Commentary page
Avodah Zarah 42a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 42a
Avodah Zarah 42a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 348 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מציק גברא אלמא וישראל הוה:
והציץ בו על שפת הבור לידע אם זכר:
כהן חכם ומורה הוראה הוה ונתכוין להורות לה ישיבת ימי הטומאה וימי טהרה:
ברדלס בלשון ארמי אפא:
מצוין שם וכבר אכלוהו או גררוהו לחור שלהן ולא איהל כהן זה על המת:
כמין נפל וספק ספיקא היא דשמא לא נפל היה אלא שפיר מלא רוח:
לידע אם רוח הפילה ולא תשב עליו ימי טומאה וטהרה. אם נפל הפילה:
ואם תמצי לומר וכו' ואם יראה שהוא נפל עדיין יציץ אם זכר אם נקבה:
27 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 42a · Sefaria
Tosafot
של מציק אחד פ"ה אנס ובתוספתא גרס מוסק פירוש מוסק זיתים:
ובא כהן והציץ בו אותו כהן שוטה היה דאפילו לקרובים אינו מטמא לנפלים דבעינן דומיא דאביו ואמו (כדאיתא בת"כ ועיין תוס' פסחים ובנדה):
לידע אם זכר וכו' ושפחה מטמאה בלידה וכן משמע בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית נמול לשמונה וכללא דמלתא כל שאין אמו טמאה לידה אינו נמול לשמונה רישא דברייתא בור שמטילין בו נפלים טהור פירוש שרגילין להטיל בו נפלים ועלה מייתי מעשה בשפחתו של מציק:
מפני שחולדה וברדלס מצוין שם וגררוהו לחורן איבעית אימא הבור רה"ר וכגון שאינו עמוק עשרה ואפ"ה אין זה ספק טומאה ברה"ר אם לא גררוהו דמיירי בבור קצר שהיה ראשו ממלא פי הבור ואיבעית אימא דודאי בבור רה"י שהוא עמוק י' ואין לתמוה אפי' ודאי גררוהו ניחוש שמא גררוהו תחת רגליו וטומאה רצוצה בוקעת ועולה דסתם חור שרצים יש בהן פותח טפח אי נמי י"ל דמיירי דבור קיימא ברשות היחיד ורגלי כהן ברה"ר:
שהטילה כמין נפל וצ"ל שנבדק הבור קודם שהטילתו לתוכו כיון שרגילין להטיל בו נפלים:
עובד כוכבים ששיפה וכו' פי' וקשיא לרשב"ל וצריך לומר מדלא משני שאני התם דעיקר עבודת כוכבים קיים ש"מ דרשב"ל שרי אפילו בעיקר עבודת כוכבים קיים בשלא כדרך גדילתה וכן משמע בסמוך דאיהו גופיה מותיב לרבי יוחנן (לקמן ע"ב) מההיא דיתיז בקנה ואע"פ שעיקר עבודת כוכבים קיים:
הכא נמי כדרבא צ"ע בכל הני ודקארי לה מאי קארי לה פשיטא דלישני בהו כדרבא [ועי' היטב תוספות שבת מג. ד"ה כופה עליה ועוד שם קכג: ד"ה איתיביה אביי]:
ספק עובד כוכבים חתכו ספק ישראל חתכו מותר פי' הקונטרס דתלינן בעובד כוכבים דהא ספק ספיקא הוא ושמא לא נעבדו מעולם ויפה כוון דאי ס"ד דחשבינן להו ודאי נעבדין אם כן תקשי לרבי יוחנן גופיה אמאי מותר נהי נמי דליכא למיחש לנחתכה מאליה דלא שכיחא חתוכה מאליה כמו שבורה מאליה ואם כן אין רוב חתיכות לאיסור כי היכי דאיכא בעבודת כוכבים רוב שבירות לאיסור אלא הכא פלגא ופלגא חשיב חתיכות עובד כוכבים להיתר וחתיכות ישראל לאיסור אפ"ה אין להתיר בכך דהא רבי יוחנן אית ליה דאפילו ספק היתר הרגיל אינו מוציא מידי ודאי איסור כ"ש הכא שאין רגילות כל כך בחתיכות דעובד כוכבים ואין כאן ספק היתר הרגיל ויש כאן ודאי איסור וא"ת בספק נעבד נמי תקשי סיפא