Bava Batra 132b

מכלל דתנא קמא כתיבה וקבלה בעי ובקבלה גרידא מצי' למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ואם תאמר מנא ליה דבעי תרוייהו דלמא דבכתיבה גרידא סגי וי"ל דאם כן מאי אע"פ דקאמר ר' יוסי דמשמע שבא להקל על דברי תנא קמא דהא קבלה עדיפא מכתיבה וא"כ רבי יוסי מחמיר טפי אלא ודאי ת"ק תרוייהו בעי וקשה דאי קבלה עדיפא מכתיבה אמאי איצטריך ר' יהודה למימר היתה שם ולא קבלה כיון דאמר קבלה ולא היתה שם ורשב"ם נמי שפירש דרב נחמן כשמואל אלא ששמואל אליבא דרבנן ורב נחמן אליבא דר' יוסי קאמר דמהניא כתיבה לחודה בלא קבלה אם כן אמאי נקט רבי יוסי קבלה אע"פ שלא כתב לה הוה ליה למימר כתב לה אף על פי שלא קבלה דהוי חידוש יותר ואי הוה אמר דכתיבה וקבלה שוין הן הוה אתי שפיר ודייק תנא קמא כתיבה וקבלה בעי דאי מהניא כתיבה גרידא מאי אף על פי דקאמר רבי יוסי דמשמע דאתא להקל הלא הן שוין:

תנן רבי יוסי אומר קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה הנכון שראיתי בשמועה זו מה שכתוב בספר המאור, שהוא ז"ל כתב, דלשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת הוא הדין אף על פי דלא כתב ליה, כדפריש לרב, אבל לר' יוסי בר חנינא באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ודאי כתיבה בעי, אבל קבלה שתרצה בפירוש במה שצוה בעלה לא בעי, שבשתיקה מחלה, ולפי הכי אותביה לכולהו מדתנן ר' יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אלמא שמעית לתנא קמא דאמר כתיבה דוקא בעי והם הכי בעי שתקבל עליה בפירוש. וכי תימא כולה רבי יוסי היא, כי היכי דלא תהוי תיובתא דר' יוסי בר חנינא, דדילמא כי היכי דבקבלה בלא כתיבה מחלה להם הכי נמי בכתיבה בלא קבלה מחלה, והא תניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שהיתה שם, כלומר, בכלל המתנות, וקבלה עליה, והקבלה היא שתגלה דעתה בפירוש שנתרצית למה שצוה בעלה, ולא בשתיקה בלבד, וכל מקום שאמר רבי יהודה במה דברים אמורים אינו אלא לפרש דברי חכמים, תיובתא דכולהו תיובתא. אמר רבא לרב נחמן הא רב וכו', אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף עם הבנים אבדה כתובתה, והיינו בכתיבה וקבלה, שאין אדם נעשה שותף עם חבירו אלא בקבלתו וכו'. עד כאן. וכן כתב ר"ח ז"ל דהיינו היתה שם וקבלה עליה בתורת השותפין, שאין קושרין שותפות אלא ברצון שניהם. ומכל מקום אף לפירושו קשה לי, דלא הוה ליה למימר כיון, דלשון כיון דעשאה משמע להחמיר עליה, ואינו אלא להקל עליה ולומר שלא אבדה כתובה עד שיעשנה שותף עם הבנים. ועוד למה ששאל באי זה משלשתן סבירא ליה לא השיב (אלא) [אנא] כתנא קמא. ועוד דלפי פירוש זה רב נחמן כתנא קמא ודכתיבה וקבלה בעי, והוה ליה למימר ה(י)א איתותב וכתנא קמא סבירא לי(ה). ועוד קשה לי, מדמתמהי ומשום דכתב לה כל שהוא אבדה כתובתה, ואוקמא שמואל במחלק לפני' (והוא) [והיא] שותק[ת] (מ)משמע דמודה שמואל דאינו בדין שתאבד כתובתה משום קרקע כל שהוא דכתב לה, ואילו בסמוך אמר רב נחמן (קרקע נאמן) משמיה דשמואל דאפילו לא כתב לה אלא דקל אחד לפטרופוס אבדה כתובתה, ואיל[ו] במחלק לפניה והיא שותקת וכדאמר שמואל הכא אפילו לא כתב לה כלום נמי אבדה כתובתה, כפי פירושו של הרב ז"ל, ואילו רב נחמן אמר לקמן דלא אמר שמואל אלא בכותב לה קרקע אבל מטלטלי לא, ומי גרעי מטלטלי ממי שלא כתב לה כלום. ואילו היינו מפרשים הא דשמואל