Commentary page
Yevamot 4b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 4b
Yevamot 4b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 320 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לאפנויי לאנוסתו של אביו דיליף מסמוכים דלעיל:
לא תלבש שעטנז למה לי שמע מינה לאפנויי ולמדרש סמוכים:
ואפי' מוכרי כסות שאין מתכוונים להנאת חימום:
צמר ופשתים למה לי אי לאשמועינן דכלאים צמר ופשתים הוא דקאסר לא צריך דמכדי בכלאים כתיב בגד ותנא דבי ר' ישמעאל כו':
באחד מהם גבי נגעים בבגד צמר או בבגד פשתים (ויקרא יג):
ואכתי איצטריך למכתב צמר ופשתים הכא גבי לבישה ואע"ג דכתיב בגד בהעלאה דמשמע צמר ופשתים דס"ד כו':
ותנא דבי רבי ישמעאל דילפינן אליביה כלאים בציצית מדאייתר צמר ופשתים למיסמכיה לגדילים תעשה לך:
טעמא דכתב רחמנא כו' כל בגדים צמר ופשתים הם והאי בגדיהם דציצית משמע בין של צמר בין של פשתים ואמר רחמנא עביד ותכלת נמי לפשתים:
7 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
מכדי כתיב ובגד כלאים וגו' ההוא קרא דגדילים לא מצית לאייתורי ולמימר מכדי כתיב פרשת ציצית למאי הילכתא כתביה דכולה איצטריך כדדרשינן לקמן (יבמות דף ה:) גדילים ארבעה ודרשינן נמי על ד' כנפות ולא על ג' וה' כסותך ולא של אחרים אשר תכסה בה פרט לכסות סומא ולמעט שאין מכסה רובו:
אבל לבישה כל תרי מיני אסר רחמנא וא"ת אפילו חד מינא ה"א דאסור ובלבד שיהא שוע טווי ונוז וי"ל דשעטנז משמע נמי תערובות:
אם כן לשתוק קרא מיניה ותיתי שעטנז שעטנז מהעלא' וא"ת בפ' במה מדליקין (שבת כז: ושם) קאמר רב פפא אף כל צמר ופשתים דקאמר רבי ישמעאל לאיתויי כלאים וקאמר התם דהא דרב פפא בדותא היא דכלאים צמר ופשתים בהדיא כתב בהו ומאי קושיא והא איצטריך אף כל לאפנויי צמר ופשתים כדקאמר הכא וי"ל דבמסקנא דנפקא לן הפנאה לרבנן משעטנז לר' ישמעאל נמי תיפוק מהתם ותו לא איצטריך אף כל לאפנויי צמר ופשתים דכלאים:
ותנא דבי ר' ישמעאל וכו' וא"ת בלא תנא דבי ר' ישמעאל נמי יוכל לדקדק דבגדים משמע כל בגדים דלכולהו אמר רחמנא עביד להו תכלת אלמא בבגדי פשתן נמי שרי תכלת וכ"ת דה"א דלאו אכולהו אמר רחמנא דליעבד תכלת השתא נמי נימא דאצמר דוקא אמר רחמנא דליעבד תכלת ולא אפשתים וי"ל דודאי אי לאו תנא דבי רבי ישמעאל ה"א דשאר מיני אמר רחמנא דליעבד תכלת ולא אפשתים אבל לתנא דבי רבי ישמעאל דכל בגדים צמר ופשתים משמע דאתרוייהו קאי דאפי' נימא בעלמא דבגד הוי או צמר או פשתים הכא בגדיהם כתב דמשמע תרי:
ואמר רחמנא עביד להו תכלת וא"ת והיכי משמע מהכא דשרי כלאים בציצית נימא דעביד להו תכלת בלא שוע טווי ונוז וי"ל דחוטי ציצית בעינן שיהא שוע טווי ונוז דדריש בספרי פתיל תכלת טווי ושזור וה"ה שוע דבעינן ויליף התם לבן מתכלת וסתם בגדים שלהן היו נמי שוע טווי וגם נוזין פירוש שזורים כמו שפי' ר"ת לקמן (יבמות ד' ה: ד"ה עד) נוז שזורי היינו שזורים בסוף הטלית מקום הנחת ציצית כדאמרינן בריש המוצא תפילין (עירובין צו:) ודלמא אדעתא דשיפתא דגלימא עייפינהו אבל קשיא דאכתי נימא דאמר רחמנא לעביד להו תכלת בלא קשירה דלא הוי כלאים דתוכף תכיפה אחת אין חיבור ובמנחות (דף לט.) דקדק דקשר עליון דאורייתא מדשרי רחמנא כלאים בציצית ושמעתי בשם ר"י קלנו' דע"כ אמר רחמנא ליעביד להו תכלת בענין דהוי כלאים דאי דוקא בלא כלאים א"כ לישתוק קרא מיחדו ומדאמר רחמנא עביד להו תכלת ידעי דתוכף תכיפה אחת אינו חיבור אלא ודאי בענין דהוי כלאים אמר רחמנא ליעביד תכלת ולא שמעינן להו מהכא מידי אי תוכף תכיפה אחת חיבור אי לא להכי איצטריך יחדו:
ותכלת עמרא הוא לא היה צריך לכך דבין הוא כיתנא ובין הוא עמרא יכול לדקדק דכלאים בציצית שרי דאמר רחמנא לבגדיהם דהוו צמר ופשתים ליעביד תכלת שהוא או כיתנא או עמרא שאין בבגדי כהונה אלא צמר ופשתים מדכתב בהו בגדיהם אלא האמת אומר:
מדשש כיתנא תכלת עמרא וליכא למימר דתכלת נמי כיתנא אלא צבוע הוא תכלת וארגמן ותולעת שני עמרא דסברא הוא דכל הצבועים מין אחד הוא מדלא חילק בהן אלא בצבע:
סלקא דעתך אמינא כדרבא לאו דוקא דרבא איירי בתר דכתיב צמר ופשתים והשתא איירי אי לא כתב צמר ופשתים אלא כלומר כדיוקא דרבא וה"ק קרא ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם דלבגדיהם שהם צמר ופשתים עביד ציצית אבל תכלת דבתר הכי לא קאי אבגדים אלא אהכנף מין כנף והמקשה דפריך והא תנא דבי ר' ישמעאל לית ליה דרבא וסבור דכרבא ממש קאמר היה יכול להקשות והא רבא לבתר דכתיב צמר ופשתים קאמר:
3 more comments on this page.
Tosafot on Yevamot 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
הני מצרך צריכי דאי כתב רחמנא לא יעלה כו' איכא למימר דמשום דר' יהודה הוא דאמרינן הכא, דאיהו לא דריש סמוכין אלא בדמופנה, וכולה שמעתין משום דידיה שקלינן וטרינן בה, אבל לרבנן אף על גב דלא מוכח ולא מופנה דרשינן. וכן נמי לבן עזאי. ואי נמי איכא למימר דאפילו לרבנן גבי ציצית בעינן מופנה ומוכח משום ללמד על כל התורה דדרשינן סמוכין, וכי לא מוכח ולא מופנה לא דרשי סמוכין ללמד על כל התורה דליתי עשה ולידחי ל"ת, וקרא דר' אליעזר (לעיל ע"א) סמוכים לעד לעולם אסמכתא בעלמא היא.
אי כתב רחמנא לא יעלה הו"א כל העלאה אסר רחמנא ואפי' מוכרי כסות. פירש"י אף על פי שאינו מתכוין להנאת חימום. ואינו מחוור דאי בנהנה אף על פי שאינו מתכוין, פלוגתא דאביי ורבא היא בפרק כל שעה (פסחים כה, ב) בדאפשר ולא קא מיכוין, ומייתי נמי (כו, ב) ברייתא דקתני מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואוקי כר' שמעון, ואי דבר שאינו מתכוין מהכא נפקא ליתי לה התם. ועוד דהכא אכן לר' יהודה קאמרינן, ור' יהודה הא אמר דבר שאין מתוכין אסור. אלא הכא בשאינו נהנה כלל כגון בימות החמה ואינו עומד בחמה שאינו נהנה אלא מצטער, הא נהנה אף על פי שאינו מתכוין פלוגתא דר' שמעון ור' יהודה היא. הרמב"ן נר"ו (בד"ה ואפילו).
כתב רחמנא צמר ופשתים דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר וקיימא לן כתנא דבי ר' ישמעאל דכל בגדים האמורים סתם אינן אלא צמר ופשתים, אבל שאר מינין אינן חייבין בציצית אלא מדרבנן, והכי איתא במנחות פרק התכלת (מנחות לט, ב). וחוטי צמר פוטרין בשל פשתן ואפילו לבן ושל פשתן פוטרין בשל צמר, ודוקא לבן של צמר בשל פשתים, ושל פשתים בשל צמר בדלית ליה ממיניה ואי אפשר לקיים מצות ציצית בלא דחיית ל"ת, אבל היכא דאיכא ממין הכנף אין מטילין לו אלא מינו, וכדר"ל דאמר (להלן יבמות כ, ב) כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לא יבא עשה וידחה לא תעשה, הלכך בדאיכא מינו אתה יכול לקיים את שניהם, ואם לאו אי אתה יכול לקיים את שניהם. ואם נפשך לומר יוציא חוטין מן הבגד בעצמו ויטיל בכנף, ולעולם לא משכחת לה דליכא מינו, הא ליתא, דכל היכא דאין לו אלא בקריעת הכנף ובהפסד טליתו, הרי זה כמי שאין לו מינו. והא דתנא דבי ר' ישמעאל לא מפקא מדר"ל, ודר"ל לא מפקא מדתנא דבי ר"י, ותדע לך דהא קיימא לן כתנא דבי ר' ישמעאל. ומשמע נמי ודאי דאיתא לר"ל מדאמרינן בפר' כיצד (שם) גבי איסורי מצוה ואיסורי קדושה חולצות ולא מתיבמות וליתי עשה ולידחי ל"ת, ופריך רבא גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, הדר אמר רבא לאו מלתא היא דאמרי דאר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה כו'. ובנחות נמי פרק התכלת (מנחות מ, א) אמרינן ולא יהא אלא לבן ופרקינן כיון דאפשר במינן וכדר"ל וכו'. וכן בהרבה מקומות בתלמוד. דאלמא הלכתא כוותיה. כך היה נ"ל. אלא שראיתי לגדולי המפרשים דפירשו (ברמב"ן בד"ה הא) דהא דתנא דר"י אתיא דלא כר"ל, ונסמכו על מ"ש במנחות (שם) ולא יהא אלא לבן ופרקינן כיון דאפשר במינן כדר"ל, ואפשר לומר דהתם לא קאמר דלעולם לא יטול כיון דאפשר בדאית ליה כדר"ל, אלא בדאיכא מיניה קאמר, ומשום דהוי מצוי דאית ליה מיניה קאמר דאפשר במיניה, ולעולם איתא לתנא דר"י ואיתא לדר"ל. וכן נראה מדברי רי"ף שכתב בהל' ציצית (בהלכות קטנות יג, ב) (ר"ך) והוא כתוב בסוף המסכתא. ומכל מקום אסור להטיל בשל פשתים ד' חוטין של צמר לבן, שלא התיר הכתוב להטיל בו אלא שני חוטי תכלת, אי נמי בחוטי לבן בדליכא תכלת דעולין משום לבן ומשום מגו כדאיתא התם במנחות (לט, ב) דאמרינן התם מגו דתכלת פטורה לבן נמי פטר אבל אם מטיל בו ד' חוטי צמר לבן, השנים עולין משום מצות לבן, והשנים האחרים כיון שאינם תכלת אינן עולין משום תכלת, ומשום לבן נמי לא דהא איכא ב' חוטים אחרים, נמצאו הב' האחרים כלאים. וכתבו בתוס' (עי' תוס' הרא"ש ד"ה אצטריך ותוס' כתובות מ, א ד"ה כגון) דאף להטיל בטלית של פשתים ב' חוטי צמר לבן וב' חוטי פשתים אסור משום דחוטי פשתים עולין משום לבן והשאר הוי כלאים. והא דאמרינן במנחות (מ, א) גבי סדין בציצית גזרה משום קלא אילן ואקשינן ולא יהא אלא לבן דהא תנא דבי ר' ישמעאל וכו', ומשני התם כיון דאפשר במינו כר"ל, איכא למידק מה צורך לתרץ כדר"ל, ואיהו נמי מאי קאמר לא יהא אלא לבן, והלא אם הוא צמר מעורב עם חוטי פשתן, אי נמי ד' חוטי צמר, אם אתה עושה ארבעתן לבן הרי יש כאן כלאים כמו שאמרנו. ובתוס' דוחקין דהתם להטיל בו ב' חוטי תכלת בלבד קאמר והלכך שרי, שאם הוא תכלת הא תנן (שם לח, א) הלבן אינו מעכב את התכלת, ואם אינו אלא קלא אילן והוי כמו לבן, הא קיימא לן נמי דהתכלת אינו מעכב את הלבן.
Rashba on Yevamot 4b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
לכתוב רחמנא גבי ציצית פי' לגדילים תעשה לך כיון דאית בי' הלכות ציצית גדיל גדילים עשה גדיל ופתלהו מתוכו:
בפירש"י כל העלא' אסר רחמנא אפי' מוכרי כסות פרש"י שאין מתכוון להנאת חמום והקשו עליו בתוס' דא"כ היכי אמרי' קמ"ל דשרי דהא סוגיי' אף לר' יהודה דאסר בהא משום דבר שאין מתכוון כדאיתא בפ' כל שעה ואפי' לר' שמעון דשרי התם היינו לאו מהאי קרא דלא תלבש שרו אלא משום דשרי בכל דבר שאין מתכוין כדאיתא התם לכן פריך כל העלא' אסר רחמנא ואפי' מוכרי כסות שאין נהני' כלל אלא מצטערי' קמ"ל דשרי אבל כשהוא נהנה אלא שאין מתכוין פלוגתא דר' שמעון ור' יהודה היא:
ותיתי שעטנז מהעלאה פירש לאו בגזירה שוה אלא שילמוד סתום מן המפו' וכבר הא בלא מופנה למדי' ואין משיבין אצטריכי סלקא דעתך אמינא כדרבא דמי קמ"ל ק"ל והא אפי' לפום הא סברא דרבא כלאים בציצי' שרי דהא קאמר צמר ופשתים פטרי בין במינו בין שלא במינו ויש בכלל זה צמר ופשתים לצמר ואדפרכי עלה דהא תנא דבי ר' ישמעאל לית ליה דרבא הא הוה עדיפא לי' למפרך וי"ל דהשתא סבי' לן דהכי קאמר דצמר ופשתים פוטרים שלא במינן ובדבר שאינו כלאים כגון כלך ושיראים וסירקון ולאפוקי שאר מינים שאין פוטרים שלא במינם כלל ואע"פ שאין בהם כלל וי"מ דהשתא ס"ד דהקו' דאצטריך עלה משום דס"ד דאתי עשה ודחי לא תעשה כדרבא ולא מיתורא דגדילי' כדאמרי' לעיל וכי פרכי' דתנא דבי ישמעאל לית ליה דרבא אמרינן סלקא דעתך דכי דייקי' דויקי' דרבא הדרינן דיתורא משום דגדילים הוא כדמעיקרא לעיל ואין זה מחוור דהשתא לא קיימי' עלה דמתניתין אלא על לא תעשה גרידא דעלמא והנכון כדאמרי' בשיטת רש"י ז"ל ואפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר. קיימא לן הא ניחא צמר לפשתים למצות תכלת שאי איפשר אלא בצמר וכיון שאין אפשר לקיים שתיהן יבא עשה וידחה לא תעשה שאין אומר לו שיפשוט טליתו אלא פשתים לצמר אחוטי לבן הוא ואפשר בשל צמר ואמר ריש לקיש דכל שאפשר לקיים שתיהן אין דוחה עשה לא תעשה כדאיתא במנחות:
יש שפי' כתוס' דהא פליגא אדריש לקיש ויש מי שפי' דהכא מיירי כגון שאינו מוכח כלל חוטי צמר ואין לו למלול מטליתו דבעי טווי הלכה למשה מסיני וכל כי האי גוונא אי אפשר לקיים שתיהם קרי' ביה ודעת מ"ה כלשון אחרון:
Ritva on Yevamot 4b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain
Meiri
הכלאים לא סוף דבר שלבישתן אסורה אלא אף כל העלאה והוא כל צד שהגוף נוגע ומתחמם בו או נהנה בו בהגנה מן החמה או מן הגשמים בנגיעה הא כל שלא בנגיעה מותר אע"פ שמגין הרי אמרו ירושלמי כלאים פ"ט ה"ו אהל של כלאים מותר לישב תחתיו ומה שאסרו במסכת יום טוב י"ד ב' וילון בכלאים הוא מפני שהשמש נכרך בה וזהו שלא אסרוה אלא ברכה כמו שביארנו שם ואף בהעלאה כל שאינו בכונת הנאה כגון תופרי כסות שמניחין אותו על יריכותיהן או אפילו דרך לבישה כגון מוכרי כסות אף בלבישה מותר כדי שיקפצו עליהם גוים ויקחו ואפילו בימות הגשמים שיש בהם הנאת חמום הואיל ואינו מתכוין לחמום אלא שהצנועים מושכין ידיהם ותופרין על גבי קרקע ומוכרין אותם בהפשלה לאחוריהם ומכל מקום כל שמתכוין בהם לחמום או להנאה כגון להגין בחמה מפני החמה או בגשמים מפני הגשמים אסור:
מטפחות הידים ומטפחות הספרים ר"ל ספרי תורה ושאר הספרים וכן מטפחות הספג אסורים משום כלאים ואע"פ שבמשנת כלאים פ"ט מ"ג הותרו בסתם משנה ור' אליעזר הוא שאסר כבר נתגלה בברייתא תוספתא פ"ה ה"י שר' מאיר הוא ששנאה כן אבל ר' יהודה שנאה בהפך ומטפחות הספר ר"ל המגלח אסורה בכלאים לדברי הכל:
איסור כלאי בגדים אינו אלא בצמר ופשתים וכדכתיב צמר ופשתים יחדו הא שאר מינים זה בזה או עם הצמר או הפשתים מותרין מן התורה אף בלבישה אלא שחכמים גזרו על הכלך והוא כעין צמר שגדל על האבנים שבים המלח שיהא אסור עם הפשתן:
כל הבגדים האמורים בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים אם כן מה שחייבה תורה ציצית על כנפי בגדיהם אין חיוב ציצית אלא בבגד צמר או פשתים הא שאר מינין כגון בגדי משי וארגמן ושאר מיני בגדים פטורים מן הציצית מן התורה אלא שחייבים מדברי סופרים ואין הלכה כדברי רבא שאמר הכנף מין כנף כלומר כל בגד במינו וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך כלומר אפילו צמר בפשתים וכל שכן בשאר המינין עד שתירץ צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן וכן זה בזה שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין ועליהם נאמר הכנף מין כנף ור"ל בלבן שבתכלת אין ספק שהצמר פוטר את כלן שאין תכלת אלא בצמר שמכל מקום משמען של דברים שכל מיני בגדים חייבין מן התורה בציצית אלא הלכה כתנא דבי ר' ישמעאל ואין חיוב תורה בציצית אלא בטלית של צמר או פשתן הא מדרבנן חייבין ופטור כל אחד במינו הא שלא במינו לא אלא אם כן בצמר או בפשתים הא צמר ופשתים פוטרין בכלן:
אע"פ שנאסרו הכלאים דבר תורה בצמר ופשתים הציצית מיהא מותר בכלאים שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך כלומר אבל אתה עושה גדילים מזה לזה ר"ל של צמר בטלית של פשתים או של פשתים בטלית של צמר שהרי אמרה תורה ליתן תכלת ותכלת עמרא הוא דמדשש כיתנא תכלת עמרא ואמרה תורה עשה תכלת בטלית של פשתן ואם כן הוא הדין לחוטי לבן של צמר בפשתן ושל פשתן בצמר:
אע"פ שהלכה כר' ישמעאל כמו שביארנו מכל מקום הלכה גם כן כריש לקיש שאמר לק' כ' ב' כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה והילכך היתר כלאים בציצית הוא בכל מקום מצד התכלת ר"ל להיות הצמר פוטר בשל פשתים שהרי אין תכלת אלא בצמר והתורה אמרה ליתן תכלת אף בטלית של פשתן אבל חוטי לבן של צמר בטלית של פשתן או של פשתן בטלית של צמר לא הותר בכל מקום אלא אם כן במקום שאין לו ממינו ושמא תאמר והיאך איפשר שלא יהא לו ממינו והרי איפשר לו להוציא חוטין מן הבגד עצמו ויטיל בכנף אין זה כלום שכל שאין לו אלא אם כן בקריעת כנף ובהפסד טלית הרי זה כמי שאין לו ויפטר של צמר בפשתים ושל פשתים בצמר ודבר זה דוקא מן התורה אבל חכמים גזרו שאף במקום שאין לו ציצית ממין הכנף לא יטיל אלא ממינו מגזירת קלא אילן שיהא כלאים שלא במקום מצוה ואין פוטרין עכשו טלית של צמר אלא בשל צמר ולא של פשתים אלא בשל פשתים ואפילו במקום תכלת אין מטילין תכלת בשל פשתן מדברי סופרים גזירה משום קלא אילן וכן גזירה משום כסות לילה כמו שהתבאר שם ואם מפני שעקר מצות ציצית בתכלת סמכו בה על מה שאמרו התכלת אינו מעכב את הלבן:
מדברינו למדת שאין דורשין הכנף מין כנף כלל אלא אף בשאינו מין כנף על הדרך שביארנו ומכל מקום אתה מעמידו לענין צבע שיהא הציצית מצבע הטלית אם ירוק ירוק אם אדום אדום אם לבן לבן שהרי כל הצבעים פוטרין במצות לבן חוץ מן התכלת והילכך אם היה הטלית תכלת אין מטילין למצות לבן שבה תכלת ולא שחור שדומה לתכלת אלא אחד משאר צבעונין שהרי כל הצבעים כשרים בה הא כל טלית שאינו מצבע תכלת מטיל בו ציצית שמצבע הטלית והוא שאמרו במנחות מ"א ב' טלית שכולה תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בה חוץ מקלא אילן ואמרו שם טלית אין פוטר בה אלא מינה ר"ל טלית שאינה תכלת אין פוטר בה בצבע אלא מינה כלומר אם אדום אדומים ואם ירוקה ירוקים ואע"פ שאמרו במנחות ל"ח ב' מידי ציבעא גרים לא למעט שלא להצריך צבע הציצית מצבע הטלית אלא למה שהיה מצריך שם בטלית תכלת להקדים תכלת תחלה מצד הצבע שהוא ממין הטלית והוא אומר שמצוה להקדים לבן לתכלת אע"פ שהתכלת מצבעה שהתכלת ראוי לבא על הציצית ר"ל שיהא התכלת אחרון וכן כתבוה גדולי המפרשים:
וכן למדת מדברינו שטלית של פשתן חייב בציצית וכדברי בית הלל האמורים בשמועת סדין בציצית מנחות מ' א' וכבר ביארנוה בשני של שבת כ"ה ב':
Meiri on Yevamot 4b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה א"כ לשתוק קרא כו' וי"ל דבמסקנא דנפקא לן הפנאה לרבנן משעטנז לרבי ישמעאל נמי תיפוק ליה מהתם כו' עכ"ל דברי מהרש"ל בזה מעורבבים ותבא על תוכן דבריהם בתוס' דפרק במה מדליקין בד"ה אלא הא דרב פפא בדותא כו' ע"ש:
בד"ה ואמר רחמנא כו' ויליף התם לבן מתכלת כו' עכ"ל הוצרכו לזה משום מה שכתבו לקמן דאסר במנחות בלבן במקום שאין תכלת והיינו נמי ע"כ דצריך להיות הלבן שוע טווי ונוז כמו התכלת דאל"כ לא הוי כלאים כלל:
בא"ד ובמנחות דקדק דקשר העליון דאורייתא מדשרי רחמנא כלאים בציצית עכ"ל ר"ל דמהא דקשר עליון דאורייתא ליכא לאוכוחי דצריך ב' תכיפות דהיא גופה מנלן דהא במנחות לא דקדק דקשר עליון דאורייתא אלא מדשרי רחמנא כלאים בציצית ובעל פורת יוסף לא הבין דברי התוס' בזה והקשה מה שהקשה:
בד"ה ואפילו צמר לפשתים כו' וקשה דבפ' ב"מ קאמר תלמודא הדר ביה רבא מההיא וסבר דאף כל לאתויי שרצים כו' וצ"ל דסוגיא דהכא כרב נחמן כו' עכ"ל וכתב מהרש"ל דזה סותר מה שכתבו כבר לעיל דהכנף לאו ריבוי הוא ותרי שינויא הם בתוס' מחולקים כו' עכ"ל ואין זה מוכרח כלל אלא דקושייתם הכא אמאי קאמר תלמודא דרבי ישמעאל לית ליה דרבא כיון דרבא סובר בפרק ב"מ כרבי ישמעאל למילף בנין אב דאף כל כו' לענין שרצים דהא ודאי בנין אב דאף כל כו' לענין שרצים ולכל מילי דאיכא למידרש דרשינן ליה כדאיתא בשמעתין דיליף ליה לענין כלאים ובעי תלמודא למילף מיניה נמי לענין ציצית ובתוס' ילפי מיניה נמי לענין כהנים וא"כ ע"כ לענין ציצית דלא דרשינן האי בנין אב דאף כל כו' משום דהכנף דהוא רבויא למין כנף דהיינו שאר מינין מפקא ליה מהאי בנין אב דאף כל כו' וא"כ ה"נ נימא לרבי ישמעאל דאית ליה דרבא ואמאי קאמר תלמודא הכא דרבי ישמעאל לית ליה דרבא וע"ז תירצו דסוגיא דהכא אתיא כרב נחמן ב"י דהתם דאמר אף כל לאתויי ציצית דהשתא ודאי לית ליה דרבא דאיהו מחייב בשאר מינין בציצית ולעיל שכתבו בתוס' דהכנף לאו רבויא הוא היינו נמי למאי דקאמר דרבי ישמעאל לית ליה דרבא והיינו אליבא דרב נחמן ב"י כמו שכתבו כאן דע"כ כיון דאו בגד מרבה שאר בגדים ומפיק מבנין אב דאף כל ע"כ אית לן למימר בציצית דלא נימא הכי דמפקא מבנין אב דאף כל היינו משום דהכנף לאו רבויא היא ותו לא מידי:
Chidushei Halachot on Yevamot 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
תוס' ד"ה ואמר רחמנא עביד להו תכלת וכו' עד ובמנחות דקדק וכו' פירוש ואין לומר דע"כ מיירי בקשורים דהא קשר עליון דאורייתא זה אינו דהא גופיה דקשר עליון דאורייתא דקדק במנחות מהא מדשרי רחמנא כלאים בציצית ואי לאו קשר לא היה כלאים וא"כ קשה ואימא ה"נ דקשר אינו דאורייתא ולא התיר הכתוב כלאים בציצית ולא משתמע מהא דאמר רחמנא עביד ליה תכלת:
Maharam on Yevamot 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה והא תנא דבי ר"י כו' דהכנף לאו ריבויא הוא עיין יומא דף עא ע"ב תד"ה ואימא עמרא:
Gilyon HaShas on Yevamot 4b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 4, Amud Bet, about 320 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 116 words
Opens “שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי. וְגַבֵּי צִיצִית נָמֵי, אִיבָּעֵית…”
- Segment 237 words
Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּמוֹכַח — דְּאִם כֵּן…”
- Segment 329 words
Opens “הָנֵי מִצְרָךְ צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא…”
- Segment 420 words
Opens “וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא תִלְבַּשׁ״, הֲוָה אָמֵינָא:…”
- Segment 511 words
Opens “אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״,…”
- Segment 638 words
Opens “מִכְּדִי כְּתַב ״וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה…”
- Segment 724 words
Opens “וְאַכַּתִּי אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הַעֲלָאָה הִיא…”
- Segment 89 words
Opens “אִם כֵּן, לִשְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ, וְתֵיתֵי ״שַׁעַטְנֵז״…”
- Segment 925 words
Opens “וְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא…”
- Segment 1028 words
Opens “וְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל בְּגָדִים צֶמֶר…”
- Segment 1115 words
Opens “אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כִּדְרָבָא, דְּרָבָא רָמֵי:…”
- Segment 1218 words
Opens “הָא כֵּיצַד? צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בֵּין בְּמִינָן,…”
- Segment 138 words
Opens “וְהָא תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵית לֵיהּ…”
- Segment 1442 words
Opens “אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, כִּי דִיּוּקָא דְּרָבָא:…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Yevamot 4b · Segment 6 — “…עָלֶיךָ״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה סְתָם…”
Original text
שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי. וְגַבֵּי צִיצִית נָמֵי, אִיבָּעֵית אֵימָא — מִשּׁוּם דְּמוֹכַח, וְאִיבָּעֵית אֵימָא — מִשּׁוּם דְּמוּפְנֶה.
Learn from this that this phrase is free to teach an additional halakha . And with regard to ritual fringes as well, there is a particular reason to derive a homiletic interpretation from the juxtaposition of verses. If you wish, say that it is because it is evident from the context, and if you wish, say instead that it is because this verse is free for this inference.
אִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּמוֹכַח — דְּאִם כֵּן לִכְתְּבֵיהּ רַחֲמָנָא גַּבֵּי פָּרָשַׁת צִיצִית, לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ הָכָא? וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּמוּפְנֶה — מִכְּדִי כְּתַב: ״וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״, ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי.
The Gemara elaborates: If you wish, say it is because it is evident; as, if it is so that no inference should be drawn from the adjacent verses, let the Merciful One write this verse by the portion of ritual fringes (Numbers, chapter 15). With regard to what halakha did the Torah write it here? Clearly, the Torah is teaching a halakha from the adjacent verses. And if you wish, say it is because this verse is free, since the Torah has already written: “Neither shall there come upon you a garment of diverse kinds mingled together” (Leviticus 19:19). Why, then, do I need the verse: “You shall not wear diverse kinds, wool and linen together” (Deuteronomy 22:11)? Learn from this that the verse is free for the derivation of a homiletic interpretation from juxtaposed verses.
הָנֵי מִצְרָךְ צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״, הָוֵה אָמֵינָא: כׇּל דֶּרֶךְ הַעֲלָאָה אֲסַר רַחֲמָנָא, וַאֲפִילּוּ מוֹכְרֵי כְסוּת, כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״, דּוּמְיָא דִלְבִישָׁה, דְּאִית בֵּיהּ הֲנָאָה.
The Gemara rejects this explanation: Both of these verses are necessary, as, had the Merciful One written only: “Neither shall there come upon you,” I would say that the Merciful One prohibits every manner by which a garment of diverse kinds comes upon you, and this applies even to sellers of coverings, who do not wear the garments but merely rest them on their shoulders. Therefore, the Merciful One writes: “You shall not wear diverse kinds,” to teach that the prohibition applies only in cases similar to wearing, which provides benefit and does not simply involve placing the covering upon oneself.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא תִלְבַּשׁ״, הֲוָה אָמֵינָא: דַּוְקָא לְבִישָׁה, דִּנְפִישׁ הֲנָיָיתַהּ, אֲבָל הַעֲלָאָה — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״.
And had the Merciful One written only: “You shall not wear,” I would say that this means specifically wearing, which provides significant benefit, both warmth and adornment, but merely placing a garment of diverse kinds upon oneself is not prohibited, even if one is warmed by the clothing. Therefore, the Merciful One writes: “Neither shall there come upon you.”
אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״, ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״ לְמָה לִי?
The Gemara challenges: In any case part of the verse is superfluous, as, if so, let the Merciful One write only: “You shall not wear diverse kinds.” Why do I need the addition of “wool and linen”? The definition of diverse kinds in clothing is already known from another source.
מִכְּדִי כְּתַב ״וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה סְתָם ״בְּגָדִים״, וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן צֶמֶר וּפִשְׁתִּים — אַף כֹּל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי.
How so? Since it is written: “Neither shall there come upon you a garment of diverse kinds mingled together” (Leviticus 19:19), and the school of Rabbi Yishmael taught: Since the word garments is stated in the Torah unmodified, without stating from what materials those garments were made, and the verse specified in one of its references to garments, in the context of the halakhot of ritual impurity of leprosy: “A woolen garment or a linen garment” (Leviticus 13:47), the following conclusion can be drawn: Just as when the Torah mentions a garment in the case of leprosy it is referring to one made of wool or linen, so too, all garments mentioned in the Torah are those made from wool or linen. Other fabrics are not classified as those used for garments. If so, why do I need the phrase: “Wool and linen” that the Merciful One wrote with regard to diverse kinds? Learn from this that the superfluous passage is free.
וְאַכַּתִּי אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הַעֲלָאָה הִיא דְּלָא נְפִישׁ הֲנָאָתַהּ, אֲבָל לְבִישָׁה דִּנְפִישׁ הֲנָיָיתַהּ — כֹּל תְּרֵי מִינֵי אֲסַר רַחֲמָנָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״!
The Gemara raises a difficulty: But the verse is still necessary, as it could enter your mind to say that it is referring only to placing a garment on oneself, which does not provide great benefit; however, with regard to the actual wearing of a garment, which entails great benefit, the Merciful One prohibits wearing any two types together. Therefore, the Merciful One writes “wool and linen” with regard to wearing garments of diverse kinds as well.
אִם כֵּן, לִשְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ, וְתֵיתֵי ״שַׁעַטְנֵז״ ״שַׁעַטְנֵז״ מֵהַעֲלָאָה.
The Gemara responds: If so, let the verse be silent and refrain from mentioning wool and linen at all, and the halakha that only wearing wool and linen together is prohibited can be derived by means of a verbal analogy between the terms “diverse kinds” (Deuteronomy 22:11), and “diverse kinds” from placing a covering of diverse kinds upon oneself (Leviticus 19:19). The repetition of wool and linen must be coming to teach that one should derive a homiletic interpretation from these juxtaposed verses.
וְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״, הָא לָאו הָכִי, כִּלְאַיִם בְּצִיצִית הֲוָה אָמֵינָא דַּאֲסַר רַחֲמָנָא? וְהָכְתִיב: ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם״,
The Gemara asks: And according to that which the school of Rabbi Yishmael taught, that the mention of wool and linen is superfluous and teaches that they are not prohibited in the case of ritual fringes, the reason is that the Merciful One specifically writes wool and linen. From here it may be inferred that if that were not so, I would say that the Merciful One prohibits a mixture of diverse kinds in ritual fringes. Can it be considered that this is the case? But isn’t it written: “That they make themselves fringes on the corners of their garments” (Numbers 15:38)?
וְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל בְּגָדִים צֶמֶר וּפִשְׁתִּים הֵם, וְאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד לֵיהּ תְּכֵלֶת, וּתְכֵלֶת עַמְרָא הוּא. וּמִמַּאי דִּתְכֵלֶת עַמְרָא הוּא? מִדְּשֵׁשׁ — כִּיתָּנָא, תְּכֵלֶת — עַמְרָא הוּא.
And the school of Rabbi Yishmael taught: All garments mentioned in the Torah are of wool or linen, and the Merciful One says, with regard to ritual fringes: Prepare it with a sky-blue dye, and a sky-blue dyed thread is prepared from wool. The Torah explicitly commands that at least one woolen thread of sky-blue dye must be tied even to a linen cloth, which proves that diverse kinds are permitted in the context of ritual fringes. The Gemara establishes the previous claim: And from where is it derived that the sky-blue thread is made of wool? From the fact that the Torah specifies that one of the strands of the priestly garments was made of shesh , which means linen, this indicates that the other threads, including the sky-blue thread, are from wool.
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כִּדְרָבָא, דְּרָבָא רָמֵי: כְּתִיב ״הַכָּנָף״ — מִין כָּנָף, וּכְתִיב ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״!
§ Returning to the question, the Gemara explains that the mention of wool and linen is necessary, as it could enter your mind to state an argument in accordance with the opinion of Rava. As Rava raised a contradiction from the following verse: It is written: “That they make themselves fringes on the corners of their garments” (Numbers 15:38). The phrase “the corners” indicates that it must be from the same type of thread as the corner, i.e., the threads of the fringes must consist of the same kind of material as the corner of the garment. And yet it is written: “Wool and linen” (Deuteronomy 22:11), which indicates that ritual fringes may be prepared from only those materials and no others.
הָא כֵּיצַד? צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בֵּין בְּמִינָן, בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן. שְׁאָר מִינִין, בְּמִינָן פּוֹטְרִין, שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין.
How so? How can this contradiction be resolved? Fringes made of wool and linen fulfill the obligation of ritual fringes whether the clothing is of the same type of material, i.e., wool or linen, or whether it is not of the same type of fabric. Conversely, with regard to all other kinds of material, if the ritual fringes are of the same kind, e.g., silk fringes on silk clothing, they fulfill the obligation, but if the cloth is not of the same type, they do not fulfill the obligation of ritual fringes. Consequently, were it not for the phrase “wool and linen,” it would have been necessary to prepare ritual fringes from the same material as the garment itself, even when using wool or linen.
וְהָא תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵית לֵיהּ דְּרָבָא!
The Gemara asks: But the tanna from the school of Rabbi Yishmael does not maintain in accordance with this opinion of Rava, since that tanna holds that there is no obligation to place ritual fringes on clothing that is not made of wool or linen. The reason is that when the Torah speaks of garments it is referring exclusively to clothes made of wool or linen. Consequently, Rava’s interpretation with regard to different types of material does not apply to the opinion of the tanna from the school of Rabbi Yishmael.
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, כִּי דִיּוּקָא דְּרָבָא: ״הַכָּנָף״ — מִין כָּנָף, וְהָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: עָבֵיד לֵיהּ צֶמֶר לְצֶמֶר וּפִשְׁתִּים לְפִשְׁתִּים. וְכִי עָבְידַתְּ צֶמֶר לְצֶמֶר — צִבְעֵיהּ, אֲבָל צֶמֶר לְפִשְׁתִּים וּפִשְׁתִּים לְצֶמֶר — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״, דַּאֲפִילּוּ צֶמֶר לְפִשְׁתִּים וּפִשְׁתִּים לְצֶמֶר.
The Gemara responds: It is nevertheless necessary to state: “Wool and linen,” as it could enter your mind to say, in accordance with the inference of Rava, that the phrase “the corners” indicates that it must be from the same type of thread as the corner, but in a different manner: This is what the Merciful One is saying: Prepare for it wool fringes for a wool garment and linen fringes for a linen garment, and when you prepare wool fringes for wool clothing, dye it sky-blue. However, if you prepare wool fringes for linen garments or linen for wool clothing, you need not include a sky-blue thread. Therefore, the Merciful One states: “Wool and linen,” which teaches that one fulfills the obligation of fringes even with wool fringes for a linen garment or linen fringes for a woolen one.