Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 116a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 116a

    Bava Batra 116a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 388 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Tosafot

    כי על זה בחרת מעוני טוב לך במכות הללו ממה שהיית עני דעשיר היה דלא מצינו שהפסיד איוב א׳:כ״אלא בהמות אבל קרקעות וכסף וזהב לא הפסיד אע"ג דקאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה (איוב א) מתנחם היה על הפסדו שלא היה לו לחוש שבמותו לא יוליך כלום עמו כדכתיב בקהלת ומאומה לא ישא בעמלו שיולך בידו והא דכתיב (רישיה דקרא) (איוב מ״ב:י״א) ויתנו לו איש קשיטה אחת ונזם זהב אחד לא מפני שהיה עני אלא דורון היו מביאין לו:

    Tosafot on Bava Batra 116a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מלמד שהתנו השבטים עם שבט בנימן וכו' פירש ר"ח והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל, שהתנו שכל אשה שישאו משאר השבטים והיא בת נחלה שתשאר הנחלה לאחי אביה. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דבגירסת הספרים יש שלא תירש בת הבן עם האחים. ועוד דזה אינה ירושת פליטה לבנימן ושלא ימחה שבטם מישראל, אלא שלא יוסיפו על שבטם נחלה על נחלתם. ור"ש ז"ל פירש, שהתנו שבת הבן היורשת עם האחים משבט בנימין, אם תנשא לאחד מן שאר השבטים שלא תירש עם האחים אבל בת יורשת שלא במקום בנים תירש, שאין דעת המת נוחה שנעקור נחלתו מזרעו, וזה עיקר. והוצרכו להתנות בכך, מפני ששבט בנימין מספר עכשיו מועט ונחלת בנות הבנים מרובה ויורשת הרבה, ואם תנשאנה לשאר השבטים כמעט לא תשאר להם פליטה בנחלתם מחמת ירושת הבנות.

    Rashba on Bava Batra 116a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    מה שנתגלגל כאן בר' יוחנן שהיה מביא עצם המת אע"פ שידוע שהיו אוכלים חוליהם בטהרה כבר ביארנו במסכת ברכות שפחות מכשעורה היה שאינו מטמא במגע ובמשא ויש מפרשים אותו על השן שאינה מטמאה אלא כשהיא מחוברת עם המת וזו כבר נתלשה:

    לעולם יהא לבו של אדם בטוח שהתפלה כשהיא נעשית כתקנה מבטלת את הגזרה ומי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו או אחד ממיני הצרות ילך אצל חכם וילמוד הימנו דרכי התפלות ויבקש רחמים שנאמר חמת מלך וכו' ואיש חכם יכפרנה:

    Meiri on Bava Batra 116a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא הא דידיה הא דרביה הא דלא תרצינן הכי אדריב"ל משום דסמכינן אמאי דא"ר יוחנן משום רשב"י דהיינו רביה. מחידושי הרמב"ן:

    תוס' בד"ה כי על זה כו' בעמלו שמוליך בידו והא דכתיב ויתנו לו איש גו' כצ"ל ובגליון על לא ישא בידו בעמלו שמוליך בידו רישא דקרא ישוב ללכת כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 116a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    מלמד שהתנו השבטים עם שבט בנימין כו' פירשו רבינו חננאל ז"ל והרא"ם ז"ל שהתנו שכל אשה שישאו משאר השבטים והיא בת נחלה שתשאר הנחלה לאחי אביה. ואינו מחוור בעיני כלל חדא דבגירסת הספרים יש שלא תירש בת הבן עם האחים. ועוד דזאת אינה ירושת פליטה לבנימין ושלא ימחה שבטים מישראל אלא שלא יוסיפו על שבטם נחלה על נחלתן. ורש"י ז"ל פירש שהתנו שבת הבן היורשת עם האחים משבט בנימין אם תנשא לאחד מן שאר השבטים שלא תירש עם האחים אבל בת יורשת שלא במקום בנים תירש שאין דעת המת נוחה שנעקור נחלתו מזרעו וזה עיקר והוצרכו להתנות בכך לפי ששבט בנימין מספרם עכשיו מעט ונחלת בנות הבנים מרובה ויורשת הרבה ואם תנשאנה לשאר השבטים כמעט לא ונשאר להם פליטה בנחלתם מחמת ירושת הבנות. ואלו איתיה ליצחק קודם. תמה אני בדברי רבא וכי רבא אין לו משמוש נחלה וצריך עיון. עד כאן.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 116a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מַה לְּבַת־בְּנוֹ, שֶׁכֵּן יָפֶה כֹּחָהּ בִּמְקוֹם הָאַחִים, תֹּאמַר בְּבִתּוֹ, שֶׁהוּרַע כֹּחָהּ בִּמְקוֹם אַחִים. קשה למה לא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי דבר זה מעיקרא ולמה הביא לו מקודם פסוק (בראשית לו, כ) אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר? ונראה לי בס"ד כשהביא לו פסוק אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר היתה כונתו לומר לו פירכה זו שרמז אותה לו בזה דבא ללמדו שמצינו בהאי קרא דהיורש של הבן גדול כוחו לגבי האחים שהם דודיו לירש עמהם נכסי זקינו כאשר נמצא כאן דבן צִבְעוֹן ירש עם דודיו מה שאין כן הבת הורע כוחה לגבי אחיה שאינה יורשת עמהם ובזה רמז לו הפירכה ולא אמרה בפירוש אלא טמנה ברמז מפני כי ידע רבן יוחנן בן זכאי שזה הצדוקי ודאי לא ישיג כונתו להבין הפירכה הזאת מכח זה הפסוק שאמרו אליו ולכך יפתח פיו כנגדו לומר 'רַבִּי בְּכָךְ אַתָּה פּוֹטְרֵנִי' וכאשר היה כן באמת ואז יבא רבן יוחנן בן זכאי לבזותו ולומר לו אם אתם דברים שלי לא ידעתם ולא השגתם כונתי ועומק דברי איך תשיגו עומק דברי תורתינו הקדושה דברי אלקים חיים?! וכן עשה אחר כך דחרפו ואמר לו 'שׁוֹטֶה! וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ כְּשִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁלָּכֶם' ואז בסוף הגיד לו הפרכה בפירוש מַה לְּבַת־בְּנוֹ שֶׁכֵּן יָפֶה כֹּחָהּ בִּמְקוֹם הָאַחִים תֹּאמַר בְּבִתּוֹ שֶׁהוּרַע כֹּחָהּ בִּמְקוֹם אַחִים. ובאמת כבר רמז לפרכה זו בהזכיר לו הפסוק 'אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר' דשם נראה דיורש של הבן גדול כוחו לגבי האחים שהם דודיו ואם כן מזה יבין לענין זה לומר בת בנו שאני משום דגדול כוחה לגבי דודיה האחים שיורשת עמהם אבל בת האב הורע כוחה דאינה יורשת עם אחיה בני אביה ולכן אמר 'קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה' כלומר על ענין שלו שהוא בא לדון בו קל וחומר 'קָרָא הַמִּקְרָא הַזֶּה' קריאה דוקא ולא ביאר לו מה כונתו לומר בזה.

    וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ כְּשִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁלָּכֶם נראה לי בס"ד כונתו על הקבלה והמסורת אשר הצדוקים מכחישים בה ולא יאמינו שהיא מקובלת ומסורה מן משה רבינו ע"ה אלא אומרים החכמים בדו אותה מלבם ח"ו ואלו הצדוקים הבל יפצה פיהם! כי באמת תורתו של משה רבינו ע"ה המשובח במדת הענוה הגדולה הנקראת 'מה' דכתיב וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו 'מְאֹד' (במדבר יב, ג) גימטריא 'מה' שהוא תכלית ענוה כי אמר וְנַחְנוּ מָה (שמות טז, ז). ולזה אמר תּוֹרָה שְׁלֵמָה תיבת שְׁלֵמָה מורכבת משני תיבות 'של מה' רצונו לומר תורה של משה רבינו ע"ה המשובח במדת מה שלנו היא עתה ולא בדינו דבור אחד מלבינו.

    כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה (במדבר כז, ח). קשא כיון דאיירי במי שנשא אשה דהא לא אמר 'כָּל שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא אִשָּׁה' אם כן זה שנשא ולא הוליד מה בידו לעשות? ונראה לי דודאי אם הוא עקר אין זה בכלל אך נשא אשה והמתין לה עשר שנים ועם כל זה לא נשא אשה אחרת כדי שיוליד או שהוליד ומתו בעונו על זה קאמר מלא עליו עברה. והא דאמר לשון 'עֶבְרָה' דאיש ואשה שזכו י־ה ביניהם (סוטה יז.) שמאיר שם י־ה בנרנח"י [בנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה] שלהם וחמש פעמים שם י־ה עולים מספר ע"ה [15×5=75] אשר בהשפעתם זוכה להוליד בן דתרגומו בר ולכן אמר מָלֵא עָלָיו 'עֶבְרָה' שהוא צירוף 'בר ע"ה'. או יובן 'עֶבְרָה' בהפוך אתוון 'בערה' כי לא זכו אש אוכלתן ואז יהיה להם תבערה. גם 'בה' של 'עֶבְרָה' עולים ז' ואז עברה הוא 'זרע' וכיון שזה חסר זרע שאין לו בן ליורשו מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה.

    וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָא אָזִיל לְבֵי טַמְיָא אֶלָּא לְמַאן דְּשָׁכִיב בְּלָא בְּנֵי (ירמיה כב, י). הנה ודאי כונת הגמרא הוא דשכיב בלא בן זכר ואין רצונו לומר בלא בני כלל דאין לו אפילו נקבות דהא מייתי עלה מה שאמר רב יהודה בשם רב להולך בלא בן זכר וזה ברור ועיין בהרי"ף ז"ל. אך מאמר זה צריך ביאור למה קשה עליו המת בלא בן זכר אף על גב דיש לו זרע נקבה? ונראה כי לבו נשבר וחלש דעתיה על כי אין לו זרע שיאמר עליו קדיש אחר פטירתו כי ידוע הקדיש בתרא דברכו דקודם עלינו לשבח מציל אב ואם מדין גיהנם וגם מעלה אותם מדרגה אחר מדרגה והבת לא אפשר לומר קדיש.

    אֶלָּא דָּוִד, שֶׁהִנִּיחַ בֵּן כְּמוֹתוֹ, נֶאֶמְרָה בּוֹ 'שְׁכִיבָה' נראה נרמז זה בשמו הטוב דָּוִיד ביו"ד הוא דו י"ד דהיינו דו רצונו לומר שתים וי"ד רצונו לומר כח מלשון וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס (יהושע ח, כ) כי גם אחר שנפטר מעולם הזה עדיין שתי כוחות מחוברים יחד שהם כחו וכח בנו. אי נמי יד מלשון מקום כמו מַצִּיב לוֹ יָד (שמואל א' טו, יב) וכן 'יַד אַבְשָׁלֹם' רצונו לומר מקומו ומקום בנו. אבל יוֹאָב הוא 'ב' אוי' דהיינו אוי מצד חסרונו מן העולם ואוי על חסרון המגיע מצד בנו דאינו ראוי כמוהו. או יוֹאָב 'וי אב' שיש לו וי מצד בנו שלא היה כמוהו.

    קָשָׁה עֲנִיּוּת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים מַכּוֹת (איוב יט, כא) פירוש בתוך ביתו שיש לו אשה ובנים ומבקשים לחם ואין דצערו מרובה מאד אבל אם עדיין אין לו אשה ובנים לא אכפת לו כל כך משום עצמו בלבד. ואומרו יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים מַכּוֹת לכן כתיב (איוב לח, א) וַיַּעַן הֳ' אֶת אִיּוֹב מִנ הַסְּעָרָה בנו"ן פתוחה שמספרה חמשים כי היה גופו סעור בחמשים וכן אותיות 'עוני' הוא ו"י על נו"ן. ומה שאמר כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי (איוב לו, כא) צריך להבין היכן נמצא שבחר ביסורין יותר מעוני? ובילקוט הביא מדרש תנחומא פרשת משפטים וזה לשונו: אמרו רבותינו כל היסורין לצד אחד והעניות לצד אחד בשעה שבא השטן לקטרג על איוב כמה דאת אמר וַיַּעַן אִיּוֹב [הַשָּׂטָן] אֶת הֳ' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב (איוב א, ט) אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב: מה אתה רוצה עניות או יסורין? אמר לו מקבל כל יסורין שבעולם ולא עניות! מיד וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי הֳ' וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ (איוב ב, ז) התחיל צווח וכו' אמר לו אליהוא מה אתה עומד ועונה הלא אתה הוא שבחרת בנגעים יותר מהעניות שנאמר הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי (איוב לו, כא) עד כאן לשונו עיין שם.

    כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר אוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו על הנפש שהיא יושבת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ של אדם שהוא גופו שנקרא בשם 'בית' וְצַעַר על ביטול עשה וְחוֹלֶה על ביטול מצות לא תעשה ולזה אמר יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם שהוא רופא של הנפש. גם חָכָם [68] עולה מספר חַיִּים [68] לנפש ומלמדו תורה הנקראת טוב בארבעה חלקיה שהם פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] וד' פעמים טוב עולה מספר חכם [17×4=68]. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש דידוע היסורין באים מחכמה כמו שנאמר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ־הּ (תהלים צד, יב) ולכן איש חכם הנשפע מחכמה יכפרנה עד כאן דבריו נר"ו.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 116a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 116, Amud Aleph, about 388 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ, כְּשִׂיחָה בְּטֵלָה…”

    2. Segment 29 words

      Opens “״וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵטָה לְבִנְיָמִן, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט…”

    3. Segment 317 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: מְלַמֵּד…”

    4. Segment 431 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן…”

    5. Segment 526 words

      Opens “״אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים״…”

    6. Segment 618 words

      Opens “תִּסְתַּיֵּים רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר תַּלְמִיד – דְּאָמַר…”

    7. Segment 711 words

      Opens “וּמִדְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּלְמִיד – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ…”

    8. Segment 836 words

      Opens “וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָא אָזֵיל…”

    9. Segment 912 words

      Opens “וּמִדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר תַּלְמִיד…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן! לָא קַשְׁיָא,…”

    11. Segment 114 words

      Opens “(סִימָן: הֲדַד, עָנִי וְחָכָם.)…”

    12. Segment 1245 words

      Opens “דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן חָמָא, מַאי דִּכְתִיב:…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “וְיוֹאָב לֹא הִנִּיחַ בֵּן?! וְהָכְתִיב: ״מִבְּנֵי יוֹאָב…”

    14. Segment 1439 words

      Opens “דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן חָמָא: קָשָׁה עֲנִיּוּת…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא: כֹּל שֶׁיֵּשׁ…”

    16. Segment 1644 words

      Opens “זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה – יוֹצְאֵי…”

    Original text

    וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ, כְּשִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁלָּכֶם. מָה לְבַת בְּנוֹ – שֶׁכֵּן יִפָּה כֹּחָהּ בִּמְקוֹם הָאַחִין; תֹּאמַר בְּבִתּוֹ – שֶׁהוֹרַע כֹּחָהּ בִּמְקוֹם אַחִין. וְנִצְּחוּם, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב.

    but will our perfect Torah not be as worthy as your frivolous speech, as your inference is fallacious: What is notable about the inheritance of a daughter of the deceased’s son? It is notable in that her right is enhanced in that she inherits from her paternal grandfather together with the brothers of her father. Would you say that the same applies with regard to the deceased’s daughter, whose right to inherit is diminished in that she does not inherit from her father together with her brothers? The Sadducee’s a fortiori inference is thereby disproved. The Gemara concludes: And since the Sadducees had no counterargument, the Sages were victorious over them, and they established that day, the twenty-fourth of Tevet, as a minor festival to celebrate the establishment of the halakha in accordance with the opinion of the Sages.

    ״וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵטָה לְבִנְיָמִן, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל״ –

    Having discussed the halakha of a son’s daughter’s right to inheritance, the Gemara cites a verse that relates to the matter. After the incident known as: The concubine in Gibeah, the men of the tribe of Benjamin numbered only six hundred, and each of these men had inherited large plots of land from their deceased relatives. The verse states: “And they said: They that are escaped must be as an inheritance for Benjamin, that a tribe be not blotted out from Israel” (Judges 21:17).

    אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי: מְלַמֵּד שֶׁהִתְנוּ עַל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, שֶׁלֹּא תִּירַשׁ בַּת הַבֵּן עִם הָאַחִין.

    Rabbi Yitzḥak of the house of Rabbi Ami says: This teaches that the elders of that generation stipulated with regard to the tribe of Benjamin that a daughter of a son shall not inherit with the brothers of her father. Since the daughter of a son who inherits her grandfather’s property may later bequeath it to her husband, who may be from another tribe, the elders instituted this temporary ordinance in order to ensure that other tribes would not inherit large quantities of land belonging to the tribe of Benjamin, lest the tribe of Benjamin be left with little land of its own.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה. כְּתִיב הָכָא: ״וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ״, וּכְתִיב הָתָם: ״יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא״.

    § The Gemara presents a related statement. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Concerning anyone who does not leave behind a son to inherit from him, the Holy One, Blessed be He, is filled with wrath [ evra ] toward him, as it is written here: “If a man die, and he has no son, then you shall pass his inheritance [ veha’avartem ] to his daughter” (Numbers 27:8), and it is written there: “That day is a day of wrath [ evra ]” (Zephaniah 1:15). The words “ veha’avartem ” and “ evra ” share common root letters, whereby Rabbi Shimon ben Yoḥai interprets that God’s wrath may be the result of the inheritance passing to a daughter rather than a son.

    ״אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים״ – רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, חַד אָמַר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן. וְחַד אָמַר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תַּלְמִיד.

    The Gemara presents a related statement. Concerning the verse: “God shall hear, and humble them, even He that is enthroned of old, Selah; those that have no exchange, and fear not God” (Psalms 55:20), Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi each interpret the verse in a different manner. One says that this is a reference to anyone who does not leave behind a son to inherit from him, as he does not leave anyone to serve in exchange, i.e., as a replacement, for him; and one says that this is a reference to anyone who does not leave behind a student to serve in exchange for him.

    תִּסְתַּיֵּים רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר תַּלְמִיד – דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דֵּין גַּרְמֵיהּ דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר. תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר תַּלְמִיד.

    The Gemara suggests: It may be concluded that it was Rabbi Yoḥanan who says that the verse is referring to one who does not leave behind a student, for Rabbi Yoḥanan, whose ten sons died in his lifetime, said to those he would console: This is the bone of my tenth son, to encourage them not to succumb to their sorrow. Since Rabbi Yoḥanan knew that he would not leave any sons to inherit his property, it is reasonable to assume that he interpreted the verse as meaning that God is full of wrath toward one who does not leave behind a student. The Gemara comments that it may be concluded that it was Rabbi Yoḥanan who says that the verse is referring to one who does not leave behind a student.

    וּמִדְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּלְמִיד – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בֵּן?!

    The Gemara notes: And from this, that Rabbi Yoḥanan is the one who says that the verse is referring to one who does not leave behind a student, it follows that Rabbi Yehoshua ben Levi says the verse is referring to one who does not leave behind a son.

    וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָא אָזֵיל לְבֵי טַמְיָא אֶלָּא לְבֵי מַאן דְּשָׁכֵיב בְּלָא בְּנֵי, דִּכְתִיב: ״בְּכוּ בָכֹה לַהֹלֵךְ״, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לַהוֹלֵךְ בְּלֹא בֵּן זָכָר! אֶלָּא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר תַּלְמִיד.

    The Gemara asks: But this cannot be, as Rabbi Yehoshua ben Levi would not go to a house of mourning [ bei tamya ] to console the bereaved so as not to interrupt his studies, except to the house of one who died without any sons, as it is written: “Weep not for the dead, neither bemoan him; but weep sore for him that goes away” (Jeremiah 22:10), and Rabbi Yehuda says that Rav says that the verse is referring to one who departs from this world without leaving behind a male child. From the fact that Rabbi Yehoshua ben Levi would console specifically one who died without leaving a son, it is apparent that he does not hold that God is full of wrath toward such an individual. Rather, it must be that Rabbi Yehoshua ben Levi is the Sage who says that the verse is referring to one who does not leave behind a student.

    וּמִדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר תַּלְמִיד – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בֵּן?!

    The Gemara notes: And from this that Rabbi Yehoshua ben Levi is the one who says that the verse is referring to one who does not leave behind a student, it follows that Rabbi Yoḥanan says it is referring to one who does not leave behind a son.

    קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן! לָא קַשְׁיָא, הָא דִידֵיהּ, הָא דְרַבֵּיהּ.

    The Gemara asks: This poses a difficulty from one statement of Rabbi Yoḥanan, that the verse is referring to one who does not leave behind a son, to another statement of Rabbi Yoḥanan, as he would say: This is the bone of my tenth son. The Gemara answers: It is not difficult: This statement, with regard to the bone of his son, is his, while that statement, with regard to the verse, is his teacher’s.

    (סִימָן: הֲדַד, עָנִי וְחָכָם.)

    § The Gemara continues with three homiletic interpretations by Rabbi Pineḥas ben Ḥama, and provides a mnemonic to facilitate the memorization of these expositions: Hadad, poverty, and sage.

    דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן חָמָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבוֹתָיו, וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא״? מִפְּנֵי מָה בְּדָוִד נֶאֶמְרָה בּוֹ ״שְׁכִיבָה״, וּבְיוֹאָב נֶאֶמְרָה בּוֹ ״מִיתָה״? דָּוִד, שֶׁהִנִּיחַ בֵּן – נֶאֶמְרָה בּוֹ שְׁכִיבָה. יוֹאָב, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן – נֶאֶמְרָה בּוֹ מִיתָה.

    The Gemara presents the first homiletic interpretation: Rabbi Pineḥas ben Ḥama interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “And when Hadad heard in Egypt that David slept with his fathers, and that Joab the captain of the host was dead” (I Kings 11:21)? For what reason is it that in the case of King David, sleeping was stated with regard to his demise, and in the case of Joab, death was stated with regard to his demise? He answers: Concerning King David, who left a son behind, sleeping was stated with regard to his demise, as it was not a complete death, while concerning Joab, who did not leave a son behind, death was stated with regard to his demise, as he left no son to succeed him.

    וְיוֹאָב לֹא הִנִּיחַ בֵּן?! וְהָכְתִיב: ״מִבְּנֵי יוֹאָב – עֹבַדְיָה בֶּן יְחִיאֵל״! אֶלָּא: דָּוִד, שֶׁהִנִּיחַ בֵּן כְּמוֹתוֹ – נֶאֶמְרָה בּוֹ ״שְׁכִיבָה״. יוֹאָב, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן כְּמוֹתוֹ – נֶאֶמְרָה בּוֹ ״מִיתָה״.

    The Gemara asks: And is it so that Joab did not leave a son behind; but isn’t it written: “Of the sons of Joab: Obadiah, son of Jehiel” (Ezra 8:9)? Rather, concerning King David, who left a son as great as himself, sleeping was stated with regard to his demise, but concerning Joab, who did not leave a son as great as himself, death was stated with regard to his demise.

    דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן חָמָא: קָשָׁה עֲנִיּוּת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם, יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים מַכּוֹת – שֶׁנֶּאֱמַר: ״חׇנֻּנִי חׇנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי, כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי״, וְקָא אָמְרִי לֵיהּ חַבְרֵיהּ: ״הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן, כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי״.

    The Gemara presents the second homiletic interpretation: Rabbi Pineḥas ben Ḥama interpreted a verse homiletically, and derived that poverty in a person’s household is more difficult than fifty plagues, as it is stated: “Have pity upon me, have pity upon me, O you my friends; for the hand of God has touched me” (Job 19:21), and his friends were saying to him: “Take heed, regard not iniquity; for this have you chosen rather than poverty” (Job 36:21). Job, who suffered many plagues, was told by his friends that his suffering was preferable to poverty.

    דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים – שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה״.

    The Gemara presents the third homiletic interpretation: Rabbi Pineḥas bar Ḥama interpreted a verse homiletically: Anyone who has a sick person in his home should go to a sage, and the sage will ask for mercy on the sick person’s behalf, as it is stated: “The wrath of a king is as messengers of death; but a wise man will pacify it” (Proverbs 16:14).

    זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה – יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין, וְהָאָב קוֹדֵם לְכׇל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: אֲבִי הָאָב וַאֲחֵי הָאָב – כְּגוֹן אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנִכְסֵי עֵשָׂו, אֵיזֶה מֵהֶן קוֹדֵם? אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: הָאָב קוֹדֵם לְכׇל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ. וְרָמֵי בַּר חָמָא –

    § The mishna teaches that this is the principle: Concerning anyone who precedes another with regard to inheritance, his descendants precede the other as well, and a father precedes all of his descendants. Rami bar Ḥama raises a dilemma: With regard to the claim of a father of the deceased’s father and the claim of the brother of the deceased’s father, such as the claims of Abraham and Ishmael to the property of Esau, who was Abraham’s grandson and Ishmael’s nephew, which of them precedes the other and inherits the property? Rava said: Come and hear a proof from the mishna: A father precedes all of his descendants, therefore, Abraham would inherit, as Ishmael was his descendant. The Gemara asks: And why did Rami bar Ḥama have a dilemma; was he not aware of the statement of the mishna?