בכותב לה דקל אחד לפירותיו ובחלק כל השאר בפניה והיא שותקת והא דלא פריש משום דסמיך אמאי דאמר שמואל בהדיא בפירוש דהאי מתניתין, הוה ניחא טפי, אלא דקשיא לי דאם כן מאי תיובתא דשמואל דאמר רבי יהודה כשהיתה שם, כלומר, בכלל המתנות, וקבלה עליה, דלמא אמר לך מאי קבלה עליה בשותקת, דשתיקה בכי הא כהודאה וקבלה, דהא דשמואל על כרחין שתיקתה כ(ת)קבלתה, כיון דתלי טעמא דמתניתין במחלק לפניה והיא שותקת, ולולי שא(י)נו דנין שתיקתה כקבלה מה לנו בפניה ומה לנו שלא בפניה ומה לנו שתיקת או מוחה וניחת. והוה לי צריכא עיון. עוד כתב הרב ר' זרחיא ז"ל, וכל זה האמור בשמועה מקולי כתובה היא, כדאמרינן בסמוך למימריה דר' יוסי בר חנינא מקולי כתובה היא ששנוי במשנתינו, אבל בעל חוב גובה כי האי גוונא לא מחל שעבודו, אפילו בכתיבה וקבלה יכול לומר לו השני נוח לי והראשון קשה ממני. עד כאן. וגם זה קשה בעיני קצת, בעל חוב נמי אמאי לא, כיון שקיבל ונתרצה הרי זו כמחילה. ואף על גב דאמרינן בריש פרק חזקת הבתים דמשום השני נוח לי מיקרי ואמר כגון זיל זבון, הכא טפי עדיף, דהא נתרצה בחלוקו, והרי זה כאומר להם דין ודברים אין לי עמכם בנכסים אלה. ואפשר דלא אמר שנתרצה (בחילנותו) [בחלוקתו] אלא משום דהשני נוח לו יתר מן הראשון.

דברים אלו עיקרן נאמר בשכיב מרע אבל בבריא הדבר בספק שמא היא סומכת על מה שיקנה אח"כ ומפני זה שותקת או מתרצה לפירוש הראשונים ולא מתורת מחילה ומעתה ראוי לדון שלא להגבותה אלא שאם תפשה תפשה ומ"מ ראיתי המפרשים חלוקים גדולי המחברים כתבו שאף הבריא דינו בזו כשכיב מרע ויש מי שאומר שחולקין וגאוני הראשונים כתבו בפירושיהם שמעמידין שטר בחזקתו ואין נראה כן ויש מקשים בה בבריא מיהא תידון בנחת רוח עד שתרצו שלא נאמר דין נחת רוח אלא כשהמעות נשארים ביד הבעל ולדעתם במתנה אין יכול לומר דין נחת רוח ולא יראה כן ויש מתרצים שלא נאמר דין נחת רוח הואיל והיא נוטלת חלק כל שהוא וחכמי הדורות שלפנינו תירצו שלא נאמר דין נחת רוח בכתבה על הדרך שאין דנין דין נחת רוח בנכסי מלוג שאין אשה עשויה למחלה בשביל נחת רוח והרי מצינו מוחלת כתבתה לבעלה או שמא אין דין נחת רוח נאמר אלא במוכר אבל במחלק לפניו אין ראוי לומר דין נחת רוח וכן נראה לי:

בד"ה מכלל דת"ק כו' אמאי איצטריך ר"י למימר היתה שם ולא קבלה כו' עכ"ל לא ניחא להו למימר דר"י לא זו אף זו קתני כיון דלא אתא ר"י בברייתא אלא לפרש דברי ת"ק דמתני' ובזה יתיישב דלא תקשי להו למאי דבעי למימר דכולה ר"י היא כיון דקבלה עדיפא מכתיבה וקתני ברישא כתיבה בלא קבלה דמחילה לא איצטריך ליה למיתני בסיפא קבלה בלא כתיבה אלא דאיכא למימר דזו ואצ"ל זו קתני ודו"ק:

מכלל דתנא קמא כתיבה וקבלה בעי ושמעיה רבי יוסי לתנא קמא דבעי כתיבה וקבלה וקאמר רבי יוסי דבקבלה לחודה סגי דאי תימא לרבנן סגיא בכתיבה לחודה הכי איבעי ליה רבי יוסי למימר אף על פי שכתב לה אם לא קבלה עליה לא אבדה כתובתה. וליכא למימר דלתנא קמא מהניא כתיבה בלא קבלה אבל קבלה בלא כתיבה לא מהניא ואתא רבי יוסי למימר דקבלה בלא כתיבה נמי מהניא דמלתא דפשיטא היא דקבלה עדיפא מכתיבה אף על פי דלקמן גבי הא דאמר רב נחמן שאני אומר כיון שעשאה שותף כו' ופירש רשב"ם ז"ל דרב נחמן כשמואל כו' ומנא ליה לרשב"ם דכתיבה לחודה מהניא לרבי יוסי דהא לא שמעינן ליה אלא בקבלה דעדיפא טפי. ושמא לרב נחמן אין סברא לחלק ביניהם בסברא מועטת. תוספי הרא"ש ז"ל.

וכי תימא כולה רבי יוסי היא כלומר תנא רישא כתיבה בלא קבלה דסגיא וקתני סיפא דקבלה נמי בלא כתיבה סגיא והא תניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים כו'. הנה מאן דאית ליה קבלה סגי ליה בקבלה אבל כתב לה בלחוד בלא קבלה לא סגי ליה וכיון שכן רבי יוסי נמי דבעי קבלה לא סגי ליה בכתיבה בלא קבלה וממילא שמעינן דהא דאמרת כולה רבי יוסי היא לאו הכין הוא אלא תנא אחרינא הוא ומדאמר רבי יוסי אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה מכלל דתנא קמא כתיבה וקבלה בעי ואמאי קאמריתו דלא בעי קבלה אלא סגי ליה בהדי כתיבה כמזכה להם על ידה לרב ובמחלק לפניה והיא שותקת לשמואל ובאומר לה טלי קרקע זו בכתובתך לרבי יוסי בר חנינא ואף על גב דשתקה ולא קבלה עליה בפירוש מה שכתב לבניו תיובתא דכולהו תיובתא. הרא"ם ז"ל.

והא תניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים פירש רשב"ם ז"ל דרבי יהודה לפרש דברי חכמים אתא. וקשה לישני ליה כרמי בר חמא דאמר בפרק זה בורר דאפילו אימתי בא לחלוק. ועוד לפירוש רבינו תם ז"ל דמפרש אפילו למאן דאמר אימתי לפרש הני מילי במתניתין אבל בברייתא לא ומכח ההיא דניתז הדם דתנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אמר רבי יהודה אימתי כו' קשה מאי פריך הכא והא ברייתא היא. ויש מפרשים דהכי פריך מדאשכחן תנא דפליג אדרבי יוסי אית לן למימר דתנא קמא דמתניתין היא ולא נאמר שלש מחלוקות בדבר. ורבינו מאיר תירץ דהכי פריך. והא תניא רבי יהודה אומר אימתי כו' ואם איתא דמתניתין כולה רבי יוסי היא ופירושה דאו הא או הא סגיא אם כן איך שייך לומר אימתי בזמן שהיתה שם וקבלה עליה שהרי אמתניתין קאי ומתניתין מוכחא בהדיא דלא בעי קבלה דלא שייך למתני אימתי אלא היכא דמלתיה דתנא קמא נשנית בסתם כגון ההיא דדם הניתז דאיכא לפרושי מלתיה דתנא קמא בכל ענין ואיכא לפרושי דוקא שאין שם דם אלא הוא ועלה שייך למתני אמר רבי יהודה אימתי וכן בכל דוכתא דאיכא אימתי ודוק ותשכח אבל הכא אי איתא דכולה רבי יוסי היא אם כן פירש בהדיא דבכתיבה או בקבלה סגיא ואם כן על מה קאי רבי יהודה דאמר אימתי שהיתה שם וקבלה עליה אלא על כרחך רבי יוסי פליג אתנא קמא ורבי יהודה אתנא קמא קאי ולפרושי אתא דתרווייהו בעינן והא דאמרינן דאימתי לפרש במתניתין דוקא אבל בברייתא לא הכי קאמרינן כל מקום שאמר רבי יהודה במשנה לפרש אבל בברייתא יש מהם לפרש ויש מהם לחלוק והכא מוכח דבעל כרחו לפרש אתא כדפרישית. תוספי הרא"ש ז"ל. וכן תירץ הר"י ז"ל בעליות וזה לשונו: יש להשיב אם איתא דמתניתין כולה רבי יוסי היא ונמצא שהוזכר במשנה בפירוש דכתיבה בלא קבלה מהניא כיון דתנא רישא וכתב לה קרקע והדר תני אם קבלה אף על פי שלא כתב לה הלכך לא שייך למתני עלה במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה דאימתי שייך למתני במה לחלוק בזמן שיש במשמע לשון תנא קמא מה שמפרש עלה רבי יהודה אלא שלא אמרו תנא קמא לדעת אותו ביאור שמפרש עליו רבי