Bava Batra 135b

כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה פירש בקונטרס דהוי כמתנת בריא שאין יכול לחזור בה וקשה דתנן בפרק קמא דב"מ (דף יח.) מצא דייתיקי מתנות ושוברים הרי זה לא יחזיר שאני אומר כו' ודייק בגמרא הא אמר תנו נותנין ומוקי לה בשכיב מרע דליכא למיחש שמא נתנו לאחר דאפי' נתנו לאחר מצי הדר ביה והשתא הא קתני מתנה דהיינו מהיום ולאחר מיתה דהוי כמתנת שכיב מרע דלא קני עד לאחר מיתה ואי אינו יכול לחזור בו אמאי אם אמר תנו נותנין ומפרש רבינו תם מהיום ולאחר מיתה היינו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה ומיירי כגון שפירש בפירוש מהיום אם לא יחזור עד לאחר מיתה דמסתמא אם אמר מהיום ולאחר מיתה הוי מהיום קני גופו ולאחר מיתה קני פירות כדמשמע במתני' בסמוך ואע"ג דנקט הכא כלישנא דלקמן מכל מקום לא איירי בחד גוונא וה"נ אשכחנא בפרק כל הגט (גיטין דף כו: ושם ד"ה לכשאכניסנה) אמר ללבלר כתוב לאשתי לכשאכניסנה אגרשנה אינו גט משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וביבמות פ' ר"ג (יבמות דף נב. ושם ד"ה לכשאכניסנה) כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הרי זה גט וצ"ל דבגיטין איירי שכתב זמן שעומד בו וביבמות איירי שכתב זמן שלאחר נשואין אע"פ שהלשון שוה מיהו התם י"ל דאינו גט לכתחלה כלומר מדרבנן אבל מדאורייתא הוי גט:

ואני תמה לדעת רב הונא דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע בריא ושמא בריא עדיף וחייב, והכא פטרינן להו לאח(ר)ים אלא משום דלאו מנה לי בידכם קאמר אלא כמנה לאחר בידך דמ(א)י, אמאי לא אסיקו במתניתין או בגמרא כיצד יעשו יכתבו הרשאה זה לזה, דבכל מקום שיש מקום להרשאה אינן שותקין מללמד, למעלה (קכז, א) גבי בכור, ובכתובות (צה, א) גבי עובדא דחמשה בניסן, דלשון חכמים עושר. אלא מכאן יש ללמוד שאפילו הרשה האח הבא לאותו אח המכירו ואומר זה אחי, לא היה יכול לתובעה על כן בהרשאה שבידו, דאמרינן ליה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה ולא דמיא לשתי נשים שילדו במחבא דאמרינן לעיל דכותבין הרשאה זה לזה, דהתם ממונה ממש אית ליה לחד מיניה גבייהו, דודאי חד מנייהו בכור, אלא דנתערבו ואין אנו מכירין בו, וכן בההיא דחמשה בניסן דכתובות, אבל כאן שיש ספק בעיקר הממון אצל התובע אי אפשר להרשות עליו אחר שהוא בריא, דלא עדיף מגברא דאתיא מחמתיה. כנ"ל. מתני': מי שנמצא דייתיקי חגורה לו על ירכו. פירוש, מתנת שכיב מרע, ובלא קנין, הא בקנין קנה, דמשעת קנין שעבד נפשיה ואף על גב דלא מטא שטרא לידיה. וזה שלא כדעת הרב אלפסי ז"ל דכתב שאפילו בקנין לא קנה עד דמטי שטרא לידיה, כסברא דאביי דעידיו בחתומיו. וכבר כתבתיה בפרק [קמא] דבבא מציעא בשמעתא דמצא שטרי חוב.

זכה לאחר ב[י]ן מן היורשין פירש הראב"ד ז"ל, מדקאמר לאחר ולא אמר לבעלה, שמע מינה דהאי אחר לאו מקבל מתנה הוא, והכי קאמר, אף על פי שאותו הזוכה בשביל מקבל המתנה הוא אחד מן היורשים, זכה המקבל במתנתו, שלא תאמר תהיה כמו שלא יצאת מתחת ידו, שהרי היורש ראוי לירש בה ומתנה זו אינה אלא לאחר מיתה, קא משמע לן כיון שזכה לו מחיים על ידו נעשית ידו כיד המקבל. עוד כתב דשטר זה אינו אלא כתב ידו או אפילו בעדים ובלשון מזכרת החילוק, ואין אומרין בכמות זה אין שטר לאחר מיתה. ומיהו אם זכה אותה על ידי אחר זכה, דלא גרע מכותב על הנייר או על החרס שדי מכורה לך שדי נתונה לך. ודוקא בחילוק קרקע, אבל במטלטלין לא, דאין שטר למטלטלין. כנ"ל. ואיפשר לי עוד לומר דאפילו במטלטלין, והכי קאמר, תחת ידו ואפילו חגורה לו במתניו, דמוכחא מילתא דגמר דעתו [ו]כתב ודעתו שיזכו בנכסיו על פי החילוק שכתוב בדייתיקי זו, אפילו הכי אינה כלום, שמא עדיין לא גמר הסכמתו ועוד הוא רוצה לימלך עד שיחלק בפיו [או] עד שימסרנה ביד אחר, אבל כשהוציאה מתחת ידו ומסרה ביד אחר הרי גלה בדעתו וגמר הסכמתו. אלא שקשה לי לשון זכה בה לאחר, דמשמע דבשטר זה זכה למקבלי המתנות על ידי זה. והרב ר' יהוסף ז"ל נראה שפירש כפירוש זה השני שכתבתי, שכך כתב, אם זכה בה על ידי אחר, כגון שאמר [זכה] בזו ה[צוואה] לפלוני, כאילו צוה בפיו שיעשו מה שכתוב בה דמי, לפיכך דבריו קיימין. ור"ש ז"ל נראה שפירש האי זכה לאחר, לומר לאחד ממקבלי מתנותיו, ואף על פי שלא נכתב לשם אותו האיש, אלא כך אמר לו נכסים הכתובים בשטר זה אני מקנה לך בקבלת השטר שתקבל ממני, הרי זה קנה, דלא גרע מצואת פיו. (ואינה) [ואיני] יודע מה צורך לומר שהוא מקנה לו בקבלת השטר, שהוא אינו זוכה בנכסים בקבלת השטר, ואדרבא כל שאמר לו זכה בקבלת השטר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר זה ככשטר הקנאה שכתוב בה שדי מכורה לך, ואין הקנאת שטר לאחר מיתה, דהא צריך מהיום.

דא תהא למיקם ולהיות כלומר, למיקם מחולי זה, וסימנא לחיי קאמר, והכי גרסי, דא (דהא) [תהא] למיקם ולהיות אם מתי ינתנו נכסי לפלוני.

הא דאמר הכי קאמר אי זהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. כלומר, שכתוב מהיום תהיה מתנה אם לא אחזור מכאן עד לאחר מיתה. ולאו למימר שאם כתוב מהיום ולאחר מיתה שנפרש אותו כן, דהא תנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה צריך לכתוב לו מהיום ולאחר מיתה, ופרישנא דכל שכתב לו כן, הכי קאמר גופא קני מהיום ופרי לאחר מיתה. אלא הכא בשפירש שלו כן מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה. ויש כיוצא בזה בתלמוד שמזכיר שני עניינין בלשון אחד ולא שיהא אותו הלשון דוקא, וכמוהו כתבו גט לארוסתי פרק רבן גמליאל (יבמות נב, א) אמרו הרי זה גט, והוא שאותו שבגיטין (כו, ב) באומר כתבו גם מעתה כשאכניסנה אגרשנה הרי זה פסול דהוה ליה גט ישן, וההיא דיבמות באומר להם לכתוב לאחר שיכניסנה ויגרשנה. כן פירש רבינו תם ז"ל ור"ש ז"ל בפרק [קמא] דמציעא. ור"ש ז"ל כאן לא פירשו כן. וכבר כתבתיה שם בשילהי פרק [קמא ד]מציעא גבי מצא דייתיקי מתנה ושוברין בארוכה בסייעתא דשמיא.

זה שביארנו במשנה באחד שאמר לאחיו על אחד שבשוק שאחיו הוא ואחיו אין מאמינין בו שנותן לזה מחלקו כמה שהוא מודה שיש לו בה ואם מת יחזרו למקומן ואם קנה נכסים ממקום אחר יורשין אחיו עמו צריך אתה לידע אם השביח זה חלקו שיצא לו מתוך חלקו של אותו אח שהודה לו שהוא אחיו אם אותו שבח חוזר למקומו אחר הקרן או אם דינו כשאר נכסים שיקנה ממקום אחר ומאחר ששאלוה בגמ' בלא שבח ששבחו נכסים מאליהם אתה למד שאם מחמת הוצאה השביח כשאר נכסים הם אבל כל שמאליו אם הוא שבח המגיע לכתפים ר"ל שאין צריכין לקרקע הרי הן כתלוש וכשאר נכסים הם אבל אם הם צריכים עדין לקרקע הרי הוא בכלל הקרקע והרי הוא כגוף הקרקע שהעלה שירטון וכדקל שנתעבה והרי זה ספק ויראה שראובן לבדו הוא היורש ואם תפשו האחרים אין מוציאין מידן:

המשנה השמינית והיא מענין החלק החמישי גם כן ואמר על זה מי שמת ונמצא דיאתיקי חגורה לו על ירכו הרי זה אינה כלום זכה בה לאחד בין מן היורשין ובין שאינו מן היורשין דבריו קיימין אמר הר"ם ודיאתיקי מלה מורכבת פירושו דא תהא למיקם ולקנות וזהו דיאתיקי היא צואת החולה מתנה וזולתם משאר הצואות:

אמר המאירי מי שמת ונמצא דייתיקי חגורה לו על מתניו ר"ל צואת שכיב מרע והיא נקראת דיאתיקי על שם חזקה ותקפה שאינה צריכה קנין כלומר דא תהא למיקם ולהיות ולא צוה שכיב מרע זה בפני עדים כלל אלא שכתבה בכתב ידו או וכתבוה עדים ובלשון מזכרת חלוק הנכסים כאדם שאומר כתבו לי על הסדר מה שאני אומר לכם מחלוק נכסי כדי שיהא לי למזכרת מפני שאני רוצה לחלק נכסי על פי ואינו מכוין בשטר אלא להיותו מזכרת בעלמא לא שיאמר כתבו עלי וכו' וחתמו ותנו וכו' ואמר שאם נמצאת דיאתיקי וכו' ר"ל אפילו מצאנוה חגורה לו על ירכו שאין לומר שאחרים כתבוה אין זה כלום הואיל ולא צוה לעדים בפיו מה שנכתב בספר או שלא אמר בפיו שיהא חלוק זה הולך על דרך מה שנכתב במזכרת זה וכן שלא אמר למקבלים זכו בדיאתיקי זה או שלא זכה להם על יד אחר שיזכה בשביל כלם הן אחד מן היורשים בשביל כלם הן אחר בשבילם והואיל ואין כאן אחת מכל אלו אע"פ שהחזיק בה לאחר מיתה אינו כלום שמא כתבה לצוות בה ונמלך ולא צוה כן ובשעת מיתה לא גמר להקנות בה כלל או שמא לא גמר להקנות עד שתבא לידם והרי לא באה עד לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה ואע"פ שאין זה שטר מ"מ מאחר שהוא מכוין שלא להקנות אלא בו ולאחרי מיתה אינו כלום אבל אם היתה שם אחת מכל אלו קנה ואין לומר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וכו' שאין בזה דין שטר כמו שביארנו וגדולי המחברים פירשו משנה זו שהיא כתובה וחתומה בעדים ולא עוד אלא שקנו בה מידו כדי ליפות את כחו כמו שיתבאר ואעפ"כ הואיל ולא זיכה אותם בה או אחר בשבילן או לא צוה בפיו שיהא כן אני אומר שמא חזר בו ויראה לי שלא היה להם להזכיר בה קנין שלא הוצרכו אלא להפקיעה מדין שטר לאחר מיתה ואף בלא קנין יש בה דין שטר לאחר מיתה הואיל ואמר כתבו ותנו אא"כ הזכיר הכתיבה בלשון יפוי כח כלומר ואף כתבו והבו ליה כמו שיתבאר בסמוך:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מתנת שכיב מרע והיא הנקראת דיאתיקי אין צריך בה קנין ולא מהיום כמו שיתבאר במשנה התשיעית אבל מתנת בריא שאינה כלום ולא בשטר או קנין אינו קונה באלו אא"כ קנה מחיים שאין שטר לאחר מיתה ומתוך כך צריך להקנותו מהיום ואם אינו רוצה שיזכה בהם עד לאחר מותו כשכיב מרע כותב לו מהיום ולאחר מיתה ומ"מ אם יש זמן בשטר אין צריך בה מהיום שאלו לא היה דעתו להקנות לו הגוף מהיום לא היה כותב שם זמן כמו שיתבאר למטה ואלו שכיב מרע שנתן מהיום וצוה לעשות שטר אם בא השטר בחייו ליד המקבל או קנו לידו אף בזה זכה המקבל ואין לזה דין מתנת שכיב מרע שיהא יכול לחזור הא מהיום ולאחר מיתה דין מתנת שכיב מרע יש לו אלא שאף בכתבו וחתמו יראה שקנה שהרי מאחר שיש בה מהיום אין בה דין שטר לאחר מיתה ודין מתנת בריא מ"מ אין לה אחר שאין בה קנין:

שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלני ומת אין כותבין ונותנין ואע"פ שהיה מצוה מחמת מיתה או שהיה מחלק כל נכסיו שאם לא כן הרי צריך קנין כמו שיתבאר ופשוט הוא שאין כותבין אלא אף במחלק כל נכסיו או שמצוה מחמת מיתה אין כותבין ונותנין שמא מכיון שאמר כתבו ותנו אין גומר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואם צוה בכתיבה זו בדרך יפוי כח כלומר תנו מנה לפלני ואף כתבו וחתמו לו לא כיוון זה להקנאת שטר כלל וכותבין לו אף לאחר מיתה ופירשו גדולי הצרפתים בדין זה שזה שאמרו אין כותבין דוקא לאחר מיתה הא אם כתב מחיים קנה ואף לשון גדולי המחברים יורה כן שכתבו ומת קודם שיכתבו ויתנו לו וגדולי קדמונינו כתבו בה שאפילו כתב ונתן מחיים אינו כלום שהרי מ"מ אין מתנת שכיב מרע קונה אלא לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה וכמו שאמרו בגט לאחר מיתה שאפילו נתנו מחיים אינו כלום בריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלני ומת אין כותבין ונותנין ושמא תאמר ואף מחיים היאך כותבין ונותנין והרי מנה מטלטלין הם ואין מטלטלין נקנין בשטר ואם בקנין אין מטבע נקנה בחליפין מתוך שאלה זו יש שאין גורסין ומת אלא אף בחייו אין כותבין ונותנין ויש גורסין ומת ומפרשים מנה קרקע שוה מנה:

כבר ביארנו ששכיב מרע שאמר כתבו ותנו אין כותבין ונותנין אא"כ הזכיר כתיבה זו בדרך יפוי כח וזהו שאמרו בסוגיא זו תבדק כלומר בודקין אם נאמר דרך יפוי כח אם לאו ומ"מ יש לגאוני ספרד פירוש אחר בבדיקה זו ויצאה להם הוראה נכונה מתוך פירושם והוא שהדבר ידוע שמתנת שכיב מרע הואיל ואינו מקנה מעכשו יכול לבטלה ולשנותה לכל מה שירצה והוא שאמרו דיאתיקי מבטלת דיאתיקי מעתה אם חלק את נכסיו תחלה ועכשו נמלך לחלקם בדרך אחרת אפילו אמר כתבו כותבין שאין זה מכוין לשטר אלא מפני שכבר צוה בדרך אחרת צוה בכתיבה זו לחלקה ולא למה שלא תהא הראשונה חשובה כלל או להודיע מתוך הזמן שזו היא האחרונה וזו היא שאמרו תבדק שאם צוה תחלה בדרך אחרת ואמר באחרונה כתבו ותנו אע"פ שלא אמרה בלשון יפוי כח כותבין ונותנין והדברים נראין:

בפרשב"ם בד"ה ה"ז אינו כלום שאפי' אם החזיק אחר מותה באותו שטר כו' אבל כח השטר לא עדיף כצוואתו כו' עכ"ל מהכא מוכח דדייתקי שלא נמסרה מחיים אינה כלום ולכאורה הך דדייתקי מבטלת דייתקי כתב וזיכה לזה כו' כמ"ש רשב"ם לקמן הוא סותר את זה דמשמע דדייתקי אם אינה מבטלה מהני בלא מסירה ועיין בזה בתוספות בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ב) בד"ה כתב וזיכה כו' וק"ל:

שבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך פירוש שבח המגיע לכתפים תבואה העומדת ליקצר אבל ליכא לפרושי שבח שעשה בעמל כתפיו דאם כן היה לו לומר כי תיבעי לך בשבח ששבחו נכסים מאליהם ולמה ליה לשנויי לישנא ומשום הכי אמר כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים דבשבח ששבחו נכסים מאליהם ולא גרסינן כי תבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים כגון דיקלא ואלים כו' שאין לו צורך כלל שכבר הקדים ואמר דעיקר בעיא בשבח ששבחו נכסים מאליהם היא ובפירות שאינם עומדים ליתלש. הר"ן ז"ל. וכן פירש הרא"ם ז"ל וזה לשונו: בעידנא הא דתנן יחזרו נכסים למקומן אם השביחו הנכסים שנטל מחלק זה האח שהודה לו שהוא אחיו מאיליהן מהו שירשו אחיו עמהם באותו השבח. ששבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך שכיון שאין צריכים לקרקע כתלוש דמי ורוצה לומר כנכסיו שנפלו ממקום אחר וירשו אחיו עמו. כי תיבעי לך שבח שאין מגיע לכתפים שהם עדיין צריכים לקרקע כקרקע דמי וכשם שחוזר הקרקע (שאין) אצל האח שהודה לו לבדו שהוא אחיו שהרי ממנו נוטל כך חוזר השבח לפי שהנכסים הם שהשביחו ואין לאחיו חלק בו או דילמא הקרקע בלבד הוא שחוזר למקומו אבל השבח כנכסים שקנה ממקום אחר דמי ויש לאחים חלק בו תיקו. עד כאן. וכבר האריכו בזה התוספות פרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ב ע"ב) עיין שם.

כתוב במפרש לא נודע שמו בעידנא שבח ששבחו נכסים מאליהם מהו פירוש שזה היורשו השביח ביד אותו האח המסופק ועכשיו שמת וחוזרים הנכסים למקומן כו' תיקו. ומסתברא לי דהאי לית ליה חזית (הורה) אחים הילכך הוי ממון המוטל בספק וחולקים ונוטל האי דאמר לא ידענא רביע בשבח. ושוב נתיישבתי בדבר וחזיתי דאפשר נמי לומר כיון דארעא בחזקת אותו האח שבח נמי דבגוה דארעא לא מפקינן ליה מרשותיה. עד כאן לשונו.

מתניתין מי שמת ונמצאת דייתיקי. פירוש צוואת שכיב מרע קשורה על ירכו הרי זו אינה כלום. פירוש שכיון שלא צוה בפיו וגם לא צוה בשעת מיתתו שיעשו מה שבאותה דייתיקי ודייתיקי זו אינה הקנאה בחיים בקנין כדי שנאמר שעבודי שעבד נפשיה משעת הקנין לפיכך אינה כלום שיש לומר כתבה לצוות בה ואחר כך חזר בו ולא רצה ליתנה ולא לצוות בה. אבל אם זכה בה על ידי אחר כגון שאמר לאחר זכה בזו הצוואה לפלוני זכה בה אותו פלוני וכאלו צוה בפיו מה שכתוב בה דמי ולפיכך דבריו קיימים. הרא"ם ז"ל.

גמרא דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות. פירש רשב"ם ז"ל דלישנא דדייתיקי קמפרש דהכי פירושו דא תהא למיקם ולהיות לאחר מיתה אבל אין לשון זה כתוב בשטר. ומתנה היא כל שכתוב בה מהיום לאחר מיתה שאלו לא כתב בה מהיום לא מהניא דאין מתנת בריא לאחר מיתה. ואחרים פירשו שלשון זה כתוב בשטר הצוואה דומיא דמתנה שמפרש מה שכתוב בה וסימנא דחיי בעלמא והכי מוכח בתוספתא דתניא התם אי זו היא דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות ואם מתי יתנו לפלוני אלמא משמע דלישנא דחיי הוא וסימנא בעלמא דומיא דמאי דאמרינן בפרק מי שמת מההיא דאמר לחיים סימנא דחיים קאמר. הר"נ ז"ל. וכן כתב הרמב"ן ז"ל עיין בחידושיו. וזה לשון הרא"ם ז"ל: דא תהא למיקם ולהיות. פירוש צוה מה שיעשה בנכסיו לאחר מיתה. עד כאן. שכיב מרע שכתב כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבים ונותנים אבל אמר תנו ולא אמר כתבו נותנים אף על גב דליכא אלא דבורא בעלמא בלא קנין מהני משום מצוה לקיים דברי המת דשייך אפילו בבריא כדמוכח בסוף פרק קמא דגיטין ובסוף פרק האשה בכתובות. תוספי הרא"ש ז"ל.

וכן כתב הרא"ם ז"ל וזה לשונו ושכיב מרע שאם אמר כתבו ותני כו'. פירוש דכי אמרינן דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו הני מילי כשצוה ואמר תנו לפלוני כך וכך ולא אמר להם כתבו אבל אם אמר כתבו ותנו לו כיון שכתיבה זו לאחר מיתה היא שהרי לא זיכה לו כלום אלא לאחר מיתה חיישינן שמא לא גמר להקנותו בצוואתו בפיו בלבד שהיא ככתובה וכמסורה מחיים אבל בשטר שאינו עדיין כתוב בחייו אלא לאחר מיתה וכשנכתב ואין שטר לאחר מיתה שכיון שלא זוכה לו כלום (אלא) לאחר שכתב השטר אלא לאחר מיתתו הנכסים ליורשים הן ופקע מהם רשות אביהם אין לו בהם זכות כדי שיקנה אותו לאחר. עד כאן. ועיין במה שכתבתי לעיל בדברי האר"י ז"ל בעל העליות דיבור המתחיל פירשו הגאונים ז"ל דוקא כותב אבל אומר כו'.

רבי יוחנן אמר תבדק קצת משמע דרבי אלעזר נמי לא איירי אלא שלא במיפה כחו אלמא וכן משמע מההיא דלעיל דרבי יוחנן מודה לרבי אלעזר מדאמר רבי יוחנן הזהרו בה. ואיכא למימר דרבי אלעזר אפילו במיפה כחו קאמר ורבי יוחנן דקאמר הזהרו לאו לגמרי קאמר אלא הכי קאמר יש בענין שאתם צריכים ליזהר בה כגון שלא יפו כחו והכי מוכח לקמן בפרק מי שמת. תוספי הרא"ש ז"ל.

רבי יוחנן אמר תבדק כלומר תבדק צוואה זו. מאי תבדק כי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי. יש מי שפירש רואין אם צוה צוואה אחרת אחריה אין כותבין שהרי הראשונה מבוטלת היא לפי שדייתיקי מבטלת דייתיקי ואם לא צוה אחריה צוואה אחרת בידוע שצוואה גמורה היא ולא גמר להקנותו בצוואה בשטר תדע שהרי לא צוה צוואה אחרת אלמא זאת הצוואה גמורה היא ועלה קסמיך. וזה הפירוש אינו נכון אצלנו לפי שאם צוה צוואה אחרת מאי איריא אמר כתבו דאיכא למיחש בה לשטר לאחר מיתה אפילו כי לא אמר כתבו דליכא למיחש בה לשטר לאחר מיתה אותה צוואה הראשונה אינה כלום לפי שאחרונה מבטלת הראשונה ואם כן מה הועיל בכאן חשש לאחר מיתה. ורבינו חננאל פירש תבדק אם מיפה כחו כותבים ואם לאו אין כותבים. וגם זה הפירוש אינו נכון אצלנו לפי שאי אתה מוצא לזה הפירוש טעם לרב דימי דאמר דייתיקי מבטלת דייתיקי והאי דאמרינן בתר הכי רואים אם מיפה כחו כותבים טעם אחר הוא ולא שייך בדרב דימי. הילכך הני תרי פירושי לא דייקי גבן. והכי מסתבר לן בפירושה מאי תיבדק כי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי פירוש צוואת שכיב מרע האחרונה מבטלת הראשונה ועל זה אמר רב דימי רבי יוחנן אמר תבדק שרואין אם כבר קדמה לו צוואה אחרת קודם זו הצוואה אין כאן חשש לשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אלא שיש לנו לומר שזה שאמר כתבו לאו להקנותו בשטר קמכוון אלא להיות בידו לראיה שזו הצוואה אחרת קודם לכן בטלה ואם לא כתב דייתיקי קודם לכן הרי אנו חוששין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה שכיון שאין שם צוואה אחרת כדי שיהא צריך לכתוב את זו לברר שהיא המאוחרת אמאי אמר כתבו הילכך חוששין לשמא להקנותו בשטר הוא שנתכוון. זה פירוש הא דרבי יוחנן ופירוש יפה הוא והאי דמייפה את כחו טעם אחר הוא. ואסיקנא לבסוף הלכתא כותבים ונותנים והני מילי במייפה את כחו כגון דאמר אף כתבו וחתמו והבו ליה דכיון דמייפה את כחו לא גמר להקנותו בשטר אלא בצוואה בלבד שהיא ככתובה וכמסורה מחיים וזה שאמר כתובו יפוי בעלמא הוא. הרא"ש ז"ל.