Commentary page
Yevamot 3a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 3a
Yevamot 3a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 248 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כולהו נמי לענין פטור ייבום מדרשא אתיין מאחות אשה:
עיקר איסורייהו שאסורים משום ערוה בכל מקום בהדיא כתיב בהו אבל בתו מאנוסתו דאיירי בה במתני' עיקר איסורה מדרשא אתיא:
אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זמה זמה לשריפה. דבתו מאשתו וכן בת בתו ובת בנו ילפא מערות אשה ובתה לא תגלה והרי בתו מאשתו בכלל בת אשתו אבל בתו מאנוסתו לא משתמעא דכתיב ערות אשה ולשון אישות דעל ידי קידושין משמע וגלי רחמנא בבת בתו ובת בנו מאנוסתו בהאי קרא ערות בת בנך או בת בתך והכא לשון אישות לא כתיב ואכתי בתו לא כתיב הכא וילפינן בג"ש כתיב הכא בקרא דאנוסה כי ערותך הנה וכתיב בקרא אחרינא דאישות שארה הנה מה התם בתו כבת בתו אף כאן בתו כבת בתו:
אתיא זמה זמה לשריפה כתיב הכא בבתו מאשתו זמה היא וכתיב בשריפה זמה היא באש ישרפו מה להלן שריפה אף כאן שריפה ובתו מאנוסתו הא ילפינן מהנה הנה מבת אשתו:
ליתני אחות אשה לבסוף דכולהו מינה ילפי' לענין פטור ייבום לקמן:
להאי בבא כל איסור [אחוותא] ליתני לבסוף ויקדים כלתו לאחותו כי היכי דתיהוי אחות אשה לבסוף:
קורבי קורבי הנך דקריב ליה טפי נקט ברישא:
דקרובי עצמו ואין בכולן קרובות כאלו:
18 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 3a · Sefaria
Tosafot
דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי יש מגיהין רב משום דרב יצחק בר אבדימי היה רבו של רב כדאמר בפרק כל הבשר (חולין דף קי. ושם) איכא תנא דאתנייה לרב כחל אחוי ליה לרב יצחק בר אבדימי ובפ' כירה (שבת מ: ושם) א"ר יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ כו' ולא היה רבא בימיו דביום שמת רב יהודה נולד רבא בפ' בתרא דקידושין (ד' עב:) ואר"ת דע"כ גרסי' הכא רבא שהיה בר פלוגתיה דאביי ואמר בפ' הנשרפין (סנהדרין עו.) בתו מאנוסתו מנלן אמר אביי ק"ו על בת בתו ענש על בתו לא כ"ש רבא אמר רב יצחק בר אבדימי כו' וצ"ל דתרי יצחק בר אבדימי היו:
מקמי אשת אחיו שלא היה בעולמו וה"ה מקמי אשת אחיו מאמו וחדא מנייהו נקט דתרוייהו לאו קרובי עצמו נינהו אלא ע"י קידושין וכלתו שהיא אשת בנו קרובה מנייהו טפי אבל אין לומר דוקא לגבי אשת אחיו שלא היה בעולמו כלתו קרובה טפי לפי שלא היה בעולמו אבל לגבי אשת אחיו מאמו לא דבאשת בנו איפלג דרא כדאשכחן לענין עדות בב"ב (ד' קכח.) דאפי' מאן דמכשר באבא דאבא פסיל בן אחיו דע"כ לענין עריות אשת בנו קרובה טפי מאשת אח שהבן כרעיה דאבוה הוא דקחשיב בתו ובת בתו קרובי עצמו טפי מאחותו:
מאי איריא דתנא פוטרות פי' דמשמע אבל אי בעי מייבם ליתני אסורות לייבם:
אבל מיחלץ חלצה קמ"ל אע"ג דמסיפא שמעינן דברישא לא בעיא חליצה דקתני בסיפא כל שיכולה למאן כו' מ"מ ניחא ליה נמי לאשמועינן ברישא גופיה:
כיון דבמקום מצוה הוא דאסירה צרה ואי הוה תני אסורות הוה משמע כל שכן שלא במקום מצוה כיון דאיסור צרה מחמת ערוה קאתי מש"ה קתני פוטרות דהשתא במקום מצוה הוא דאסור משום דממילא קאי באיסור אשת אח:
דמצות חליצה קודמת השתא דקתני תרוייהו ושונה חליצה ברישא משמע דחליצה קודמת אבל אי לא הוה תני אלא חליצה לחודה לא הוה משמע מידי:
Tosafot on Yevamot 3a · Sefaria
Rashba
בתו עיקר איסורא מדרשא אתיא כלומר, בתו מאנוסתו דאיירי בה מתניתין דלא נפקא מכלל אשה ובתה וכמו שפרש"י ז"ל (ד"ה אתיא). והקשה הר"א אב ב"ד ז"ל (מובא ברמב"ן ובמאירי בשם גדולי קדמונינו) תינח בתו מאנוסתו בתו [מנשואת] מנא לן וכי תימא דלא נפקא מכלל אשה ובתה (וכמו שפרש"י) אם כן למה הוצרכו לרבות אחותו בת אביו ובת אמו מאחותך היא בפרק כיצד, (כב, ב), נימא בת אביו ובת אמו לא נפקא מכלל בת אביך או בת אמך. ותירץ דהתם משום דכתיב אחותך בת אביך או בת אמך, כי היכי דבת אמך לאו בת אביך, בת אביך נמי לאו בת אמך (ועי' תוס' ב, ב ד"ה בת).
בתו עיקר איסורא דידה מדרשא אתיא פרש"י בתו מאנוסתו אבל מן הנשואין מאשה ובתה נפקא דאשה בנשואין משמע. ואינו מחוור בעיני דאשה אשה דעלמא משמע, דלא כתיב ערות אשתך ובתה, ועוד דבריש פרק נושאין על האנוסה (יבמות צז, ב), משארה הנה נפקא, דגרסינן התם אמר רבא אנס אשה מותר בבתה מהכא ערות בת בנך וגו' הא בת בנה דידה גלי וכתיב ערות אשה ובתה את בת בנה ואת בת בתה [לא תקח] הא כיצד כאן באונסין כאן בנשואין, ואימא איפכא עריות שאר כתיב בהו, בנשואין איכא שאר באונסין ליכא שאר.
ואיידי דאיירי באיסור אחות תנא באחות אשתו פירוש, איידי דאיירי באחוה דידיה תנא באחוה דידה, אי נמי משום דבקדושי עצמו מתסרא ליה, אקדמה לאשת אח ולכלתו.
Rashba on Yevamot 3a · Sefaria
Ritva
ג"ה ואיידי באיסור אחוה תנא אחו' אשה וק"ל דאי משום הא ליתני בתר כל איסור אחות וי"ל דכיון דאיירי באיסו' אחוה דקורבא דנפישי' כעין אחותו ואחות אמו תנא אלו אחות אשה דאתא ע"י קדושי' דנפשי' מקמי אשת אחיו דאתי ע"י קדושי' אחיו ויש נוסח' דגרסי וכיון דאיירי באיסור אחות וזו גירסא נכונה:
תנא שלש דורות למעלה דידה לפרש"י לאו דוקא דידה בלחוד דהא בתו מנשואתו בכלל בת אשתו קתני לה אלא הכי קאמ' דמעיקר' קתני ג' דורות למטה דידיה בלחוד והדר קתני למטה דידה נמי ג' דורות למעלה דידיה שלש כגון אמו אם אמו דהיינו אמו אנוסת אביו לא מצי למתני כדמפרש בגמ' ובדין הוא דלקדמ' כלתו מקמי אשת אחיו שלא היה בעולמו פרש"י דכיון דכלתו ואשת אחיו כי הדדי נינהו לענין קורבה דתרוייהו ע"י קדושי' קרוביו ה"ל לאקדומי לכלתו דחמורה טפי מאשת אחיו שלא היה בעולמו דכלתו בסקילה וחמורה מחייבי כריתו' וה"ה דאית לה למקדמא לאשת אחיו מאמו דחדא מינייהו נקט ועוד לפי פי' זה טעם דהקדמת כלתו משום חומר' ולישנ' דגמ' לא משמע אלא משום דאשת אחיו שלא היה בעולמו לאו קורבא היא דאסורה ולפי' הא דאמרי' משום דלאו קורבא הוא דאסירא פירשו דלא משו' קורבא דנפשיה אלא משום קדושי קרוביו וכדפרשי' ואינו נכון חדא דהשתא לא משמע דלא נחית תנא לחומרא כלל אלא לקרובי ועוד דכיון דבעי לאקדומי אפי' לאשת אחיו מאמו איהו הוה לן למינקט דקדים בלישנ' דמתני' והנכון דדוק' נקט דלקדמיה לאשת אחיו שלא היה בעולמו שאינה קורבת אח גמורה כיון שלא היה בעולמו ולגבי ייבום לא חשיב אחיו והיינו דאמרי' דלאו משו' קורבה הוא דאסירא והא דאמרי' לעיל לתניי' להאי בבא לבסוף כדפרשינא דלתניי' בבא באיסור אחוה כלומ' כלתו חמורה בתו אחותו ואם חמיו ובת' כלתו שהיא אשת בנו דהוו קדושי' קרובי' לתנייה אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו ולתני לבסוף שאר איסור אחוה אחותו מאמו ואחות אמו ואחות אשתו והוייא לה אחות אשתו בתרייתא:
אי הוה תנא אוסרות הני מילי לייבם ק"ל דהא אנן לא פרכי' אלא דליתני אוסרות במקום פוטרות ושאר מתני' כדאית' מן החליצה ומן הייבום וי"ל דה"ק דאי תנא אוסרות לא הוה מצי למתני לא אוסרות ליבם ה"א דמחלץ חלצן ומשום דלא פריש לן אמאי לא מצי למתני חליצה בהדי אוסרו' פרכי' ליתני אוסרו' לחלוץ נמי ומהדרי' אוסרות לחלוץ מאי קא עביד כלומ' מאי איסור יש בחליצה אלא שהוא מעשה לבטלה ופרכי' אלמה לא הא אית בה איסורא משום שאם אתה אומר חולצת מתייבמת כיון דבמקום מצוה פי' אלא קאמרי ודכותא בתלמודא טובא:
ליתני מן היבום לחודיה פי' שהוא עיקר המצוה וממילא שמעי' לחליצ' דהא חליצה בתר ייבום כתיבה הא מחלץ חלצן פי' צרות ערוה מיה' דמביאה הוא דדחו ליה עריות מדכתב לצרור לגלות ערותה א"כ מן החליצה לחודה פי' דודאי כיון דלא סלקא לחליצה לא סלקא לייבום דליכא מאן דסבר שתהא עולה לייבום ולא תהא עולה לחליצה וקרי בי רב ומניינא דסיפא לאתויי מאי דכי הדר דקתני הרי אלו ודאי למניינא נחית. למעוטי דרב ודרב אסי פי' רב דאמ' צרת סוטה אסורה ורב אסי דאמ' צרת אילונית אסורה ולדידהו ודאי הרי הן כעריות צרותיהם פטורות מן החליצה ומן היבום והכי מוכח מדפרכי בסמוך ולרב אסי ליתנינהו והיינו נמי דפרכי' ולרב ולרב אסי מאי ואם איתא דלדידהו בעו חליצה הא מיעט להו מדין חליצ' מיהת דא"ל צרות עריות שבמתני' פטורות אף מן החליצה והצרו' הללו צריכו' חליצה אלא ודאי כדאמרן ויש שסוברי' דלא אמרי' הכי אלא משום צרת אילוני' דרב אסי אבל צרת סוטה לרב חייבי לאוין הוא ומדאוריתא בת חליצה וייבום ורבנן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ומ"מ צריכה חליצה ולקמן בדוכתא יתבאר בס"ד:
ודאמרינן דתנא קתני מניינא למעוטי פרש"י למעוטינהו לגמרי דלתנא דמתני' עולות לייבום צרותיה' וכ"ש לחליצה אבל יש שפירש דלתנא דמתני' צרת ממאנת וצרת מחזיר גרושתו מותרת אפי' להתייבם כדאסיקנא לקמן דבצרותיהם לא גזרו כלום וכן דעת רבי' הר"ם ז"ל ונכון הוא ומיהו רש"י פי' דאפי' למאן דאסר בהו לקמן מודו דבעו חליצה וכיון שכן אף לדידהו שפיר מיעט להו תנא או צרת ממאנת פי' מיבמ' דיבם או צרת מחזיר גרושתו פי' דצרת ממאנ' וצרת מחזיר גרושתו צריכות חליצה מדאורייתא ואפי' לייבום חזו מדאוריי' אלא דאפקעוה רבנן משום גזירה וכדפרש"י ז"ל אבל יש שפי' וכו' לעיל ולרב ולרב אסי ליתנינהו פי' ליתני צרת סוט' וצרת אילונית כיון דלדידהו פטורות מן החליצה ומן הייבום ופרקי' לפי שאינן כצרות צרה פי' שהרי לכל האחי' היבמים הם אסורות והא דלא פרכי' ולמאן דאסר צרת ממאנ' וצרת מחזיר גרושתו דלתנינהו א"כ למעוטי מאי משום דהא ידעי' ודאי שאפי' למאן דאמר צרותיהם אסורו' צריכות חליצה מיהת ואפי' הן עצמן צריכות חליצה דאפי' מחזיר גרושתו דחייבי לאוין בעלמא הוא יכול שאני מרבה אף בעריות ק"ל ליתני שאני מרבה לט"ו אלו שלא במקום מצוה י"ל דתנא ברא סירכא דמתני' נקט דקתני התנא שלא במקום מצוה בשש עריות ומיהו להכי קתני דבריו שאין צרה אלא מאח לתת טע' לאלו כדי שנלמוד מהם לט"ו שלא במקום מצוה דאי לא למה ליה למתני' אין צרה אלא מאח כיון דקאי להתרא אלא ודאי כדאמרי' וכדפי' ז"ל:
Ritva on Yevamot 3a · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו שאין איסור בצרת ערוה אלא במקום אח ומכיון ששנה פוטרת נשאר האיסור מאיליו מצד אשת אח שלא במקום מצוה ואלו שנה אוסרות היה במשמע שהערוה סבה לאיסור הצרה והיינו אוסרין צרת ערוה בכל מקום אבל עכשו ששנה פוטרות לימד שאין הערוה אוסרת אלא פוטרת והאיסור בא מאיליו בהפקע החיוב וזהו שאמרו כיון דבמקום מצוה הוא דאסירא הא שלא במקום מצוה שריא תנא פוטרות:
ולענין ביאור מיהא במה שהשיבו תחלה שאלו שנה אוסרות לא היה במשמע אלא יבום שהרי לחלוץ מאי קא עביד דניסר עליה והייתי אומר שתחלוץ והקשה שאף החליצה יש בה מקום ללשון איסור מפני שאם אתה אומר חולצת מתיבמת יש שואלים בה והלא בכמה מקומות שנינו חולצת ולא מתיבמת ואין חוששין שמא תתיבם ואינה שאלה שכל שיש בה סרך זיקה על כל פנים תחלוץ להתירה לעלמא ומחשש שמא תתיבם אין מעגנין אותה לעולם אבל זו שפטורה לגמרי אף הוא יכול לשנות בה לשון איסור שאף החליצה יש צד שאיפשר להפיל עליה לשון איסור מחשש יבום הואיל ואין החליצה צריכה לה להתירה לעלמא ובחדושין האריכו בה הרבה ללא צורך:
זה ששנינו פוטרות מן החליצה ומן היבום ולא שנה מן היבום לבד טעם הדבר שלא לטעות להזקיקה לחליצה ובא ללמד שכל שאינו עולה ליבום מן התורה אינו עולה לחליצה וכשאמרו חולצת ולא מתיבמת משום ספק זיקה הוא או בקצת נשים שזקוקות מן התורה וגזרו בהן חכמים שלא ליבם או בקצת נשים שפטורות לגמרי וחכמים הזקיקום לחליצה כמי שקדש אחות יבמה על הדרך שיתבאר ומצות יבום קודמת למצות חליצה כמו שיתבאר במקומות שבמסכתא זו:
Meiri on Yevamot 3a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' כולהו נמי מדרשא אתו כו' פי' והדרא קושיין לדוכתא כיון דכהדדי נינהו חמותו דחמירא דעיקר שריפה כתיב בה ליתני ברישא ועוד כלתו ליתני בתר חמותו ומיהו בהא דמשני עיקר איסורא מדרשא אכתי לא יתורץ ליתני כלתו בתר חמותו אלא שהמתרץ לא אסיק כאן מלתיה כיון דלא קאי האי תירוצא ולקמן מסיק למלתיה דקאמר ובדין הוא דליקדמיה לכלתו כו' כפרש"י שם משום דחמירא טפי ולפירוש התוס' צריך עיון לקמן:
שם אי תנא אוסרות ה"א אסורות לייבם אבל מיחלץ חלצה קמ"ל כו' ופי' דודאי אי הוה תני אוסרות סתם הוה קא מפרשינן ליה אף שלא במקום מצוה אלא דהמקשה קאמר דליתני אוסרות לייבם כמו שפירשו התוס' ואהא קא משני דאי נמי הוה קתני הכי ה"א דאסורה לייבם ומטעם דשלא במקום מצוה נמי אסורה ולא קתני אסורה לייבם אלא למידק מיניה דמחלץ חלצה קמ"ל ואהא קפריך דליתני אסורה לחלוץ ומשני דאי נמי הוה קתני הכי ה"א אכתי דמש"ה קתני אסורה לחלוץ לרבותא דאפילו במקים מצוה אסורה ומכ"ש שלא במקום מצוה דאסורה כמ"ש התוס' קמ"ל פוטרות זהו הנראה לנו מתוך סוגיא דשמעתין ואין להאריך:
Chidushei Halachot on Yevamot 3a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אם אתה אומר חולצת מתיבמת לקמן דף לא ע"א קדושין דף ס ע"א:
רש"י ד"ה ה"א מיחלץ חלצה וכו' וכל היכא דאמרי' עי' לקמן ד' כא ע"א וצע"ק:
Gilyon HaShas on Yevamot 3a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא מנינא דרישא (דקתני ט"ו נשים פוטרות צרותיהן) למעוטי מאי ומנינא דסיפא למעוטי מאי, למעוטי דרב (דאית ליה צרת סוטה פטורה) ודרב אסי (דאית ליה צרת אילונית פטורה). קשה לי למ"ש התוס' פ"ק דגיטין (דף ה' ע"א) ד"ה בשניסת, דלא שייך לומר מנינא למעוטי, מאי דבלא"ה לא מצי למחשביה, וכ"כ בפ' כל היד (נדה דף יח ע"ב) ד"ה האמר, והרי הכא לא מצי למחשביה כיון דאינן בצרת צרתה. ולומר דרב לא ס"ל להא, אלא דאף מה שאינה בצרת צרתה ראויה למחשביה מ"מ תיקשי דהא אמרינן בסמוך, ואי לא ס"ל בהדדי חדא למעוטי דחבריה, והדר מקשינן לרב ולר"א ליתנינהו (במתניתין צרת סוטה ואילונית בהדי הנך) ומשני לפי שאינן בצרת צרתה א"כ לכל אחד מאי דלא חשיב דינא דידיה על כרחך משום דאינה בצרת צרתה וא"כ האיך אמרינן דמנינא למעוטי דחבריה הא בלא"ה לא מצי למחשביה:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 3a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 3, Amud Aleph, about 248 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 119 words
Opens “כּוּלְּהוּ נָמֵי מִדְּרָשָׁא אָתוּ! נְהִי דִּלְעִנְיַן יִיבּוּם…”
- Segment 211 words
Opens “דְּאָמַר רָבָא: אֲמַר לִי רַב יִצְחָק בַּר…”
- Segment 33 words
Opens “אָתְיָא ״זִמָּה״ ״זִמָּה״.…”
- Segment 419 words
Opens “הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ כׇּל מִלְּתָא דְּאָתְיָא מִדְּרָשָׁא חַבִּיבָא…”
- Segment 517 words
Opens “וְלִיתְנְיֵיהּ לְהַאי בָּבָא לְבַסּוֹף! אֶלָּא: תַּנָּא קוּרְבֵי…”
- Segment 623 words
Opens “וְאַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידֵיהּ, תְּנָא…”
- Segment 742 words
Opens “וּתְנָא אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ דִּקְרוֹבֵי עַצְמוֹ. וְאַיְּידֵי…”
- Segment 820 words
Opens “וּמַאי אִירְיָא דִּתְנָא ״פּוֹטְרוֹת״? לִיתְנֵי ״אוֹסְרוֹת״! אִי…”
- Segment 912 words
Opens “וְלִיתְנֵי ״אֲסוּרָה לַחְלוֹץ״! מַאי קָעָבֵיד? אַלְּמָה לֹא,…”
- Segment 1014 words
Opens “כֵּיוָן דְּבִמְקוֹם מִצְוָה הוּא דַּאֲסִירָה צָרָה, וְשֶׁלֹּא…”
- Segment 1141 words
Opens “וּמַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם״?…”
- Segment 1219 words
Opens “וְלִיתְנֵי ״מִן הַיִּיבּוּם וּמִן הַחֲלִיצָה״, אִי נָמֵי…”
- Segment 138 words
Opens “מִנְיָנָא דְּרֵישָׁא לְמַעוֹטֵי מַאי, וּמִנְיָנָא דְּסֵיפָא לְמַעוֹטֵי…”
Original text
כּוּלְּהוּ נָמֵי מִדְּרָשָׁא אָתוּ! נְהִי דִּלְעִנְיַן יִיבּוּם אָתְיָין מִדְּרָשָׁא — עִיקָּר אִיסּוּרַיְיהוּ בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ. בִּתּוֹ, עִיקָּר אִיסּוּרָא מִדְּרָשָׁא.
The Gemara challenges this conclusion: All of the exemptions from levirate marriage for forbidden relatives listed in the mishna are also derived from a homiletical interpretation. The Gemara responds: Although the matter of levirate marriage is derived from a homiletical interpretation, the main aspect of their prohibition is explicitly written. By contrast, with regard to his daughter from a woman he raped but did not marry, the main aspect of this prohibition is derived by homiletical interpretation, as the prohibition itself is not written explicitly in the Torah.
דְּאָמַר רָבָא: אֲמַר לִי רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: אָתְיָא ״הֵנָּה״ ״הֵנָּה״,
As Rava said: Rav Yitzḥak bar Avdimi said to me: This prohibition is derived by means of a verbal analogy between the word hena , in the verse: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, even their nakedness you shall not uncover; for theirs [ hena ] is your own nakedness” (Leviticus 18:10) and the word hena in a different verse: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness: they [ hena ] are near kinswomen; it is wickedness” (Leviticus 18:17), indicating that every daughter is prohibited, even one from rape, just like one’s daughter through his wife.
אָתְיָא ״זִמָּה״ ״זִמָּה״.
Furthermore, it is derived from a verbal analogy between the word “wickedness” (Leviticus 18:17) and the word “wickedness” in the verse: “And if a man take with his wife also her mother, it is wickedness; they shall be burnt with fire, both he and they, that there be no wickedness among you” (Leviticus 20:14), that one who has sexual intercourse with a daughter from a rape is liable to burning.
הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ כׇּל מִלְּתָא דְּאָתְיָא מִדְּרָשָׁא חַבִּיבָא לֵיהּ, לִיתְנֵי לַאֲחוֹת אִשָּׁה לְבַסּוֹף! אַיְּידֵי דְּאַיְירִי בְּאִיסּוּר אַחְווֹתָא, תְּנָא אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ.
§ The Gemara asks: Now that you said that all matters that are derived from a homiletical interpretation are dear to the tanna , and therefore he gives them precedence, let him teach the case of a wife’s sister last, as this is the source of the halakha and is therefore the most straightforward case. The Gemara responds: Since the tanna was dealing with the prohibition with regard to different types of sisters, he also taught together with them the prohibition with regard to his wife’s sister.
וְלִיתְנְיֵיהּ לְהַאי בָּבָא לְבַסּוֹף! אֶלָּא: תַּנָּא קוּרְבֵי קוּרְבֵי נָקֵט: תְּנָא בִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ, דִּקְרוֹבֵי עַצְמוֹ,
The Gemara asks: But if so, let him teach this entire section involving sisters at the end, when he mentions a wife’s sister. Rather, the Gemara rejects the above answer in favor of an alternative explanation: The tanna cited the cases in order of closeness, i.e., the mishna is ordered in accordance with the relative closeness of the various incestuous relations. How so? The tanna taught the cases of one’s daughter, and the daughter of his daughter, and the daughter of his son, who are his own blood relatives.
וְאַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידֵיהּ, תְּנָא נָמֵי שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידַהּ. וְאַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידַהּ, תְּנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַעְלָה דִּידַהּ.
And since he taught three generations of one’s offspring below, i.e., his daughter, his daughter’s daughter, and his son’s daughter, he also taught three generations of his wife’s offspring below, i.e., his wife herself, her daughter, and her daughter’s daughter. And since he taught three generations of his wife’s offspring below, he also taught three generations of her family above, i.e., from previous generations, namely herself, her mother, i.e., his mother-in-law, and his mother-in-law’s mother.
וּתְנָא אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ דִּקְרוֹבֵי עַצְמוֹ. וְאַיְּידֵי דְּאַיְירִי בְּאִיסּוּר אַחְוָה, תְּנָא אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. וּבְדִין הוּא דְּלַיקְדְּמַהּ לְכַלָּתוֹ מִקַּמֵּי אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, דְּלָא מִשּׁוּם קוּרְבָּא הוּא דַּאֲסִירָא. אֶלָּא, אַיְּידֵי דְּאַיְירִי בְּאִיסּוּר אַחְוָה, תְּנָא אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וַהֲדַר תְּנָא כַּלָּתוֹ.
And afterward he taught the case of his sister and his mother’s sister, who are his own blood relatives but less closely related to him than his daughter. And since he was dealing with the prohibition with regard to sisters, he also taught the case of his wife’s sister. And by right the tanna should have preceded the case of his daughter-in-law before that of a wife of a brother with whom he did not coexist, as it is not due to their relationship that she is prohibited but rather because she is excluded from the mitzva of levirate marriage. However, since he was dealing with the prohibition with regard to siblings, he taught the case of a wife of a brother with whom he did not coexist, as this also involves a sibling. And then the tanna taught the case of his daughter-in-law.
וּמַאי אִירְיָא דִּתְנָא ״פּוֹטְרוֹת״? לִיתְנֵי ״אוֹסְרוֹת״! אִי תְּנָא ״אוֹסְרוֹת״, הֲוָה אָמֵינָא אָסוּר לְיַיבֵּם, אֲבָל מִיחְלָץ — חָלְצָה, קָא מַשְׁמַע לַן.
§ The Gemara continues to analyze the language of the mishna: And why does the tanna specifically teach: They exempt their rival wives? Let him teach: They prohibit them, as ultimately the rival wives are not only exempt from levirate marriage but each is actually forbidden to her yavam . The Gemara explains that if he had taught: They prohibit them, I would say that this means it is prohibited to enter into levirate marriage, but she must perform ḥalitza . Therefore, it teaches us using the language of exemption to indicate that she is entirely exempt and does not even perform ḥalitza .
וְלִיתְנֵי ״אֲסוּרָה לַחְלוֹץ״! מַאי קָעָבֵיד? אַלְּמָה לֹא, אִם אַתָּה אוֹמֵר ״חוֹלֶצֶת״, מִתְיַיבֶּמֶת!
The Gemara raises a difficulty: If so, let him teach: She is prohibited from performing ḥalitza . The Gemara rejects this suggestion: It is impossible to formulate the halakha in this manner, as even if they perform ḥalitza , what has he really done? What is wrong with a man allowing a woman to take off his shoe, which is the act of ḥalitza ? Consequently, it is not possible to state: Prohibited from performing ḥalitza . The Gemara asks: Why not? There is in fact a prohibited element here: If you say she performs ḥalitza , it might be said that she may also enter into levirate marriage and that in this specific instance he performed ḥalitza merely because he did not wish to marry her. In that case, it might erroneously be claimed that if another wished to marry the rival wife of his yevama he is permitted to enter into levirate marriage.
כֵּיוָן דְּבִמְקוֹם מִצְוָה הוּא דַּאֲסִירָה צָרָה, וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה שַׁרְיָא, מִשּׁוּם הָכִי תָּנֵי ״פּוֹטְרוֹת״.
In light of the previous argument, the Gemara suggests another reason that the mishna does not use the expression: Prohibited. Since it is only in cases where the mitzva of levirate marriage applies that the rival wife is forbidden to him, and where no mitzva applies she is permitted, as it is permitted for the man to marry the widowed rival wife of a non-relative, due to that reason he taught: They exempt their rival wives, and not: They prohibit them. In other words, the tanna is teaching that they are not prohibited to him in their own right.
וּמַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם״? לִיתְנֵי ״מִן הַיִּיבּוּם״ לְחוֹדֵיהּ! אִי תְּנָא ״מִן הַיִּיבּוּם״ הֲוָה אָמֵינָא מִיחְלָץ — חָלְצָה, יַבּוֹמֵי — לָא מְיַיבְּמָה, קָא מַשְׁמַע לַן כׇּל הָעוֹלֶה לְיִיבּוּם — עוֹלֶה לַחֲלִיצָה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לַיִּיבּוּם — אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה.
§ The Gemara continues its analysis of the wording of the mishna. And why does the tanna specifically teach: Exempt from ḥalitza and from levirate marriage? Let him teach: Exempt from levirate marriage, alone. The Gemara answers: If he were to teach: From levirate marriage, I would say that she must perform ḥalitza and she must not enter into levirate marriage. The tanna therefore teaches us that every woman who is eligible for levirate marriage is eligible for ḥalitza , and anyone who is ineligible for levirate marriage is likewise ineligible for ḥalitza , as no obligation of ḥalitza applies unless there is an obligation of a levirate marriage.
וְלִיתְנֵי ״מִן הַיִּיבּוּם וּמִן הַחֲלִיצָה״, אִי נָמֵי ״מִן הַחֲלִיצָה״ לְחוֹדַהּ? אַבָּא שָׁאוּל הִיא, דְּאָמַר: מִצְוֹת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוֹת יַיבּוּם.
§ The Gemara further inquires: And let him teach: From levirate marriage and from ḥalitza , as the Torah states the option of levirate marriage first. Alternatively, let him teach: From ḥalitza , alone, as this would indicate that she may not enter into levirate marriage either. The Gemara answers: This mishna is in accordance with the opinion of Abba Shaul, who said: The mitzva of ḥalitza takes precedence over the mitzva of levirate marriage, as he maintains that one who does not enter into levirate marriage for the sake of Heaven transgresses the prohibition against marrying one’s brother’s wife, and therefore it would be better in every case to perform ḥalitza . Consequently, the tanna mentions ḥalitza before levirate marriage.
מִנְיָנָא דְּרֵישָׁא לְמַעוֹטֵי מַאי, וּמִנְיָנָא דְּסֵיפָא לְמַעוֹטֵי מַאי?
§ The Gemara asks another question with regard to the language of the mishna: The enumeration of the first clause of the mishna: Fifteen women, which indicates that those women alone are included in this list, serves to exclude what? Which other cases might have been included? And the enumeration of the latter clause, which states: These exempt their rival wives, again meaning these and no others, serves to exclude what? Since the mishna specifies only these women and no others, the Gemara asks which other women might have been included in these lists.