ישראל ודאי חתכו אסור ומאי שנא משברי צלמים דמודי רבי יוחנן דמותרין מטעם ספק ספיקא ויש לומר דיש להתיר יותר בשברי צלמים לפי שיש לתלות שבירתם בעובד כוכבים יותר מבישראל שאם היה ישראל שוברה היה מבערה מן העולם וגם אם נשתברה מאליה שכיח טפי דעובד כוכבים מבטל לה כשמוצאה דמימר אמר איהי לא מצלה נפשה והשתא איכא תרי טעמא להיתירא אבל כשחתכו ישראל ליכא אלא חד טעמא להיתירא שיש לומר שמא כשימצאנה העובד כוכבים חתוכה יבטלנה ובהך טעמא לחודה אין להתיר לרבי יוחנן אף בספק נעבד:
Tosafot on Avodah Zarah 42a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
(סוגיא) ישראל שפחסה לעבודת כוכבים של עובד כוכבים כלומר רצף צורתה ואינה ניכרת כלל אלא כאילו טס בעלמא היא לא ביטלה מ"ט גזרינן דלמא מגבה ליה ישראל וכיון דמגבה ליה קנאה וכי הדר מבטיל לה הוי לה עבודת כוכבים של ישראל ועבודת כוכבים ביד ישראל אין לה בטילה עולמית. תוב אקשי מן אבני מרקוליס שהביא ישראל וחיפה בהן טרטראות כו' ומן ישראל ששיפה עבודת כוכבים ושנינן בכולהו גזרינן דלמא מגבה להו וקני להו בהגבהה והם עדיין בחזקתן וכיון דקנאם אע"ג דבתר הכי נשברו לא בטלי כדרבא דאמר עבודת כוכבים של ישראל לא בטלה לעולם. ומותבינן תוב אף לא ירקות פי' אין זורעין תחת האשירה ירקות בימות הגשמים מפני שהנביה פי' עלי האשרה נובלות על הירקות והוה להן לזבל ונמצאו הירקות גדילות מן העבודת כוכבים. ואמאי תיהוי זה הזבל שנפל מן האילן כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה.
ופרקינן שאני התם דאשרה היא עיקרו של אילן קיימת.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 42a · Sefaria
Ritva
גזירה דילמא מגבה לה ישראל מעיקרא והדר מבטל לה והויא לה עבודה זרה של ישראל שאין לה בטלה עולמית. פירוש דאף על גב דכי מגבה לה איסורי הנאה היתה ישראל זוכה באיסו׳ הנאה לחשבם שלא להוסיף בהם איסור ומכאן לישראל הזוכה בחמץ בפסח שהוא אסור לאחר הפסח כדין חמץ גמור שהיה לו קודם הפסח שעבר עליו הפסח מ״ר.
אתיביה רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח כו׳ אלמא אסורה אחר שחיקה ותהוי כעבודה זרה שנשתברה מאיליה איכא למידק ולרבי יוחנן נמי היכי ניחא דהא לדברי הכל כל ששחקו אותה ואין בה תועלת של כלום ואבודה מכל אדם לא סגיא דלא מייאש גוי מאיסורא נמי וכל דמייאש גוי אפילו מאיסורא דכלי עלמא בטלה וכדאמרן לקמן נהי דאייאש מממונא מאיסורא מי מייאש אלמא אי מייאש אף מאיסורא דכולי עלמא בטלה ויש לומר דשאני הכא דהוי שלא בפניו של גוי והוה ליה יאוש שלא מדעת ולכך אסורה אפילו לרבי יוחנן ומיהו לריש לקיש דקילה ליה עבודה זרה שנשתברה מאיליה ואפילו היכא דשבריה קיימין ויכול לתקנה קאמר שהיא מבוטלת ואף על פי שהוא שלא בפני הגוי וכל שכן בזו שהיא אבודה ממנו ומכל אדם.
אף לא ירקות כו׳ ואמאי ותהוי כעבודה זרה שנשברה מאיליה פירוש ואף על פי שזה כדרך גדלתה קס״ד דלריש לקיש נמי הוה לן למימר דמבטל ליה גוי כיון דלא מצלה נפשה שלא תבול עליה כשאר אילנות ולבסוף פרקי׳ דאין ע״ז בטלה דרך גדילתה דניחא ליה בנשירת עליה כדי שתתחדש בענפים חדשים.
