Commentary page
Bava Batra 149b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Batra 149b
Bava Batra 149b. The full printed text of this folio side — 4 numbered segments, about 114 words — with the classic commentaries printed on the page.
Tosafot
שייר קרקע כל שהוא ולא פירש איזו קרקע אלא חוץ מקרקעי סתם כל שהוא וי"ל גופו של עבד שייר דעבדא כמקרקעי דמי ומטלטלין נמי עשו שיור דאם אמר נמי חוץ ממטלטלין כל שהוא שייר בגופו של עבד וקרקע דתנן איידי כדקאמר גמרא ובגמרת א"י בפ"ג דפאה ור' יוסי בשם ר' אלעזר שייר מטלטלין ולא עשה כלום אני אומר גופו של עבד שייר ובמסקנא מפרש משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה דכיון שיש לבעל העבד זכות בשטר שכתוב בו שייר קרקע לעצמו לא הקנה לו שטר לגמרי שגם זכות האדון כתוב בו הלכך לא קרינא ביה ספר כריתות וטעמא דר"ש דאמר לעולם הוא בן חורין משום דחשיב ליה כרות גיטא בהכי כיון שלא שייר בגוף העבד מיהו מתחלה היה סבור דטעמא דת"ק משום דשייר בגוף העבד וכן בפ"ק דגיטין (דף ח:) דמוקי פלוגתייהו בפלגינן דבורא מתחלה היה סבור כן דלת"ק משום שייר בגוף העבד ולר"ש לא שייר דפלגינן דבורא והעבד קנוי לעצמו ושם פירש רבינו חננאל מתחלה סובר ת"ק כיון ששייר קרקע כל שהוא סתם אין יכול לברר העבד הנכסים שהקנה לו רבו ולא קנה בנכסים דאמר יד בעל השטר על התחתונה וכיון שבנכסים לא קנה עצמו נמי לא קנה ור"ש סבר אע"ג דלא קנה בנכסים עצמו קנה דפלגינן דבורא עד שיאמר חוץ מאחד מרבוא דאיכא למימר גופו של עבד שייך וכן פירש בגמרת א"י לשון רבינו חננאל והתוספתא נראה דבשבוש מיתניא דמאי בא ר"ש להשמיענו דאפילו היכא שאומר חוץ מעיר פלונית וכי בשביל שהזכיר מה שמוציא יש לו להיות פחות בן חורין דכל שכן [שהוא משוחרר] כשאומר סתם דיד בעל השטר על התחתינה וסמי תוספתא מקמי ירושלמי ומיהו אין נראה לשבש התוספתא:
שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ור"ש אומר אפילו אמר כל נכסיי קנוי לך חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית זכה בנכסים קנה עצמו בן חורין. פירוש אפילו הזכיר בהדיא מה שמוציא מן השחרור דאז יש לנו לומר שלא שחרר העבד אפ"ה קנה נכסים ונשתחרר דפלגינן דבורא דאית לן למימר מאותה שדה או מאותה עיר הדר ביה אבל מן העבד לא הדר ביה מכלל דרבנן דפליגי עליה אית להו דלא פלגינן דבורא ומדהדר בנכסים הדר נמי בעבד א"נ מדשייר בנכסים שייר נמי בעבד ובפ"ק דגיטין (דף ח:) מייתי לה נמי להך דהכא למימרא דפלגינן דבורא ולא כפרש"י דהתם אלמא לא שייר כלל מן העבד אלא מן הנכסים ובהא פליגי רבנן עליה ובפלוגתייהו בפ"ק (שם.) גבי ר"מ אומר עכו כא"י לגיטין אבל אין להקשות על פירוש רבינו שמואל שפירש ששייר העבד משום דהוי מקרקעי מדאמר עשו מטלטלים שיור אצל עבד דהא ודאי אמת הוא דהוי מטלטלים כמו מקרקעי. מ"ר:
Tosafot on Bava Batra 149b · Sefaria
Rashba
הא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו כתבתיה בארוכה בפרק [קמא] דגיטין (ח, ב) בסייעתא דשמיא.
Rashba on Bava Batra 149b · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו במשנה במי שחלק כל נכסיו והוא שכ"מ ולא פירש שמחמת מיתה הוא מחלק שאם לא שייר כל שהוא הרי היא מתנת שכ"מ ואם עמד חוזר הא אם שייר בכל שהוא הרי היא מתנת בריא לא סוף דבר אם שייר בכדי פרנסתו אלא אף בכל שהו גמור וכן לא סוף דבר בשייר קרקע אלא אף בשייר מטלטלין:
הכותב כל נכסיו לעבדו הכנעני קנה עצמו וקנה כל הנכסים שהרי הוא עצמו בכלל הנכסים הוא ומכיון שכתב לו כל נכסיו הרי הוא עצמו בכלל שייר קרקע כל שהו לא קנה כלום שמאחר שגוף העבד הקנה לו בכל נכסיו בדבור אחד ושייר באותם הנכסים הרי היא כמי ששייר בגוף העבד ואין זה גט חירות הגמור לקנות עצמו ואחר שלא קנה עצמו לא קנה הנכסים ולא סוף דבר שייר קרקע אלא אף בשייר מטלטלין כן ואין צריך לומר אם לא פירט החלק המשוייר כגון שיאמר כל נכסי נתונים לפלני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהם ובראשון של גיטין יתבארו קצת דברים שהם משתלשלין עם דינין אלו בע"ה:
Meiri on Bava Batra 149b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בא"ד ואע"ג דפריך על רב יוסף בסוף ההוא פרק והא קי"ל כו' ולא פריך עליה דרב כו' ואע"ג דפריך כו' והא קי"ל התם דשכ"מ כו' עכ"ל ר"ל על רב יוסף בס"פ פריך מהא דק"ל מלד"ה ועל רב בתחלת הסוגיא לא פריך מהא דמלד"ה אבל מדש"מ כו' פריך נמי על רב וק"ל:
בא"ד עשיתי פלוני עבדי כו' אר"י וכולן בשטר וא"כ הא דקתני בתר הכי כו' רבי אומר זכה וחכמים אומרים לא זכה אלא כופין כו' עכ"ל הסוגיא שלפנינו התם בפרק השולח ליתא הכי אלא דר"י וכולן בשטר אכולה מלתא קאי גם לא הוזכר שם הא דכופין את היורשים כו' ואולי דגירסא אחרת היה להם שם ודו"ק:
בא"ד למה לי שטר הס"ד ואח"כ מ"ה כן פר"ח שייר קרקע כו' והתוספתא נראה דבשיבוש מתניא כו' ומיהו אין נראה לשבש כו' עכ"ל כצ"ל דברי התוספתא ופירושה עיין לקמן בסמוך בתוספות בד"ה שייר קרקע כו' וק"ל:
בא"ד אין נראה לשבש התוספתא הס"ד ואחר כך מ"ה כל דאיתא בירושה איתא כו' וראיה לדבר מיש מוכר אביו דמוקי ר"י בש"מ ומש"מ שכתב כל נכסיו וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל ר"י בעל התוס' שכתב כן בפרק נושאין על האנוסה ע"ש ובדברי מהרש"ל נפל טעות בדפוס ר' יוחנן במקום ר"י וק"ל:
בד"ה שייר קרקע כו' ור"ש אומר כו' ופי' ר' שמואל דדלמא הוא העבד ששייר ואין נראה לר"י דהא תניא בהדיא בתוספתא ר"ש אומר אפי' אמר כו' עכ"ל כצ"ל וכן מצאתי בתוספות ישנים ומהרש"ל האריך בזה לאין צורך ואין להאריך וק"ל:
בא"ד להך דהכא למימר דפלגינן דיבורא כו' ופלוגתייהו פ"ק גמרא גבי ר"מ אומר עכו כא"י כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Bava Batra 149b · Sefaria
Shita Mekubetzet
שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות פירש רשב"ם משום דדילמא האי עבד גופיה קאמר כו'. משמע דאם אמר חוץ מקרקע פלוני יצא לחירות. וקשה לפירושו דתניא בתוספתא במילתא דרבי שמעון לעולם הוא בן חורין כו' חוץ מעיר פלוני חוץ משדה פלונית אף על פי שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד בנכסים וקנה עצמו בן חורין. פירוש זכה בנכסים אם יש נכסים וקנה עצמו בן חורין בכל ענין. משמע דלתנא קמא לא יצא לחירות אף על פי שאמר חוץ משדה פלונית. ונראה כמו שפירש רש"י ז"ל בפרק קמא דגיטין כיון דנחת לשיורא שייר נמי עבד וכי קאמר כל נכסי אשאר נכסים קאמר ולחנופי לבד קא אתי ולא שחרריה והיכא דאמר נמי חוץ משדה פלונית ואין לו אלא אותו שדה דהשתא ליכא למימר מגו דנחת לשיורא שייר נמי עבד וכל נכסי דקאמר אשאר נכסים קאמר דהא אין לו אלא אותו שדה ששייר ואם כן הוה ליה נכסי דקאמר אעבד קאי מכל מקום לא יצא לחירות דסבירא ליה לתנא קמא דלא פלגינן דיבורא וכיון דלא קנה נכסים דהא אין לו אלא אותו שדה ששייר לא קנה נמי עצמו ורבי שמעון סבר דאף על פי שאין לו אלא שדה זו קנה עצמו בן חורין דפלגינן דבוריה ואף על פי שאמר כל נכסי ואינו קונה נכסים קנה עצמו ומשום הכי דייקינן בפרק קמא דגיטין דלרבנן לא פלגינן דבורא ולרבי שמעון פלגינן. תוספי הרא"ש ז"ל. וזה לשון הרא"ם ז"ל: הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין. פירוש שהרי הוא עצמו בכלל נכסיו הוא וכיון שכתב לו כל נכסיו הרי הקנה לו עצמו בכללם. שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין פירוש שכיון שבדבור אחד הקנה לו עצמו בכלל כל נכסיו ועשה גוף העבד עם שאר הנכסים (בדבר) בדבור אחד וכיון ששייר בנכסים אותו קרקע כל שהוא נעשה כאלו שייר גם בגוף העבד משום דלא פלגינן דיבורא והוה ליה כמו שכתב לעבדו גט חירות ואמר לו הרי אתה בן חורין חוץ מידך חוץ מרגלך אינו בן חורין. רבי שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כו'. פירוש שיש לומר שאותו שיור בגוף העבד עצמו הוא אבל אם לא שייר אלא קרקע כל שהוא אף על פי שבדבור אחד הקנה לו עצמו בכלל הנכסים פלגינן דיבורא ובנכסים הוא דשייר אבל בגוף העבד לא שייר ביה ההוא שיור והכי אוקימנא בגיטין פרק קמא דפלוגתא דתנא קמא ורבי שמעון בפלגינן דיבורא הוא עד כאן. ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל שבדפוס בפרק קמא דגיטין.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 149b · Sefaria
Rashi
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Bava Batra, daf 149, Amud Bet, about 114 words in 4 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 4 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 126 words
Opens “שִׁיֵּיר קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת.…”
- Segment 222 words
Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא: כַּמָּה מְכַוְּונָן שְׁמַעְתָּתָא דְסָבֵי;…”
- Segment 320 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וּמַאי כַּוּוֹנְתָּא? מַאן…”
- Segment 446 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְכׇל הֵיכָא דְּתָנֵי ״קַרְקַע״…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Bava Batra 149b · Segment 3 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וּמַאי כַּוּוֹנְתָּא? מַאן דְּאָמַר מְטַלְטְלִין…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bava Batra 149b · Segment 4 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְכׇל הֵיכָא דְּתָנֵי ״קַרְקַע״ – קַרְקַע…”
Original text
שִׁיֵּיר קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת. וְכַמָּה ״כׇּל שֶׁהוּא״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: קַרְקַע כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ. וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: מְטַלְטְלִין כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ.
§ The mishna teaches (146b): If a person on his deathbed reserved for himself any amount of land, his gift stands even if he subsequently recovers. The Gemara asks: And how much is meant by the term: Any amount? Rav Yehuda says that Rav says: This means land that is sufficient to provide for his livelihood. Since he reserved this land for himself, one can assume that he wished to transfer the rest of his property in any event. And Rav Yirmeya bar Abba says: Even if he reserved for himself movable property that is sufficient to provide for his livelihood, his gift is valid.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: כַּמָּה מְכַוְּונָן שְׁמַעְתָּתָא דְסָבֵי; קַרְקַע טַעְמָא מַאי – דְּאִי קָאֵי סָמֵיךְ עֲלֵיהּ; מִטַּלְטְלִי נָמֵי – אִי קָאֵי סָמֵיךְ עִילָּוַיְהוּ.
Rabbi Zeira said: How meticulous are the halakhic statements of the elders Rav Yehuda and Rav Yirmeya. With regard to land, what is the reason that he must have reserved enough for his livelihood? The reason is that if he recovers he will rely on that land for his livelihood. With regard to movable property as well, if he recovers he will rely on it for his livelihood.
מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וּמַאי כַּוּוֹנְתָּא? מַאן דְּאָמַר מְטַלְטְלִין – ״קַרְקַע״ תְּנַן! מַאן דְּאָמַר: כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ – ״כׇּל שֶׁהוּא״ תְּנַן!
Rav Yosef objects to Rabbi Zeira’s statement: What is meticulous about these statements? The statement of the one who says the gift is valid even if he reserved for himself movable property is difficult, as we learn in the mishna that he must leave himself land. The statement of the one who says that he must leave himself an amount sufficient to provide for his livelihood is difficult, as we learn in the mishna that his gift is valid if he reserved for himself any amount.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְכׇל הֵיכָא דְּתָנֵי ״קַרְקַע״ – קַרְקַע דַּוְקָא? וְהָא תְּנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ – יָצָא בֶּן חוֹרִין. שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא בֶּן חוֹרִין, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״כׇּל נְכָסַי נְתוּנִין לִפְלוֹנִי עַבְדִּי, חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא שֶׁבָּהֶן״.
Abaye said to Rav Yosef: And anywhere that the term land is taught, does it mean specifically land? But didn’t we learn in a mishna ( Pe’a 3:8): With regard to one who writes, i.e., gives via a document, all of his property to his Canaanite slave, the slave has been emancipated, but if he reserved for himself any amount of land, then he has not been emancipated, as perhaps he reserved the slave for himself as well. Rabbi Shimon says: He always becomes a freeman regardless of the wording of the document, even if the owner reserved land for himself, unless it says in the document: All of my property is given to so-and-so my slave, except for one ten-thousandth of it, as in that case it is possible that the master meant to include the slave in the portion that he is not giving away. Consequently, the slave is not emancipated.