Commentary page
Avodah Zarah 18b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 18b
Avodah Zarah 18b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 531 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
And some say, because of the story of Beruriah As one time, she mocked that which the Sages said (Kiddushin 80b), "The conviction of women is weak about them." And he said [to himself], "By your life, In the end you will concede to their words." And [so] he commanded one of his students to test her with a matter of sin. And [that student] pleaded with her many days until she agreed. And when she found out, she strangled herself. And [so] Rabbi Meir ran away due to embarrassment.
Rashi on Avodah Zarah 18b · Sefaria · CC0
Tosafot
שלא יתחשב עמהם פרש"י לחזקם לצור על העיר והר"ר אלחנן פירש להיות ממספר אנשי הצבא של עובדי כוכבים:
שמזבלין שם פ"ה לשון יזבלני אישי ורבינו תם פירש מזבלין מזבחים ולשון גנאי נקט וכן משמע בירושלמי פרק הרואה ראה מקום שמזבלין שם לעבודת כוכבים אומר זובח לאלהים יחרם:
מאי בינייהו תימה טובא איכא בינייהו דר"מ דוקא אמר מפני שמזבלין הא אין מזבלין שם שרי ורבנן אסרי אף במקום שאין מזבלין ונראה לפרש דהכי פריך במקום שמזבלין מאי בינייהו דהא ודאי אף במקום שמזבלין פליג מדהזכירו חכמים בדבריהם מקום שמזבלין דאי ל"פ במקום שמזבלין לא היה להם להזכיר אלא מה שהוסיפו על ר"מ ולומר אף במקום שאין מזבלין אסור ועוד יש לפרש מאי בינייהו בין מקום שמזבלין למקום שאין מזבלין לרבנן דאסרי בתרוייהו ומסיק נשא ונתן איכא בינייהו:
Tosafot on Avodah Zarah 18b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
נפיש טובא כלומר הדם שותת ויורד עליה הרבה ואינה יכולה ליטהר כו' עד קם ר' מאיר ערק לבבל איכ' דאמרי מהאי מעשה איכא דאמרי ממעשה דברוריה:
ת"ר ההולך לאצטדין ולכרקום וראה הנחש והחברים בוקיון מוקיון מוליון לוליון סגולרין וסגולריון ה"ז מושב לצים איני והתניא הולכין לאצטדינין מפני שאם יפול ישראל בידם ובאין להורגו צווח ומצילו ולכרקום משום יישוב מדינה ובלבד שלא יתחשב עמהן כו' ואסיקנא כתנאי דתניא אין הולכין לאצטדינין מפני שהן שופכי דמים ר' נתן מתיר מפני שני דברים אחד שצווח ומציל וא' שאם יהרגוהו יעיד שמת להשיא את אשתו:
ת"ר אין הולכין לתיאטריות ולקרקסאות מקום שמזבלין אסור משום לצים רב חכמ' וסוגיין המתלוצץ יסורין באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם ומזונותיו מתמעטין ונופל בגיהנם וכן המתייהר וגורם כלייה לעולם:
אשרי האיש וגו' מכאן אמרו אם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ ועליו הכתוב אומר אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא:
פי' בקניגיון בלשון יון מקום הצייד:
יכול כיון שלא הלך בכל אלו יגרה בשינה ת"ל כי אם בתורת ה' חפצו:
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 18b · Sefaria
Ritva
נשא ונתן איכא בנייהו פי׳ דלר׳ מאיר דאמר דכולהו מזבלין שם זבול לע״ז הוו להו כלהו כיריד של ע״ז ונשא ונתן בכלם אסור ואילו לרבנן אם נשא ונתן במקצתן שאין מזבלין שם ע״ז כגון שראה כן מרחוק שלא היו מזבלין זבול ע״ז וקרב שם נהי דעבד איסורא שקרב למושב לצים אם נשא ונתן מותר כך פי׳ הר״אבד ז״ל.
אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר משך ידו את לוצצים פי׳ דהקב״ה שפותח את ידו ומשביע לכל חי רצון מושך מן הלוצצים אותו את ידו ומזונותיהם מתמעטים.
על פלגי מים אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. פי׳ דריש מים תורה ודריש פלגי מלשון חלוקה כהדא דכתיבנא כי בימיו נפלגה הארץ ופריך ומי ידע כמה חיי ומהדרינן כי קאמרינן ביומי ויש מפרשים ימי השבוע דבהא לא אמרינן מי ידע כמה חיי ויש מפרשי׳ שיחלוק כל יום ויום לשלשה חלקים מיהו לכולהו פירושי אינם חלקים שוים אלא שילמוד משלשתן אבל כל אחד כפי מה שצריך ומועיל יותר ואומר רבינו נר״ו שאין זה אלא בתחלת תלמודו של אדם אבל כשהאדם עומד על תלמודו ודאי צריך שיתן רוב זמנו בתלמוד ושישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבת ויעיין מעט בנביאים וכתובים לפעמים וכתבו בשם רב עמרם ז״ל כי מפני מימרא זו נהגו העם בכל יום שחרית לקרוא פ׳ של תורה את קרבני לחמי וזהו מקרא ואחר כך פרק איזהו מקומן משום משנה ואחר כך רבי ישמעאל אומר משום תלמוד כדי שיצאו בזה ידי חובה אותם שאין להם פנאי כל היום ללמוד וזה שבררו להם פרק איזהו מקומן יותר משאר הפרקים אומר מורי נר״ו מפני שכולו שנוי בלא שום מחלוקת כלל ואעפ״י שאין כולו הלכה דהא קתני הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ואנן קיימא לן לדעת רבי׳ הר״מבן ז״ל כרבי עקיבא דסבירא ליה אכילת פסחים כל הלילה דהא איכא חדא סתמא כוותיה במסכת מגילה בפ״ב מ״ש אחר שנשנה כל הפרק כולו בלא מחלוקת כלל הוא ראוי לשנות יותר משאר פרקים. הא דאמרינן בהגדה דרבי יוחנן בן תרדיון מוטב שיתננה מי שנתנה ולא אחבול בעצמי כתוב בגליוני התוספות שהיה אומר ר״ת ז״ל דהיכא שמתירה שלא יכריחוהו לעבור על דת מותר לחבול בעצמו והכי איתא במדרש כתיב אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מכאן אזהרה לאדם שלא יחבול בעצמו יכול אפי׳ בשאול מלך ישראל פי שחבל בעצמו מפני שהיה מתירא שמא יעבירוהו על דת תלמוד לומר אך מיעט דבכי האי גוונא שרי ומכאן לומדין לשחוט הנערים בגזירות מפני העברת הדת ע״כ מצאתי בגליוני התוספות והם דברים שצריכין תלמוד ועיון גדול אלא שכבר הורה זקן ושמענו בשם גדולי צרפת שהתירו כך הלכה למעשה.
Ritva on Avodah Zarah 18b · Sefaria
Meiri
הרבה מעמדות היו לאותם עובדי האלילים שהיו עושים בימי אידיהם מהם שכל הבא לשם היה מסתכן ומהם בלא חשש סכנה ובכלם אסור לילך לשם מפני שהוא מושב לצים ופעמים שמותר לילך לאותו מעמד שיש שם סכנה אם הוא בטוח בעצמו שיושיבוהו במקום הבטוח אם כונתו לשמים כגון שאם יראה שם ישראל קרוב לסכנה שיהא צווח להצילו או להעיד על עדות אשה להצילה ובצד אחר אסור:
בזמן שעובדי אלילים אלה שהזכרנו הולכין לכבוש עיירות או ארצות ולבנות מצור אסור לישראל להתחשב עמהם בשעה שמחשבין את גייסותיהם שמא מתוך שהם משלימין מנין הצריך להם מתאמצים אלו לילך ונמצאו הם גורמים לאבד נפשות ומ"מ אם לא התחשבו עמהם מותר לילך עמהם מפני ישוב מדינה ר"ל שאם נמסרה העיר בידם יהא משתדל להציל ישראלים שבה:
הרבה צריך אדם להזהר שלא להיות מיושבי קרנות ובמושב לצים ולא סוף דבר הישיבה אלא אף הלוך מעט דרשו רבותינו אשרי האיש אשר לא הלך וגו' וכי מאחר שלא הלך מהיכן עמד ומאחר שלא עמד מהיכן ישב אלא אם הלך סופו לעמוד עמד סופו לישב ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר ולצת לבדך תשא:
Meiri on Avodah Zarah 18b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה נשא ונתן לר"מ נשא ונתן (לעבודת כוכבים) אסור כו' דהא מפני שמזבלין לעבודת כוכבים סתמא כו' עכ"ל כצ"ל:
תוס' בד"ה מאי בינייהו כו' אף במקום שמזבלין פליגי כו' עכ"ל ונראה לפירוש זה מקילין החכמים דלא קאמרי אלא מפני חשד עבודת כוכבים ובנשא ונתן בדיעבד לא חיישינן לדמי עבודת כוכבים וק"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 18b · Sefaria
Maharam
ד"ה מאי בינייהו וכו' דאי לא פליגי במקום שמזבלין לא היה להם להזכיר וכו'. ולפי זה דחכמים לאוסופי אתו צריך לפרש דברי המתרץ דמשני נשא ונתן איכא בינייהו דר"ל דלרבי מאיר נשא ונתן מותר והחכמים אתו לאוסופי עליה ולומר דבמקום שמזבלין נשא ונתן אסור:
Maharam on Avodah Zarah 18b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אלהא דמאיר ענני עי' מ"ש הרמ"ע במאמר חיקור הדין סוף ח"א:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 18b · Sefaria
Ben Yehoyada
שְׁקַל קָלָא פֶּתֶק בְּהוּ אף על גב דעדיין לא ניסה הסגולה, ואיך נתגרה בהם? נראה שהכין לעצמו מקום הצלה אם ירדפו אחריו כגון שהיה מערה שיש לה פתח להכנס בתוכה וימלט מהם או אופן אחר והנה הוא אחר שניסה הסגולה והיה לבו בטוח לא נתעסק בשוחד אלא לקח כל הנדרים ובטח על הסגולה.
חֲקָקוּהוּ לִדְמוּתֵיהּ דְרַבִּי מֵאִיר היינו כדי שכל מי שרואה את הצורה הזאת ידע שזו היא צורתו של רבי מאיר ואז אם יראהו במקום אחר יתפוס אותו ויביאהו אל הממשלה.
אֲתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אִדַּמֵּי לְהוּ כְּזוֹנָה קשא וכי לא היה לו אופן להצילו אלא רק באופן זה שיהיה נדמה לזונה ח"ו? ונראה לי בס"ד אדמי ליה כך לרמוז לו מה שאתה זוכה לנס הכל הוא בשביל המצוה שהצלת את בת ישראל הצדקת מן טומאה של הזנות ובזה יוודע גודל זכות האדם המתקנא בשביל הזנות והמציל את ישראל ושומר אותם בדבר זה ועשה לו השם יתברך הצלה על ידי אליהו [52] זכור לטוב שהוא מאיר בשם ב"ן שבעשיה כמנין שמו הטוב כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וכתב רבינו הרש"מ ז"ל שרבי מאיר בעל הנס היה מכניע קליפת הכלבים שבעשיה.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מִמַּעֲשֶׂה דְבְּרוּרְיָא פירש רש"י צוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית עיין שם. והדבר הזה יפלא מאד איך אותה צדקת וקדושה נתפתית לדבר עבירה של אשת איש? ועוד יותר קושיא חזקה על רבי מאיר בעל הנס, איך נתן רשות לתלמיד לעשות לה פתוי זה ולא חש פן יעלה בלבו הרהורים רעים בעת שמדבר עמה בדברי רצוי ופתוי על דבר המשכב שישכב עמה ויראה קרי? ואיך יתכן ידבר אדם עם אשת איש בענין תשמיש ומשכב שישכב עמה ולא יבא לידי הרהור גמור? ונראה לי בס"ד דאותו תלמיד היה סריס ואין לו שום תאוה והרהור והיא לא היתה יודעת בו כי יש סריס בידי שמים שאינו ניכר מבחוץ כלל הן מצד הפנים הן מצד הזקן והוא פיתה אותה שתתן לו רשות שיבא למרחץ שלה כשרוחצת בביתה וירחץ עמה באמבטי אחד ולא לכונת עבירה אלא רק לרחוץ עמה בשביל שיש לו צורך בדרך סגולה שיהיה רוחץ עם אשה אשת איש ותועיל הסגולה הזאת אליו בשביל איזה דבר הצריך לו ונתפתית לדבריו ונתנה לו רשות שיכנס אצלה למרחץ בשעה פלונית שהיא נכנסת לרחוץ שם, וכן היה כשנכנסה לרחוץ נכנס אחריה ופשט בגדיו ועמד ערום לפניה קודם שראה את בשרה וכשראתהו סריס אמרה לו מה זאת? והגיד לה הדבר כי רבו צוהו לפתותה בדבר זה בשביל שהיתה אומרת כן על דברי חכמים, ואז לבש בגדיו ויצא מאתה. והיא אף על פי שלא נתפתית לעשות עבירה ח"ו אלא רק נתפתית לתת לו רשות לרחוץ עמה באמבטי אחד בושה מבעלה רבי מאיר איך תראה פניו? ומרוב הבושה נטרפה דעתה וחנקה עצמה! ואין לה דין מאבד עצמו לדעת כי לא היתה שפויה בדעתה כי עשתה כן בטירוף הדעת ובעלה ערק לבבל כי קבל עליו גלות לכפרה על אשר נעשה לה דבר זה בסיבתו.
שֶׁאִם הָלַךְ סוֹפוֹ לַעֲמוֹד נראה לי בס"ד נקיט ד' חלוקות 'הלך עמד ישב לץ' כנגד ד' יסודות של אדם כי כאשר יתפשט היצר הרע ביסוד אחד סופו להתפשט בשני ובשלישי וברביעי כי ידוע שמכל יסוד יהיה מין עבירה וכמו שאמרו מהרח"ו ז"ל וכאשר נתפשט היצר הרע בכל ד' יסודות אז יצאו העבירות מן הכח לפועל וראשי תיבות ד' דברים אלו ע מד ל ץ י שב ה לך, 'עליה' רמז דהנכשל בארבעה אלו עושה עליה ליצר הרע בגופו לדור בה וידוע דהעליה היא למעלה מן הבית וגוף האדם נקרא בית דכתיב עַד אֲשֶׁר לֹא יָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת (קהלת יב, ג) והוא עושה ליצר הרע בארבעה אלה עליה על גבי הבית שלו שהוא גופו ועל זה נאמר הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם (איכה ב, י) עפר זה יצר הרע שהוא מנחש הקדמוני דכתיב ביה וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ (ישעיה סה, כה).
וְאִם לָץ עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (משלי ט, יב). נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותינו ז"ל בביאור ד' כתות אינם מקבלים פני שכינה דעון הלצים קל מכולם דאינו גורם אלא רק סילוק הכתר שהוא בחיה קוצו של יו"ד בלבד עיין שם. וזהו שנאמר ואם לצת 'לְבַדְּךָ תִשָּׂא' רצונו לומר 'לבד כ"ף תשא' כי כ"ף רומז לכתר כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד מנחת שבת בכונת 'יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ מְנוּחָתָם' שצריך לכוין מאת כתר מנוחתם, ולזה אמר ואם לצת 'לְבַדְּךָ תִשָּׂא' לבד כ"ף תשא, דהכתר בלבד תשא לסלק הארתו.
כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו (ישעיה כח, כב) הטעם נראה בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור מאמר ארבע כיתות דהליצנות גורם להגביר כח הדינין שהם ק"ך צרופים של אלהים שהם כמנין ל"ץ שגורם הלץ להגביר כח דינים אלו ומעלה אותם כנגד בחינת הכתר ואז מסלק הארתו מלהאיר למטה שאם אינו מתלצץ מורידם מאחורי האצילות למטה עד עולם הבריאה עיין שם. נמצא בליצנות מגביר כוחות הדינין שהם צרופים של שמות אלקים, גם ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שהיסורין ממתקים כוחות הדינין של שמות אלקים על ידי שמות הוי־ה לכן ג' פעמים 'הוי־ה אלקים' [112×3=336] עולים של"ו כמנין יסורין [336] וזהו סוד הפסוק באיוב שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי (איוב טז, יב) כנזכר בשער הכונות ובזה מובן הטעם ד'כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו' שהם ממתקים כוחות הדינין של שמות אלקים ולזה אמר הנביא לישראל וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ (ישעיה כח, כב).
אָמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן בְּמָטוּתָא בָּעֵינָא מִינַּיְיכוּ דְּלֹא תִּתְלוֹצְצוּ (ישעיה כח, כב). יש להקשות וכי סלקא דעתיה דרבנן יתלוצצו שבא להזהירם? ועוד למה אמר להם לשון בקשה כאלו הוא מצוה אותם בדבר של חסידות כיון דהלצנות אסור חמור הוא, יאמר לשון גזרה ואזהרה? ועוד למה 'הוא' נתעורר לדבר באזהרה זו? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דשבת (שבת ל:) רבא מקמי דפתח להו לרבנן אמר מלתא דבדיחותא ובדחי רבנן ובסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתתא עיין שם. והנה הוא אומר להם איזה דרשה הלצית לעורר להם השמחה ולכן חש פן ילמדו גם הם לעורר השמחה במילי דקרובים לליצנות כי יאמרו זה מותר בשביל לעורר השמחה בעסק התורה והוי צורך מצוה לכך נחת להזהירם שלא יאמרו דבר בדיחות שהם קרובים לליצנות שנחשב לגבי דידם ליצנות ולכן הוא נתעורר על דבר זה שלא יטעו מצד מנהגו הטוב הנזכר.
3 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Avodah Zarah 18b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 18, Amud Bet, about 531 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 129 words
Opens “וּמִי יֵימַר דְּהָכִי אִיכָּא? אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא…”
- Segment 222 words
Opens “לְסוֹף אִשְׁתְּמַע מִילְּתָא בֵּי מַלְכָּא, אַתְיוּהּ אַסְּקוּהּ…”
- Segment 351 words
Opens “אֲתוֹ חֲקַקוּ לִדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר אַפִּיתְחָא דְרוֹמִי,…”
- Segment 412 words
Opens “קָם עֲרַק, אֲתָא לְבָבֶל. אִיכָּא דְּאָמְרִי: מֵהַאי…”
- Segment 546 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הַהוֹלֵךְ לְאִיצְטָדִינִין וּלְכַרְקוֹם, וְרָאָה שָׁם…”
- Segment 626 words
Opens “וּרְמִינְהִי: לְאִיצְטָדִינִין מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁצּוֹוֵחַ וּמַצִּיל, וּלְכַרְקוֹם…”
- Segment 718 words
Opens “בִּשְׁלָמָא כַּרְקוֹם אַכַּרְקוֹם לָא קַשְׁיָא, כָּאן —…”
- Segment 825 words
Opens “תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵין הוֹלְכִין לְאִיצְטָדִינִין מִפְּנֵי…”
- Segment 934 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין הוֹלְכִין לְטֵרַטְיָאוֹת וּלְקִרְקְסִיאוֹת, מִפְּנֵי…”
- Segment 1010 words
Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא: נָשָׂא…”
- Segment 1138 words
Opens “דְּרָשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מַאי דִּכְתִיב…”
- Segment 1232 words
Opens “אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, שֶׁאִם הָלַךְ — סוֹפוֹ…”
- Segment 1328 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל הַמִּתְלוֹצֵץ יִסּוּרִין בָּאִין…”
- Segment 1438 words
Opens “אָמַר רַב קַטִּינָא: כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ מְזוֹנוֹתָיו מִתְמַעֲטִין,…”
- Segment 1545 words
Opens “אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כׇּל הַמִּתְיַיהֵר נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם,…”
- Segment 1640 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: קָשָׁה הִיא שֶׁתְּחִילָּתוֹ יִסּוּרִין…”
- Segment 1720 words
Opens “שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְלֹא הָלַכְתִּי לְטֵרַטְיָאוֹת…”
- Segment 1817 words
Opens “אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Avodah Zarah 18b · Segment 18 — “אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: ״אַשְׁרֵי…”
Original text
וּמִי יֵימַר דְּהָכִי אִיכָּא? אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא חָזֵית. הֲווֹ הָנְהוּ כַּלְבֵי דַּהֲווֹ קָא אָכְלִי אִינָשֵׁי, שְׁקַל קָלָא שְׁדָא בְּהוּ. הֲווֹ קָאָתוּ לְמֵיכְלֵיהּ, אֲמַר: ״אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי!״, שַׁבְקוּהּ, וְיַהֲבַהּ לֵיהּ.
And who can say that this is the case, that I will be saved by this utterance? Rabbi Meir said to him: You will now see. There were these carnivorous dogs that would devour people; Rabbi Meir took a clod of earth, threw it at them, and when they came to devour him, he said: God of Meir answer me! The dogs then left him alone, and after seeing this the guard gave the daughter of Rabbi Ḥanina ben Teradyon to Rabbi Meir.
לְסוֹף אִשְׁתְּמַע מִילְּתָא בֵּי מַלְכָּא, אַתְיוּהּ אַסְּקוּהּ לִזְקִיפָה. אֲמַר: ״אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי!״ אַחֲתוּהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי הַאי? אֲמַר לְהוּ: הָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה.
Ultimately the matter was heard in the king’s court, and the guard, who was brought and taken to be hanged, said: God of Meir answer me! They then lowered him down, as they were unable to hang him. They said to him: What is this? He said to them: This was the incident that occurred, and he proceeded to relate the entire story to them.
אֲתוֹ חֲקַקוּ לִדְמוּתֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר אַפִּיתְחָא דְרוֹמִי, אָמְרִי: כֹּל דְּחָזֵי לְפַרְצוּפָא הָדֵין לַיְיתֵיהּ. יוֹמָא חֲדָא חַזְיוּהִי, רְהוּט אַבָּתְרֵיהּ, רְהַט מִקַּמַּיְיהוּ, עָל לְבֵי זוֹנוֹת. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם חֲזָא, טְמַשׁ בְּהָא וּמְתַק בְּהָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲתָא אֵלִיָּהוּ אִדְּמִי לְהוּ כְּזוֹנָה, כְּרַכְתֵּיהּ. אָמְרִי: חַס וְשָׁלוֹם, אִי רַבִּי מֵאִיר הֲוָה לָא הֲוָה עָבֵיד הָכִי.
They then went and engraved the image of Rabbi Meir at the entrance of Rome where it would be seen by everyone, and they said: Anyone who sees a man with this face should bring him here. One day, Romans saw Rabbi Meir and ran after him, and he ran away from them and entered a brothel to hide. Some say he then escaped capture because he saw food cooked by gentiles and dipped [ temash ] this finger in the food and tasted it with that other finger, and thereby fooled them into thinking that he was eating their food, which they knew Rabbi Meir would not do. And some say that he escaped detection because Elijah came, appeared to them as a prostitute and embraced Rabbi Meir. The Romans who were chasing him said: Heaven forbid, if this were Rabbi Meir, he would not act in that manner.
קָם עֲרַק, אֲתָא לְבָבֶל. אִיכָּא דְּאָמְרִי: מֵהַאי מַעֲשֶׂה, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מִמַּעֲשֶׂה דִּבְרוּרְיָא.
Rabbi Meir arose, fled, and arrived in Babylonia. The Gemara notes: There are those who say that he fled because of this incident, and there are those who say that he fled due to embarrassment from the incident involving his wife Berurya.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַהוֹלֵךְ לְאִיצְטָדִינִין וּלְכַרְקוֹם, וְרָאָה שָׁם אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הַחַבָּרִין, בּוּקְיוֹן וּמוּקְיוֹן וּמוּלְיוֹן וְלוּלְיוֹן, בְּלוּרִין סַלְגּוּרִין — הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ וְגוֹ׳ כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁדְּבָרִים הַלָּלוּ מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לִידֵי בִּיטּוּל תּוֹרָה.
§ The Sages taught: With regard to one who goes to stadiums [ le’itztadinin ] where people are killed in contests with gladiators or beasts, or to a camp of besiegers [ ulkharkom ] where different forms of entertainment are provided for the besieging army, and he sees there the acts of the diviners and those who cast spells, or the acts of the clowns known as bukiyon , or mukiyon , or muliyon , or luliyon , or belurin , or salgurin , this is categorized as “the seat of the scornful”; and with regard to such places the verse states: “Happy is the man that has not walked in the council of the wicked, nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the scornful. But his delight is in the Torah of the Lord” (Psalms 1:1–2). You learn from here that these matters bring a person to dereliction of the study of Torah, since had he not sat in “the seat of the scornful,” he would delight in the study of Torah.
וּרְמִינְהִי: לְאִיצְטָדִינִין מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁצּוֹוֵחַ וּמַצִּיל, וּלְכַרְקוֹם מוּתָּר, מִפְּנֵי יִשּׁוּב מְדִינָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְחַשֵּׁב עִמָּהֶם, וְאִם נִתְחַשֵּׁב עִמָּהֶם — אָסוּר. קַשְׁיָא אִיצְטְדִינִין אַאִיצְטָדִינִין, קַשְׁיָא כַּרְקוֹם אַכַּרְקוֹם!
And the Gemara raises a contradiction from another baraita : One is permitted to go to stadiums, because he can scream and save the life of a Jew who would otherwise be killed there; and it is permitted to go to a camp of besiegers, because at times one can provide for the public welfare by petitioning the besiegers and saving the residents of the town, provided that he is not counted as one of them; but if he is counted as one of them, it is prohibited. This is difficult, as there is a contradiction between the statement about attending stadiums in the first baraita and the statement about attending stadiums in the second baraita , and is similarly difficult as there is a contradiction between the statement about a camp of besiegers in the first baraita and the statement about a camp of besiegers in the second baraita .
בִּשְׁלָמָא כַּרְקוֹם אַכַּרְקוֹם לָא קַשְׁיָא, כָּאן — בְּמִתְחַשֵּׁב עִמָּהֶן, כָּאן — בְּשֶׁאֵין מִתְחַשֵּׁב עִמָּהֶן, אֶלָּא אִיצְטָדִינִין אַאִיצְטָדִינִין קַשְׁיָא!
The Gemara continues: Granted, the apparent contradiction between one statement about a camp of besiegers and the other statement about a camp of besiegers is not difficult, as here, the first baraita is referring to a case where he is counted as one of them, and there, the second baraita is referring to a case where he is not counted as one of them. But with regard to the contradiction between the ruling about attending stadiums in the first baraita and the ruling about attending stadiums in the second baraita , it is difficult.
תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵין הוֹלְכִין לְאִיצְטָדִינִין מִפְּנֵי ״מוֹשַׁב לֵצִים״, וְרַבִּי נָתָן מַתִּיר מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים: אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁצּוֹוֵחַ וּמַצִּיל, וְאֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁמֵּעִיד עֵדוּת אִשָּׁה לְהַשִּׂיאָהּ.
The Gemara answers: This issue is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : One may not go to stadiums, because they are considered “the seat of the scornful.” And Rabbi Natan permits attending stadiums due to two reasons; one is because he can scream and save the life of someone who would otherwise be killed, and the other one is because even if he cannot save the man’s life, he can provide testimony that a woman’s husband died, which will enable her to marry again.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין הוֹלְכִין לְטֵרַטְיָאוֹת וּלְקִרְקְסִיאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמְּזַבְּלִין שָׁם זִיבּוּל לַעֲבוֹדָה זָרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מָקוֹם שֶׁמְּזַבְּלִין — אָסוּר מִפְּנֵי חֲשַׁד עֲבוֹדָה זָרָה, וּמָקוֹם שֶׁאֵין מְזַבְּלִין שָׁם — אָסוּר מִפְּנֵי ״מוֹשַׁב לֵצִים״.
The Sages taught: One may not go to theaters [ letarteiot ] or circuses [ ulkirkaseiot ] because they sacrifice offerings there to objects of idol worship; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is prohibited to go to a place where they sacrifice offerings, due to a suspicion of idol worship, and it is also prohibited to go to a place where they do not sacrifice offerings, due to it being considered “the seat of the scornful.”
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא: נָשָׂא וְנָתַן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinion of the Rabbis and that of Rabbi Meir? After all, according to both opinions it is prohibited to attend theaters or circuses. Rabbi Ḥanina of Sura said: The difference between them arises in the case of one who engaged in business there. According to Rabbi Meir, the profits are forbidden as the proceeds of idol worship, as Rabbi Meir maintains that the gentiles certainly worship idols at theaters or circuses. Conversely, according to the Rabbis, the profits are forbidden only if it is established that they worshipped idols there.
דְּרָשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מַאי דִּכְתִיב ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב״? וְכִי מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָלַךְ, הֵיכָן עָמַד? וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא עָמַד, הֵיכָן יָשַׁב? וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא יֵשֵׁב, הֵיכָן לָץ?
§ Apropos the earlier discussion of the evils of scornfulness, the Gemara cites several statements that criticize such behavior. Rabbi Shimon ben Pazi taught: What is the meaning of that which is written: “Happy is the man that has not walked in the counsel of the wicked, nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the scornful” (Psalms 1:1)? Since he did not walk in the counsel of the wicked, how could he stand with them? And since he did not stand, how could he sit with them? And since he did not sit with them, how could he have scorned? Since he never joined the company of the wicked, he would have no reason to be involved with them in any manner.
אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, שֶׁאִם הָלַךְ — סוֹפוֹ לַעֲמוֹד, וְאִם עָמַד — סוֹפוֹ לֵישֵׁב, וְאִם יָשַׁב — סוֹפוֹ לָלוּץ, וְאִם לָץ — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְאִם לַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא״.
Rather, the verse serves to say to you that if he walked with the wicked, he will ultimately stand with them. And if he stood with them, he will ultimately sit in their company, and if he sat, he will ultimately scorn along with them. And if he scorned, the verse says about him: “If you are wise, you are wise for yourself; and if you scorn, you alone shall bear it” (Proverbs 9:12).
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל הַמִּתְלוֹצֵץ יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם״. אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן: בְּמָטוּתָא בָּעֵינָא מִינַּיְיכוּ דְּלָא תִּתְלוֹצְצוּ, דְּלָא לֵיתוֹ עֲלַיְיכוּ יִסּוּרִין.
Rabbi Eliezer says: Concerning anyone who scoffs, suffering will befall him, as it is stated: “Now therefore do not be scoffers, lest your suffering be made strong” (Isaiah 28:22). Similarly, Rava said to the Sages who were sitting before him: Please, I ask of you that you not scoff, so that suffering will not befall you.
אָמַר רַב קַטִּינָא: כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ מְזוֹנוֹתָיו מִתְמַעֲטִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים״. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל הַמִּתְלוֹצֵץ נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן״, וְאֵין עֶבְרָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא״.
Rav Ketina says: Concerning anyone who scoffs, his sustenance is lessened, as it is stated: “He stretches out his hand with scorners” (Hosea 7:5), meaning that God withdraws His providence from scoffers and does not provide for them. Rabbi Shimon ben Lakish says: Anyone who scoffs falls into Gehenna, as it is stated: “A proud and haughty man, scorner is his name, he acts in arrogant wrath” (Proverbs 21:24). And wrath means nothing other than Gehenna, as it is stated with regard to the Day of Judgment: “That day is a day of wrath” (Zephaniah 1:15).
אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כׇּל הַמִּתְיַיהֵר נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן״, וְאֵין עֶבְרָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא״. אָמַר רַבִּי חֲנִילַאי בַּר חֲנִילַאי: כׇּל הַמִּתְלוֹצֵץ גּוֹרֵם כְּלָיָיה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי״.
Rabbi Oshaya says, based on the same verse: Anyone who is haughty falls into Gehenna, as it is stated: “A proud and haughty man, scorner is his name, he acts in arrogant wrath” (Proverbs 21:24). And wrath means nothing other than Gehenna, as it is stated: “That day is a day of wrath” (Zephaniah 1:15). Rabbi Ḥanilai bar Ḥanilai says: Anyone who scoffs causes extermination to be wrought upon the world, as it is stated: “Now therefore do not be scoffers, lest your suffering be made strong; for an extermination wholly determined have I heard from the Lord, the God of hosts, upon the whole land” (Isaiah 28:22).
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: קָשָׁה הִיא שֶׁתְּחִילָּתוֹ יִסּוּרִין וְסוֹפוֹ כְּלָיָיה. דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ״ לְטֵרַטְיָאוֹת וּלְקִרְקְסִיאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, ״וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד״ — זֶה שֶׁלֹּא עָמַד בְּקִנִגְיוֹן, ״וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב״ — שֶׁלֹּא יָשַׁב בְּתַחְבּוּלוֹת.
Rabbi Eliezer says: Scoffing is a severe sin, as at first one is punished with suffering, and ultimately one is punished with extermination. Rabbi Shimon ben Pazi taught: “Happy is the man that has not walked in the counsel of the wicked,” this is referring to the theaters and circuses of gentiles; “nor stood in the way of sinners,” this is referring to one who has not stood as an observer at bestial contests [ bekinigiyyon ]; “nor sat in the seat of the scornful,” this is referring to one who has not sat in the bad company of people who engage in scoffing and jeering.
שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְלֹא הָלַכְתִּי לְטֵרַטְיָאוֹת וּלְקִרְקְסִיאוֹת וְלֹא עָמַדְתִּי בְּקִנִגְיוֹן, אֵלֵךְ וְאֶתְגָּרֶה בְּשֵׁינָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה״.
Lest a person say: Since I did not go to theaters and circuses, and did not stand in bestial contests, I will go and indulge in sleep, the verse states: “And he meditates in His law day and night” (Psalms 1:2). This demonstrates that it is not sufficient simply to avoid transgressions; rather, it is necessary to engage actively in Torah study.
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים״ — זֶה
§ The Gemara relates an alternative homiletic interpretation of the verse discussed above. Rav Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: “Happy is the man that has not walked in the counsel of the wicked” (Psalms 1:1); this