Commentary page

Yevamot 113b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yevamot 113b

Yevamot 113b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 408 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

או דלמא פשיטא ליה דלאו דעתא צילותא היא אלא היינו טעמא דמספקא ליה דעתים שהוא חלים לגמרי ודעתו צלולה וחיישינן שמא בשעת קידושין חלים היה:

להוציא את אשתו בגט חרש מעיקרו לר' אלעזר אם יכול לגרש או לא דבשלמא לרבנן פשיטא לן דמוציא כדאמרינן במתני' (לעיל יבמות קיב:) כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה אלא לר' אלעזר דמשוי ליה ספק מאי:

שמשלחה מביתו וחוזרת שכן מנהג השוטים שאין בושין:

ש"מ איש מיבעיא ליה ואשה פשיטא ליה דאי אשה מיבעיא ליה ואיש פשיטא ליה הכי איבעי להו לאהדורי אינו דומה אשה המתגרשת לאיש המגרש:

אשה נמי לא מיגרשא ועלה קמייתו לה רבנן ראיה לדבריהם אף זו כיוצא בה ואינו דומה דקמהדרי ליה אאיש משום דאיהו ה"ק לדידכו דאמריתו אשה מיגרשא מ"ש איש ומ"ש אשה:

מעדותו של ר' יוחנן דאמר דאפי' במקום קידושין גמורים לא בעינן דעתא דאשה בגירושין:

אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה והיא לא שמעה וחזר ואמר לה לאשתו פקחת כנסי שטר חוב זה ולא הודיעה שהוא גיטה ה"ז מגורשת:

לאו אמר ר' יוחנן לא בעינן דעתה דאשה בגירושין דקתני חרשת יוצאת בגט:

1 more comments on this page.

Rashi on Yevamot 113b · Sefaria

Tosafot

יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה אר"ת דהיינו דוקא באין לה אב ובפ' התקבל (גיטין דף סד: ושם) וכן בפ"ב דקידושין (דף מג:) גבי כל קטנה שאין יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש פי' בקונט' אפי' ע"י אביה ואין נראה לר"ת דהא ר' ינאי מפיק לה הכא מונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצתה זו שאין לה יד וכיון שיש לה אב הרי יש לה יד דאפי' נערה בין היא בין אביה מקבל גיטה ולרבי יהודה אביה ולא היא ור' ישמעאל נמי דדריש מושלחה משמע דלא פליג ארבי ינאי אלא דדריש מקרא אחרינא וטעמא דיש לה אב משלחה ואינה חוזרת היא שאביה משמרה מלחזור ועוד הביא ר"ת ראייה מירושלמי דפירקין דקאמר התם נשתטית לא יוציא דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירה ה"פ שנגררת אחר כל אחד ונוהגין בה מנהג הפקר ר' זירא ור' מנא תרוייהו אמרי שאין יכולה לשמור את גיטה רבי נחמיה בשם ר' יהודה אמר תלתא מילי איכא בינייהו עבר וגירש מ"ד מפני גרירה מותר כיון דליכא אלא איסור דרבנן שלא ינהגו בה הפקר אם עבר וגירש ה"ז גט למ"ד לפי שאינה יכולה לשמור את גיטה אסור פי' מדאורייתא אין הגט גט ועוד איכא בינייהו יש לה אב ופעמים שוטה ופעמים חלומה מ"ד מפני גרירה אסור שאין האב יכול לשומרה מן ההפקר וכן בעתים שהיא שוטה אין נזהרת מן ההפקר אבל למ"ד שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה אב יכול לשמור את גיטה וכן פעמים חלומה יש לה עתים יכולה לשמור את גיטה וה"מ למימר דאיכא בינייהו יודעת לשמור את גיטה ולא את עצמה דלמ"ד מפני גרירה אסור כדאמר הכא ולמ"ד שאינה יודעת לשמור את גיטה זו יודעת לשמור גיטה אלא ניחא ליה למימר איכא בינייהו אפי' באין יודעת לשמור את גיטה ולא עצמה ואע"ג דהכא משמע דליכא מאן דפליג שלא ינהגו בה מנהג הפקר ורבי ינאי הוא דדריש הכא שאין יכולה לשמור גיטה מונתן בידה ובירושלמי קאמר ר' ינאי משום גרירה ופליג אטעמא דאמר דאינה יכולה לשמור גיטה אין זה תימה כ"כ כי יש סוגיות ומימרות הפוכות מהש"ס שלנו וי"מ דגרירה דקאמר בירושלמי היינו משלחה וחוזרת ויכולה לשמור גיטה היינו שיש לה יד לשמור גיטה והיינו פלוגתא דאמוראי דהכא ולפ"ז מאן דמפיק מושלחה אפי' יש לה אב אינה מתגרשת דקאמר יש לה אב למאן דאמר מפני גרירה אסור ומיהו אין נראה פירוש זה דעבר וגירש אמאי מותר למ"ד מפני גרירה כיון דהוי דאורייתא ועוד עתים שוטה ועתים חלומה אמאי קאמר דלמ"ד מפני גרירה אסור כיון דקבלה גט כשהיא חלומה הרי באותה שעה משלחה ואינה חוזרת היא והורה כן ר"ת הלכה למעשה ובפ"ב דקידושין האריך בתוס' יותר והכא דפריך ואלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת והאמר דבי ר' ינאי כו' הוה מצי לשנויי ביש לה אב אלא שזהו בכלל שינויא דמשני ביודעת לשמור את גיטה ולא את עצמה:

אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה כו' וא"ת דהכא קאמר אביי גופיה עולמית לכדרבי יצחק ובפרק מי שאחזו (גיטין ד' עא: ושם) קאמר אביי מתני' נמי דיקא דחלוקין עליו חבריו על רשב"ג דאמר בפקח שנתחרש שיכול לדבר מתוך הכתב דאין יכול לגרש מדקתני עולמית ודחי ליה רב פפא דלמא עולמית לכדר' יצחק והכא קאמר ליה אביי גופיה ואר"י דעולמית קאי אנתחרש' ואנשתטה והתם דייק דחולקין עליו חבריו ממאי דקאמר עולמית אנתחרש ורב פפא סבר דלמא לא אתיא כלל אלא לכדר' יצחק:

אמר רבא מעדותו של ר' יוחנן כו' הוה מצי למימר מדרבנן דאמרי חרשת יוצאה בגט אלא ניחא ליה למינקט ר' יוחנן שחכמים מביאין ראיה מדבריו ועוד משום דכל עדות הלכה היא:

מהו דתימא כי אמר לה כנסי שט"ח כו' והקשה ר"י דהא היכא דאמר לה כנסי שטר זה לא שמעי' מדרבי יוחנן בן גודגדא אלא מסברא דאם איתא דבטליה כו' ולא שמעי' מדבריו אלא דלא בעינן דעתה ואכתי תיקשה פשיטא וי"ל דאמילתיה דרבא פריך פשיטא ולמה ליה לרבא למימר כלל ומשני דרבא השמיענו בכנסי שטר חוב:

Tosafot on Yevamot 113b · Sefaria

Rashba

ותנא דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאת זאת שמשלחה וחוזרת. פירש רש"י ז"ל בגיטין פרק התקבל (גיטין סד, ב ד"ה אינה מתגרשת) דאינה מתגרשת לא על ידה ולא על יד אביה, וכדתנן התם כל שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש דמשמע כלל (כלל) לא. ור"ת ז"ל (בתוס' ד"ה יצתה) כתב דדוקא על ידה אבל על יד אביה מתגרשת, דהא משמע דתנא דבי ר' ינאי ותנא דבי ר' ישמעאל לא פליגי אלא דמר דריש לה מבידה ומר דריש לה מושלחה, אבל בדינא לא פליגי. ובודאי משמע לתנא דבי ר' ינאי שמתגרשת על ידי אביה שיד אביה כידה ושפיר קרינא בה בידה. הלכך אף לדברי ר' ישמעאל מתגרשת על ידי אביה. ועוד דכל שיש לה אב אף הוא משלחה ואינו חוזרת, דאביה משמרה. אי נמי משיאה לאחר, ובעלה משמרה ואינה חוזרת (וכ"כ בעה"מ גיטין שם), וסעד יש לו הכא בירושלמי (ה"א) דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירה. פירוש, שנגררת אחר בני אדם לזנות. ר' זירא ור' אילא תרוייהון אמרין שאינה יכולה לשמור את גיטה, ר' נחמיה בר מר עוקבא בשם ר' ייסא איכא בינייהו תלת מלין, עבר וגרש, מאן דמר בפני גרירה גרש, ומאן דמר מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה לא גרש. יש לה אב, מאן דמר מפני גרירה אסור, ומאן דמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, יש לה אב יכולה לשמור את גיטה. פעמים שוטה פעמים פעמים חלימה מאן דמר מפני גרירה אסור מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה עתים ויכולה לשמור את גיטה. אלמא כל שיש לה אב הרי היא מתגרשת בין למ"ד משום ונתן בידה בין למ"ד משום ושלחה מבית. והלכך קטנה שאין בה אלא משום שמירת גיטה מתגרשת ע"י האב לדברי כל אדם וכן שוטה לדברי ר' ינאי ודבי ר' ישמעאל דגמרין, אלא דלדברי ר' ינאי דירושלמי שוטה אינה יכולה להתגרש מפני גרירא.

אמר רבא מעדות של ר' יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת וכו' פשיטא מהו דתימא כיון דאמר לה כנסי שטר חוב זה בטולי בטליה קא משמע לן. תמיהא לי אם כן מאי מעדותו של ר' יוחנן נשמע דקאמר, דהא לאו מדר' יוחנן נשמע זה דאטו מי שמעינן מדר' יוחנן דלא בטליה ומשום כסופא הוא דקאמר, הא לא שמעינן מיניה אלא דלא בעינן דעתה, והא לא אצטריך ליה לרבא דפשיטא ויש לומר דרבא הכי קאמר כיון דשמעינן מדר' יוחנן דלא בעינן דעתה, אף אנו נאמר כיון דאמר לעדים ראו גט שאני נותן אף על פי שלא אמר לה אלא שאמר לה בהפך מן הענין וקראו שטר חוב, אפילו הכי הרי זו מגורשת דלאו בטולי בטליה. והאי דלא עביד ליה רבא מימרא באפי נפשה ולימא אמר רבא אמר לעדים ראו גט שאני נותן וכו'. משום דהוה אמינא דלא הויא מגורשת ולא משום דבטליה אלא משום דבעינן דעתה הלכך סמיך לה אדר' יוחנן בן נורי. ומאי דנקט ואמר לעדים, דוקא אמר לעדים או שהיו עסוקין באותו ענין, הא לאו הכי אינה מגורשת כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (ו, א) דלענין גיטין וקדושין בעינן שיהיו עסוקין באותו ענין או שיפרש. ותניא בתוספתא דגיטין (פ"ו ה"ט) הוליך אשתו הלבלר ונטל גטה ונתנו לה ולא אמר לה הא גיטך ר' יוסי אומר מגורשת ר' יהודה אומר אינה מגורשת רבי אומר אם עסוקין באותו ענין מגורשת ואם לאו אינה מגורשת, והכי נמי אם עסוקין באותו ענין אף על פי שלא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה, אלא מכיון שהם עסוקים באותו ענין אף על פי שנתן לה ואמר לה כנסי שטר חוב זה לא בטליה, דמשום כסופא הוא דקאמר לה. והא דאמרינן אם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו, מלתא בעלמא הוא דאמרינן.

Rashba on Yevamot 113b · Sefaria

Ritva

תאני דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצאת זו שאין לה יד:

ותנא דבי ר' ישמעאל לפי מה שפרש"י ז"ל במ' גטין דקטנה שאינה יודעת לשמור את גטה ואיכה יכולה להתגרש אפי' ע"י אביה ה"ה לזו אפי' לרבי ינאי ואצ"ל לר' ישמעאל וליכא בינו לר' ישמעאל אלא משמעות דורשי' בלחוד אבל ר"ת ז"ל פי' דקטנה שאינה יודעת לשמור את גטה יכולה להתגרש ע"י אביה אם יש לה אב שהרי הוא יכול לשמור את גטה וה"ה לשוטה זו. מי' לסברא דר' ישמעאל בשוטה אפי' יש לה אב אינה מתגרש' ע"י אביה כי אין אביה יכול לשמור שלא תהא חוזר' לבעלה ועדיין היא חוזרת וכן היא בירושלמי ומי' הקטנה שיש לה דעת קצת אפילו לר' ישמעאל יכול למונעה שלא תהא חוזרת וכבר ביארתי הדברים והבאתי הירושלמי במ' קידושין ומס' גיטי' בס"ד:

דיקא נמי דקתני גבי דידיה לא יוציא עולמית פי' דמשום שאין גרושי' כלום מן התורה קתני האי לישנא שאין לגרושי' תקנתא עולמית שאפי' נשאת בגט זה ויש לה כמה בנים תצא מש"כ בחרשת אם נשאת לא תצא ואע"פ שאין לה בנים ואפשר שאפי' שנתגרשה תנשא לכתחלה:

מדקתני אינו דומה האיש כלומ' אינו דומה האיש הזה שאנו דנין בו לאשה שאתם מביאי' לראיה עלינו:

אדרבא מדקאמר אף זו כיוצא בה ש"מ אשה קמבעיא ליה כלומר אף זו פקחת שנתחרשת שאתה חולק עלינו דינה כחרשה מעיקרה שאתה מודה בה. אלא ר' יוחנן לדבריהם קאמר להו פי' ולפי דבריו קשיא אשה והשתא מתפרשא מתני' שפיר:

אמר רבא מעדותו של ר' יוחנן בן גדגדא נלמוד אמר לעדים וכו' עד כיון דאמר לה כנסי שטר חוב וכו' וק"ל והיכי שמעי' מדברי ר' יוחנן בן גדגדא דלא אמרי' בטולי בטלי' וי"ל דה"ק לך רבא כי אחר שלמדנו מעדותו של ר' יוחנן בן גדגדא דלא בעי דעתה בריא לנו מסברא דמשום דאמרי כנסי שטר חוב זה לא בטלה לנתינתו ונתינה לשם גרושי' היא ואמר לעדים לאו דוקא אלא ה"ה אם היה מדבר עמה על עסקי גטה ונתן לה לאלתר וכל שלא אומר לעדים כלום או לא אמ' לה אפי' גט סתם אינה מגורשת אם לא היה מדבר עמה על עסקי גטה וכדמוכח בפ"ק דקדושי' וכבר ביארתי שמועה זו במ' גיטין בס"ד:

Ritva on Yevamot 113b · Sefaria

Meiri

זה שביארנו במשנתנו שהשוטה אינה מתגרשת אף מן התורה הואיל ואינה יכולה לשמור גיטה פירושה אף על ידי האב הא בקטנה אע"פ שאינה יכולה לשמור גיטה כל שהיא מן האירוסין מתגרשת על ידי אביה ואין טעם משלחה וחוזרת מפקיעה שהרי אביה מונעה ואע"פ שגדולי הרבנים חולקים בה כמו שביארנו בפרק התקבל במשנה השלישית הדברים נראין כמו שכתבנו אבל כל שנשאת או שהיא גדולה וצד שטות שבה מעכבה שלא לשמור גיטה אינה מתגרשת אף על ידי אביה ויש מפרשים שאף גדולי הרבנים לא נחלקו בקטנה שמתגרשת על ידי אביה ובשוטה הוא שאמרוה ואחרוני הרבנים כתבו עליהם שאף השוטה מתגרשת על ידי אביה דהא תנא דבי ר' ישמעאל ותנא דבי ר' ינאי לא פליגי אלא דמר מייתי לה מידה ומר מייתי לה מושלחה אבל לענין הדין שוים הם וודאי ר' ינאי דדריש לה מידה מודה הוא דיד אביה כידה הואיל ואינה יכולה לשמור גיטה והילכך לדברי הכל מתגרשת על ידי אביה שאף לר' ישמעאל הוא מעכבה מלחזור והביאוה ממה שאמרו בתלמוד המערב דבי ר' ינאי אמרי משום גרירא ר"ל שנגררת אחר בני אדם לזנות ר' זעירא ור' אילא אמרין משום שאינה יכולה לשמור גיטה ואיכא ביניהו תלת מילין עבר וגירש מאן דמר מפני גרירא גירש מאן דמר שאינה יכולה לשמור גיטה לא גירש יש לה אב מאן דמר מפני גרירא אסור ר"ל לכתחלה מאן דמר שאינה יכולה לשמור גיטה יש לה אב יכולה לשמור את גיטה פעמים שוטה פעמים חלומה מאן דמר מפני גרירא אסור ר"ל לכתחלה מאן דמר שאינה יכולה לשמור גיטה יש לה עתים ויכולה לשמור גיטה אלמא כל שיש לה אב מתגרשת בין למאן דמייתי לה מונתן בידה בין למאן דמייתי לה מושלחה והילכך קטנה שאין בה אלא משום שמירת גיטה מתגרשת על ידי האב לדברי הכל ושוטה לדברי ר' ינאי ור' ישמעאל דסוגיין אף היא מתגרשת על ידי האב דהא לא משום גרירא אתו עלה אלא משום יד הא לר' ינאי דירושלמי דאתי עלה משום גרירא אסור אלא דבדיעבד גירש ומכל מקום אם אין לה אב וגירש על ידי האח מעשה בא לידינו ופסלנוהו ואע"פ שבקצת גמרות ירושלמיות נמצא יש לה בן ואח ואב משום גרירא אסור משום שאינה יכולה הרי יכולה כו' כבר טרחנו ועמדנו על סוגיות מדוייקות שבו ולא מצאנו שם אח אלא יש לה אב ובן ואף הבן תמהנו עליו מה ענין בן לשמירת גט אמו או להיות ידו יד לאמו אלא שחזרנו ובדקנו שכשחזר ואמר מאן דמר שאינה יכולה לשמור את גיטה הוא אומר יש לה אב יכולה לשמור את גיטה ולא הזכיר בה בן ואח ומתוך כך הסכמנו עם גדולי הדור שלא הוזכר שם בן אלא למאן דמר משום גרירא שאע"פ שהבן קפיד הרבה בפגם אמו וטורח לשמרה אסור אבל לענין יד דוקא באב ואף בזו אני חוכך וסבור שאינה מתגרשת אף על ידי האב כסתם תלמוד שלנו שלא דרש ר' ינאי אלא מי שיש לה יד לגרש את עצמה וזו אין לה יד ואביה אין לו עליה כלום אחר שהיא גדולה וכן מאחר שהיא שוטה אי אפשר לו למנעה בדברים שלא לחזור ואלו כן לא נשמטו בתלמוד שלנו שלא להזכירה ודברי כן תלמוד המערב אי אפשר להעמידם לענין פסק או שמא בשוטה שהיא קטנה נאמרה דאלו למאן דאמר משום גרירא אף בקטנה ואף במקום אב אסור וזהו שהזכירו אב ובן ואח לגרירא ולא הזכירו אלא אב בשמירת גט וכן נראה לי עיקר וברור:

מי שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר כנסי שטר חוב זה מגורשת ואין אומרין מדאמר לה שטר חוב בטוליה בטליה אלא משום כיסופא הוא דקאמר הכי הא אם לא אמר לעדים כן אינו גט וכדאיתה פרק הזורק אלא שמגאוני ספרד עושין את שניהם גט פסול ואין הדברים נראין וכבר כתבנו מה שיש לפקפק בשמועה זו בפרק הניזקין:

Meiri on Yevamot 113b · Sefaria

Maharam

תוד"ה יצתה זו וכו' עד וה"מ למימר דאיכא בינייהו יודעת לשמור את גיטה וכו' ולמ"ד שאינה יודעת לשמור את גיטה מותר כצ"ל:

בא"ד אין זה תימה כי יש סוגיא ומימרות כצ"ל:

בא"ד וכן עשה ר"ת מעשה פירוש בקטנה שגירשה ע"י אביה אבל לא בשוטה דהא שוטה אינה מתגרשת עכ"פ מדרבנן כדאמר הכא וצ"ל דבקטנה לא שייך טעמא דמנהג הפקר משום דמשיאין אותה אבל שוטה אין שכיח מי שישא אותה וק"ל:

ד"ה אמר אביי כו' עד דאמר בפיקח שנתחרש שיכול לדבר מתוך הכתב דיכול לגרש וכו' ואר"י דעולמית קאי אנתחרש ואנשתטה כצ"ל ורב פפא השיבו דלמא לא אתי כלל אלא לכדרבי יצחק ור"ל והתם דייק אביי מעולמית דנתחרש והכא דייק מעולמית דנשתטה ורב פפא השיב לו התם דלא קתני עולמית אלא משום נשתטה לחוד וכדרבי יצחק דהכא וק"ל:

Maharam on Yevamot 113b · Sefaria

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

גמרא אי אמרת (חרש לר' אליעזר דעושה תרומתו ספק כל ימיו) חדא דעתא הוא כקידושין כך גירושין, ואי אמרת עתים חלים עתים שוטה קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש. קשה לי תגרש מטעם ספק ספיקא ספק דלמא בשעת קידושין היתה שוטה, ואת"ל חלים היתה דלמא גם בשעת הגט היא חלומה, וי"ל דכל ספק ספיקא צריך שיהיו ב' הספיקות נולדים יחד, ומכאן ראיה לדין זה, ( אב"ה עיין לקמן בחלק הדרוש מערכה ראשונה):

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 113b · Sefaria

Original text

Segment 1

אִי לָאו דַּעְתָּא צִילּוּתָא, וּלְעוֹלָם חֲדָא דַּעְתָּא הוּא. אוֹ דִלְמָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּדַעְתֵּיהּ קְלִישְׁתָּא וְלָאו דַּעְתָּא צִילּוּתָא הוּא, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא: כֵּיוָן דְּעִתִּים חָלִים וְעִתִּים שׁוֹטֶה.

Or perhaps his mind is not clear, i.e., he cannot achieve full and clear understanding, and yet he is always of one mind. In other words, a deaf-mute functions at the same level of intellectual capacity every day. Rav Ashi explains the other possibility: Or perhaps it is obvious to Rabbi Elazar that the mind of a deaf-mute is weak and his mind is unclear, but in this case here, this is Rabbi Elazar’s reasoning: Since he is at times competent and at times imbecilic, without clarity of mind, i.e., he does not function at the same level of understanding every day, therefore the teruma of a deaf-mute is considered teruma that is of doubtful legal status.

Segment 2

לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְהוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְּגֵט. אִי אָמְרַתְּ חֲדָא דַּעְתָּא הוּא — כְּקִדּוּשִׁין כָּךְ גֵּירוּשִׁין.

The Gemara asks: What is the practical difference how one defines the intellectual capacity of a deaf-mute? The Gemara answers: It makes a difference with respect to divorcing his wife with a bill of divorce. If you say that a deaf-mute has one consistent mind, his divorce is equivalent in status to his betrothal. Since he had a weak mind at the time of his betrothal, he has the same level of competence at his divorce and therefore he may divorce his wife.

Segment 3

וְאִי אָמְרַתְּ עִתִּים חָלִים וְעִתִּים שׁוֹטֶה — קַדּוֹשֵׁי מָצֵי מְקַדֵּשׁ, גָּרוֹשֵׁי לָא מָצֵי מְגָרֵשׁ. מַאי? תֵּיקוּ.

But if you say that he is at times competent and at times imbecilic, he may betroth a woman, as the Sages are stringent and assume that he was healthy and of clear mind at the time; however he cannot divorce her, due to a concern that he was competent when he betrothed her but he is incompetent now. If so, what is Rabbi Elazar’s reasoning? No solution is found, and therefore the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

Segment 4

נִשְׁתַּטֵּית וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: דְּבַר תּוֹרָה שׁוֹטָה מִתְגָּרֶשֶׁת, מִידֵּי דְּהָוֵה אַפִּקַּחַת בְּעַל כׇּרְחָהּ. וּמָה טַעַם אָמְרוּ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת? שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר.

§ The mishna taught that one whose wife became imbecilic may not divorce her. Rabbi Yitzḥak said: By Torah law, an imbecilic woman may be divorced, just as it is in the analogous case of a halakhically competent woman who was divorced against her will. Since there is no need for a woman to agree to receive a bill of divorce, an imbecile’s lack of sound mind does not prevent her from being divorced. And if so, what is the reason that the Sages said that an imbecilic woman may not be divorced? The reason is so that people should not treat her in the manner of ownerless property. Since she is not of sound mind and has no husband to protect her, there is a concern that people might treat her in a disrespectful fashion.

Segment 5

הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּיוֹדַעַת לִשְׁמוֹר גִּיטָּהּ וְיוֹדַעַת לִשְׁמוֹר עַצְמָהּ — מִי נָהֲגִי בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר? אֶלָּא, דְּאֵין יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר לֹא גִּיטָּהּ וְלֹא עַצְמָהּ.

The Gemara inquires: What are the precise circumstances of this case? If we say that this woman knows how to guard her bill of divorce, i.e., she understands the concept of a bill of divorce, and she also knows how to take care of herself, would people treat her in the manner of ownerless property? She is capable of protecting herself. Rather, the mishna is evidently referring to a woman who does not know how to guard her bill of divorce, nor does she know how to take care of herself.

Segment 6

דְּבַר תּוֹרָה שׁוֹטָה מִתְגָּרֶשֶׁת? וְהָא אָמַר דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: ״וְנָתַן בְּיָדָהּ״, מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ יָד לְגָרֵשׁ עַצְמָהּ, יָצְתָה זוֹ, שֶׁאֵין לָהּ יָד לְגָרֵשׁ עַצְמָהּ.

The Gemara asks: Is it correct that by Torah law an imbecilic woman may be divorced? But didn’t a Sage of the school of Rabbi Yannai say, with regard to the verse: “He shall write her a bill of divorce and give it into her hand” (Deuteronomy 24:3), that this refers only to a woman who has a hand, i.e., she has enough intellectual capacity to accept a bill of divorce for herself. This serves to exclude this imbecilic woman, who does not have a hand to accept her divorce for herself.

Segment 7

וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ״, מִי שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת, יָצְתָה זוֹ, שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְחוֹזֶרֶת.

And the school of Rabbi Yishmael taught this slightly differently. The verse continues: “And send her out of his house” (Deuteronomy 24:3); this indicates that one may divorce only the type of woman whom he will send away and she will not return. It serves to exclude this imbecilic woman, as he will send her away and she will return, as she does not understand the concept of divorce.

Segment 8

לָא צְרִיכָא, דְּיוֹדַעַת לִשְׁמוֹר גִּיטָּהּ וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר עַצְמָהּ. דְּבַר תּוֹרָה שׁוֹטָה מִתְגָּרֶשֶׁת, דְּהָא יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר גִּיטָּהּ. וַאֲמוּר רַבָּנַן לָא לַיפְּקַהּ, שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר.

The Gemara explains: No, Rabbi Yitzḥak’s halakha is necessary in the case of a woman who knows how to guard her bill of divorce but does not know how to take care of herself. By Torah law this imbecilic woman may be divorced, as she knows how to safeguard her bill of divorce, and yet the Sages said that her husband should not divorce her, so that people should not treat her in the manner of ownerless property, because she does not know how to take care of herself.

Segment 9

אָמַר אַבָּיֵי: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי גַּבֵּי דִידַהּ ״נִשְׁתַּטֵּית לֹא יוֹצִיא״, וְגַבֵּי דִידֵיהּ ״לֹא יוֹצִיא עוֹלָמִית״. מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי ״עוֹלָמִית״ וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּלָא קָתָנֵי ״עוֹלָמִית״? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, הָא — דְּאוֹרָיְיתָא, הָא — דְּרַבָּנַן.

Abaye said: The language of the mishna is also precise in this case, as it teaches with regard to this woman that if she became an imbecile he may not divorce her; and yet, with regard to the husband, the mishna states that if he became an imbecile he may never divorce her. What is different here, that the mishna teaches using the word: Never, and what is different there, that it does not teach: Never? Rather, one can learn from here that this halakha , that an imbecilic man may not give a divorce, applies by Torah law, and this one, that a man may not divorce an imbecilic woman, applies by rabbinic law, and therefore the mishna does not add the phrase: Never.

Segment 10

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ? רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, אִישׁ פְּשִׁיטָא לֵיהּ, וְאִשָּׁה קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ. אוֹ דִלְמָא: אִשָּׁה פְּשִׁיטָא לֵיהּ, וְאִישׁ קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ.

§ The mishna taught that Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: What is the reason that the husband of a woman who became a deaf-mute may divorce her, whereas a man who becomes a deaf-mute may not divorce his wife? A dilemma was raised before the scholars with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri: Is it obvious to him that a deaf-mute man may not divorce his wife, and he raised his dilemma with regard to a woman, i.e., why she may be divorced if she is a deaf-mute? Or perhaps, it is obvious to him why one may divorce a deaf-mute woman, and he raised his dilemma with regard to a deaf-mute man, i.e., why he may not divorce his wife.

Segment 11

תָּא שְׁמַע, מִדְּקָאָמְרוּ לֵיהּ: אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת, שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצֵאת לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ — שְׁמַע מִינַּהּ אִישׁ קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ. אַדְּרַבָּה, מִדְּקָאָמְרוּ לֵיהּ: אַף זוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ — שְׁמַע מִינַּהּ אִשָּׁה קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ.

The Gemara cites a proof: Come and hear from what the Rabbis said in response to Rabbi Yoḥanan ben Nuri: The man who divorces his wife is not similar to the woman who is divorced, as the woman is divorced whether she is willing or unwilling, and the man divorces his wife only willingly. Learn from here that Rabbi Yoḥanan ben Nuri raised his dilemma with regard to a deaf-mute man, not a woman, as the reply of the Rabbis is referring to the man, not the woman. The Gemara rejects this proof: On the contrary, from the fact that the Rabbis said to him: This woman, too, has a similar status, one can learn from here that he raised his dilemma with regard to a deaf-mute woman.

Segment 12

אֶלָּא, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר לְהוּ: לְדִידִי, כִּי הֵיכִי דְּאִישׁ לָא מָצֵי מְגָרֵשׁ — אִשָּׁה נָמֵי לָא מִיגָּרְשָׁא, אֶלָּא לְדִידְכוּ, מַאי שְׁנָא אִשָּׁה וּמַאי שְׁנָא אִישׁ! אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת.

Rather, Rabbi Yoḥanan ben Nuri spoke to the Rabbis in accordance with their statement, i.e., he formulated his statement so as best to argue with their opinion, as follows: According to my opinion, just as a deaf-mute man cannot divorce his wife, so too a deaf-mute woman cannot be divorced. However, according to your opinion, what is the difference between the case of a deaf-mute woman and the case of a deaf-mute man? They said to him: The man who divorces his wife is not similar to the woman who is divorced.

Segment 13

הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן וְכוּ׳. אָמַר רָבָא: מֵעֵדוּתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא, אָמַר לְעֵדִים: ״רְאוּ גֵּט זֶה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן״, וְאָמַר לָהּ: ״כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה״ — הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

The mishna taught: Rabbi Yoḥanan ben Gudgada testified that in the case of a deaf-mute minor whose father married her off, which is a marriage that is valid by Torah law, she may nevertheless be divorced once she matures. Rava said: From the testimony of Rabbi Yoḥanan ben Gudgada one may learn that if a husband said to witnesses: See this bill of divorce that I am giving my wife, and yet he said to her: Take this promissory note, she is divorced, despite the fact when he gave his wife the bill of divorce she did not know what it was.

Segment 14

מִי לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא לָא בָּעֵינַן דַּעְתַּהּ, הָכָא נָמֵי לָא בָּעֵינַן דַּעְתַּהּ. פְּשִׁיטָא?

This halakha is derived from Rabbi Yoḥanan ben Gudgada’s statement in the following manner: Didn’t Rabbi Yoḥanan ben Gudgada say that we do not require her consent, as there is no need for the woman to understand that she is receiving a bill of divorce? Here, too, we do not require her consent, and even if she believes that she is receiving a bill of debt, she is divorced. The Gemara asks: Isn’t it obvious that there is no need for the woman’s consent? What is the novel element in Rava’s statement?

Segment 15

מַהוּ דְּתֵימָא: מִדַּאֲמַר לַהּ ״כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה״ — בַּטּוֹלֵי בַּטְּלֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. אִי אִיתָא דְּבַטְּלֵיהּ — לְעֵדִים הֲוָה קָאָמַר לְהוּ, וּמִדְּלָא אֲמַר לְעֵדִים — לָא בַּטְּלֵיהּ וְלָא מִידֵּי. וְהַאי דְּקָאָמַר הָכִי — מֵחֲמַת כִּיסּוּפָא הוּא דְּקָאָמַר לְהוּ.

The Gemara answers that Rava’s statement is necessary, lest you say: From the fact that the husband said to her: Take this promissory note, he has thereby nullified the bill of divorce. Rava therefore teaches us that this is not the case, for if it is so, that he nullified the bill of divorce, he would have said so to the witnesses. And from the fact that he did not say this to the witnesses, he evidently did not nullify the bill of divorce at all. And the reason that the husband said this, i.e., that she should take this bill of debt, it was due to shame that he said this to her, as he meant to divorce her all along, but he did not want her to know at the time what he was doing.

Segment 16

רַב יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא אִירְכַסוּ לֵיהּ מַפְתְּחֵי דְּבֵי מִדְרְשָׁא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבְּתָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי פְּדָת. אֲמַר לֵיהּ: זִיל

The Gemara relates a story: Rav Yitzḥak bar Bisna lost the keys to the study hall, and therefore they could not come into the study hall from the public domain on Shabbat. It was impossible to open the synagogue, as they could not bring the key because it is prohibited to carry in the public domain. He came before Rabbi Pedat to ask what to do. Rabbi Pedat said to him: Go

Yevamot 113b

Yevamot 113b

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharam

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text