Commentary page
Avodah Zarah 19b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 19b
Avodah Zarah 19b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 446 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דלא ליפלוג לישני שלא יתחלקו הלשונות דהאי גריס שמעתא בהאי לישנא והאי גריס לה בלישנא אחרינא וחדא מילתא היא ומיהו תלמיד דגריס מתרוייהו (לישני) משתבש בגירסיה משום דמבלבל לישני:
ביומי ב' ימים מקרא וב' ימים משנה וכו' וכן כל שבוע ושבוע:
אם פריו יתן בעתו שיקבע עתים לתורה:
על הלומד ועל המלמד שאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון:
רשעים תרי משמע לומד ומלמדו. ל"א פריו יתן בעתו שלומד ועושה פרי כלומר מקיים מה שכתוב בתורה וזה עיקר:
הפילה לשון נפל שלא מלאו ימיו. כלומר תלמיד שלא מלאו ימיו רבים חלליו:
ועצומים המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות הורגין את דורן. ועצומים לשון ועוצם עיניו (ישעיהו לג):
ועד כמה הוי ראוי להוראה:
16 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 19b · Sefaria
Tosafot
ישלש אדם שנותיו וכו' אלא ליומי פ"ה ב' ימים מקרא ב' ימים משנה וב' ימים תלמוד ולשון ליומי דחקו לפרש כן מיהו אכתי איכא לאקשויי מי ידע כמה חי לכך נראה ליומי בכל יום ולכך תקנו פסוקי התמיד ומשנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל ונראה לר"ת דאנו שעוסקין בתלמוד בבלי דיינו כי הוא בלול במקרא במשנה ובתלמוד כדאמרינן בסנהדרין (דף כד.) בבל בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד:
אם פריו יתן בעתו נראה לפרש להר"ר אלחנן הוראה כדבסמוך ובקונטרס פירש לענין קביעות עתים לתורה:
הגיע לכיפה כו' ואית ספרים דגרסי אין עושין תכשיטין לעבודת כוכבים קטלאות נזמים וטבעות ר"א אומר מותר אכן נראה דלא גרס דלא מסתברא שיתיר שום תנא לעשות לכתחלה תכשיטי עבודת כוכבים ואין לומר דשרי ר"א משום איבה כדשריא בפ"ב (לקמן עבודה זרה דף כו.) לילד את העובדת כוכבים דלא דמי דהתם ודאי איכא איבה דליכא לאשתמוטי אבל הכא איכא לאשתמוטי למימר דאסר לן למעבד שום תכשיטי עבודת כוכבים וליכא למימר נמי דאתא לאשמועינן דבדיעבד שכרן מותר דא"כ היינו רבי אלעזר האמורא דגמרא דאמר אם בנה שכרו מותר ונראה שלא היה כתוב בספר רבינו שלמה מדלא פירש מאי קטלאות:
מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה וא"ת מ"מ הלא הוא אסור ליהנות מדמי עבודת כוכבים אפילו בפחות משוה פרוטה וא"כ נמצא איסור מעורב בשכרו וי"ל כיון דבשביל מכוש זה האחרון לא היה העובד כוכבים נותן ממנו משכירותו פחות א"כ אין לו עליו שכר עבודת כוכבים כלל ואע"פ שעובד כוכבים מקפיד על פחות משוה פרוטה בגזל מ"מ הכא ליכא קפידא כולי האי:
אלמא קסבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והכי נמי פרק האיש מקדש (קדושין דף מח.) גבי ההיא דעשה לי שירין נזמין וטבעות ואקדש אני לך אינה מקודשת ומפרש טעמא דכיון דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף א"כ כל פרוטה ופרוטה הויא לה מלוה והוי ליה מקודש במלוה דאינה מקודשת וקשה מ"ש מההיא דפרק איזהו נשך (ב"מ דף סה. ושם ד"ה שכירות) גבי מרבין על השכר דרבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואמר רבא דקו בה רבנן בהא מלתא ואוקמוה אקרא וי"ל דודאי כל זמן שאין הפועל חוזר אין לו שכרו עד לבסוף ואין לבעה"ב עליו משום בל תלין וגם מותר להרבות על שכר דליכא כאן אגר נטר אבל אם פועל בא לחזור מודו בהא דיוכל לחזור וישתלם שכרו לפי מה שעשה שבשעה שחוזר אז קרוי סוף ולא נפקא לן כלל התם פלוגתא בישנה בשכירות מתחלה ועד סוף כדמוכח התם מקראי דלא שייך אגר נטר כדאמרי' וגם איסור בל תלין ולא שייך פלוגתא ישנה לשכירות אלא הכא וגבי קדושין כדפרישית [ועי' תוס' ב"ק דף צט. ד"ה ואי בעית אימא ותוס' קדושין דף מח. ד"ה דכ"ע]:
Tosafot on Avodah Zarah 19b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
[לעולם] ישלש אדם כל יום ויום שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.
אשר פריו יתן בעתו אמר רבא אם פריו יתן בעתו כלומר בעת שהגיע להוראה ועלהו לא יבול אלא מתקיים ואם לאו עליו הכתוב אומר על המלמד שלא הגיע ללמד ועל הלמד ממנו לא כן הרשעים כי אם כמוץ וגו' והיינו דאמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. ומתי הגעתו בהוראה א"ר זירא מבן מ' שנה ולמעלה כלומר ישב ראש ישיבה ומת בן מ' שנה כבר פירשנוהו ביבמות ובראש השנה ופרקי' בימי רבה בר נחמני לא הוה עדיף מיניה אלא חכמי דורו כולן שוין הן לו לפיכך הורה.
ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה וליכא עדיף מיניה ואינו מורה:
מנין שאפי' שיחת חכמים צריכה תלמוד שנאמר ועלהו לא יבול ומצאנו שנקראו האילנות שיחים שנאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ:
כתיב בתורה ובנביאים ובכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין בתורה שנאמר ושמרתם את דברי הברית הזאת למען תשכילו וגו' בנביאים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל [בכתובים] דכתיב וכל אשר יעשה יצליח מי האיש החפץ חיים וגו' סור מרע ועשה טוב והתעסק בתורה שנקרא לקח טוב:
(מתני') [פיסקא] הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים אסור לבנותה:
א"ר אלעזר אם בנה שכרו מותר פשיטא. הכיפה משמשי עבודת כוכבים היא ומשמשי עבודת כוכבים בין לר' ישמעאל בין לר"ע אינן אסורין אלא עד שיעבדו דהא ר' ישמעאל ור"ע לא נחלקו אלא בעבודת כוכבים אבל במשמשי עבודת כוכבים דברי הכל עד שיעבדו חלוקת ר' ישמעאל ור"ע בפ' ר' ישמעאל אומר שלש אבנים (דף נא ע"ב) ופריק ר' ירמיה לא נצרכה להא דר"א אלא בשכירות עבודת כוכבים עצמה ודחי' ליה הניחא לר"ע איצטריך אלא לר' ישמעאל דאמר עבודת כוכבים דעובד כוכבים אינה אסורה אלא משתיעבד פשיטא ופרקי' לא נצרכה אלא למכוש אחרון כלומר אימת נקראת עבודת כוכבים במכוש אחרון בשעת גמר מלאכה ההוא מכוש אחרון לית ביה שו"פ אלמא קסבר ר"א ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכל שכירות קודם שתהיה עבודת כוכבים מותרת:
ראינו לגאון זצ"ל שאמר מותר לישראל להשכיר לעובד כוכבים בין פונדק בין חנות ובין חצר ובין ספינה והעובד כוכבים מפליג בה בשבת הני כולהו שריאן ואפי' בא"י דכבר פסיקא הלכתא כר' יוסי וכ"ש בשאר ארצות וליכא למיחש אלא במרחץ בלבד ולא בכל מרחץ אלא במרחץ הקרואה על שם ישראל ומפני מראית העין אסור ולא משום שביתה דלית שביתת כלים אלא לבית שמאי ואינה הלכה ואם יש לישראל דירה ובתוכה מרחץ שאין רוחצין בה אלא שוכני הדירה בלבד מותר להשכירה לעובד כוכבים:
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 19b · Sefaria
Rashba
מתני' הגיע לכיפה מקום ששם מניחין עבודה זרה אסור לבנותה משום דהוי תשמיש עבודה זרה. ואף על גב דתשמיש עבודה זרה לא מתסרי אינהו גופייהו עד דשיעבדו, אפילו הכי אסור לישראל לבנותו לעשות דבר שהוא תשמיש לעבודה זרה. אבל דימוסיאות שהוא אבן אחת שמקריבין עליה זבחים לעבודה זרה, דהוי תשמיש דתשמיש לעבודה זרה מותר, כיון דבשעת בנין עדיין לא נעבדו לעבודה זרה.
גמרא הניחא למאן דאמר עבודה זרה של נכרי. כלומר שעשאה ישראל למוכרה לגוי, אינה אסורה עד שתעבד, לפיכך אם בנה שם מותר. אלא למאן דאמר אסורה מיד, אמאי שכרו מותר, דהא שכר עבודה זרה קא שקיל, ואמר רבא בר עולא, עבודה זרה מאן קא גרים לה להקרות עבודה זרה, מכוש אחרון כשהיא נגמרת, ומכוש אחרון אין בו שוה פרוטה, והילכך שכר אותו מכוש מותר. דשכר הנאה אינו אסור אלא מקנס חכמים, כדאיתא לקמן בריש פרק השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך (סב, א), ופחות משוה פרוטה לא חשיב. ושכר מכושים ראשונים לאו שכר עבודה זרה נינהו, דאכתי לא הויא עבודה זרה. ושכירות ישנה מתחלה ועד סוף, והילכך עבר ובנה שכרו מותר. ומיהו לכתחלה לא יבנה בנייני עבודה זרה וכל שכן עבודה זרה עצמה. ופסקן של דברים כך הוא: דעבודה זרה עצמה ומשמשיה, כגון מקומות שבונין להעמיד שם עבודה זרה עצמה, אסור לכתחלה לבנותן, אבל אם עבר ובנה שכרו מותר. דהכי אסיקנא בקדושין פרק האומר (סג, א) גבי מתניתין דעל מנת שאעשה עמך כפועל, דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, ואין אומן קונה בשבח כלי. ועבודה זרה לא הויא אלא במכוש אחרון, ומכוש אחרון לית בזה שוה פרוטה, הילכך עבר ובנה שכרו מותר. ותשמיש דתשמיש דעבודה זרה אפילו לכתחילה בונין עמהם, והיינו מתניתין דתנן אבל בונין עמהם דימוסיאות, וכל שכן הבתים שמוכרים להעמיד העבודה זרה באחד ממקומותיהן שמותר לבנותן עד מקום שמעמידין שם העבודה זרה עצמה, וכשמגיע שם מסלק ידו ממנו, וכדתנן הגיע לכיפה מקום שמעמידין שם העבודה זרה, אסור לבנותה.
מתני' אין מוכרין להם במחובר לקרקע. פירוש: בארץ ישראל או בסוריא, שאסרו למכור להם קרקע משום לא תחנם (דברים ז, ב), דחניית ארץ ישראל חשיבא, ובמחובר לקרקע משום חניית קרקע נגעו בה. ואף על גב דקתני סתמא, אין מוכרין, לאו בכל אתר קא אסר, דהשתא בחוצה לארץ מוכרין קרקע עצמה, מחובר שאינו אלא משום מכירת קרקע לא כל שכן. אלא אמתניתין דלקמן (עבודה זרה כ, ב) סמיך, דקתני אין משכירין להם בתים באץ ישראל ואין צריך לומר שדות.
אבל מוכר משיקוץ [ותימה] דהא פשיטא דאמאי סליק אדעתא דידן למיסר משיקוץ, יש לומר דתנא הוא לגלויי רישא, דלא תימא דמחובר לקרקע אינו אסור אלא למכור לו אילן לפירותיו לבד [עד] שייבש האילן, דסתם לוקח אילן מחובר לקרקע להעמידו לפירותיו הוא לוקחו, והילכך הוא אסור דחניית קרקע הוא זה (למי) [לימי] העץ, אבל מחובר על מנת לקוץ יהא מותר כרבי יהודה דהעומד לקוץ כנקצץ דמי וחניית קרקע אין כאן, קא משמע לן אבל מוכר הוא משיקוץ דוקא, אבל על מנת לקוץ לא דילמא משהי ליה ולא קייץ.
Rashba on Avodah Zarah 19b · Sefaria
Ritva
על פלגי מים אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. פי׳ דריש מים תורה ודריש פלגי מלשון חלוקה כהדא דכתיבנא כי בימיו נפלגה הארץ ופריך ומי ידע כמה חיי ומהדרינן כי קאמרינן ביומי ויש מפרשים ימי השבוע דבהא לא אמרינן מי ידע כמה חיי ויש מפרשי׳ שיחלוק כל יום ויום לשלשה חלקים מיהו לכולהו פירושי אינם חלקים שוים אלא שילמוד משלשתן אבל כל אחד כפי מה שצריך ומועיל יותר ואומר רבינו נר״ו שאין זה אלא בתחלת תלמודו של אדם אבל כשהאדם עומד על תלמודו ודאי צריך שיתן רוב זמנו בתלמוד ושישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבת ויעיין מעט בנביאים וכתובים לפעמים וכתבו בשם רב עמרם ז״ל כי מפני מימרא זו נהגו העם בכל יום שחרית לקרוא פ׳ של תורה את קרבני לחמי וזהו מקרא ואחר כך פרק איזהו מקומן משום משנה ואחר כך רבי ישמעאל אומר משום תלמוד כדי שיצאו בזה ידי חובה אותם שאין להם פנאי כל היום ללמוד וזה שבררו להם פרק איזהו מקומן יותר משאר הפרקים אומר מורי נר״ו מפני שכולו שנוי בלא שום מחלוקת כלל ואעפ״י שאין כולו הלכה דהא קתני הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ואנן קיימא לן לדעת רבי׳ הר״מבן ז״ל כרבי עקיבא דסבירא ליה אכילת פסחים כל הלילה דהא איכא חדא סתמא כוותיה במסכת מגילה בפ״ב מ״ש אחר שנשנה כל הפרק כולו בלא מחלוקת כלל הוא ראוי לשנות יותר משאר פרקים. הא דאמרינן בהגדה דרבי יוחנן בן תרדיון מוטב שיתננה מי שנתנה ולא אחבול בעצמי כתוב בגליוני התוספות שהיה אומר ר״ת ז״ל דהיכא שמתירה שלא יכריחוהו לעבור על דת מותר לחבול בעצמו והכי איתא במדרש כתיב אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מכאן אזהרה לאדם שלא יחבול בעצמו יכול אפי׳ בשאול מלך ישראל פי שחבל בעצמו מפני שהיה מתירא שמא יעבירוהו על דת תלמוד לומר אך מיעט דבכי האי גוונא שרי ומכאן לומדין לשחוט הנערים בגזירות מפני העברת הדת ע״כ מצאתי בגליוני התוספות והם דברים שצריכין תלמוד ועיון גדול אלא שכבר הורה זקן ושמענו בשם גדולי צרפת שהתירו כך הלכה למעשה.
מכוש אחרון אין בו שוה פרוטה ואם תאמר וכי פחות משוה פרוטה דע״ז מותר הוא בהנאה הא ודאי אסור דהא כתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וכיון שנתערב כולו אסור מחמתו ויש לומ׳ דאנן הכי קאמרינן דמכוש אחרון כיון שאין בו שוה פרוטה לא חשיב שכר שלא היה הגוי מחסר משכירותו כלום אפילו לא היה עושהו כיון שאין בו שוה פרוטה כנ״ל.
מתני׳ אין מוכרין להם במחובר לקרקע פי׳ אילן שהוא מחובר לקרקע ולא אתא תנא השתא לאשמועינן דין איסור מכירת קרקע לגוים אם הוא בכל מקום אם לאו אלא הכי קאמר כלמקום שאסור למכור קרקע אסור למכור מחובר לקרקע שהמחובר לקרקע אף בענין זה כקרקע שאם אין אתה אומר כן תקשי הלכתא אהלכתא דהא קיימא לן לקמן כרבי יוסי דאמר דבחוצה לארץ מוכרין אפילו שדות ואילו הכא פסיק ותני אין מוכרין במחובר לקרקע כלל וק״ל כסתם מתני׳ כדאיתא לקמן אלא ודאי כדפרישנא. אבל מוכר הוא משיקוץ כי הא קמ״ל דאע״ג דהוה מחובר לקרקע מעיקרו לא אסרו בו מכירה משום חשש מכירת מחובר עצמו ולאשמועי׳ נמי דרישא אפי׳ במוכר אילן יבש על מנת לקוץ אסרינן כרבי מאיר דאמר אין מוכרין אלא שחוטה ר׳ יאודה אומר מוכר הוא על מנת לקוץ.
Ritva on Avodah Zarah 19b · Sefaria
Meiri
לעולם ישליש אדם ימיו ורגעיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד עד שיהא כלול בידיעת כל הדברים:
ולעולם יהא נזהר בהוראה עד שיהא מגיע לכך והוא שיהא בן ארבעים שנה ואם לא היה בעיר גדול ממנו רשאי להורות אף בפחות מיכן אם מוצא עצמו ראוי לכך:
לעולם יתמיד אדם לעסוק בתורה שאין אדם זוכה לשלמות עד שיעסוק בתורה והוא שדרשו ז"ל נצור לשונך מרע שמא יאמר הואיל ונצרתי לשוני מרע אלך ואתגרה בשינה תלמוד לומר סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כבר ביארנו שאם בנה עמהם והגיע למקום שמעמידין שם ע"ז אסור לבנותה מ"מ אם עבר ובנה שכרו מותר ולא סוף דבר במשמשי ע"ז שהרי אינן אסורין עד שיעבדו ר"ל עד שישתמשו בהם לע"ז אלא אף בע"ז עצמה שמשנעשית נאסרה אע"פ שלא נעבדה עדין אם עשאה לגוי שכרו מותר מפני שאין שם ע"ז עליה עד מכוש אחרון וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואין כאן דמי ע"ז אלא דמי הלואה ומכוש אחרון אין בו שוה פרוטה שמא תאמר והרי גוף ע"ז אף בפחות משוה פרוטה נאסרה שנאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם פי' רבותי דוקא במוכרה או נהנה מדמיה אבל בשכירות ונטילת שכר הטורח אין זו הנאה גמורה ולא נאסר אלא מתורת קנס על שרוצה בקיומו ובפחות משוה פרוטה לא גזרו ולמדת שכל ענין הלכה ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ומה שאמרו במציעא פרק נשך אין שכירות משתלמת אלא בסוף לענין פרעון נאמרה שאין זמן הפרעון עד שנגמרה המלאכה הא לענין קנייה מתחלה ועד סוף קנה ראשון ראשון:
המשנה השמינית והכונה בה ככונת מה שלפניה אין מוכרין להם במחובר לקרקע פירוש אין צריך לומר שאין מוכרין להם גופו של קרקע מפני שצריכין אנו להזהר שלא נהא אנו גורמים להושיבם בקבע בינותינו בארץ ישראל כמו שנאמרה בתורה שלא להטעות המון העם באליליהם וכמו שכתבנו למטה אלא אף פירות ותבואה ואילנות המחוברין לקרקע אין מוכרין להם שמאחר שכל המחובר לקרקע כקרקע דמי גזרינן הא אטו הא אבל מוכר הוא לו משיקצץ שמכירת דברים התלושים אין בהם סבה לחניית קרקע ובא ללמד שאף מכירה במחובר על מנת לקוץ אסור ודלא כר' יהודה וכדקאמר בתר הכי ור' יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ והלכה כר' מאיר ואין מוכר לו אילן אלא קצוץ וכן קמה אלא קצורה וכן שחת אלא גזוזה ויש חולקין לפסוק כר' יהודה ודוקא בשדעתו של ישראל עליה שלא להניחה לו שם ודברים אלו כלם בארץ ישראל ובסוריא נאמרו ומטעם עבודת האלילים שהזכרנו שאלו בחוצה לארץ הרי מכירת קרקע מותרת כדאיתא בסוגיא דמתניתין לדעת ר' יוסי שהלכה כמותו ואם תפרשה אף בחוצה לארץ וכר' מאיר שאוסר בה מכירת קרקע אין הלכה כן אלא בארץ ישראל ומתוך כך נוח לנו לפרשה לדעת ר' יוסי שהלכה כמותו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנאמרו עליה בגמרא אלו הם:
Meiri on Avodah Zarah 19b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה הגיע לכיפה כו' דא"כ היינו ר"א האמורא דגמרא כו' עכ"ל צ"ע דהא ר"א אמורא דגמרא בעבודת כוכבים עצמה איירי כדמסיק ור"א דמתני' לא איירי אלא בתכשיטי עבודת כוכבים דלא הוי אלא משמשי עבודת כוכבים ואפשר דהכי קאמרי דהיינו רבי אלעזר אמורא דגמרא כדבעי למימר מעיקרא דמיירי במשמשי עבודת כוכבים ופשיטא דשרי וליכא מאן דפליג ודו"ק:
בד"ה אלמא קסבר כו' אבל אם פועל בא לחזור מודו כו' עכ"ל ר"ל דאפילו מאן דאית ליה אינה לשכירות אלא לבסוף מודה דפועל יכול לחזור ועיין בתוס' דפ' איזהו נשך וק"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 19b · Sefaria
Maharam
תד"ה הגיע לכיפה וכו' דא"כ היינו רבי אלעזר האמורא דגמרא וכו' ר"ל וא"כ מה אתי לאשמועינן האמורא כיון דכבר שמעי' זה מדברי ר"א התנא ויש לדקדק הא כבר מוקמינן לה דר' אלעזר אמר ר' יוחנן דלעיל לא אתי לאשמועינן אלא בעבודת כוכבים עצמה וזה לא שמעינן מר"א התנא דמתניתין דלא איירי אלא בתכשיטי עבודת כוכבים וצ"ל דהתוס' ס"ל דתכשיטי עבודת כוכבים דינן כדין עבודת כוכבים בעצמה וכיון דאשמועינן ר"א דמתני' דבתכשיטי עבודת כוכבים שכרן מותר ה"ה בעבודת כוכבים עצמה:
ד"ה אלמא קסבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכו' אבל אם פועל בא לחזור מודו בהא דיכול לחזור וישתלם שכרו וזהו פי' ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף דכל שעה שרוצה לחזור משתלם לשכרו לפי מה שעשה ושם גבי מרבין על השכר אותו דין תלוי במה שאין השכירות משתלם אלא בסוף כשאינו חוזר ואע"ג דישנה מתחלה ועד סוף ברצה לחזור ולכך לא שייך אגר נטר כשאומר אם תשלם לי לאחר י"ב חדש תתן לי י"ב דינרין ואם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשרה דינרין דאדרבה מה שישלם י"ב דינרין לאחר י"ב חדש כך הוא שוה ולא בשביל שממתין לו השכירות דהא בלא"ה אינה משתלמת אלא לבסוף אלא מה שאומר אם מעכשיו הרי הוא לך הוא מוזיל גביה בשביל שנותן השכירות עכשיו ודין ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואין משתלמת אלא לבסוף תרי מילי אינון ולא סתרי אהדדי ולכך לא קשו ההיא דהכא לההיא דפרק איזהו נשך כלל כי טעם דהכא תלי בישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואע"ג דאינה משתלמת כ"א בסוף וטעמא דהתם תלי בשכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף אע"ג דישנה מתחלה ועד סוף וק"ל:
Maharam on Avodah Zarah 19b · Sefaria
Ben Yehoyada
'עַל פַּלְגֵי מָיִם' לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו שְׁלִישׁ בְּמִקְרָא, שְׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה, שְׁלִישׁ בְּתַלְמוּד (תהלים א, ג). ונראה לי בס"ד דריש ' מָיִם ' [90] עולה מספר צ' ואם תשלש מספר תשעים יהיה כל שליש גימטריא למ"ד [3÷90=30] שהוא לשון לימוד וזהו שנאמר ' פַּלְגֵי מָיִם ' רצונו לומר חלקים ופלגים של מספר 'מָיִם' שכל פלג עולה ל' שהוא לשון לימוד ושלשה למד הם לימוד מקרא ולימוד משנה ולימוד תלמוד. ומה שאמר לְיוֹמֵי אפשר לומר הכונה יום ב' ויום ה' ללמוד המקרא ויום א' ויום וא"ו ללמוד ה'משנה' אותיות 'נשמה' שבהם ענין חלק הנשמה בסוד הכונה של קדושת שבת ויום ג' ויום ד' ללמוד התלמוד ועל דרך זה יבא פשט לשון 'לְיוֹמֵי' לנכון דהא לא אמר 'לְשָׁעוֹת'. והנה ' תַּ לְמוּד מִ שְׁנֶה מִ קְרָא' ראשי תיבות 'תמם' שהוא לשון תמימות כי בשלשה לימודים אלו יהיה תמים בעסק התורה רמז לדבר וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד 'תֻּמָּם' (דברים לא, ל) ראשי תיבות ' תַּ לְמוּד מִ שְׁנֶה מִ קְרָא' והוא למפרע ' מִ קְרָא מִ שְׁנֶה תַּ לְמוּד'. ובזה יובן וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (שמות יט, ה) דוגמת הסגו"ל שהוא משולש כן לימוד שלכם יהיה משולש. ובזה יובן בס"ד (קהלת ד, יב) 'וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד' זה לימוד התלמוד אז 'הַשְּׁנַיִם' הם מקרא ומשנה 'יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ' כי התלמוד מפרש דברי המקרא ודברי המשנה 'וְחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק' רצונו לומר לימוד המשולש בשלשה אלו לא במהרה ינתק שלא ישתכח מן הלב. ובזה יובן בס"ד שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד (משלי ל, כט) כלומר 'שְׁלֹשָׁה' הנזכר שהם מקרא משנה תלמוד 'מֵיטִיבֵי צָעַד' לישראל 'וְאַרְבָּעָה' המה 'מֵיטִבֵי לָכֶת' ארבעה הם ארבע חלקים של פרד"ס [פשט רמז דרש סוד].
שֶׁאֲפִילּוּ שִׂיחַת חוּלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכָה תַּלְמוּד (תהלים א, ג) נראה הכונה על פי מה שאמרו בגמרא דחולין (חולין קיא:) דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאכלן בכותח ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח רב אמר אסור נותן טעם הוא ושמואל אמר מותר נותן טעם בר נותן טעם הוא, והא דרב לאו בפירושא אתמר אלא מכללא אתמר דרב אקלע לבי רב שמי בר חייא בריה חש בעיניו עבדו ליה שייפא כלומר משיחא מסממנים בתוך קערה ובתר הכי רמו ליה תבשיל בתוך אותה קערה טעים ליה טעמא דשייפא אמר 'יהיב טעמא כולי האי' פירוש שחזר ונתן טעם בתבשיל ומאן דשמע דברים אלו שאמר רב בן מדעתו לענין דינא בעלמא דנותן טעם בר נותן טעם חשיב טעמא ממש ואסור בדגים שעלו בקערה לאכלן בכותח. נמצא מן שיחה של החכמים נלמוד הלכות גמורות בדברי תורה.
כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מַצְלִיחִין לוֹ (דברים כט, ח) נראה לי בס"ד לכן התורה נקראת לקח דכתיב כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד', ב') והיינו לֶקַח [138] עולה מספר הַצְלָחָה [138] ואמר ' כָּל הָעוֹסֵק ' ולא אמר 'כָּל הַלּוֹמֵד' לרמוז שזה איירי בלומד על מנת לעשות שהוא ענין עסק או הכונה שהוא מכוון לתקן העולמות למעלה ונמצא בעת שלומד הוא עוסק ממש שמתקן ובונה עולמות. ואומרו ' נְכָסָיו מַצְלִיחִים לוֹ ' קא משמע לן בתיבת 'לוֹ' רצונו לומר שיזכה לעשות מצות וצדקות מנכסיו ואז יהיו 'לוֹ' כמו שאמרו מונבז המלך אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי (בבא בתרא יא.). ונראה לפרש בס"ד הטעם שזוכה להצלחה כי ידוע ששם ' כס ־ ה בפ ־ ז ' שהוא אותיות 'כֶּסֶף וְזָהָב' הרמוז בפסוק וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב (תהלים קה, לז) הוא מסוגל ומועיל להצלחה וכמו שאמרו המקובלים ז"ל והתורה שבכתב מכונית בשם 'כֶּסֶף' ותורה שבעל פה מכונית בשם 'זָהָב' ובזה פרשנו פסוק 'וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב' כלומר בזכות תורה שבכתב ותורה שבעל פה ולכן אמר 'וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף' (יחזקאל טז, יג) ועל כן הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה 'ב' תורה' שהוא תורה שבכתב הנקראת 'כֶּסֶף' ותורה שבעל פה הנקראת 'זָהָב' נְכָסָיו מֻצְלָחִים לוֹ שבזכותם שנקראים 'כֶּסֶף וְזָהָב' יזכה לקבל שפע הצלחה משמות 'כס־ה בפ־ז' שהם אותיות 'כֶּסֶף וְזָהָב'. גם נראה לי בס"ד מה שאמר 'דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים' כי בתורה כתיב אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן (משלי ה, יט) וג' פעמים 'חֵן' [58×3=174] כנגד תורה נביאים כתובים עולה קע"ד כמנין שני שמות הנזכר שהם 'כס־ה בפ־ז' [174] המסוגלים להצלחה. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שֶׁהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מֻצְלָחִין, כי ידוע מה שאמר הרח"ף ז"ל ששם ' הימ ־ ל ' [85] הרמוז בראשי תיבות ה וּא יִ שְׁלַח מַ לְאָכוֹ לְ פָנֶיךָ (בראשית כד, ז) מסוגל להצלחה והנה שם זה מספרו פ"ה כמנין ה' 'טוֹב' [17×5=85] וידוע התורה נקראת חלק טוב דכתיב כִּי חֵלֶק טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד, ב) והיא חמשה ספרים שהם חמשה חלק טוב ונמצא בחמש פעמים טוב כנגד חמשה חומשי תורה יש מספר שם הימ־ל שעולה חמשה פעמים 'טוֹב' ולכן העוסק בתורה נכסיו מוצלחין לו על ידי שם הימ־ל הנזכר.
מַאן בָּעֵי חַיֵּי, מַאן בָּעֵי חַיֵּי (תהלים לד, יג) נראה לי בס"ד טעם לכפל הלשון דבא לרמוז על שני מיני אריכות ימים האחת באיכות והאחת בכמות. ועוד נראה לי על דרך מה שאמר רבותינו ז"ל (חגיגה טו.) זכה נוטל חלקו וחלק חבירו. ועוד נראה לי בס"ד מַאן בָּעֵי חַיֵּי לנפש וּמַאן בָּעֵי חַיֵּי לגוף כי המשכת חיי הנפש הוא בחינה בפני עצמו והמשכת החיים לגוף הוא בחינה בפני עצמו כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בכונת 'זכרינו לחיים' בעשרת ימי תשובה בשער הכונות ובזה ניחא דאמרו ליה 'הַב לָן חַיֵּי' ולא כפלו לשונם כאשר כפל הוא דסתם בני אדם אינם מבקשים אלא על חיי הגוף בלבד.
אֵין "טוֹב" אֶלָּא תּוֹרָה (משלי ד, ב) נראה לי בס"ד נקיט לשון שלילה כי תואר 'טוֹב' ראוי יותר לקראו על התורה כי בשלימות ישראל בתורה כראוי יתעלה אות וא"ו דשם הוי־ה שהוא סוד תורה שבכתב ויהיה בחינת יו"ד דשם הוי־ה ואז השם הוא אותיות 'יהיה' [30] כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל על פסוק בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד (זכריה יד, ט) ונמצא הוא ב' פעמים ט"ו כי אותיות י־ה מספר ט"ו [15×2=30] ולכן התורה שבה תהיה השלימות הזאת של ב' ט"ו נקראת 'טוֹב' שהוא 'ב' ט"ו' ולזה אמר 'אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה' רצונו לומר אין ב' ט"ו אלא על ידי התורה. או יובן בס"ד אומרו ' אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה ' כי כל מלאכה ופעולה שלוקח האדם שכר עליה אין גופה של מלאכה טובה לאדם אלא הטוב בא לו מבחוץ שהוא השכר שנותנים לו בעבורה אך גופה של מלאכה אינה אלא יגיעה רבה מה שאין כן התורה הנה העסק הזה עצמו שעוסק בתורה הוא טוב לאדם שהאדם מתענג ושש ושמח בגוף העסק כמו שאמר דוד המלך ע"ה שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קיט, קסב) לזה אמר אין דבר בעולם נקרא טוב גמור שיהיה גופו של אותו דבר טוב לאדם אלא דוקא התורה.
Ben Yehoyada on Avodah Zarah 19b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 19, Amud Bet, about 446 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 122 words
Opens “דְּלָא לִיפַּלּוּג לִישָּׁנֵי. ״עַל פַּלְגֵי מַיִם״. אָמַר…”
- Segment 29 words
Opens “מִי יָדַע אִינִישׁ כַּמָּה חָיֵי? כִּי קָאָמְרִינַן…”
- Segment 330 words
Opens “״אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״, אָמַר רָבָא: אִם…”
- Segment 431 words
Opens “אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר…”
- Segment 510 words
Opens “וְעַד כַּמָּה? עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין. וְהָא רָבָא…”
- Segment 634 words
Opens “״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״, אָמַר רַב אַחָא בַּר…”
- Segment 741 words
Opens “״וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ״, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ…”
- Segment 857 words
Opens “שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים — דִּכְתִיב: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר…”
- Segment 931 words
Opens “מַכְרִיז רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מַאן בָּעֵי חַיֵּי? מַאן…”
- Segment 1035 words
Opens “״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וְגוֹ׳״, שֶׁמָּא יֹאמַר:…”
- Segment 1136 words
Opens “הִגִּיעַ לַכִּיפָּה מָקוֹם שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה.…”
- Segment 1234 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַעֲבוֹדָה…”
- Segment 1330 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: לֹא נִצְרְכָה…”
- Segment 147 words
Opens “אַלְמָא קָסָבַר, יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.…”
- Segment 1531 words
Opens “מַתְנִי׳ וְאֵין עוֹשִׂין תַּכְשִׁיטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, קַטְלָאוֹת…”
- Segment 168 words
Opens “גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר…”
Sages named on this page
- Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim
Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…
Source: Avodah Zarah 19b · Segment 16 — “…מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא:”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Avodah Zarah 19b · Segment 6 — “…לֹא יִבּוֹל״, אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב,…”
Original text
דְּלָא לִיפַּלּוּג לִישָּׁנֵי. ״עַל פַּלְגֵי מַיִם״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו — שְׁלִישׁ בַּמִּקְרָא, שְׁלִישׁ בַּמִּשְׁנָה, שְׁלִישׁ בַּתַּלְמוּד.
he will not become confused by the different versions of the same statements he hears from each teacher, as he will have no clear authoritative version from one source. The Gemara continues discussing the verse cited above: “By streams [ palgei ] of water” (Psalms 1:3). Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: Since the root peh , lamed , gimmel can also refer to dividing, the verse is interpreted as follows: A person should always divide his years into thirds, as follows: One third for Bible, one third for Mishna and one third for Talmud.
מִי יָדַע אִינִישׁ כַּמָּה חָיֵי? כִּי קָאָמְרִינַן — בְּיוֹמֵי.
The Gemara asks: How can one divide his life this way? Does a person know the length of his life, that he can calculate how much a third will be? The Gemara answers: When we said that a one should divide his time into thirds, the intention was with regard to his days, i.e., he should devote one third of each day to Bible, Mishna, and Talmud, respectively.
״אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״, אָמַר רָבָא: אִם ״פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״ — ״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״, וְאִם לָאו — עַל הַלּוֹמֵד וְעַל הַמְלַמֵּד עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם וְגוֹ׳״.
The Gemara discusses the continuation of the verse cited above: “That brings forth its fruit in its season and whose leaf does not wither” (Psalms 1:3). Rava says: If one brings forth fruit in its season, i.e., if he acts in accordance with the precepts of Torah that he learns, then his leaf will not wither, as the Torah will sustain him. But if one does not learn with the intention that his studies should lead to action, then with regard to both the one who is taught and with regard to the one who teaches, the verse states about them: “Not so the wicked; but they are like the chaff that the wind drives away” (Psalms 1:4).
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה״ — זֶה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה, ״וַעֲצֻמִים כׇּל הֲרוּגֶיהָ״ — זֶה תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְאֵינוֹ מוֹרֶה.
Rabbi Abba says that Rav Huna says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “For she has cast down [ hippila ] many wounded and a mighty host are all her slain” (Proverbs 7:26)? This is referring to a student who has not yet reached the level where he can render legal decisions, but nevertheless he already issues decisions. He is like a fetus that emerged from the womb before its time, as the word hippila also means to miscarry. “And a mighty host are all her slain”; this is referring to a student who has reached the level where he can render legal decisions, referred to here as “a mighty host,” but he does not issue decisions, and by refraining from teaching what he knows prevents the masses from learning Torah properly.
וְעַד כַּמָּה? עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין. וְהָא רָבָא אוֹרִי! הָתָם בְּשָׁוִין.
And until when is a scholar considered too immature to render legal decisions? He is considered immature until the age of forty years. The Gemara asks: But didn’t Rava issue legal decisions before that age? The Gemara answers: There it is permitted, as in Rava’s case they are equal, i.e., if one has achieved a level of knowledge that is equivalent to that of the foremost scholar in his city, he is permitted to render decisions even before reaching the age of forty.
״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״, אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַחָא בַּר אַבָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא אָמַר רַב: שֶׁאֲפִילּוּ שִׂיחַת חוּלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכָה תַּלְמוּד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״.
The Gemara cites another discussion with regard to the aforementioned verse: “And whose leaf does not wither” (Psalms 1:3). Rav Aḥa bar Adda says that Rav says, and some say that it was Rav Aḥa bar Abba who says that Rav Hamnuna says that Rav says: One should know that even the ordinary conversation of Torah scholars require analysis, as it is stated: “And whose leaf does not wither.” This teaches that even the ordinary conversation of a Torah scholar, which is comparable to the leaves of a tree, has great significance like the actual fruit of the tree.
״וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ״, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, וּמְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים — כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מַצְלִיחִין לוֹ. כָּתוּב בַּתּוֹרָה — דִּכְתִיב: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן״.
The verse continues: “And in whatsoever he does he shall prosper.” Rabbi Yehoshua ben Levi says: This matter is written in the Torah, and repeated in the Prophets, and stated a third time in the Writings: Concerning anyone who engages in Torah study, his property dealings will be successful. It is written in the Torah, as it is written: “Observe therefore the words of this covenant, and do them, that you may make all that you do to prosper” (Deuteronomy 29:8).
שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים — דִּכְתִיב: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה [הַזֶּה] מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל״. מְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים — דִּכְתִיב: ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ״.
It is repeated in the Prophets, as it is written: “This book of the Torah shall not depart out of your mouth, but you shall meditate on it day and night, that you may observe to do according to all that is written in it; for then you shall make your ways prosperous, and then you shall have good success” (Joshua 1:8). It is stated a third time in the Writings, as it is written: “But his delight is in the Torah of the Lord; and in His Torah he meditates day and night. And he shall be like a tree planted by streams of water, that brings forth its fruit in its season, and whose leaf does not wither; and in whatsoever he does he shall prosper” (Psalms 1:2–3).
מַכְרִיז רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מַאן בָּעֵי חַיֵּי? מַאן בָּעֵי חַיֵּי? (כנוף) [אִיכְּנוּף] וַאֲתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא לְגַבֵּיהּ, אָמְרִי לֵיהּ: הַב לַן חַיֵּי! אֲמַר לְהוּ: ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ׳ נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וְגוֹ׳״.
The Gemara relates that Rabbi Alexandri would proclaim in public, in the manner of a merchant selling wares: Who desires life? Who desires life? Everyone gathered around him to buy from him, saying to him: Give us life! He stated the following verse to them: “Who is the man that desires life, and loves days, that he may see good in them? Keep your tongue from evil, and your lips from speaking guile” (Psalms 34:13–14).
״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וְגוֹ׳״, שֶׁמָּא יֹאמַר: נָצַרְתִּי לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, אֵלֵךְ וְאֶתְגָּרֶה בְּשֵׁינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב״, ואין ״טוֹב״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ״.
The psalm continues: “Depart from evil, and do good; seek peace and pursue it” (Psalms 34:15). The Gemara explains: Lest one say: I have kept my tongue from evil and my lips from speaking guile, I will therefore go and indulge in sleep. To counter this possibility, the verse states: “Depart from evil, and do good,” i.e., it is not enough to avoid evil, but one must actively do good. And the word good means nothing other than Torah, as it is stated: “For I have given you a good portion; My Torah, do not abandon it” (Proverbs 4:2).
הִגִּיעַ לַכִּיפָּה מָקוֹם שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם בָּנָה — שְׂכָרוֹ מוּתָּר. פְּשִׁיטָא! מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן, וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא, אֵינָן אֲסוּרִין עַד שִׁיעְבְּדוּ.
§ The mishna teaches: One may build with gentiles small platforms and bathhouses, but once he reaches the arched chamber in the bath where the gentiles put up objects of idol worship, it is prohibited for a Jew to continue building it. Rabbi Elazar says that Rabbi Yoḥanan says: If he did continue to build the arched chamber, his wages are permitted. The Gemara asks: Isn’t that obvious? After all, such arched chambers are only accessories of idol worship, and with regard to accessories of idol worship, both according to Rabbi Yishmael and according to Rabbi Akiva, who disagree with regard to deriving benefit from an actual object of idol worship (51b), deriving benefit from accessories of idol worship is not prohibited until they are worshipped.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲסוּרָה מִיָּד, וְשֶׁל גּוֹי עַד שֶׁתֵּעָבֵד — שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁל גּוֹי אֲסוּרָה מִיָּד, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
Rabbi Yirmeya says: Rabbi Elazar’s statement is necessary only to permit the wages of a Jew who built an object of idol worship itself. The Gemara asks: This works out well according to the one who says that an object of idol worship of a Jew is forbidden immediately once it is built, but it is not prohibited to derive benefit from an object of idol worship of a gentile until it is actually worshipped. In this case the idol was built for a gentile, and therefore the laborer may receive payment for his work, as the idol was never worshipped. But according to the one who says that an object of idol worship of a gentile is also forbidden immediately, what can be said?
אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא בְּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן. עֲבוֹדָה זָרָה מַאן קָא גָרֵים לַהּ? גְּמַר מְלָאכָה, וְאֵימַת הָוְיָא גְּמַר מְלָאכָה? בְּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן. מַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן לֵית בֵּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.
Rather, Rabba bar Ulla says: Rabbi Elazar’s statement that the worker’s wages are permitted is necessary only with regard to the final stroke with which the laborer completes his work. In the case of an object of idol worship, what causes it to be used for idol worship? It is the completion of labor, and when is the completion of labor achieved? It is achieved with the final stroke of the laborer. The final stroke alone does not have the value of one peruta , and therefore the wages he receives are due when each act of labor is performed during the entire process, not when the final stroke completes the work.
אַלְמָא קָסָבַר, יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.
Evidently, Rabbi Elazar holds that the obligation to pay a wage is incurred continuously from the beginning of the period he was hired to its end, not merely upon completion of the work. Since the worker has rights to his wages at every stage of labor performed during the entire period of work, the wages are not considered a benefit that he receives from idol worship, as the object is classified as an object of idol worship only at the very end.
מַתְנִי׳ וְאֵין עוֹשִׂין תַּכְשִׁיטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, קַטְלָאוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּשָׂכָר מוּתָּר. אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוֹכֵר הוּא עַל מְנָת לָקוֹץ.
MISHNA: And one may not fashion jewelry for an object of idol worship, and this applies to jewelry such as necklaces [ katla’ot ], nose rings, and rings. Rabbi Eliezer says: If one fashions them in exchange for payment, it is permitted. The mishna returns to the issue of selling items to gentiles: One may not sell to a gentile any item that is attached to the ground, but one may sell such an item once it is severed from the ground. Rabbi Yehuda says: It is not necessary to sever the item from the ground; rather, one may sell it on the condition that it be severed.
גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא:
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter, that it is prohibited to sell to a gentile anything that is attached to the ground, derived? Rabbi Yosei bar Ḥanina says: