Commentary page
Sotah 40b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSotah 40b
Sotah 40b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 193 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
וכל כך למה שבמקדש אומר את שלשתן ברכה אחת:
שאין עונין אמן במקדש ואין כאן במה להפסיק:
קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם בספר עזרא כתיב שכל ברכה שהיו מברכין במקדש כך היו מברכין ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם למגן אברהם וכן למחיה המתים:
ויברכו שם כבודך ושאר העם יענו בשכמל"ו שהעם עונין להלל ולהודות:
מתני' ברכות כ"ג ביום הכפורים לאחר שכלתה עבודת היום קורא בתורה כדמפרש ואזיל ומברך שמנה ברכות כדבעינן למימר לקמן:
חזן הכנסת שמש הכנסת שטורח עיסקי הכנסת עליו להכניס ולהוציא ולהפשיט את התיבה ולהכין הכל:
ראש הכנסת על פיו נחתכין דברי הכנסת מי יפטיר בנביא מי יפרוס על שמע מי ירד לפני התיבה:
סגן המוכן תחת כ"ג שאם יארע בו פסול ישמש תחתיו:
14 more comments on this page.
Rashi on Sotah 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
וכל כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש תימה והלא היו עונין ברוך שכמל"ו כשהיו שומעין שם הקדוש כדתנן בפרק אמר להן הממונה (יומא דף לה:) ובפרק טרף בקלפי (יומא דף לט.) וזה היה הפסק גדול מעניית אמן ועוד שהיו נופלין על פניהם שהרי כשהיו שומעין את השם מפי כהן גדול בשעת הגרלה היו נופלין על פניהם כדאיתא בירושלמי הקרובים היו נופלין על פניהם והרחוקים היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואלו ואלו לא היו זזין משם עד שהיה מתעלם מהן ונראה דהתם ה"פ הקרובים היו נופלים וכ"ש שהיו אומרים בשכמל"ו אבל הרחוקים לא היו נופלין אלא בלא נפילה היו אומרים והיה שם הקדוש מתעלם ומשכח מן השומעים קודם שהיו זזין משם מ"מ קא חזינן שהיו מפסיקין בענייתן בשכמל"ו ושמא היו עונין בשכמל"ו לאלתר כשהיו שומעין שם הנכבד והנורא ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק ולפי שלא היו מפסיקין בין פסוק לפסוק חשוב להו כמו ברכה אחת:
ומנין שעל כל ברכה תהלה שנא' ומרומם על כל ברכה ותהלה ואותה תהלה מפרש בפ"ב דמסכת תענית (דף טז:) שהיא בשכמל"ו:
שמעת מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב פי' הרב ר' יצחק בר מרדכי בפרק בא לו (יומא סט:) נראה דאסגן קאי שמקבל ס"ת מראש הכנסת ואינה מקבלה מחזן בית הכנסת נמצא שזה חלק לו לסגן כבוד שראש הכנסת צריך לקבל מיד חזן הכנסת וליתן לסגן ומשני אביי כולה משום כבודו דכ"ג דסופו לקבלה מיד הסגן אע"פ שסגן חשוב ומכובד עדיין כהן גדול מעולה ממנו:
שמעת מינה וא"ת אמאי לא משני כגון דפליג ליה כ"ג יקרא לסגן וסגן לראש הכנסת כדפסיק התם ביש נוחלין (ב"ב דף קיט:) והילכתא חולקין והילכתא אין חולקין קשיא הילכתא אהילכתא ל"ק הא דפליג ליה רביה יקרא הא דלא פליג ליה י"ל הכא בסתמא קתני דלעולם היה המנהג כך בין פליג בין לא פליג ופלוגתייהו התם נמי בין פליג בין לא פליג דאי פלוגתייהו בדפליג לפסוק בהדיא כמ"ד חולקין ואי בדלא פליג לפסוק כמ"ד אין חולקין:
והאמר מר אין ישיבה בעזרה לא ידעתי מקומו ומייתי לה בפ"ק דתמיד (דף כז.) ובפ' עשרה יוחסין (קדושין עח:) ובפ' ב' דיומא (דף כה.) ובתוספות רבי הראני דבחלק (סנהדרין קא:) בגמ' דג' מלכים מקומו ומורי הרב רבי מאיר בר קלונימוס הראני מקומו בתוספתא דסנהדרין בפרק כהן גדול ונראה דבתוספתא דר' חייא מקומה דהא מקשה בירושלמי לא כן תני רבי חייא לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ואמר ר' אמי בשם ר"ל אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה תיפתר שסמך לו בכותל וישב לו והכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' אמר ר' אייבו ב"ר נגרי שישב עצמו בתפלה תמן תנינן יצאת כת הראשונה וישבה לה בהר הבית השניה בחיל השלישית במקומה רבי נחמיה בשם ר' מנא מי תנינן ישבה לה (לא) במקומה עמדה לה במקומה והא דרבי אמי דמייתי בירושלמי דאף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה במקומה בתחילת מדרש שוחר טוב והתם משמע דלבית דוד היה מתוקן כסא ושם היתה ישיבה וי"ל שאותו כסא היה חוץ לעזרה והכי איתא התם אשרי האיש זש"ה ויבא המלך דוד וישב לפני ה' וכן תני רבי חייא אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד רבי אמי בשם ריש לקיש אמר אין ישיבה בעזרה אלא במקום מלכות בית דוד בלבד משמע דבאותו מקום היתה ישיבה לכל אדם ומינה דייק דכסאו היה נתון חוץ לעזרה מכלל דאף לעצמו אין ישיבה בעזרה ותו התם וכן הוא אומר וישב לפני ה' ולא כן א"ר הונא בשם רבי שמעון אין ישיבה למעלה שאין להם קפיצת רגל שנאמר ורגליהם רגל ישרה וכתיב שרפים עומדים ממעל לו וכתיב וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו למעלה אין ישיבה ודוד יושב אמר רבי אמי אף למלכי בית דוד אין להן ישיבה בעזרה מהו וישב לפני ה' שסמך עצמו לכותל ולמי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל הוי אומר לכ"ג שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא אם כן מהו וישב שישב עצמו בתפלה וקשה לר"י אם לכ"ג היתה ישיבה א"כ מאי מקשה הכא והא אנן בכ"ג קיימינן ותו קשיא מפ' שני דזבחים (דף יט:) דאמר התם כיצד קידש מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית ומקדש אמר לו הפלגת אי אפשר לעשות כן שפיר קאמר ליה אמר רב יוסף חבירו מסייעו מאי בינייהו עמידה מן הצד איכא בינייהו:
Tosafot on Sotah 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה קומו וברכו כו' למחיה מתים עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד ויברכו שם כבודך ושאר כו' עכ"ל וכ"ה בברייתא פרק ג' דתענית ומנין שעל כל ברכה וברכה תהלה שנאמר ויברכו שם כבודך ומרומם כו' וכצ"ל בשמעתין בברייתא וק"ל:
תוס' בד"ה וכל כך למה כו' אלא בלא נפילה היו כו' עכ"ל כצ"ל:
בד"ה והאמר מר אין כו' לא היתה ישיבה בעזרה תיפתר שסמך לו כו' והכתיב כו' וישב לפני ה' כו' שישב עצמו בתפלה עכ"ל כצ"ל וזו היא דעת אחרת דמעיקרא מפרש וישב מלשון סמיכה ומדשינה הכתוב למכתב וישב במקום וסמך מפרש לה נמי מלשון יישוב תפלה וכן צ"ל לקמן במדרש שוחר טוב דמעיקרא אמר וישב מלשון סמיכה ולבסוף מלשון יישוב תפלה וק"ל:
בא"ד מי תנינן ישבה לה במקומה עמדה לה במקומה עכ"ל כצ"ל ופירוש דהמקשה הוה ס"ד דהאי שלישית במקומה קאי אישבה לה דקתני ברישא והמתרץ השיב לו דמי קתני בסיפא ישבה במקומה וכיון דלא קתני הכי יש לפרשה עמדה במקומה וק"ל:
בא"ד ותו קשיא מפ"ב דזבחים כו' עמידה מן הצד כו' עכ"ל לכאורה נראה פי' לדבריהם דתו קשיא להך מדרש דלכהן גדול יש ישיבה בעזרה ובפרק ב' דזבחים גבי קידוש קאמר לכ"ע דבעי עמידה ולא ידענא מאי קושיא דאימא דבשאר כהנים קמיירי התם דלא רשאין לישב ואף אם נאמר כיון דסתמא קאמר התם מיירי נמי בכהן גדול הא התם בשעת קידוש קאמרינן הכי כדפריך וליתב מיתב ומשני אמר קרא לשרת ושרות מעומד אבל בלא עבודה אפשר דיכול לישב ונראה שחסר כאן מן התוספות סוף הסוגיא דהתם וכצ"ל בתוס' ופריך וליתב מיתב ומשני כו' ור"ל דאשמעתין דאמרינן אין ישיבה בעזרה אפילו לכהן גדול תו קשיא מפ"ב דזבחים דפריך וליתב מיתב ומשני אמר קרא לשרת כו' דמשמע דבלאו קידוש מצי לישב מיהו התוס' דהתם כתבו דהאי וליתב מיתב לאו ישיבה ממש קאמר אלא סמיכה כו' ע"ש ותו לא מידי:
Chidushei Halachot on Sotah 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Sotah, daf 40, Amud Bet, about 193 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 19 words
Opens “וְכׇל כָּךְ לָמָּה — לְפִי שֶׁאֵין עוֹנִין…”
- Segment 241 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹנִין ״אָמֵן״ בַּמִּקְדָּשׁ…”
- Segment 322 words
Opens “מַתְנִי׳ בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד? חַזַּן הַכְּנֶסֶת…”
- Segment 427 words
Opens “וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא ״אַחֲרֵי מוֹת״,…”
- Segment 523 words
Opens “וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל…”
- Segment 68 words
Opens “גְּמָ׳ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם…”
- Segment 78 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלַּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל…”
- Segment 832 words
Opens “וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְכוּ׳. ״עוֹמֵד״…”
- Segment 99 words
Opens “כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים, הָכָא נָמֵי…”
- Segment 1014 words
Opens “מֵיתִיבִי: וְהֵיכָן קוֹרִין בּוֹ — בָּעֲזָרָה, רַבִּי…”
Sages named on this page
- Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim
A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…
Source: Sotah 40b · Segment 10 — “…בּוֹ — בָּעֲזָרָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהַר…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Sotah 40b · Segment 7 — “אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלַּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל הוּא.”
Original text
וְכׇל כָּךְ לָמָּה — לְפִי שֶׁאֵין עוֹנִין ״אָמֵן״ בַּמִּקְדָּשׁ.
The Gemara asks: And why does the practice in the Temple differ so much from outside the Temple? Because one does not answer amen in the Temple, and therefore there is no pause between the blessings.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹנִין ״אָמֵן״ בַּמִּקְדָּשׁ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם״. וּמִנַּיִן שֶׁעַל כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תְּהִלָּה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה״. עַל כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תֵּן לוֹ תְּהִלָּה.
The Sages taught: From where is it derived that one does not answer amen in the Temple? As it is stated: “Stand up and bless the Lord, your God, from everlasting to everlasting” (Nehemiah 9:5). This blessing is recited instead of amen in the Temple. And from where is it derived that for each and every blessing in the Temple the people respond with these words of praise? As it is stated: “And let them say: Blessed be Your glorious name, which is exalted above all blessing and praise” (Nehemiah 9:5). This verse indicates that for each and every blessing, you should give Him praise. However, those present do not respond amen.
מַתְנִי׳ בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד? חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל,
MISHNA: How are the blessings of the High Priest recited on Yom Kippur? The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stands on the Temple Mount, and the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the deputy High Priest gives it to the High Priest.
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא ״אַחֲרֵי מוֹת״, וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: יָתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. ״וּבֶעָשׂוֹר״ שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.
And the High Priest stands; and receives the Torah scroll; and reads the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1–34), and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26–32); and furls the Torah scroll; and places it on his bosom; and says: More than what I have read before you is written here. He then reads by heart the portion beginning with: “And on the tenth,” from the book of Numbers (see 29:7–11).
וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָיה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם, וְהַשְּׁאָר תְּפִלָּה.
And after the reading the High Priest recites the following eight blessings: A blessing concerning the Torah, and concerning the Temple service, and concerning thanksgiving, and concerning forgiveness for iniquity, and concerning the Temple, and concerning the Jewish people, and concerning the priests, and concerning Jerusalem, and the rest of the prayer.
גְּמָ׳ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב.
GEMARA: The Gemara suggests: You can learn from the fact that the head of the synagogue and the deputy High Priest receive the Torah scroll before the High Priest that honor may be given to a student in the presence of the teacher. Although the High Priest is considered everyone’s teacher and master, honor was nevertheless extended to other individuals in his presence without fear of impugning the High Priest’s honor.
אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלַּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל הוּא.
Abaye said: A proof may not be adduced from here. Usually one does not show honor for a student in the presence of the teacher, but here the entire process is for the honor of the High Priest. The passing of the Torah scroll to people of increasing importance demonstrates that the High Priest is considered the most important of all those present.
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְכוּ׳. ״עוֹמֵד״ — מִכְּלָל דְּיוֹשֵׁב הוּא? וְהָאָמַר מָר: אֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳ וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי וְגוֹ׳״!
It is stated in the mishna: And the High Priest stands, and receives the Torah scroll, and reads from it. The Gemara asks: From the fact that he stands, it can be understood by inference that until that point he had been sitting. But didn’t the Master say ( Tosefta , Sanhedrin 4:4) that sitting in the Temple courtyard is permitted only for kings from the house of David, as it is stated: “Then King David went in, and sat before the Lord; and he said: Who am I, O Lord God, and what is my house, that You have brought me thus far?” (II Samuel 7:18).
כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים, הָכָא נָמֵי בְּעֶזְרַת נָשִׁים.
The Gemara answers: As Rav Ḥisda said in a similar context: This took place not in the Israelite courtyard, where the prohibition against sitting applies, but in the women’s courtyard. Here, too, the reading was in the women’s courtyard, where it is permitted to sit, as it does not have the sanctified status of the Temple itself.
מֵיתִיבִי: וְהֵיכָן קוֹרִין בּוֹ — בָּעֲזָרָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר:
The Gemara raises an objection from a baraita ( Tosefta 7:13): And where does the High Priest read from the Torah scroll? He reads from it in the Temple courtyard. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: He reads from it on the Temple Mount, as it is stated: