Bava Batra 108a

ואלו נוחלין ומנחילין איכא דוכתי דנקיט אדסליק מיניה ואיכא אדפתח ביה ובמס' נדרים (דף ב:) מפרש לה:

האב את הבנים והבנים את האב תימה והאב את הבנים היינו בנים את האב שאם האב נוחל את בנו אם כן בנו מנחילו ואם הוא מנחיל לבנו א"כ בנו נוחלו ואור"י דאייתר למידק מיניה בנים ולא בנות אע"ג דקתני לה בהדיא בסמוך מכל מקום תנא ליה הכא אגב אורחיה ולקמן נמי תניא למנות סדר נחלות וכן משמע בגמ' דקאמר הבנים את האב מנלן אמר קרא ובן אין לו הא יש לו בן בן קודם לבת משמע דמתני' לאקדומי בן לבת איצטריך אבל מרישא דקתני האב את הבנים ליכא למידק הכי דהאב מנחיל בנים ולא בנות דהא לא מייתר ואם תאמר דקתני בני אחיות ודייק בגמ' עלה ולא בנות אחיות אע"ג דלא מייתר ומתוך כך צריך לומר דמתני' איני יודע מי שנאה לימא דבנים לאו דוקא אלא הוא הדין בנות ואתיא שפיר כרבי זכריה בן הקצב אע"ג דתנא בגמ' בני אחיות ולא בנות אחיות [יש] לומר דברייתא פליגא אמתניתין ויודע מי שנאה ואור"י דקים ליה דברייתא נשנית על המשנה לפיכך דייק מינה ועוד אומר ר"י דכיון דבנים את האב אייתר למידק בנים ולא בנות אית לן למימר דכולהו בנים דמתני' דוקא ולא בנות לקדום:

ואחין מן האב הקשה ר"י אמאי לא קתני אחי האב נוחלין ומנחילין שהן כתובין נמי בפרשה ותירץ משום דאחי האב וכל שאר אב נפקי מהנך האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב דכיון שנודע שהבנים קודמין ואחר הבנים האב ואחר האב אחין הרי אחי האב נפקי מכלל זה על ידי משמוש דאם היה האב קיים היה יורש ועכשיו שאינו קיים הרי הוא יורש בקבר להנחיל לבנו שהוא (אחי אביו) של מת ומשמוש שמעינן מדתנן בסמוך בני אחות שמנחילה בקבר נכסי אחיה לבנה וא"ת אם כן אחין מן האב נמי לא ליתני דשמעינן ליה מהאב את הבנים על ידי משמוש נחלה שהאב יורש את בנו להנחיל לשאר בניו הקיימין שהן אחי המת ויש לומר דנקט אגב דבעי למיתני אחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין דההוא איצטריך למיתני אע"ג דתנא האשה אינה נוחלת את בנה סד"א נהי דאינו יורש אחיו מן האם מכח אמו מכח אח הוה אמינא דיורש דכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו לא שנא מן האב ולא שנא מן האם וכי תימא דמכל מקום לא איצטריך למיתני דשמעי' מרישא דקתני אחין מן האב דוקא ולא אחין מן האם איצטריך דהוה אמינא אחין מן האב לרבותא נקט אף על פי שאין כל כך ודאין כמו אחין מן האם ואם תאמר אם כן אחי האב נמי ליתני אגב אחי האם דסיפא ויש לומר דאי הוי תני אחי האב תו לא הוה צריך למיתני אחי האם דמכלל אחי האב שמעינן להו ועוד דלא שייך למיתני אגב אחי האם דהיא גופה משנה דלא צריכא היא כדדייקינן בגמ' דהיינו בני אחות:

האב את הבנים והבנים את האב נוחלין ומנחילין איכא למידק, כיון דתנא האב את הבנים נוחלין ומנחילין, למה לי למתני' תו הבנים את האב. ואם תאמר לאשמועינן בנים ולא בנות ולקדם, וכדייקינן מינה בגמרא והא סופא קתני ובני אחות, ודייקינן נמי בני אחות ולא בנות אחות לקדם, וכדאיתא נמי בגמרא, אלא כל היכא דקתני בנים בנים ולא בנות לקדם, ואכתי והבנים את האב למה לי. ויש לפרש, דמיתורא דהבנים את האב שמעינן לכולהו, הא אלו לא תנא ברישא והבנים את אב לא שמעינן מידי לקדם בין בבנים את האב בין בבני אחות. עוד יש לפרש, דהכא איצטריך, דכיון דתנא האב את הבנים נוחלין, והתם בן ובת כי הדדי נינהו, שהאב יורש את הבת כמו שהוא יורש את הבן, ואף על גב דירושת האב בנכסי הבת אינה בכתו', דאיש כי ימות כתיב, מכל מקום פשיטא ומק"ו דבן אתיא ומה האב בנכסי הבן יורש שאין שבח נעוריו לאב בנכסי הבת ששבח נעוריה לאביה לא כל שכן, וכיון שכן הייתי אומר כשם שנוחלין שוין בין בבן בין בבת וכי הדרי נינהו, כך במנחילין בן ובת כי הדדי נינהו, ולפיכך איצטריך לאשמועינן הבנים את האב ולא הבנות ולקדם.

והאחים מן האב נוחלין ומנחילין ואם תאמר אמאי לא תנא נמי ואחי האב. י"ל כל דכתיבי בהדיא בקרא לא תנא הכא. ואם תאמר אם כן למה לי למתני האחין מן האב והא אחין מן האב בהדיא כתיבי ונתתם את נחלתו לאחיו. י"ל דבקרא לא כתיב בהדיא מן האב, ומיניה לא שמעינן בהדיא אם מן האב אם מן האם, ואף על פי דמשפחתו כתיב ומשפחתה אינה קרויה משפחה, אנן הוא דדרשינן הכי מדכתיב למשפחותם לבית אבותם, אבל בהדיא לא כתיב, ועוד דאיצטרכינן למשקל בה ולמטרי ומשפחת אם אינה קרויה משפחה והא כתיב, וכל דלא כתיבן בהדיא, תנא הכא.

יש נוחלין וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על חלק חמישי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר דיני הנחלות כלם ושזה החלק יתבאר בזה הפרק ובפרק הבא אחריו ומעתה היתה הכונה להתחיל בזה הפרק באלו הענינים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון לבאר הקורבה הראויה לירש או להוריש והקורבה שאינה ראויה לשום דבר שבנחלה והקורבה הראויה בקצת דיני הנחלות ולא בכלם השני לבאר בקורבה הראויה לירש איזו קודמת לחברתה השלישי בעניני הבכורה ר"ל אלו נכסים שהבכור נוטל בהם בכורה ומאיזה מהם הופקעה בכורתו הרביעי על איזה צד יכול המוריש להפקיע את הירושה מן הראוי לירשה הן בבכור הן בפשוט החמישי במי שלא הוחזק לנו בזה שהוא מכוין להורישו שהוא יורשו אלא שהוא מעיד כן כיצד דנין בו וכן מי שנמצאת הצואה כתובה לו והוא ענין דיאתיקי חגורה על מתניו כיצד דנין בה הששי במשליט יורשיו על נכסיו בחייו ובבריאותו על איזה צד מועיל השביעי במניח בנים גדולים וקטנים או בנות גדולות וקטנות על איזה צד יש שום יתרון בנכסיו לאלו על אלו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו הרבה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב והאחים מן האב נוחלין ומנחילין האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין אמר הר"ם כל המשנה הזאת מבוארת וירושת האב קבלנו מפי השמועה וכן ירושת הבעל לאשתו ורמז לירושת יוצאי ירכו מה שנאמר לשארו ונאמר שאר אביך וירושת אשתו ממה שנאמר וירש אותה:

אמר המאירי יש נוחלין ומנחילין וכו' ביאר חלוקה זו על ארבעה חלוקות נוחלין ומנחילין ר"ל שנוחלין זה את זה וירושה מתהפכת מזה לזה והשנית מנחילין ולא נוחלין והשלישית נוחלין ולא מנחילין והרביעית לא נוחלין ולא מנחילין אע"פ שיש ביניהם צד אחוה וביאור עניני חלוקות אלו כך הוא אלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב האב את הבנים שמת הבן בלא זרע ואמר עליו שהאב נוחלו ולמעט את האחים שאין יורשים במקום אב ואע"פ שלא הוזכר בפסוק שהרי הפסוק כך הוא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה זהו סדר נחלות האמור בתורה ולדברינו היה לו לומר ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו מ"מ בגמ' הוציאו נחלת האב מן הדרשה והיא קודמת לאחים ואפשר לפי הפשט שהתורה נמנעה מלהזכירה בהדיא מפני שהיא נחלה מבוהלת ונסמך להיות ענינה מובן מסדר נחלות הכתוב בענין שהקרוב קרוב קודם והבנים יורשים את האב כמו שאמר איש כי ימות ובן אין לו הא יש לו בן הוא יורשו ונמצאו האב עם הבן והבן עם האב שנחלתם מתהפכת מזה לזה בשאין זרע לבן וכן האחים מן האב בשאין להם זרע ולא אב נוחלין ומנחילין ר"ל שנוחלין זה את זה אע"פ שאינן אחים מן האם והרי שהזכיר בחלוקה זו שתי מדרגות שכל שבמין אותן המדרגות נכלל בהם הראשונה שהאחד עליון על השני כגון אב ובן והשניה ששניהם על מדרגה אחת בקורבה כגון אחים מעתה כל ירושה שמעליון לתחתון כגון אחי האב שמתו בלא בנים ואין להם אח שמנחילין את בני האח וכן הבן שמת בלא זרע ואין לו אח או אחות או אב שמנחיל את אחי האב הרי זה בכלל מדרגה ראשונה שמעליון לתחתון או מתחתון לעליון ונחלת אותם שהם שוים בקורבה כגון שני בשני ודומיהם הרי הם בכלל המדרגה השניה וכן כל כיוצא באלו:

האיש עם אמו או עם אשתו נוחלין ולא מנחילין שהרי האם אינה נוחלת את בנה שקרובי האב יורשים אותו וכל שכן שאין האשה יורשת את בעלה וכן בחלוקה זו בני אחיות ר"ל האיש עם בן אחותו שבן אחותו יורשו שאם מת הוא בלא זרע ובלא אחים וזרע אחים אחותו יורשתו ואם אין שם אחות אלא שיש זרע ממנה אותו זרע יורשו והוא אינו יורש את בן אחותו שהרי קרובי האב יורשים אותו ומאחר שאלו נוחלין ולא מנחילין קרי המורישין מנחילין ולא נוחלין והוא שאמר שהאשה אצל הבן ואצל הבעל ואחי האם אצל בן האחות מנחילין ולא נוחלין ואע"פ שיש אשה יורשת את בנה כגון שנשא בת אחי ומת ונשאר ממנו בן ומת הבן ואין לו אב ואבי אמו גם כן שהוא אחי אביו מת שנמצאת היא יורשת את בנה מ"מ אין זה מכח בנה אלא מכח אביה והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין שבכל אחד נחלתו חוזרת אצל קרובי האב:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ואתה יכול לפרש בבני אחיות שהאיש יורש אחות אמו ואין אחות אמו יורשתו וכן הוא לענין פסק אלא שלענין פירוש אתה צריך לפרשו כמו שפירשנו מאחר שבבבא הסמוכה לו אמרו אחי האם מנחילין ולא נוחלין כנגד בני אחיות שנוחלין ולא מנחילין ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

תוס' בד"ה האב את כו' דהאב מנחיל בנים ולא בנות דהא לא מייתר כו' עכ"ל ק"ק דאימא כיון דבני אחות ואחי האם חדא מכלל חברתה אתמר כדלקמן אית ליה לתלמודא דלאו אגב גררא אתמר כפרשב"ם לקמן אלא דכולה משנה דצריכה ואייתר ליה הרישא דבני אחות לדייק ולא בנות אחות ויש לומר דכל היכא דאייתר לן חדא בבא לא אמרינן דהרישא אייתר לדיוקא אלא הסיפא אייתר והכא מסיפא דאחי האם ליכא לדיוקי ולא בנות וק"ל ושוב מצאתי בחידושי הרמב"ן שמתרץ קושיית התוס' כמ"ש וע"ש:

בד"ה ואחין מן האב כו' אחי האב נפקא מכלל זה ע"י משמוש דאם היה האב קיים כו' להנחיל לבנו שהוא אחי אביו של מת כו' עכ"ל כ"ה לשון התוספות שלפנינו וצריכין אנו לדחוק בזה לפרש דהאי אם היה האב קיים כו' היינו אבי אביו של המת והוא מנחיל לבנו שהוא אחי אביו של מת גם קשה מי הכריחן לזה דכיון דאחין מן האב קתני בהדיא במתניתין הרי אחי האב נפקי שפיר בלא משמוש אבי אביו של מת אלא כיון דאבי המת אינו קיים ואין לו בן ליורשו דהיינו אחי המת הרי הוא יורשו בקבר להנחיל לאחיו שהוא אחי אביו של מת כו' וכן מצאתי מוגה בכתיבת ידי א"מ ז"ל הרי הוא יורשו בקבר להנחיל לבנו שהוא אחיו של מת ואם אין אחים למת אז אביו יורשו בקבר להנחיל לאחיו שהוא אחי אביו של מת כו' ותו לא מידי ודו"ק:

בא"ד וכ"ת דמ"מ לא איצטריך למיתני דשמעינן כו' אחין מן האב דוקא ולא אחין מן האם כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דכיון דאחין מן האב לגופיה לא איצטריך דשמעינן ליה ע"י משמוש א"כ ע"כ לדיוקא אתא ולא אחין מן האם דהשתא לא שייך למימר דקתני אחין מן האם אגב דקתני אחין מן האב כיון דאחין מן האב גופיה לא איצטריך אלא לדיוקא ולא אחין מן האם ואהא תירצו דה"א אחין מן האב לרבותא כו' ואע"ג דלגופיה לא איצטריך לא הוה ידענא לדיוקי מיניה ולא אחין מן האם ודו"ק:

בא"ד וא"ת א"כ אחי האב נמי ליתני אגב כו' ועוד דלא שייך למיתני אגב אחי האם דהיא גופה משנה דלא כו' עכ"ל ק"ק דאכתי ליתני ברישא בני האח אגב בני אחות דסיפא דההיא משנה דצריכה היא וי"ל דמאחי האב קא קשיא ליה דליתני ליה גבי נוחל ומנחיל כיון שהם כתובין נמי בפרשה אבל מכל שאר יורשין לא קשיא להו למתנינהו כולהו בנוחל ומנחיל ולהכי לא קתני נמי בני האח דאינו מפורש בפרשה וק"ל:

האב את הבנים והבנים את האב נוחלין ומנחילין איכא למידק כיון דתנא האב את הבנים נוחלין ומנחילין למה לי למתני תו הבנים את האב. ואם תאמר לאשמועינן בנים ולא בנות ולקדם וכדדייקינן מיניה בגמרא והא סיפא קתני ובני אחות ודייקינן נמי בני אחות ולא בנות אחות לקדם וכדאיתא נמי בגמרא אלא כל היכא דקתני בנים בנים ולא בנות לקדם ואכתי והבנים את האב למה לי. ויש לומר דמייתורא דהבנים את האב שמעינן לכולהו הא אלו לא תנא ברישא והבנים את האב לא שמעינן מידי לקדם בין בהבנים את האב בין בבני אחות. עוד יש לומר דהכא אצטריך דכיון דתנא האב את הבנים נוחלים והתם בן ובת כי הדדי נינהו שהאב יורש את הבת כמו שהוא יורש את הבן ואף על גב דירושת האב בנכסי הבת אינה בכתוב דאיש כי ימות כתיב מכל מקום פשיטא ומקל וחומר דבן אתיא ומה האב בנכסי הבן יורש שאין שבח נעוריו לאב בנכסי הבת ששבח נעוריה לאביה לא כל שכן וכיון שכן הייתי אומר כשם שנוחלין שוים בין בבן בין בבת וכי הדדי נינהו לפיכך אצטריך לאשמועינן הבנים את האב ולא בנות ולקדם. והאחין מן האב נוחלין ומנחילין. ואם תאמר ואמאי לא תנא נמי ואחי האב. יש לומר כל דכתיבי בהדיא בקרא לא תנא הכא. ואם תאמר אם כן למה לי למתני האחין מן האב והא אחין בהדיא כתיבי ונתתם את נחלתו לאחיו. יש לומר דבקרא לא כתיב בהדיא מן האב ולא שמעינן בהדיא מינה אם מן האב או מן האם ואף על גב דמכל מקום ממשפחתו כתיב ומשפחת אם אינה קרויה משפחה אבל ההוא דדרשינן הכי מדכתיב משפחותם לבית אבותם אבל בהדיא לא כתיב. ועוד דאצטריכין למשקל בה ולמטרי ומשפחת אם אינה קרויה משפחה והא כתיב וכל דלא כתיב בהדיא תנא תנא הכא.

גמרא חדא אתחולי בפורענותא לא מתחילינן. אף על גב דהבנים את האב נמי הוי פורענות במנחילין מכל מקום רישא הוי נוחלין והיינו ברכה כדפירש בקונטרס. תוספי הרא"ש ז"ל.

ומאי דרשא דתניא שארו זה האב כו' פירוש קראי הכי כתיב ואיש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה ושארו זה האב כדילפינן לקמן מדכתיב שאר אביך ומשום הכי דרשינן שהאב קודם לאחין ועל כרחך קראי שלא כסדרן כתיב דליכא למימר דכסדרן כתיב ושהאב אינו יורש כל זמן שיש לו אחי האב שהאיך אפשר שיהו אחי האב קודמין לאב וכן נמי ליכא למימר דנהי דשלא כסדרן כתיב אב לא קדם אלא לאחי האב אבל לא לאחין דאי הכי אב דכתב רחמנא למה לי ולאקדומי אב לאחי האב לא צריך קרא דכיון דמכח אב קאתי כו' אלא על כרחך לאקדומי אב לאחין אצטריך ומשום הכי קאמר יכול יהא קודם לבן דכיון דקראי שלא כסדרן כתיב ועל כן אם קודם לאותם שהם קודמין לו בסדר המקרא נימא שיקדם לכל דלהטילו מנא לך הרי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש וכיון שכן יש לנו לומר שכיון שאנו צריכים להקדימו שנקדימהו לכולן דמה ראית ואמרינן תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם כלומר ובהכי אשמועינן שהאב אינו קודם לבן שהרי הבן יותר קרוב לאביו שקם תחתיו לייעדה ולשדה אחוזה ופוטר מן הייבום. הר"ן ז"ל.