Avodah Zarah 66a

חמרא עתיקא טעמו ניכר בענבים:

חמרא חדתא בנותן טעם. וכל היכא דאיתמר נותן טעם ואין טעמו ניכר הוה שיעורא בששים:

חלא דחמרא וחלא דשיכרא חד דאיסור וחד דהיתר:

חמירא דחיטי וחמירא דשערי חד דחולין וחד דתרומה. ונפלו זה לתוך זה:

וכל מין במינו במשהו לקמן פסקינן דלאו הלכתא הכי אלא אפילו מין במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך:

תבלין שנים וג' שמות והן מין אחד או מין ג' אסורין ומצטרפין ה"ג במסכת ערלה. ג' שמות והן מין אחד כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך או מין ג' וג' שמות יש להן אסורין ומצטרפין אם נפלו לקדירה ולא בזה כדי לתבל ולא בזה כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו והן של איסור מצטרפין לאוסרה. ואמר חזקיה הכא דקאמר מין ג' וג' שמות להן מצטרפין אע"ג דתלתא מיני נינהו ובשמא נמי לא שוו:

במיני מתיקה עסקינן שכולן טעמן מתוק ומש"ה מצטרפין דטעמן שוה למתק בהן הקדירה:

ורבא אמר לך הא מני ר"מ היא ואע"ג דלא שוו לא בשמא ולא בטעמא קאמר דמצטרפין ודחזקיה ליתא:

מכלל דרישא בנותן טעם עסקינן יש שהיו מפרשים דכל איסור דהוי במשהו לא אמרינן ביה נותן טעם לפגם מותר דהא אין לך טעם בטל יותר ממשהו באלף ה"ה נותן טעם לפגם ומפרש כאן מכלל דבנותן טעם עסקינן דלכך מותר בשאין בהנאתן בנותן טעם דאי במשהו הא אפילו לפגם אסור ואין ראיה מכאן דלא דייק הכא אלא מדמפליג בסיפא בהכי מכלל דרישא בנ"ט דבהכי איירי מתני' ועוד דמשהו מין במינו אין הטעם בטל כלל אפילו באלף כיון שהטעם שוה אבל לפגם הטעם בטל ובחמץ בפסח לספרים דגרסי במשהו כרב (פסחים דף ל.) אע"ג דשלא במינו אסור במשהו אע"פ שהטעם בטל מ"מ אין לאסור טעם לפגם שלא יהא טפל חמור מן העיקר דשלא במינו אינו אסור אלא אטו מינו אלא ודאי אין חילוק דכל נותן טעם לפגם מותר:

תבלין של ב' וג' שמות אסורין ומצטרפין פ"ה אם נפלו לקדירה ולא בזה כדי לתבל ולא בזה כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו והם של איסור מצטרפין לאוסרה וקשה דלפי' משמע דחדא מלתא היא ולישנא דברייתא משמע דתרי מילי נינהו לכן פירש רשב"ם דאסורים דקאמר ר"ל אסורה העיסה או הקדירה בנתינת טעם ומצטרפין בדבר יבש לאסור ואפי' בלא נתינת טעם כגון שנפלו לתוך חולין ויש בו מאתים לבטל אחד מן האיסורין אפ"ה לא בטיל עד שיהו בו מאתים מן השנים וא"ת אמאי תני תרוייהו אסורים ומצטרפין ליתני מצטרפין לחוד ושפיר שמעינן תרוייהו בין בלח בין ביבש וי"ל דאי הוה תני הכי ה"א דר"ש דפליג בסיפא בתרוייהו פליג בין להצטרף לנותן טעם בקדירה בין להעלות באחד ומאתים מש"ה תני תרוייהו לאשמועינן דר"ש לא פליג בנתינת טעם לקדירה אלא מודה דמצטרפין (כדחזי') דאע"ג דלא גזרו על תערובת דמאי אפ"ה קאמר שאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי ולא בטלי והא דטעמא לא בטיל לא בעי למימר דלא בטיל כלל אלא דלא בטיל כדין שאר איסורים אבל בטל ודאי שפיר כי ידעינן ודאי דנתבטל הטעם כגון ביורה גדולה:

תבלין של שנים וג' שמות והם מין א' פרש"י כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך והם מין א' וכולן קרוין פלפלין או ג' מיני תבלין כגון פלפל וכמון וקנמון וקשה על זה דבמס' ערלה (פ"ב מ"י) קתני סיפא ר"ש אומר בין ג' שמות והם מין אחד בין ג' מינין והם שם אחד אינם מצטרפין ולפ"ה דפי' דשמות לשון שם ממש בשלמא ג' שמות והם מין א' משכחת לה כדפי' אלא ג' מינים והם שם אחד היכי משכחת לה כיון דשם ר"ל שם ממש וע"ק דבכל דוכתא הוי פירוש שם איסור כמו השמות הללו (דאיזהו נשך (ב"מ דף עד)) לכן נראה דשמות דקאמר היינו שם דאיסור כמו לא מן השם הוא זה בסוף פ' הזורק (שבת דף קב.) גבי יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ה' חטאות וה"פ הכא תבלין של שנים וג' שמות כגון פלפל דכלאים ופלפל דערלה ופלפל דתרומה דתלתא איסורין וכולן מין פלפלין הם או ג' מינים פלפלים וקנמון ושאר מינים וכולם איסור אחד והשתא ניחא דמשכחת שפיר ג' מינים והם שם אחד כגון מאיסור אחד פי' מתרומה או מערלה או מכלאי הכרם וכן משמע בירושלמי דתנן בפ"ב דמס' ערלה התרומה ותרומת מעשר והחלה והבכורים מצטרפין זה עם זה וקאמר עלה בגמ' לר"ש נצרכא דאע"ג דאמר ר"ש אין ב' שמות מצטרפין מודה הכא שכולם שם תרומה משמע בהדיא דשמות היינו איסורין:

ורבא אמר הא מני ר"מ היא וא"ת א"כ מאי איריא מיני מתיקה דאמר חזקיה אפילו בלא מיני מתיקה נמי מצטרפין משום דכל מה שתיעבתי לך כו' ופרש"י דאה"נ אליבא דרבא ליתא לדחזקיה דמוקי לה במיני מתיקה דוקא ול"נ דא"כ אין הלכה כחזקיה מדפליג רבא עילויה והוא בתראה ובשבת ס"פ ר"ע (שבת דף פט:) משמע שהתלמוד תופס עיקר הא דחזקיה דקא פריך התם והתנן תבלין של ב' וג' שמות כו' ואמר חזקיה במיני מתיקה שנו כאן מדקא פריך תלמודא ממילתיה דחזקיה ש"מ דהלכה כמותו לכן נראה לרבא נמי דמוקי לה כר"מ איתא לחזקיה ואע"ג דאמר ר"מ כל איסורים שבתורה מצטרפין ואפילו בלאו מיני מתיקה משום דדריש כל מה שתיעבתי לך כו' ה"מ כשהאיסורים בעין ואז ודאי מצטרפין חצי זית מזה וחצי מזה לחייב אפילו אינם שוים במתיקה אבל כשהם מעורבין בתבשיל שאינם בעין כי ההיא דתבלין ב' וג' כו' ומיירי שמתבל בהם בקדירה אפילו ר"מ מודי לחזקיה דדוקא במיני מתיקה מצטרפין כיון שהם שוים למתק הקדירה אבל אם אינם שוים במיני מתיקה לא מצטרפין כיון שאינם שוין בנתינת טעם בקדירה שזה בא למתק וזה בא לחזק:

כל שתיעבתי לך כו' ואפילו למ"ד לאו שבכללות אין לוקין עליו ה"מ כגון עלין ולולבין דמפקי מכל אשר יעשה מגפן היין וכן חי ומבושל בחמי טבריה דמפקינן מכי אם צלי אש אבל היכא דהאיסור מפורש כל אחד לבדו כגון בכל איסורי דעלמא אי חזינן מהכא שמצטרפי לא חשבינן ליה לאו שבכללות:

ורבא אמר בנותן טעם ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא תימה דקשה הלכתא אהלכתא דקי"ל כרבא לגבי אביי וקי"ל כר' יהושע בן לוי נמי דאמר פרק המוכר פירות (ב"ב דף צו.) דריחיה חלא וטעמא חמרא חלא ור' יוחנן אמר דריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא (כרב כהנא) וי"ל דהתם איכא לישנא אחרינא ודרומאי מתני איפכא דר' יוחנן אמר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא ורבי יהושע בן לוי אמר חמרא כרבא דהכא ומכאן נראה דמותר לקדש בע"ש על היין שריחו חלא וטעמיה חמרא:

חמרא עתיקא כו׳ מסתמא בחמרא של גוים מיירי וכאידך דחלא בגו חמרא דחלא של יין נסך גמור לא שכיח ושמע מינה דאפילו סתם יינם וחומץ של גוים אוסר במשהו ושלא כדברי ר״ת ז״ל חמירא דחטי פירוש דאיסורא ופר״שי ז״ל חמירא דתרומה ולא נהירא דתרומה באחד ומאה היא אפילו מין במינו כדאיתא בכל דוכתא אלא הכא בחמירא של טבל או של תקרובת עבודה זרה או כל דבר שיש לו מתירין דקיימא לן מין במינו במשהו מין בשאינו מינו בנותן טעם.

תבלין שנים ושלשה שמות והן מין אחד פר״שי ז״ל שלשה שמות ומין אחד כגון פלפלין פלפל ארוך פלפל שחור פלפל לבן והוא ז״ל גורס או מין שלשה אסור ומצטרפין ופי׳ ז״ל או מין שלשה ושלשה שמות אבל אנן אשכחן בעיקר נוסחי או מין שלשה והן שם אחד וגם בסיפא קתני רבי שמעון אומר שני מינין משם אחד אין מצטרפין והא לא משכחת לה לפי׳ ז״ל לכך הנכון כפי׳ ר״ת ז״ל דהני שמות דקתני פירושו איסורין חלוקין כדאמרינן התם שלא השם המביאו לידי מכות ואמרינן בפרק איזהו נשך עובר בכל השמות האלו והכי פירושו שלשה איסורין והן מין אחד כגון פלפלין של תרומה וכלאי הכרם וערלה או מין שלשה והם איסור אחד כגון פלפל וזנגבי״ל וכמון של תרומה.

אסור ומצטרפין פי׳ רשי ז״ל אם נפלו בקדרה ואין באחד מהן כדי לתבל ונצטרפו ותבלו והם של איסור מצטרפין לאוסרה עד כאן ולפי זה קשה אמאי קתני תרתי אסור ומצטרפין ור״ת ז״ל פי׳ דקתני אסור אם נפלו בקדרה שהוא לח בלח וקתני ומצטרפין דאפילו יבש ביבש דלא יהיב טעמא נמי מצטרפין ובעינן שיהא בהיתר שיעור לבטל שניהם דכיון דלח בלח מצטרפין יבש היבש מצטרפין נמי שהרי סופם לבא לבשול ולמתק הקדרה ולפי׳ רש״י ז״ל קושיין הכא מסיפא וכן פירש הוא ז״ל דאילו רישא הרי הם טעם אחד ושם אחד כחמירא דחטי וחמירא דשערי דחשיבי חד שמא והוא הדין לפלפל ארוך ופלפל לבן אבל לפי׳ ר״ת ז״ל קושיין אפילו מרישא דהא אפשר דהוו להו שלשה שמות חלוקין לגמרי במין אחד.

חמרא לגו חלא פירוש חמרא דאיסורא לגו חלא דהיתרא ודרך יין הנופל בחומץ כי משעה שנכנס לאויר הכלי נהפך ריחו לריח חומץ וכשנתערבו כבר הם שוים בריח אלא שאינם שוין בטעם והוה ליה חמרא ריחיה חלא וטעמיה חמרא.

כבר ביארנו שהיין נסך שנתערב במינו שעורו במשהו ובשאינו מינו בנותן טעם ובארנו שהיין אצל הענבים והחרצנים והזגים מין בשאינו מינו הוא ואפילו ביין חדש ואע"פ שהטעם שוה הואיל והשמות משתנים ואינו אוסר אלא בנתינת טעם ואפילו היה שם במקום שנתערב יין נמשך מעורב עם החרצנים יש התר ממקום אחר והוא שרואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו הואיל ואין כאן בכדי נתינת טעם בענבים המבוקעים שאלו היה שם כך אינו ניתר בטעם זה שאין אחר טעם לשבח כלום:

חומץ של גוים שנפל בחומץ של שכר של ישראל ולא נתן בו טעם אסרו מין במינו הוא שהרי אחר השם אנו דנין והכל נקרא חומץ ואפילו היה מים בתוך השכר אין אומרין בזו רואין את מינו וכו' שאין השכר שכר אלא בדרך זה ר"ל תערובת מים ומיץ הפרי שממנו נעשה השכר ושאר התערובות ואלו בטלת את שאינו מינו לא היה נקרא חומץ שכר שתערובת כל אותן הדברים עושתו שכר והן הן סבה שהוא חומץ שכר ושהוא נעשה מינו של חומץ יין ואין אומרין רואין אלא באותו דבר שנתערב שאינו מינו אינה צריכה לעיקר מה שנתערב בה ואינה סבה מסבות הויתו כגון מים שנתערב ביין ואח"כ נתערב שם יין נסך בלא שיעור נתינת טעם:

אף הטבל שוה ליין נסך בזו שבמינו במשהו הואיל ובידו לתקנו בשאינו מינו בנותן טעם מעתה אחר שביארנו שהדברים נדונין אחר השם ולא אחר הטעם חמץ או עיסה של חטים של טבל שנתערב עם של שעור המתוקן או בהפך הואיל ולשניהם שם חמץ או עיסה מין במינו הוא ואסור הכל במשהו עד שיפריש מה שראוי להפריש מן התערובת:

אע"פ שבארנו ששווי השמות עושה את הדברים מין אחד להקרא תערובת שלהם מין במינו לענין צרופם ר"ל שאם אין באחת כשיעור לאיסור ונצטרף בו האחר והשלים את השעור אינו כן אלא אע"פ שהדברים חלוקין בשמות מצטרפין לאסור את תערובתן ואפילו היו חלוקין בשם ובטעם ובמין ובשעור איסור כיצד תבלין של אסור שאין בהם כדי לתבל את הקדרה ונצטרפו עמהם תבלין אחרים של איסור גם כן ותבלו את הקדרה בין שהיו שוות בשם ובמין וחלוקים בטעם כגון פלפל לבן פלפל ארוך פלפל שחור בין שהיו חלוקות בשם ובמין ובטעם כגון פלפל וזנגביל וכמון אע"פ שאין כלם באים למתק את הקדרה אלא זה בא למתק ולהטעים את התבשיל בערבות וזה בא להטעימו בחריפות הואיל ומ"מ בין כלם נמצא התבשיל מתובל הכל אסור וכן שאור של חטים ושל שעורים של איסור שנצטרפו וחמצו וכן הדין בשני תבלין משני איסורין כגון של ערלה ושל תרומה אע"פ שאין שיעורן שוה ואם היו תבלין אלו אחד של איסור ואחד של התר מותר מעתה אם היו תבלין אלו של תרומה ושל כלאי הכרם וכן שאור זה של תרומה וזה של כלאי הכרם הואיל ואין באחד מהם לתבל ולחמץ מותרת לכהנים ואסורה לישראל ולגדולי המחברים בענין זה שטה אחרת שהם מצריכים בזו שם אחד או מין אחד וכן מצריכים בשאור שיהא לשניהם טעם אחד ואין זה נראה כן היתה העיסה מחומצת או התבשיל מתובל ונפלו שם אח"כ שאור או תבלין של איסור אם יש בהם בכדי לחמץ או לתבל אלו לא היתה עיסה זו מתחמצת ולא תבשיל זה מתובל הכל אסור ואם לאו בטלים בשיעורם תרומה באחד ומאה ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים כמו שיתבאר במקומו מגדולי המפרשים פי' בענין זה שכל שאין שעורן שוה אין מצטרפין לאסור אף כקל שבשניהם הא אם היה שעורם שוה אם הוא מין אחד או שם אחד או טעם אחד מצטרפין אע"פ שהם שני איסורין כגון ערלה וכלאי הכרם היה איסור אחד כגון ערלה או כלאי הכרם אע"פ שהם שני שמות ושני מינים ושני טעמים מצטרפים:

כל שאנו מזכירין בתלמוד תבלין לא סוף דבר הסמים אלא כל שאדם מתבל בו את הקדרה ומטעימה אפילו בצל או שומין או מלח וכן כל כיוצא בהם:

אע"פ שהאיסורין מצטרפין לאסור את תערובתם בכל איסורין שבתורה על הדרכים שביארנו לפי שטתנו לענין מלקות מ"מ אין האיסורין מצטרפין אלא איסורי נזיר וכן נבלה וטרפה ר"ל שאם צירף מעט חלב ומעט דם ומעט נבלה והרבה כיוצא באלו עד שקבץ בין כלם כזית ואכלו אינו לוקה אלא שעומד באיסור חצי שעור אבל כל הנבלות מצטרפות וכן כל עופות טמאים וכן כל דגים טמאים וכן כל בהמות טמאות שכל הנכלל בלאו אחד מצטרפין אבל הנכללים בשני לאוין אין מצטרפין חוץ מנבלה וטרפה שהרי הנבלה תחלתה טרפה:

חמשת מיני התבואה יתבאר במקומו שהם מצטרפין לאיסור חמץ וחדש ומגדולי המחברים סוברים שכל החייב בתרומות מצטרף לכזית לענין טבל שהטבל אע"פ שאוסר תערבתו במשהו אוכלו מיהא אינו לוקה אלא בכזית ואינו דומה בזו ליין נסך שודאי לוקה במשהו שהיין משום ע"ז הוא ביין נסך ודאי וכל שהוא משום ע"ז נאמר בו ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:

יש מי שאומר שבתבלין הואיל ומצטרפין לאיסור מצטרף למלקות שהרי אמרו כאן תבלין שלשה שמות וכו' אסור ומצטרפין ומפרשים אסור לאסור תערובתן ומצטרפין למלקות ולענין פסק אין נראה כן אע"פ שלענין פירוש יראה לפרש כן וגדולי המחברים סוברים שערלה וכלאים מצטרפין אף למלקות וכן יראה ממסכת מעילה ולשטת גדולי המפרשים איני יודע אם אלו ר"ל כזית המצטרף בין חלב ונבלה ודם ודומיהם מצטרפין לאסור את תערובתן הואיל ואינם איסור אחד ולא שם אחד ולא מין אחד ולא טעם אחד וכל שכן בפחות מכזית שכל אלו שהושלם בפחות מכעדשה מכשרץ שנסתלק השווי אף בשעור הואיל וכל אחד מהם מתבטל בו אע"פ שכשתצטרף את כלם אין כאן ששים ואף לשטתנו יש אומרים שלא נאמר צרוף בלא שום שווי אלא בתבלין ויראה לי הטעם מפני שהתבלין מ"מ כלם מתבלין ואע"פ שזה למתק וזה ליתן חריפות מ"מ התבול אחד הוא אבל זית זה אינו מצטרף לטעם אחד וכן נראה לי ברור ובתלמוד המערב שבמסכת ערלה אמרו שסאה המצורפת בין חלה ובכורים ותרומה גדולה ותרומת מעשר שנפלה לתשעים ותשעה סאין נעשה הכל מדומע וכן רביעית יין הבא מערלה וכלאי הכרם שנפל לפחות ממאתים הכל אסור בהנאה וזה פשוט:

בפרש"י בד"ה וכל מין במינו במשהו לקמן פסקינן דלאו הלכתא הכי כו' עכ"ל לא ידענא היכא אי משום דלקמן בפרקין תניא כוותיה דרבי יוחנן ור"ל דאמרי כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנתינת טעם חוץ מטבל ויין נסך הכי נמי ת"כ דרב ושמואל דמין במינו במשהו ובפרק כל שעה ובפרק כ"ה פסק רש"י כרב ושמואל דמין במינו במשהו וע"ש בתוס' ודו"ק:

בד"ה תבלין שנים כו' פלפל שחור פלפל ארוך או כו' ובד"ה חלא כו' חלא דאיסור לגו כו' ריח החומץ עד שנתערבה לתוכו כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה מכלל כו' דגרסינן במשהו כרב כו' היינו בפרק כל שעה וע"ש בתוס':

בד"ה תבלין של ב' כו' על תערובת דמאי א"ה כו' ובד"ה ורבא כו' שתעבתי לך כו' ה"מ כשהאיסורים כו' לחייב אפילו אינם שוים במתיקה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מכלל דרישא בנותן טעם עסקינן וכו' אלא מדמפליג בסיפא יש לדקדק הא סיפא דקתני זה הכלל כל שבהנאתו בנ"ט אסור והוי פירושו נ"ט לשבח וכיון דהשתא ס"ל להתוס' דבמשהו נמי יש חילוק בין נ"ט לשבח ובין לפגם אם כן סיפא נמי דמחלק בין לשבח לפגם מצי מיירי במשהו וי"ל דסיפא ע"כ לא איירי במשהו דהא איירי נמי ביין שנפל על גבי תאנים וגרוגרות ולהכי נקט לישנא כל שבהנאתו בנ"ט ולא נקיט כל שבהנאתו לשבח אלמא בנתינת טעם עסקינן וק"ל:

ד"ה תבלין של ב' וג' שמות וכו' והא דטעמא לא בטיל לא בעי למימר דלא בטל כלל וכו'. כתבו זה משום דקשה להו לתוס' דכיון דמידי דלטעמא עבידא לא בטיל מאי צריך לצירוף הא אפילו משהו לא בטיל לכך כתב דלא בעי למימר דלא בטיל כלל כו':

ד"ה ורבא אמר הא מני ר"מ וכו' ה"מ כשהאיסורים בעין וכו' ר"ל דהכי משני רבא דלעולם לענין מין במינו ושאינו מינו לא אזלינן בתר טעמא אלא בתר שמא וכן לענין צירוף לא הוי טעמא דמצטרפין משום דבתר טעמא אזלינן והוי כאילו הוי חד איסורא וחד מינא אלא טעמא הוי דאפילו הרבה איסורים והרבה מינים מצטרפים לשיעור דכר"מ אתי אלא דאי לא הוי כולהו ראויין למתק אלא שזה היה חזק וזה מתוק לא היה אפשר לצרף לשיעור נתינת טעם האיסור כיון שאין הטעמים שוין לכך אצטריך לדחוקי הואיל וראוין למתק הקדירה אבל כשהן בעין ואוכל האיסורים בעין שלא ע"י תערובת דלא תלי האיסור בטעם מצטרפין כל האיסורים לשיעור ואפי' אין הטעמים שוין וק"ל:

תוס' ד"ה מכלל וכו' שלא יהא טפל חמור מעיקר תמוה לי דנראה מדבריהם דהיכא דשלא במינו במשהו ראוי לאסור גם נותן טעם לפגם דמ"מ הוי כמו משהו אבל היכא דמדין מב"מ במשהו אתינן עלה אין נטל"פ אסור ומש"ה כתבו דבחמץ כיון דהטעם אטו מינו לא חמיר ממינו ונטל"פ מותר. אבל לא זכיתי להבין דמה הפרש בזה דגם במין במינו במשהו נימא בנטל"פ אסור דמשהו מיהו הוי. למה דכתבו תוס' מתחלה ועוד דבמשהו מב"מ וכו' זהו ניחא. דשיעור דבריהם דאף דאם נימא נטל"פ הוי כמשהו מ"מ הכא דפרכינן לאביי דבתר טעמא אזלינן ממילא בנטל"פ דאין טעמן שוה לא הוי מין במינו. אבל לדינא דקיי"ל כרבא דבתר שמא אזלינן ל"ש כן דמה בכך דע"י הפגם אין טעמן שוה מ"מ הא שוה בשמא ואם כן מה חילוק בין היכא דמין בשא"מ משהוא להיכא דמין במינו במשהו לענין נותן טעם לפגם וצע"ג:

ד"ה ורבא אמר וכו' דהתם איכא לישנא אחרינא שם אינו אלא בדריב"ל דקאמר תחילה דהוי חלאא ולדרומאי גם ריב"ל ס"ל דהוי חמרא אבל ודאי ס"ל דהוי חמרא ולולי דמסתפינא היה נ"ל דצריך למחוק כ"ז וצ"ל רק סתם דהתם איכא לישנא אחרינא דדרומאי דריב"ל ס"ל ג"כ חמרא: