Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 78b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 78b

    Yevamot 78b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 517 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    והא אמר רב כהנא כו' אבל כולו חוצץ אע"ג דלא מקפיד והכא כולו הוא מכוסה:

    דהיינו רביתיה ולאו חציצה היא:

    באומות בשבע אומות לענין לא תחיה כל נשמה הלך אחר הזכרים וכדמפרש לקמן:

    נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם לענין יוחסין וכדמפרש:

    לאחד מן האומות שאינו משבעה אומות ואינו בכלל לא תחיה כל נשמה:

    שאתה רשאי לקנותו בעבד ואי אתה מצווה להמיתו דשדינן ליה בתר אבוה:

    ת"ל מבני התושבים שבאו מאומות אחרים ונעשו אבותם תושבים במקומכם:

    מן הנולדים בארצכם שאמו מארצכם וילדתו שם ולא מן הגרים בארצכם שנולד במקום אחר שאמו מן שאר אומות ואח"כ בא לגור אצל אביו בארצכם. דרך אשה להיות במקומה ודרך איש לגלות הלכך הנולדים בארץ ודאי אמו משבעה אומות אבל הנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר אומות ומסתברא כי מעטינהו קרא היכא דאביו כנעני:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 78b · Sefaria

    Tosafot

    מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו סתמא בעו מיניה והשיב להם כן ואם היה בידוע היה משיב להם דמותרת דסבירא ליה לרבי אליעזר דון מינה ומינה בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ:) ולא רצה לברר להם תשובתו שכן היה דרכו לדחות עצמו מן השואלים כדאשכחן בפ' הישן (סוכה דף כח.):

    Tosafot on Yevamot 78b · Sefaria

    Rashba

    נתינים דוד גזר עליהם פירש רש"י ז"ל אסרן בחתון והגבעונים לא מבני ישראל המה כלומר אינם ראוים לבא בקהל. והא דאקשינן לקמן (יבמות עט, א) יהושע גזר עליהן עבדות דכתיב חוטבי עצים ושואבי מים לעדה וכיון שהן עבדים ממילא נפסלו לקהל. ובפרק אלו נערות (כתובות כט, א) גם כן פירש רש"י ז"ל הבא על הנתינה דאסירא כדאמר בפרק הערל דוד גזר עליהן. וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי למעלה (עו, ב ד"ה אמר) ולהאי פירושא הני אמוראי דלא כסוגיא דלעיל (יבמות עו, א) דאמר רבא בגירותן הוא דאית להו חתנות, ור"ת ז"ל (בתוס' להלן (יבמות עט, א) ד"ה ונתינים ובספר הישר סי' מח) הקשה עליו מדתנן במסכת מכות (יג, א) ואלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל אלמא נתינה דאורייתא היא. ואם תאמר דבגררת ממזרת נקט לה כדקתני התם גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואף על גב דחלוצה דרבנן היא. לא היא, דחלוצה כיון דמגרושה מרבינן לה משום הכי קא מייתינן לה בהדה, אלא נתינה אטו מממזרת קא מרבינן לה ולמאי הלכתא קא מייתינן לה בהדה. ותו דאם כן הוה להו לגלויי התם דנתינה אינה אלא מדבריהם ולמתני ממזרת ונתינה אינו חייב אלא אחת כדקתני התם גרושה וחלוצה אינו חייב אלא על אחת מהן. ותריצנא בפרק עשרה יוחסין (קידושין עח, א) אינו חייב אלא אחת מהן דחלוצה דרבנן היא, דמשום דקתני ברישא גרושה וחלוצה גלי בסיפא דאינו חייב אלא אגרושה אבל חלוצה דרבנן היא. ובפרק משוח מלחמה (סוטה מד, א) תנן ר' יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל זהו הירא ורך הלבב. ואתמר עלה בגמרא (מד, ב) בעבירה דרבנן לר' יוסי לא הדר, ואם תאמר אם כן תקשי לן לסברא קמא דרבא דאמר דבגירותן מישרא שרו ורבנן הוא דגזרו בהו. יש לומר כיון דמקרא גופיה הדר ביה מאי נידוק עליה. ומשום הכי פירש רבינו תם ז"ל דמדאורייתא אסורין מלבא בקהל אלא שהיו כגרים משוחררין כמצרי ואדומי או כעמוני ומואבי, אלא שבא דוד וגזר עליהן שעבוד. ומיהו עדיפא משפחה דשפחה אין לה קנס לפי שהיא קנויה קנין גמור לאדון וזו אין גופה קנו לשום אדון. והא דאמרינן (להלן יבמות עט, ב) אין ראוי להדבק בהן לאו דבוק של חתון קאמר, אלא דבוק וקרוב להיות לעם אחד ולהיות בני חורין קאמר, כההיא דאמרינן בגיטין (נו, ב) מהו לאדבוקי בהו לומר להתגייר ולהתקרב בהן. וכשבקשו בימי רבי להתירן (להלן יבמות עט, ב) משעבודן קאמר. ולפי פירוש זה אתי שפיר לשון משה גזר עליהן (להלן יבמות עט, א), דאי משום לא תתחתן קאמר הוה ליה למימר משה אסרן. ועוד למה ליה לאתויי מקרא דמחוטב עציך לימא משה גזר עליהן דכתיב לא תתחתן בם. אלא שיש לדקדק עליו דהא כולה שמעתין אמתניתין דקתני ממזרים ונתינים אסורין איסור עולם קיימא, דמשמע דהא דאמרינן נתינים דוד גזר עליהן לחתנות קאמר. ויש מפרשים (עיין רמב"ן) שלא אסרתן תורה אלא לדור הראשון, אבל זרען שנולד בקדושה מותר מדלא מנה בהן הכתוב דורות, (וכן כתב הרשב"א בפשיטות בכתובות כט, א) ויהושע גזר עליהן שעבוד כל זמן שבית המקדש קיים, וממילא נפסלו לבא בקהל ובא דוד וגזר עליהן איסור עולם. ובכל מקום ששנינו נתינים יש במשמע גבעוני שנתגייר. והא דאמרינן משה גזר עליהן שעבוד קאמר, אלא שלא גזר אלא לההוא דרא שהיו אסורים מלבא בקהל, גזר עליהן הוא שעבוד כדי שלא יטמעו ישראל בהן. ואתו יהושע ודוד וגזרו עליהן לדרי עלמא, ור"ח ז"ל כתב סלקא שמעתא דנתינים איסורא דאורייתא מלא תתחתן בם ע"כ.

    Rashba on Yevamot 78b · Sefaria

    Ritva

    שאני עובר דהיינו רבותי' פי' ואהני לה הא מיהת דאפילו בכולו לא הוי חציצה ואע"ג דלא אמרי' עובר ירך אמו הוא וכבר כתבנו בפרק החולץ שאין ללמוד מכאן על טבילה הקודמת למילה שהיא כשרה:

    מן הנולדים בארצכם לא מן הגרי' פי' דאשר בארצכם אתושבי' דשאר אומות קאי וא"נ משמעות הכתוב כן אשר הולידו בארצכ' תקנו ולא שתולידו אתם מהם שהם גרי' בארצכם ורש"י פי' בענין אחר שאינו מחוור כ"כ:

    יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי פי' דבעשירי גמרי' שהממזר אסור לעולם בעמוני שכתוב בהם עד עולם וכיון דכן דון מיניה ומיניה דמה התם נקבות מותרות אף ממזר גם כן מעשירי ואילך נקבות מותרות. ופרכינן דאם כן נימא שתהא ממזרת מותרת מיד בעמוני ומואבי' ומהדרינן דכי גמרינן גזירה שוה מעמוני ומאבי לאסור הזכרים היינו מעשירי ואילך וכיון שכן מעשירי ואילך הוא דגמרינן נמי שריותא דנקבות ומתניתין דקתני דממזרים אסורים לעולם בין זכרים בין נקבות פרישנא דסבור דון מינה ואוקי באתרא כלומ' דון מינה איסורא מעשירי ואילך ואוקי באתרא דמעשירי ולמעלה כמעשירי ולמטה דאסורים בין זכרים בין נקבות ופלוגת' דתנאי בפ' העור והרוטב ודוכתי אחריני אי אמרי' דין מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתר' וסתם מתני' הכא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא וכיון דכן הכי הלכתא בכל דוכתא:

    דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי פירוש עד ג' דרי ולא עד בכלל והיינו דקאמר מי יתן לי דור ג' ואטהרנו דמסתמ' בעו מיניה בההוא דידיע ולא ידיע דהוי מילתא בינונית ושכיח טפי:

    נתינים דוד גזר עליהם פרש"י ז"ל שגזר עליהם חתנו כדכתי' והגבעונים לא מבני ישראל המה כלומר אינם ראויים לבא בקהל והכי מוכח קצת מדאמרי' לקמן כל שאין בו ג' סימני' הללו אינם ראויים לדבק בהם אלמא בדיבוק וחתנו' אסרם דוד ולפי דברים אלו נראה דנתיני' אינם אסורי' בחתנות מן התורה גם בפ' אלו נערות פי' רבי' ז"ל הבא על הנתיני' אסור' כדאמרי' בפ' הערל דוד גזר עליהם והק' ר"ת דהא כתיב לא תתחתן בם ואסיקנא לעיל דבגיורת אית להו חתנות וכ"ת דקרא מזהר להו דרא דמשה שהם אסורים כדאמרם משה גזר עליהם ופרש"י ז"ל כיון דקרנהו חוטבי עצים לאו בכלל גרים הם אלא עבדים ועבדים פסולים נינהו התם גזירה הוה כדאמרי' גזר עליהם האי משום קרא דלא תתחתן בם ה"ל למימר משה אסרם וה"ל למנקט קרא דלא תתחתן בם ואמאי נקט דמחוטבי עצים ועוד הא דתנן בפ' אלו הן הלוקין הבא על הממזרת ועל הנתינה אלמה בני מלקות דאוריתא דליכא למימר דנקיט ליה אגב ממזרת כדנקיט התם חלוצה דרבנן אטו גרושה דמאי שייכא נתינה בממזרת דלא נקט אגב דידה ועוד ה"ל למיתני ממזרת ונתינה אינו חייב אלא א' ועוד דבפרק משוח מלחמה תנן רבי יוסי אומ' אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה ממזרת ונתינה לישראל זהו הירא ורך הלבב ואמרי' עלה בגמ' לרבי יוסי עברה דרבנן לא הדר. לכפר"ת דנתיני' אסורים בחתנות מן התורה אלא שהיו כגרים משוחררי' מצרי ואדומי אלא שבאו משה ויהושע ודוד וגזרו עליהם שעבוד:

    ומיהו אינה כשפחה שאין לו קנס דאלו שפחה קנויה קנין גמור לאדון וזו אין גופו קנוי לאדון והא דאמרי' אין ראוי לידבק בהם אינו דיבוק של חיתון אלא קירוב ואסורים להיות לעם א' כדאמרי' בהגדת דנזיקי' מהו לידבק לו להתגייר ולהתקרב בהם וכשבקש בימי ר' להתיר שעבודן דאלו אסור חתנות דאוריתא הוא וזה יותר נכון:

    ומיהו עדיין קשה לשיטה זו דמשמע דמדאורית' נתיני אסורי דורותיהם עד עולם משום לא תתחתן בם והא לא משמע מדלא כתיב בהו דורו' ולא כתב בהו עד עולם וכדאמרי' לעיל ודילמא האי דלא מנה ביה דורות דאיהו הוא דאסור בריה ובר בריה שרי ועוד מאי קאמר חלק מזבח מי יתיר דהא לה"פ אעפ"י שנתיר חלקנו אין אנו באין אלא להפקיע שעבודם בלבד כי הם באיסור חתנותם היו עומדין מדאורי' משום לא תתחתן בהם וא"כ יתירו חלקם עכשיו וכשיבנה בית המקדש יעבדו למזבח:

    לכן נרא' התירוץ כמו שפי' ר"ת ז"ל דנתיני' ראשוני' אסורים מן התורה אבל דורותיה' כשרים ומשה וגזר עליהם שעבוד כדי להרחיק' ולעשות סייג לאיסור' ולכן לא גזר אלא לההו' דרא כלומ' לנתיני' הראשונים ויהשע גזר עליהם שעבוד על דורותיהם מפני קולקולם וממילא נאסרו בחתנות כעין עבדים וזהו בזמן שבית המקדש קיים ודוד הוסיף עליהם עד עולם שעבוד וממלא נאסרו כעין עבדים ולשיפק' שעבודם פקע איסורם נמי וכשבקשו להתיר נתיני' בימי ר' היינו להתירן אפי' מאיסורם כדמשמע לישנא דלהתיר וזה הפי' עיקר מפי' מורי הר"ם וא"ת למאי דס"ד דרבא דלעיל גבי פצוע דכא דנתיני' גרי' אינם אסורי' מן התורה היכי לא פרכי' ליה ממתני' דאמרי' לעיל בפ' אלו הן הלוקים ובפ' משוח מלחמה וי"ל דלא גמר לן כולי האי עד דהדר ביה מהכרחא דקרא כפי' ר"ת ז"ל:

    Ritva on Yevamot 78b · Sefaria

    Meiri

    כל שאדם רואה שצרות מתגברות עליו יפשפש במעשיו הן יחיד הן צבור והוא שאמרו בסוגיא זו דרך הערה ויהי רעב בימי דוד גו' אמר להם שמא עובדי עבודה זרה יש בכם כו' וכן צריך לידע שכל תלמיד חכם שלא נספד כהלכה ראויים הצבור שנתרשלו בכך ליענש עליו והוא שאמרו שם אל שאול ואל בית הדמים ודרשו בו אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים שהמית את הגבעונים ומכאן אתה למד שתלמיד חכם אע"פ שחטא בקצת דברים אין עלבונו נמחל בכך והוא ששאלו כאן תבעו על שלא נספד ותבעו על אשר המית הגבעונים כלומר מאחר שתבעו על סורחנו היאך תבעו על שלא נספד ותירץ שכך היא המדה אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו ומכל מקום כל שנשתהא שנים עשר חדש שלא נספד אין לו תשלומין שאין הספד לאחר שנים עשר חדש והוא שאמר דוד שאול הא נפקי ליה תריסר ירחי שתא ולית ארחא למספדיה:

    Meiri on Yevamot 78b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ת"ל מבני התושבים כו' ומסתברא כי מעטינהו קרא היכא דאביו כנעני עכ"ל פי' לדבריו משום דמדיוקא אבל לא מן הגרים כו' לא משמע אלא דאמו ממקום אחר ובין דאביו כנעני ובין דאביו נמי משאר אומות משמע מש"ה הוצרך לפרש דמסתברא כי מעטינהו קרא דוקא היכא דאיכא כנעני ודו"ק:

    גמ' א"ל מי יתן לי דור ג' ואטהרנו כו' והא אנן תנן דממזרין אסורין כו' צ"ע השתא דלא ידע אכתי לפלוגי בין ידיע ללא ידיע מגופיה דקרא ה"ל לאקשויי דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי והיאך קבעי לטהר דור ג' ויש ליישב משום דבקרא אינו מפורש נקבה כדבעי לעיל דואג למימר ממזר ולא ממזרת מש"ה ניחא ליה לאתויי מתני' דמיירי נמי בנקבות בסיפא ואנקבות שאלו לר"א וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 78b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, הרי ממזר דאי [עשה אביו עבירה ובא על חייבי כריתות הוא ממזר] וכתבי' קרא [ואיך אמרת דאי לא כתיב קרא]. וא"ת הא מרא דשמעתא הוא ר' יוחנן [דאמר אי לאו דאמר ר"י נקיבות מצרית נמי אסורות, מצרי שני במה יטהר דהא מצרית ראשונה ושניה אסורות למצרי ראשון ושני, ואיך יבוא לדור שלישי, ואי דעבר ונסיב דאי לא כתיב קרא] ולדידי' דאית לי' לעיל פ' החולץ (דף מה ע"א) דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, משכחת ממזר שפיר בלא דאי דהיינו בנכרי שבא על בת ישראל דליכא איסורא דאורייתא כמ"ש התוס' בפ"ק דמסכתין (דף טז ע"ב ד"ה קסבר) וביאתו הוי היתר גמור מדאורייתא אלא דמ"מ כיון דלא תפסי בה קידושין הולד ממזר (ע"ש בתוס' הנ"ל) וי"ל דהכי פרכינן והרי ממזר היינו לר' שמעון בן יהודא, דס"ל לעיל (שם דף מה) דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ומוכרחים לומר דממזר דקרא היינו דאי, א"כ מהיכן פסיקא לר' יוחנן דאי לאו דאמר ר' יהודה נקיבות אסורות מצרי שני במה יטהר דלמא סבר ר' יהודה ג"כ דכתיב קרא דאי כמו דע"כ סבר ר' שמעון בממזר. אמנם תמוה לי בתוס' ד"ה מצרי שני [דהקשו הא מ"מ משכחת דיטהר מצרי שני שישא שתוקית דבקהל ספק לא נאסר והבן נמי מותר לבא, דממזר ספק יבא, ותירצו דמ"מ ממזרת דלא אפשר אלא באיסור חשיב דאי, הא ר' יהודה ס"ל ג"כ דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כדאי' בתוס' בפ"ק (דף טו ע"ב) ד"ה מה לאלמנה] ובפרק החולץ (דף מז ע"א ד"ה נאמן אתה) וא"כ משכחת שתוקית שלא ע"י דאי, דנולד ספק בן ט' לראשון מנכרי או בן שבעה משני מישראל וצ"ע טובא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 78b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    'אֶל שָׁאוּל', שֶׁלֹּא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה "וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים" (שמואל ב' כא, א). קשא הוה ליה להקדים הך דגבעונים דהוה קודם זמן הספד שאול המלך ע"ה? ונראה לי בס"ד בכונה מכוונת נקיט הכתוב מניעת ההספד ברישא שלא כסדר לומר שדבר זה אין לו תקנה עכשיו דאי אפשר להספידו עכשיו כיון דעברו ימים הרבה ורק של גבעונים יש לו תקנה. ועוד נראה לי דענין גבעונים אינו אלא גרמא ומשום גרמא אין מענישין להביא רעב אך הרעב בא בתחלה בשביל מניעת ההספד וכיון דהוה רעב אז הוה עידן רתחא ואז הענישו להוסיף רעב בשביל ענין הגבעונים דוגמה לדבר מה שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות מא.) אין מענישין אעשה אלא בעידן רתחא כדאמר מלאכא לרב קטינא ולכן זכר ענין ההספד ברישא.

    שְׁלֹשָׁה סִמָּנִים יֵשׁ בְּאֻמָּה זוֹ; רַחֲמָנִין, וּבַיְשָׁנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים מקשים הוה ליה למנקט להו כסדרן של כתובים דהוכחת גומלי חסדים מספר בראשית והוכחת ביישנים מספר שמות (שמות כ, טז) והוכחת רחמנים מספר דברים? ונראה לי בס"ד הוכחת רחמנים אלימתא טפי דבהדיא כתיב (דברים יג, יח) 'וְנָתַן לְךָ' ולא לאומה אחרת לכך נקיט ברישא והוכחת ביישנים אלימתא מהוכחת גומלי חסדים משום דגמילות חסדים מפיק לה מפסוק (בראשית יח, יט) 'לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו' ויש פה לומר גם בני ישמעאל ובני קטורה נחשבים בניו וביתו ואם כן איכא גמילות חסדים לבר מישראל, ולכך נקיט לגומלי חסדים לבסוף. ולפי דברי המפרשים שפירשו רחמנים מצד אברהם ביישנים מצד יצחק וגומלי חסדים מצד יעקב יתורץ שפיר דקדוק זה דנקיט להו כפי סדר האבות אשר מצדם זכו ישראל לשלשה אלה. ונראה לי בס"ד ראשי תיבות ג' אלה בחר שהוא ראשי תיבות ב יישנים ח סדנים ר חמנים רמז לדבר כִּי יַעֲקֹב 'בָּחַר' לוֹ יָ־הּ (תהלים קלה, ד) ועוד יש לומר ראשי תיבות גבר שהוא ג ומלי חסדים ב יישנים ר חמנים. גם אותיות שניות של ר ח מנים ב י ישנים ג ו מלי ח ס דים הוא אותיות יחוס לרמוז שלשה אלו הם סימן ליחוס שלהם שהיא טוב.

    Ben Yehoyada on Yevamot 78b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 78, Amud Bet, about 517 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “וְהָא אָמַר רַב כָּהֲנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא…”

    2. Segment 242 words

      Opens “כִּי אֲתָא רָבִינָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּאוּמּוֹת,…”

    3. Segment 330 words

      Opens “יָכוֹל אֲפִילּוּ אֶחָד מִן הַכְּנַעֲנִים שֶׁבָּא עַל…”

    4. Segment 437 words

      Opens “נִתְגַּיְּירוּ הַלֵּךְ אַחַר פָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. בְּמַאי? אִילֵימָא…”

    5. Segment 511 words

      Opens “מַתְנִי׳ מַמְזֵרִין וּנְתִינִין אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם.…”

    6. Segment 623 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַמְזֶרֶת לְאַחַר עֲשָׂרָה…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אִי: מָה לְהַלָּן מִיָּד, אַף כָּאן מִיָּד!…”

    8. Segment 820 words

      Opens “וְהָאֲנַן תְּנַן: מַמְזֵרִים וּנְתִינִין אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר…”

    9. Segment 97 words

      Opens “הָא כְּמַאן דְּאָמַר דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרָא.…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מַמְזֶרֶת לְאַחַר עַשְׂרָה…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “וְהָא אֲנַן תְּנַן: מַמְזֵרִין אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “הָהוּא דְּהָוֵי בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי. אַכְרֵיז עֲלֵיהּ…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “אָמַר רַב חָנָא בַּר אַדָּא: נְתִינִים —…”

    14. Segment 1440 words

      Opens “מַאי טַעְמָא גְּזַר עֲלַיְיהוּ? דִּכְתִיב: ״וַיְהִי רָעָב…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “שְׁנִיָּה אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא עוֹבְרֵי עֲבֵירָה יֵשׁ…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “שְׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים…”

    17. Segment 1720 words

      Opens “אָמַר: אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי, מִיָּד:…”

    18. Segment 1823 words

      Opens “מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״פְּנֵי״…”

    19. Segment 1947 words

      Opens “״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים…”

    20. Segment 2033 words

      Opens “קָא תָבַע אֶל שָׁאוּל שֶׁלֹּא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה,…”

    21. Segment 215 words

      Opens “אָמַר דָּוִד: שָׁאוּל, נְפַקוּ לְהוּ…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Yevamot 78b · Segment 1 — “וְהָא אָמַר רַב כָּהֲנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא רוּבּוֹ, אֲבָל…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yevamot 78b · Segment 2 — “כִּי אֲתָא רָבִינָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּאוּמּוֹת, הַלֵּךְ אַחַר…

    Original text

    וְהָא אָמַר רַב כָּהֲנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא רוּבּוֹ, אֲבָל כּוּלּוֹ — חוֹצֵץ! שָׁאנֵי עוּבָּר, דְּהַיְינוּ רְבִיתֵיהּ.

    However, this is difficult, as didn’t Rav Kahana say that they taught this halakha that if one is not particular about the substance it is not considered an interposition only when the substance covers just a majority of his body; but if it covers all of it, it is considered an interposition by Torah law, even if he is not particular about it. The Gemara answers: A fetus is different, as this is its natural manner of growth. Its mother’s womb cannot be considered an interposition, as it is the fetus’ natural place of development, and therefore the fetus itself is regarded as having undergone immersion.

    כִּי אֲתָא רָבִינָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּאוּמּוֹת, הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר. נִתְגַּיְּירוּ, הַלֵּךְ אַחַר פָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. בָּאוּמּוֹת הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר, כִּדְתַנְיָא: מִנַּיִן לְאֶחָד מִן הָאוּמּוֹת שֶׁבָּא עַל הַכְּנַעֲנִית וְהוֹלִיד בֵּן, שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ״.

    When Ravina came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: With respect to lineage, among the other nations of the world, i.e., while they are still gentiles, follow the male, but if they married after they converted, follow the more flawed in lineage of the two. The Gemara explains: Among the nations, follow the male, as it is taught in a baraita : From where is it derived that if one from the other nations had relations with a Canaanite woman and had a son from her, you are permitted to purchase him as a slave, and he is not considered a Canaanite who may not be allowed to remain in Eretz Yisrael? As it is stated: “And also from the children of the strangers that dwell among you, of them may you buy, and of their families that are with you, which they have begotten in your land; and they may be your possession” (Leviticus 25:45).

    יָכוֹל אֲפִילּוּ אֶחָד מִן הַכְּנַעֲנִים שֶׁבָּא עַל אַחַת מִן הָאוּמּוֹת וְהוֹלִיד בֵּן, שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם״ — מִן הַנּוֹלָדִים בְּאַרְצְכֶם, וְלֹא מִן הַגָּרִים בְּאַרְצְכֶם.

    One might have thought that even if one from the Canaanite nations had relations with a woman from one of the other nations and had a son from her, you are permitted to purchase him as a slave. Therefore, the same verse states: “Which they have begotten in your land,” which indicates that slaves may be bought only from those begotten in your land, i.e., from those whose father was a non-Canaanite and whose mother was a Canaanite. It is the way of women to remain in their own land, and so a child born in Eretz Yisrael was certainly born to a Canaanite mother. But slaves may not be bought from those dwelling in your land. If a child is born to a Canaanite man and a non-Canaanite woman outside of Eretz Yisrael, and that offspring later returns to dwell in Eretz Yisrael, the offspring may not be acquired as a slave, because his lineage follows his father. He is regarded as a Canaanite, who may not be allowed to remain in Eretz Yisrael.

    נִתְגַּיְּירוּ הַלֵּךְ אַחַר פָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. בְּמַאי? אִילֵימָא בְּמִצְרִי שֶׁנָּשָׂא עַמּוֹנִית — מַאי פָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם אִית בַּהּ? ״עַמּוֹנִי״ וְלֹא עַמּוֹנִית! אֶלָּא בְּעַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית. אִי זָכָר הָוֵי — שִׁדְיֵיהּ בָּתַר עַמּוֹנִי, אִי נְקֵבָה הָוֵי — שִׁדְיַיהּ בָּתַר מִצְרִית.

    It was taught above in the name of Rabbi Yoḥanan that if they married after they converted, follow the more flawed in lineage of the two. The Gemara asks: To what circumstances is this referring? If we say it is referring to a male Egyptian convert who married a female Ammonite convert, what is the meaning of: More flawed in lineage of the two, in this case? The halakha is that an Ammonite man is barred from entering into the congregation, but not an Ammonite woman, and so she is not flawed at all. Rather, it must be referring to a male Ammonite convert who married a female Egyptian convert. If the child is male, assign him to his Ammonite father, so that he is permanently barred from entering the congregation. If it is a female, assign her to her Egyptian mother, so that she is treated like a second-generation Egyptian convert.

    מַתְנִי׳ מַמְזֵרִין וּנְתִינִין אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם. אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.

    MISHNA: Mamzerim and the Gibeonites who converted to Judaism in the days of Joshua are prohibited from entering into the congregation and marrying a woman who was born Jewish. Their prohibition is eternal, for all generations, and it applies to both males and females.

    גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַמְזֶרֶת לְאַחַר עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מוּתֶּרֶת. יָלֵיף ״עֲשִׂירִי״ ״עֲשִׂירִי״ מֵעַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי. מָה לְהַלָּן נְקֵבוֹת מוּתָּרוֹת — אַף כָּאן נְקֵבוֹת מוּתָּרוֹת.

    GEMARA: Reish Lakish said: A mamzeret , a female mamzer , is permitted after ten generations. Why? He derived this halakha by way of a verbal analogy between the word “tenth” stated in relation to an Ammonite and a Moabite in the verse “An Ammonite or a Moabite shall not enter into the congregation of the Lord; even to the tenth generation shall none of them enter into the congregation of the Lord forever” (Deuteronomy 23:4), and the word “tenth” stated in relation to a mamzer in the verse “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord; even to the tenth generation shall none of his enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3) He explained the analogy as follows: Just as below, with regard to an Ammonite and a Moabite, females are permitted, so too here, with regard to a mamzer , females are permitted.

    אִי: מָה לְהַלָּן מִיָּד, אַף כָּאן מִיָּד! כִּי אַהֲנִי גְּזֵירָה שָׁוָה, מֵעֲשִׂירִי וְאֵילָךְ.

    The Gemara raises a difficulty: Or perhaps one should say that just as below, with regard to an Ammonite and a Moabite, their females are permitted immediately, so too here, a mamzeret is permitted immediately. The Gemara answers: The verbal analogy is effective only from the tenth generation and onward.

    וְהָאֲנַן תְּנַן: מַמְזֵרִים וּנְתִינִין אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת! לָא קַשְׁיָא: הָא כְּמַאן דְּאָמַר דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ.

    The Gemara raises another difficulty: But didn’t we learn in the mishna that mamzerim and Gibeonites are prohibited, and their prohibition is eternal for all generations, and it applies to both males and females? The Gemara answers: This is not difficult for Reish Lakish, as he understands that there is a dispute in this regard: This opinion, that of Reish Lakish, is in accordance with the tanna who said that the application of a verbal analogy is extended by way of the principle: Infer from it, and again from it. In other words, after deducing case B from case A, all of the characteristics of case A are applied to case B. In the case discussed here, although the verbal analogy comes primarily to render a mamzer permanently forbidden, it is extended and understood to mean that a mamzeret is permitted after ten generations.

    הָא כְּמַאן דְּאָמַר דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרָא.

    That other opinion, i.e., the mishna, is in accordance with the tanna who said that the application of a verbal analogy is limited, according to the principle: Infer from it, and then leave it in its place. That is to say, after the main provision of case A is applied to case B, case B is recognized as having its own character and specific rules that apply to it. Accordingly, in the case discussed here, the verbal analogy teaches one specific halakha that a mamzer is prohibited permanently, but nothing else.

    שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מַמְזֶרֶת לְאַחַר עַשְׂרָה דָּרֵי מַהוּ? אָמַר לָהֶם: מִי יִתֵּן לִי דּוֹר שְׁלִישִׁי וַאֲטַהֲרֶנּוּ. אַלְמָא קָסָבַר מַמְזֵרָא לָא חָיֵי. וְכֵן אֲמַר רַב הוּנָא: מַמְזֵרָא לָא חָיֵי.

    The Gemara relates that the students asked Rabbi Eliezer: With regard to a mamzeret after ten generations, what is the halakha ? He said to them: Who will give me a third-generation mamzer so that I will declare him pure? The Gemara comments: Apparently he maintains that a mamzer does not survive. Mamzerim perish at the hand of Heaven, and therefore this question is not a practical one. And similarly, Rav Huna said that a mamzer does not survive.

    וְהָא אֲנַן תְּנַן: מַמְזֵרִין אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם! אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה: דִּידִיעַ — חָיֵי, דְּלָא יְדִיעַ — לָא חָיֵי. דִּידִיעַ וְלָא יְדִיעַ — עַד תְּלָתָא דָּרֵי חָיֵי, טְפֵי — לָא חָיֵי.

    The Gemara raises a difficulty: But didn’t we learn in the mishna that mamzerim are prohibited from entering into the congregation, and their prohibition is eternal for all generations? How is this possible if they do not even live long enough to produce three generations? Rabbi Zeira said: This matter was explained to me by Rav Yehuda himself: One who is known to be a mamzer will survive, as there is no concern that there will be any mingling of his seed. On the other hand, one who is not known as a mamzer will not survive, as he will die at the hand of Heaven so that there will be no mingling of his seed. As for one who is known and not known, i.e., one who is under suspicion, but it is unclear whether or not he is actually a mamzer , his descendants will survive for three generations, but more than this they will not survive.

    הָהוּא דְּהָוֵי בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי. אַכְרֵיז עֲלֵיהּ דְּמַמְזֵרָא הֲוָה. בָּכֵי וְאָזֵיל, אֲמַר לֵיהּ: חַיִּים נָתַתִּי לָךְ.

    It is related that a certain person lived in Rabbi Ami’s neighborhood, and following an investigation Rabbi Ami declared him to be a mamzer . The man went about weeping until Rabbi Ami said to him: You should not be upset, as now I have given you life. As explained above, once one is publicly known as a mamzer , he and his descendants may survive.

    אָמַר רַב חָנָא בַּר אַדָּא: נְתִינִים — דָּוִד גָּזַר עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעוֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וְגוֹ׳״.

    § Rav Ḥana bar Adda said: As for the Gibeonites, it was King David who decreed that they may not enter into the congregation, as it is stated: “And the king called the Gibeonites and said to them. Now the Gibeonites are not of the children of Israel, but of the remnant of the Amorites” (II Samuel 21:2). This verse indicates that it was David who ruled that they are not part of the Jewish people and that they are barred from the congregation even though they converted.

    מַאי טַעְמָא גְּזַר עֲלַיְיהוּ? דִּכְתִיב: ״וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחַר שָׁנָה״. שָׁנָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה יֵשׁ בָּכֶם, דִּכְתִיב: ״וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְגוֹ׳״. בָּדְקוּ, וְלֹא מָצְאוּ.

    The Gemara asks: What is the reason that David decreed that they may not enter into the congregation? In order to answer this question, the Gemara recounts all the relevant background events. As it is written: “And there was a famine in the days of David three years, year after year” (II Samuel 21:1). In the first year David said to the Jewish people: Perhaps there are idol worshippers among you, this being a sin that can lead to drought, as it is written: “Take heed to yourselves, lest your heart be deceived, and you turn aside, and serve other gods, and worship them; and the anger of the Lord be kindled against you, and He shut up the heaven, so that there shall be no rain, and the ground shall not yield her fruit” (Deuteronomy 11:16–17). They examined the matter but did not find sinners of this kind.

    שְׁנִיָּה אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא עוֹבְרֵי עֲבֵירָה יֵשׁ בָּכֶם, דִּכְתִיב: ״וַיִּמָּנְעוּ רְבִיבִים וּמַלְקוֹשׁ לֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ וְגוֹ׳״. בָּדְקוּ, וְלֹא מָצְאוּ.

    In the second year of the drought David said to them: Perhaps there are transgressors in sexual matters among you, as this too can lead to drought, as it is written: “Therefore the showers have been withheld, and there has been no latter rain; yet you had a harlot’s forehead, you refused to be ashamed” (Jeremiah 3:3), which indicates that licentious behavior can lead to a cessation of rainfall. Again they examined the matter, but did not find sinners of this kind either.

    שְׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים יֵשׁ בָּכֶם וְאֵין נוֹתְנִין, דִּכְתִיב: ״נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר״. בָּדְקוּ, וְלֹא מָצְאוּ.

    In the third year he said to them: Perhaps there are among you those who pledge money to charity in public, but do not actually give any charity. As it is written: “As vapors and wind without rain, so is he that boasts himself of a false gift” (Proverbs 25:14), teaching that one who falsely boasts of making a gift prevents the rain from falling. Once again they examined the matter, but could not find such sinners.

    אָמַר: אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי, מִיָּד: ״וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה׳״. מַאי הִיא? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁשָּׁאַל בְּאוּרִים וְתוּמִּים.

    Having unsuccessfully searched the Jewish people for sins that cause drought, David said: The matter depends on nothing other than myself. Immediately it is stated: “And David sought the presence of the Lord” (II Samuel 21:1). The Gemara asks: What is this? How did David seek God? Reish Lakish said: He inquired through the Urim VeTummim , the stones embedded in the High Priest’s breastplate, which served as a means of communicating with God.

    מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״פְּנֵי״ ״פְּנֵי״. כְּתִיב הָכָא: ״וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה׳״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה׳״.

    The Gemara asks: From where may it be inferred that David’s seeking was by way of the Urim VeTummim ? Rabbi Elazar said: This is derived by way of a verbal analogy between the word “presence” used here and the word “presence” used elsewhere. It is written here: “And David sought the presence of the Lord,” and it is written there: “And he shall stand before Eleazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim in the presence of the Lord” (Numbers 27:21). Consequently, the “presence of the Lord” sought by David must have involved the Urim VeTummim .

    ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית הַגִּבְעוֹנִים״. ״אֶל שָׁאוּל״ — שֶׁלֹּא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה, ״וְאֶל בֵּית הַדָּמִים״ — ״עַל אֲשֶׁר הֵמִית הַגִּבְעוֹנִים״. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בְּשָׁאוּל שֶׁהֵמִית הַגִּבְעוֹנִים? אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הֲרָגָן.

    The verse continues: “And the Lord said: It is for Saul, and for his bloody house, because he put to death the Gibeonites” (II Samuel 21:1). The Gemara explains: “For Saul” means that the Jewish people were punished because he was not eulogized properly. “And for his bloody house” is “because he put to death the Gibeonites.” The Gemara is puzzled by this explanation: Now, where do we find that Saul put to death the Gibeonites? The Gemara clarifies: Rather, because he killed the people of Nob, the city of priests, who would provide the Gibeonites with water and food in exchange for their services, the verse ascribes to him as if he himself had killed them.

    קָא תָבַע אֶל שָׁאוּל שֶׁלֹּא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה, וְקָא תָבַע עַל אֲשֶׁר הֵמִית הַגִּבְעוֹנִים?! אִין, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: ״בַּקְּשׁוּ אֶת ה׳ כׇּל עַנְוֵי אֶרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ״, בַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ — שָׁם פׇּעֳלוֹ.

    The Gemara questions this understanding: On one hand, God demands retribution because Saul was not eulogized properly, while on the other hand, He demands retribution because Saul himself put to death the Gibeonites. The Gemara answers: Yes, this is how it should be. As Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “Seek the Lord, all the humble of the earth, that have executed [ pa’alu ] His justice” (Zephaniah 2:3)? Where mention is made of the justice to be carried out against a person, his good deeds [ pa’alo ] should be mentioned there as well.

    אָמַר דָּוִד: שָׁאוּל, נְפַקוּ לְהוּ

    David said: With regard to the eulogy for Saul, there have already passed