Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 13b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 13b

    Avodah Zarah 13b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 361 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    נועל דלת ואין לה מה תאכל ותמות:

    התם משום בזיון קדשים דאי אמרת תיעקר אינה מתה מהרה נראה בזיונה לזמן מרובה:

    ונשחטיה מישחט דאי משום שחוטי חוץ אבדק הבית לא מיחייב וכדתניא [בשני שעירים] (יומא דף סג:) שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו':

    לידי תקלה לאכלה:

    גיסטרא יחתכנה לשנים הא ליכא בזיון קדשים דמתה מהר ותקלה ליכא דלא אכלי מינה:

    ה"מ הוא דהוי מטיל מום גמור ואסור משום כל מום לא יהיה בו:

    בזמן שבית המקדש קיים דקרינא ביה תמים יהיה לרצון (ויקרא כ״ב:כ״א) להקריב אבל השתא נראה בעל מום הוא ולא אסור מדאורייתא:

    וניהוי כמטיל מום בבעל מום לרבא פריך דאמר נראה כמטיל מום כלומר מדרבנן הוא דאסור אמאי לא עבר מדאוריית' משום דלא חזי להקרבה הרי מטיל מום בבעל מום דמעיקרא לא חזי להקרבה ופליגי ביה תנאי בבכורות (דף לג:) גבי בכור שאחזו דם ואיכא למ"ד אסור להקיז אפילו הוא מת משום לא יהיה בו מום וה"ל למיתני מפני שמטיל מום בבעל מום ואמאי תנא נראה:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 13b · Sefaria

    Tosafot

    ירקבו פי' ויניחם במקום שלא יהא נקל לבא לידי תקלה ושם ירקבו:

    יוליכם לים המלח משום דשדי להו בעיניהו דבלא שחיקה צריך ים המלח ה"ה בשאר נהרות ע"י שחיקה כדמשמע פרק כל שעה (פסחים דף כח. ושם ד"ה עבודת כוכבים) וכעובדא שהבאתי גבי רב יהודה ואע"פ שלא האריך התלמוד להזכיר שחיקה אפ"ה ודאי צריך:

    נועל דלת בפניה אין לתמוה על בכור בזמן הזה אמאי לא הצריכו לנעול דלת שלא יבא לידי תקלה ולא נצטרך להמתין עד שיפול בו מום דהאי דמצרכינן הכא משום קנסא הוא שהקדיש על חנם ועוד אי נפל ביה מומא הכא לא שרי אלא על ידי פדיון אבל בכור שהוא קדוש מאליו ולא על ידו באה הקדושה אין לקנסו אלא ימתין עד שיפול בו מום ויאכל במומו בלא שום פדיה ואף על פי שהוא יכול להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם ויפקיענו מקדושת בכור למזבח רק שיתננו לכהן ולא תארע בו עוד תקלה אם לא עשה אין לקנסו בכך ולהצריכו נעילת דלת:

    ונשחטיה מישחט פ"ה ואי משום שחוטי חוץ אקדשי בדק הבית לא מיחייב כדתני' פרק [שני שעירים] (יומא דף סג:) שומע אני כו' משמע דלא איירי הכא אלא בקדשי בדק הבית וקשיא דא"כ כי משני רבא מפני שנראה כמטיל מום בקדשי בדק הבית מאי מטיל מום איכא הא כי כתיב (ויקרא כ״ב:כ״א) כל מום לא יהיה בו בקדשי מזבח כתיב ועוד מדקמסיק הני מילי בזמן שביהמ"ק קיים דחזי להקרבה אלמא בקדשי מזבח איירי לכך פירש ר"י דבקדשי מזבח איירי ובזמן הזה אין חייב שוחט חוץ מאחר שאינו ראוי לביאת פתח אהל מועד מידי דהוה אשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור למ"ד פרק שני שעירים (שם.) מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ועוד י"ל דלעולם בקדשי בדק הבית מיירי ורבא בא לפרש הטעם בקדשי מזבח וגזירה קדשי בדק הבית אטו קדשי מזבח כדאשכחן גבי גיזה ועבודה בפרק ראשית הגז (חולין דף קלה.) דגזרינן קדשי בדק הבית אטו קדשי מזבח והאי כי פריך ונשחטינהו מישחט אקדשי בדק הבית פריך והוה מצי לשנויי גזרה משום קדשי מזבח והתם אסור משום שחוטי חוץ אלא שפיר קא משני:

    והרועין בהמה דקה שלהן אבל של אחרים לא דאין אדם חוטא ולא לו כדאמר בפרק קמא דב"מ (דף ה:) גבי ההוא רעיא:

    עבד עובד כוכבים טעמא דמכניסו תחת כנפי שכינה דחייב בכל המצות שהנשים חייבות דגמרינן לה לה מאשה (גיטין דף מא:):

    הכא נמי משום מיעוטן ואידך דמפרש מפני שמכניסו סבר דלא שייך בעבד מיעוטייהו דאדרבה הוי ממעט ישראל שאוכל משלו:

    רבי ירמיה זבן פיתא וא"ת והלא פת עובדי כוכבים אסורה וי"ל דמיירי במקום שאין פלטר ישראל כדאמרינן לקמן פרק שני (עבודה זרה דף לה:) ועוד י"ל דמיירי הכא לצורך עבדו עובד כוכבים או לצורך בהמתו אכן בירושלמי גבי האי עובדא שנייא היא משום חיי נפש משמע דלצרכו קנאו והכי גרסינן בירושלמי ואתה לא לקחת גלוסקא מימיך אמר ליה שנייא היא משום חיי נפש ואם תאמר והלא פת דבר שאין מתקיים הוא ואמרינן לעיל (עבודה זרה דף ו:) דבר שאין מתקיים אין לוקחין מהם וי"ל דפת דבר חשוב הוא וקפץ עליה זבינא והוה כדבר המתקיים:

    Tosafot on Avodah Zarah 13b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רבא אמר מפני מה אינו מנשר בקדשים מפני שהוא כמטיל מום בקדש.

    בעל מום דאע"ג דלא חזי להקרבה לדמי מיהא חזי לאפוקי האי דאקדיש דלא חזי לגופיה ולא לדמיה.

    אמר ליה ר' יונה לר' אילעא קתני בהמה תעקר עבד עובד כוכבים מאי אמר ליה מאי קמיבעיא לך והתניא העובדי כוכבים והרועי בהמה דקה לא מעלין אותם מן הבור ולא מורידין מכלל שאפילו עבד עובד כוכבים אם קנאו ביריד אינו חייב לאבדו בידים:

    הא דתניא לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות אסקה רב אשי משום מעוטינהו הוא דשרי ולא שנא עבד עובד כוכבים ולא שנא עבד ישראל.

    ביום אידו ר' ירמיה זבן פיתא ואמרי לה ביתא ותרוייהו מבעל הבית זבני ולא שקלי מינייהו מיכסא וכל חד אמר חבראי מתגר זבן לפיכך אמר ליה כל חד לחבריה יתמא עבד רבך הכי שקנה מתגר כאשר קנית אתה:

    אמר ר' אבא בריה דר' חייא אילמלא היה ר' יוחנן האידנא דשקלי מיכסא אפילו מבעלי בתים הוה אסיר. אי הכי ר' יעקב ור' ירמיה היכי זבני ופרקי' מבעל הבית שאינו קבוע זבון דלא שקלי מינייהו מידי:

    מתני' אלו דברים אסורין למכור לעובד כוכבים איסטרובולין כו' פי' פירי דארזא בנות שוח מין תאנים לבנים בפטוטרותיהן בעוקציהן מפני שמקריבין אותו דורון לעבודת כוכבים. לבונה פירוש לבונה זכה אסור למכור לעובדי כוכבים מפני שמקטירין אותה לעבודת כוכבים:

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 13b · Sefaria

    Rashba

    מתני' אלו דברים אסורים למכור לגויים האצטרובילים ובנות שוח פירוש: מפני שאלו היו רגילין להקריב, וכל אשר נמצא אתו אפילו מתחלת השנה מצניעו ליום האיד, והרי זה ודאי כמוכר לצורך עבודה זרה, שמפני שלא היו נמצאין בכל עת היו לוקחין אותן בכל עת ומצניעין אותן ליום אידם. אבל במקומות שהיו רגילין להקריב בהמה ושאר דברים הנמצאים תדיר, אין איסור למכור להם אלא אם כן פירש לעבודה זרה הוא לוקחין, או אם קרוב ליום אידם ג' ימים כרישא דמתניתין. אבל בדורות האלו שאין דרכן להקריב הני דמתניתין, מותר למוכרה להם ואין בכך כלום, חוץ מן הלבונה שעדיין דרכו של כומרין ללוקחה לקטרת זרה בכל עת, ואפילו למכור לו כל ימות השנה [אסור].

    Rashba on Avodah Zarah 13b · Sefaria

    Ritva

    אמר אביי שאני הכא דאיכא בזיון קדשים ולישחטיה מישחט פר״שי ז״ל דמשמע לן דמתני׳ בקדשי בדק הבית וקסבר סתם חרמים לבדק הבית ובקדשי בדק הבית לית בהו משום שחוטי חוץ דבעינן ראוי אל פתח אוהל מועד וליכא ויפה כיון אלא דקשה היכי פרשה רבא משום דנראה מטיל מום בקדשים דהא אין איסור הטלת מום אלא בקדשי מזבח ובדידהו כתיב וכל מום לא יהיה בו ולא מסתבר לפום סוגיין דאביי מוקים לה בקדשי בדק הבית ורבא מוקי לה בקדשי מזבח מדלא מפרשי לה. והנכון דכולהו מוקמי לה בקדשי בדק הבית אלא שהם תמימים וקיימא לן המתפיס תמימים לבדק הבית הרי אלו יקרבו מדרבנן מיהת כדפרישנא בדוכתי אחריני. ואשמועינן רבא דאפי׳ בהני שקדושתן קדושת בדק הבית יש בזמן בית המקדש איסור מטיל מום מדרבנן ובזמן הזה נראה כמטיל מום בקדשים ואביי לא סבירא ליה הכי וקרוב לזה פי׳ רבינו הר״מבן ז״ל ובתוס׳ תירצו בענין אחר דבזמן הזה אפי׳ קדשי מזבח לית בהו משום שחוטי חוץ כיון דלא חזו להקרבה ואם הקריבם פסולין ומשום הכי אמרינן ונישחטיה מישחט ואפי בקדשי מזבח ואפי׳ בקדשי בדק הבית איכא משום מטיל מום מדרבנן מיהת ואתיא מתני׳ בכלהו קדשים בין לאביי בין לרבא.

    מתני׳ ואלו דברים אסורין למכור לגוים אצטרובלין ובנות שוח פי׳ אלו דברים אסורין למכור לגוים משום דעבדי מיניהו תקרובת לע״ז ואסורין למכור לעולם קתני ואפי׳ שלא ביום אידם דאילו ביום אידם מ״ש הני אפי׳ כל מידי דחזי לתקרובת נמי וטעמא דאסורין לעולם חדא מתרי אנפי או משום דלא הוו שכיחי להו וזבני להו כל היכא דמשכחי ואפי׳ מתחלת השנה לצורך יום אידם וכולה שתא חשיב כשלשה ימים לפני אידיהן לדברי׳ אחרים ואי מהאי אנפא הוא אפשר דבדיעבד אם נשא ונתן מותר כר״ל דקיימא לן כוותיה דלפני אידיהן או משום דהני כל יום ויום הוו מקרבי להו בההוא זמנא דומיא דלבונה בזמן הזה שמקטירין בה בכל יום ולפיכך כל יום ויום חשוב כיום אידם ולפום האי טעמא אם נשא ונתן אסור דביום אידם כ״ע לא פליגי דאסור ואפשר דאפי׳ לפי׳ קמא נמי אסור בדיעבד דהני סתמן כפירושן לע״ז נינהו ולפני אידיהן כיום אידן דעלמא וכן נראה ומיהו אין איסור כל הדברים האלו אלא בזמן ההוא שהיו רגילין בהם אבל בזמן הזה אינו אסור אלא לבונה שרגילין בה והא ודאי אסירא לזבוני להו השתא ואפי אינה זכה דהא חזינן דלא קא עבדי בין לבונה זכה לשאינה זכה ומיהו אין איסורו אלא למכור לכומר דסתמיה מזבין ליה לע״ז וסתמו כפי׳ ואסור לעולם דבכל יום ויום מקרבי ליה ובהא לא חיישי׳ לטעמא דאיבה ולא לאידך טעמי דכתיבנא לעיל להתירה דההוא בשאר משא ומתן דחששה משום דאזיל ומודה אבל למכור מידי דחזי לתקרובת וסתמא להקרבה בעו ליה ומיהו לגוי דלאו כומר שרי לזבוני סתם דההוא לא בעי לה מסתמא להקרבה ואין דרך להקריב דברים אלו אלא כומרים וכי יהיב ליה גוי זה לכומר לפני דלפני הוא ולית לן בה וזה נכון.

    Ritva on Avodah Zarah 13b · Sefaria

    Meiri

    קדשי בדק הבית אין בהם איסור שחוטי חוץ כמו שיתבאר במסכת יומא ס"ג ב' ואעפ"כ הקדיש בהמה בזמן הזה לא ישחטנה שמא יבא מזה לידי מכשול אכילה:

    חכמי האחרונים מסכימים במי שמקדיש עכשו סתם שהוא לעניים מפני שכך הורגל בלשון בני אדם ויש בזה ראיה במסכת נדרים במשנת אין בני גליל מכירין בתרומת הלשכה וכן כתבוה גאוני ספרד בפרק בית כור ומ"מ בלשון ערך וחרם מיהא אסור שאין זה לשון בני אדם אצל הקדש עניים:

    המטיל מום בקדשים בזמן שבית המקדש קיים לוקה שנאמר כל מום לא יהיה בו קרי ביה יהיה מבנין הדגוש ובזמן הזה הואיל ואינו ראוי להקריבה אינו לוקה אלא שמ"מ עבר בלאו ויש פוסקים שאין בה אלא איסור חכמים ואף סוגיא זו מוכחת כן אלא שגדולי המחברים כתבוה כדעת ראשון אף בעלת מום אסור לעשות בה מום אחר בזמן שבית המקדש קיים שהרי מ"מ ראוייה היא לדמים ומ"מ אינו לוקה הואיל ולא היתה ראויה להקרבה:

    הקדיש בהמה תמימה לבדק הבית אף זה אסור לעשות לה מום בזמן המקדש שהרי לא יצאה מידי מזבח וכמו שאמרו המתפיס תמימים לבדק הבית כשהם נפדים אין נפדים אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם אלא שאינו לוקה וי"א שאף זה אסור סופרים ובזמן הזה יש בו איסור מדברי סופרים:

    הגוים ר"ל עובדי האלילים שהוזכרו תמיד במסכת זו ורועי בהמה דקה שסתמם מגודלים ומשוקעים בגזל עד שנעשה להם כהתר ואין מקבלים על זה שום תוכחה אין מזיקין אותם בידים ואם הוזקו מאליהם אין חובה עלינו מן הדין להשתדל בהצלתם:

    המשנה החמישית והכונה בה עם כונת כל המשניות שלאחריה לבאר בהם מה שיעדנו בחלק השלישי ממה שמשאו ומתנו בהם אסור לעולם ואמר על זה ואלו דברים אסורין למכור לגוים אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרות ולבונה ותרנגול לבן ר' יהודה אומ' מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולים ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו שאין מקריבין חסר לע"ז ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור ר' מאיר אומר אף דקל טב וחצב ונקליבס אסור למכור לגוים אמר הר"ם אצטרובלין הם הנקראים בערבי קצ"פ קרי"ש והם הקטנים מן אצרובה ובנות שוח מין ממיני השקמה ופטוטרות הן הענפים שנתלין בהם הפירות ומה שאמ' ר' מאיר דקל טב ר"ל פירות דקל לפי שהפירות הטובים קרבים לע"ז וחצב קנים שעושין מהם הסוכר ונקליבם מין ממיני העשבים המעולים ומה שאמר ר' יהודה אין מקריבין חצב לע"ז ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירות אסור ר' מאיר אומר אף דקל טב וחצב ונקליבס אסור למכור לגוים והלכה כר' מאיר שאוסר למכור דברים אלו כדי שלא יקריב מהם לע"ז:

    אמר המאירי אלו דברים שהם אסורין למכור לגוים כל השנה מפני שדברים אלו הם דברים שאינן מצויין כל כך והם מהודרים לתקרובת מצד שיש מהם מינים הרבה ואלו הם החשובים במינן ועם כל זה אין הוצאתם יתירה ומתוך כך כשרואין אותם לבם עליהם לע"ז ולוקחין ומקריבין אף בלא יום איד או מניחין אותם ליום איד הסמוך אע"פ שיש שם כארבעה או חמשה ימים או יותר לפי הענין אצטרובלין פי' בגמ' פירא דארזא וקצת מפרשים פרשו בה שהוא מין ארז יפה ענף ומוציא פירות וכשרואין מהם ענפים שפירותיהם מחוברים עמם מתוך הדורם ומתוך שאינם מצויים נותנין לב עליהם להקריבם כך פירשו רבים והדברים מתמיהים שלא מצינו במיני הארזים שום פרי חשוב שיהא ראוי לתקרובת ועוד שבמדרש נראה שהאצטרובלין גדלים בשבלים ונעשים ערמה כחטים שהרי אמרו בטנך ערמת חטים והלא ערמת האצטרובלין יפה משל חטים אמרו וכן הדבר אלא אין העולם לעמוד על האצטרובלין בלא חטים ומתוך כך נראה לגדולי המפרשים לפרש שהאצטרובלין הם עטרות שובלין של חטה לבנה שהשבלים גדולים בקומה והגרעינים גסים הרבה וכשנמרחו הם נקראים חטים והוא שאמרו על זה בגמרא סתמן חטי חיווראתא ומותר שמאחר שנמרחו אינם מתבקשים לתקרובת מן הסתם אלא לגלוסקאות יפיפיות אלא שכשהם בשובליהם כעמרים נקראים אצטרובלין ואותה שעה הם ראויים לתקרובת ומה שנקראו פירא דארזא על שם חשיבותם והוא שאמרו בפרק קורדיקוס לייתי שב חיטי ארזנייתא ונקלינהו אמרא חדתי ושאר מיני חטים נקראים חטים סתם וי"מ פרי עץ שמן שנקרא העץ פי"ן והפרי נקרא פינייא"ה ושמא הוא ממיני הארז שהארז הרבה מינין יש בו ואף בערוך פי' בסוגיא זו אלכסין והאצטרובלין ומוכססין פירות חשובים ממיני הארזים ותולין אותם לפני ע"ז ובנות שוח ופטוטרות פי' בגמ' בנות שוח בפטוטרותיהן ר"ל תאנים לבנות בעוקציהם והם בחירת המין ביופי וכשמוצאין אותם בכורות בעוקציהם מקריבים אותן לע"ז אף בלא יום איד ולבונה פי' בגמ' לבונה זכה והוא מין חשוב שבה וכשמוצאין אותה לוקחין אותה או להקריבה לאלתר או להצניעה ליום איד ותרנגול לבן שהיה דרכם ליתן לב עליו מתוך שאינו מצוי ר' יהודה אומר מוכר הוא לו תרנגול לבן בין שאר התרנגולים מכיון שקונהו עם אחרים הדבר מוכיח שאין כונתו לע"ז הא תרנגול לבן בלבד אין מוכרין לו אפילו בסתם אא"כ עשה בו מעשה הפוסלו מלהקריב כגון תרנגול שיהא קוטע את אצבעו שאין דרכם להקריב חסר לע"ז ושאר כל הדברים סתמן מותר אע"פ שהוא מחזר אחר המובחר שבמין מוכרין להם כל השנה ואין מכירתן אסורה אלא שלשה ימים לפני אידיהן ופירושן כגון שאומר לע"ז אף מתחלת השנה אסור ר' מאיר אומר אף דקל טב חצב וכו' פי' בגמ' פירות של דקל המובחר ולא דקל ממש שאם כן אף הפחותים נאסרו שהרי אין מוכרין להם במחובר לקרקע כלום חצב ונקלבים הם מיני בחירה ידועים אצלם ואין מוכרים אותם להם וי"מ חצב קנה הסוכר ובגמ' פי' קשבא והוא מין אחד של תמרים ונקלבים פי' בגמ' קורייטי ובמסכת ברכות פרק זמון פי' גדולי המפרשים קורייטי קורטין של חלתות והיו משתמשין בה הרבה לחזק חדות הסמים ובערוך גורסים נקלווס ובתלמוד המערב שבמסכת ברכות ר' עיננא בר סיסאי כד הוו משלחין ליה מבי נשיאה נקלווסין הוה שביק לון לבתר מזוניה ומברך עליהון והוא מין ממיני פת הבאה בכסנין:

    זהו ביאור המשנה וכלל הדברים בענין זה לפי מה שהתבאר בגמרא כך הוא:

    Meiri on Avodah Zarah 13b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה העובדי כוכבים כו' ישראל והן גזלנים כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה קתני לרבנן דפליגי כו' עכ"ל אפשר דמשמע ליה לר"י דמוקי ליה דלא פליגי ובלוקח מבעה"ב דלא שקלי מכסי ודאי דליכא מאן דפליג דעבד פי' לעבד עובד כוכבים קאמר וק"ל:

    תוס' בד"ה ונשחט' כו' לכך פי' ר"י דבקדשי מזבח איירי כו' עכ"ל יש לדקדק כיון דחרמין קתני דאינו קדשי בדק הבית כמ"ש התוס' לעיל אם כן לרבא דלא משני אלא בקדשי מזבח הדרא קושיין לדוכתין בקדשי בדק הבית ולא ניחא לן למימר נמי להאי פירושא גזירה קדשי בדק הבית אטו קדשי מזבח ואפשר לומר להאי פירושא דאיזהו עיקור נועל דלת כו' דקתני לא קאי אלא לקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית קושטא הוא דמצי למיעבד העיקור בענין אחר ודו"ק:

    בד"ה רבי ירמיה זבן פיתא כו' וא"ת והלא פת דבר שאינו מתקיים כו' אין לוקחין כו' וי"ל דפת דבר חשוב כו' עכ"ל לפי' רש"י במתני' דשמעתין איירי ביום אידם הוצרכו לתרץ כן ולעיל כתבו לפרש בשם ר"מ דלא איירי ביום איד כלל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 13b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ונשחטיה משחט וכו' עוד י"ל דלעולם בקדשי בדק הבית איירי וכו' ודאי כי פריך ונשחטינהו משחט מקדשי בדק הבית פריך וכו'. נראה דבתירוץ זה ס"ל התוס' דגמרא מסתבר ליה דהברייתא איירי בין בקדשי מזבח בין בקדשי בדק הבית וכי משני אביי התם משום בזיון קדשים אתרוייהו משני וכי פריך ונשחטיה משחט לא פריך אלא אקדשי בדק הבית ורבא משני כיון דבקדשי מזבח א"א לעקור פרסותיהן משום דנראה כמטיל מום בקדשים גזרו גם כן קדשי בדק הבית שלא לעקור פרסותיהן אטו קדשי מזבח הלכך א"א התם לעשות בענין אחר כ"א בנעילת דלת ובזה יתיישבו כל מה שיש לדקדק בדבור זה וק"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 13b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' הני מילי בזמן שבית המקדש קיים עיין טורי אבן מגילה דף י' ע"א ד"ה מ"ט הדר ביה:

    שם לדמי חזי ק"ל הא פלוגתא דר"מ וחכמים בבכור מתני' ובכור הא אין לו פדיון ואין תמורתה קריבה וא"כ לא חזי לדמי וצע"ג:

    תוס' ד"ה נועל וכו' אין לקנסו עיין בכורות דף כח ע"א תוספות ד"ה עד:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 13b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 13, Amud Bet, about 361 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “יֵרָקְבוּ, מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת — יוֹלִיכֵם לְיָם…”

    2. Segment 213 words

      Opens “אָמַר אַבַּיֵּי: שָׁאנֵי הָתָם, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן קָדָשִׁים.…”

    3. Segment 315 words

      Opens “וְלִישַׁוְּיֵהּ גִּיסְטְרָא! אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״וְנִתַּצְתֶּם…”

    4. Segment 427 words

      Opens “רָבָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמֵטִיל מוּם בְּקָדָשִׁים.…”

    5. Segment 530 words

      Opens “וְלִיהְוֵי כְּמֵטִיל מוּם בְּבַעַל מוּם, דְּאַף עַל…”

    6. Segment 644 words

      Opens “אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹנָה לְרַבִּי עִילַּאי דְּקָאֵי אַפִּיתְחָא…”

    7. Segment 746 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: קָתָנֵי…”

    8. Segment 819 words

      Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: אַטּוּ בְּהֵמָה מַאי ״מַכְנִיס…”

    9. Segment 961 words

      Opens “רַבִּי יַעֲקֹב זְבַן סַנְדָּלָא, רַבִּי יִרְמְיָה זְבַן…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר…”

    11. Segment 1139 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים אֲסוּרִים לִמְכּוֹר לְגוֹי: אִצְטְרוֹבְלִין,…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “וּשְׁאָר כׇּל הַדְּבָרִים, סְתָמָן מוּתָּר, וּפֵירוּשָׁן אָסוּר.…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 13b · Segment 2 — “אָמַר אַבַּיֵּי: שָׁאנֵי הָתָם, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן קָדָשִׁים. וְנִשְׁחֲטֵיהּ מִישְׁחָט!…

    Original text

    יֵרָקְבוּ, מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת — יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח, וְאֵיזֶהוּ עִיקּוּר? נוֹעֵל דֶּלֶת בְּפָנֶיהָ, וְהִיא מֵתָה מֵאֵילֶיהָ!

    he should store them until they decompose. And if he dedicated money or metal vessels, he should take them and cast them into the Dead Sea. And what constitutes destroying? He locks the door before it, and the animal dies on its own from hunger. According to the baraita , the disposal of the animal is carried out by starving it, not by cutting its hooves.

    אָמַר אַבַּיֵּי: שָׁאנֵי הָתָם, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן קָדָשִׁים. וְנִשְׁחֲטֵיהּ מִישְׁחָט! אָתוּ בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה.

    Abaye said: There, in the case of a consecrated animal, the method employed is different, because cutting the animal’s hooves would cause the degradation of sacrificial animals. The Gemara asks: But why does the baraita require this complicated method of killing the animal? Why not simply state that he should slaughter it? The Gemara answers: If he were to slaughter it, someone might come to experience a mishap through it, by eating the meat and thereby misusing consecrated property.

    וְלִישַׁוְּיֵהּ גִּיסְטְרָא! אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְגוֹ׳ לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״.

    The Gemara asks: But why not let him render the animal a shard [ gistera ], by mutilating it so that it is unfit to be eaten? Why is it necessary to kill it in such a drawn-out fashion, by starving it to death? Abaye said that it is because the verse states: “And you shall break down their altars…you shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4). It is derived from here that one may not actively destroy any sacred item.

    רָבָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמֵטִיל מוּם בְּקָדָשִׁים. נִרְאֶה? מוּם מְעַלְּיָא הוּא! הָנֵי מִילֵּי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, דַּחֲזֵי לְהַקְרָבָה. הַשְׁתָּא דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה — לֵית לַן בַּהּ.

    Rava said there is a different reason a consecrated animal may not be disposed of by cutting its hooves: It is because it appears as though he is inflicting a blemish on a sacrificial animal. The Gemara asks: Why does Rava say that it merely appears as though he is inflicting a blemish, when in actual fact he is inflicting a full-fledged blemish? The Gemara answers: This matter, that one may not inflict a blemish on a sacrificial animal, applies only when the Temple is standing, as the animal is fit for sacrifice and he renders it unfit. By contrast, now, when the animal is not fit for sacrifice, since there is no Temple, we have no problem with it by Torah law. The only problem is that it appears as though one is inflicting a blemish on a sanctified animal.

    וְלִיהְוֵי כְּמֵטִיל מוּם בְּבַעַל מוּם, דְּאַף עַל גַּב דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה — אָסוּר! בַּעַל מוּם, נְהִי דְּלָא חֲזֵי לְגוּפֵיהּ — לִדְמֵי חֲזֵי, לְאַפּוֹקֵי הָכָא, דְּלָא לִדְמֵי חֲזֵי וְלָא לְגוּפֵיהּ חֲזֵי.

    The Gemara asks: But this should be considered equivalent to one who inflicts a blemish on an animal that is already blemished, which is prohibited even though that animal is not fit for sacrifice. The Gemara answers: In the case of a blemished animal when the Temple is standing it is prohibited to inflict a blemish upon it, as granted, it itself is not fit to serve as an offering; but it is fit to make use of its monetary value, i.e., another animal may be purchased with the proceeds of its sale and sacrificed in its place. This is to the exclusion of the case here, when there is no Temple, as the animal is not fit for its monetary value and it is not fit to serve as an offering itself.

    אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹנָה לְרַבִּי עִילַּאי דְּקָאֵי אַפִּיתְחָא דְּצוֹר, אֲמַר לֵיהּ: קָתָנֵי ״בְּהֵמָה תֵּיעָקֵר״, עֶבֶד מַאי? עֶבֶד יִשְׂרָאֵל לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי. כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי עֶבֶד גּוֹי, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: מַאי קָא מִיבַּעְיָא לְךָ? תַּנְיָא: הַגּוֹיִם (והרועי) [וְהָרוֹעִים] בְּהֵמָה דַּקָּה לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.

    § Rabbi Yona found Rabbi Elai, who was standing at the entrance to the city of Tyre. Rabbi Yona said to him: The baraita cited above teaches that if one bought an animal at a pagan fair it should be destroyed. What should be done with a slave purchased at the fair? Rabbi Yona elaborated: I do not raise the dilemma about a Jewish slave, as it is obvious that the master cannot cause him harm. Where it is a dilemma for me is the case of a gentile slave; what is the halakha ? Rabbi Elai said to him in response: What is the reason that this is a dilemma for you? It is taught in a baraita : With regard to the gentiles and shepherds of small domesticated animals, we do not raise them from a pit but we do not actively lower them into a pit either. It may be inferred from here that one may not cause the death of a gentile slave.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: קָתָנֵי לוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, עֶבֶד יִשְׂרָאֵל אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ עֶבֶד גּוֹי? אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּבְּרָא עֶבֶד יִשְׂרָאֵל, דְּאִי עֶבֶד גּוֹי לְמַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ? כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֲפִילּוּ עֶבֶד גּוֹי, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיסוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

    Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: The second baraita cited above teaches that one may go to a pagan fair and buy from the gentiles animals, slaves, and maidservants. Does the baraita mean that one may buy a Jewish slave, or perhaps, is it teaching that one may buy even a gentile slave? Rabbi Zeira said to him: It stands to reason that the baraita means specifically a Jewish slave; as, if it is referring to a gentile slave, what is the reason that it is necessary for the Sages to permit this purchase? When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Shimon ben Lakish says: It is permitted to purchase even a gentile slave, because he brings him under the wings of the Divine Presence by having him undergo the process of conversion when he becomes the slave of a Jew.

    אָמַר רַב אָשֵׁי: אַטּוּ בְּהֵמָה מַאי ״מַכְנִיס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה״ אִיכָּא? אֶלָּא מִשּׁוּם מִעוּטַיְיהוּ, וְהָכָא נָמֵי דִּמְמַעֲטִי — שְׁרֵי.

    Rav Ashi said: But with regard to the permission to buy an animal, what is there about this purchase that one can be said to bring the animal under the wings of the Divine Presence? Rather, the reason it is permitted is because through this purchase the Jew reduces the possessions of the gentile. And here too, as he reduces the gentile’s property by purchasing the slave, it is permitted.

    רַבִּי יַעֲקֹב זְבַן סַנְדָּלָא, רַבִּי יִרְמְיָה זְבַן פִּיתָּא. אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: יַתְמָא, עֲבַד רַבָּךְ הָכִי? אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: יַתְמָא, עֲבַד רַבָּךְ הָכִי? וְתַרְוַיְיהוּ מִבַּעַל הַבַּיִת זְבוּן, וְכׇל חַד וְחַד סָבַר: חַבְרַאי מִתַּגָּר זְבַן. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר, דְּשָׁקְלִי מִיכְסָא מִינֵּיהּ, אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, דְּלָא שָׁקְלִי מִינֵּיהּ מִיכְסָא — מוּתָּר.

    The Gemara relates: Rabbi Ya’akov bought sandals and Rabbi Yirmeya bought bread at a pagan fair. One said to the other: Orphan, i.e., one with no guide, would your teacher act in this manner? The other likewise said to him: Orphan, would your teacher act in this manner? The Gemara explains: Actually, both purchased these items from a homeowner, i.e., a private individual, and each one thought that the other had purchased his item from a merchant. As Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, says: The Sages taught that it is prohibited to buy from a gentile at a pagan fair only in the case of one who buys from a merchant, as a tax is taken from him and used for the benefit of idol worship. But with regard to one who buys from a homeowner, when a tax is not taken from him, it is permitted to make the purchase.

    אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אִילְמָלֵא הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן הָא זִימְנָא בְּאַתְרָא דְּקָא שָׁקְלִי מִיכְסָא, אֲפִילּוּ מִבַּעַל הַבַּיִת הֲוָה אָסַר. אֶלָּא אִינְהוּ הֵיכִי זְבוּן? מִבַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ זְבוּן.

    Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, says: If Rabbi Yoḥanan had been present at this time and age, in a place where the tax is taken from all sales, including those conducted with private individuals, he would have prohibited buying items even from a homeowner. The Gemara asks: But if so, how did these Sages, Rabbi Ya’akov and Rabbi Yirmeya, purchase items at the fair? The Gemara answers: They purchased the items from a homeowner who sells solely on a temporary basis.

    מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים אֲסוּרִים לִמְכּוֹר לְגוֹי: אִצְטְרוֹבְלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ, וּפְטוֹטָרוֹת, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוּתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין, וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ — קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִים חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה.

    MISHNA: These are the items that it is prohibited to sell to a gentile at any time of year, as they are used specifically for idol worship: Itzterubalin , benot shuaḥ , petotarot , frankincense, and a white rooster. Rabbi Yehuda says: It is permitted to sell a white rooster to a gentile provided that it is sold along with other types of roosters. But when it is sold by itself, one should cut off its toe and sell it to the gentile, because they do not sacrifice a defective animal to their object of idol worship.

    וּשְׁאָר כׇּל הַדְּבָרִים, סְתָמָן מוּתָּר, וּפֵירוּשָׁן אָסוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב (ונקלב) [וְנִקְלָבֵס] אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם.

    And with regard to all remaining items, without specification it is permitted to sell them, but with specification it is prohibited to sell them. Rabbi Meir says: Even in the case of a good palm tree, ḥatzav , and naklav , it is prohibited to sell them to gentiles.