יהודה. כן נראה בעיני פשוט הדבר למבין. ורבותי ז"ל מפרשים כיון דסוף סוף שמעינן ליה לרבי יהודה דבעינן קבלה וכתיבה טפי עדיף לן למימר דמאן תנא קמא רבי יהודה ולא לדחוק על חנם ולומר דכולה רבי יוסי היא. תיובתא דכולהו תיובתא. וטעמו של דבר דלא סגי לתנא קמא בקבלה בלא כתיבה לפי שאין הקבלה מחילה ממש אלא כענין שמחלק נכסיו לבניו ודעתו שתגבה כתובתה מהן כשתרצה. עד כאן לשון הר"י ז"ל בעליות.

אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב הא שמואל כו' ואף על גב דאיתותבו בפירושן אליבא דתנא קמא לפי שהיו סבורים דכולה רבי יוסי היא וברייתא לא שמיע להו מכל מקום איכא למימר דסבירי להו כרבי יוסי דאמר קבלה אף על גב דלא כתב לה ומשמע מדקאמר אם קבלה אף על פי כו' הא אם לא קבלה בעינן כתיבה דלרבי יוסי קבלה בלא כתיבה או כתיבה בלא קבלה מהני. ויש ספרים שכתוב בהם בפירוש רבי יוסי אומר קבלה אף על פי שלא כתב כתב אף על פי שלא קבלה ועל כרחך לרבי יוסי לא מהני כתיבה בלא קבלה אלא בחד מהני אנפי דפריקו רב ושמואל ורבי יוסי בר חנינא דאי לאו הכי איכא לאקשויי כדאקשינן משום דכתב קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. עליות.

תנן רבי יוסי אומר קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה הנכון שראיתי בשמועה זו מה שכתוב בספר המאור שהוא ז"ל כתב דשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת הוא הדין אף על פי שלא כתב כדפירש רש"י לרב אבל לרבי יוסי בר חנינא באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ודאי כתיבה בעי אבל קבלה שתרצה בפירוש במה שצוה בעלה לא בעינן שבשתיקה מחלה ולפום הכי אותבינהו לכולהו מדתנן רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אלמא שמעינן לתנא קמא דאמר כתיבה דוקא בעינן והכי נמי בעינן שתקבל עליה בפירוש. וכי תימא כולה רבי יוסי היא כי היכי דלא תהוי תיובתיה דרבי יוסי בר חנינא דדילמא כי היכי דבקבלה בלא כתיבה מחלה הוא הדין נמי בכתיבה בלא קבלה מחלה והתניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שהיתה שם כלומר בכלל המתנות וקבלה עליה והקבלה היא שתגלה דעתה בפירוש שנתרצית במה שצוה בעלה ולא בשתיקה בלבד וכל מקום שאמר רבי יהודה במה דברים אמורים אינו אלא לפרש דברי חכמים תיובתא דכולהו תיובתא. אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב כו'. אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף עם הבנים אבדה כתובתה והיינו בכתיבה וקבלה שאין אדם נעשה שותף עם חברו אלא בקבלתו עד כאן. וכן כתב רבינו חננאל ז"ל היתה שם וקבלה עליה בתורת השותפים שאין קושרים שותפות אלא ברצון שניהם. ומכל מקום אף לפירושו קשה לי דלא הוה ליה למימר כיון דלשון כיון דעשאה משמע להחמיר עליה ואינו אלא להקל עליה ולומר שלא אבדה כתובתה עד שיעשנה שותף עם הבנים. ועוד דלמה ששאל באיזה משלשתן סבירא ליה לא השיב. ועוד דלפי פירוש זה רב נחמן כתנא קמא דכתיבה וקבלה בעי והוה ליה למימר הא איתותבה וכתנא קמא סבירא ליה. ועוד צריכה לי עיון. עוד כתב הר"ז הלוי ז"ל וכל זה האמור בשמועה מקולי כתובה הוא כדאמרינן בסמוך למימריה דרבי יוסי בר חנינא מקולי כתובה הוא מה ששנוי במשנתנו אבל בעל חוב כהאי גוונא לא מחל שעבודו אפילו בכתיבה וקבלה ויכול לומר לו השני נוח לי והראשון קשה ממני עד כאן. וגם זה קשה בעיני בעל חוב נמי אמאי לא כיון שקבל ונתרצה הרי זה מחילה. ואף על גב דאמרינן בפרק חזקת הבתים דמשום השני נוח לי מקרי ואמר כגון זיל זבין הכא טפי עדיף דהא נתרצה בחלקו והרי זה כאומר להם דין ודברים אין לי עמכם בנכסים אלו. הרשב"א ז"ל. וכן כתב הר"ן ז"ל וזה לשונו: אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה. והיינו בכתיבה וקבלה שאין אדם נעשה שותף עם חברו אלא בקבלתו וכן דעת בעל המאור ז"ל. ועוד כתב הרז"ה ז"ל דכתיבה וקבלה נמי כי מהניא דוקא בכתובה דמקולי כתובה שנו כאן אבל בעל חוב לא. נראה מדבריו דהאי קבלה לא קבלה גמורה היא לומר שהיא מחלקת זכותה מאותם נכסים דאי הכי מחילה היא זו ואפילו בבעל חוב מהניא אלא הך קבלה היינו כשנתרצית בחלוק אותם נכסים והך קבלה דוקא בכתובה מהניא משום קולי כתובה אבל בעל חוב מצי אמר לפיכך נתרציתי שהשני נוח לי. נמצא עכשיו לפי דרך זה שלעולם אין האשה מפסדת כתובתה אלא כגון שקבלה עליה כלומר שנתרצית בחלוק נכסיו וכתב לה קרקע כל שהוא הא לאו הכי לא ובעל חוב אפילו כהאי גוונא לא הפסיד ובכתובה נמי לא אמרן אלא בעיקר כתובה אבל כתובה בנדוניא הרי היא כבעל חוב ואין מקילין בה מקולי כתובה וכן כתבו גדולי האחרונים ז"ל. ואין דרך זה מחוור דמדקאמר כיון שעשאה שותף משמע דלאקולי אתא ולמימר דבכל דהו סגי כו'. לפיכך נראים עיקרם של דברים כדברי רשב"ם ז"ל דהכי קאמר שאני אומר כו' כלומר אנא כרבי יוסי סבירא לי דסגי ליה בחדא או בכתיבה או בקבלה וכיון שכן כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה. ופירש הרב ז"ל דרב נחמן כשמואל רביה פשיט ליה דמחלק לפניה והיא שותקת סגי ואיכא מאן דאמר דכרבי יוסי בר חנינא דמיקל מכלהו פשיט ליה והיינו לישנא דכיון שעשאה כלומר כמאן דמיקל בכלהו. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות זכיה ומתנה נראה לי שהוא מפרש לומר דלא בעינן לא מלתיה דרב ולא מלתיה דשמואל ולא דרבי יוסי בר חנינא אלא כיון שעשאה שותף בין הבנים ולא מיחתה אבדה כתובתה והלשון נוח לי יותר בכך דכיון דאמר ליה רבא לרב נחמן הא רב כו' מר כמאן סבירא ליה אי איתא דסבירא ליה כחד מינייהו הוה ליה למימר אנא כפלוני סבירא לי מדקאמר שאני אומר כיון שעשאה כו' שמע מינה דלאקולי טפי מכולהו אתא. נמצא עכשיו לפי דרך זה שכל שכתב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא כיון שעשאה שותף עמהם ולא מיחתה אבדה כתובתה. ומכל מקום הדברים נראים דדוקא בכתובתה ומקולי כתובה אבל בבעל חוב אי נמי בנדוניא שהיא כבעלת חוב לא וכמו שכתבנו למעלה. עד כאן לשון הר"ן ז"ל.

ור"י ז"ל בעליות כתב וזה לשונו אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה כו'. וסבירא ליה לרב נחמן כרבי יוסי ואליבא דשמואל כך פירש רשב"ם ז"ל בשם רש"י ז"ל וכן דעת הרב הגאון הריא"ף ז"ל והרב ר"י תלמידו והרא"ם ז"ל. והאי דנקט רב נחמן שאני אומר כיון שעשאה כו' ולא נקט בלישנא דשמואל כיון שחלק בפניה והיא שותקת אי נמי לימא כשמואל סבירא לי. נראה לי דאתא רב נחמן לאשמועינן דלא מבעיא דלא מצרכינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אלא אפילו נתן לה קרקע כל שהוא במתנה בפירוש אבדה כתובתה כיון שחלק שאר הנכסים והיא שותקת והשגיח עליה לתת לה מתנה בין הבנים והכי משמע לישנא דכיון שעשאה שותף בין הבנים דבמתנה ממש נתן לה כגון דאמר כראוי לה ואי דשמואל הוה אמינא דלא בעינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אבל מכל מקום בעי שיכתוב לה קרקע בתורת פרעון כגון שיאמר כתבו ותנו לה שדה בכתובתה כההיא דתניא תנו מאתים זוז לאשתי בכתובתה ידה על העליונה. מיהו רבי יוסי בר חנינא בעי שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך כשאומר לה כן והיא מתרצת או שותקת ואינה מוחה לומר שלא תקבל זה בלבד בכתובתה איכא הוכחה טפי שמוחלת על שאר הנכסים. ואל תטעה לומר דטעמא דרבי יוסי בר חנינא משום דמשמע לשון בכתובתך כנגד כל כתובתך שאם כן אפילו הדר קני נכסים לית לה ולקמן אמרינן אלו הדר קני נכסים אחריני מי לית לה כו' אלא עיקר דברי רבי יוסי בר חנינא לאשמועינן דאפילו כתב לה קרקע בכתובתה בעינן שיאמר לה טלי קרקע כו' ואינה מוחה ואין צריך לומר שאם כתב לה קרקע כל שהוא במתנה לא אבדה כתובתה. ורבנו חננאל ז"ל כתב כיון שעשאה שותף בין הבנים שהיתה שם וקבלה עליה כסתמא דמתניתין והוא בתורת השותפים שאין קושרים שותפות אלא ברצון שניהם. וגם לפי הפירוש הזה נראה דהאי דנקט כיון דמשמע דלהקל בא לומר דלא בעינן שיכתוב לה קרקע כל שהוא בכתובתה אלא אפילו כתב לה במתנה כיון שעשאה שותף עמהם מרצון נפשה נתרצית במה שחלק לה ולבנים ורב נחמן בא להקל מצד אחר. עוד יש מפרשים כיון שעשאה שותף שנתן לה חלק כאחד מן הבנים וכבוד הוא בעיניה מוחלת שעבודה מהנכסים כיון ששתקה בשעת חלוקה אבל אם לא הקנה לה אלא קרקע כל שהוא בעינן קבלה וכתיבה כתנא קמא. והא דאמרינן אפילו לא הקנה לה אלא דקל כו' ואמרינן נמי פלגא לברתא ותילתא לאתתא בפירי בקבלה וכתיבה מיירי. ואינו מחוור דלהאי פירושא לא השיב רב נחמן על שאלת רבא שהוא שאל ממנו על משנתנו דקתני כתב לה קרקע כל שהוא והוא השיבו על דין מי שנותן חלק כחלק. עד כאן. וזה לשון הרא"ם ז"ל תיובתא דכולהו תיובתא. ואוקימנא לבסוף דכיון שעשאה שותף בין הבנים ושתקה ודאי אחולי אחלה לכתובתה דהא ידעה דלית ליה נכסי אמריני למגבה מינייהו הלכך מדכתב לה קרקע כל שהוא וכתב שאר נכסיו לבניו בפניה וקא שתקת ודאי אחולי אחלתה לכתובתה אבל אם לא עשאה שותף בין הבנים אף על גב דשתקה לא אבדה כתובתה אי נמי עשאה שותף בין הבנים ולא שתקה לא אבדה כתובתה. עד כאן. בעי רבא בבריא היאך בשכיב מרע הוא דמחלה דכיון דידעה דלא קני מידי בתר הכי וקא שתקא ודאי אחלתה לכתובתה לגמרי ומשום הכי אפילו עמד וקנה נכסי לית לה מידי דהא אחלתה לגמרי אבל בבריא מצי אמרה כי אחלתי לשעבודא מהני נכסי דכתבינהו לבניו הוא דאחלינה אבל אחולי לגמרי לכתובתה לא אחילנא דאמינא השתא קני וגבינא מיניה הלכך אי קני נכסי גביא מיניה דהא לא אחלתה לכתובתה לגמרי או דלמא כיון דהשתא הא לית ליה מידי וקא שתקה ודאי אחולי אחילתה לכתובתה לגמרי וכיון שכן אפילו קנה נכסי בתר הכי לא גביא מידי. ועלתה בתיקו וכיון דליכא ראיה ברורה דמחילה מוקמינן לכתובתה אחזקה ואי קני נכסי בתר הכי גביא מיניה משום דאמרה ליה נהי דאחילנא שעבודא דכתובה מהני נכסי דכתבינהו לבנך אבל אחולי לכתובתאי לגמרי לא אחילנא וכיון דהשתא הא אית לך נכסי אחריני גבינא מיניה והיינו דאמר ליה רב כהנא לרב אסי בענין ההוא דאמר להו תילתא לברתא ותילתא לברתא ותילתא לאתתא כו' אלו הדר קני נכסי מי לא גביא השתא נמי גביא דהאי מעשה בבריא הוה ובחייה שכיבה ברתיה דהדר קני ליה לההיא תילתא דילה בתורת ירושה דליכא למימר דבשכיב מרע היא דהא אמרינן לענין שכיב מרע דאחולי אחלה לכתובתה לגמרי ואפילו עמד והדר קני בתר הכין לא גביא מידי הלכך לא משכחת לה אלא בבריא.

תנן רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אבדה כתובתה. סיפא דהך מתניתין היא במסכת פאה. פירוש קבלה עליה כשנתרצית בחלוק נכסיו לבניו אף על פי שלא כתב לה ולא נתן לה קרקע כלל אלא שחלק כל נכסיו לבניו אבדה כתובתה. ודייקינן מינה מכלל דתנא קמא סבר כתיבה וקבלה בעי דכיון דאמר רבי יוסי אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה מכלל דלתנא קמא קבלה בלא כתיבה לא מהניא וליכא למימר אבל כתיבה בלא קבלה מהניא דהא ודאי קבלה עדיפא מכתיבה כי יותר יש הוכחה וגילוי דעת על המחילה במה שקבלה ונתרצית בנתינת הנכסים לבניה מן הכתיבה שכותב לה קרקע כל שהוא והיא שותקת על החלוק הלכך כיון דקבלה בלא כתיבה לא מהני אלמא דתרווייהו בעינן להו לתנא קמא קבלה וכתיבה וקשיא לכולהו דאפילו רב דמחמיר לא מצריך שתתרצה בפירוש בחלוק הנכסים אלא שיהא מזכה להם על ידה ולרבי יוסי בר חנינא לא מצריך אלא גלוי הדעת שיחלק ואפילו לא יחלק בפניה. וכי תימא כולה רבי יוסי היא ותנא ברישא דכתיבה בלא קבלה מהניא והדר אשמועינן דקבלה בלא כתיבה אף על גב דכל שכן הוא אפשר לומר דתנא סיפא לגלויי דרישא בכתיבה בלא קבלה.

והתניא במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה בחילוק נכסיו לבניו הלכך כיון שכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אבל היתה שם ולא קבלה עליה כו'. ואם תאמר ממאי דרבי יהודה לפרש דברי חכמים בא דהא אפילו למאן דאמר כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי לא בא אלא לפרש מודה דבמה לחלוק. יש להשיב אם איתא דמתניתין כולה רבי יוסי היא ונמצא שהוזכר במשנה בפירוש דכתיבה בלא קבלה מהניא דכיון דתנא רישא וכתב לה קרקע כל שהוא והדר תני אם קבלה אף על פי שלא כתב לה הלכך לא שייך למתני עלה במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה דאימת דשייך למתני במה לחלוק בזמן שיש במשמע לשון תנא קמא מה שמפרש עליו רבי יהודה אלא שלא אמר תנא קמא לדעת אותו ביאור שמפרש עליו רבי יהודה ופשוט הדבר למבין. ופירשו רבותינו ז"ל דכיון דסוף סוף שמעינן ליה לרבי יהודה דבעי קבלה וכתיבה טפי עדיף לן למימר דמאן תנא קמא דרבי יוסי רבי יהודה ולא לדחוק על חנם ולומר דכולה רבי יוסי היא.