Bava Batra 108b

יכול יהא קודם לבן פריב"ם יהא קודם לבן ולא לאח כדמסיק בתר הכי דאדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום ולא פריך השתא שיקדום אב לבן דהא פשיטא ליה להאי תנא שאין להקדימו אלא לאחד מהן או לאח או לבן ולאו לתרוייהו דהא אי לאו נכתב שארו לא היינו מקדימין אפי' לאחד שהרי האב אינו קם תחת בנו לשום דבר ולכך השתא דכתב שארו די אם נקדימנו לאחד מהן ובזה נושא ונותן איזה מהן קרוב יותר אח או בן ונקדימנו למרוחק שבהן ואין נראה פירושו כלל דכיון דאין סברא להקדימו אלא לאחד מהן מה צריך לדרשא דהקרוב קרוב מסברא יש לי להקדימו לאח יותר מלבן כדמסיק כלום יש יבום אלא במקום שאין בן ונראה לפרש דהשתא קאמר יכול יקדום אף לבן דמדכתב שארו להקדים אקדמוניה לכל הכתוב בפרשה תלמוד לומר הקרוב אליו דקרוב קודם ומה ראית דמוקמת הקרוב לבן ושארו להקדים לאח אימא איפכא:

יכול יהא קודם לבן ואם תאמר אם כן לא יירשו בן ובת ואח לעולם אם האב קודם לבן שהרי האב יורשו בקבר ואם יקדום אבי המת לבנו ולבתו ולאחיו יקדום אחריו אבי אביו דנחלה ממשמשת והולכת עד ראובן כדנפקא ליה לקמן (בבא בתרא דף קטו:) ויש לומר דאיכא לאוקומי לקרא דיורשין בן ובת ואח בבן דגר ובבן בנו של גר כדי לקיים שיירשנו אחי אביו אי נמי היכא דאיכא בן ובת או אח לא נאמר דממשמשת והולכת כיון דדריש מקרא לקמן (בבא בתרא דף קט:) שאין לך מעביר נחלה משבט לשבט אלא בת הואיל ובנה ובעלה יורשה דאם כן נמצא כל נחלות מעבירות משבט לשבט דממשמשת נחלה עד יעקב אבינו ומוריש לכל ישראל כיון שהאבות קודמין לבן ולבת ולאח רשב"א ואם תאמר אחי אביו דכתב רחמנא למה לי תיפוק לי מאין לו עיין עליו דדרשי' מינה לקמן (בבא בתרא דף קטו.) דנחלה ממשמשת ובאה ותירץ ריב"ם דכתביה לאשמועינן דקראי שלא כסדרן כתיבי דאי לא כתב אחי אביו הוי אמינא דכסדרן כתיבי ואחי המת קודמין לאב אבל השתא דכתב אחי אביו על כרחך לא נכתב שארו אלא להקדימו לאחין דלהקדימו לאחי האב לא איצטריך כדאמרינן לקמן וקשיא לר"י התינח למאן דאמר קראי לאו כסדרן כתיבי אלא למאן דאמר כסדרן כתיבי אמאי כתב אחי האב ועוד קשיא לרשב"א דאפילו למאן דאמר שלא כסדרן כתיבי לא איצטריך למכתב אחי האב דעל כרחך לא נכתב שארו אלא להקדימו לאחיו דבע"א למאי כתבי' רחמנא דאי לאשמועינן דהיכא דליכא בן ובת ואח שהוא יורש פשיטא אלא מאן לירת אטו בר קשא דמתא לירת כדאמרינן לקמן (בבא בתרא דף קי:) וליכא למימר אי לאו דכתב אחי האב הוה אמינא דאיצטריך שארו לאשמועינן שהאחין קודמין לאב דאי לא הוה כתב שארו הוה אמינא דאב קודם לאחיו דאי היינו אומרים דאב קודם לאחיו לא לכתוב רחמנא לא אב ולא אחי האב ועוד דכולה שמעתין אנו דוחקין למצוא פסוק מנא לן דאב קודם לאחיו משום דמסברא אית לן למימר דאחיו קדמי ואור"י דמאין לו לא הוה שמעינן נחלה ממשמשת למעלה אלא למטה כגון בן הבן ובת הבן ובן בת הבן אע"ג דעלה אמר לקמן דנחלה הולכת וממשמשת עד ראובן דהיינו למעלה אהאי קרא דאחי אביו סמיך וא"ת ואחין דכתב רחמנא למה לי כיון דנחלה ממשמשת עד ראובן ירש האב בקבר להנחיל לבניו הנותרים וי"ל דאי לא כתב אחין ה"א שהאב קודם לבת דאית לן לאקדומי אב לחד מהנך דכתיבי בהדיא בקרא:

שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה ה"ה דה"מ למנקט נמי ולעבד עברי:

כלום יש יבום אלא במקום שאין בן אין לפרש דלא עדיף לענין יבום בן מאח אלא כלומר הן שוין לענין יבום וא"כ הכי נמי עדיף בן מאח משום דקם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה דעל כרחך לקמן גבי בת לא אפשר לפרש כן דאמרינן כיון דלענין יבום כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו כלומר ותהא עדיפא בת מאח שיקדום אב לאח ולא לבת ואי לא עדיפא מאח לענין יבום היכי עדיפא מיניה לענין נחלה אלא ודאי מהאי טעמא דכלום יש יבום אלא במקום שאין בת דהיא עדיפא מאח דבת מקימה שם ואח אינו מקים שם אלא צריך לייבם:

גמרא ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח. איכא למידק, והא בהדיא כתיב שהבן קודם לאחים ואפילו לבת, דכתיב ואיש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו, ואם כן היאך איפשר דניקום ונאמר שהאב קודם לבן והאחים קודמין לאב וכל שכן שיהו האחין קודמין לבנים. וכי תימא קראי לאו כסדרן כתיבי, וכדאמרינן לקמן, הני מילי שארו דעל כרחין לאו במקומו כתיב, אבל דנערבב קראי כולי האי לא. וכתב הראב"ד ז"ל, דהא דאמרינן מרבה אני את האח, לאו למימרא דנרבה את האח ונוציא את הבן, אלא הכי קאמר, ומה ראית לרבות את הבן מן הקרוב קרוב ודם, לפי שיש קורבא לבן אצל האב שאינה לא באב ולא באח, והלא גם לאח יש קורבא שאינה לא באב ולא בבן. והשיב, מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה,, מה שאין כן לא באב ולא באח, ואם כן דין הוא שנרבה אותו מן הקרוב שהוא הקרוב שבכולן. אדרבה מרבה אני את האח. פירוש, לאו למימרא שנרבה את האח ונוציא את הבן, אלא מה שאתה אומר שהאב קודם לאחין, אדרבה, שהרי יש לרבות האח מן הקרוב קרוב קודם, שאף הוא יש לו קורבא אצל אחין מה שאינה לא בבן ולא באב, ואם כן כמו שאתה מרבה את הבן כך יש לך לרבות את האח, דמה ראית להוציאו יותרא האח מן הבן, שהרי בן ואח שקולין הן, ואי זה תוציא ואיזה תרבה. ופריק שהבן הוא הקרוב שיש לו קורבא] אצל אביו ואפילו במקום שיש אח,, מה שאין כן באח שאינו קם תחת אחיו ליבום במקום שיש בן, ואם כן אין לנו לרבות את האח אלא הבן לבדו. וכתב הרב ז"ל: ואם תאמר מכל מקום הרי מצינו שהאח קרוב יותר מן האב, שכן קם תחת אחיו ליבום ואפילו במקום שיש אב, ואין האב קם תחת הבן לכלום. ותירץ דהא ליתא, דכיון דאשכחן מיהא דבן קרוב לאב יותר מן האח, נמצא שהאב קרוב לבן יותר מן האח, שכל שזה קרוב לזה כך זה קרוב לו. זה תורף דברי הרב ז"ל. ואין דבר זה מחוור כל הצורך, אבל אפשר לומר, שאין מרבין מן הקרוב אלא קרוב אחד, והוא הקרוב יותר, דהקרוב יותר אמר הכתוב ולא הקרובים, ומיהו כל שאנו מוצאין קרובים שזה קרוב כזה, כגון שיש לזה קרביות כמו לזה, על כרחינו שניהם בכלל הקרוב, דאיזה מהם תוציא. וזהו שנשאו ונתנו בבן ואח לומר ששקולין הן בקורבה ושניהם נכנסים בכלל הקרוב עד שאמרו שהבן הוא יותר קרוב, וכיון שאין בן ואח שקולין אין לך לרבות אלא הקרוב שבהן והוא הבן. ומכל מקום אכתי איכא למידק, והיאך הקשה שנרבה את הבן ואת האח, שאם כן קדמת האב למאן לאחי האב, אם כן לישתוק קרא מיניה ואנא ידענא, וכדאמר לקמן אחי האב לא צריכי למעוטי, אחי האב מכח מאן קאתי מכח אב קאי אב וירתי אינהו. על כן יש מפרשים דהכי קאמר, ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח אדרבא מרבה אני את האח כמו הבן, שגם הוא קרוב יותר מן האב ומן הבן, ואם כן אין האב קודם אלא לאחי האב, והא לא איצטריך אלא על כרחיך האי הקרוב אשארו קאי, כלומר, ונתתם את נחלתו לשארו שהוא הקרוב יותר בנחלה, ויקדים אפילו לבן. ופריק לעולם לאו לשארו שהוא קרוב קאמר, אלא לשארו במקום הקרוב עצמו, והוא האב והבן, ומרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה. וזה עיקר.

יש דברים שמצינו בהם בתורה שהבן קודם לאח לגמרי ר"ל שאין לאח בהם שום זכות אף במקום שאין בן והוא יעוד אמה העבריה שכשם שהאדון יכול ליעדה ר"ל שאינו צריך ליתן לה קדושין אלא שאומר לה מפני שנים הרי את מקודשת לי בכסף שקבל אביך בדמיך כך רשאי ליעדה לבנו שלא להצטרך בה לקדושין אחרים אלא שכיון שרצה הבן ליעד הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני בכסף שקבל אביך בדמיך ויש דבר שמצינו בתורה זכות לאח ולא לבן כלל והוא היבום נמצא שהבן יתר על זכותו בכך שזכותו מתפשט אף במקום אח וזכות האח אין מתפשט אלא במקום שאין בן מעתה יש דברים שלא בארה התורה בזכותם אם לבן אם לאח והרי אנו מזכים בהם את הבן הואיל ומצינו זכותו מרובה כמו שזכרנו מעתה לענין נחלה הבן שמת ויש לו אב והוא מניח זרע אין ספק שזרעו קודם ואפילו בת קודמת לאב שבן ובת במקום שאין בן לענין נחלה כי הדדי נינהו אבל אם אין לו זרע ומניח אחים האב קודם לאחים כך קבלו חכמים בפסוקים שבסדר נחלה שארו זה האב ולא נכתבו כסדר והיה לו לכתוב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו ר"ל לאביו ושמא תאמר הואיל והמקראות צריכין לישבן העמד האב לירש אפילו במקום בן כלומר איש כי ימות ושאר אין לו ונתתם את נחלתו לבנו ובן אין לו ונתתם וכו' ומה ענין לרבות את הבן לעשותו קרוב במקום אב ולמעט את האח שלא לעשותו קרוב במקום אב ואם מפני שהבן קודם לאח הרי מ"מ אח יורש במקום שאין בן וא"כ בשאין בן מיהא יהא קודם לאב זו היא שביארנו שכל שלא התבאר הזכות למי אם לבן אם לאח מזכין את הבן ושמא תאמר שיהו שניהם קודמים לאב ר"ל בן ואח במקום שאין בן א"כ ושאר אין לו שאנו דורשין באב לא הוצרך אלא להעמיד האב קודם לאחי האב וזה פשוט הוא אלא ודאי לא קדם לאב אלא אחד או בן או אח ומעתה מזכין את הבן ולא את האח:

בפרשב"ם בד"ה אדרבה מרבה כו' ואם אין לו אחים ובן אין לו כו' ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו כו' עכ"ל לכאורה מלישנא דאדרבה היינו לרבות האח שיהא קודם לאב ולהוציא הבן שיהיה האב קודמו וכן תסדר ואם אין לו אחים ונתתם נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ונתתם לבנו ואם אין לו בן ונתתם לבת כו' אבל ניחא לפרש כמו שפירש מדלא קאמר אדרבה מרבה אני האח ואוציא את הבן והבת משמע דלא קאמר אדרבה אלא לענין לרבות האח שיהיה האח קודם לבן ובת מיהו כולן קודמין לאב והיינו משום דלמאי דלא אסיק אכתי השתא דכתיב שארו לאקדומיה לאב שפיר קא קשיא ליה להקדים כולן לאב והמתרץ לא השיב לו השתא אלא דליכא למימר אדרבא ובודאי הבן ובת קודם לאח ומיהו אכתי איכא למימר דכולהו קודמין לאב עד דמסיק ליה דע"כ כתיב שארו לאקדומיה לאב וק"ל:

תוס' בד"ה יכול יהא כו' וא"ת אחי אביו דכתב רחמנא ל"ל כו' עכ"ל מה שהקדימו המאוחר בפסוק להקשות על אחי אביו ל"ל ואח"כ על האחין ל"ל משום דהך קושיא דאחי אביו ל"ל היא קשה לכ"ע אבל אחין ל"ל אינו קשה רק למ"ד לאו כסדרן כתיבי אבל למ"ד כסדרן כתיבי איצטריך למכתב אחין למדרש מוהעברת במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה כו' ולא נימא והעברת במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין דהשתא דכתיב אחין בקרא ממילא שמעינן לה כפרשב"ם לקמן וק"ל:

בא"ד דאי לא כתיב אחי אביו ה"א דכסדרן כתיבי ואחי המת קודמין כו' עכ"ל ואין להקשות לפום סברא דהשתא אחין ל"ל דהא ליכא למימר כמו שתרצו לקמן דה"א אב קודם לבת כו' דהא השתא כסדרן כתיבי ולית לן לאקדומי לאב אחד מהנך די"ל דהשתא ניחא דכסדרן כתיבי איצטריך למכתב אחין לאקדומי לאב דאי לא הוה כתיבי אחין אע"ג דמסברא אחין קדמי לאב כמ"ש התוספות לקמן מ"מ כיון דאחין לא כתיבי ואב כתיב אית לן לאקדומי לאב טפי מאח וק"ל:

בא"ד וא"ת ואחין דכתב רחמנא ל"ל כו' וי"ל דאי לא כתיב כו' דאית לן לאקדומי אב לחד מהנך כו' עכ"ל וק"ק דהקרוב קרוב קודם ל"ל דע"כ לית לן לאקדומי (מכולן לאב) [לאב מכולן] דא"כ לא לכתוב אחין ודו"ק:

יכול יקדים לבן מתוך פירוש רשב"ם משמע שרוצה לפרש אף לבן לא נהירא לריב"ם דאם כן הא דמסיק ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח הוה ליה למימר להוציא את האב. ופירש הוא יכול לקדום לבן ולא לאח כו' ואין נראה פירושו כלל כו' ככתוב בתוספות. ונראה לפרש הכי שארו זו האב מלמד שהאב קודם לאחין מדכתביה רחמנא דלא לכתוב רחמנא שארו ואנא ידענא דקדים לאחי האב דאחי האב מכח מאן קאתו כו' אלא ודאי להקדימו לאחי האב כתבו יכול יהא קודם אף לבן דכיון שאני מקדימו יהא קודם לכל אותם הכתובים בפרשה תלמוד לומר הקרוב אליו ואין להקדימו לכל אותם הכתובים דאם כן הקרוב אליו למאי אתא ומה ראית כו' ככתוב בתוספות. תוספות הרא"ש ז"ל.

ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח איכא למידק והא בהדיא כתיב שהבן קודם לאחים ואפילו לבת דכתיב איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו. ואם כן האיך אפשר דניקום ונאמר שהאב קודם לבן והאחים קודמים לאב וכל שכן שיהו אחים קודמים לבנים. וכי תימא קראי לאו כסדרן כתיבי וכדאמרינן לקמן הני מילי שארו דעל כרחך לאו במקומו כתיב אבל דנערבב קראי כולי האי לא. וכתב הראב"ד ז"ל דהא דאמרינן מרבה אני את האח לאו למימרא דנרבה את האח ונוציא את הבן אלא הכי קאמר ומה ראית לרבות את הבן מן הקרוב קרוב קודם לפי שיש קורבא לבן אצל האב שאינה לא באב ולא באח. והלא גם לאח יש קורבא שאינה לא באב ולא בבן. והשיב מרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו לייעדה ולשדה אחוזה מה שאין כן לא באב ולא באח ואם כן דין הוא דנרבה אותו מן הקרוב שהוא הקרוב שבכולם. אדרבה מרבה אני את האח פירוש לאו למימרא דאדרבה שנרבה אה האח ונוציא את הבן אלא מה שאתה אומר שהאב קודם לאחין אדרבה שהרי יש לרבות האח מן הקרוב קרוב קודם שאף הוא יש לו קורבא אצל אחיו מה שאינו לא בבן ולא באב ואם כן כמו שאתה מרבה את הבן כך יש לרבות את האח דמה ראית להוציא את האח שהרי בן ואח שקולין הן ואיזה תוציא. ופריק שהבן הוא הקרוב שיש לו קורבא אצל אביו ואפילו במקום שיש אח מה שאין כן באח שאינו קם תחת אביו ליבום במקום שיש בן ואם כן אין לנו לרבות את האח אלא הבן לבדו. וכתב הרב ז"ל ואם תאמר אם כן מכל מקום הרי מצינו שהאח קרוב יותר מן האב שכן קם תחת אביו ליבום ואפילו במקום שיש אב ואין אב קם תחת הבן לכלום. ותירץ דהא ליתא דכיון דאשכחן מיהא דבן קרוב לאב יותר מן האח נמצא שהאב קרוב לבן יותר מן האח שכמו זה קרוב לזה כך זה קרוב לו. וזה תורף דברי הרב ז"ל. ואין דבר זה מחוור כל הצורך. אבל אפשר שאין מרבין מן הקרוב אלא קרוב אחד והוא הקרוב יותר דהקרוב אמר הכתוב ולא הקרובים. ומיהו כל שאנו מוצאין קרובים שזה קרוב כזה כגון שיש לה קורביות כמו לזה על כרחנו שניהם בכלל הקרוב דאיזה מהם תוציא וזהו שנשאו ונתנו בבן ואח לומר ששקולין הן בקורבה ושניהם נכנסים בכלל הקרוב עד שאמרו שהבן הוא יותר קרוב וכיון שאין בן ואח שקולין אין לך לרבות אלא הקרוב שבהן והוא הבן. ומכל מקום אכתי איכא למידק והאיך הקשה שנרבה את הבן ואת האח שאם כן קדימת האב למאן לאחי האב לבד אם כן לשתוק קרא מיניה ואנא ידענא וכדאמרינן לקמן אחי האב לא צריכי למעוטי אחי האב מכח מאן קאתי מכח אב קאי אב וירתי אינהו. על כן יש לומר דהכי קאמר ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האב אדרבה מרבה אני את האח כמו הבן שגם הוא קרוב יותר מן האב ומן הדין ואם כן אין האב קודם אלא לאחי האב והא לא אצטריך אלא על כרחך האי הקרוב אשארו קאי כלומר ונתתם את נחלתו לשארו שהוא הקרוב יותר בנחלה ויקדום אפילו לבן ופריק לעולם לאו לשארו שהוא הקרוב אלא לשארו במקום הקרוב עצמו והוא הבן ומרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה וזה עיקר. הרשב"א ז"ל. וזה לשון הר"י ז"ל בעליות יכול יהא קודם לבן. פירוש אף לבן דכיון דעל כרחך קראי שלא כסדרן כתיבי ובא הכתוב להקדים לאב לקרובים הכתובים למעלה בפרשה כגון אחי האב ואחי הבן נאמר מעתה שבא הכתוב להקדים האב לכולן ואפילו לבן. תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם והבן קרוב מן האב לפי שהוא קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה כו'. ואין לפרש יכול יהא קודם לבן לבן דוקא ולא לאחין ומשום דהוה סלקא דעתך שהאח קרוב מן הבן לפי שהוא קם תחת אביו ליבום דאם כן מאי קא מהדר ליה תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם והלא מפני שאנו סבורים שהוא קרוב מן הבן היינו באים לומר שהאב קודם לבן ולא לאח ומה תשובה השיב לזה שמה שאמר תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם כל זמן שלא פירש המשיב במה הבן קרוב יותר מן האח. ומה ראית להוציא הבן ולרבות האח מרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו כו'. איכא דקשיא ליה לימא ליעדה ולנחלה דבהדיא כתיב שהבן והבת קודמים לאח דכתיב איש כי ימות ובן אין לו וגו' ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו וכיון שהבן קודם לאח לנחלה מרבה אני את הבן שיקדים לאב יותר מן האח. והא לא קשיא דתלמודא נסיב לקורבות הנמצאות בבן שאינם נמצאות באח כלל כגון יעידה שאינה באח כלל והיה סלקא דעתך שהיא ראויה להכריע קורבת יבום שהיא באח ואינה בבן כלל אבל קורבה דנחלה אף על פי שהבן קודם לאח אינה ראויה לעמוד כנגד קורבה דיבום לפי שהוא באח ואינה בבן כלל וקורבה דנחלה ישנה באח במקום שאין בן וכיוצא בסוגיא זו יש בקדושין על מנת שעובד את הבן ואינו עובד את האח ובערכין לענין שדה אחוזה ובכולהו לא נקט לנחלה מן הטעם שכתבנו. אלא אי קשיא הא קשיא מאי האי דקא הוי תלמודא ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח ואיך יהא קודם לבן ולא לאחר מאחר שהבן קודם לאח במקום שאין אב כמו שמפורש בפרשה ומה טעם יש לדבר זה הגע עצמך שאם יש שם אב ובן ואח אם אתה אומר שהאב קודם לבן ולא לאח והבן קודם לאח נמצא שהאב יוציא מיד הבן והאח מיד האב והבן מן האח וחוזרים חלילה ואין טעם לדבר זה. ורשב"ם ז"ל פירש דלהכי מקשינן מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח דכיון דקראי שלא כסדרן כתיבי וכן סדר נחלות איש כי ימות ואח אין לו והעברתם את נחלתו לבנו ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו. וזה הפירוש אינו מחוור כל עיקר שאם אמרו לענין שארו קראי שלא כסדרן כתיבי לפי שיש הכרע לדבר דאי אפשר לומר שיהיו אחי האב קודמים לשארו דהיינו האב שהרי אחי האב אינם באים אלא מכח האב אבל האיך נאמר על שאר מקראות שבפרשה שלא כסדרן כתיבי בלא ראיה והכרח. ועוד שלא אמרו קראי שלא כסדרן כתיבי אלא לענין המדרש בלבד אבל פשטן של מקראות מקיים כסדרן ואין מקרא יוצא מידי פשוטו ולפי הפשט הא דכתיב לשארו היינו לשאר קרובים של מת ונמצא הפשט מתקיים כסדרו אבל לענין המדרש שדרשו בו חכמים דשארו זה האב אמרינן דקראי שלא כסדרן כתיבי ומעתה לענין מה שכתוב לאחיו אי אפשר לומר על פשוטו של מקרא דכשלא כסדרן כתיב דבהדיא כתיב שהבת קודם לאחים והאיך נאמר שהאם קודם לבת ולבן. ועוד דאמרינן לקמן מנא ליה שהבן קודם לבת דכתיב איש כי ימות ובן אין לו טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם ולא אמרינן דילמא קראי שלא כסדרן כתיבי בת קודמת לבן למאן דאמר לענין שארו קראי שלא כסדרן כתיבי. ונראה בעיני דודאי פשוט הדבר שהבן קודם לאח לנחלה כדכתיב בהדיא וכן האב קודם לבן לנחלה על כרחך כל שכן שקודם לאח שהרי הבן קודם לאח ושמעתין הכי פירושו יכול יהא האב קודם לבן כלומר אף לבן וכל שכן לאח תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם פירוש הקרוב בעלמא לשאר דברים מן האב הוא הקודם לנחלה והבן קודם מן האב ליעדה הילכך הוא קודם לנחלה. ומה ראית לרבות הבן מכח משמעות הקרוב ולהוציא את האח והלא גם האח קרוב יותר מן האב בעלמא לענין יבום וכל זמן שאין אתה מוצא ראיה שתהא קורבת הבן על האב יתירה וחזקה מקורבת האח על האב מה ראית לקרוא את הבן קרוב יותר מן האב לדינים דעלמא ולהוציא את האח מכלל שם הקרוב ונהי נמי שאי אפשר שהבן והאח שניהם בכלל הקרוב וקודמים לאב דהא על כרחך לא אצטריך שארו להקדים האב לאחי האב דלהא לא אצטריך קרא דאחי האב מכח מאן קאתי מכח אב אלא להקדים האב לאם או לבן אצטריך מכל מקום מה ראית לרבות את הבן במשמעות הקרוב ולהוציא את האח מכלל משמעותו הא איכא למימר איפכא. וכי תימא איפכא לא מצית אמרת שהרי הבן קודם לאח לנחלה מכל מקום כיון שאין קורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח על האב האיך תולה הכתוב קדימת הבן לנחלה בקורבת הבן על האב בעלמא. כיון שקורבת האח על האב חזקה כמוה ואינה עומדת לאח שיהא קודם לאב לנחלה ומעתה יש לך לבטל לדרשה דהקרוב ולא תדרוש קרוב קודם שהרי אי אפשר לך להעמידה ולומר דקורבה בעלמא גורמת קדימה לנחלה והאיך נדרוש דשארו דהיינו האב קודם אף לבן. ומהדרינן מרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו ליעדה כו' מה שאין כן לא באב ולא באח ונמצאת קורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח על האב. וחזר המקשה להעמיד דבריו ואמר אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אביו ליבום ונמצאת קורבת האח על האב יתירה בעלמא מקורבת הבן על האב והיה לו לגרום שיהא האח קודם האב לנחלה אי אזלינן לענין נחלה בתר קורבה דעלמא. ומהדרינן כלום יש יבום אלא במקום שאין בן כו' ונמצא כי גם לענין יבום קורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח על האב שהבן פוטר את אמו מן היבום ונמצא נגד מה שפוטר את אמו מן היבום הוי קורבת האח שהוא מיבם נמצאת אמר דקורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח על האב בין לענין יעידה בין לענין יבום ולפי שיש קורבה גדולה ויתירה לבן על האב היא גורמת לו שיהא קודם לנחלה אבל קורבת האח על האב שאינה גדולה כל כך אינה גורמת לאח שיהא קודם לאב ונתקיימה דרשה דהקרוב קרוב קודם לענין הבן שקודם לנחלה ודרשה דשארו נתקיימה לענין קדימת האב לאחים דאלו לקדימת האב לאחי האב לא אצטריך קרא. וכן כתב רבינו חננאל ז"ל תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם קדימת חנוך לראובן יותר מאחי ראובן ואבי ראובן שכן מצינו באמה עבריה שנתנה לו התורה רשות ליעדה לעצמו או לבנו. עד כאן. הקשו בתוספות בדבור המתחיל יכול יהא קודם לבן. ואם תאמר אם כן כו'. ואם תאמר אחין דכתב רחמנא למה לי כיון דנחלה ממשמשת כו'. ויש לומר דאי לא כתב הכין כו' ככתוב שם בתוספות. אבל לתנאים דלקמן דלא דרשו שארו זה האב קשיא. ויש לומר דאצטריך למכתב אחין לדידהו למדרש אי אתה מעביר מן האב במקום אחים כדלקמן. גליון תוספות.

ליעדה ולשדה אחוזה הכי נמי הוה מצי למימר ולעבד עברי כדאמרינן בפרק קמא דקידושין שעובד את הבן וכו' ואי משום דהאי פירכא הוא דקיימא לן לתנא דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן הכי נמי שדה אחוזה קיימא מהאי פירכא כדמסיק ואפילו הכי חשיב ליה. ויש לומר דנקט חדא מהנך תרתי דקיימא לן מהאי פירכא. אדרבה מרבה אני את האח. ופירש רשב"ם וסדר נחלות האח ובן ובת ושארו. והדר ביה מזה הפירוש משום דאם כן לא יכתוב שארו כלל ופירש סדר נחלות אח ושארו בן ובת. תוספות הרא"ש ז"ל.