Avodah Zarah 61a

דקאזיל מיניה ומיניה שהולך ומתגלגל הכלי כל שעה ע"י שהוא מגלגלו ומורידו לבור הלכך שלא בחמתו לא דחיישינן דלמא נגע:

מתני' המטהר יינו של עובד כוכבים שעשאו בכשרות למכרו לישראל ולא נתן דמים עכשיו לעובד כוכבים עד שימכרנו ונותנו ברשותו של עובד כוכבים:

מותר דמירתת ליה עובד כוכבים ולא נגע דאמר דלמא חזו לי הנך ישראל דעברי ברה"ר ומפסידנא ואפילו אין מפתח וחותם שרי והוא שאין לו כלום על אותו יין כגון שכתב לו התקבלתי ממך כדאמרינן לקמן באידך בבא:

ר"ש בן אלעזר כו' מפרש בגמרא:

המטהר יינו של עובד כוכבים כו' מותר אם בית פתוח לרשות הרבים כדפרי' לעיל:

אבל אם רוצה כו' שהיין נעשה לו משכון הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מירתת דסבר אי חזו לא מפסידנא דכי תבע לי אמינא דידי הוא:

גמ' רוכלין מוכרין בשמים וישראלים הן עוברין מעיר לעיר ומירתת עובד כוכבים דלמא חזו לי דרך רשות הרבים:

דלתים ובריח שאין נכנסין בה אלא ברשות וכ"ע ידעי כי עיילי בה ומצי למיקם עלה ההיא שעתא:

התם דקאזיל מיניה ומיניה פ"ה שהולך ומתגלגל כל שעה ע"י שהוא מגלגלו ומורידו לבור הלכך שלא בחמתו לא דחיישינן דלמא נגע לפי הדומה משמע שרש"י רוצה לומר דמגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י דבר אחר אסור בשתיה והכא שהכשירוהו בחמתו היינו לפי שלא היה אוחזו בידו אלא סמוך לבור זורקה ומ"מ שלא בחמתו אסור אע"פ שזריקה בזב טהור כיון שהוא סמוך החמירו ביין דלמא נגע וכן פירש רשב"ם בשם רש"י וחלק בין זורק מכנגדו לזורק למרחוק מיהו לא יתכן כדפרישית לעיל:

המטהר יינו של עובד כוכבים פירוש רש"י במהדורא בתרא כגון שכתב לו התקבלתי דהוה ליה יינו של ישראל וכדקתני סיפא והוי סיפא פירושא דרישא בבית הפתוח לרה"ר ובעיר שישראלים ועובדי כוכבים דרים בה מותר ואע"פ שאין מפתח וחותם ביד ישראל ואע"ג דבגמרא בברייתא בעינן ביינו של ישראל בחצר אחרת שאין ישראל דר באותה חצר מפתח וחותם הכא שאני כיון שפתח פתוח לרה"ר בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור ואף בפתח פתוח כיון שאין כאן מפתח וחותם והקשה ר"ת היכי פריך בגמרא הא איכא רוכלין המחזירין בעיירות וכי מה ידעו הרוכלין שיראו היין בביתו של עובד כוכבים בלא מפתח וחותם שהוא של ישראל שירא העובד כוכבים מהם כי אין לדמות לעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה שהתיר רש"י כאן אף בלא מפתח וחותם דהתם ירא העובד כוכבים שמא אותו ישראל אמר לישראלים הדרים שם לתת לב על יינו אבל רוכלים עוברים לפי שעה מה ידעו ועוד שמדמה אשפה ודיקלא לפתח פתוח וכי מה סברא היא זו שיניח העובד כוכבים ליגע ביין שהוא אצלו בלא מפתח וחותם מיראת מקרה שישב ישראל הדר בעיר על האשפה או יעלה על הדקל ועוד למאי דמפרש בגמרא אי לת"ק אי לר"ש בן אלעזר דאפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים אם הפקידו בבית עובד כוכבים אחר מותר משום דעובד כוכבים אחר מירתת וזה תימה גדולה דכיון שאין שם מפתח וחותם ניחוש פן ינסכנו הנפקד כי אין לומר שהנפקד ירא מן המוכר פן יעליל עליו כי מה חושש המוכר אם ינסכנו הנפקד ועוד מאחר דמיירי בעובד כוכבים שכתב לו התקבלתי ומעתה מה חילוק יש בין עובד כוכבים זה לעובד כוכבים אחר אפי' ביד המוכר יינו של ישראל הוא ועוד קשה דמדתני סיפא והלה כותב התקבלתי מכלל דרישא לאו בהכי מיירי לכן נראה לר"ת להעמיד משנתינו ביש מפתח וחותם וכן פרש"י בפירושים ראשונים ובלא כתב לו העובד כוכבים התקבלתי והלכך בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה ופתח פתוח לרה"ר אע"פ שהוא יינו של עובד כוכבים מותר כיון דמפתח וחותם בידו שהעובד כוכבים ירא פן יראהו ישראל טורח ומזייף ויגד לישראל שטיהרו ויפסיד למכור יינו ולא דמי לעובד כוכבים שנמצא בצד הבור של יין דאסירנא ביש לו מלוה עליו דהתם כיון שאין מפתח וחותם סומך על זה שיוכל לנסכו קודם שיראהו שום אדם והשתא ניחא דאף בעיר שכולה עובדי כוכבים כיון שיש מפתח וחותם היה לנו להתיר משום רוכלין שיראוהו טורח ומזייף יבינו שאותו יין של ישראל הוא וכן ירא ממקום דאיכא אשפה ודיקלא כמו בפתח פתוח ואתי נמי שפיר למאן דשרי בגמרא שהפקידו בבית עובד כוכבים אחר אי לא חיישינן לגומלין דבבית עובד כוכבים אחר הוי יינו של ישראל שאין לעובד כוכבים האחר שום דבר על היין וכיון שיש מפתח וחותם אין לחוש שיטרח הנפקד ומזייף אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים יש להתיר והכי אמרינן בברייתא בגמרא יינם של ישראל ברשותו של עובד כוכבים וישראל דר בחצר אחרת מותר והוא שיש מפתח וחותם וחצר אחרת הוי כעיר שכולה עובדי כוכבים כיון שאין פתח פתוח לרה"ר בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור ואע"פ שיש מפתח וחותם בידו ולא יועיל כלום פתח פתוח כדמוקי לה בגמרא בעיר שיש לה דלתים ובריח שאין רוכלים עוברים דרך שם שלא ירגישו דכיון שלא כתב התקבלתי א"כ יינו של עובד כוכבים הוא וכן תניא בגמרא דיין של עובד כוכבים וישראל דר בחצר אחרת אסור לכ"'ע אע"פ שיש מפתח וחותם וסיפא דקתני והלה כותב התקבלתי הוי יינו של ישראל הלכך במפתח וחותם שרי אבל בלא מפתח וחותם אין להתיר כיון שברשות העובד כוכבים דבקל ינסכנו ולא דמי לההיא דנמצא בצד הבור שהתרנו באין לו מלוה על היין דהתם איכא תרתי לטיבותא יינו של ישראל וברשות ישראל דרשות ישראל מועיל כמו מפתח וחותם ולהכי מייתי לעיל ראיה מהך כדפרי' לעיל והיכא דישראל דר באותה חצר שהיין מונח שם לא שנא ביינו של ישראל לא שנא ביין של עובד כוכבים שרי אף בלא מפתח וחותם כדאמר ליה ר' יוחנן לתנא תני אע"פ שאין מפתח וחותם משום דישראל דר באותה חצר חשוב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כדתנן אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אע"פ שהוא יוצא ונכנס כו' וא"ת היאך נוכיח ממתני' דיוצא ונכנס סגי לכתחלה אף בלא מפתח וחותם כיון שהעמדנוה ביש מפתח וחותם ובפ"ק דחולין (דף ג. ושם) מייתי לה להתיר אף לכתחלה דקא פריך התם ויוצא ונכנס לכתחלה לא והתנן אין השומר צריך כו' ומה ראיה היא זו שאני הכא שיש מפתח וחותם וי"ל דה"פ בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אף ביש מפתח וחותם ועלה מפרש אין השומר צריך כו' אלא אפילו יוצא ונכנס ומתוך שהעמיד ר"ת כולה שמעתין במפתח וחותם ואפילו הכי מטהר יינו של עובד כוכבים ברשות עובד כוכבים בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור כיון שלא כתב לו התקבלתי מתחלה היה ר"ת רוצה לאסור אותם היינות שקונין העובדי כוכבים מישראל ומוליכין אותם ממקום הזול למקום היוקר ואע"פ שמחתימים אותם חותם בתוך חותם בחבית מלא חשוקים ושולים כפולים מצד זה ומצד זה דהא תנן המטהר יינו של עובד כוכבים כו' בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אע"פ שיש מפתח וחותם וכיון דקיימא לן כר"א דשרי בחותם אחד אין לנו לחלק בין חותם אחד לחותם בתוך חותם דכי אסרנא חותם אחד נאסר גם שני חותמות ואחרי כן מצא טעם להתיר דדוקא מטהר יינו של עובד כוכבים שלקחו העובד כוכבים בכרמו ולא טרח בו ויבא בקל לזייף אבל הכא כיון שטורח כל כך שלוקח אותו מישראל וגם מחתימו חותם בתוך חותם ונושאו להשתכר בו אין לירא שיטרח ויזייף פן יפסיד טרחו ועל סמך היתר זה שתה יין שהובא מאלצירי"א בזה הענין ועוד הארכתי בענין שליחות יין ביד עובד כוכבים לעיל בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לא. ד"ה דאמר ושם: ד"ה השולח):

והאיכא רוכלין ואע"ג דתקנת עזרא לא היתה אלא שיעברו בערי בנות ישראל שלא יתגנו על בעליהן לפי דרכם היו עוברים שם:

וחלון כרשות הרבים דמי פי' בקונטרס ל"א חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית ואם הבית שהיין בו סגור דליכא למיחש שיכנס בה העובד כוכבים ואפילו הוא פתוח אין לחוש שיכנס בו ויסגור בעדו דמרתת מישראל שכנגדו כיון שאין העובד כוכבים דר בבית היין ודוקא ביום אבל בלילה אסור:

מתני' המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו ובבית הפתוח לרשות הרבים וכו' מותר. פירש רש"י ז"ל: בדכתב לו התקבלתי כדאמרינן באידך בבא דסיפא, דבבא דסיפא פירושא דרישא הוא, ובסיפא נמי בעינן שיהא פתח פתוח לרשות הרבים וישראלים דרים באותה העיר כטעמא דבבא דרישא, אלא דהדר תני בבא דסיפא משום הא דקתני בגוה: אם רצה להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה ואסרו חכמים, ולאשמועינן דהתקבלתי דכתב ליה לא מהני ליה מידי דאינו אלא הערמה, וכדתניא בתוספתא (פ"ח ה"ג). ופירש גם כן דהכא מיירי אפילו אין מפתח וחותם ביד הישראל, דאי איכא מפתח וחותם ביד הישראל וכתב לו התקבלתי אפילו כי ליכא פתח פתוח לרשות הרבים שרי, דהא הוה ליה יינו של ישראל לגמרי, ויינו של ישראל ברשות גוי כי איכא מפתח וחותם ביד ישראל מותר, כדתניא בברייתא בחצר אחרת מותר והוא שיש מפתח וחותם ביד ישראל. ומיהו איכא לעיוני, דלעיל (עבודה זרה ס, ב) כי מייתי לה להא מתניתין גבי מתניתין דנכרי שנמצא עומד בצד הבור, כתוב בפירושיו דמיירי בשמפתח וחותם ביד ישראל, ואפשר זה בטעות ידי סופר בפירושין דלמעלה. אלא ודאי מה שפירשה בדכתב לו התקבלתי קשה, דאם כן אמאי תנא לה תנא למתניתין בתרי בבי, ליערבינהו וליתנינהו כיון דתרתי בבי בהדדי נינהו, ועוד דתניא בתוספתא (שם) ישראל שהכניס יין ברשות גוי אם יש עליו מפתח או חותם מותר ואם לאו אסור, לוה עליו מן הגוי אף על פי שיש עליו מפתח או חותם אסור, ואם היה אוצר פתוח לרשות הרבים מותר, בעיר שכולה גוים אסור עד שיושיב שומר. ומדקתני לווה עליו מן הגוי מותר בפתח פתוח לרשות הרבים שמעינן מיהא דהוא הדין ליינו של נכרי ברשותו ולא כתב לו התקבלתי דחד דינא אית להו, אלמא משמע דרישא דמתניתן דקתני אם היה פתח פתוח לרשות הרבים בלא התקבלתי היא שנוייה, כך הקשה עליו הרמב"ן נ"ר. ועוד קשיא לי, דהא אוקימנא מתניתין דנכרי העומד בצד הבור (ס, ב) דדוקא בשיש לו מלוה על אותו היין, אבל אם אין לו מלוה על אותו היין אף על פי שיש לו מלוה על הישראל מותר, ואף על פי שנמצא עומד בצד הבור, ומשמע דודאי בור פתוח בלא מפתח וחותם, ואם כן הכא אמאי בעינן פתח פתוח לרשות הרבים. ואם תאמר דהכא מיירי בבור שהוא בחצרו של ישראל דהוה ליה כפתח פתוח לרשות הרבים, אם כן אפילו יש לו אפותיקי על היין למה אסרוהו, דהא יינו של גוי אפילו ברשותו וישראל דר באותה חצר שרי ואפילו בלא מפתח וחותם, וכדתניא יינו של נכרי ברשותו וישראל דר באותה חצר מותר ואמר לו ר' יוחנן לתנא תני אף על פי שאין מפתח וחותם בידו. אלא שיש לומר דכיון דנמצא עומד בצד הבור אם יש לו אפותיקי על היין חיישינן דילמא נגע, ויינו של גוי ברשותו אפילו ישראל דר באותה חצר נמי אם נמצא עומד בצד היין אסור. ועוד הקשה רבנו תם ז"ל על מה שפירש דמיירי בלא מפתח וחותם, דאם כן מאי פריך בגמרא, בעיר שכולה גוים אמאי והא איכא רוכלין המחזרין בעיירות, ואמרינן נמי: ואשפה ודקל כרשות הרבים דמיין, וכי משום רוכלין שעוברין לפי שעה ומשום שעולין בדקל לפעמים ימנע הגוי מליגע ביין שהוא ברשותו והוא פתוח ונוח לו ליגע. לפיכך פירש רבנו תם ז"ל [דרישא] דמתניתין מיירי בשלא כתב לו התקבלתי ובמפתח וחותם ביד הישראל, דכיון שיש שם מפתח וחותם אינו יכול לשבור הדלת ולהתיר החותם במהרה, ומתיירא שמא יראנו הרוכל או הישראל העולה בדקל כשישבור הדלת. ונראה שר"ח ז"ל כן פירש בשיש מפתח וחותם ביד הישראל, שכן כתב, בעיר המוסגרת סמוך הגוי דהשתא ליכא ישראל דחזי ליה ופתח ליה, וגבי דקל כתב: דמירתת דילמא מעייני ביה ולא פתח ושרי, זה לשונו. אלמא משמע דבמפתח וחותם מפרש לה. ומיהו ודאי בלא מפתח וחותם משמע דמיירי מדלא הזכירו כן במתניתין, כמו שאמר בפתח פתוח לרשות הרבים ובעיר שישראל ונכרים דרים בה, דודאי לא היה שותק התנא מלהזכירו. ומה שהקשה רבנו תם ז"ל, יש לומר דכיון שהוא מתיירא שמא יראנו הרוכל כשנוגע בו נמנע ולא נגע, דמתיירא דילמא פסיד ליה לחמריה דלא זבני ליה מניה. והרמב"ן נ"ר פירש דמתניתין מיירי בלא מפתח וחותם ובלא התקבלתי כסתמא דמתניתין, ואפילו הכי בפתח פתוח לרשותה רבים מותר, דמיירי כשלא נתנו בחצרו שהגוי דר בה, דאלו נתנו בחצר שהגוי דר בה ודאי אסור בלא מפתח וחותם אף על פי שפתוח לרשות הרבים, דשמא נוח לו ליגע כיון שהוא עומד שם תדיר, אבל בשנתנו ברשות של גוי שאינו דר שם היא מתניתין, דכיון שנעל הישראל אוצרו והוא אינו יכול להכנס בה אלא דרך רשות הרבים מירתת, דמסתפי דילמא חזי ליה ישראל ומפסיד ליה לחמריה, ודמיא להא דאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לא, ב) בין הגתות שנו, דכיון דכולי עלמא אפכי מירתת, אמר השתא מידרכו לי. והשתא פריך שפיר מרוכלין, ואשפה נמי ודקל כפתח פתוח לרשות הרבים. עוד כתב הוא נ"ר דאפילו הכי אם נמצא הגוי עומד שם בצד היין אסור, דלא עדיף מביתו של ישראל דקתני אם יש עליו מלוה אסור. וסיפא דמתניתין בשאין ביתו פתוח לרשות הרבים ואף על פי שאין בידומפתח וחותם, דכיון דאין הגוי דר באותה חצר ואין לו כלום ביין מסתפי מניה כיון שהוא דר באותה העיר, ולא אמרו ישראל דר בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו אלא בשלוקח בית בחצר שהגוי דר בה, אבל בבית מיוחד לא, והכא נמי אם נמצא הגוי עומד שם בצד היין אסור, דכיון שהיין שלו אינו נתפס עליו כגנב. ואם אינו מניחו להוציאו משם אף על פי שכתב לו התקבלתי אסור, שאין כתיבת התקבלתי אלא הערמה. ובעיר שכולה גוים נמי אי איכא רוכלים המחזרין בעיירות שרי. ואיכא למידק מהא דאמרינן (סט, א) בנכרי שהיה מעביר חבית ממקום למקום והודיעו שהוא מפליג דאסור, ואף על גב דאיכא רוכלים ועוברי דרכים, דאם כן מאי קא פריך הכא והא איכא רוכלין המחזרין. יש לומר דהתם אין הכל יודעים בחבית זו שהיא של ישראל, הילכך כשהודיעו שהוא מפליג אסור דלא מסתפי אלא מניה, אבל כאן כיון שהאוצר בחזקת הישראל והיא מלאה יין, כל שרואה הגוי נכנס יודע שנאסר היין והילכך מסתפי ולא נגע. ואם תאמר אדרבא קשה, אפילו אין ישראלים דרים בה ואין ישראלים מחזרין למה יאסר והלא ישראל זה המטהר לא הודיע שהוא מפליג ובכל שעה ירא הגוי דילמא השתא אתי וחזי לי, ויש לומר דכיון שהוא דר בעיר אחרת, כאשר יצא משם חזקה היא שהוא שב לדרכו אל מקומו, והרי הוא כאלו הודיעו שהוא מפליג, כן נראה לי. ומיהו קשיא לי למאי דפריש רבינו נ"ר דאפילו בדכתב לו התקבלתי אם נמצא הגוי עומד בצד היין שהוא אסור, דכיון דנתון הוא ברשותו של גוי לא מירתת ונגע דהא אינו נתפס עליו כגנב, דאם כדברי רבינו נ"ר מאי קא מייתי מינה ראיה לנכרי שנמצא עומד בצד הבור דאם אין לו מלוה על אותו יין מותר, דשאני הכא דאיכא תרתי לטיבותא, דכתב לו התקבלתי ואינו נמצא בצד היין, והילכך דין הוא שיהא מותר דלמאי ניחוש ליה, אבל בנכרי שנמצא עומד בצד הבור, אף על פי שאין לו אפותיקי על אותו היין מכל מקום צריכין אנו לחוש לאיסורו כיון שנמצא עומד בצד הבור, דהמטהר יינו של נכרי נמי אף על גב דכתב לו התקבלתי הא אמרת דאם נמצא עומד בצד היין שהוא אסור, ואפשר דכל שיש לגוי שייכות בחצר הרי הוא כעומד בצד הבור ממש, ובחצר שיש לגוי שייכות בה אסור דלא מירתת. ואי לאו דמסתפינא אמינא דאפילו נמצא עומד בצד היין מותר, דאף על גב דאינו נתפס על הבית נתפס הוא על היין שאין שייכות בו כלל, והשתא מייתי מינה ראיה שפיר לנכרי שנמצא עומד בצד הבור. והכי נמי משמע בכל הני עובדי דבפרק השוכר (ע, א) דכל היכא דנתפס כגנב על היין אף על פי שיש לו שייכות בבית מותר, אלא אם כן הודיעו שהוא מפליג או שנעל הדלת אחריו או שהפליג ספינתו, וכדתנן (סט, א) נכרי שהיה מעביר חבית ממקום למקום, והמניח יינו בקרון, והמניח נכרי בחנותו וכו', דבכולהו אם לא הודיעו שהוא מפליג מותר, אלא אם כן נעל הדלת או שהפליג ספינתו, וכן היה אוכל עמו על השולחן דאמרינן (שם) שעל הדולבקי מותר אף על פי שיש לו רשות למזוג ולשתות מאותו שעל השולחן, וכל שכן שיש לו שייכות בבית ואינו נתפס בעמידתו שם. ומצאתי בתוספתא (פ"ח ה"ג) פרואר שישראל וגוי כונסין לתוכו יין אף על פי שחביות פתוחות והגוי יושב מותר, מפני שחזקת המשתמר. והא דאמרינן בפרק השוכר (ע, א) ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל וגוי, אשתכח גוי דהוה קאים ביני דני, אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואי לא אסיר, דמשמע דכל היכא דאין נתפס כגנב על הרשות אף על פי שנתפס כגנב על היין אסור, התם בשנעל הדלת אחריו. וכן נראה מפירושי הראב"ד ז"ל שכך היא הגירסא בספרים. והא דאמרינן נמי התם (שם) ננעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור ובדאית ליה לאשתמוטי, התם כיון דאמר ליה שמור סמכא דעתיה דמפליג מניה והוה ליה כהודיעו שהוא מפליג, ואם כן הכא נמי אף על פי שנמצא עומד בצד היין מותר אלא אם כן הודיעו שהוא מפליג או שנעל הדלת אחריו, דכיון שיש לו שייכות בבית ונעל ודאי אסור כן נראה לי. ומיהו מדברי רש"י ז"ל נראה שהוא סובר כדברי הרמב"ן ז"ל, שהוא ז"ל כתב בפרק השוכר גבי אית ליה לאשתמוטי (ע, א ד"ה אי) דכל היכא דיש לו שייכות בבית סמכה דעתיה לומר לכך נכנסתי ונגע ולא מירתת, ולא דמי למניח נכרי בחנותו, דהתם כיון דברשות עייל לא חיישינן, אבל הכא אי לאו דעאל לנסוכי למה ליה לעייל, וצריך עיון.

הא דאמר דשמואל בעיר שיש בה דלתים ובריח פירש רש"י ז"ל: שאין נכנסין בה אלא ברשות, וכולי עלמא ידעי כי עיילי בה, ומצי למיקם עלה ההיא שעתא. ולא מיחוור שאין מודיעין לכל כשאחד רוצה ליכנס בה ודי אם יודיעו לשומרי הדלתות, והיאך ידע זה כאשר יהיה באוצר. ור"ח ז"ל פירש: בעיר שנסגרת בדלתים וסמיך הגוי דהשתא ליכא ישראל דחזי ליה ופתח ליה. והראב"ד ז"ל [פירש] עיר חשובה שכל דבר נמצא בה, שהרוכלין ומוכרי כל דבר קבועים ועומדין בה, ואין רוכלים המחזרים בעיירות נכנסין בתוכה שלא ירויחו שם כלום. והפירוש הזה נראה עיקר. ואסיקנא: דאשפה ודקל אף על גב דפסיק רישיה כרשות הרבים דמיין, וכן אם יש חלון לישראל שרואה ממנו פתח האוצר כפתוח לרשות הרבים דמי. וכתב הראב"ד ז"ל דדוקא ביום, אבל בלילה צריך לישן בתוכו, וביום גם כן כגון שהיין עומד כולו כנגד הפתח או שהיה חבית קצר ונכנס כלו כנגד הפתח, אבל אם אינו בענין הזה מה שכנגד הפתח מותר והשאר אסור, וכן כשהוא פתוח לרשות הרבים ממש. ונראה שהוא ז"ל סמך בזה על מה שאמר בפרק השוכר (ע, א) ההוא ביתא דהוה מלי חמרא דישראל וגוי ועל גוי ואחדיה לדשא באפיה ואיכא ביזעא בדשא, אמר רבא כל דבהדי ביזעא שרי, דהאי גיסא ודהאי גיסא אסיר. ונראה לי דהא לאו הוא כלל כנדון שלפנינו, דהתם כיון שנכנס לביתא ואחדיה לדשא באפיה דינא הוא דאסרינן ליה לכוליה חמרא אי לאו דאיכא ביזעא בדשא, דכיון דיש לו שייכות בבית ונעל הדלת בפניו חיישינן דילמא נגע, והשתא דאיכא ביזעא די לנו אם נתיר מה שכנד הביזעא. אבל הכא עיקר התירא באוצר פתוח לרשות הרבים תלינן ליה, משום דאמרינן דכיון שהוא פתוח לרשות הרבים חזקה שאינו נכנס לשם כלל דמרתת דילמא אדעייל ונפק חזו ליה בני רשות הרבים ומפסדו ליה, ואם אנו תולין שלא נכנס כלל, מה שאינו כנגד הפתח למה יאסר, כן נראה לי.

תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין, פירוש יינו של עצמו, או שלקחו מן הגוי ופרעו שאין לו שייכות ביין כלל, ישראל דר באותה חצר מותר, ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו, ואף על פי שהגוי דר בה, ואף על פי שהיין עומד בחצר, דכיון שהישראל דר בה הרי הוא בחזקת משתמר עד שיודיענו שהוא מפליג, דהוה ליה כמניח נכרי בחנותו שאם לא הודיעו שהוא מפליג שהוא מותר (סט, א) ואף על פי שיש רשות לגוי לעמוד בצד היין. בחצר אחרת מותר, והוא שיש מפתח וחותם בידו, דכיון דאיכא מפתח וחותם אף על פי שהגוי דר בחצר לא גרע ממפקיד יינו אצל גוי דשרי במפתח וחותם כר' אליעזר, אבל אם אין בידו מפתח וחותם אסור, דאף על גב דאין לו שייכות ביין כלל הואיל והוא דר בחצר ויש לו שייכות בבית שמכר או שהשכיר, שאף על פי שמכרו או שהשכירו לו אדם עשוי לבא ולראות מה שמכר או מה שהשכיר ואין הלוקח מקפיד בכך, הילכך אסור עד שיהא מפתח וחותם בידו. וכתב הראב"ד ז"ל דנראה דדוקא כשהיה הבית של גוי שיש לו שייכות עלה כדפרשינא, אבל אם היה הבית של ישראל עצמו שלא שכרו ולא לקחו מגוי, אף על פי שהגוי דר בחצר והישראל אינו דר בה מותר בלא מפתח ובלא חותם, ואפילו נמצא שם, שהרי נתפס עליו כגנב הוא, והני מילי ביום אבל בלילה אסור.

מתני׳ המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו בבית הפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראלים מותר. פירוש אפילו בשתיה שכן המשמעות הלשון הזה בכולה מכילתין ופר״שי ז״ל דמיירי בשמכרו לו וכת׳ לו התקבלתי כדאמרינן בבבא דסיפא פירו׳ דרישא היא ובסיפא נמי בעינן שיהא פתח פתוח לר״ה וישראלים דרים בה וכיון דאיכא הני תרתי שרי ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו דמרתת גו דילמא חזו ליה הנך ישראלים דעברי ברשות הרבים ומפסידנא עד כאן ונמצא בכאן סתירה בדבריו דלעיל דמייתינן הא מתניתין גבי מימרא דשמואל פי׳ רבינו ז״ל דמיירי בשיש מפתח או אותם ביד ישראל ודעת מורי הר״שבא נראה כי הלשון שלמעלה הוא טעות ידי סופר ואולי כי לעיל כתב דבעינן מפתח או חותם וכאן כת׳ דלא בעינן מפתח וחותם דבחד סגי ואף על פי שהוא שלו מכיון דאיכא התקבלתי ופתוח לרשות הרבים ועם כל זה אין פירושו נכון דאם איתא דסיפא פירושא דרישא ליערבינהו וליתנינהו ועוד הקשו עליו מדקתני בתוספתא ישראל שהכניס יין ברשות גוי אם עליו מפתח או חותם מותר לוה עליו מן הגוי אף על פי שיש עליו מפתח או חותם אסור ואם היה פתוח לר״ה בעיר שישראל וגוים דרים שם מותר והא התם לא והזכירו גבי לוה עליו מן הגוי שכתב לו התקבלתי והתירו בשהוא פתוח לרשות הרבים והוא הדין ליינו של נכרי ברשותו דחד דינא אית להו ואין זו קושיא בעיני חדא דשאני התם דאיכא למימר דהרישא קאי דאיכא מפתח או חותם ביד ישראל ועוד דדילמא מטהר יינו של נכרי שהיה תחלתו של גוי חמיר מאידך דלוה עליו מן הגוי דלא שייך ביה גוי כוליה האי ומרתת עביד טפי ויש מקשים עליו מהא דתנן גבי נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין שאם אין לו עליו מלוה על היין עצמו מותר משום דמרתת והתם ליכא מפתח וחותם כלל ומשום דכתב לו התקבלתי ולא בעי פתוח לרשו׳ הרבים וא״כ דהכא מיירי בשכתב התקבלתי אמאי בעי פתוח לרשות הרבים וגם זו אינה קושיא גדולה דשאני התם דכיון שהיין בחצרו של ישראל בפתח פתוח לרשות הרבים דמי דאמר המתא אתי ומיהו כשיש לו עליו מלוה אסור שלא התירו יינו של ישראל כשישראל וגוי דרים בחצר אלא כשלא נמצא שם אבל זה שנמצא שם אסור דחיישינן דילמא נגע ומכל מקום הקושיא הראשונה קושיא גדולה ור״תם ז״ל פירש דרישא דמתני׳ בדלא כתב לי׳ התקבלתי אבל מיירי בשיש מפתח או חותם ביד ישראל שאם לא כן היאך יאמרו בגמר׳ דנשרי ליה משום רוכלין שעוברין לפי שעה או משום אשפה וכי מפני כן ימנע הגוי מליגע ביין שהוא ברשותו שאין עליו שום חותם ושום מפתח והוא נוח ליגע בו אלא בודאי שיש עליו מפתח או חותם דמרתת לשבור המפתח או החותם כן יראנו דהכל או הכא לאשפה או העולה בדקל כששובר הדלת כך פירש ר״ת ז״ל ועדין אינו נכון שאם הוא כן איך לא הזכירו זה כמו שהזכירו שהפתח פתוח לרשו׳ הרבים ועל כרחינו אין לנו אלא מה שפירש רבינו הר״מבן ז״ל דרישא כפשוטה בלא מפתח וחותם ובלא התקבלתי כי הגוי עושה יינו בכשרות כדי שימכרנו לישראל ויודע שהוא מרויח בזה יותר משימכרנו לגוים ומרתת מליגע בו אם ירגישו בו שמא יפסידוהו עליו ולא יסמכו בו לעולם.

ומה ששנינו שנתנו ברשותו לא בחצרו שהוא דרכו דאם כן הא ודאי מפתח וחותם בעי או שומר ולא מהני בהא פתח פתוח לרשות הרבים אלא שנתנו ברשותו באוצר שיש לו שאינו דר שם ולהכי קתני ברשותו ומעתה אפי׳ אין עליו מלוה לישראל ולא מפתח ולא חותם אלא שהוא נעול בלבד אם ישראלים דרים שם הרי הוא מותר דמרתת גוי למיזל התם דילמא חזי ליה שום ישראל מן הדרים בעיר ומפסידו ליה וכאותה שאמרו בין הגתות שמנו דכיון דכולי עלמא מפני מימר השתא חזו לי ומפסידו לי ולהכי סגי ברוכלין ואשפה ודקל ומיהו הני מילי ביממא אבל בלילה צריך שומר או שני חותמות.

ואפשר שאם ישראלים דרים שם בשכונה ההיא שאף בלילה מותר כשהאוצר נעול דשכבי מידע ידעי אף בלילה ומרתת דילמא מדרשי ומפסידו ליה ובישראל דר באותה חצר דמי ומיהו מאי דפרכינן בגמרא מרוכלין לא פרכינן אלא למשרייה ביממא אי איכא שומר בלילה וכן באשפה ודקל.

וסיפא דקתני המטהר יינו של נכרי כו׳ בבא באנפי נפשיה היא בשמכרו לישראל וכתב לו התקבלתי ואף על פי שאין שם מפתח ולא חותם וגם אין הפתח פתוח לרשות הרבים אלא שהוא נעול במנעול ואין גוי דר שם אלא שהוא ברשותו של גוי וכיון שישראל דר באותה העיר מרתת גוי מליגע בו שהרי נתפס כגנב על הנגיעה כיון שאין לו אפותיקי על היין ולא אמרו דאם ישראל דר בחצר אחרת אינו מותר אלא כשמפתח וחותם בידו אלא כשהגוי דר באותה חצר.

וכתב ר׳ ז״ל דבין ברישא ובין בסיפא אם נמצא הגוי שם אסור דכיון שהבית שלו אינו נתפס כגנב על הכניסה חיישינן דילמא נגע.

וא״ת אם כן היאך הביאו לעיל בגמרא ראיה ממשנה זו לדברי שמואל שהתיר בשאין לו לגוי מלוה על היין דהא במשנה זו לא התירו אלא כשלא נמצא שם ואלו שמואל התיר על אותה משנה דקתני שנמצא הגוי בצד הבור ויש לומר דשאני התם שאין לגוי שייכות בבית והוא נתפש כגנב על הכניסה וכל שנמצא שם דינו כאילו לא נמצא כיון שאין לו מלוה על היין אבל בזו שהבית שלו ואינו נתפש כגנב על הכניסה כל שנמצא שם ראוי הוא לאסור כנ״ל לתרץ דברי רבינו ז״ל. ואי קשיא לך והרי המניח נכרי בחנותו או בקרון או בספינ׳ שאינו נתפס על הכניסה ואפילו הכי כל זמן שלא הודיעו שהוא מפליג ומרתת השתא אתי ישראל היין מותר כיון שנתפס על הנגיעה י״ל דהנהו נמי לא קשיא דשאני התם שנכנס ברשותינו ולא אשכחן ליה דשני במידי אבל הכא שנכנס שלא ברשותינו במקום שאינו נתפס על הכניסה לבדה ראוי הוא לחוש לו שכבר שינה והוה ליה נועל החנות או הפליג ספינתו דאסיר כדאיתא התם.

וכן נראה לקמן בפרק השוכר מדברי ר״שי ז״ל שכתב גבי אי אית ליה לאשתמוטי כו׳ וכל היכא שיש לגוי שיכות בבית סמכה דעתיה לומר לכך נכנסתי ונגע ולא מרתת וכן היה אומר מורי הרב ז״ל בדברי רבו ז״ל. אבל מורי הר״שבא ג״כ היה מפקפק להתיר אף בשנמצא שם הגוי כיון דנתפס כגנב על הנגיעה. והיכא שראינוהו שנכנס שם ובריא לנו שלא נגע או שלא שהה כדי שיוכל ליגע אומר מורי הר״אה ז״ל כי היין מותר ולא חיישינן שמא פעמים אחרות בא ונגע שזה שינוי מחודש הוא דלא אירתת ואין לנו אלא מקום חדושו בלבד.

גמרא בעיר שיש בה דלתים ובריח פר״שי ז״ל שאין נכנסין בה אלא ברשות וכולי עלמא ידעי כי עיילי בה ומצי למיקם בה ההיא שעתא ואין זה נכון דהא מסתמא אפילו בהא כל שבא ליכנס אין מודיעין לכל אלא לאנשים ידועים והר״אבד ז״ל פירש עיר חשובה שרוכליה ממנה ואינה צריכה לרוכלים דעלמא ומיירי נמי בשאין לאחרים דרך שם לקנות ולמכור. והוי יודע דכל שהבית פתוח לרשות הרבים או לאחד ממקומות אלא היין מותר בשתיה ואף על פי שאין כולו כנגד הפתח ולא דמי לעובדא דבזעא דבפרק השוכ׳ דהתם נמצא שם אבל כאן שלא נמצא שם כיון דאמרינן דמרתת למיעל הרי הוא בחזקת שלא נכנס שם כלל ומה לי עומד כל היין כנגד הפתח או שאינו עומד וכן כתב מורי הר״שבא נר״ו וכן עיקר ואם הוא שלא כדברי הר״אבד ז״ל.

המשנה האחת עשרה והכונה בה להשמיענו כשיש לגוי שיכות בבית וביין והוא שאמר המטהר יינו של נכרי ונתנו לרשותו בבית הפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראל מותר בעיר שכולה גוים אסור עד שיהא שומר משמר ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר ר' שמעון בן אלעזר אומר כל רשות גוים אחת היא אמר הר"ם מטהר יינו של נכרי הוא שישתמש בו ישראל מתחלת עשייתו עד שיהא טהור ויניח אותו ברשות בעל היין ולפיכך צריך שיהיה הבית פתוח לרשות הרבים ויהיה במדינת ישראל לפי שהוא ירא ליכנס לבית שמא יראה אותו ישראל ויגיד לבעל היין שכבר נאסר אבל אם הניח אותו ביד גוי אחר לפי שלא יארע בזה על מה שאין לו שייכות ואפי' היתה המדינה כלה גוים ור' שמעון בן אלעזר חולק עליו ואומר כל רשות גוים אחת היא ואפי' ברשות אחר אסור והלכה כר' שמעון בן אלעזר ודע כי כשיהיה מפתח וחותם ביד ישראל הוא מותר לדברי הכל ואע"פ שהוא ברשות גוים:

אמר המאירי המטהר יינו של נכרי פירוש שקנה ענבים מן הנכרי ודרכם ועשה את היין בטהרה ברשותו של גוי ולא פרעו אלא שעדין היין כאלו הוא של גוי ואין ישראל יכול להוציאו משם וכן אם הגוי עשה על ידו את יינו בטהרה כדי למכרו לישראל והיין ברשות הגוי אלא שהיא רשות המיוחדת לכך הן שהשאילה לישראל או שהשכירה הן אם הוא עצמו עושהו בטהרה שמיחד לו רשות ומרשה בו את ישראל עד שאין רשות לגוי ליכנס בה בלא ישראל אע"פ שאין ישראל דר שם כל שלא נמצא הגוי שם מותר בשני דברים אחד שיהא פתחה פתוח לרשות הרבים ואין הגוי יכול ליכנס שם ממקום שהוא דר בו אלא דרך פתח הפתוח לרשות הרבים והשני שיהו ישראלים דרים באותה העיר ובשני אלו מותר אף בלא חותם מתירא הוא ליכנס לשם שמא יראו ויפסידו את יינו ויראה לי אף בלילה ומ"מ דוקא בשלא נמצא באותו בית הא אם נמצא אסור ואין צריך לומר אם היה דר שם ובעיר שכלה גוים והוא הדין בשאינו פתוח לרשות הרבים אסור אע"פ שלא נמצא עד שיהא יושב ומשמר או יוצא ונכנס ומכאן אתה למד שצריך שיהו ישראלים הרבה דרים בעיר שאם באחד לבד מה הוצרך ליושב ומשמר ויוצא ונכנס הואיל ודר בעיר די לו בכך שהרי התרת בישראלים דרים בעיר לבד אלא שבזו ר"ל מה שהתרנו בישראלים דרים בה לרבים אנו צריכים ומתירא שאם לא יראנו זה יראנו אחר או שמא כל שדר שם דיו באחד אלא שזה לא בא לדור ומ"מ שני חותמות דינם כשומר ומפתח וחותם כשני חותמות ויש חולקין לומר דשומר דוקא בעינן שמאחר שהיין שלו אינו מתירא אם לא יחזירם כמו שהיו ומזייף כמו שיכול ושמא אירע וזייף כראוי ר"ל שהחזירם כמו שהיו והדברים נראין בחותם שאפשר לזייפו בלא הכר כעין אותם שהוזכרו בפרק שני הא חותם של אותיות וכיוצא בו דינם כשומר בלא ספק ואם אין פתחו פתוח לרשות הרבים אם ישראל דר באותה חצר די לו בכך ומ"מ אם היה היין ברשות שהגוי דר שם אף בפתוח לרשות הרבים ואף בישראל בעיר או אף באותה חצר אסור אפילו לא נמצא בצד היין ויש מקילין בישראל דר באותה חצר ומ"מ ברשות גוי אחר מותר כל שאינו שלו אין לו שיכות בבית קרינא ביה אע"פ שהוא של חברו ור' שמעון בן אלעזר אומר כל רשות גוים אחת היא והרי היא כשלו ואין הלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה ובאה המשנה השתים עשרה אחריה לבאר חלק רביעי והוא שיש לו שיכות בבית ולא ביין ואמר על זה המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין מוציאו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים אמר הר"ם ואע"פ שהמפתח וחותם ביד ישראל כיון שאין הרשות כלו שלו אסרו חכמים לפי שישתמש בו ויעשה אותו יין נסך:

אמר המאירי המטהר יינו של נכרי על הדרך הנזכר אלא שפרעו או שמ"מ כתב לו שטר התקבלתי ואפילו דרך אמנה הואיל ומ"מ אם ישראל רוצה להוציאו אינו יכול לעכב על ידו אין כאן שיכות יין כלל ואע"פ שדין נתפש כגנב אין כאן הואיל ויש לו טענה אצל הבית מ"מ יש כאן חזקת המשתמר אחר שאין לו שיכות ביין ומותר אף בלא פתח פתוח לרשות הרבים ובלא שום חותם ואפילו אין ישראל דר באותה חצר ודוקא בשאין הגוי דר באותה חצר הא אם הגוי דר באותה חצר אסור אם אין ישראל דר שם גם כן וגדולי הרבנים מצריכין בזו מפתח או חותם ואין הדברים נראין וכן גדולי המפרשים מצריכים בה שיהא ישראל דר באותה העיר ומ"מ אם נמצא עומד בצד הגת יש מתירין מפני שזה אצלם חזקת המשתמר והואיל ומתירא על היין אע"פ שאין נתפש כגנב על הבית מירתת ואמר השתא אתי ומביאים ראיה ממעשים הנזכרים בפרק השוכר ס"ט א' במניח נכרי בחנותו ויינו בקרון וספינה והיה אוכל על השלחן והניח לגין על הדולבקי שבכלם אינו נתפש כגנב על הבית ואעפ"כ כל שלא הודיעו שמפליג מותר ואע"פ שאמרו שם ע' א' ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל וגוי ואשתכח גוי ביני דני ואמר רבא אם נתפש כגנב שרי ואי לאו אסור שמשמעו שכל שאינו נתפש על הבית אע"פ שמתירא על היין אסור פירשוה דוקא בשנעלו הפונדק שנעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר ומ"מ גדולי הרבנים פירשו בפרק השוכר שכל שיכול להשמט בעמידת הבית אע"פ שמתירא על היין אסור ולא נאמר אצלם חזקת המשתמר אלא כשהיה שם הגוי מעקרו מדעת ישראל שאין לתלות כניסתו לנסוך והלכך נמצא שם אפילו היה פתוח לרשות הרבים אסור וכן הורו קצת גדולי הדורות ומ"מ הדברים נראין כדעת ראשון ויש מי שפירש משנה זו האחרונה שהיא חוזרת על משנה שלפניה בשיש לו שיכות בבית וביין ובאה להודיע שמה שהתרנו בפתח פתוח לרשות הרבים ושיש ישראלים בעיר דוקא בשישראל יכול להוציא היין משם ואין הדברים נראין אין ספק שבעל המשנה כיון להשלים במשניות אלו דין ארבעה הדינים שהזכרנו שיכות ביין ולא בבית בבית ולא ביין בשניהם שלא באחד מהם רצה ישראל להוציאו ואינו מוציאו כלומר שלא כתב לו התקבלתי או שכתב לו דרך אמנה ומ"מ אינו בוטח בו להוציאו הואיל ומן הדין הוא עושה כן אסור:

זהו ביאור המשנה ושתיהן הלכה פסוקה הן ומה שבא תחתיהן בגמרא כך הוא:

כל שהצרכנו במשנה ישראלים וגוים דרים בעיר דוקא בעיר דלתים ובריח ופי' בה גדולי הרבנים שאין נכנסין בה אלא ברשות וכשישראל נכנס אף זה יודע ונזהר ואין לעמוד עליו הא בעיר שנכנסין בה בלא רשות אע"פ שכלה גוים הרי כישראלים דרים בה מתירא הוא שמא יכנסו לשם רוכלים המחזרים בעיירות ממקום אחר והרבה מתמיהים בפירושם שהרי מ"מ היאך הגוי יודע שעה שיבא אלא שגדולי המפרשים פי' בעיר דלתים ובריח ר"ל עיר חשובה שאינה צריכה לרוכלים ממקום אחר ואין הדברים נראין אף בזו יש להקל ולומר שמתירא הוא מן הבאים לקנות וקצת גאוני הראשונים פי' בעיר שנסגרת בדלתים ובריח והגוי בטוח שאין ישראל בא לשם ומעתה בזמן הזה כל העיירות כישראלים דרים שם הוא שהליכתם מצויה תמיד אלא שאין ראוי להורות כן אלא במקום פסידא יתירא ומטעם זה השמיטוה גדולי הפוסקים שלא לפרוץ גדר בענינים אלו:

יש מי שהקשה אחר שרוכלים המחזרים בעיירות מפקיעין את האיסור היאך אסרו בנכרי שהיה מעביר כדי יין של ישראל בהודיעו שהוא מפליג כמו שיתבאר בפרק השוכר והלא עוברי דרכים יש שראויים להפקיע את האיסור ועוד שכבר פירשנו בפרק שני שאין מקום מעבר מציל אלא מחשש חלוף אבל לא חשש נסוך ונראין הדברים שאין מקום מעבר מציל מחשש נסוך מפני שאין הכל בקיאים בה אבל המטהר יינו על ידי ישראל הכל יודעין בו וכן פרשוה קצת חכמי האחרונים אף הם חזרו והקשו אף באין ישראל דר ואין רוכל מחזר הרי לא הודיעו שמפליג ותירצו שכל שהוא דר בעיר אחרת כל שיוצא מן העיר מודיעו שמפליג הוא וכל שכן בזו שיש לו שיכות בבית וביין ואין יראה עליו ואפשר שלא נאמר דין מודיעו שמפליג בשהניחו ברשות עצמו כמו שיתבאר אלא שאין הדברים נסעדים בראיה:

מה שהצרכנו במשנה פתח פתוח לרשות הרבים אם היה פתוח לאשפה דיו שהכל באים שם לדברים שבצנעה וכן אם לא היה פתוח לרשות הרבים אלא שיש סמוך לו בית של ישראל ויש בביתו של ישראל חלון שממנה פתח האוצר נראה דיו לא היה בפתחו של ישראל חלון אלא שיש בחצרו דקל שבשעה שעולה עליו אוצר זה נראה דיו מתירא הוא שמא יעלה ויראה ואפילו נפסק ראשו של דקל זה ואינו מוציא פירות מתירא הוא שמא יעלה לשם לסבה אחרת ואפילו היה דקל זה שלא ברשות ישראל הואיל והוא במקום המופקר שכל אדם יכול לעלות בו ר"ל שאינו ברשות גוי ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שאין כל אלו עומדים במקום רשות הרבים אלא ביום אבל בלילה צריך לישן בתוכו ואפילו אם פתוח לרשות הרבים ועוד כתבו שלא נאמרו הדברים אלא בשכל היין נראה משם הא כל שלא נראה אלא מקצת היין מה שנראה מציל ומה שלא נראה לא הציל אפילו בפתוח לרשות הרבים ואין הדברים נראין שהרי מן הסתם אין כל יין שבאוצר נראה דרך חלון ואפילו דרך פתח שהרי יש ממנו בצדדים שבבית ואלו כן לא נשמט בעל התלמוד מלהזכירה ואם מפני שאמרו בפרק אחרון ע' א' כל דלהדי ביזעא שרי הרי אותם הדברים אמורים בשנודע שנכנס בודאי ולא עוד אלא שהדלת סגר אחריו כמו שהוזכר שם בפירוש אבל בזו פתח פתוח שברשות הרבים מפקיע את האיסור מצד שהיא מפחידתו על הכניסה וכן אשפה וחלון ודקל והואיל ועל הכניסה עצמה אנו דנין ניצל הכל וכן פירשוה חכמי האחרונים והן הן הדברים:

בד"ה המטהר יינו כו' בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור ואף בפתח פתוח כיון שאין כאן מפתח כו' עכ"ל אבל במפתח וחותם אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים ואפילו אין פתח פתוח מותר ודקתני בחצר אחרת מותר לאו דוקא אלא דחצר אחרת הוי כעיר שכולה עובדי כוכבים כיון שאין פתוח לרה"ר כמ"ש התוספות לקמן ודו"ק:

בא"ד שכולה עובדי כוכבים אי הפקידו כו' ממקום הזול למקום כו' כצ"ל:

בא"ד דה"פ בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אף ביש מפתח וחותם ועלה מפרש אין השומר כו' עכ"ל נראה לפרש דבריהם דר"ל דההיא דאין השומר צריך כו' אינו פירושא דרישא בעיר שיש בה עובדי כוכבים וישראלים מותר דההיא איירי דוקא במפתח וחותם אלא אהא דקתני בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אף במפתח וחותם ומיהו איירי נמי מכל שכן דאסור בלא מפתח וחותם ועלה מפרש בכל הנך גווני דקתני אסור ביושב ומשמר מותר ואין השומר כו' דהשתא האי היתרא איירי אף בלא מפתח וחותם ויותר נראה להגיה בדבריהם אף ביש מפתח וחותם עד שישב ומשמר ועלה מפרש אין השומר וכו' ורצה לומר דעד שישב ומשמר ודאי דהיינו שומר גמור אף בלא מפתח וחותם ומשמע שבא לפרש דיוצא ונכנס חשיב כשומר גמור והיינו שומר דרישא כפירוש זה מוכיחין דברי התוספות בפרק קמא דחולין אקושיא אחרת שם וע"ש:

ד"ה המטהר יינו של עובד כוכבים וכו' וא"ת היאך נוכיח ממתניתין וכו' וי"ל דה"פ בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שישב ומשמר ועלה מפרש אין השומר צריך וכו' אע"פ שיוצא ונכנס כצ"ל ור"ל דמדקתני עד שישב ומשמר שזהו שומר גמור ופשיט' היכא שיש כאן שומר ורואה שלא נגע בו עובד כוכבים מותר לכתחלה אפילו בלי שום מפתח וחותם ועלה קא מפרש אין השומר וכו' אלא אע"פ שיוצא ונכנס. ר"ל שיוצא ונכנס הוי כמו שומר גמור מכלל דביוצא ונכנס נמי מותר אפילו לכתחלה [אפילו] בלא מפתח וחותם ודו"ק: