Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 36b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 36b

    Yevamot 36b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 300 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    לעולם לא קנה כו' לא אמתניתין פליג אלא התם ביש נוחלין פליגי אמוראי בדיוקא דמתני' דכי אתא רבין אמר ירש פלוני שדה פלוני ותנתן שדה פלוני לפלוני רבי יוחנן אמר קנה אפילו האי דירושה דמדאדכר לשון מתנה בהאי שטר צואה לחד מינייהו כולהו נמי מתנה נינהו ור"ל אמר לעולם לא קנה ההוא דירושה דאמרינן להאי הוה מתנה ולהאי ירושה עד שיאמר כו' דתיקו לשון מתנה אתרוייהו:

    לאחר מותו שכתב מהיום ולאחר מיתה ואין לאב בהן אלא אכילת פירות בחייו:

    מכר האב מכורין לאכול הלוקח פירות כל ימי חיי האב שזכה בזכות שהיה לו לזה בהן:

    ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח אפילו לכשימות האב דקנין פירות שהיה לו לאב בנכסים הללו כקנין הגוף דמי ואין מכירת הבן מכירה ומתניתין דקתני אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב הא כשימות האב יש לו התם דמית האב בחיי הבן ונתקיימה המתנה ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו אבל מת הבן לא בא זכות לידו:

    תנא משום ר"א כו' ר' אליעזר פליג אסיפא דמתני' וקאי אאין הולד של קיימא יקיים וקאמר איהו אע"פ שאין הולד של קיימא קנסינן ליה דיוציא בגט משום דנכנס לספק איסור אשת אח ואע"ג דהשתא איגלאי מילתא דייבום מעליא הואי ומיהו בגט בלא חליצה סגי:

    דבר אחד דר"מ נמי קניס את הנושא מעוברת חברו ומינקת חברו לגרשה. אשה שמת בעלה והיא מעוברת או מניקה אסורה להנשא עד עשרים וארבעה חדש שכן תינוק יונק:

    ולכשיגיע זמנו לכנוס לסוף כ"ד חדש יכנוס:

    באיסור אשת אח כלומר שהיקל להכנס לספק אשת אח שיש לו בנים דדלמא הוי ולד של קיימא הלכך קנסינן ליה:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 36b · Sefaria

    Tosafot

    ואמר ריש לקיש לעולם לא קנה כו' אע"ג דרבא גופיה קאמר ביש נוחלין (ב"ב דף קל.) דהלכה כרבי יוחנן בן ברוקה מ"מ נפקא מינה דהלכה כר"ל לענין אחר שאין ראוי ליורשו:

    ורבי יוחנן אמר לא קנה לוקח וא"ת לרבי יוחנן אפי' לא מת הבן בחיי האב נמי לא ליקני דהוי כמו (ב"מ טז.) מה שאירש מאבא מכור לך כיון דאלים קנין פירות כקנין הגוף וי"ל דלגבי הכי לא אלים קנין פירות לבטל לגמרי קנין הגוף דבן וכיון דלבסוף אתיא שדה לידי דבן חשיב מכר:

    קנין פירות כקנין הגוף דמי מה שהתקינו באושא דאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה דהבעל מוציא מיד הלקוחות לרבי יוחנן לא איצטריך וכן משמע בהחובל (ב"ק דף פח: ושם) דמסיק תקנת אושא לר"ל א"נ קנין הגוף דאשה עדיף שאין לבעל פירות אלא מכחה ועוד דאין לבעל פירות אלא בתקנתא דרבנן וה"ר יעקב דאורליינ"ש תירץ דאיצטריך תקנתא דאושא להיכא דכתב לה דין ודברים אין לי בפירות נכסייך:

    חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וההיא דהזהב (ב"מ נה:) גבי חמשה חומשין דלא עשו אלא כשל תורה משום דלא איצטריך לחיזוק והכא גבי איסורא הוא דקניס ר"מ אבל גבי ממונא כגון כתובה לא עשו חיזוק אפי' כשל תורה דקאמר ר"מ בפ' אע"פ (כתובות נו: ושם) כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים וקצת תימה אי רבנן דהכא היינו ר' יהודה הא סבירא ליה גבי כתובה דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וי"ל דבמילתא דשכיחא עבדו חיזוק אבל הכא מילתא דלא שכיחא היא שישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו:

    ולא קתני יפריש והא דתני בסוטה בפ' ארוסה (סוטה דף כד. ושם) גבי מעוברת חברו ומינקת חברו יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן לשון הפרשה משמע הכי ומשמע הכי אבל יוציא לא משמע אלא בגט א"נ התם שקינא לה ונסתרה לא חיישינן שיבא עליה כיון דאסירא ליה מדאורייתא ולא בעיא גט והר"ר יוסף מאורליינ"ש הורה מטעם זה באחד שקידש מינקת חברו שלא להצריך גט אלא הפרשה בעלמא (אפילו לרבי מאיר) כיון דבלאו הכי אסורה ליה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ודוקא בנשא הוא דאמר הכא דבעיא גיטא אע"ג דבקדש תוך ג' וברח אי לאו דערוקיה מסתייה היה צריך ליתן גט במעוברת ומינקת חבירו לא החמירו ואין נראה דמאי חומרא דכלה בלא ברכה ממינקת חבירו דתרוייהו מדרבנן וקצת היה מדקדק ר"י מהא דתניא התם (כתובות דף ס.) מינקת שמת בעלה הרי זו לא תארס ולא תנשא ואם כשאירס צריך ליתן גט לא איצטריך תו למימר לא תנשא ומיהו י"ס דגרסי לא תנשא ולא תארס ואיכא למימר דזו אף זו קתני ואפילו גרסינן לא תארס ולא תנשא מצי למימר דנקט ולא תנשא משום רבי יהודה דאפילו לינשא שרי בתר י"ח חדש ובשאלתות דרבי אחאי בפרשה וירא (סימן יג) כתוב גבי מעוברת ומינקת חברו דהיכא דעבר וקדיש מפקיע לה בגט מיניה ואפילו אי הוה כהן מפסדינן לה מיניה:

    הא לא שהא ספיקא הויא לא כמו שפי' הקונטרס דבפיהק ומת ולד איירי דבהא אפילו רבנן מודו בפיהק ומת דנפל הוא אלא כשנפל מן הגג או אכלו ארי איירי כדאמר בס"פ ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלו. ושם) והתם פסקינן כרשב"ג וא"ת ואמאי לא אזלינן בתר רוב נשים דולד מעליא ילדן ואר"י דחיישינן למיעוט מצוי כזה כמו במים שאין להם סוף (לקמן יבמות קכא.) דאשתו אסורה וגוסס שאין מעידים עליו להשיא אשתו אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו מ"מ כיון דמיעוט של נפלים מצוי מחמירים ביה ומחמירים נמי שלא לאכול בהמה תוך ח' ימים כדאמרינן בס"פ ר' אליעזר דמילה (ג"ז שם) ומיהו לענין אבילות לא החמירו שיש להקל באבלות כדאמר בפ' יש בכור (בכורות מט.) הכל מודים לענין אבלות שאין מתאבלים דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל והא דתנן במסכת שמחות הספקות אוננים ומתאבלים עליהם נראה דבספק בן ט' לראשון או ז' לאחרון איירי דגנאי הדבר שלא יתאבלו לא זה ולא זה מאחר שודאי קרוב לאחד:

    מת בתוך שלשים יום כו' נראה דהכי גרסי' ולא כרש"י דגריס בפ' ר"א דמילה (שבת קלו. ושם) מת בסוף שלשים יום כיון דבפרק יש בכור (בכורות מט. ושם) אמרינן דיום ל' כשלפניו מה לי ביום שלשים מה לי תוך שלשים ולמה ליה למינקט ביום שלשים טפי ומיהו בה"ג כתב דביום שלשים אפי' פיהק ומת לרבנן לא הוי נפל דדוקא תוך שלשים הוא דאמר בשבת (ג"ז שם) פיהק ומת לד"ה מת הוא משמע דגרסינן הכא מת ביום שלשים דאי לאו הכי מנין היה להם חילוק זה ועוד יש מקיים גירסא זאת אפילו בנפל מן הגג או אכלו ארי וביום שלשים דוקא סמכי ארבנן ושמא לענין אבילות נמי חשיב בר קיימא:

    Tosafot on Yevamot 36b · Sefaria

    Rashba

    אם אין הולד של קיימא יקיים ופירשה ריש לקיש (לעיל יבמות לה, ב) יחזור ויקיים ודוקא בשהפילה, אי נמי בולד והוא שנולד לשמנה ודאי ולא נגמרו סימניו שערו וצפרניו, דבודאי נפל חשבינן ליה, הא לאו הכי מוציאה בחליצה דמטילין אותו לחומרא שמא ולד של קיימא הוא, דהא קיימא לן כרבנן דפליגי אדרשב"ג (בתוספתא שבת פט"ז ה"ד) והלכך אסור לקיימה ולעולם לא תשתרי אלא בחליצה דדלמא נפל הוא ובעיא חליצה ולקמן בפרק הערל (יבמות פ, ב) נאריך בה יותר בס"ד.

    גמרא רבי אליעזר אומר לא כי. הכי גרסינן תנא משום ר' אליעזר אמרו יוציא כלומר בחליצה דהא קיימא לן כריש לקיש דאמר ביאת מעוברת לא שמה ביאה ומקצת ספרים יש דגרסי יוציא בגט, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל (בד"ה תנא). ואיכא למידק דאם כן הויא דלא כריש לקיש והוה לן לאוקמי לפלוגתייהו כתנאי ומדלא אוקמינהו כתנאי שמע מינה דליתיה. ובתוס' (ישנים ד"ה יוציא) מפרשין דגט וחליצה בעיא משום דדמיא לכנוסה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכך כתב (הלכות יבום פ"א הכ"ב) הכונס יבמתו ונמצא מעוברת מפרישין אותן וממתינים לה אם הפילה יחזור ויקיים ואם ילדה אפילו מת ביום שנולד הרי זה מוציאה בגט וחולץ לה ע"כ. ואף על פי שאין הלכה כר' אלעזר למד הרב לרבנן מדר' אלעזר וכשם שאמר ר' אלעזר במפלת שמוציא בגט וחליצה, הוא הדין לרבנן ביולדת ולד חי שגמרו סימניו. (ועיין מגיד משנה ולחם משנה שם ובאה"ג אה"ע סי' קס"ד סקי"א).

    אמר רבא ר' אלעזר ור' מאיר אמרו דבר אחד כלומר דשניהם קונסין אותו בנושא מעוברת חבירו ואפילו במקום דליכא משום תקנת ולד, ר' מאיר דאמר בהדיא לא יחזיר עולמית, ור' אלעזר הא דאמר דאפילו לאחר שילדה ולד שאינו של קיימא יוציא, אף על גב דליכא משום תקנת ולד. ואלו לרבנן לא קנסינן ליה אלא שיוציא משום תקנת ולד ואם לא הספיק להוציא עד שילדה יקיים וכתנא דמתניתין.

    עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם אלא בדרבנן דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ואף על גב דשמעינן ליה לר' מאיר דאמר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל בדרבנן תנאו קיים כדאיתא בריש פרק אף על פי (כתובות נו, ב) איכא למימר התם בתנאי שבממון, אבל בחשש איסורין של תורה מזהר זהירי בהו אינשי, אבל בשל דבריהם לא חמירי להו כולי היא וצריכין חיזוק.

    הכי גרסינן מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה כלומר כל בתוך שלשים ואפילו תוך שמנה, דבדיעבד קיימא לן כרבנן דלא חיישינן לנפל. ובמקצת הלכות רבינו גירסא אחרת בשם בעל הלכות גדולות (הלכות יבום דף ס, א) מת ביום שלשים ואף ר"ח ז"ל כן גורס. ואינה מחוורת דמאי שנא ביום שלשים, הא קיימא לן יום שלשים כלפני שלשים. ועוד דבדיעבד הא קיימא לן כרבנן דלא חיישי כלל.

    אמר רבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם לאו אינה חולצת והכי קיימא לן ודקא בבן שמנה ודאי שגמרו סימניו שערו וצפרניו, ואי נמי בסתם תינוקות שאינו ידוע אם בן שמנה אם בן תשעה ולא נגמרו סימניו שערו וצפרניו, אבל בספק בן תשעה או בן שמונה ונגמרו סימניו ולד מעליא הוא ואפילו לכתחלה תנשא. אבל בן שמונה ודאי ולא נגמרו סימניו נפל גמור הוא ואפילו נשאת לכהן תצא. ואם בן תשעה ודאי כגון שבעל ופירש והלך למדינת הים מותרת לשוק לכתחלה כדתנן בנדה פרק יוצא דופן (נדה מג, ב) תינוק בן יום אחד זוקק ליבום ופוטר מן היבום ובפרק הערל (להלן יבמות פ, ב) נאריך בה יותר בס"ד.

    Rashba on Yevamot 36b · Sefaria

    Ritva

    תניא משום ר' אליעזר אמרו שיוציאה בגט כדגרש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דאע"ג דביאה מעליא היא ויבום גמור הוא קנסי' להוציא משום דעייל נפשיה לספק כרת ומיהו יוציא בגט בלחוד דבהכי סגיא ליה וק"ל דא"כ אתיא דר' אליעזר כר' יוחנן וכ"ת דאה"נ וי"ל דאמרינן בתנא קמא דאמר יקיים דהיינו יחזור ויקיים הוה לן למימר לעיל דתנאי היא ויש נסחאות דגרסי יוציא גרידא וה"פ קנסינן ליה להוציא או בחליצה כר"ל או בגט כרבי יוחנן דלא נחת רבי אליעזר לההוא עניינא כלל ולפי גרש"י ז"ל פי' בתוספות דה"ק יוציא אפילו בגט ומשום דדמיא לכניסה בביאה או כבעלת מאמר צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו וכן מפרש מהר"ם ז"ל דאפי' לר"ל ביאה ראשונה מסופקת היא והלשון דחוק לפי' זה:

    והנכון דהא ר' אליעזר אפילו לר"ל אמרה וה"ק כי אחר שיחזור ויקיים יוציא בגט כדי לקונסו ולאפוקי דלא כייפי' ליה להוציא בחליצה קודם שיחזור ויקיים שלא ליתן לעז על ביאתו הראשונה וכדפי' לעיל וכ"כ הרב פנחס הלוי ז"ל ואע"ג דלית הלכתא כר' אליעזר ילפינן מיניה שאם לא רצה לקיימה לגמרי שאומרים לו שיוציא בגט אחרי שיחזור ויבעול:

    והרמב"ם ז"ל נראה שהוא הולך בשיטת התוס' ולמד עוד משם דלרבנן דפליגי עליה דר' אליעזר אם ילדה ולד פי' מוציאה בגט וחולץ לביאתו וחליצה לזיקתו והפריז רבינו ז"ל על המדה דאי ולד של קיימא הוא שגמרו חדשיו או סימנין כ"ע ידעי דלאו ביאה הוא וחיוב קרבן יש בה ואי ולד שאינו של קיימא הוא אינו חייב להוציא ואפי' ילדתו חי כדרבנן קי"ל ונראה דרמז"ל מדבר כשהוא ספק בן ט' ספק ח' ולא גמרו סימנים דמטילין אותו לחומרא שלא יקיים ומצריכים אותו גט וחליצה כשיטת התוס':

    ר"מ ור' אלעזר אמרו דבר אחד פי' דתרוייהו קנסו בנושא מעוברת חברו שלא ברצון חכמים ואפילו לבתר דנסתלקה חששא דאיסורא או חששא דתקנת ולד:

    ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא בדרבנן דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא"ת והא איפכא שמעינן ליה לר"מ בריש פ' אע"פ (כתובות דף נ"ו) שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ובשל דבריהם תנאו קיים וי"ל דהתם גבי מילי דממונא אבל באיסורא החמירו בשל דבריהם יותר דלא חמירי להו לאינשי כאיסורין של תורה:

    דייקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש וקשה לי דמשמע מיהא דלישני דהפרשה בלא גט משמע ואילו במס' סוטה משמע להפך דתניא וא"א יכול הוא להפרישה ולאחר זמן להחזירה וי"ל דאנן הכי קאמרינן דלישנ' דיוצא לא משמע אלא בגט אבל לישנא דיפריש תרוייהו משמע וכיון דפריש תנא הכי הוציא בגט שמעינן דלישנא דהפרשה דהתם בגט הוה:

    גרש"י ז"ל מת בתוך ל' יום ולא גרסי' מת ביום ל' דלההוא לישנא משמע דדוקא משום דמת ביום ל' שהוא כלאחר ל' וליתא דהא ק"ל דיום ל' כלפני ל' (בכורות דף מ"ט) ועוד דהא פרישנא טעמא דאם אשת כהן היא אינה חולצת משום דסמכי' על רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דחשבי' ליה ולד מעליא ולדידהו אפי' מת בתוך ח' ימים נמי כיון שהוא ספק בן ט' בן ח' ולד מעליא הוא:

    Ritva on Yevamot 36b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במשנתנו בכונס את היבמה ונמצאת מעוברת שיקיים על הדרך שכתבנו ואם כן זה שאמרו משום ר' אליעזר שמאחר שכנסה שלא כדין יוציא משום קנס אין הלכה כן:

    ולענין ביאור מיהא פירושו יוציא בחליצה שהרי חליצת מעוברת אינה כלום ואע"פ שיוציא בגט משמע איפשר בגט ובחליצה ומשום דדמיא לכנוסה ועל הדרך שביארנו במשנתנו לענין פסק בלא רצה לקיים הא בלא חליצה ודאי לא ושלא כפירוש גדולי הרבנים דאם כן אתיא דלא כריש לקיש ומכל מקום יש מפרשין בדברי ר' אליעזר שיקיים ר"ל שיחזור ויבעול ואחר כך יוציא בגט גרידא שאם יוציא בלא קנין גמור הוה ליה ביאה קמא דידיה באיסור חמור ועכשו שקיים וקנאה קנין גמור נעשו ביאותיו למפרע באיסור קל ומתוך כך יכנוס כדי להקל באיסור ביאותיו למפרע ויוציא משום קנס ומכל מקום אין הלכה כן אלא כל שלא נודע עיבורה יפרוש וימתין ואם נודע עיבורה ודאי יוציא עד שתלד ואם אינו ולד של קיימא יחזור ויכנוס וגדולי המפרשים כתבו שאף בנודע עיבורה אינו מוציא אלא פורש והטעם שלא להפקיע ממנו מצות יבום ונראין דבריהם:

    לא ישא אדם מעוברת חברו מפני שהמעוברת עומדת היא להניק ושמא תתעבר משני ויעכר חלבה וימות הולד ומטעם זה בעצמו לא ישא מינקת חברו עד שיעבור זמן המוגבל להנקתה ואם נשא יוציא בגט ואין אומרין דיו שיפרוש ולכשיגיע זמנה לכנוס יכנוס ואם היה כהן יוציא ותאסר לו ואע"פ שבמסכת סוטה אמרו בפרק ארוסה כ"ד א' וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולאחר זמן להחזירה פירושו להפרישה בגט שלשון הפרשה משמע בגט ומשמע בפרישות אבל לשון הוצאה לא משמע אלא בגט:

    כבר ביארנו שהולד שמת בתוך שלשים יום לרשב"ג ספק נפל הוא ולרבנן ולד מעליא מעתה מת הולד בתוך שלשים או ביום שלשים ונתקדשה לאחר אם לישראל נתקדשה חולצת מן היבם ויכנוס המקדש וכן אם נשאת לו צריכה מכל מקום שתחלוץ מן היבם ויקיים זה שכנס ואם לכהן נתקדשה אע"פ שבמעוברת חברו אמרו שאפילו כהן יוציא ותאסר לו בזו הקלו לכהן שלא תחלוץ ויכנוס בלא חליצה דהא לרבנן ולד מעליא הוא וגבי כהן דיינינן ליה כרבנן ומכל מקום גדולי הדורות כתבוה דוקא בנפל מן הגג או אכלו ארי שנמצא שלסיבה מת ולא לחולשת טבעיו אבל אם מת מתוך חולי אפילו אשת כהן חולצת ותאסר לו אפילו כנס שהרי במסכת שבת פרק מילה קל"ו א' אמרו פיהק ומת דברי הכל מת הוא אלא שמכל מקום אינה מתיבמת וכן כתבוה גאוני ספרד ודברים אלו כלם בשלא נתברר אם כלו חדשיו כגון שלא ידעה זמן עיבורה והוא ספק בן תשעה ספק בן שבעה אפילו גמרו סימניו הא אם נתברר שכלו חדשיו כגון שבעל והלך לו מיד למדינת הים וילדה לסוף תשעה שלמים או לשבעה אפילו מקוטעין אפילו יצא ראשו ולד גמור הוא והוא שאמרו נדה מ"ג ב' תינוק בן יומו זוקק ליבום ופוטר מן היבום ואם הוא בן שמנה ודאי אפילו גמרו סימניו חולצת ולא מתיבמת שאם לא גמרו סימניו והוא בן שמנה ודאי הרי הוא כאבן ויש אומרין שספק בן תשעה ספק בן שמנה אם לא גמרו סימניו הוא שתלוי בשלמים אבל אם גמרו סימניו ולד מעליא הוא ובפרק הערל פ' ב' יתרחבו הדברים בענינים אלו בע"ה:

    Meiri on Yevamot 36b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה תנא משום ר"א וכו' ואע"ג דהשתא איגלאי מילתא דייבום מעליותא הוא ומיהו בגט בלא חליצה סגי עכ"ל לר' יוחנן פי' כך אבל לר"ל דאנן קי"ל כוותיה דביאת מעוברת אינה ביאה לא סגי לה בגט וצריכה נמי חליצה אבל אין סברא דקאמר דיוצאת בגט אחר שיחזור ויבעול כיון דקנסינן ליה להוציאה היאך יחזור ויבעול קודם שיוציא איתה:

    תוס' בד"ה ולא קתני יפריש כו' אפילו לר"מ כיון דבלאו הכי אסורה לו דכלה כו' עכ"ל צ"ע דהא לר"מ אינו יכול להפרישה התם במעוברת חבירו שקינא לה אע"ג דבלאו הכי אסורה ליה מדאורייתא (ג) וראיתי דברי הרא"ש שהביא דברי ר"י מאורליינ"ש כמ"ש התוספות ולא כתב בדבריו אפילו לר"מ:

    Chidushei Halachot on Yevamot 36b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה ולא קתני יפריש עד וקצת היה מדקדק ר"י וכו' אם כשאירס צריך ליתן גט לא אצטריך תו למימר לא תנשא. ר"ל אלא ודאי הכי פירושא לא תיארס ואם אירסה אזי תמתין ולא תינשא מכלל דבקידשה אין צריך ליתן גט עיין באשר"י:

    Maharam on Yevamot 36b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' התם תנן עיין בבאר שבע פ"א דהוריות סימן לז:

    שם ואם אשת כהן היא אינה חולצת עיין לעיל כד ע"א תד"ה וספק חלוצה:

    Gilyon HaShas on Yevamot 36b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה חיזוק לדבריהם וכו' אבל הכא מלתא דלא שכיח ויש ליישב קושייתם בפשוטו. דבכתובה עשו חיזוק לדבריהם שיתקיימו רצונם בתקנתם להיות לה כתובה, ועשו חיזוק דאף בתנאי לאו כל כמיניה לעקור תקנתם משא"כ הכא במה דמחזירה אחר כ"ד חודש זה אינו נגד תיקון חז"ל, דהא השתא הותרה לו באמת, ולר"מ ג"כ הוא רק דרך קנס כיון שעבר על דברי חכמים, ור"י לא ס"ל למקנסיה על העבר ורק בכתובה החיזוק הוא שלא יתבטל תקנת חז"ל שיהיה לה כתובה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 36b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 36, Amud Bet, about 300 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ — לְעוֹלָם לֹא קָנָה…”

    2. Segment 241 words

      Opens “וְאִידַּךְ, דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר…”

    3. Segment 320 words

      Opens “וְאִיתְּמַר: מָכַר הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב, וּמֵת הַבֵּן…”

    4. Segment 412 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא קָנָה לוֹקֵחַ —…”

    5. Segment 512 words

      Opens “וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קָנָה לוֹקֵחַ — קִנְיַן…”

    6. Segment 613 words

      Opens “אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא כּוּ׳. תָּנָא: מִשּׁוּם…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אָמַר רָבָא: רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמְרוּ…”

    8. Segment 828 words

      Opens “רַבִּי מֵאִיר דְּתַנְיָא: לֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת…”

    9. Segment 928 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִמַּאי? דִּלְמָא לָא הִיא,…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “אִי נָמֵי: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “אָמַר רָבָא, וּלְדִבְרֵי חֲכָמִים: יוֹצִיאָהּ בְּגֵט. אָמַר…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב הוֹשַׁעְיָא בְּרֵיהּ…”

    13. Segment 137 words

      Opens “וְאִיתְּמַר: מֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה,…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אִם אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “רַב מְשַׁרְשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אַחַת זוֹ…”

    16. Segment 165 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב מְשַׁרְשְׁיָא:…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Yevamot 36b · Segment 12 — “…אִידִי: הָתָם תְּנַן, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל…

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Yevamot 36b · Segment 15 — “רַב מְשַׁרְשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yevamot 36b · Segment 14 — “רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אִם אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל הִיא —…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 36b · Segment 9 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִמַּאי? דִּלְמָא לָא הִיא, עַד כָּאן…

    Original text

    וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ — לְעוֹלָם לֹא קָנָה עַד שֶׁיֹּאמַר ״פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִרְשׁוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית שֶׁנְּתַתִּים לָהֶם בְּמַתָּנָה וְיִרָשׁוּם״.

    Reish Lakish and Rabbi Yoḥanan dispute whether one must state that the receipt of the portions should be considered as a gift with regard to each recipient, or whether stating it with regard to one of them is enough to indicate that it is true for all. And Reish Lakish said: The inheritors will only ever acquire the portions as defined by the owner of the possessions once he says: So-and-so and so-and-so shall inherit such and such a field and such and such a field that I have given to them as a gift, and they shall inherit them, i.e., he must state explicitly for each recipient that their receipt of the portions should be considered a gift. Rava ruled that in this dispute as well, the halakha is in accordance with Reish Lakish.

    וְאִידַּךְ, דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ, הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר — מִפְּנֵי שֶׁנְּתָנָן לַבֵּן, וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר — מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב. מָכַר הָאָב — מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת הוּא, מָכַר הַבֵּן — אֵין לַלּוֹקֵחַ כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב.

    And the other dispute concerns that which we learned in a mishna: In the case of one who writes a bill transferring ownership of all of his possessions to his son stating that the transfer should take effect immediately so that the son should gain the rights to use the possessions after his death, then although the father retained for himself the right to use the possessions until his death, he is unable to sell the possessions due to the fact that he gave them to the son, and the son is unable to sell the possessions due to the fact that they are still in the father’s possession. If the father sold the possessions, then they are sold to the extent that the purchaser may use them until the father dies. If the son sold the possessions during his father’s lifetime, the purchaser does not receive any rights to use the possessions until the father dies.

    וְאִיתְּמַר: מָכַר הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב, וּמֵת הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא קָנָה לוֹקֵחַ, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: קָנָה לוֹקֵחַ.

    And an amoraic dispute was stated in the case in which the son sold the possessions during the father’s lifetime, and then the son died during the father’s lifetime, following which the father died as well. Rabbi Yoḥanan said: The purchaser does not acquire anything, and Reish Lakish said: The purchaser does acquire the possessions.

    רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא קָנָה לוֹקֵחַ — קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי.

    The Gemara explains their reasoning: Rabbi Yoḥanan said that the purchaser does not acquire anything, because he holds that the ownership of the rights to an item and its produce is tantamount to the ownership of the item itself, i.e., the actual title to it. Since the father retained the rights to use the possessions until his death, as long as he lives he is considered to hold the title to them. Therefore, the son’s sale can be effective only after the father’s death, at which point the son becomes the title owner. However, if the son dies first, then since he never gained the title to the items, his sale can never come to fruition.

    וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קָנָה לוֹקֵחַ — קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי.

    And Reish Lakish said: The purchaser does acquire the possessions, as Reish Lakish holds that the ownership of the rights to an item and its produce is not tantamount to the ownership of the item itself, i.e., the actual title to it. Therefore, although the father is still alive, the son immediately gains the full title to the possessions, which he may sell to someone else. Nevertheless, since the father retains the rights to use the possessions, the purchaser may use the possessions he acquired only when the father dies.

    אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא כּוּ׳. תָּנָא: מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמְרוּ — יוֹצִיא בְּגֵט.

    § The mishna states that if a yavam consummates a levirate marriage with his yevama while she is pregnant, if it emerges that the offspring is not viable then he may maintain her as his wife because his intercourse with her was a valid consummation of levirate marriage. An opposing opinion is taught in a baraita : In the name of Rabbi Eliezer they said: He must send her out with a bill of divorce. Although it emerged that the levirate marriage took effect, since at the time he consummated the levirate marriage it was prohibited to do so because the yevama was pregnant, he is therefore penalized and required to separate from her.

    אָמַר רָבָא: רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא דַּאֲמַרַן.

    Rava said: Rabbi Meir and Rabbi Eliezer said the same thing, i.e., they both expressed the same opinion that if one marries a woman whom he is prohibited from marrying, he is penalized and required to divorce her, even if the reason for the prohibition no longer applies. Rabbi Eliezer’s opinion was expressed in this ruling we have just stated.

    רַבִּי מֵאִיר דְּתַנְיָא: לֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ, וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ. וְאִם נָשָׂא — יוֹצִיא וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יוֹצִיא, וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לִכְנוֹס — יִכְנוֹס.

    Where was Rabbi Meir’s opinion expressed? As it is taught in a baraita : A man may not marry a woman who is pregnant with the child of another man, nor a woman who is nursing the child of another man. And if he transgressed and married her, he is penalized for violating the prohibition, and he must divorce her with a bill of divorce, and he may never take her back; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He must send her out, and when the time comes in which it is permitted to marry her, i.e., after the child is weaned, he may then marry her again.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִמַּאי? דִּלְמָא לָא הִיא, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכָא, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָפָגֵע בְּאִיסּוּר אֵשֶׁת אָח דְּאוֹרָיְיתָא, אֲבָל הָתָם דְּרַבָּנַן — כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ!

    Abaye said to him: From where do you deduce that they are of one opinion? Perhaps that is not so, as it is possible that Rabbi Eliezer states his ruling only here, in the case of a yavam who consummated a levirate marriage with his yevama while she was still pregnant, due to the fact that by doing so he risks the possibility that the offspring will be viable, in which case he encounters the Torah prohibition against engaging in relations with one’s brother’s wife. However, there, in the case where one married a woman who is pregnant with the child of another man, which is a rabbinic prohibition, it is possible that he holds in accordance with the opinion of the Rabbis who argue with Rabbi Meir.

    אִי נָמֵי: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הָתָם, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּרַבָּנַן, וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל תּוֹרָה, אֲבָל הָכָא מִדְּאוֹרָיְיתָא — מִפְרָשׁ פָּרְשִׁי מִינַּהּ.

    Alternatively, it is also possible that Rabbi Meir states his ruling only there, in the case where one married a woman who is pregnant with the child of another man, due to the fact that doing so is a violation of a rabbinic prohibition, and therefore it is possible that this is one of the cases in which the Sages reinforced their pronouncements with greater severity than prohibitions of Torah law so that people would not treat them lightly. However, here, in the case of a yavam who consummated a levirate marriage with his yevama while she was still pregnant, where there was a risk of transgressing a prohibition written in the Torah, since people are generally careful to distance themselves from a Torah prohibition, there is no need to further penalize someone who nevertheless transgressed.

    אָמַר רָבָא, וּלְדִבְרֵי חֲכָמִים: יוֹצִיאָהּ בְּגֵט. אָמַר מָר זוּטְרָא: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: ״יוֹצִיא״, וְלָא קָתָנֵי: ״יַפְרִישׁ״. שְׁמַע מִינַּהּ.

    Rava said: According to the statement of the Rabbis who dispute Rabbi Meir and require one who married a pregnant woman to send her out, the intention is that he must send her out with a bill of divorce and not merely separate from her. Mar Zutra said: The language the Rabbis used is also precise, as they teach: He must send her out, and they do not teach: He must separate himself from her. Conclude from here that Rava’s claim is correct.

    אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב הוֹשַׁעְיָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: הָתָם תְּנַן, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל שֶׁשָּׁהָא בְּאָדָם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵינוֹ נֵפֶל. הָא לָא שְׁהָא — סְפֵיקָא הָוֵי.

    Rav Ashi said to Rav Hoshaya, son of Rav Idi: We learned in a baraita there that Rabban Shimon ben Gamliel says: Any human baby that survives for thirty days after its birth is not to be considered a stillbirth. Rather, the baby is considered to be viable, and so the wife of the baby’s father is never subject to any obligation of levirate marriage. But, by inference, were it not to survive for thirty days, there would be uncertainty whether the baby was viable or not.

    וְאִיתְּמַר: מֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה,

    And an amoraic dispute was stated in the case in which the only offspring of a man died during the first thirty days of its life, and the widow, under the misconception that she was exempt from any obligation of levirate marriage, arose and was betrothed.

    רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אִם אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל הִיא — חוֹלֶצֶת, וְאִם אֵשֶׁת כֹּהֵן הִיא — אֵינָהּ חוֹלֶצֶת.

    Ravina said in the name of Rava: If she became the wife of an Israelite, i.e., the man who betrothed her was not a priest, then she performs ḥalitza with the yavam due to the uncertainty whether or not the offspring was viable, and then they may remain married. But if she became the wife of a priest, she does not perform ḥalitza with him because if she were to do so, she would become a ḥalutza and would therefore be prohibited from remaining married to her husband, who is a priest. Therefore, in this case, in order to allow her to remain married to her husband, the Sages did not require her to be concerned for the possibility that the offspring was not viable.

    רַב מְשַׁרְשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ — חוֹלֶצֶת.

    The Gemara cites a different version of Rav’s opinion: Rav Mesharshiyya said in the name of Rava: Both this woman and that woman perform ḥalitza , even though by doing so, if she was betrothed to a priest, she would become forbidden to him.

    אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב מְשַׁרְשְׁיָא:

    Ravina said to Rav Mesharshiyya: