Commentary page
Yevamot 91b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 91b
Yevamot 91b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 307 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ולא מייתא קרבן דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כדילפינן בהוריות (דף ב:) מבעשותה:
הך קמייתא דקתני חוץ מאשת איש כולה רבנן היא ולא תיתני שניסת דמשמע אבל בעדים לא אלא תריץ ושניסת ומשתמעין תרוייהו:
חוץ מאשת איש דהיינו בעדים ושניסת ע"פ ב"ד בעד אחד דתרוייהו בעו גט וכיון דבעינן גיטא אלמא מילתא היא ומתסרא אקמא:
כתב לשם מלכות שאינה הוגנת סופר שהיה צריך למנות למלכי ישראל או לשם מלכות אחרת כגון לשם מלכי רומי ותנא קרי לה שאינה הוגנת משום דאין להם לא כתב ולא לשון כדכתיב (עובדיה א׳:ב׳) בזוי אתה מאד:
תצא מזה ומזה אם ניסת באותו גט:
כל הדרכים כל הנך קלקולי דמתני':
מאי הוה לה למיעבד סבורה היתה שהוא גט כשר:
לאקרויה לגיטא לפני חכם:
12 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 91b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
רבינא אמר לענין קרבן קתני והכי קאמר עשו ב"ד בהוראתן כזדון איש באשה וליכא למימר משום דחשיבא כמזידה הוא דלא מיחייבא קרבן משום דהוי לה למידק דהא תנן (לעיל יבמות פז: ע"ש) הורוה ב"ד לינשא וחזרה וקלקלה חייבת בקרבן שלא הורוה אלא לינשא ויותר קרובה היא למזיד כשקלקלה מכשניסת אלא טעמא משום יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור דהכי אית ליה לר' שמעון בפ"ק דהוריות (דף ג:) והאי דנקט הכא כזדון איש באשה סימנא בעלמא הוא:
מלכות יון כו' והא דאמר בע"ז (דף י.) דבגולה אין מונין אלא למלכות יון בלבד אר"ת דהיינו בשאר שטרות דבגט שייך שלום מלכות דדבר גדול הוא בעיניהם להפריד איש מאשתו ואין מונין אלא למלכות אותה העיר בלבד:
היה במזרח וכתב במערב לא כמו שפירש ריב"ן דאבעל קאי דבהדיא אמרי' בגיטין (ד' פ. ושם) היה במזרח מאן אילימא בעל היינו שינה שם עירו אלא סופר כדאמר להו רב לספרי כי יתביתו בהיני כתובו בהיני כו' וא"ת בשלמא בעדים צריך לכתוב מקום שחותמים דאיכא קפידא שיכולין לבא לידי הזמה אבל בסופר מאי קפידא איכא ועוד תימה דעכשיו נוהגין לכתחלה שהסופר כותב כתובה בעיר זו ושולחה לחתן לעיר אחרת שהוא מקום חופה וכותבין שם עיר החופה ששם חותמין ושמא י"ל הא דנקט הגמרא היה סופר במזרח לאו דוקא משום סופר אלא משום עדים אלא משום דמתני' קתני היה במזרח לשון יחיד דמשמע סופר ואורחא דמילתא דבמקום שהסופר כותב שם עדים חותמים וליכא פסולא אלא משום עדים ורב דקאמר נמי לסופרים לא היה מקפיד אלא משום עדים ובשאר שטרות אפילו שינה מקום עדים דיעבד כשר כדקתני באחד דיני ממונות (סנהדרין לב. ושם) שטר שזמנו כתוב באחד בניסן אע"פ שבאו עדים ואמרו באחד בניסן עמנו הייתם שטר כשר ועדיו כשרים חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו אלא בגיטין החמירו והא דגיטין המאוחרים כשרים היינו כשהעדים והסופר היו באותה העיר בזמן הכתוב בגט וא"ת מצאו באשפה אמאי כשר לרבי מאיר ניחוש שמא איחרו וכתבו ולא חש הסופר להיות בעיר ביום הכתוב בו וזרקו לאשפה וההוא דהיה במזרח כר"מ נמי אתי כדמוכח בהמגרש (גיטין פו.) לפר"ת גבי גיטין פסולים דפריך והא איכא שלום מלכות דפי' דלאו אשלום מלכות קפדינן דההוא מותר אפי' לכתחלה לרבנן דר' מאיר כמו שאנו כותבים לבריאת עולם אלא מסיפא דהיה במזרח וכתב במערב פריך וכן מוכח בפר"ח דגרס האיכא כתב לשם מלכות כו' משמע דמסיפא פריך ומוכחא סוגיא דאתיא כר' מאיר ואר"י דלא מחזקינן ליה כמאוחר דמסתמא בו ביום שנמצא נכתב כמו שמוכיח מתוכו ומסתמא שם היה הסופר וכתב מקומו אי נמי בידוע שהסופר שם [וע"ע תוס' גיטין פ. ד"ה כי יתביתו]:
תא שמע כל עריות כו' ס"ד בכונס יבמתו שייך למימר איבעי לה לאמתוני שהיתה בחזקת איסור לשוק עומדת ואין לה להנשא עד שיתברר הדבר שמותרת לשוק אבל כאן בחזקת היתר לשוק עומדת:
תא שמע כתב סופר גט לאיש כו' ס"ד דהכא לא שייך איבעי לה לאקרויי גיטא כמו לעיל דמיירי אפילו אקריאת גיטא אחר כתיבה קודם נתינה ועייליה לבי ידיה ואיחלף ומשני דאיבעי לה לאקרויי לגיטא לאחר שנתן לה הסופר:
תא שמע שינה שמו ושמה כו' כגון שיש לו ב' שמות אחד ביהודה ואחד בגליל והיה ביהודה וכתב שם של גליל ס"ד דהכא מאי ה"ל למיעבד אע"ג דאקרויה לגיטא קס"ד כשר ומשני דאיבעי לה לאקרויה גיטא ולשאול ולאסוקי דעתא דכאן ביהודה אין שמו כך:
שם עירו ושם עירה נראה לר"י דלא חיישינן לכתוב מקום עמידתו באותו יום אלא מקום עיקר דירתו דהא בגיטין הבאים ממדינת הים אי אפשר לידע מקום עמידתם באותו יום:
תא שמע כנסה בגט קרח ס"ד דהכא לא פשעה כל כך דלא איבעי לה לאסוקי אדעתא דמיפסיל בהכי ומשני דאיבעי לה לאקרויי גיטה בבית דין הבקיאין בדבר הרבה ואין הגמרא מביא הנך משניות כסדר המשנה אלא כסדר הראוי להקשות זה אחר זה דלא מיתרצא בתרייתא בשינויא קמייתא כדפרישית [וע"ע תוס' כתובות קב: ד"ה ת"ש מתו]:
Tosafot on Yevamot 91b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות כו' תצא מזה וזה וכל הדרכים האלו בה. פירש רש"י ז"ל (להלן יבמות צד, א ד"ה אלא בגיטין פ, א ד"ה וכל) דר' עקיבא היא דאמר יש ממזר מיבמה, והכין נמי תנינן לה בתוספתא דגיטין פ"ו (ה"ח) כל עריות שאמרו צרותיה מותרות וכו' תצא הוא ושלשה עשרה דבר בה דברי ר' מאיר שאמר משום ר' עקיבא וחכמים אומרים אין ממזרין מיבמה וכדאיתא נמי בירושלמי (בפרקין ה"ד) אבל בתוס' (עיין להלן (יבמות צב, א) ד"ה אבל) הקשו מדדייקינן עלה בגטין פרק הזורק (גיטין פ, ב) נשאו אין זנו לא לימא תהוי תיובתיה דרב המנונא דאמר יבמה שזנתה אסורה ליבם כו', ואם איתא דר' עקיבא היא היאך אפשר לומר כן, הוא אמרינן בסוטה בפרק היה מביא את מנחתה (יח, ב) אמרו במערבא לית הלכתא כרב המנונא אלא הא קתני שומרת יבם וכנוסה, ופרקינן אמרי הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כערוה ואיכא למימר דתרי תנאי נינהו אליבא דר' עקיבא וכדאמרינן לקמן (יבמות צב, א) וחכמים אומרים אין ממזר מיבמה, ואוקימנא כאידך תנא דר' עקיבא דאמר מחייבי לאוין דלאו דשאר לא הוה ממזר, והלכך האי תנא דקתני נשאו אין אבל זנו לא, אתיא כאידך תנא דר' עקיבא דאמר מחייבי לאוין דלאו דשאר לא הוי ממזר, אבל בנשאו הוא דהוי ממזר משום דמחלפא באשת איש דעלמא. ותנא דסוטה כתנא דר' עקיבא דלא בעי חייבי לאוין דשאר, אלא אפילו מיבמה הוי ממזר, ואי נמי תנא דסוטה דתני שלא שטיתי שומרת יבם אפילו לרבנן אתיא, ולית ליה כתנא דתני התם כל שאלו זנתה מותרת אינו מתנה עמה, ולעולם לרבנן אין ממזר מיבמה כלל ואפילו ממזר מדבריהם דמדקאמר אין ממזר משמע דאינו ממזר כלל, דאלו הוי ממזר מדבריהם לא הוה תני אינו ממזר, דאדרבה לממזר מדבריהם קרי ממזר לפי שהוא אסור בכשרה כדאיתא לעיל. אבל בשום דוכתא לא קרי אינו ממזר לממזר מדבריהם וזה שלא כדעת מקצת מרבותינו בעלי התוס' ז"ל (להלן יבמות צב, ב ד"ה אבל ועיין רמב"ן ד"ה והא דתנן).
Rashba on Yevamot 91b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
רבינא אמר לענין קרבן קתני וה"ק פי' ולהכי נייד מאוקמתא דרב אשי משום דאי מיירי תנא בעניינים שבין איש ואשה הא ודאי אף גט בכלל דבריו לא יסור לה"ק דלא מיירי אלא לענין קרבן בלחוד שאם נשא' בהוראת ב"ד הרי היא כמזיד לפטרה מקרבן. כתב לשם מלכות שאינה הוגנת במקומה פרשנוה יפה בס"ד:
איבעי ליה לאקרויי לחכם היודע בגטי' כו' איבעי ליה לאמתוני פי' עד שתלד או עד שיתגלו סימניה לגמרי דהא ודאי לא תניא בלא אין לה מתחלת ברייתה קצת סימנים הא לאו הכי לא הוה אמרי' שתמתי' דא"כ למה נעשה מתים כחיים לענין יבמה בשלהי פרקי' דלעיל משום דרכיה דרכי נועם תמתי' אלא ודאי כדאמרן שלא אמרו להמתין אלא בדבר שיש לו קצבה וכ"פ בתו':
כל העריות שאמרו חכמים וכו' עד תצא מזה וכל הדרכים האלו בה פירוש ובכלל שהולד ממזר מזה ומזה ופרש"י ז"ל דאתיא כר"ע דאמ' יש ממזר מיבמה וכן מצינו בתוס' דגיטין מפורש בדבריו כל עריות שאמ' חכמים צרותיהן מותרות תצא ושלשה עשר דבר בה דברי ר"מ שאמ' משום ר"ע וחכמי' אומ' אין ממזר מיבמה וכן היא בירוש' והק' בתוס' דהא אמרי על משנה זו בפרק הזורק נשאו אין זינו לא לימא תהוי תיובתא דרב המנונא דאמ' יבמה שזינתה אסורה ליבמה והיאך אפשר לומ' כן דהא מתני' ר"ע היא ולר"ע איתא ודאי לדרב המנונא כדאמרי במ' סוטה בפ' היה מביא את מנחתה לית הלכתא כרב המנונא ופרכי' והא תנן אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה וק"ל שאין משביעין אלא על ביאה שאוסרה עליו ופרקי' הא מני ר"ע היא דאמ' אין קדושי' תופסי' בחייבי לאוין ומשוי לה ליבמה כערוה ולדידיה ודאי אית' לדרב המנונא ויש שתירצו דהא אמרי' לק' דתרי תנאי נינהו אליבא דר"ע ולמ"ד דר"ע מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר הא ודאי לית לדרב המנונ' ומתני' דמ' סוטה דתנ' דר"ע דסב' דמחייבי לאוין גרידי הוי ממזר אבל מתני' דפ' הזורק הוה ס"ד דנשאו אין זינו לא וכאידך תנא דר"ע דלא עביד ממזר מחייבי לאוין גרידי ולפי' אין שומר' יבם כערוה וזינתה מותרת ליבמה ובנשואי' בלחוד הוא דעביד ממזר משו' קנס' בעלמא ומשום דמחלפי באשה שהלך בעלה למדינת הים ואפי' ממזר מדרבנן לא הוי כדבעי' לברורי לקמן. ואחרים פי' דהא דאמרי' בתוספת' ובירוש' דמתני' דכל העריות ר"ע היא פי' דלא אמרו אלא לענין מה ששנינו הולד ממזר אבל לענין מה שאמרו שתצא מזה ומזה ושאר כל הדברים אפי' לרבנן היא וכיון שכן שפיר דייקינן דאם איתא דנשאו אין זינו לא ונקט נשאו משו' רבנן בלחוד דתהוי תיובת' דרב המנונא אליבא דרב דלדידיהו הוא דקתני נשאו דוקא:
ת"ש כתב סופר וטעה הקשו בתוס' דמשמ' דעדי גרושי' לא קריין לגטא וא"כ אפי' נתן הסופר גט לאיש ונתנו לאשה היכי הויא מגורש' דהא אמרי' בפ' המביא תניין דהני בי תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למקריי' ומוכח התם ר"י ז"ל דאפי' בדיעבד מעכב מדמותיב עליה ממתני' ולא אוקימנ' דהתם בדיעבד שאני ויש שתירצו דהא דהכא כשהיו עדים חתומי בגט ועדי חתימה כרתי ואין עדי מסירה אלא לראייה בעלמא ולא צריכיא למקריי' מדינא וההיא דהתם בגט שאין עדים חתומים בו אלא דמגרשה בעדי מסירה דהשת' ודאי צריכי' למקריי' דאי לא מצי עבדי כריתו' ולא מחוור דהכא והתם סתמא אמרי' להובין לר' מאיר ובין לר' אלעזר דכיון דאמרי' דיהבי גטא קמייהו משמע דלא עדי מסירה נינהו דעבדי כריתות אלא עדי ראיה בלחוד שיעידו שגרשה והנכון כמו שתירץ ר"י זכרונו לברכה דמתני' בדקרייה עדים בידו של סופר כשהיה רוצה ליתנו לאיש דבהכי ודאי סגי להו דלית להו למיחש דליחלפי' סופר דמסתמ' מידק דייק אבל איהי איבעי לה לאקרויי קודם שתנשא בו ומתני' דשינה שמו ושמה פירשתיה במקומ' בס"ד. ואנן אשנויי ניקום ונסמוך ופסקי' רבותי' ז"ל דהלכתא כרב הונא ברי' דר' יהושע:
Ritva on Yevamot 91b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain
Meiri
ומה שנתגלגל כאן מכתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשום מדי לשום יון לבנין הבית לחורבנו ושהיה במזרח וכתב במערב או במערב וכתב במזרח ובכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו אילונית וכן בעריות שאמרו צרותיהן מותרות שהלכו הצרות ונישאו ונמצאו אלו אילוניות וכן בכתב סופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ובשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ובענין כנסה בגט קרח יש מהן שהן הלכה ויש מהן שלא נאמרו אלא לר' עקיבא שהיה עושה ממזר מיבמה ומחייבי לאוין אבל לענין פסק אין הולד בהן ממזר אלא שבכלן תצא מזה ומזה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים וכבר ביארנו ענין כלם בכדי הצורך לענין ביאור ולענין פסק במסכת גיטין פרק הזורק ע"ט ב':
כבר ביארנו שאם לאחר שנשאת אפילו על פי עד אחד יצא עליה קול שבעלה חי אין מוציאין אותה שאין אומרין הואיל ולא היה היתרה ברור אלא שהוצרכה להוראת בית דין מצד שלא היה לה אלא עד אחד הרי אותה שעה נידונת בקול אלא שבית דין העבירו וכשחזר הקול אחר שהתירוה הואיל ולא נשאת עדין נדונהו מאותה שעה והרי זה כקלא דמקמי נשואין שהרי אז דמקמיה היתר נשואין קמ"ל דלא שהרי אפילו עד אחד בא והעיד שלא מת אינו כלום שהרי הראשון כשנים כמו שביארנו ומכל מקום כתבו גאוני ספרד שאם הוחזק הקול בבית דין וכגון שאמרו פלוני שמע מפלוני ופלוני מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים הואיל ולא נישאה אין משיאין אותה ואין נראה כן:
Meiri on Yevamot 91b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה חוץ מא"א דהיינו בעדים ושניסת כו' וכיון דבעי' גט אלמא מלתא היא ומיתסר אקמא עכ"ל לדברי התוס' דלעיל (יבמות דף פ"ח ע"ב) בד"ה א"ה סיפא כו' שכתבו דמתני' דקתני בשלא ברשות מותרת לחזור איירי בגט ע"כ (א) אין זה מוכרח הכא לומר כיון דבעי גט מיתסר נמי אקמא אלא כיון דבעי הכא גט מצינן למימר נמי דאסורה אבל אי לאו בעי גט הא ודאי דע"כ הוה לן למימר נמי דמותרת לחזור כמו שפירשו התוס' מהא דמוכח דע"פ עדים לא בעי גיטא מיניה כו':
תוס' בד"ה היה במזרח כו' והא דגיטין המאוחרים כשרים היינו כשהעדים והסופר היו באותה העיר כו' עכ"ל ממה שכתבו העדים והסופר נראה דמה שכתבו לעיל דהיה הסופר במזרח לאו דוקא משום סופר אלא משום עדים לא כתבו כן בהחלט אלא דשמא י"ל כך אבל לפי האמת דהחמירו בגיטין בין בסופר בין בעדים יש לחוש ואהא שפיר הקשו מההיא דמצאו באשפה דכשר לר"מ דיש לחוש בסופר וכמ"ש מהרש"ל:
Chidushei Halachot on Yevamot 91b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
תוד"ה רבינא אמר וכו' עד סימנא בעלמא הוא פי' הא דנקט בזדון איש באשה לא נקטי אלא שע"י זה נזכור שהוראת ב"ד פטור מקרבן כמו שלוקה אדם דבר לסימן לומד דין זה כמו זה אע"ג שאין דומין בטעם:
ד"ה היה במזרח וכו' עד וא"ת מצאו באשפה אמאי כשר לרבי מאיר וכו'. מקשין העולם מאי מקשו התוס' הא ע"כ לרבי מאיר דס"ל עידי חתימה כרתי וחתימת העדים צריך לשמה דהא איהו סבר דכי כתיב וכתב לה לשמה אחתימה קאי ולא אכתיבה ולכך מצאו באשפה כשר וא"כ ע"כ צ"ל דהשתא לאחר שמצאו ורוצה ליתנו לאשתו הוא מחתים עליו העדים וא"כ העדים עכשיו בעיר ומה לי אם אין הסופר בעיר הא אין קפידא בסופר אלא בעדים כמו שכתבו התוס' בסמוך ונ"ל דהאמת הוא דפיסול הוא משום עדים ולא משום סופר אבל מ"מ מאחר דאורחא דמלתא הוא שבמקום שהסופר כותב שם עדים חותמין לכך הצריכוה חכמים שגם הסופר צריך להיות באותה העיר וכדאמר רב לספרי והא דכתבו התוס' לעיל והא דנקט הגמ' היה סופר וכו' אלא משום דמתני' קתני היה במזרח לשון יחיד ומאי קושיא דלפי מה שכתבתי הוי קפידא גם על הסופר י"ל שהתוס' ר"ל כיון דעיקר פיסולה הוא משום העדים מנלן לגמרא דנקט סופר דלמא ליכא קפידא כלל בסופר ותירצו משום דקתני היה לשון יחיד וק"ל והשתא לא נצטרך לדחוק לפירושו של ספר ח"ש כי אין משמעות התוס' כדבריו ע"ש:
Maharam on Yevamot 91b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' איבעי לה לאקרויי כו' עי' גיטין יט ע"ב תוס' ד"ה צריכין למקרייה:
Gilyon HaShas on Yevamot 91b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא, ת"ש הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת ונמצאת זו אילונית (תצא מזה ומזה). פירש"י ואין ביאתה פוטרת צרתה כדאמר בפ"ק פרט לאילונית שאינה יולדת: ותימא דהרי מלשון זה מבואר דנקט כהלכתא וכרבא (לעיל דף יב) דאפילו הכיר בה או התנה שיהא קידושין אף אם תמצא אילונית, דאל"כ אין צורך ללמוד אשר תלד פרט לאילונית דתיפוק ליה דאינה אשתו ופשיטא דאינה פוטרת צרתה, אלא ע"כ דנקט כרבא דצרת אילונית מותרת ביבום גם בהכיר בה ולא מקרי צרת ערוה, ואחר זה בדבור המתחיל הלכו צרות אלו כתב רש"י דערות אילונית אינה פוטרת צרתה דאיילונית מקח טעות הוא ולאו אשתו היא והיינו כר"א דבלאו מקח טעות היא צרת ערוה ומותרת לעלמא, וא"כ שני דבורי רש"י בשני דבורים סמוכים סותרים אהדדי, וד' יפתח לבי בתורתו:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 91b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 91, Amud Bet, about 307 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 125 words
Opens “רָבִינָא אָמַר, לְעִנְיַן קׇרְבָּן קָתָנֵי: עָשׂוּ בֵּית…”
- Segment 217 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא קַמַּיְיתָא — רַבָּנַן הִיא,…”
- Segment 332 words
Opens “מֵתִיב עוּלָּא: מִי אָמְרִינַן מַאי הֲוָה לַהּ…”
- Segment 417 words
Opens “תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.…”
- Segment 533 words
Opens “אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע:…”
- Segment 632 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ…”
- Segment 721 words
Opens “אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: כָּתַב סוֹפֵר גֵּט…”
- Segment 830 words
Opens “וּלְאַחַר זְמַן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי…”
- Segment 930 words
Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: שִׁינָּה שְׁמוֹ…”
- Segment 1016 words
Opens “אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ…”
- Segment 1122 words
Opens “רַב פָּפָּא סָבַר לְמִיעְבַּד עוֹבָדָא בְּמַאי הֲוָה…”
- Segment 1210 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: וְלָאו שַׁנִּינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ: וְאַשִּׁינּוּיֵי…”
- Segment 1322 words
Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי, וּלְקָלָא לָא חָיְישִׁינַן. הֵי…”
Sages named on this page
- Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…
Source: Yevamot 91b · Segment 11 — “…לְמִיעְבַּד. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Yevamot 91b · Segment 1 — “רָבִינָא אָמַר, לְעִנְיַן קׇרְבָּן קָתָנֵי: עָשׂוּ בֵּית דִּין בְּהוֹרָאָתָן…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Yevamot 91b · Segment 6 — “אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן,…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Yevamot 91b · Segment 3 — “מֵתִיב עוּלָּא: מִי אָמְרִינַן מַאי הֲוָה לַהּ לְמִיעְבַּד? וְהָתְנַן:…”
Original text
רָבִינָא אָמַר, לְעִנְיַן קׇרְבָּן קָתָנֵי: עָשׂוּ בֵּית דִּין בְּהוֹרָאָתָן — כִּזְדוֹן אִישׁ בָּאִשָּׁה, וְלָא מַתְיָא קׇרְבָּן. עַל פִּי עֵדִים — כְּשִׁגְגַת אִישׁ בְּאִשָּׁה, וּמַתְיָא קׇרְבָּן.
Ravina said that this baraita is taught with regard to an offering, and it should be explained as follows: If the court acted in accordance with their own instruction, it is as though this was a willful act of a man with a woman, and she therefore does not bring an offering, as an individual who followed the ruling of the court is exempt from bringing an offering (see Horayot 2a–b). If she married based on testimony of witnesses, it is considered as though this was an unwitting act of a man with a woman, and therefore she brings an offering.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא קַמַּיְיתָא — רַבָּנַן הִיא, וְתָרֵיץ הָכִי: חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, וְשֶׁנִּיסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין.
And if you wish, say and refute Rav Sheshet’s difficulty in the following manner: This first baraita , which exempts forbidden women from a bill of divorce, is the opinion of the Rabbis, who prohibit a woman in this situation to her husband, even if she had married another based on witnesses. And you should answer the difficulty by reading the relevant clause of the baraita as follows: Apart from a married woman who married on the basis of witness testimony, and this includes one who married by permission of the court, as she too requires a bill of divorce.
מֵתִיב עוּלָּא: מִי אָמְרִינַן מַאי הֲוָה לַהּ לְמִיעְבַּד? וְהָתְנַן: כָּתַב לְשֵׁם מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת, לְשֵׁם מַלְכוּת מָדַי, לְשֵׁם מַלְכוּת יָוָן, לְבִנְיַן הַבַּיִת, לְחוּרְבַּן הַבַּיִת, הָיָה בַּמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח —
§ Ulla raised an objection against Rav Sheshet’s reasoning: Do we say this justification: What could she have done? Is a woman considered to have acted under duress when she had no way to avoid sin? But didn’t we learn in a mishna ( Gittin 79b): If a man wrote a bill of divorce and dated it according to a kingdom that is not suitable [ hogenet ], i.e., one that does not reign over their place of residence; or according to the kingdom of Media or according to the kingdom of Greece, which are no longer in existence; or if he dated it according to the building of the Temple or according to the destruction of the Temple; and similarly if the bill of divorce was given in the east and he wrote in it a place in the west, or in the west and he wrote a place in the east, this bill of divorce is invalid.
תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. וְאַמַּאי? לֵימָא: מַאי הֲוָה לַהּ לְמִיעְבַּד! אִיבְּעִי לַהּ לְאַקְרוֹיֵי לְגִיטָּא.
Consequently, if she married another man she must leave this one and that one, both the one who gave her the bill of divorce and the new husband. And all these matters mentioned in the mishna here, the penalties imposed on a married woman who remarried unlawfully, apply to her. The Gemara asks: But why? Let us say: What could she have done. She acted under duress, as she married again only because she thought the bill of divorce was valid. The Gemara answers: This woman did not act under duress, as she should have had the bill of divorce read by a scholar, who would have told her that it was invalid.
אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִשֵּׂאת, וְנִמְצֵאת זוֹ אַיְלוֹנִית — תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. וְאַמַּאי? נֵימָא: מַאי הֲוָה לַהּ לְמִיעְבַּד? אִיבְּעִי לַהּ לְאַמְתּוֹנֵי.
Rav Shimi bar Ashi said: Come and hear a different proof. With regard to one who married his yevama , and the rival wife of the yevama went and married someone else, and this yevama was later discovered to be a sexually underdeveloped woman, which means that she was never eligible for levirate marriage and therefore her act of intercourse did not exempt her rival wife from levirate marriage, the rival wife must leave this one and that one, i.e., her husband must give her a bill of divorce and she may not marry the yavam , and all these matters apply to her. But why? Again, let us say: What could she have done. The Gemara answers: This is no proof, as she should have waited until it was clearly established that the other wife was not a sexually underdeveloped woman.
אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, הָלְכוּ צָרוֹת וְנִישְּׂאוּ וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְלוֹנִיּוֹת — תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. וְאַמַּאי? נֵימָא: מַאי הֲוָה לַהּ לְמִיעְבַּד? אִיבְּעִי לַהּ לְאַמְתּוֹנֵי.
Abaye said: Come and hear: With regard to all those with whom relations are forbidden, with regard to whom the Sages said that they exempt their rival wives, if these rival wives went and married, and one of these forbidden women was discovered to be a sexually underdeveloped woman, which means that the obligation of levirate marriage did not apply to her at all, and it was the rival wives who should have performed levirate marriage, the rival wife must leave both this and that, and all these matters apply to her. But why? Let us say: What could she have done. The Gemara answers as before: She should have waited.
אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ וְשׁוֹבָר לָאִשָּׁה, וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ, וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה וְזֶה לָזֶה,
Rava said: Come and hear: A scribe wrote a bill of divorce for the man and a receipt for the woman, so that the man should give the bill of divorce to his wife and she should give him the receipt upon his delivery of the marriage contract. And the scribe erred and gave the bill of divorce to the woman and the receipt to the man, leaving them with the mistaken impression that he had the bill of divorce and she the receipt, and they gave each other the documents, this one to that one and that one to this one.
וּלְאַחַר זְמַן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הָאִישׁ, וְשׁוֹבָר מִתַּחַת יְדֵי הָאִשָּׁה — תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. וְאַמַּאי? נֵימָא: מַאי הֲוָה לַהּ לְמֶיעְבַּד! אִיבְּעִי לַהּ לְאַקְרוֹיֵי לְגִיטָּא.
And after a while it became clear that the bill of divorce is in the man’s possession and the receipt in the woman’s possession, and no act of divorce had been performed at all. If the woman had married someone else in the meantime she must leave both this one and that one, and all these matters apply to her. But why? Let us say: What could she have done. The Gemara answers: Here too, she should have had the bill of divorce read by an expert.
אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ — תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. וְאַמַּאי? נֵימָא: מַאי הֲוָה לַהּ לְמִיעְבַּד! אִיבְּעִי לַהּ לְאַקְרוֹיֵי לְגִיטָּא.
Rav Ashi said: Come and hear: If a man changed his name, or his wife’s name, or the name of his city, or the name of her city, and she remarried, she must leave both this one and that one, and all these matters apply to her. But why? Let us say: What could she have done. The Gemara answers: Once again, she should have had the bill of divorce read by a scholar.
אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה כּוּ׳ — אִיבְּעִי לַהּ לְאַקְרוֹיֵי לְגִיטָּא.
Ravina said: Come and hear: A man married a woman on the basis that she was divorced. However, she had actually received a bare bill of divorce, i.e., missing a signature. This is referring to a special type of bill of divorce, one that was folded and sewn up. It requires as many witnesses as the number of lines it contains. If a bill of divorce of this kind does not have enough witnesses, it is invalid. In the case of the baraita , if this woman married another man after receiving this bill of divorce, she must leave both this one and this one, and all these penalties apply to her. Again, the question is: What could she have done? The Gemara answers, as before: She should have had the bill of divorce read by someone who could have told her it was invalid.
רַב פָּפָּא סָבַר לְמִיעְבַּד עוֹבָדָא בְּמַאי הֲוָה לַהּ לְמִיעְבַּד. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: וְהָתַנְיָא כׇּל הָנֵי מַתְנְיָיתָא!
The Gemara relates: Rav Pappa thought to take action and permit a woman to return to her husband based on the rationale: What could she have done. In a case where she had no means of clarifying the matter, he ruled that she should be considered to have acted under duress. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: But isn’t it taught repeatedly in all these mishnayot that this argument is not accepted?
אֲמַר לֵיהּ: וְלָאו שַׁנִּינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ: וְאַשִּׁינּוּיֵי לֵיקוּ וְלִיסְמוֹךְ! (וּפְסַק).
Rav Pappa said to Rav Huna, son of Rav Yehoshua: And did we not resolve these mishnayot , by explaining that in those particular cases she did have the option of clarifying the matter? He said to him: And shall we stand and rely on answers? Admittedly, we found some way of resolving these questions, but the accumulation of difficulties indicates that the rationale: What could she have done, is unacceptable. And indeed, Rav Pappa ceased to follow his original intention and did not issue a lenient ruling.
אָמַר רַב אָשֵׁי, וּלְקָלָא לָא חָיְישִׁינַן. הֵי קָלָא? אִילֵּימָא קָלָא דְּבָתַר נִשּׂוּאִין — הָא אַמְרַהּ רַב אָשֵׁי חֲדָא זִימְנָא, דְּאָמַר רַב אָשֵׁי:
§ The Gemara discusses the case of the mishna from another perspective. Rav Ashi said: And we are not concerned about a rumor. In other words, if there was an unsubstantiated rumor that the husband was alive, the court takes no notice of it. The Gemara asks: Which kind of rumor does he mean? If we say that this is referring to a rumor that spread after the marriage of this woman to another man, Rav Ashi has already said this once, as Rav Ashi said: