Commentary page

Sotah 33b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sotah 33b

Sotah 33b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 314 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ור' יהודה האי גזירה שוה דעניה ואמירה מאי עביד ליה:

עניה עניה גמר גזירה שוה דעניה עניה למד מרבו ג"ש דקול קול לא שמע ואין האדם דן גז"ש אא"כ קבלה:

כל מקום שנאמר כה ככה עניה ואמירה בדבר התלוי בדיבור אינו אלא לשון קודש:

ה"ג כה כה תברכו כלומר לענין נשיאות כפים איתמר דילפי לה רבנן לקמן (סוטה דף לח.) בגזירה שוה ואתא ר' יהודה למימר בגופה כתיב:

ה"ג ככה דחליצה עניה ואמירה דלוים ולא גרסינן מלוים כלומר לענין לוים אמר דילפי לה רבנן בקול קול ואתא איהו למימר דמעניה עניה ילפה מיבמה דכתיב בה ככה:

הלא המה בעבר הירדן כשהיו ישראל במדבר נאמר להם סימני הר גריזים ועיבל ומקומם שהם בעבר השני של ירדן ישראל היו למזרח הירדן כדכתיב בני גד ובני ראובן לקחו נחלתן מעבר לירדן יריחו קדמה מזרחה (יהושע י״ג:ל״ב) ונאמר להם שההרים האלה במערב הירדן ואילך הרבה להלן מן הירדן לצד מערב ולא סמוך לירדן:

אחרי דרך מבוא השמש ומהו מבוא השמש זהו מזרח שהשמש באה משם כלומר רחוק ממזרחו של ירדן ומצינו בבראשית רבה כל מקום שנאמר אחרי מופלג:

שיושבים בהם כותיים עכשיו הן יושבין בהן שהושיבן בהם סנחריב כשהגלה עשרת השבטים דכתיב ויבא מלך אשור אנשים מבבל ומכותה ומעוא וגו' ויושיבם בערי שמרון (מלכים ב יז) והנך ערי שומרון נינהו כדתניא במתניתין שבשומרון:

14 more comments on this page.

Rashi on Sotah 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

מול הגלגל סמוך לגלגל משמע מקום הרואה את הגלגל כדאמר (חולין דף יט:) ממול ערפו מול הרואה את העורף ולהכי אמר רבי אלעזר מול הגלגל והלא לא ראו את הגלגל ירושלמי מה מקיים ר"א הר גריזים והר עיבל שתי גבשושית היו עשוי וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום על דעת ר"א לא זזו ממקומם ותו בירושלמי דר' ישמעאל אומר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנים נאמרו ז' שנים שכיבשו ושבע שנים שחילקו ודכוותיה לא נאמר ברכות וקללות אלא לאחר י"ד שנים היתיב ר' חנינא קמיה ר' מנא והכתיב והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה א"ל אבנים הקימו אותם מיד ברכות וקללות לאחר י"ד שנים נאמרות:

וכשהחזירוהו למקומו ואי קשה והא בדברי הימים (ב ה) כתיב וישאו הלוים את הארון תריץ דהאי אחד מכ"ד מקומות שנקראו הכהנים לוים דהא כתיב התם ויעלו את הארון ואת אהל מועד וגו' וכתיב העלו אותם הכהנים הלוים ופירוש הכהנים הארון והלוים אהל מועד וכליו וכתיב ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו וכתיב במלכים וישאו הכהנים את הארון וכתיב ויעלו את ארון ה' ואת אהל מועד וגו' וכתיב ויעלו אותם הכהנים והלוים אי נמי הכהנים נטלוהו ממקומו אשר נטה לו דוד ומסרוהו ללוים והלוים נשאו עד ההיכל והכניסוהו הכהנים לדביר הרי כל המקראות מקויימים ועל זה אמר רבי יוסי כשהחזירוהו למקומו:

Tosafot on Sotah 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

הר גריזים והר עיבל אף על פי שסמננו את מקומם במשנתנו נחלקו בה בסוגיא זו ועיקר מחלקתם במקרא שכתוב בהם כשהיו במדבר וסיים להם את מקומם ואמר הלא המה בעבר הירדן וכו' והם היו בצד מזרחי של ירדן וכמו שמצינו בבני גד ובני ראובן שלקחו נחלתם קודם שיעברו ונאמר בהם קדמה מזרחה ואמר שהם מעבר הירדן השני שהוא צד הירדן המזרחי ולדעת ר' יהודה פירושו מעבר הירדן הרבה לצד מערב ולא סמוך לירדן ואחרי דרך מבוא השמש פירוש מבוא השמש לדעתו המזרח שהשמש בא משם ואחרי פירושו רחוק כלומר רחוק מצד המזרחי בארץ הכנעני היושב בערבה אלו הר גריזים והר עיבל שכותיים יושבים שם ר"ל שעכשו הם יושבים שם שסנחריב הושיבם שם כשהגלה עשרת השבטים וכדכתיב ויבא מלך אשור אנשים מכותה ומספרוים ויושיבם בערי שומרון והרים אלו בערי שומרון היו כמו שהוזכר במשנה ופי' היושב בערבה פירושו שעתיד להתיישב בו עם היושב בערבה מול הגלגל סמוך לגלגל לצד מערב הגלגל והגלגל הוא המלון שלנו בו היום שעברו את הירדן ויותר מששים פרסאות היו מן הירדן לשם אלא שקפצה להם הארץ והרים אלו היו עדיין מן הגלגל ולהלן ואצל אילוני מורה הוא שכם ואף בספרי כותיים כתוב כן ר"ל שאילוני מורה הוא שכם אלא שלא ידעוה ללמוד מגזרה שוה על הדרך שלמדנוה אנו כמו שהתבאר במשנה והוא שאמר רבי אליעזר בדבר זה זייפתי ספרי כותיים כלומר העמדתים בחזקת מזוייפים על דרך והרשיעו את הרשע ר"ל שיעמידוהו בחזקת רשע וכן אני ה' פתיתי את הנביא כלומר פרסמתיו שהוא מפותה וכן ללצים הוא יליץ וכן הרבה:

ונשוב לענין הסוגיא והוא שלדעת רבי אליעזר סמוך לירדן היה בצד המערבי שבו והרי נאמר והיה בעברכם תקימו וכו' משמע שביום שעברו הקימו האבנים בהר עיבל ומבוא השמש פירושו המערב ור"ל רחוק מן המערב הרבה וסמוך לצד המזרחי של ירדן ורחוקים היו מן הגלגל שהגלגל היה יותר לצד המערב וכן מה שנאמר בארץ הכנעני אינו שהרי שכם חוי היה וכן היושב בערבה אינו שהרי החוים בין הרים וגבעות היו יושבים ואף מול הגלגל אינו שכשהיו בהר עיבל עדין לא ראו הגלגל אלא לא בא הכתוב אלא ללמד שכמו שהראה להם דרך בראשונה ר"ל ביציאת מצרים בעמוד ענן כך הראה להם כאן כלומר שיישיר להם את שביליהם והורה להם שכשיעברו את הירדן לא ילכו דרך החוי שהיא דרך הרים וגבעות אלא שיקיפו וילכו דרך כבושה והיא דרך ארץ הכנעני שהיתה ככר וערבה:

כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום היה ארון נוסע אחר שני דגלים כמו שסדור בפרשת נשא ואותו היום נסע תחלה שהרי נאמר לפניכם ר"ל לפני כלכם בכל יום היו הלוים נושאים אותו שהרי בני קהת היו ממונים בכך ואותו היום נשאוהו כהנים שנאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים ובשלשה מקומות מצינו שנשאו הכהנים את הארון אחת כשעברו את הירדן ואחת כשהקיפו את יריחו שנאמר ויקרא יהושע אל הכהנים וכו' שאו את ארון וכו' ואחת כשהחזירוהו למקומו ר"ל לבית קדשי הקדשים בימי שלמה שנאמר וישאו הכהנים את הארון וזה שהוא קוראו חזרה למקומו הוא מפני שכשהוגלה הארון בימי עלי לארץ פלשתים ניטל מתוך המשכן שעשה משה שהיה בית קדשי הקדשים במקומו המיוחד לו וכשבנה שלמה בית המקדש חזר למקום המיוחד לו ג"כ והוא שכתוב ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית:

ונשוב לענין הסוגיא והוא שמכיון שנטבלו רגלי הכהנים בירדן בכניסתן לתוכו מצד מזרח הירדן חזרו המים לאחוריהם שלא ירדו מן הכהנים ולמטה אלא המים עומדים ונגבהים למעלה נד אחד והכהנים עמדו שם עד שעברו כלם וגבהן של מים נחלקו בה שלדעת ר' יהודה היה שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל שהיה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וכשהיה עובר שיעור מיל אחד היה גובה המים עולה למיל אחד וכן כלם שבודאי כחנייתן עברו ר"ל כל רוחב מחניהם ביחד ולא זה אחר זה ואמרו לו אפי' לדבריך שכחנייתן עברו וכי אתה מדמה מרוצת המים למרוצת האדם והלא כשעבר מן המחנה שיעור מיל אחד כבר באו מן המים שיעור כמה מילין ומאחר שכשהגיעו לסוף שיעורם נאמר עליהם שחזרו למקומן היו שוטפין אותם אלא לא חזרו למקומם עד שעברו כלם וכשעברו כלם כבר היו המים נגדשים יותר מכמה מילין ובעוד שהיו ישראל בירדן הוכיחם והזהירם שתהא כונתם שהם עוברים על מנת להוריש את יושבי הארץ וצוה להקים שתים עשרה אבנים בירדן ולהביא שתים עשרה אחרות במלון ובא בקבלה על אותם אבנים שכל אחת היתה משקלה ארבעים סאה והדבר ידוע שכל משא שהאדם מגביהו על כתפו אינו אלא שליש משא שהוא נושא כשאחר מסייעהו:

ומכאן אתה מחשב לאשכול של מרגלים שנאמר בו וישאוהו במוט בשנים ובא בקבלה שני מוטות היו זו כנגד זו וארבעה נושאים אותם ועוד משא אחר תחת אותו משא בשני מוטות אחרות רחבן לאורך הראשונות שהיו מגביהין וסומכין את הראשונות וארבעה אחרים היו נושאים אותו ונמצאו שמנה שכל אחד משאו ק"כ סאין ונמצא משקל הכל תתק"ס סאין ולא נתכוינו אלא לקלקלה ואע"פ שהכתוב מוכיח שבמצות השם נעשה וכדכתיב שלח לך אין זה כלום שאין אדם בורר חלק רע לעצמו במה שיודע שהוא רע וכל שכן שאין הקב"ה מצוה לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה אלא הם שאלו כן וכמו שכתוב בתורה ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו והקב"ה אמר שלח לך לדעתך כלומר שאיני מעכב:

ונשוב לעניננו והוא שאחר שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו מי הירדן למקומם ונתקו כפות רגלי הכהנים לחרבה ר"ל שהם היו עומדים בשפת הכניסה וחזרו לאחוריהם לצד הכניסה עד שהיו חוץ לירדן ונמצא הירדן מפסיק בין הארון והכהנים ובין כל ישראל והארון נשא את נושאיו בנס ועברו והקימו האבנים בירדן ועוד הקימו בהר עיבל ובנו מהם מזבח וכתבו בהם את התורה בשבעים לשון והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו וברכו וקפלו את האבנים והביאום במלון והוא הגלגל וקודם שבאו לגלגל עמדו בהר גריזים ובהר עיבל וקראו ברכות וקללות נמצא שביום שעברו את הירדן באו להר גריזים ולהר עיבל והביאו את האבנים וסדום וכתבו עליהם כל דברי התורה ובנו מזבח והקריבו קרבנות ואכלו ושתו ושמחו וקראו ברכות וקללות וקפלו את האבנים ולנו בגלגל:

Meiri on Sotah 33b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא מבוא השמש מקום שהחמה זורחת כו' ורש"י פי' בחומש אחרי אחר העברת הירדן הרבה מהלאה למרחוק כו' ודרך מבוא השמש לצד מערב דהיינו שקיעת החמה וכמ"ש הרא"ם וצ"ע שזה דלא כמאן מהני תנאי דלמ"ד דרחוקים מן הירדן היה מפרש מבוא השמש היינו זריחת השמש ולמאן דמפרש מבוא השמש שקיעת החמה הא קאמר דסמוך לירדן הוי גם מה שפרש"י בחומש מול הגלגל רחוק מן הגלגל הוא דלא כמאן דלכ"ע מול הגלגל סמוך לגלגל וצ"ע למה תפס לו שיטה אחרת:

בפרש"י בד"ה כל מקום שנאמר כה ככה ענייה ואמירה כו' כן צריך להיות:

Chidushei Halachot on Sotah 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

גמ' רבי אלעזר אמר וכו' עיין בבכור שור ריש ברכות:

רש"י ד"ה וכשהחזירוהו למקומו ומצינו עוד שנשאוהו הכהנים כשהיה דוד בורח מפני אבשלום דכתיב בשמואל ב' ט"ו וישב צדוק ואביתר את ארון אלהים ירושלים וצ"ל כיון דנכלל בכלל החזרת מקומו מקרי חד. ועיין רד"ק ביהושע ג' בפסוק והכהנים הלוים נושאים אותו:

Gilyon HaShas on Sotah 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ben Yehoyada

כֵּיצַד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן? בְּכָל יוֹם אָרוֹן, נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְגָלִים וְהַיּוֹם נָסַע תְּחִילָּה (יהושע ג, יא). נראה לי בס"ד שהיה כן באותו היום לרמוז שנותן להם אַרְצוֹת גּוֹיִם בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו (תהלים קה מד-מה) ולכן נסע תחלה הארון שבו לוחות העדות שיכנס לירדן שהוא תחום ארץ ישראל תחלה ואותו היום הכהנים נשאוהו כי התורה שבארון היא בסוד החסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב) וכתיב וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו) והכהנים הם בסוד החסד והמים שבירדן הם בסוד החסד הרי נצטרפו שלשה חסד כאן וג' פעמים חסד גימטריא רי"ו [72×3=216] כמנין גבורה [216] שנמתקה בכך וכאשר נטבלו רגלי הכהנים נושאי הארון במים נבקעו המים. ובקיעה זו שנעשית בו ביום במים על ידי הארון שבו התורה נרמז בה שתי מידות של 'מה' שצריך הצדיק להתנהג בהם כדי שבזה יוכל לשמור תורה וחוקה כאשר צוה השם יתברך והוא תיבת 'מה' יש לה שני משמעות אחד לשון רבוי כמו מָה רַב טוּבְךָ (תהלים לא, כ) ואחד לשון מעוט כמו וְנַחְנוּ מָה (שמות טז, ז) וצריך שבענייני עולם הזה כל מה שתשיג ידו יראהו בעיניו רב כדי שיהיה שבע ושמח בחלקו ולא יהיה להוט ימים ולילות אחר קנין עולם הזה! וכאן הוא מדת 'מה' שהיא לשון רבוי שאם לא כן יהיה טרוד כל ימיו בתאוות עולם הזה ומתי יעשה לעולם הבא בקיום תורה ומצות? אך בענייני עולם הבא כל מה שתשיג ידו יחשוב בעיניו למועט כדי שלא יהיה עשיר ושמח בחלקו שיאמר אין אני צריך לעשות יותר מזה שעשיתי וכאן צריך להתנהג במדת 'מה' שהוא לשון מיעוט דכל מעשיו יהיו בעיניו מיעוטין. ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר הכתוב על הצדיק וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל 'פַּלְגֵי מָיִם' (תהלים א, ג) כי אם תחלק מספר מים [2÷90=45] לחצאין יהיה מזה ב' פעמים 'מה' שהוא מה לשון רבוי ומה לשון מיעוט והם המדות הנזכרים שכתבתי שראוי להתנהג בהם הצדיק. וזהו פַּלְגֵי מָיִם ב' חלקים של מספר מים שהם מה ומה כי רק על ידי מדות אלו של מה ומה יתקיים בצדקותיו. ובזה פרשתי בס"ד חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא (ישעיה ב, כב) פירוש הקדוש ברוך הוא אומר לרוחות הדין והמקטרגים חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם הוא הצדיק אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ שזוכה גם אל הנשמה יען כִּי 'בַמֶּה' רוצה לומר ב' מה נֶחְשָׁב הוּא שתמיד הוא נחשב בעיני עצמו בשני משמעות של 'מה' שהם מה למעלה מה למטה וכיון שהוא נזהר בכך כל דרכיו הם מתוקנים יפה וחדלו לכם ממנו שלא תקטרגו עליו ולא תרדפוהו. ועל כן עתה בכניסתם לירדן שהוא תחום ארץ ישראל אשר ניתנה להם 'בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו' עשה להם השם יתברך בבקיעת המים לרמוז להם שיזהרו בשני מדות של מה ומה שהם שתי בקיעות של מספר מים. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שהיו אותו היום הכהנים נושאים את הארון ולא הלויים כנהוג לעשות אותו היום שהוא התחלת כניסתם לארץ ישראל סימן על גאולה אחרונה שתהיה בב"א [במהרה בימינו אמן] אשר יהיו הכהנים לויים כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל על פסוק וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק (יחזקאל מד, טו) שאם יזכו אז יהיה הדבר הזה עתה בכניסה ראשונה זו ולא יראו עוד גלות כלל. או יובן בס"ד הטעם להורות אם יחרב בית המקדש תהיה עבודת הקרבנות מתקיימים בדבור של תורה כמו שנאמר וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד, ג) ולכן הארון שבו התורה נשאו אותו הכהנים בעלי עבודה של קרבנות.

Ben Yehoyada on Sotah 33b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

Original text

Segment 1

וְרַבִּי יְהוּדָה, הַאי ״וְעָנְתָה וְאָמְרָה״, מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְאַגְמוֹרֵי לִלְוִיִּם, דְּבִלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda do with this verse: “And she shall speak and say,” from which the Rabbis derive that the recitation at the ḥalitza ritual must be in Hebrew? The Gemara answers: He requires it in order to teach with regard to the Levites that they spoke in the sacred tongue. Whereas the Rabbis derive that the ḥalitza ritual is performed in Hebrew from a verbal analogy between the verses concerning ḥalitza and the verses about the Levites, Rabbi Yehuda derives that the Levites spoke in Hebrew due to this same verbal analogy, with ḥalitza serving as the source.

Segment 2

וְלֵילַף ״קוֹל״ מִמֹּשֶׁה? ״עֲנִיָּיה״ ״עֲנִיָּיה״ גְּמִיר, ״קוֹל״ ״קוֹל״ לָא גְּמִיר.

The Gemara asks: But let Rabbi Yehuda derive that the Levites spoke in Hebrew from a verbal analogy between the word “voice” that is written with regard to the Levites (Deuteronomy 27:14) and the word “voice” in the verse about Moses (Exodus 19:19). The Gemara answers: He learned the verbal analogy between “speak” and “speak” from his teacher, and he did not learn the verbal analogy between “voice” and “voice” from his teacher.

Segment 3

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּה״, ״כָּכָה״, ״עֲנִיָּיה״, וַ״אֲמִירָה״ — אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. ״כֹּה״ — ״כֹּה תְבָרְכוּ״. ״כָּכָה״ דַּחֲלִיצָה. ״עֲנִיָּיה״ וַ״אֲמִירָה״ דִּלְוִיִּם.

That is also taught in a baraita : Rabbi Yehuda says: Every place where it is stated in the Torah: “So [ ko ],” or: “So [ kakha ],” or where the language of speaking and saying is used, it is referring only to the sacred tongue. The word ko appears in the context of the Priestly Benediction: “So [ ko ] you shall bless the children of Israel” (Numbers 6:23). Kakha appears in the context of the ḥalitza ceremony (Deuteronomy 25:9). The language of speaking and saying appears in relation to the Levites.

Segment 4

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד? כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. ״אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ — מְקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת.

§ It is stated in the mishna: How did the ceremony of the blessings and curses take place? When the Jewish people crossed the Jordan River, etc. The Sages taught: When the Jewish people were in Transjordan, the location of Mount Gerizim and Mount Ebal was described to them as follows: “Are they not beyond the Jordan, behind the way of the coming of the sun, in the land of the Canaanites that dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the oaks of Moreh?” (Deuteronomy 11:30). “Are they not beyond the Jordan” means farther west, beyond the Jordan River; this is the statement of Rabbi Yehuda. “Behind the way of the coming of the sun”; this is referring to the place where the sun rises, i.e., the east. In other words, they are at a distance from the Jordan River, which is in the east.

Segment 5

״בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה״ — אֵלּוּ הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּהֶם כּוּתִיִּים. ״מוּל הַגִּלְגָּל״ — סָמוּךְ לַגִּלְגָּל, ״אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה״ — שְׁכֶם. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה״, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן — שְׁכֶם, אַף כָּאן — שְׁכֶם.

“In the land of the Canaanites that dwell in the Arabah”; this is referring to Mount Gerizim and Mount Ebal, where the Samaritans now live. “Over against Gilgal”; this means near Gilgal. “Beside the oaks of Moreh”; this is referring to Shechem. And from where is it derived that this is Shechem? There, with regard to Abraham, the verse states: “And Abram passed through the land until the place of Shechem, until the oaks of Moreh” (Genesis 12:6). Just as the oaks of Moreh stated there are identified as Shechem, so too here, they are Shechem.

Segment 6

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: בְּדָבָר זֶה זִיַּיפְתִּי סִפְרֵי כוּתִיִּים. אָמַרְתִּי לָהֶם: זִיַּיפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם, וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם. שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים אֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם, אַף אָנוּ מוֹדִים שֶׁאֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם. אָנוּ לְמַדְנוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה, אַתֶּם בַּמֶּה לְמַדְתֶּום?

It is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: In this matter, I proved the falsehood of the books of the Samaritans. I said to them: You forged your Torah by making additions to it, and you have not gained anything from it, as, you say that the oaks of Moreh is referring to Shechem, and we too concede that the oaks of Moreh is referring to Shechem. However, we derived this by means of a verbal analogy between verses. You, who do not use verbal analogies, how did you derive it?

Segment 7

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: ״הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״ — סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן, דְּאִי מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאֵילָךְ, הֲלֹא כְּתִיב: ״וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן״.

Rabbi Elazar disagrees with Rabbi Yehuda and says: “Are they not beyond the Jordan” means near the Jordan River, as, if it meant farther west beyond the Jordan, isn’t it written: “And it shall be when you have passed over the Jordan, that you shall set up these stones which I command you this day, on Mount Ebal” (Deuteronomy 27:4)? This implies that Mount Ebal was near the location where the Jewish people crossed the Jordan.

Segment 8

״אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ — מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת. ״בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי״, אֶרֶץ חִוִּי הִיא!

“Behind the way of the coming of the sun,” according to Rabbi Elazar, is referring to the place where the sun sets, in the west. This is distant from Shechem, which is in the center of Eretz Yisrael. Furthermore, the verse states: “In the land of the Canaanites,” and Shechem is located in the land of the Hivites (see Genesis 34:2).

Segment 9

״הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה״ — וַהֲלֹא בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת הֵן יוֹשְׁבִין! ״מוּל הַגִּלְגָּל״ — וַהֲלֹא לֹא רָאוּ אֶת הַגִּלְגָּל!

Similarly, the phrase “that dwell in the Arabah” cannot be a description of the mountains known as Mount Gerizim and Mount Ebal that are next to Shechem; aren’t they situated among mountains and hills? The description “over against Gilgal” is also difficult; they could not see Gilgal from Shechem, as it is far away. Rather, according to Rabbi Elazar, Mount Gerizim and Mount Ebal mentioned in the Torah are located closer to the Jordan River. They are not the mountains known by the same names that are located near Shechem.

Segment 10

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַרְאוֹת לָהֶן דֶּרֶךְ בַּשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶרְאָה לָהֶן בָּרִאשׁוֹנָה. ״דֶּרֶךְ״ — בַּדֶּרֶךְ לֵכוּ, וְלֹא בְּשָׂדוֹת וּכְרָמִים. ״הַיּוֹשֵׁב״ — בַּיִּשּׁוּב לֵכוּ, וְלֹא בְּמִדְבָּרוֹת. ״בָּעֲרָבָה״ — בַּעֲרָבָה לֵכוּ, וְלֹא בְּהָרִים וּגְבָעוֹת.

Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The verse does not come to establish the location of Mount Gerizim and Mount Ebal. Rather, it comes to show the Jewish people the way the second time, when they were entering the land of Canaan, like the way He showed them the first time, when they left Egypt and a pillar of cloud went before them and made the terrain easier to transverse. The purpose of the verse is to instruct the Jewish people how to enter the land of Canaan with relative ease, despite the absence of the pillar of cloud. The word “way” instructs them to go along a pre-established way, and not in fields and vineyards. The phrase “that dwell” instructs them to go in settled areas and not in the wilderness. “In the Arabah,” which means plain, teaches them to go in the plains and not over mountains and hills.

Segment 11

תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן? בְּכׇל יוֹם אָרוֹן נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְגָלִים, וְהַיּוֹם נָסַע תְּחִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם״. בְּכׇל יוֹם וָיוֹם לְוִיִּם נוֹשְׂאִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַיּוֹם נְשָׂאוּהוּ כֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה׳ וְגוֹ׳״.

§ The Sages taught ( Tosefta 8:1): How did the Jewish people cross the Jordan? Every day the Ark would travel behind the two flags of Judah and Reuben, but on that day the Ark traveled in front, as it is stated: “Behold, the Ark of the Covenant of the Lord of all the earth is passing before you” (Joshua 3:11). On every other day, the Levites would carry the Ark, but on this day the priests carried it, as is stated: “And when the soles of the feet of the priests that bear the Ark of the Lord, the Lord of all the earth, shall rest” (Joshua 3:13).

Segment 12

תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נָשְׂאוּ כֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן: כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וּכְשֶׁהֵסֵיבּוּ אֶת יְרִיחוֹ, וּכְשֶׁהֶחְזִירוּהוּ לִמְקוֹמוֹ.

It is taught in a baraita ( Tosefta 8:2) that Rabbi Yosei says: In three different places the priests carried the Ark. They carried it when the Jewish people crossed the Jordan, and when they surrounded Jericho (Joshua 6:6), and when they returned it to its proper place in the Holy of Holies during the reign of King Solomon (I Kings 8:6).

Sotah 33b

Sotah 33b

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text