Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 7b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 7b

    Avodah Zarah 7b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 440 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בפרהסיא הואיל ופקרו כל כך שוב אין נותנין לבן לשוב בתשובה שלימה:

    שובבים משמע מזידים ופרהסיא לשון מרד וגאוה כמו וילך שובב בדרך לבו (ישעיהו נ״ז:י״ז):

    לעולם אסור שלשה לפניו ושלשה לאחריו והוא עצמו כלומר כל שבעת ימי השבת:

    ת"ק סבר הן בלא אידיהן כדדייקינן לעיל דקתני לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים ש"מ שלשה לפניהם לבד האיד קאמר:

    ורבנן בתראי דלא יהבו סימנא איכא למימר הואיל ולא אשכחן מידי ביניהן איכא למימר בהא אתו לאפלוגי דהן ואידיהן ג' קאמר:

    רבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור סתמא קאמרינן ולא קתני אסור לשאת ולתת כתנא קמא דמשמע לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי:

    בגולה אין העובדי כוכבים אדוקין כל כך בעבודת כוכבים כדאמרינן (לקמן) עובדי כוכבים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים נינהו כו'. ועוד דמסתפינן מינייהו:

    רבנן בתראי לית להו דשמואל דכיון דלא מסיים בהדיא במאי פליגי איכא למימר לטפויי אתו דשמעינן לתנא קמא דקאמר לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם וסתמא דמילתא כשאין יד עובדי כוכבים תקיפה על ישראל קא אמר ואתו אינהו למימר לפני אידיהן לעולם אסורין. ואיפכא ליכא לשנויי דתתריץ שפיר דסתם תנא בתרא לטפויי אתא:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 7b · Sefaria

    Tosafot

    An old male warhorse Reb Elchanan explains "male warhorse" refers to the Yerushalmi account of Ben Beteira permitting horse sales, specifically male horses that kill their masters in war. "Old" is also mentioned because an old horse might die in battle, endangering the rider. Each detail has its own specific reason. Rebbi Eliezer of Beiham explained "old" is inclusive, permitting sale even if it involves labour incurring a chatat, as later stated (16a) that old horses can grind millstones, yet sale remains permitted. "Male warhorse" is also inclusive, permitting sale despite potential prohibition due to weapon status and large animal status, and yet it is still permitted.

    And "talking" means prayer, as it is written, "And Isaac went out to talk in the field" It is curious, for in Berachos 26b, we say Isaac established Minchah prayer, citing "Isaac went out to talk in the field" and defining "talking" as prayer from "I will pour out my talking before Him!" (Psalms 142:3). Which verse is the true source? Both are needed, as they illuminate one another. Without the Isaac verse, one might assume "talking in the field" was casual conversation, not prayer. "I will pour out my talking" clarifies "talking" means prayer. Without "I will pour out my talking," one might think "talking" signifies prayer but not necessarily a fixed prayer. The Isaac verse, mentioning "towards evening," implies a regular evening practice, namely Minchah prayer.

    Tosafot on Avodah Zarah 7b · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    ר' שמעון ור' יהושע בן קרחה אומרים בין במטמוניות בין בפרהסיא מקבלין אותם שנאמר שובו בנים שובבים. א"ר יצחק איש כפר (עטוש) [עכו] א"ר יוחנן הלכה כאותו הזוג:

    (פיסקא) [מתני'] ר' ישמעאל אומר ג' לפניהם וג' לאחריהם אסורין.

    אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל יום א' לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור זה כבר פירשנוהו למעלה:

    ירושל' אמרו חברייא טעמא דרבי ישמעאל משום בריה דמועדא א"ר יודן קריא מסייע לחבריא דכתיב וביום עשרים וארבעה לחדש נאספו בני ישראל בצום ובכי ואדמה עליהם ולמה לא עשו בעשרים ושלשה משום בריה דמועדא כלומר יום אסרו חג מן המועד הוא חשוב. לפיכך לא קבעו בו צום. ואם תאמר יום כ"ג שבת היתה לית את יכיל דאת מחשב ומשכח צומא רבא בחד בשבתא וכו':

    וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר ומקשי' חכמים היינו תנא קמא דפתח לפני אידיהן של עובדי כוכבים אסור לשאת ולתת עמהן ופסקינן איכא ביניהו אידיהן. תנא קמא סבר הן בלא אידיהן. וחכמים סברי הן ואידיהן. מדתני לאחר אידיהן מותר מיד. איבעי תימא נשא ונתן איכא בינייהו כו' איבעי תימא חכמים כנחום המדי דתני לפני אידיהן אינו אסור אלא יום אחד בלבד דהא סתמא תני לפני אידיהן אסור. ואסיק' מאן חכמים נחום המדי.

    תניא נחום המדי אומר מוכרין להן סוס זכר זקן במלחמה אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר. כלומר לא נאמר דבר זה מפי אחד מן החכמים כלל ואלא הא איכא בן בתירא וכו' ואסיקנא לרבנן נשתקע ולא נאמר.

    תניא אידך נחום המדי אומר [השבת] מתעשר (החרדל) זרע וירק אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר הא אפי' ר' אליעזר דתני השבת מתעשר זרע וירק וזירין לא אמר אלא בדגינוניתא. וכל הני מתניתא דנחום המדי דחאום בר מהא דתליא באשלי רברבי.

    דתניא נחום [המדי] אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה ותניא ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל שנא' תפלה לעני כי יעטוף ולאחר כך ולפני ה' ישפוך שיחו.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 7b · Sefaria

    Ritva

    שנאמר שובו בנים שובבים פי׳ דמשמע מזידי׳ וכמו וילך שובב בדרך לבו וגם ששנו ושלשו בחטא אינו כלום וכתיב והלכת בדרכיו מה הוא רחום וארך אפים אף אתה כן רבנן בתראי סברי הן ואידהן ות״ק סבר הן ולא אידיהן פי׳ ואע״ג דסתם תנא בתרא לטפויי קא אתי שאני התם דהא הכרחנא לעיל דת״ק הן ולא אידיהן קאמר וכאידך אוקמתא דנשא ונתן נקטינן תנא בתרא לחומרא כאורחיה ועוד דלא פריש בהדיא אסור לשאת ולתת כת״ק אלא אסור סתם וכאידך דשמואל נקטינן דתנא בתרא לית ליה דשמואל לחומרא משו׳ דסתם תנא בתרא לטפויי קא אתי.

    מתעשר זרע ירק וזירין פי׳ בין שלקטו ירק בין שלקטו זירין בין שלקטו זרע שדרך בני אדם ללוקטו כן וכן וכל חד וחד נמי פרי הוא ואפילו ירק וכל שכן זירין שנתקשה הקלח וכל שכן זרע ופרכינן ממתני׳ דשבת משום דחרדל ושבת כי הדדי נינהו.

    הא דאמרינן אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה איכא למידק דבפ׳ תפילת השחר אמרינן איפכא יצחק תקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפילה שנאמר אשפוך לפניו שיחי וי״ל דתרוייהו איתנהו דהתם גמרינן דלשוח דיצחק אינה שיחה בטלה ולא טיול ולא תיקון אילנות מלשון אחד השיחים אלא לשון תפלה כדכתיב אשפוך לפניו שיחי או ישפוך שיחו דכיון דאשכחן ליה לשון תפלה ליכא לאוקמה בטיול ודבר אחר והכא גמרינן בישפוך שיחו הוא תפלה קבועה דרבים ולאו צרכי יחיד דהא ודאי תפלת יצחק מסתמא תפלת מנחה קבועה היתה וצרכי רבים ולא שאלת צרכנו כי לא היה הוא צריך לשום דבר וגם תפילת החסידים לעולם על הרבים היא ולא על עצמם כנ״ל רבי אליעזר סבר לא ילפינן ממשה פי׳ לגבי יחיד אבל לגבי צבור גמרינן ולפי׳ תקנו בתפילות שכח בתחילה ואח״כ שאלת צרכים.

    Ritva on Avodah Zarah 7b · Sefaria

    Meiri

    דין מכירת סוס לגוי אע"פ שנתגלגל בכאן יתבאר למטה בריוח עם שאר דין בהמות:

    חרדל שזרעו לזרע ולא לאכילה הואיל ואין זרעו ראוי לאכילה בעין פטור מן התרומה ומן המעשרות בין שנאסף זרעו בין שאכלו בירק שאינו בר אכילה כל כך ואם זרעו על דעת שיאכלנו בירק מתעשר בין בירק בין בזרע ר"ל בין שלקטו כשהוא ירק בין שהמתין ואספו בזרע שכל שדעתו לאכלו בירק כל שכן שדעתו לאכלו בזרע זרעו סתם מתעשר זרע ולא ירק שאין דרך אכילתו על הרוב בירק אבל דרך אכילתו לרוב בני אדם בזרע בכתישה ועשיית כותח:

    השבת והוא זרע שמתבלין בו את התבשיל הנקרא בלשון לע"ז אניא"ש אם זרעו לזרע מתעשר זרע וירק ולא זירין שהזרע מ"מ מאכל גמור הוא וכן הדין אם זרעו סתם זרעו לירק מתעשר זרע וירק ולא זירין זרעה לזירין מפריש תרומה ומעשרות מן הזרע ומן הירק ומן הזירין וזירין הוא כשעלה בקנה שיצא מתורת ירק ולא בא לכלל זרע וגדולי המחברים פי' בו גבעולין שבראשי קצת הצמחים שבהם נעשה הזרע ונראין לעין בשבת כעין שקדים ארכים ואין בזה הפרש בין של גנה לשל שדה ואין לך דבר שאם זרעו סתם יהא מתעשר זרע וירק אלא שחלים וגרגיר בלבד כמו שיתבאר במקומו ויש חולקין לומר בחרדל שאפילו זרעו על דעת ירק בטלה דעתו ואין מתעשר ירק ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

    Meiri on Avodah Zarah 7b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה לא קא מפליג בין זכר לנקבה ובין זקן לבחור איהו כו' עכ"ל כצ"ל והד"א מפירושו נראה דגרסי' בגמ' ובין זקן לבחור ועיקר ההוכחה מדאוסר בבחור ע"כ כרבנן ס"ל דאסרי משום תורת כלי זיין וכן נראה מפירושו לקמן בפרקין אבל התוס' דחו פירושו שם וכתבו דלא אסרי רבנן אלא בסוס המיוחד לעופות אך יש לדקדק לפירושו דבנקבה אוסר אפילו בזקנה ומאיזו טעם נאסור בה יותר מזכר זקן ואפשר דאוסר משום רביעה כיון דזקנה היא לא חייש העובד כוכבים עליה שלא תעקר ודו"ק:

    תוס' בד"ה סוס זכר כו' דזקן נקט לרבותא דאע"פ שעושה כו' וזכר במלחמה נמי נקט לרבותא עכ"ל וצ"ל לפירושם דתלמודא הכי מתפרש בן בתירא לא מפליג כו' דלא נחית לפלוגי דשייך כלל לאסור טפי בזקן משום מלאכה ובזכר משום תורת כלי זיין איהו מדקא מפליג כו' דנחית לפלוגי דשייך בזקן טפי לאסור משום מלאכה ובזכר משום תורת כלי זיין ע"כ כסברת רבנן ס"ל ולפי סברא זו נשתקע הדבר ולא נאמר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 7b · Sefaria

    Maharam

    גמרא אמר רב תחליפא בר אבדימי וכו' לדברי ר' ישמעאל יום חגם לעולם אסור כצ"ל:

    רש"י ד"ה כרבנן ס"ל דאסרינן משום תורת כלי זיין וכו' עי' לקמן (עבודה זרה דף ט"ז) וצ"ל דלרש"י הא דקאמר כרבנן ס"ל לאו דוקא אלא ר"ל רבי דלקמן בברייתא דף הנזכר אבל טעמא דרבנן דמתני' דהתם הוי משום דאיירי בסוס המיוחד לעופות דלא אמרינן ביה חי נושא את עצמו ואסור משום שאלה ושכירות כשאר בהמה גסה כדאיתא שם אבל בסוס המיוחד לרכיבה מודו רבנן לבן בתירא ורבי ס"ל דאפילו בסוס המיוחד לרכיבה אסור מטעם תורת כלי זיין וג' מחלוקות בדבר כמו שכתבו שס התוס' אם לא נאמר שרש"י לא ס"ל כדעת התוס' אלא ס"ל דרבנן דמתני' היינו רבי וטעמייהו נמי משום תורת כלי זיין ונחום המדי מדאסר סוס נקבה ובחור ש"מ דאיהו ס"ל נמי כרבי דאפי' סוס המיוחד לרכיבה אסור מטעם תורת כלי זיין ומתיר בזכר ובזקן במלחמה משום דאדרבה שאינו אלא לקלקל שהוא הורג את אדוניו כמו שכתבו התוס' הכא בעמוד זה:

    תוס' ד"ה סוס זכר וכו' ומילי מילי קתני ר"ל דשני דברים הן דמתיר סוס זכר במלחמה וכן סוס זקן במלחמה ובמלחמה דקתני קאי אתרוייהו אזכר וגם אזקן ומ"מ הירושלמי אינו בשיטת הגמרא דילן בשמעתין דבשמעתין משמע דבן בתירא מתיר בכל ענין אלא שנחום המדי מחלק בין סוס זכר לנקבה ובירושלמי מפרש דבן בתירא נמי אינו מתיר אלא בסוס זכר:

    בא"ד ור' אליעזר מביה"ם היה מפרש דזקן נקט לרבותא וכו' רבים משתוממים על פירושו זה של ר' אליעזר מביה"ם שהוא נגד סוגיא דשמעתא דקאמר איהו מדקא מפליג בין זכרים לנקבות ש"מ דכרבנן ס"ל דלפירושו לא יתיישב זה כלל דלפירושו מתיר נחום המדי אפילו בסוס זכר דאית ביה רבותא דאית ביה תורת כלי זיין וכ"ש בנקבה דהא איהו מפרש דלרבותא נקטי' ויש לפרש דלפירושו של ר"א נמי מפליג נחום המדי בין סוס זכר לנקבה ובנקבה אוסר נחום המדי אלא שאינו מחלק בין זקן לבחור דזקן לרביתיה נקטיה דאפי' בזקן דשייך ביה מלאכה קצת מתיר וכ"ש בבחור ואתי ליה שפיר הא דקאמר בגמ' איהו מפליג בין זכרים לנקבות וכו' ולא קאמר דמפליג נמי בין זקן לבחור אלא ודאי הא דנקט נחום המדי זקן לרבותא נקטיה וכ"ש דמתיר בבחור ודוקא בזכר אבל בנקבה אוסר נחום והא דקאמר ר"א וזכר במלחמה נמי נקט לרבותא תיבת לרבותא לא קאי אזכר דיהא משמע דכ"ש נקבה דמתיר אלא אמלחמה קאי ר"ל דבמלחמה נקט לרבותא דאע"ג דבמלחמה שייך לאסור מטעם כלי זיין אפ"ה מתיר וכ"ש בלא מלחמה ופי' זה דחוק בעיני מחמת כמה טעמים חדא דדוחק לומר דהא דנקט סוס זכר הוי דוקא ור"ל דדוקא בזכר מתיר אבל בנקבה אוסר והא דנקט זקן נקט לרבותא ועוד א"כ למה ליה לר"א כלל לפרש דהא דנקט זכר במלחמה נמי נקט לרבותא וירצה לומר דבמלחמה הוי לרבותא אבל זכר הוי דוקא יפרש ג"כ דבמלחמה נקט נמי דוקא ולומר דדוקא זקן במלחמה מותר אבל בחור במלחמה אסור ועוד דכיון דפירש דזכר במלחמה נקט נמי לרבותא ורבותיה הוא דאע"פ שיש לאסור מטעם תורת כלי זיין ואפ"ה מתיר וא"כ מ"ש דאוסר בנקבה וכ"ת משום דס"ל ג"כ סברא דלעיל דזכר הורג אדוניו במלחמה א"כ אין כאן שום רבותא וק"ל וע"כ נ"ל דלעולם לפירוש ר"א דפירש דנחום המדי נקט סוס זכר וזקן הכל לרבותא א"כ כ"ש דמתיר בבחור ונקבה דנקבה לא שייך בה טעמא דתורת כלי זיין כל כך דדוקא זכר קטיל בסיחופי' וגירסת הגמרא כך היתה והאיכא בן בתירא דקאי כוותיה וכו' ומשני בן בתירא לא מפליג איהו מפליג ותו לא ופירש ר"א דר"ל דיש חילוק בין סברת ב"ב לסברת נחום המדי דב"ב סתמא קאמר מתיר בסוס וי"ל דר"ל בסוס בחור דלא שייך ביה מלאכה או בנקבה דלא שייך בה תורת כלי זיין דלא קטלא בסיחופ' כ"כ אבל בזכר או בזקן דמטחינו בריחיים אפשר דאוסר אבל נחום המדי מפליג ונקט כל דבריו לרבותא כדלעיל א"כ הוא מתיר בכל הענינים ולכך אמרו ליה נשתקע הדבר וכו' ולפירוש' מפליג הוא לשון הפלגה ר"ל שמפליג בדבריו ומתיר בכל הדברים וכן ראיתי בקצת ספרים שנרשם בחצי עגולים כזה () סביב תיבות בין זכרים לנקבות לומר שאינו מלשון גוף הגמרא אלא שניתוסף ע"פ פירוש רש"י שפירש איהו לא מפליג ר"ל אינו מחלק בין זכרים לנקבות וכו' וכן הא דאיתא בספרים שלנו כרבנן ס"ל ניתוסף בגמ' על פי פירוש רש"י וק"ל דו"ק נ"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 7b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל (תהלים קב, א). צריך להבין מאי טעמא דרבי אליעזר ואמאי לא יליף מן משה רבינו ע"ה שסידר שבחו של מקום ואחר כך בקש? ונראה לי בס"ד דאם יאמר השבח קודם נראה לפני בית דין של מעלה דהוא כמביא דורון באמירת שבח זה ולכן יתעוררו עליו מקטרגים ויקפוהו לראות מה נחשב דורון זה להביאו לפני הקדוש ברוך הוא וכולו מלא מחשבות זרות! ולכן לא יליף מן משה רבינו ע"ה דאלים זכותיה ומי יוכל למצוא נדנוד חסרון ח"ו בדורון שמביא. ונראה לי הא דאמר רבי אליעזר 'שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל' לאו על תפלת שמונה־עשרה קאמר כי זו סדר שלה נתקן מאנשי כנסת הגדולה ואין בזה מחלוקת, אך קאי על שאר תפילות שהאדם מסדר לעצמו בכל יום לפי העת ולפי הזמן. ואם תאמר לסברת רבי אליעזר תקשי לך אמאי תקנו אנשי כנסת הגדולה השבח תחלה ואחר כך שאלת צרכיו? ולפי האמור לעיל מובן שפיר דהיינו טעמא דרבי אליעזר הוא משום קטרוג כמו שכתבנו וכיון דסדר זה נתקן מאנשי כנסת הגדולה נעשה חובה על האדם לאמרו ואסור לו לשנות הסדר דמשנה מטבע שטבעו חכמים הוא ואסור ואם כן לא יאמרו זה נראה שמביא דורון תחלה נראה איך הוא הדורון הזה שמביא. ועוד יש לומר כיון דכל הציבור מתפללים בסדר זה אין קטרוג. ועוד יש לומר דבאמת אנשי כנסת הגדולה תקנו האמצעיות שהם פשוטם שאלת צרכיו של אדם ברמז על ספירות הקודש ורזין עלאין כללו בהם כי סדרו הכל ברוח הקודש וכמו שאמרו המקובלים ז"ל כל ברכות של העמידה הכל הוא צורך גבוה והן הן הדברים העומדים ברומו של עולם אף על פי שלפי פשוטן נראין שהם שאלת צרכיו של אדם.

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 7b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 7, Amud Bet, about 440 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 133 words

      Opens “בְּפַרְהֶסְיָא — אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן. רַבִּי שִׁמְעוֹן…”

    2. Segment 220 words

      Opens “מַתְנִי׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם וּשְׁלֹשָׁה…”

    3. Segment 314 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר…”

    4. Segment 429 words

      Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לִפְנֵי אֵידֵיהֶן אָסוּר, לְאַחַר אֵידֵיהֶן…”

    5. Segment 518 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא: נָשָׂא וְנָתַן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, תַּנָּא…”

    6. Segment 623 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דִּשְׁמוּאֵל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל:…”

    7. Segment 729 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא: דְּנַחוּם הַמָּדִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. דְּתַנְיָא,…”

    8. Segment 827 words

      Opens “גּוּפָא, נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא…”

    9. Segment 917 words

      Opens “תַּנְיָא אִידַּךְ: נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מוֹכְרִין לָהֶן…”

    10. Segment 1031 words

      Opens “וְהָאִיכָּא בֶּן בְּתִירָא דְּקָאֵי כְּוָותֵיהּ, דִּתְנַן: בֶּן…”

    11. Segment 1132 words

      Opens “תַּנְיָא [אִידַּךְ], נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֵּׂר…”

    12. Segment 1235 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר מִנְיוֹמֵי לְאַבָּיֵי:…”

    13. Segment 138 words

      Opens “אֲמַר [לֵיהּ] בַּר מִינַּהּ דְּהַהִיא, דְּתַלְיָא בְּאַשְׁלֵי…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יִתְפַּלֵּל, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאַל…”

    16. Segment 1635 words

      Opens “וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי, הָכְתִיב: ״אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי״!…”

    17. Segment 1710 words

      Opens “מִכְּדֵי קְרָאֵי לָא כְּמָר דָּיְיקִי וְלָא כְּמָר…”

    18. Segment 1835 words

      Opens “כִּדְדָרֵישׁ רַבִּי שִׂמְלַאי [דְּדָרֵישׁ רַבִּי שִׂמְלַאי]: לְעוֹלָם…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Avodah Zarah 7b · Segment 2 — “מַתְנִי׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם וּשְׁלֹשָׁה לְאַחֲרֵיהֶם —…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Avodah Zarah 7b · Segment 12 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר מִנְיוֹמֵי לְאַבָּיֵי: גַּבְרָא רַבָּה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 7b · Segment 3 — “…בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: נוֹצְרִי, לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹלָם…

    Original text

    בְּפַרְהֶסְיָא — אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן. רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מְקַבְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִלְכְתָא כְּאוֹתוֹ הַזּוּג.

    But if they performed their sins in public, society does not accept them. Rabbi Shimon and Rabbi Yehoshua ben Korḥa say: Both in this case, where they sinned in private, and in that case, where they sinned in public, society accepts them, as it is stated: “Return, you backsliding children, I will heal your backslidings” (Jeremiah 3:22). Rabbi Yitzḥak of the village of Akko says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of that pair, Rabbi Shimon and Rabbi Yehoshua ben Korḥa, i.e., penitents are accepted, regardless of whether they sinned in public or in private.

    מַתְנִי׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם וּשְׁלֹשָׁה לְאַחֲרֵיהֶם — אָסוּר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לִפְנֵי אֵידֵיהֶן — אָסוּר, לְאַחַר אֵידֵיהֶן — מוּתָּר.

    MISHNA: Rabbi Yishmael says: On the three days before the festivals of gentiles and on the three days after them, it is prohibited to engage in business with those gentiles. And the Rabbis say: It is prohibited to engage in business with them before their festivals, but it is permitted to engage in business with them after their festivals.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: נוֹצְרִי, לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹלָם אָסוּר.

    GEMARA: Rav Taḥlifa bar Avdimi says that Shmuel says: With regard to a Christian, according to the statement of Rabbi Yishmael it is always prohibited for a Jew to engage in business with him. Since his festival takes place every Sunday and the three days before and after Sunday constitute the entire week, one cannot engage in business with a Christian on any day of the week.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לִפְנֵי אֵידֵיהֶן אָסוּר, לְאַחַר אֵידֵיהֶן מוּתָּר כּוּ׳. חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן, וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי: הֵן וְאֵידֵיהֶן.

    The mishna teaches: And the Rabbis say: It is prohibited to engage in business with them before their festivals, but it is permitted to engage in business with them after their festivals. The Gemara raises a difficulty: The statement of the Rabbis is identical to the statement of the first tanna in the mishna on 2a, who said that it is prohibited to engage in business with gentiles during the three days before their festival. The Gemara answers: The difference between them is with regard to the question of whether the three days includes only them, i.e., the three days, without their festival, or if the festival is counted as one of the three days. The first tanna holds that the three days is referring to them, the days preceding the festival, without their festivals, and the later Rabbis cited in this mishna hold that the three days include them and their festivals.

    אִיבָּעֵית אֵימָא: נָשָׂא וְנָתַן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: נָשָׂא וְנָתַן מוּתָּר, וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי: נָשָׂא וְנָתַן אָסוּר.

    If you wish, say that the difference between the Rabbis and the first tanna is with regard to one who ignored this injunction and engaged in business with gentiles before their festival. The first tanna holds that if one engaged in business, it is permitted to derive benefit from the profits, and the later Rabbis hold that if one engaged in business, it is prohibited to derive benefit from the profits.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דִּשְׁמוּאֵל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּגּוֹלָה אֵין אָסוּר אֶלָּא יוֹם אֵידָם, תַּנָּא קַמָּא אִית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, רַבָּנַן בָּתְרָאֵי לֵית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל.

    And if you wish, say that the difference between the Rabbis and the first tanna is with regard to the statement of Shmuel. As Shmuel says: In the Diaspora it is prohibited to engage in business with gentiles only on their festival day itself. The first tanna is of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel, and the later Rabbis are not of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel.

    אִיבָּעֵית אֵימָא: דְּנַחוּם הַמָּדִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. דְּתַנְיָא, נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא יוֹם אֶחָד לִפְנֵי אֵידֵיהֶן, תַּנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ דְּנַחוּם הַמָּדִי, וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי אִית לְהוּ דְּנַחוּם הַמָּדִי.

    If you wish, say that the difference between the Rabbis and the first tanna is with regard to a statement of Naḥum the Mede. As it is taught in a baraita that Naḥum the Mede says: It is prohibited to engage in business with gentiles only on the day before their festival. The first tanna is not of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Naḥum the Mede, and the later Rabbis are of the opinion that the halakha is in accordance with the opinion of Naḥum the Mede, as they do not mention how many days before the festival are included in the prohibition.

    גּוּפָא, נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא יוֹם אֶחָד לִפְנֵי אֵידֵיהֶן. אָמְרוּ לוֹ: נִשְׁתַּקַּע הַדָּבָר וְלֹא נֶאֱמַר. וְהָאִיכָּא רַבָּנַן בָּתְרָאֵי דְּקָיְימִי כְּוָותֵיהּ! מַאן חֲכָמִים? נַחוּם הַמָּדִי הוּא.

    Having mentioned Naḥum the Mede’s opinion, the Gemara discusses the matter itself. Naḥum the Mede says: It is prohibited only on the day before their festival. The other Sages said to him: It would be best if this matter were lost and not stated, as it is not the halakha . The Gemara asks: But aren’t there the later Rabbis, who hold in accordance with his opinion? The Gemara answers: Who are these Rabbis? This is referring to Naḥum the Mede himself, but the other Sages disagree.

    תַּנְיָא אִידַּךְ: נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מוֹכְרִין לָהֶן סוּס זָכָר וְזָקֵן בַּמִּלְחָמָה. אָמְרוּ לוֹ: נִשְׁתַּקַּע הַדָּבָר וְלֹא נֶאֱמַר.

    § The Gemara cites additional statements of Naḥum the Mede. It is taught in another baraita that Naḥum the Mede says: Although it is prohibited to sell large livestock to gentiles, one may sell a male and elderly horse to them during a war, as it cannot be used for battle. The Sages said to him: It would be best if this matter were lost and not stated, as it is not the halakha .

    וְהָאִיכָּא בֶּן בְּתִירָא דְּקָאֵי כְּוָותֵיהּ, דִּתְנַן: בֶּן בְּתִירָא מַתִּיר בַּסּוּס. בֶּן בְּתִירָא לָא מְפַלֵּיג בֵּין זְכָרִים לִנְקֵבוֹת, אִיהוּ מִדְּקָא מְפַלֵּיג בֵּין זְכָרִים לִנְקֵבוֹת, כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ. וּלְרַבָּנַן נִשְׁתַּקַּע הַדָּבָר וְלֹא נֶאֱמַר.

    The Gemara asks: But isn’t there ben Beteira, who holds in accordance with his opinion? As we learned in a mishna (14b): Ben Beteira permits selling a horse to gentiles. The Gemara answers: Since ben Beteira does not differentiate between male and female horses, and Naḥum the Mede does differentiate between male and female horses, it is clear that Naḥum the Mede holds in accordance with the opinion of the Rabbis, that one is generally not permitted to sell a horse to a gentile, only he permits it in this specific circumstance. And according to the opinion of the Rabbis, it would be best if this matter were lost and not stated.

    תַּנְיָא [אִידַּךְ], נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק וְזִירִין. אָמְרוּ לוֹ: נִשְׁתַּקַּע הַדָּבָר וְלֹא נֶאֱמַר! וְהָאִיכָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּקָאֵי כְּוָותֵיהּ, דִּתְנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזִירִין! הָתָם בִּדְגִנּוּנִיתָא.

    The Gemara cites a similar dispute. It is taught in a baraita that Naḥum the Mede says: The dill plant is subject to tithes, whether it is used as a seed, or a vegetable, or a pod. The Sages said to him: It would be best if this matter were lost and not stated, as it is not the halakha . The Gemara asks: But isn’t there Rabbi Eliezer, who holds in accordance with his opinion? As we learned in a mishna ( Ma’asrot 4:5) that Rabbi Eliezer says: The dill plant is subject to tithes whether it is used as a seed, or a vegetable, or a pod. The Gemara answers: There, Rabbi Eliezer is referring to the garden variety of dill, which is of such a high quality that its seeds, vegetable, and pods are eaten. By contrast, in the case of wild dill, only its seeds and vegetable are eaten, not the pods.

    אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר מִנְיוֹמֵי לְאַבָּיֵי: גַּבְרָא רַבָּה אֲתָא מֵאַתְרִין, כֹּל מִילְּתָא דְּאָמַר, אָמְרִי לֵיהּ: ״נִשְׁתַּקַּע הַדָּבָר וְלֹא נֶאֱמַר״. אֲמַר [לֵיהּ]: אִיכָּא חֲדָא דְּעָבְדִינַן כְּוָותֵיהּ, דְּתַנְיָא: נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.

    Apropos the discussion between Naḥum the Mede and the other Sages, Rav Aḥa bar Minyumi said to Abaye: A great man came from our place, i.e., from Media, and in response to every matter that he said, the Sages said to him that it would be best if this matter were lost and not stated. Do they wish to erase all the halakhot taught by the Sages of Media? Abaye said: There is one instance in which we act in accordance with his opinion, as it is taught in a baraita that Naḥum the Mede says: During the Amida prayer a person may request his personal needs that are not included in the standard formulation of the Amida prayer, in the blessing that ends: Who listens to prayer.

    אֲמַר [לֵיהּ] בַּר מִינַּהּ דְּהַהִיא, דְּתַלְיָא בְּאַשְׁלֵי רַבְרְבֵי.

    Rav Aḥa bar Minyumi said to Abaye: Apart from this halakha , i.e., this does not serve as proof that a statement of Naḥum the Mede was ever accepted by the other Sages, as this halakha is dependent on the dispute between great trees, i.e., great authorities, who expressed their opinions with regard to the halakha before Naḥum the Mede.

    דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה׳ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ וְגוֹ׳״, אֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה״.

    Rav Aḥa bar Minyumi elaborates: As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: A person should request his own needs first and afterward recite the Amida prayer, as it is stated: “A prayer of the afflicted, when he is faint and pours out siḥo before the Lord. O Lord, hear my prayer” (Psalms 102:1–2). These verses indicate that one first requests help concerning his afflictions and pains, and only afterward pours forth his siḥa . And siḥa means nothing other than prayer, as it is stated: “And Isaac went out to meditate [ lasuaḥ ] in the field” (Genesis 24:63).

    רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יִתְפַּלֵּל, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאַל צְרָכָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד״.

    Rabbi Yehoshua says: One should pray first and afterward request his own needs, as it is stated: “I pour out siḥi before Him, I declare before Him my trouble” (Psalms 142:3), which teaches that first one pours forth his siḥa , and only afterward speaks of his own troubles.

    וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי, הָכְתִיב: ״אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי״! הָכִי קָאָמַר: ״אֶשְׁפּוֹךְ לְפָנָיו שִׂיחִי״ — בִּזְמַן שֶׁצָּרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי, הָכְתִיב: ״תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף״! הָכִי קָאָמַר: אֵימָתַי תְּפִלָּה לְעָנִי? בִּזְמַן שֶׁלִּפְנֵי ה׳ יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ.

    The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer as well, isn’t it written: “I pour out siḥi before Him, I declare before Him my trouble”? The Gemara answers: According to Rabbi Eliezer, this is what the verse is saying: I pour out my siḥa before Him when I have already declared before Him my trouble. The Gemara asks with regard to Rabbi Yehoshua’s opinion: And according to Rabbi Yehoshua as well, isn’t it written: “A prayer of the afflicted, when he is faint and pours out siḥo before the Lord”? The Gemara answers: According to Rabbi Yehoshua, this is what the verse is saying: When is there a prayer of the afflicted? When he has already poured out siḥo before the Lord, and now requests his own needs.

    מִכְּדֵי קְרָאֵי לָא כְּמָר דָּיְיקִי וְלָא כְּמָר דָּיְיקִי, בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי?

    The Gemara notes: Now it is clear that the verses themselves do not fit precisely in accordance with the opinion of this Sage and do not fit precisely in accordance with the opinion of that Sage, as one verse indicates that prayer is recited before stating personal requests, while the other suggests that first one states personal requests and then prays. Evidently, the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua is not based on the verses, but depends on some other issue. Therefore, the Gemara asks: With regard to what principle do they disagree?

    כִּדְדָרֵישׁ רַבִּי שִׂמְלַאי [דְּדָרֵישׁ רַבִּי שִׂמְלַאי]: לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, מְנָלַן? מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ, דִּכְתִיב: ״ה׳ אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״.

    They disagree with regard to that which Rabbi Simlai taught. As Rabbi Simlai taught: A person should always set forth praise of God and only then pray for his own needs. From where do we derive this? We derive it from Moses our teacher, as it is written: “O Lord God, You have begun to show Your servant Your greatness, and Your strong hand; for what god is there in heaven or on earth, that can do according to Your works, and according to Your mighty acts?” (Deuteronomy 3:24). Here Moses praises God, and it is written afterward, in the following verse, that then Moses requested from God: “Let me go over, I pray You, and see the good land” (Deuteronomy 3:25).