Ritva on Avodah Zarah 42a · Sefaria
Meiri
כבר ידעת שהיולדת טמאה כנדה אחד היולדת ולד חי ואחד היולדת ולד מת ואפילו נפל ואם זכר יושבת שבעה לטומאה ושלשים ושלש לטהרה ולנקבה כפלים לטומאה וכפלים לטהרה והוא שתפיל מארבעים יום ואילך ואם לא הוכר בין זכר לנקבה יושבת ימי טומאה של נקבה ומשלמת לימי טהרה עד סוף ימי טהרה של זכר כמו שיתבאר במקומו הוחזקה מעוברת וילדה ואין ידוע מה ילדה כגון שעברה בנהר והפילה שם או שהפילה בתוך הבור וגררתו חיה חזקה ולד הפילה ויושבת לזכר ולנקבה ואם לא הוחזקה מעוברת הרי זו ספק יולדת ותשב לזכר ולנקבה ולנדה על הדרך שיתבאר במקומו ובתורת כהנים אמרו שאף שפחה כנענית בדרך זה וכמו שאמרו כאן מעשה בשפחתו וכו' ופירשו בה שהשפחה בעצמה הפילה:
כבר בארנו בכמה מקומות שהנפל אע"פ שלא נתקשרו אבריו בגידין מטמא באהל כמת עצמו ומתוך כך בור שהוא ידוע שמטילין בו נפלים המאהיל עליו טמא ואפילו היו חולדה ובורדליס מצויין שם שאין ספק מוציא מידי ודאי:
אשה שהפילה ולא ידעה מה הפילה והשליכה מה שהפילה לבור אחד שאין משליכים בו נפלים הואיל ולא נודע בדבר זה שהפילה אם הוא נאד מלא רוח שאינו מטמא או שמא הוא נפל שמטמא אם חולדה ובורדליס מצויין שם ספקו טהור שהרי יש כאן הרבה ספקות שמא אינו דבר המטמא ואם תמצא לומר שכן שמא חולדה ובורדליס גררוהו ויש פוסקין כן אף בשהפילה נפל בודאי מפני שחזקת חולדה ובורדליס חזקה גדולה היא והוה ליה כודאי:
ע"ז של גוי יש לה בטלה וכל שבטלה גוי קודם שתבא ליד ישראל מותרת בהנאה אבל אם באה ליד ישראל קודם שתתבטל הרי הוא ע"ז של ישראל ואין לה בטלה לעולם וגוי מבטל ע"ז שלו ושל חברו ואפילו לא היה זה המבטל עובד אותה של חברו כגון שזה לפעור וזה למרקילוס וישראל אינו מבטל ע"ז לעולם אף של נכרי ואף ברשות הנכרי ולא מן הדין אלא שמא יגביהנה קודם בטול והרי היא ע"ז ביד ישראל שאין לה בטילא ובטול זה לא סוף דבר קטוע אזן וחוטם וכיוצא בו אלא פיחסה אע"פ שלא חסרה בטלה:
גוי שהביא אבנים מן המרקילוס וחיפה בהם דרכים וטרסיאות הואיל ואין הדבר מזומן להחזירם למקומם בטול הוא ומותרות אבל ישראל שעשה כן אסורות וכן גוי ששיפה את הצלם של ע"ז שלא לצורך הצלם כגון ליפותו ולנאותו אלא לצורך עצמו הרי זו בטלה והיא ושפאיה מותרין שיפה אותה לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין וישראל שעשה כן אף לצרכו לא הועיל וכן גוי בשל ישראל לא הועיל:
ע"ז שלא נתבטלה ובאה ליד ישראל אסור ליהנות ממנה ומצות עשה לאבדה וכיצד מאבדה שוחק וזורה לרוח ודיו או מטילה לתוך הים בעין שאין חוששין בים הגדול לימצא אח"כ הא בנהרות שמציאתם קרובה אח"כ צריך לפרר ואע"פ שבשוחק וזורה לרוח הקרקע מזדבל בכך אין זה כלום שהרי באשרה עצמה מותר ליטע תחתיה ירקות בין בימות החמה בין בימות הגשמים שמ"מ הקרקע שאינה נאסרת עוזרת בהצמחה וכל שדבר אסור ודבר מותר גורמין לו מותר בכל מקום וכן שדה שנזדבלה בזבל ע"ז מותר לזרעה ויש חולקין בזו ולמטה יתבאר:
אחר שביארנו ששברי ע"ז מותרין מי שמצא צורת דירקון אע"פ שסתם צורה זו נעשית לע"ז והיה ראשו חתוך מותר שתולין את הדבר שביד גוי נעשה כמו שבארנו:
Meiri on Avodah Zarah 42a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה לידע אם זכר כו' בור שמטילין בו נפלים טהור כו' עכ"ל ומהך רישא לא בעי לאקשויי אמאי טהור הא ודאי מטילין בו נפלים וספק גררוהו די"ל דהכא ידע ודאי לתרץ כיון דעכשיו לא היו מטילין אלא שהיו רגילין כבר להטיל אית לן למימר דודאי גררוהו בזמן הזה וק"ל:
בד"ה מפני שחולדה כו' דמיירי בבור קצר כו' ולמאי דמוקי לה דהטילה כמין נפל צ"ל גררוהו מפני נפלים שהיו מטילין בו כבר דאע"ג דאיירי בנבדק הבור כמ"ש התוס' לקמן היינו משום דתלינן בגרירות חולדה ודו"ק:
בא"ד ואין לתמוה כו' דסתם חור שרצים אין בהן פותח כו' עכ"ל ויש לתמוה לדבריהם דאדרבה מהאי טעמא דסתם חור שרצים אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה והיה נ"ל להגיה דסתם חור שרצים יש בהן פותח טפח ואין הטומאה בוקעת ועולה אבל בתוספות דפרק קמא דפסחים ובפרק כל היד הוכיחו דהאי חור ע"כ אין בה פותח טפח דא"כ היה מביא הטומאה לבור ע"ש וע"כ נ"ל דכל זה מלשון הקושיא והתירוץ חסר בתוספות וכצ"ל דיש לומר דגררוהו ואכלוהו קאמר א"נ י"ל דמיירי כו' כצ"ל והאי תירוצא איתא גם שם בתוס' ע"ש:
בד"ה עובד כוכבים ששיפה כו' וצריך לומר מדלא משני כו' עכ"ל צ"ע למאי דמוקי לקמן הא שיפוין דעיקר עבודת כוכבים קיימת וקתני לצורכה כו' ולא מדייק הכי מרישא דקתני לצורכו היא ושיפויה מותרין ע"כ דאית לן למימר כיון דהיא ושיפויה מותרין לא מקרי עיקר עבודת כוכבים קיימת והכי נמי הכא איכא למימר דמלצורכו פרכינן לר"ל תהוי כעבודת כוכבים שנשברה מאליה ויהיה היא ושיפויה מותרין כמו בעובד כוכבים וכן דקדק רש"י לפרש דמלצורכו פרכינן הכא והשתא אין מקום לקושיית התוס' דלא מצי לשנויי שאני התם דעיקר עבודת כוכבים קיימת דהא מלצורכו פרכינן ודו"ק:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 42a · Sefaria
Maharam
ד"ה בא כהן והציץ וכו' דאפי' לקרובים אינו מיטמא לנפלים דבעינן דומיא דאביו ואמו ר"ל שהם בני קיימא וכתבו כן משום דיש מפרשים שם דהנפל לא היה של השפחה אלא של גבירתה היה וכהן זה קרוב היה ולכך רצה ליטמא ולכך כתבו התוס' דע"כ כהן זה שוטה היה דאפילו לקרובים וכו':
ד"ה לידע וכו' רישא דברייתא וכו' משום דלא שייך למתני אמר רבי יהודה מעשה וכו' אם לא מיתני ברישא דין כיוצא בו שעלה קאי אמר רבי יהודה וכו':
ד"ה מפגי שחולדה ובררלס וכו' הוקשה להם לתוס' ממ"נ אי בור זה היה רשות הרבים בלא טעם זה שחולדה וברדלס גררוהו היה טהור משום דלא דבר ברור ודאי הוא שהאהיל עליו דשמא היה הנפל מונח בצד האחר מן הבור ולא האהיל עליו והוי ספק טומאה בר"ה דטהור ואי איירי שהיה הבור רשות היחיד מאי אהני טעמא דחולדה וברדלס וכו' הא עכ"פ איכא למיחש דשמא גררוהו תחת רגלי הכהן וטומאה בוקעת ועולה וספק טומאה ברה"י טמא לכך כתבו אי בעית אימא הבור רשות הרבים וכו' ואי בעית אימא הבור רשות היחיד וכו' ואפ"ה ליכא למיחש שמא גררוהו תחת רגלי הכהן משום דסתם חור שרצים יש בו פותח טפח ואינה בוקעת ועולה ועיין בפסחים דף ט' דכתבו התוס' שם איפכא דסתם חור אין בו פותח טפח ע"ש והשתא דברי התוס' מבוארים אבל יש להקשות כיון דיש לפרש דבור זה היה רשות הרבים א"כ מאי פריך בגמרא ואין ספק מוציא מידי ודאי מהאי עובדא דכהן דנימא דשאני התם דהוה ברשות הרבים וספק טומאה ברשות הרבים טהור ולכך אע"ג דספק הוא אם גררוהו ולא האהיל עליו וספק שמא לא גררוהו והאהיל על הטומאה הוי ספק טומאה ברה"ר וטהור אבל בעלמא לעולם אימא לך דאין ספק מוציא מידי ודאי ויש לתרץ בדוחק דס"ל לגמרא דאם איתא דאין ספק מוציא מידי ודאי לא הוי מקרי ספק טומאה ברה"ר אלא הוי מקרי ודאי טומאה ברה"ר אלא ודאי משום דקי"ל להכמים דספק מוציא מידי ודאי טהרוהו וק"ל:
ד"ה ספק עובד כוכבים חתכו וכו' וא"ת בספק נעבד נמי תקשה סיפא וכו' ומאי שנא משברי צלמים וכו' וי"ל דיש להתיר יותר וכו' לא ידעתי מי דחקו להתוס' לתרץ קושיא זו דמאן מכריח לן לומר דלרבי יוחנן בנשתברה מאליה או נחתכה ודאי [ע"י] ישראל דהוי שום ספק ביטול למה לא נאמר דלר"י לא הוי שום ביטול כלל וא"כ לא דמי כלל למצא שברי צלמים דשם הוי ספק ביטול דשמא נשברו ע"י עובד כוכבים שבטלם וא"כ הוי ספק ספיקא ולכך מודה ר"י דמותרים וק"ל:
Maharam on Avodah Zarah 42a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אמר אביי שפחסה עיין לקמן דף מד ע"א תוס' ד"ה כאן:
רש"י ד"ה אלא וכו' דכל דבר הפקר עי' מג"א סי' תקפ"ו סק"ה:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 42a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 42, Amud Aleph, about 348 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 125 words
Opens “שֶׁל מֵצִיק אֶחָד בְּרִימּוֹן, שֶׁהֵטִילָה נֵפֶל לְבוֹר,…”
- Segment 215 words
Opens “וְהָא הָכָא, דְּוַדַּאי הֵטִילָה נֵפֶל, סָפֵק גֵּרְרוּהוּ,…”
- Segment 311 words
Opens “לָא תֵּימָא הֵטִילָה נֵפֶל לְבוֹר, אֶלָּא אֵימָא:…”
- Segment 48 words
Opens “וְהָא ״לֵידַע אִם זָכָר אִם נְקֵבָה הוּא״…”
- Segment 520 words
Opens “הָכִי קָאָמַר: לֵידַע אִם רוּחַ הִפִּילָה, אִם…”
- Segment 610 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כֵּיוָן שֶׁחוּלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִן שָׁם…”
- Segment 718 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: מָצָא תַּבְנִית יָד, תַּבְנִית רֶגֶל —…”
- Segment 86 words
Opens “הָא תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל: בְּעוֹמְדִין עַל בְּסִיסָן.…”
- Segment 921 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: גּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל…”
- Segment 1017 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁפְּחָסָהּ. וְכִי פְּחָסָהּ מַאי הָוֵי?…”
- Segment 119 words
Opens “הָנֵי מִילֵּי דְּפַחֲסַהּ גּוֹי, אֲבָל פַּחֲסַהּ יִשְׂרָאֵל…”
- Segment 1229 words
Opens “וְרָבָא אָמַר: לְעוֹלָם כִּי פַחֲסַהּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי…”
- Segment 1329 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: גּוֹי שֶׁהֵבִיא אֲבָנִים מִן הַמַּרְקוּלִיס, וְחִיפָּה…”
- Segment 143 words
Opens “הָכָא נָמֵי, כִּדְרָבָא.…”
- Segment 1534 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: גּוֹי שֶׁשִּׁיפָּה עֲבוֹדָה זָרָה לְצׇרְכּוֹ —…”
- Segment 163 words
Opens “הָכָא נָמֵי, כִּדְרָבָא.…”
- Segment 1729 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ…”
- Segment 183 words
Opens “הָכָא נָמֵי, כִּדְרָבָא.…”
- Segment 1930 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יָסְיָאן אוֹמֵר: מָצָא…”
- Segment 203 words
Opens “הָכָא נָמֵי, כִּדְרָבָא.…”
- Segment 2119 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לֹא יְרָקוֹת…”
- Segment 226 words
Opens “שָׁאנֵי הָתָם, דְּעִיקַּר עֲבוֹדָה זָרָה קַיֶּימֶת.…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Avodah Zarah 42a · Segment 8 — “הָא תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל: בְּעוֹמְדִין עַל בְּסִיסָן.”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Avodah Zarah 42a · Segment 10 — “אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁפְּחָסָהּ. וְכִי פְּחָסָהּ מַאי הָוֵי? וְהָא תְּנַן:…”
Original text
שֶׁל מֵצִיק אֶחָד בְּרִימּוֹן, שֶׁהֵטִילָה נֵפֶל לְבוֹר, וּבָא כֹּהֵן וְהֵצִיץ לֵידַע אִם זָכָר אִם נְקֵבָה, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִיהֲרוּהוּ, מִפְּנֵי שֶׁחוּלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִן שָׁם.
of one violent person [ metzik ] in the city of Rimon, who cast a non-viable newborn into a pit, and a priest came and looked into the pit to ascertain whether the baby was male or whether it was female, as the length of time of a woman’s ritual impurity after childbirth, even if she gave birth to a non-viable newborn, depends on whether the child was male or female (see Leviticus, chapter 12). And the incident came before the Sages to rule whether or not the priest had contracted ritual impurity while standing over the corpse, and they deemed him ritually pure. The basis for this ruling was due to the fact that as martens and polecats [ bardelas ] are common there, it is likely that the body was dragged away before the priest arrived at the pit.
וְהָא הָכָא, דְּוַדַּאי הֵטִילָה נֵפֶל, סָפֵק גֵּרְרוּהוּ, סָפֵק לֹא גֵּרְרוּהוּ, וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי!
The Gemara concludes its objection: And here, in this case, where it is certain that the woman cast the non-viable newborn into the pit, and it is uncertain whether an animal dragged it away and it is uncertain whether no animal dragged it away, the Sages nevertheless ruled that an uncertainty comes and overrides a certainty.
לָא תֵּימָא הֵטִילָה נֵפֶל לְבוֹר, אֶלָּא אֵימָא: הֵטִילָה כְּמִין נֵפֶל לְבוֹר.
The Gemara rejects this interpretation of the baraita : Do not say that the woman certainly cast a non-viable newborn into a pit; rather, say that she cast an object similar to a non-viable newborn into a pit. Perhaps it was not the body of an infant; it might have merely been congealed blood, which does not impart impurity. Therefore, it is a conflict between uncertainty and uncertainty; it is unclear whether the item that was cast into the pit could have rendered the priest ritually impure, and even if it could have, it might have already been dragged away.
וְהָא ״לֵידַע אִם זָכָר אִם נְקֵבָה הוּא״ קָתָנֵי!
The Gemara asks: But isn’t it taught in the baraita : To ascertain whether it was male or whether it was female, indicating that the only uncertainty was with regard to its sex, as it was certainly a non-viable newborn?
הָכִי קָאָמַר: לֵידַע אִם רוּחַ הִפִּילָה, אִם נֵפֶל הֵטִילָה, וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר נֵפֶל הֵטִילָה — לֵידַע אִם זָכָר אִם נְקֵבָה.
The Gemara answers that this is what the baraita is saying: The priest attempted to examine two aspects of the miscarried entity. He sought to ascertain whether the woman miscarried, bearing an amorphous mass, or whether she cast a non-viable newborn into the pit; and if you say that she cast a non-viable newborn, he sought to ascertain whether it was male or whether it was female.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כֵּיוָן שֶׁחוּלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִן שָׁם — וַדַּאי גֵּרְרוּהוּ.
And if you wish, say that there is a different answer: This case is not a conflict between certainty and uncertainty; rather it is a conflict between certainty and certainty. Since martens and polecats are common there, they certainly dragged the body away. Consequently, the ruling in this case does not contradict the principle that an uncertainty does not override a certainty.
אֵיתִיבֵיהּ: מָצָא תַּבְנִית יָד, תַּבְנִית רֶגֶל — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּהֶן נֶעֱבָד. אַמַּאי? הָא שְׁבָרִים נִינְהוּ!
§ The Gemara returns to the dispute with regard to an idol that broke. Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from the mishna: If one found an object in the figure of a hand or in the figure of a foot, these are forbidden, as objects similar to those are worshipped. Rabbi Yoḥanan asks: Why are they forbidden? Aren’t they fragments, which according to Reish Lakish should be permitted?
הָא תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל: בְּעוֹמְדִין עַל בְּסִיסָן.
The Gemara answers: Didn’t Shmuel interpret the mishna as referring to a case where these objects are standing on their pedestals, which shows that they were designed this way initially?
אֵיתִיבֵיהּ: גּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ, וְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל גּוֹי. אַמַּאי? תֶּיהְוֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מֵאֵלֶיהָ!
Rabbi Yoḥanan raised another objection to the opinion of Reish Lakish from a mishna (52b): A gentile can revoke the idolatrous status of his own object of idol worship or that of another gentile, but a Jew cannot revoke the status of a gentile’s object of idol worship. Rabbi Yoḥanan asks: Why can’t a Jew revoke the status of a gentile’s idol according to Reish Lakish? Let it be treated like an object of idol worship that broke on its own, which Reish Lakish deems permitted.
אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁפְּחָסָהּ. וְכִי פְּחָסָהּ מַאי הָוֵי? וְהָא תְּנַן: פְּחָסָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ — בִּטְּלָהּ!
Abaye said: That mishna is referring to a case where the Jew bent the idol out of shape without actually breaking it. The Gemara asks: And if he merely bent the idol out of shape, what of it? But didn’t we learn in a mishna (53a) that if one bent an idol, changing its shape, even if he did not remove any part of it, he thereby revoked its status as an object of idol worship?
הָנֵי מִילֵּי דְּפַחֲסַהּ גּוֹי, אֲבָל פַּחֲסַהּ יִשְׂרָאֵל לָא בַּטְּלַהּ.
The Gemara answers: This statement applies only in a case where a gentile bent the idol, changing its shape; but in a case where a Jew bent it, changing its shape, its status as an object of idol worship is not revoked.
וְרָבָא אָמַר: לְעוֹלָם כִּי פַחֲסַהּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי בַּטְּלַהּ, אֶלָּא גְּזֵרָה דִּלְמָא מַגְבַּהּ לַהּ וַהֲדַר מְבַטֵּיל לַהּ, וְהָוֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְכׇל עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.
And Rava said a different answer: Actually, the basic halakha is that in a case where a Jew bent it, changing its shape, its status as an object of idol worship is also revoked. But the Sages issued a decree that such an idol retains its idolatrous status, lest a Jew first lift it up and then attempt to revoke its status. In this case the idol’s status is not revoked, as when a Jew lifts an idol he acquires it, and it becomes an object of idol worship in a Jew’s possession, and any object of idol worship in a Jew’s possession can never have its idolatrous status revoked. Therefore, only when an idol breaks on its own does Reish Lakish maintain that its status is revoked.
אֵיתִיבֵיהּ: גּוֹי שֶׁהֵבִיא אֲבָנִים מִן הַמַּרְקוּלִיס, וְחִיפָּה בָּהֶן דְּרָכִים וּטְרַטְיָאוֹת — מוּתָּרוֹת, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵבִיא אֲבָנִים מִן הַמַּרְקוּלִיס וְחִיפָּה בָּהֶן דְּרָכִים וּטְרַטְיָאוֹת — אֲסוּרוֹת. אַמַּאי? תֶּיהְוֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מֵאֵלֶיהָ!
Rabbi Yoḥanan raised another objection to the opinion of Reish Lakish from a baraita : In the case of a gentile who brought stones from stone heaps that were used in the worship of the deity Mercury [ HaMarkulis ], and who then paved roads and built theaters [ vetarteiot ] with them, it is permitted to derive benefit from them, as the gentile revoked their idolatrous status. But in the case of a Jew who brought stones that were used in the worship of Mercury and who then paved roads and built theaters with them, it is prohibited to derive benefit from them. Rabbi Yoḥanan asked: According to Reish Lakish, why does a stone such as this retain its idolatrous status? Let it be treated like an object of idol worship that broke on its own, which Reish Lakish deems permitted.
הָכָא נָמֵי, כִּדְרָבָא.
The Gemara answers: Here too, Rabbi Yoḥanan’s question may be answered in accordance with the opinion of Rava that the Sages issued a decree that an object of idol worship retains its idolatrous status when a Jew attempts to revoke it, lest the Jew lift and acquire the idol, which would make it impossible to subsequently revoke its status.
אֵיתִיבֵיהּ: גּוֹי שֶׁשִּׁיפָּה עֲבוֹדָה זָרָה לְצׇרְכּוֹ — הִיא וְשִׁיפּוּיֶיהָ מוּתָּרִין, לְצׇרְכָּהּ — הִיא אֲסוּרָה וְשִׁיפּוּיֶיהָ מוּתָּרִין, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁשִּׁיפָּה עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין לְצׇרְכּוֹ בֵּין לְצׇרְכָּהּ — הִיא וְשִׁיפּוּיֶיהָ אֲסוּרִין. אַמַּאי? תֶּיהְוֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מֵאֵלֶיהָ!
Rabbi Yoḥanan raised another objection to the opinion of Reish Lakish from a baraita : In the case of a gentile who shaved down an object of idol worship for his own sake, as he needed the shavings, the idol itself and its shavings are then permitted. If he did it for the sake of the idol, to improve its appearance, the idol is forbidden, but its shavings are permitted. But in the case of a Jew who shaved down an object of idol worship, whether he did it for his own sake or for the sake of the idol, the idol itself and its shavings are forbidden. Rabbi Yoḥanan asked: According to Reish Lakish, in a case where a Jew shaved the idol for his own sake, why are the shavings forbidden? Let it be treated like an object of idol worship that broke on its own.
הָכָא נָמֵי, כִּדְרָבָא.
The Gemara answers: Here too, Rabbi Yoḥanan’s question may be answered in accordance with the opinion of Rava that the Sages issued a decree that an object of idol worship retains its idolatrous status when a Jew attempts to cause it to be revoked.
אֵיתִיבֵיהּ: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מֵטִיל לַיָּם. אָמְרוּ לוֹ: אַף הִיא נַעֲשֵׂית זֶבֶל, וּכְתִיב: ״לֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם״. אַמַּאי? תֶּיהְוֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מֵאֵלֶיהָ!
Rabbi Yoḥanan raised another objection to the opinion of Reish Lakish from a mishna (43a): Rabbi Yosei says: When one encounters an idol, he should grind the idol and throw the dust to the wind or cast it into the sea. The Rabbis said to him: What is the good of that? That also gives a Jew benefit from the idol, as it becomes fertilizer for his crops, and deriving any kind of benefit is prohibited, as it is written: “And nothing of the proscribed items shall cleave to your hand” (Deuteronomy 13:18). Rabbi Yoḥanan asked: According to Reish Lakish, why is this prohibited? Let it be treated like an object of idol worship that broke on its own.
הָכָא נָמֵי, כִּדְרָבָא.
The Gemara answers: Here too, Rabbi Yoḥanan’s question may be answered in accordance with the opinion of Rava cited above, that the Sages issued a decree with regard to this matter.
אֵיתִיבֵיהּ: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יָסְיָאן אוֹמֵר: מָצָא צוּרַת דְּרָקוֹן וְרֹאשׁוֹ חָתוּךְ, סָפֵק גּוֹי חֲתָכוֹ סָפֵק יִשְׂרָאֵל חֲתָכוֹ — מוּתָּר, וַדַּאי יִשְׂרָאֵל חֲתָכוֹ — אָסוּר. אַמַּאי? תֶּיהְוֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מֵאֵלֶיהָ!
Rabbi Yoḥanan raised another objection to the opinion of Reish Lakish from a baraita : Rabbi Yosei ben Yasian says: If one found an object in the figure of a dragon [ derakon ] with its head severed, but it is uncertain whether a gentile severed it and it is uncertain whether a Jew severed it, the object is permitted. But if it is certain that a Jew severed it, it is forbidden. Rabbi Yoḥanan asked: According to Reish Lakish, why is it forbidden? Let it be treated like an object of idol worship that broke on its own.
הָכָא נָמֵי, כִּדְרָבָא.
The Gemara answers: Here too, Rabbi Yoḥanan’s question may be answered in accordance with the opinion of Rava that the Sages issued a decree with regard to this matter.
אֵיתִיבֵיהּ: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לֹא יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּבִיָּיה נוֹשֶׁרֶת עֲלֵיהֶן. אַמַּאי? תֶּיהְוֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מֵאֵלֶיהָ!
Rabbi Yoḥanan raised another objection to the opinion of Reish Lakish from a baraita : Rabbi Yosei says that one may not even plant vegetables in the rainy season under a tree worshipped as an idol, as foliage may fall on them, serving as fertilizer. Rabbi Yoḥanan asked: According to Reish Lakish, why should a leaf from such a tree retain its idolatrous status? Let it be treated like an object of idol worship that broke on its own.
שָׁאנֵי הָתָם, דְּעִיקַּר עֲבוֹדָה זָרָה קַיֶּימֶת.
The Gemara answers: There it is different, as the main object of idol worship, the tree, still exists fully intact.