Commentary page
Yevamot 20a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 20a
Yevamot 20a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 422 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שמגרשה בגט ואינה צריכה חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה ולא אמרינן מצוה רמיא רחמנא עליה ועבדה ומהשתא תיקו עליה באיסור אשת אח:
לימא עדיין יבומין הראשונים עליה ותיבעי חליצה:
שדי היתרא למדרש ולקחה דלא תיבעי חליצה:
אהיתרא היכא דכולה מילתא היתר כגון במייבם אשת אח:
ושדי איסורא למדרש ויבמה עדיין יבומין עליה:
אאיסורא היכא דאיכא צד איסור כמו באשת אחיו שלא היה בעולמו:
אחותו מאמו שנשאה אחיו מאביו קודם לידתו של זה וכשנולד זה מצאה נשואה לאחיו תתייבם לו כשימות זה דהא מצאה בהיתר ייבום:
איסור אחותו לית ליה היתר אבל איסור אשת אח אית ליה היתר כשאין לו בנים הילכך כשמת ראשון בלא בנים פקע איסורו לגבי שני ונשאה והשלישי מכח שני בא:
18 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 20a · Sefaria
Tosafot
האי איסורא דאית ליה התירא דפקע איסור אשת אח דיכול להחזירה לאחר שגרשה וכי היכי דפקע ליה לגבי דידיה איסור אשת אח פקע נמי לגבי אחיו הנולד וה"ל אשת אחיו שהיה בעולמו:
לאתויי צרת אילונית אע"ג דמתני' לא קתני צרה מ"מ הוי בכלל דכל שאיסורה איסור ערוה דמשמע שאיסורה בא מחמת ערוה דהיינו הצרה ולא הוצרך להזכיר הצרה בהדיא משום דאפירקין דלעיל קאי והא דלא קאמר לאיתויי צרת סוטה וצרת מחזיר גרושה משום דאילונית דמיא טפי לעריות שמותרות למת ואסורות לייבם:
בשלמא מן הנשואין כו' תימה דמן הנשואין נמי תיקשי ליה דאמאי חולצת כיון דאין עולה לייבום דלא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ותיהוי כי חייבי כריתות וי"ל דלא קאמר בשלמא אלא ממאי דאין מתייבמת:
יבא עשה וידחה לא תעשה הקשה ריב"א בפ"ב דסנהדרין (דף יט. ושם) דכיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כדאמר בסוף פ' ד' אחין (לקמן יבמות ד' לד. ושם) היאך תתיבם דבביא' ראשונה ליכא הקמת שם וביאה שניה אסירא ליה כדאמר לקמן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ואר"י דלא קשה מידי דלא בעינן שתהא ראויה להקמת שם אלא שהיבמה והיבם יהו ראוין להקמת שם ולא ממעטינן אלא אילונית וסריס שאינן ראוין לילד לעולם אבל ביאה שאין יכולה להתעבר בה לא ממעטי כיון שהאשה או היבם ראוין לבסוף להוליד דאל"כ תיקשה היאך קטנה מתייבמת לרבנן וגם לרבי מאיר היתה מתייבמת אי לאו חששא דשמא תמצא אילונית ובפרק ב"ש (לקמן יבמות דף קיא:) תנן קטן הבא על הגדולה תגדלנו ובפ' הבא על יבמתו (לקמן יבמות נה:) נמי מרבינן דנקנית בביאה שלא כדרכה והעראה אע"פ שאין מתעברת בה:
אי הכי חייבי לאוין נמי פי' כיון דאין עולים לייבום לא יעלו לחליצה ותימה לר"י היכי מצי למימר דלא יעלו לחליצה הא מיבמתו דשמעינן דאין עולין לייבום מהתם שמעינן דעולין לחליצה כדדרשינן יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ועוד דפריך מה ראית פי' דאימא איפכא ונוקי יבמתו לחייבי כרת ואם לא יחפוץ לחייבי לאוין היכי מצי למעוטי מאם לא יחפוץ חייבי לאוין מחליצה הא קרינן בהו אם חפץ יבם דאתי עשה ודחי ל"ת כיון דמוקמינן יבמתו לחייבי כריתות וקצת היה נראה לפרש דה"פ א"ה חייבי לאוין נמי נשוה חליצה וייבום מהאי קרא ותו פריך מה ראית פירוש דמהאי קרא ולא יחפוץ נשוה חייבי לאוין לחליצה וייבום וליהוו בני חליצה וייבום ואין להקשות דלמה לן קרא להכי דלישתוק קרא מיני' דטובא איצטריך כדפרישית לקמן בפ' החולץ (יבמות דף מד.) ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא אבל קשה דאם כן מאי קא משני מיסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין דמשמע מתוך התירוץ דהוא פריך שלא יעלו חייבי לאוין לחליצה וי"ל בדוחק דמחייבי לאוין וחייבי עשה פריך והכי פריך א"ה חייבי לאוין וחייבי עשה נשוה לחליצה וייבום מהאי קרא וחייבי לאוין יעלו גם לייבום וחייבי עשה לא יעלו גם לחליצה ועיקר פירכא מחייבי עשה:
Tosafot on Yevamot 20a · Sefaria
Rashba
האי איסורא דאית ליה היתרא כו' פירשו בתוס' (ד"ה האי) דלאחר שנשאה יבם פקע מינה איסור אשת אח ויכול להחזירה לאחר שגרשה וכי היכי דפקע לגבי דידיה פקע נמי לגבי אח הנולד והויא לה אשת אחיו שהיה בעולמו.
כלל לאתויי מאי אמר רפרם לאתויי צרת איילונית וכדרב אסי והא דלא אמר לאתויי [צרת] מחזיר גרושתו משום דההיא לכולי עלמא חולצין ומתניתין לא חולצת ולא מתיבמת קתני. ואם תאמר לימא לאתויי צרת סוטה וכדרב וכדמשמע בפרקין קמא (ג, ב) דפטורה מן החליצה ומן היבום. יש לומר דלא מרבינן ולא ממעטינן מכללא דמתניתין דערוה אלא ערוה ליבם וכשרה לבעל, וסוטה אסורה היא בין לבעל ובין ליבם. והיינו דכי ממעטינן מכללא דמתניתין צרת אילונית ודלא כרב אסי לא ממעטינן צרת סוטה דלאו דומיא דמתניתין היא. ועוד יש מפרשים (רמב"ן) דסוטה לאו משום ערוה היא והיא בת יבום, אלא שמעשיה הרעים גרמו לה, וכתיב בה טומאה כעריות, אבל איילונית כיון דלאו בת יבום היא, אשת אח שלא במקום מצוה היא, ואיסור ערוה קרינא בה.
והא דאמרי באיכא דאמרי כל שאיסורה איסור ערוה כו' למעוטי צרת איילונית הוא הדין דהוה מצי למימר למעוטי צרת סוטה, דכל שכן זו שאינה ערוה, אלא משום דקיימא לן כרב אמרינן הכי. ומתניתין כללא הוא לכל איסורי ערוה דהיא ניהי דאסירא וליכא חדא מינייהו דשריא, אבל צרותיהן איכא מינייהו דשריא ולמעוטי צרת איילונית דאף על פי שהיא ערוה צרתה שריא, וכל שכן צרת סוטה דאיכא למימר דאיהי גופה לאו איסור ערוה. ומיהו ר"ח ז"ל גריס כל שאיסורה איסור ערוה היא ניהי דאסורה צרתה הא לאו הכין דאין איסורה איסור ערוה לא אסירא צרתה למעוטי צרת איילונית, פירוש דאיילונית לאו איסור ערוה היא ולפיכך צרתה שריא. וכן הגירסא בספר מוגה בישיבת רבינו נסים ז"ל. וקשיא ליה דהא ללישנא קמא קרינן ליה איסור ערוה ואפילו תמצא לומר דהשתא הדר ביה, מכל מקום קשיא דבמתניתין לאו בצרות איירינן אלא בעריות גופייהו ומאי קאמר הוא ניהו דאסורה צרתה.
אחותה דמאן אילימא אחותה דאיסור מצוה [וכו'] והא קא פגע באחות זקוקתו ולאו דוקא איסור מצוה הוא דקשיא ליה, אלא הוא הדין לאיסור קדושה דאף היא חולצת ולא מתיבמת, וכדתנן לקמן בפרק ארבעה אחין (יבמות כח, ב) היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות, ובדין הוא דלירמי עליה ממתניתין, אלא משום דמלתא דפשיטא היא לא חש לאותביה ממתניתין. ואם תאמר היכי קא מקשה הכי להדיא כיון דמדאורייתא רמיא קמיה קא פגע באחות זקוקתו, דלמא תנא דמתניתין סבירא ליה אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין. ויש מדקדקין מכאן (עיין רמב״ן) דאפילו למאן דאמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין אסור לבעול לכתחלה ולפגוע באחות זקוקתו, משום דנראה כפוגע באחות ארוסתו. וקשיא לי דהא אמרי בריש פרקין (יבמות יח, ב) א״ר הונא אמר רב שומרת יבם שמתה מותר באמה אלמא קסבר אין זיקה ולימא הלכה כמאן דאמר אין זיקה, ופרקינן אי אמר הכי הוה אמינא הני מילי בתרי אבל בחד יש זיקה קא משמע לן, ואקשינן תו ולימא הלכה כמאן דאמר אין זיקה ואפילו בחד, ופרקינן אי אמר הכי הוה אמינא אפילו מחיים קא משמע לן דוקא לאחר מיתה אבל מחיים לא דאסור לבטל מצות יבמין, אלמא למאן דאמר אין זיקה אפילו בחד אי לאו דאסור לבטל מצות יבמין שרינן ליה לישא לכתחלה, ולא חיישינן למראית העין. ועוד דאם אתה אומר כן, היכי פשטינן (שם) מדר' יהודה בן בתירא דאמר אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה דקסבר יש זיקה, דלמא אין זיקה סבירא ליה ולכתחלה לא ישא משום דנראה כפוגע בארוסתו. ויש לומר בזו דשאני התם דנפלה ארוסתו קמי תרי, ובתרי לא מיחזי כולי האי כאחות אשתו, ועוד דקאי גדול דמצוה עליה דידיה רמיא. ומדרבנן דפליגי עליה דר' יהודה, נמי ליכא לאקשויי מהאי טעמא דשאני שני יבמין מיבם אחד, ומהאי טעמא נמי ליכא לאקשויי מהא דאמרינן לעיל (יבמות יח, א) ואי סלקא דעתך אמר ר' מאיר אין זיקה הני מתרי בתי קא אתיין היא ליבם חדא והאי ליבם חדא, דשאני התם דנפלין קמי תרי. והא דתנן (לעיל שם) רבן גמליאל אומר אם מאנה מאנה ואם לא תמתין עד שתגדיל כלומר ויבעול והויא מקודשת דאורייתא ותצא הלזו משום אחות אשה, דאלמא מותר לבעול לכתחלה ואפילו ביבם אחר, איכא לדחויי דהתם כיון שיושבת תחתיו ומשמשתו קודם שמת אחיו אף על פי שהיא קטנה ליכא משום מראית העין. אבל ההיא דרב הויא תיובתיה כדכתיבנא. ועוד דאמרינן בפרק בית שמאי (להלן יבמות קט, ב) גבי הא דרבן גמליאל קסבר רבן גמליאל המקדש אחותה יבמה נפטרה יבמה והלכה לה, אלמא אפילו כשאינה כנוסה אצלו אמרה רבן גמליאל. ולעיקר קושיין איכא למימר דאורחא דתלמודא היא לאקשויי אליבא דהלכתא, ואיהו ודאי הוה מצי לדחויי ליה קסבר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין, אלא דניחא ליה לאוקמה למתניתין אליבא דהלכתא. אי נמי איכא למימר משום דלא אשכחן תנא דסתים כרבן גמליאל דאמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין. ועוד דהא סתים לן תנא בפרק ארבעה אחין יש זיקה. ואי נמי אין זיקה ואסור לבטל מצות יבמין כדאיתא בריש פרקין (יבמות יח, א) ואי מוקמת האי סתמא דמתניתין כמאן דאמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין קשיין סתמי דמתניתין אהדדי. ובכדי לא נרמי פלוגתא ביני סתמי כנ״ל. אבל הרמב״ן נר״ו פירש דעל כרחין מתניתין כמאן דאמר יש זיקה, מדנקט לה באחותה דאיסור, דאי אין זיקה כל אחותה שהיא יבמתה אף על פי ששתיהן מותרות מיבם לאיזה שירצה והשניה פטורה.
הא דאמר רבא ומאן דלא מקיים דברי חכמים קדוש האו דלא מיקרי הא רשע לא מיקרי. קשיא לי ומאן דמיקרי רשע כי לא מקיים קדוש לא מיקרי כי מקיים. והא אמרינן (ירושלמי פ"ב ה"ד) למה נסמכה פרשת קדושים תהיו לפרשת עריות לומר לך כל הפורש מן הערוה נקרא קדוש, (וכן) [שכן] השונמית אומרת לאישה איש אלקים עובר עלינו קדוש הוא, שלא נסתכל בה מעולם. ויש לומר דהפורש מן האיסור ודאי הוא דנקרא קדוש, אבל המצוה עצמה לא מיקריא מצות קדושה, דמינה משמע דאין בקיומה אלא מחמת קדושה, הא מאן דלא מקיים לא מיקרי רשע, אלא קדוש הוא דלא מיקרי כנ"ל.
אלמנה לכהן גדול קא פסיק ותני לא שנא מן הנשואין ולא שנא מן האירוסין. ובדין הוא דליקשי הכי מדקתני בהדיא במתניתין גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל דאיסורי לאו גרידא נינהו, אלא ניחא ליה לאקשויי מדוקיא דרישא דמתניתין ולא לאקשויי מסיפא בהדיא, ואורחא דתלמודא בהכי בהרבה מקומות. ואיכא למידק ומן הנשואין מי ניחא, והא לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה, ואמאי חולצת תפטר אף מן החליצה דכחייבי כריתות היא. ויש לומר דצריכה חליצה מדרבנן גזרה אטו שאר חייבי לאוי גרידא. ואם תאמר נגזר שאם אתה אומר חולצת מתיבמת, איכא למימר הך גזרה שכיחא טפי. ואם תאמר אם כן אף חייבי כריתות כן, ליתא דחייבי לאוין בחייבי כריתות לא אתו לאחלופי דילמא נצריך חליצה בחייבי כריתות משום לאוין גרידי, ובדידהו איכא למגזר שאם אתה אומר חולצת מתיבמת, אי נמי איכא למימר דאף חייבי לאוין ועשה חולצת דבר תורה, דזיקה בכדי לא פקעה, כיון דבעלמא תפסי בהו קדושי וזיקה כעין קדושין היא. אי נמי יש לומר דבדין הוא דליקשי ליה הכין, אלא דמעיקרא אקשינן בלאוין גרידי אמאי אינה מתיבמת, ובפירוקא דפרקינן בהא סלקא פירוקא נמי במסקנא באלמנה מן הנשואין אמאי חולצת. זה נראה לי יותר.
אלא מן האירוסין אמאי יבא עשה וידחה לא תעשה ואם תאמר מאי קושיא דלמא אינה מתיבמת מדרבנן גזרה אטו חייבי לאוין ועשה שלא יתיבמו, כדגזרינן בחייבי לאוין ועשה שיחלצו גזרה אטו חייבי לאוין גרידי, יש לומר חייבי לאוין ועשה לא שכיחי דנגזר משום לתא דידהו, אבל חייבי לאוין שכיחי ונגזור הנך משום לתא דידהו.
ואימא חייבי כריתות נמי כלומר, דלמא האי קרא אתא להצריך כל היבמות חליצה, ולמד על חייבי לאוין שלא תתייבם, ואף על פי שאינה מתיבמת חולצת, והוא הדין לחייבי כריתות, שאף על פי שאינה מתיבמות חולצות. ופרקינן אמר קרא והיה אם לא יחפוץ האיש וכו', כל העולה ליבום עולה לחליצה כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה.
1 more comments on this page.
Rashba on Yevamot 20a · Sefaria
Ritva
תו כתב רחמנא ויבמה כלומר ומיותר הוא לדרשה זו ובמאי מוקמי' ליה ומה ראית כלומר כיון שמקרא א' מרבה ומקרא ממעיט מה ראית לדרוש ויבמה לגבי אח הנולד ולמדרש ולקחה לו לאשה לגבי האח המייבמה אדרבה כיון דאיסור אשת אח שלא היה בעולמו חדוש הוא נימא דשריותא לגבי דידיה היא דכל שמצאה בהתר שריא ליה ולגבי יבם החמיר הכתוב מפני שבא להפקיע זיקתו הראשונה ולא חפץ במצוה ותברח ממנו ופרקי מסתברא שדי התירא (וכו') :
אלא מעתה פי' דאע"ג דלנולד לא הותרה כלל מחמת הראשון ומפני יבמתו של שני הוא שהותרה לו ולא חיישי' לאיסור אשת אח הראשון. אחותו מאמו ונשאה אחיו מאביו קודם לידתו נימא דלא תיחול עליה איסור אחותו הואיל ומצא' בהתר לגבי אחיו וכן אשת אחיו מאמו והא ודאי בחדא מינייהו סגי למפרך דתרווייהו חדא היא אלא נקטי להו תרוייהו לגזמי מילתא ואומ' פירכא דאיתא לר"ש מדברי' הרבה שהן אסורין והיה לנו להיתר:
האי איסורא דאית ליה היתרא פי' דאיסור אשת אח הוה ליה התירא לגבי היבם הזה והואיל ואשתרו ליבם לגבי חשבינן ליה ראשון נדח' לגמרי של' יחול על הנולדי' והואיל ואישתרי ליבם אשתרי להאי כיון שמצא' בהתר ולא מצאה באיסור מחמת ראשון אבל איסור אחותו מאמו לא אשתרי כלל לגבי יבם כי היכא דנימא דאשתרי לאידך כי לא הותר לייבם איסור אחות כן פי' בתוס' והוא הנכון ולא כדפרש"י ז"ל:
מתניתין כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת פרש"י ז"ל אפי' צרתה וכ"ש היא ובודאי הכי מוכח בגמ' דמתני' פטורא דצרתה מיירי מדאמרי' כללא לאתויי צרת איילונית וכדרב אשי ומיהו ק"ל דסיפא דקתני איסור מצוה ואיסור קדוש' חוללת ולא מתייבמת בדידה בלחוד מיירי דאלו צרתה מתייבמת שאין צרתה פטורה אלא מערוה וכדנפקא לן מאחות אשה דכתי' בם לצרור וכן פירוש בירוש' בהדיא ובפ"ק לא פטרו צרת סוטה לרב אלא משום דכתיב בה טומאה כעריות ובמחזיר גרושתו אמרי היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת ומשו' טומא' דכתב בההוא דמספקא לן וכיון דכן לא אתו רישא וסיפא בחד גוונא וי"ל דברישא גבי ערוה מצי למכלל באיסו' ערוה אפי' לצרתה שאף היא ערוה היא ויש בה כרת וכדאית' בפ"ק אבל באיסור מצוה ואיסור קדושה אין צרת' בכלל שלא עשה צרתה כמותה שתהא בא איסור מצוה ואיסור קדושה:
גמרא כלל לאתויי מאי אמר רפרם לאתויי צרת איילונית וכדרב אסי פי' דכיון דלא חזיא לייבום הויא ליה כאשת אחים שיש לה בנים והויא ליה היא וצרתה ערוה גמורה ולא נקט צרת מחזיר גרושתו דההיא אפי' לר' יוסי בן כפר חולצת אבל קשי' לי אמאי לא נקט נמי צרת סוטה אליבא דרב לפי' רש"י ז"ל שכת' במקומו ומדל' נקטי' אלא מאי דדמי' לט"ו נשים שהם ערוה לייבם ולא לבעל ולאפוקי צרת סוטה שנעשת צרת ערוה ונכתב בה ערוה וטומאה גם לבעל ואחרים פירשו דלא קרי ערוה אלא לאיילונית שלא נראית מעולם ליבם דמגופ' אסור' אבל סוט' שדבר אחר גרם לה לעשותה ערוה ולהעמידה באיסור אשת אח דלא קרי לה ערוה דנרבי לה ממתני' ולאידך לישנא למעוטי צרת איילוני' השתא חשבי' דכללא דמתני' סימנא בעלמא הוא ולא לרבות כלום אלא למעט דכל שאיסורה איסור ערוה בעריות של ט"ו נשים שאינם מחמת אשת אח חשבי' ערוה גמורה לה ולצרתה דדמיא לאחות אשה דכתיב בה לצרור אבל כשהאיסור ערוה שיש בה אינו אלא משום אשת אח דלא חזיא לייבום לא חשיב ערוה לעשות צרתה כמותה ואתא למעוטי צרת איילונית שהיא מותרת ולא חשבי לה צרת ערוה וכ"ש דמעטי צרת סוטה שהיה לה שעת הכושר ונאסרה נעשת ערוה לבעל כמו לייבם ואפשר דבלישנא דכתב דוקא נקט צרת איילונית דאילו צרת סוטה שהיה לה שעת הכושר כיון דטומאה כתיב בה כעריות הרי עשאה הכתוב כערוה דט"ו נשים והאי איפסיקא בפ"ק הלכתא דלא כרב אסי בהדיא ופסקו רבנן ז"ל הלכתא כרב וכדכתיבנא התם אחות היא דמאן אילמא באיסור מצוה כיון דמדאורייתא רמיא קמיה פגע באחות זקוקתו חדא מינייהו נקט הוא הדין דתיקשי איסור קדושה דהא חייבי לאוין חזו לייבום בביאה ראשונה וכדאמרי' לקמן וקא פגע באחות זקוקתו הקשו בתו' מאי קושיא דדילמ' תנא דמתני' סבר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמים ותרצו בזה הרבה והנכון כמו שפי' הר"ם ז"ל דכיון דקתני אחותה משמע דוקא אחותה של ערוה או של איסורי מצוה וקדוש' הא שתי יבמות אחיות כשרות אין אחת מתייבמת וכיון שכן ע"כ ס"ל דיש זיקה או דאיסור לבטל מצות יבמי' ולהכי פרכי' דכיון דהכי ס"ל באיסור מצוה ואיסור קדושה נמי למה מתייבמת אחותה דהא חזיא ליה הא מדאורייתא ופגע באחות זקוקתו דאסור משום זיקה אז מבטל מצוה יבמית שנפטרה היבמה האחת והלכה לה:
אלא אחותה כערוה וק"ל אדמייתי לה מהאי קושי' תיפוק ליה דמתני' היא בפ"ד אחים אסור בה ומותר באחותה:
איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתייבמות י"ל דטפי ניחא לי' לאכרוחי מסברא ודכוותא בתלמודא אמר רבא כל שאילו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע לא מיקרי הקשה רבי' ז"ל מאי קושי' דהא אע"ג דכי לא מקיים נקרא רשע כי מקיים שפיר מיקרי קדוש שהרי אמרו במדרש למה נסמכה פרשת קדושים לפרשת עריות שכל הפורש מן הערוה נקרא קדוש ותי' דאיהו נקרא קדוש אבל אין ראוי לקרא למצות איסור קדושה דמשמע שאין בה איסור אלא משום דרך קדושה בלבד ומאן דלא מקיים (לא) נקרא רשע ואינו עושה רשעות:
אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לן פירש שלא נקראת איסור קדושה לומר שאין בה אלא דרך קדושה אלא לומר שזו מן הדברים שנאסרו לקדש ישראל במותר להם דלא ליגעו באיסור דאורית' ומיהו מאן דלא עביד הכי עובר על דברי חכמי' ורשע מיקרי:
5 more comments on this page.
Ritva on Yevamot 20a · Sefaria
Meiri
לענין ביאור זה שאמרו בכאן שדי היתירא אהיתירא ואיסורא אאיסורא פירושו שדי ויבמה דדייקת מיניה איסורא אאשת אחיו שלא היה בעולמו דאסירא ושדי ולקחה דדייקת מיניה היתירא איבמה דעלמא דשריא ומה שהקשו לר' שמעון דקאמר הואיל ומצאה בהיתר כו' אלא מעתה אחותו מאמו שנשאה אחיו מאביו ומת תתיבם דהא אי אמרת איסור אחוה היכן אזל אף אני אומר איסור אשת אח שלא היה בעולמו היכן אזל ותירץ לו האי איסורא דאית ליה היתירא האי איסורא דלית ליה היתירא פירושו איסור אשת אח יש לה היתר לפעמים ואי אתה אוסרה אלא מפני שלא היה בעולמו וכיון שכנסה שמעון שהיה בעולמו אזל ליה איסורא לר' שמעון אבל איסור אחוה לית לה היתירא לעולם ובתוספות פירשו האי איסורא דאית ליה היתירא שאחר שנשאה יבם פקע איסור אשת אח עד שאם גירשה יכול להחזירה ומכיון דפקע לגבי דידיה פקע נמי לגבי אח הנולד והוה ליה אשת אחיו שהיה בעולמו:
המשנה השנית והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר כלל אמרו ביבמה כל שהיא אסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתיבמת איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת אמר הר"ם פי' איסור ערוה הן ט"ו וצרותיהן וצרות צרותיהן כמו שבארנו וכן איילונית לא חולצת ולא מתיבמת למאמר השם והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת ואשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתיבמת לאמרו ומת אחד מהן ובן אין לו מי שהיה ראוי להיות לו בן פרט לאלו שאינן ראויין להיות להם בן וכן אשת גר ואשת עבד משוחרר מפני שאין אחוה לא לגוים ולא לעבדים איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת ואולם עקרה וזקנה או חולצת או מתיבמת ואף אם אינן ראויין לולד וכל אשר לא תחלוץ ולא תתיבם או תחלוץ ולא תתיבם צרתה או חולצת או מתיבמת זולת צרת ערוה וצרות צרותיהן כמו שביארנו:
אמר המאירי כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה ערוה אצל היבם ר"ל מחייבי כריתות או מיתות בית דין כגון בתו או אחותו או אחת מחמש עשרה נשים הנזכרות במשנה לא חולצת ולא מתיבמת ר"ל צרתה שהערוה פוטרת צרתה והרי היא ממילא באיסור אשת אח ואין צריך לומר ערוה עצמה:
וכל שהיבמה איסור מצוה אצל היבם ר"ל שניות שמדברי סופרים והוא קורא להם איסור מצוה מפני שמצוה לשמוע דברי חכמים או איסור קדושה ר"ל מחייבי לאוין חולצת ולא מתיבמת ר"ל היבמה עצמה שמאחר שאף חייבי לאוין קדושין תופסין בהן הרי הן בנות חליצה ויבום אלא שגזרו ביבום משום ביאה שניה שכבר נתקיימה מצות יבום והויא לה בתר הכי ביאת איסור ומכל מקום צרותיהן של אלו מתיבמות שאין צרה פטורה אלא צרה שמצד ערוה ואפילו איסור חכמים אין כאן זו היא שיטתנו ואף בתלמוד המערב אמרו כן להדיא ומכל מקום יש פוסקין שאף צרותיהן חולצות ולא מתיבמות וממה שאמרו למטה שביאת איסור מצוה ואיסור קדושה או חליצתה פוטרת צרה ואם צרותיהן מותרות ביבום הא קיימא לן דחליצה פסולה לא פטרה צרה דאלימא זיקה דידה ולדעתם זו שבתלמוד המערב שאמרו צרת שניה חולצת או מתיבמת ר' נחמיה היא שסובר שאף חליצה פסולה פוטרת ואין הלכה כן:
אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת פי' כבר ביארנו שכל שנזדקקו שתי נשים קרובות זו לזו לפני יבם שאינן מתיבמות מפני שהזקוקה כעין ארוסה וכל אחת אצל היבם קרובת זקוקתו ואומר עכשו שאחותה של ערוה שהיא יבמתה ר"ל נשואה לאח האחר עד שהיא ואחותה שתי יבמות הבאות משני בתים והאחת ערוה לזה היבם מותר באחותה ואין כאן אחות זקוקתו שהרי האחרת ערוה עליו ואינה זקוקתו כלל מעתה שתי אחיות נשואות לשני אחים ומתו שניהם ולהם אח שלישי ונזדקקו שתיהן לפניו אם האחת ערוה עליו כגון שהיתה חמותו הרי זה מותר באחותה ואינה קרויה אחות זקוקתו אבל אם היתה האחת עליו איסור מצוה או קדושה הואיל וקדושין תופסין בהן זקוקה היא ואחותה אחות זקוקתו שכל חייבי לאוין בני יבום נינהו דאתי עשה דיבום ודחי לא תעשה אלא שמביאה ראשונה ואילך שנתקימה מצות יבום עומדת באיסור וחייב להוציאה בגט ושמא תאמר היאך עשה זה דוחה לא תעשה והרי איפשר לקיים העשה בחליצה אין זה כלום שחליצה מצוה אחרת היא ובמקום יבום לא נחשבה ומתוך כך גזרו חכמים שלא יתיבמו גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אלא יחלצו ועכשו מפרש איסור מצוה עריות שמדברי סופרים והם השניות איסור קדושה חייבי לאוין והם אלמנה לכהן גדול או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שעבר אחיו ונשאן וכן ממזרת ונתינה לישראל או בת ישראל לנתין ולממזר:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
צרת אילונית כבר ביארנו לעיל י"ב ב' שמותרת ולענין ביאור זה שהוזכרה כאן להיתר יותר מצרת סוטה וצרת מחזיר גרושתו שמותרת גם כן משום רישא נקט לה דהוה מרבה לה לאיסורא וכדקאמר לאיתויי צרת אילונית וכדרב אשי וההוא ודאי צרת אילונית משום דהויא לה צרת ערוה שהרי אילונית הואיל ואינה בת יבום הויא לה אשת אח שלא במקום מצוה ובתוספות האריכו בה הרבה:
וכן לענין ביאור זה שאמרו אחותה דמאן אילימא דאיסור מצוה ר"ל ודאיסור קדושה והא כיון דמדאוריתא רמיא קמיה קא פגע באחות זקוקתו:
1 more comments on this page.
Meiri on Yevamot 20a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה א"ה חייבי לאוין נמי פי' כיון דאין עולין לייבום לא יעלו לחליצה ותימה כו' עכ"ל ביאור דבריהם דלפי פירוש זה דגם המקשה סבר בחייבי לאוין דאין עולין לייבום יפול בו התימה דכיון דמהסברא עולה לייבום דעשה דוחה ל"ת גרידא ע"כ הא דסבר המקשה דאין עולה הוא מקרא דיבמתו וא"כ מהתם נמי שמעינן דעולה לחליצה אבל לפי מה דבעו התוס' לפרש דה"פ א"ה חייבי לאוין נמי נשוה חליצה וייבום מהאי קרא איכא למימר דסבר המקשה דיבמתו לא אתא כלל לחייבי לאוין ושפיר נשוה חליצה וייבום דעולה מהאי קרא והמתרץ השיב דא"כ יבמתו דכתב רחמנא למאי אתא:
Chidushei Halachot on Yevamot 20a · Sefaria
Gilyon HaShas
מתני' חולצת ולא מתייבמת עיין בר"ש פ"ב דחלה:
Gilyon HaShas on Yevamot 20a · Sefaria
Ben Yehoyada
כָּל הַמְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים נִקְרָא קָדוֹשׁ נראה לי בס"ד הטעם כי מצות דרבנן הם ביסוד הנקרא יוסף הצדיק [365] שהוא מספר שס"ה והמקיים דברי חכמים נקרא אדם כמו שאמרו (שבת קיב:) 'אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם' ופירשו הכונה אם נראה בעינינו החכמים הראשונים כמלאכים לשמוע ולקיים דבריהם אז אנו חשובין בני אדם. ואם תוסיף מספר אדם [45] על שס"ה יעלה מספר קדוש [410] לכך המקיים דברי חכמים נקרא קדוש!
Ben Yehoyada on Yevamot 20a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 20, Amud Aleph, about 422 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 114 words
Opens “שֶׁמְּגָרְשָׁה בְּגֵט, וּמַחְזִירָהּ. הָתָם נָמֵי, לֵימָא ״וְיִבְּמָהּ״…”
- Segment 222 words
Opens “שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא ״וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה״,…”
- Segment 39 words
Opens “וּמָה רָאִיתָ? מִסְתַּבְּרָא שְׁדִי הֶיתֵּירָא אַהֶיתֵּירָא, וּשְׁדִי…”
- Segment 431 words
Opens “וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: הוֹאִיל וּבָא וּמְצָאָהּ בְּהֶיתֵּר…”
- Segment 523 words
Opens “אִיסּוּר אֲחוֹתוֹ לְהֵיכָן אֲזַל?! הָכָא נָמֵי: אִיסּוּר…”
- Segment 621 words
Opens “מַתְנִי׳ כְּלָל אָמְרוּ בִּיבָמָה: כֹּל שֶׁהִיא אִיסּוּר…”
- Segment 77 words
Opens “אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ — חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת.…”
- Segment 823 words
Opens “אִיסּוּר מִצְוָה — שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אִיסּוּר…”
- Segment 914 words
Opens “גְּמָ׳ כְּלָל — לְאֵתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַפְרָם…”
- Segment 1029 words
Opens “וְאִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל שֶׁאִיסּוּרָהּ אִיסּוּר עֶרְוָה, הוּא…”
- Segment 1119 words
Opens “אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ. אֲחוֹתָהּ דְּמַאן? אִילֵימָא דְּאִיסּוּר…”
- Segment 1215 words
Opens “אִיסּוּר מִצְוָה — שְׁנִיּוֹת. אַמַּאי קָרֵי לֵיהּ…”
- Segment 1320 words
Opens “אִיסּוּר קְדוּשָּׁה — אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה…”
- Segment 1423 words
Opens “תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה מַחְלִיף: אִיסּוּר מִצְוָה —…”
- Segment 1542 words
Opens “אִיסּוּר קְדוּשָּׁה — שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאַמַּאי…”
- Segment 1613 words
Opens “אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. קָפָסֵיק וְתָנֵי, לָא שְׁנָא…”
- Segment 1726 words
Opens “בִּשְׁלָמָא מִן הַנִּשּׂוּאִין — עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה,…”
- Segment 1832 words
Opens “אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב, אָמַר קְרָא:…”
- Segment 1928 words
Opens “וְאֵימָא חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת! אָמַר קְרָא: ״וְאִם לֹא…”
- Segment 2011 words
Opens “אִי הָכִי, חַיָּיבֵי לָאוִין נָמֵי! הָא רַבִּי…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Yevamot 20a · Segment 12 — “…אִיסּוּר מִצְוָה? אֲמַר אַבָּיֵי: מִצְוָה לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים.”
Original text
שֶׁמְּגָרְשָׁה בְּגֵט, וּמַחְזִירָהּ. הָתָם נָמֵי, לֵימָא ״וְיִבְּמָהּ״ — עֲדַיִין יִבּוּמִין הָרִאשׁוֹנִים עָלֶיהָ, וְתִיבְעֵי חֲלִיצָה!
that he must divorce his yevama with a bill of divorce and she does not also require ḥalitza . And he may remarry her, if he wishes, after the divorce; as the halakha is not ruled in accordance with the opinion that after he performs the mitzva she is once more forbidden to him as his brother’s wife. Why? There, too, let the halakha say that the verse states: “And consummate the levirate marriage [ veyibbema ],” as explained above, meaning that the first levirate bond is still upon her and she should also require ḥalitza .
שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא ״וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה״, כֵּיוָן שֶׁלְּקָחָהּ — נַעֲשֵׂית כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר. אִי הָכִי הָכָא נָמֵי! הָא כְּתַב רַחֲמָנָא ״וְיִבְּמָהּ״.
The Gemara answers: It is different there, as the verse states: “And take her to him to be his wife” (Deuteronomy 25:5) to teach that once he has taken her, her legal status is that of his wife in every sense. The Gemara objects: If so, here too, in the case of a brother born after the levirate marriage, according to the opinion of the Rabbis this same principle should apply. The Gemara answers that The Merciful One states: “And consummate the levirate marriage [ veyibbema ],” that is, even after the marriage she is still considered to be the wife of the deceased brother [ yevama ] with respect to any brothers who are born later.
וּמָה רָאִיתָ? מִסְתַּבְּרָא שְׁדִי הֶיתֵּירָא אַהֶיתֵּירָא, וּשְׁדִי אִיסּוּרָא אַאִיסּוּרָא.
The Gemara asks: What did you see to distinguish in this way and say that once she is married the levirate obligation is totally abrogated with regard to ḥalitza , but that she remains prohibited as the wife of a brother with whom one did not coexist with respect to any brothers born in the future? The Gemara answers: It stands to reason to say: Toss that which is permitted on that which is permitted, and toss that which is prohibited on that which is prohibited. In other words, in cases where the woman becomes permitted to her yavam through levirate marriage, it stands to reason that this permitted state is absolute, but with regard to the prohibition against taking the wife of a brother with whom one did not coexist, it stands to reason that the verse comes to teach that she retains her prohibited status with respect to any brothers born in the future.
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: הוֹאִיל וּבָא וּמְצָאָהּ בְּהֶיתֵּר וְלֹא עָמְדָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת בְּאִיסּוּר, אֶלָּא מֵעַתָּה, אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ שֶׁנְּשָׂאָהּ אָחִיו מֵאָבִיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד אָח, וָמֵת — תִּתְיַיבֵּם, הוֹאִיל וּבָא וּמְצָאָהּ בְּהֶיתֵּר!
The Gemara suggests: But according to Rabbi Shimon, who said that since he came and found her in a permitted state a brother born subsequently may perform levirate marriage since she was never for a single moment prohibited to him; however, if that is so, consider the case of one’s maternal half sister, who married his paternal half brother; their marriage was fully permissible since the husband and wife were in no way related to each other. And then his brother was born and the married brother died; in that case, let the sister enter into levirate marriage with her newly born half brother for the same reason, i.e., since he came and found her in a permitted state, as when he was born she was already his brother’s wife.
אִיסּוּר אֲחוֹתוֹ לְהֵיכָן אֲזַל?! הָכָא נָמֵי: אִיסּוּר אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם לְהֵיכָן אֲזַל? הַאי אִיסּוּרָא דְּלֵית לֵיהּ הֶיתֵּירָא, הַאי אִיסּוּרָא דְּאִית לֵיהּ הֶיתֵּירָא.
The Gemara challenges this suggestion: How can you say that? What happened to the prohibition against marrying his sister, to where did it go? This widow is the maternal sister of the newly born brother and is therefore forbidden to him. The Gemara objects: If so, here too, one could have said: What happened to the prohibition against marrying the wife of a brother with whom one did not coexist, to where did it go? In this case as well, the prohibition against marrying the wife of a brother with whom he did not coexist already applied from the first brother, so why does Rabbi Shimon see this as abrogated by marriage? The Gemara answers that the comparison is unsound. This prohibition against marrying one’s sister has no case where it is permitted and so in this case is also not canceled, whereas that prohibition against marrying a brother’s wife has a case where it is permitted, when the mitzva of levirate marriage applies to a second brother and is therefore removed completely before the third brother is born.
מַתְנִי׳ כְּלָל אָמְרוּ בִּיבָמָה: כֹּל שֶׁהִיא אִיסּוּר עֶרְוָה — לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.
MISHNA: The Sages stated a principle about a yevama : Whoever is forbidden by a prohibition of forbidden relations to her yavam neither performs ḥalitza nor enters into levirate marriage and is completely exempt. If she is forbidden by a prohibition resulting from a mitzva or by a prohibition stemming from sanctity, as will be explained later, then since in these cases the obligation of levirate marriage is not fundamentally nullified she performs ḥalitza in order to become free of the levirate bond, and due to her prohibition she does not enter into levirate marriage.
אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ — חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת.
The Sages stated another principle: If two sisters who had been married to two brothers who subsequently died happened before the third brother for levirate marriage, and one of those sisters is a close relation to this third brother and is therefore forbidden to him, she is exempt from levirate marriage. But the other, her sister who is her yevama , i.e., her sister-in-law, performs ḥalitza or enters into levirate marriage. In this case, they are not ruled to be two sisters who happened before him simultaneously for levirate marriage, since one of them is prohibited to him as a forbidden relation, and therefore she never actually happened before him at all.
אִיסּוּר מִצְוָה — שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אִיסּוּר קְדוּשָּׁה — אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּמַמְזֵר.
The mishna explains: A prohibition resulting from a mitzva is referring to secondary forbidden relationships, which are prohibited by rabbinic law. The Sages prohibited marriage to certain women who were not forbidden by the Torah but were nevertheless deemed forbidden incestuous relations. A prohibition stemming from sanctity is referring to marriage of a widow to a High Priest, a divorcée or a woman who has performed ḥalitza [ ḥalutza ] to a common priest, a daughter born from an incestuous or adulterous relationship [ mamzeret ] or a Gibeonite woman to an Israelite, and also an Israelite woman to a Gibeonite or to a son born from an incestuous or adulterous relationship [ mamzer ].
גְּמָ׳ כְּלָל — לְאֵתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא: לְאֵתוֹיֵי צָרַת אַיְלוֹנִית, וְכִדְרַב אַסִּי.
GEMARA: The Gemara asks: This principle stated in the mishna about yevamot , what other cases does it add? Since the entire list of cases involving a forbidden relation was already detailed in the first chapter, what is this mishna adding? Rafram bar Pappa said: It comes to include the case of a rival wife of a sexually underdeveloped woman [ aylonit ], who is incapable of bearing children. Not only does an aylonit herself not enter into levirate marriage, since she is unable to give birth, but her rival wife is exempt as well. And this is like the principle of Rav Asi, who said that the rival wife of an aylonit is forbidden because the aylonit herself remains prohibited to the yavam as the wife of his brother, as she was never rendered permitted by the obligation of levirate marriage. Therefore, her rival wife is the rival wife of someone prohibited as a forbidden relation.
וְאִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל שֶׁאִיסּוּרָהּ אִיסּוּר עֶרְוָה, הוּא דַּאֲסִירָא צָרָתַהּ, הָא לָא אִיסּוּרָהּ אִיסּוּר עֶרְוָה — צָרָתַהּ לָא אֲסִירָא, לְמַעוֹטֵי מַאי — אָמַר רַפְרָם: לְמַעוֹטֵי צָרַת אַיְלוֹנִית, וּדְלָא כְּרַב אַסִּי.
And there are those who say that Rafram bar Pappa’s statement was made in a different context. It was taught in the mishna: Whoever is forbidden to her yavam by a prohibition of forbidden relations is completely exempt, which implies that it is specifically in such a case that her rival wife is forbidden. But any case when one wife is not forbidden by a prohibition of forbidden relations but is instead forbidden for some other reason, then her rival wife is not forbidden. This case comes to exclude what? Rafram said: It excludes the rival wife of an aylonit , who requires levirate marriage or ḥalitza because the aylonit is not prohibited as a forbidden relation. And this statement is not in accordance with the opinion of Rav Asi.
אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ. אֲחוֹתָהּ דְּמַאן? אִילֵימָא דְּאִיסּוּר מִצְוָה, כֵּיוָן דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא רַמְיָא קַמֵּיהּ, פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ! אֶלָּא אֲחוֹתָהּ דְּאִיסּוּר עֶרְוָה.
The mishna states: Her sister who is her yevama performs ḥalitza or enters into levirate marriage. The Gemara clarifies this: Whose sister? If we say it is the sister of one who is forbidden due to a prohibition resulting from a mitzva, since by Torah law she is cast before him for levirate marriage, then this would in fact simply be a case of two sisters who fell simultaneously before him, both requiring levirate marriage, since according to Torah law there is no prohibition against entering into levirate marriage with such a woman. If so, it turns out that he encounters the sister of the woman with whom he has a levirate bond; but that case has already been taught. Rather, it must refer to the sister of a woman who is forbidden to him by a prohibition of forbidden relations, and since he may not enter into levirate marriage with a forbidden relation, her sister is not considered to be the sister of a woman with whom he has a levirate bond. Therefore, the sister may be taken in levirate marriage.
אִיסּוּר מִצְוָה — שְׁנִיּוֹת. אַמַּאי קָרֵי לֵיהּ אִיסּוּר מִצְוָה? אֲמַר אַבָּיֵי: מִצְוָה לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים.
The mishna states that a prohibition resulting from a mitzva is referring to secondary forbidden relationships, which are prohibited by rabbinic law. The Gemara asks: Why is this called a prohibition resulting from a mitzva? Abaye said: This is because it is a mitzva to listen to and obey the words of the Sages.
אִיסּוּר קְדוּשָּׁה — אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְאַמַּאי קָרֵי לְהוּ אִיסּוּר קְדוּשָּׁה — דִּכְתִיב: ״קְדוֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם״.
The mishna states: A prohibition stemming from sanctity is referring to a marriage of a widow to a High Priest, or a divorcée or a ḥalutza to a common priest. The Gemara asks: Why are these called a prohibition stemming from sanctity? As it is written with regard to the priests: “They shall be sacred to their God… they shall not take a woman that is a harlot, or profaned; neither shall they take a woman divorced by her husband” (Leviticus 21:6–7).
תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה מַחְלִיף: אִיסּוּר מִצְוָה — אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ אִיסּוּר מִצְוָה — דִּכְתִיב: ״אֵלֶּה הַמִּצְוֹת״.
It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda switches the terms: A prohibition resulting from a mitzva is referring to a widow to the High Priest, or a divorcée or a ḥalutza to a common priest. And why is this called a prohibition resulting from a mitzva? As it is written in summarization at the end of Leviticus: “These are the mitzvot that the Lord commanded Moses for the children of Israel in Mount Sinai” (Leviticus 27:34).
אִיסּוּר קְדוּשָּׁה — שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ אִיסּוּר קְדוּשָּׁה? אָמַר אַבָּיֵי: כׇּל הַמְקַיֵּים דִּבְרֵי חֲכָמִים נִקְרָא קָדוֹשׁ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּים דִּבְרֵי חֲכָמִים, קָדוֹשׁ הוּא דְּלָא מִיקְּרֵי, רָשָׁע נָמֵי לָא מִיקְּרֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמּוּתָּר לָךְ.
A prohibition stemming from sanctity is referring to secondary relationships forbidden by rabbinic law. And why is this called a prohibition stemming from sanctity? Abaye said: Whoever fulfills the words of the Sages is called sacred. Rava said to him: The language you use is not precise, since if so, whoever does not fulfill the words of the Sages is not called sacred, which implies that he is also not called wicked. However, anyone who transgresses the words of the Sages is in fact referred to as wicked. Rather, Rava said that the reason why this is called a prohibition stemming from sanctity is that the term sanctity indicates differentiation or separation, and there is a principle that you must sanctify yourself by refraining from that which is permitted to you by Torah law. The Sages decreed against secondary forbidden relations so that one would not eventually come to transgress Torah law.
אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. קָפָסֵיק וְתָנֵי, לָא שְׁנָא מִן הַנִּשּׂוּאִין וְלָא שְׁנָא מִן הָאֵירוּסִין.
The mishna states that the levirate bond of a widow to a High Priest requires her to perform ḥalitza , and she may not enter into levirate marriage. The Gemara comments: The halakha that a widow does not enter into levirate marriage with a High Priest is taught categorically, merely in a general manner. It is no different whether she is a widow from marriage or she is a widow from betrothal alone.
בִּשְׁלָמָא מִן הַנִּשּׂוּאִין — עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. אֶלָּא מִן הָאֵירוּסִין — לֹא תַעֲשֶׂה גְּרֵידָא הוּא, יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה לֹא תַעֲשֶׂה!
Granted, she certainly may not enter into levirate marriage if she is a widow from marriage, since she is forbidden to the High Priest by the positive mitzva stated in the verse: “And he shall take a wife in her virginity” (Leviticus 21:13), and by the prohibition stated in the verse: “A widow, or one divorced…these he shall not take” (Leviticus 21:14). And a positive mitzva, levirate marriage, does not override both a prohibition, not marrying a widow, and a positive mitzva, marrying a virgin, together. However, if she is a widow from betrothal, then there is only a prohibition, as she is still a virgin. In that case, why not say that the positive mitzva of levirate marriage should come and override the prohibition against marrying a widow from betrothal?
אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב, אָמַר קְרָא: ״וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״יְבִמְתּוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״יְבִמְתּוֹ״ — יֵשׁ לְךָ יְבָמָה אַחַת שֶׁעוֹלָה לַחֲלִיצָה וְאֵינָהּ עוֹלָה לְיִיבּוּם, וְאֵיזוֹ זוֹ חַיָּיבֵי לָאוִין.
Rav Giddel said that Rav said in response: The verse states: “His yevama shall ascend to the gate to the Elders and say: My brother-in-law refused to establish a name for his brother in Israel, he did not wish to consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:7). As there is no need for the verse to state: “His yevama ,” since it is clear to whom the verse refers and no new information is added by this word, what is the meaning when the verse states: “His yevama ”? It comes to teach that there is one yevama who ascends for ḥalitza but may not ascend for levirate marriage, and her brother-in-law is not given a choice. Who is this? This is a woman with whom it is prohibited for her yavam to enter into levirate marriage, as he would be liable for the violation of a prohibition, and the positive mitzva of levirate marriage does not override the prohibition.
וְאֵימָא חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת! אָמַר קְרָא: ״וְאִם לֹא יַחְפּוֹץ הָאִישׁ לָקַחַת״, הָא חָפֵץ — מְיַיבֵּם. כׇּל הָעוֹלֶה לְיִיבּוּם — עוֹלֶה לַחֲלִיצָה, וְכֹל שֶׁאֵין עוֹלֶה לְיִיבּוּם — אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה.
The Gemara asks: Say that this is referring to those women who are forbidden and would be liable to receive the penalty of karet as well, i.e., that these too may not enter into levirate marriage but nevertheless require ḥalitza . The Gemara answers: The verse states: “And if the man does not wish to take his yevama ” (Deuteronomy 25:7). This implies that if he wishes, he takes her in levirate marriage; it depends upon his wishes. However, one who is eligible for levirate marriage is eligible for ḥalitza . And conversely, one who is ineligible for levirate marriage is ineligible for ḥalitza and therefore does not require ḥalitza at all. Since those relations that carry a penalty of karet have no possibility of entering into levirate marriage, they do not require ḥalitza either.
אִי הָכִי, חַיָּיבֵי לָאוִין נָמֵי! הָא רַבִּי רַחֲמָנָא ״יְבִמְתּוֹ״. וּמָה רָאִיתָ?
The Gemara asks: If so, those relations who are forbidden as he would be liable for the violation of a standard prohibition also should not require ḥalitza , as they may not enter into levirate marriage. The Gemara answers: But the Merciful One included one category of yevama who is eligible for ḥalitza alone and not levirate marriage through the term: “His yevama .” The Gemara asks: And what did you see to conclude that the additional term is referring to relations who are forbidden and with whom he would be liable for the violation of a prohibition and not those who are liable to receive karet ?