא גלי דעתיה משום אינסובי הוא והא אינסיבה ואיגרשה משמע דאי לא דאיגרשה לא היה מחזיר לה. ויש ללמוד מכאן דהא דאמרינן דשטר מברחת לא קניא היינו דוקא לאמר שימות בעלה או שתתגרש אבל כל זמן שהיא תחת בעלה לא יחזירם לה. ומיהו יש ספרים דגרסי הכא אבל הכא גלי דעתא ותו לא וכן מוכח התם בכתובות דלא קנינהו לוקח כלל אפילו בעודה תחת בעלה דפריך ואי לא קננהו לוקח לקנינהו בעל ואי קנינהו לוקח בעודה תחת בעלה אם כן ניחא דלא קננהו בעל. תוספי הרא"ש ז"ל.

    וזה לשון הרא"ם ז"ל אימיה דרב זוטרא כו'. משום דקא בעיא לאינסובי לרב זביד. פירוש ואמרה בפירוש דמשום דקא בעיא לאנסובי ליה לרב זביד הוא דכתבינהו נכסה לברה משום אינסובי והא אינסיבא ליה. פירוש דאלו לא אינסיבא הוה הדרא בה כההוא גברא דזבן נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל לסוף לא סליק כו' דשמעת מינה דכיון דאדעתא דלמיסק הוא דזבנינהו אי לא מצי סליק הדרי זביני הכא נמי כיון דאדעתא דלאינסובי הוא דכתבתינהו לנכסה אלו לא אינסיבא הדרא בה השתא דאינסיבא לא מציא הדרא בה הני מילי היכא דלא גליא דעתה כלומר היכא דלא גליא דעתה מעיקרא הכא הא גליא דעתה מעיקרא בעידנא דכתבתינהו לנכסה דמשום דבעיא לאינסובי הוא דכתבתינהו להו ניהליה הילכך כיון דאיגרשה ואזלי להו הנהו נישואי מציא הדרא בה. שמעינן השתא דהא דאמרינן מברחת לא קנה היכא דלא גליא דעתה הוא דאף על גב דלא גליא דעתה כיון דחזינן לה בתר הכי דאינסיבא הוכיח סופה על תחילתה וידעינן בודאי דהאי דכתבתינהו לנכסה מקמי הכי משום דקא בעיא לאינסובי הוא דכתבתינהו ולאברוחי להו מבעל הוא דאיכוונה הילכך כי מאית ליה בעל או מגרש לה הדרא בה מההיא מתנה ואף על גב דלא גליא דעתה מעיקרא בעידנא דכתבתינהו דאדעתא דהכי הוא דכתבה להו וכל שכן אי גליא דעתה מעיקרא בהכי וכן הלכתא. אלא מיהו מסתברא לן הני מילי היכא דלא כתיב ביה בשטרא מאי דילפינן מיניה דמתנה מוחלטת היא אבל אי כתיב בשטרא מאי דילפינן מיניה דמתנה מוחלטת היא כגון הני שטרי דילן דכתיב בהו הכי מתנת עלמין מתנת פרהסיא מתנת חלוטה כיון דכתב בהו הכי. בודאי דלמתנה גמורה איכוונה ולאו לאברוחינהו מבעל ולמהדר בה לאחר מיתת הבעל או לאחר הגירושין הילכך אי גליא דעתה בפירוש מעיקרא בעידנא דכתבתינהו לנכסה משום דבעיא לאינסובי הוא דקא כתבה להו מציא הדרא ואי לא לא הדרא. עד כאן.

    אימיה דרמי בר חמא כו' כתב הרשב"ם ז"ל דההוא מעשה דבפרק מי שהיה נשוי מיבעי לן לאוקמי במתנת בריא והא דהכא בשכיב מרע כו'. וכן כתב שם הרי"ף ז"ל בהלכה אחת מן ההלכות שפירש שם בלשון ערבי בסוף מסכת כתובות עיין שם. גליון.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 151a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמרא והא לא משך עי' לעיל דף עז ע"א תוס' ד"ה אמר:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 151a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 151, Amud Aleph, about 376 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 136 words

      Opens “כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין…”

    2. Segment 237 words

      Opens “בְּהֵמָה אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה…”

    3. Segment 336 words

      Opens “תְּפִלִּין אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, מַעֲלִין…”

    4. Segment 412 words

      Opens “(סִימָן: זוּטְרָא, אִימֵּיהּ דְּעַמְרָם, מִתַּרְתֵּי אַחְווֹתָא, רַב…”

    5. Segment 530 words

      Opens “אִימֵּיהּ דְּרַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּא כַּתְבִינְהוּ לְנִכְסַהּ…”

    6. Segment 635 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ:…”

    7. Segment 735 words

      Opens “אִימֵּיהּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא, בְּאוּרְתָּא כְּתַבְתִּינְהוּ לְנִכְסַהּ…”

    8. Segment 835 words

      Opens “אֲתָא רַב שֵׁשֶׁת לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר…”

    9. Segment 917 words

      Opens “אֵימוֹר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל – לְעַצְמוֹ; לְאַחֵר מִי…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “אִימֵּיהּ דְּרַב עַמְרָם חֲסִידָא הֲוָה לַהּ מְלוּגָא…”

    11. Segment 1153 words

      Opens “אֲחָתֵיהּ דְּרַב טוֹבִי בַּר רַב מַתְנָה כְּתַבְתִּינְהוּ…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “אֲחָתֵיהּ דְּרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף הֲוָה לַהּ…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Bava Batra 151a · Segment 6 — “אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִשּׁוּם דְּאַתּוּ…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 151a · Segment 8 — “…לֵיהּ, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁאִילּוּ עָמַד – חוֹזֵר,…

    Original text

    כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ; כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק זֶה בַּקַּרְקַע – נִקְנָה שְׁטָר כׇּל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת, נִקְנִין עִם הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת – בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.

    A scribe may write a deed of sale for the seller of property at the seller’s request, even if the buyer is not with him when he presents his request, as the deed obligates only the seller. In this case, once this one, the buyer, has taken possession of the land, the deed is acquired, wherever it is. And this is as it is stated in the mishna that we learned ( Kiddushin 26a): Property that does not serve as a guarantee can be acquired together with the property that serves as a guarantee by means of money, by means of a deed, or by taking possession of it. One can learn from this that a deed is included in the term: Property that does not serve as a guarantee.

    בְּהֵמָה אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ; זְכָרִים – עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת – יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים. עוֹפוֹת אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים הָרְאוּיִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – יֵינוֹת, שְׁמָנִים וְעוֹפוֹת.

    An animal is called property, as we learned in a mishna ( Shekalim 12a): In a case of one who consecrated his property, and on the property there were animals fit to be sacrificed upon the altar, male animals are sacrificed as burnt-offerings, and female animals are sold for the purpose of being sacrificed as peace-offerings. Birds are called property, as we learned in a mishna ( Shekalim 12a): In a case of one who consecrated his property, and on the property there were items that were fit to be sacrificed upon the altar, e.g., wines, oils, and birds, Rabbi Eliezer says: They are sold for the needs of that kind of item, i.e., to individuals who will use them as such.

    תְּפִלִּין אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, מַעֲלִין לוֹ תְּפִלִּין. אִיבַּעְיָא לְהוּ: סֵפֶר תּוֹרָה מַאי? כֵּיוָן דְּלָא מִזְדַּבַּן – דְּאָסוּר לְזַבּוֹנֵיהּ – לָאו נִכְסֵי הוּא; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּמִזְדַּבַּן לִלְמוֹד תּוֹרָה וְלִישָּׂא אִשָּׁה – נִכְסֵי הוּא? תֵּיקוּ.

    Phylacteries are called property, as we learned in a mishna ( Arakhin 23b): With regard to one who consecrates his property, the value of his phylacteries is assessed for him and he redeems them by paying their value to the Temple treasury. A dilemma was raised before the Sages: With regard to a Torah scroll, what is the halakha ? Is it considered property or not? Does one say that since it is not sold, as it is prohibited to sell a Torah scroll, it is therefore not considered property? Or perhaps one says that since it may be sold in order to enable one to study Torah or to marry a woman, it is considered property. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    (סִימָן: זוּטְרָא, אִימֵּיהּ דְּעַמְרָם, מִתַּרְתֵּי אַחְווֹתָא, רַב טוֹבִי וְרַב דִּימִי וְרַב יוֹסֵף.)

    § The Gemara presents a mnemonic for the series of incidents stated below: Zutra, the mother, of Amram, from two sisters, Rav Tovi, and Rav Dimi and Rav Yosef.

    אִימֵּיהּ דְּרַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּא כַּתְבִינְהוּ לְנִכְסַהּ לְרַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּא, דְּבָעֲיָא לְאִנְּסוֹבֵי לֵיהּ לְרַב זְבִיד. אִינְּסִיבָא וְגָרְשַׁהּ. אָתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי, אֲמַר: מִשּׁוּם אִנְּסוֹבֵי – וְהָא אִינְּסִיבָא.

    The mother of Rav Zutra bar Toviyya wrote a deed granting her property to Rav Zutra bar Toviyya, explaining that she was doing so because she wanted to get married to Rav Zevid, and she did not want him to acquire her property. She married Rav Zevid, and he divorced her. She came before Rav Beivai bar Abaye to claim her property from her son. Rav Beivai said: She transferred her property because she wanted to get married, and she married. Since her intentions were fulfilled, even though she subsequently was divorced, the gift is a valid gift.

    אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִשּׁוּם דְּאַתּוּ מִמּוּלָאֵי, אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָיתָא? אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מַבְרַחַת קָנֵי, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא גַלְּיָא דַּעְתַּהּ, אֲבָל הָכָא – גַלְּיָא דַּעְתַּהּ דְּמִשּׁוּם אִינְּסוֹבֵי הוּא, וְהָא אִינְּסִיבָא וְאִיגָּרְשָׁה.

    Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Beivai: Is it because you come from a line of truncated [ mula’ei ] people, from the house of the High Priest Eli, whose descendants were condemned to premature death (see I Samuel 2:31), that you say truncated [ mulyata ] and unsound matters? Even according to the one who says that the deed of a woman who shelters her property from her intended husband effects acquisition, and the woman cannot reclaim the property, this matter applies where she did not reveal her intentions in transferring ownership of her property. But here, she revealed her intentions that she transferred the property because she wanted to marry; and she married, but was divorced. Therefore, since she is no longer married, she can reclaim the property.

    אִימֵּיהּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא, בְּאוּרְתָּא כְּתַבְתִּינְהוּ לְנִכְסַהּ לְרָמִי בַּר חָמָא, בְּצַפְרָא כְּתַבְתִּינְהוּ לְרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא. אֲתָא רָמֵי בַּר חָמָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת, אוֹקְמֵיהּ בְּנִכְסֵי. אֲזַל רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אוֹקְמֵיהּ בְּנִכְסֵי.

    The mother of Rami bar Ḥama wrote a deed in the evening granting her property to Rami bar Ḥama. In the morning of the following day, she wrote a deed granting her property to his brother, Rav Ukva bar Ḥama. Rami bar Ḥama came before Rav Sheshet, who established him as the owner of the property, as the deed transferring the property to him preceded the gift to his brother. Rav Ukva bar Ḥama came before Rav Naḥman, who established him as the owner of the property.

    אֲתָא רַב שֵׁשֶׁת לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא אוֹקְמֵיהּ מָר לְרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא? אִי מִשּׁוּם דַּהֲדַרָא בַּהּ – וְהָא שְׁכִיבָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁאִילּוּ עָמַד – חוֹזֵר, חוֹזֵר בְּמַתְּנָתוֹ.

    Rav Sheshet came before Rav Naḥman and said to him: What is the reason that the Master established Rav Ukva bar Ḥama as the owner of the property? If it is because she retracted her gift, but didn’t she die? Since the gift of a person on his deathbed is considered valid, Rami bar Ḥama already acquired the property in the evening. Rav Naḥman said to Rav Sheshet: This is what Shmuel says: With regard to the gift of a person on his deathbed, in any case where he could retract his gift if he were to recover, i.e., if he transferred ownership of all of his property, even if he does not recover, he can retract his gift.

    אֵימוֹר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל – לְעַצְמוֹ; לְאַחֵר מִי אָמַר? אֲמַר לֵיהּ, בְּפֵירוּשׁ אָמַר שְׁמוּאֵל: בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לְאַחֵר.

    Rav Sheshet responded: Say that Shmuel said that he can retract his gift if he wants to retain the property for himself, but if he wants to retract his gift in order to give it to another, did he also say that he can do so? Rav Naḥman said to Rav Sheshet: Shmuel explicitly said that he can retract his gift both in order to retain the property for himself and to grant it to another.

    אִימֵּיהּ דְּרַב עַמְרָם חֲסִידָא הֲוָה לַהּ מְלוּגָא דִּשְׁטָרֵאי. כִּי קָא שָׁכְבָא, אָמְרָה: לֶיהֱוֵי לְעַמְרָם בְּרִי. אֲתוֹ אֲחוֹהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַרוּ לֵיהּ: וְהָא לָא מְשַׁךְ! אֲמַר לְהוּ: דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין דָּמוּ.

    The mother of Rav Amram the Pious had a bundle [ meloga ] of promissory notes. When she was dying, she said: Let these promissory notes be for Amram, my son. His brothers came before Rav Naḥman. They said to Rav Naḥman: But Rav Amram did not pull the bundle of documents, and since an act of acquisition was not performed he did not acquire them. Rav Naḥman said to them: An act of acquisition was not required, because the statement of a person on his deathbed is considered as written and as though the documents were delivered to the recipient.

    אֲחָתֵיהּ דְּרַב טוֹבִי בַּר רַב מַתְנָה כְּתַבְתִּינְהוּ לְנִכְסַהּ לְרַב טוֹבִי בַּר רַב מַתְנָה – בְּצַפְרָא. לְפַנְיָא, אֲתָא רַב אַחָדְבוּי בַּר רַב מַתְנָה בְּכָה לַהּ – אֲמַר לַהּ, הַשְׁתָּא אָמְרִי: מָר צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן, וּמָר לָאו צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן! כְּתַבְתִּינְהוּ נִיהֲלֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שֶׁאִילּוּ עָמַד חוֹזֵר, חוֹזֵר בְּמַתְּנָתוֹ.

    The sister of Rav Tovi bar Rav Mattana wrote a deed in the morning granting her property to Rav Tovi bar Rav Mattana. In the evening another brother, Rav Aḥadvoi bar Rav Mattana, came and cried to her. Rav Aḥadvoi said to her: Now people will say that you gave your property to Rav Tovi because this Master, Rav Tovi, is a Torah scholar, and that Master, Rav Aḥadvoi, is not a Torah scholar. She wrote a deed granting the property to him. Rav Tovi came before Rav Naḥman. Rav Naḥman said to Rav Tovi: This is what Shmuel says: With regard to the gift of a person on his deathbed, in any case where he could retract his gift if he were to recover, even if he does not recover, he can retract his gift, and therefore the property belongs to Rav Aḥadvoi.

    אֲחָתֵיהּ דְּרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף הֲוָה לַהּ פִּיסְקְתָא דְפַרְדֵּיסָא, כׇּל אֵימַת דַּהֲוָת חָלְשָׁא הֲוָה מַקְנְיָא לֵיהּ נִיהֲלֵיהּ,

    The sister of Rav Dimi bar Yosef had a tract of land in an orchard. Whenever she was sick and thought that she was dying, she would transfer ownership of the orchard to Rav Dimi,