Commentary page

Sotah 18a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sotah 18a

Sotah 18a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 254 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

On two pages like the pages of a Torah scroll, which are made as columns.

If one wrote one letter and erased one letter onto the water, and then wrote the next letter and erased it, until [in this way] completing [the text] in its entirety, as it is written "all this ritual" [Numbers 5:30] -- that it all be [together] as one.

For her sake in a scroll by itself, as it is written, "and he shall carry out with her" [Numbers 5:30] -- for her sake.

Also the erasure into a cup be for her sake -- that it be evident that the erasure is for her sake.

Administered to her to drink through fiber which is hollow, the way babies drink.

That has a curse with it with one of [the oaths] it is written "with the curse of adjuration" [Numbers 5:21]. Later on it will explain what the circumstances are.

I administer an oath to you with the name [of God], and he pronounces the name.

That you were not defiled that you are telling the truth that you were not defiled -- that is an oath that does not have a curse with it.

7 more comments on this page.

Rashi on Sotah 18a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

כתבה על שני דפין פסולה מקשים לפירוש רש"י [שפי'] בדפין של ס"ת מפרק בתרא דגיטין (דף פז:) דתנן שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר ולא חשיב ליה שני ספרים כיון דמעורה כדאמרי' בפרק שני דגיטין (דף כ:) אהא הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת וכו' בעי רב פפא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו וקפריך ותיפוק ליה משום דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים לא צריכא דמעורה ובהקומץ רבה (מנחות דף לג.) גבי מזוזה אמר נמי אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה על שני דפין פסולה מיתיבי כתבה על שני דפין והניח בשני סיפין פסולה הא בסף אחד כשירה ראויה לשני סיפין קא אמר אלמא דשני דפין דקאמר שמואל בנחתכין זה מזה קאמר שאין מעורין להכי מפרש נמי הכא שני דפין שאינן מעורין ופירש ר"י הא דאמר נמי בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כו.) אפי' לרבנן דאמרי קרן פרה פסול כיון דאית בה גילדי כשנים ושלש שופרות דמי ואע"ג דמחברי התם נמי דרכו להוסיף בכל שנה גלד אחד והרי הוא כמביאו משופר אחר ומדבקו לזה כדתנן דיבק שברי שופרות פסול מפני שמתחילתו לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר התוספת ולא מהני חיבורו ודומה כאילו גט שכתבו על ב' דפין ותפרן יחד דפסול דאהא דוקא כשכתב חצי מגילת סוטה על דף זה וחציה על דף אחר אמרינן דחשיב שני ספרים וה"ה אם כתב לה שתי מגילות ומחקו לתוך כוס אחד וכן גבי גט אם נתן לה שני גיטין אע"ג דכל חד וחד שלם הוא וספר אחד בפני עצמו פסולין ולא מיגרשא בתרוייהו משום שנים או שלשה ספרים כדאמרינן בפ' שור שנגח (ב"ק דף מ.) כופר אחד אמר רחמנא ולא שנים או שלשה כופרין ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לה.) לינקוט תרתי תלת פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים או שלשה פירות ואין להקשות מאי שנא משנתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ולא חשיב ליה כשני שופרות דהתם בשמיעה תליא מילתא והוא לא שמע אלא קול הפנימי:

חזר וחלקן מהו יש ברירה או אין ברירה האי לא דמי לברירה דמדלה מן הבור פלוגתא דר' אליעזר ב"י ורבנן בשור שנגח (ב"ק דף נא:) דהתם לא הוכר חלקו של אחד מהן לעולם אבל הכא הוכר הכתב ונתערב וכן ברירה משני לוגין שאני עתיד להפריש דמייתי בפ' מרובה (בבא קמא דף סט:) נמי לא הוכר המעשר מעולם וכן לכולהו ברירות דמייתי בפ' כל הגט (גיטין דף כה.) אבל דמי לברירה דמייתי בבכל מערבין (עירובין דף לז.) שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב או שנתנו דמי קיניהן לכהן איזה שירצה יקריב חטאת ואי זה שירצה יקריב עולה אע"ג דהוכרו מתחילה דמי כל אחת לא אמרי' זו מתכפרת במה שנקח מדמי חבירתה או שתי קינין של אחת יקריב כולן לעולה ושל חבירתה לחטאת א"נ איפכא דאמרי' ברירה ואע"ג דדחי ליה התם כשהתנו מיהו חזינן דקא מייתי לה אשאר ברירות אלמא דליכא לאיפלוגי בין ברירה שהוכרה מתחילה לשאר ברירות וכן בפ' הוציאו לו (יומא דף נה.) דמייתי מתני' ר' יהודה אומר לא היו מביאין שופרות לקיני חובה מפני התערובות ומסיק משום תערובות דמי חטאת שמתה בעליה וקא פריך ונברור ד' זוזי ונשדי במיא והנך לישתרו ר' יהודה לית ליה ברירה מנלן ומייתי ההיא דהלוקח יין מבין הכותים ומסיק מדתני איו אלמא דמדמי ברירה דאם בא חכם למזרח אע"ג דליכא היכרא מעיקרא לברירה דארבעה זוזי דהוכר מעיקרא א"כ רבא מאי קא מבעיא ליה דלא פשיט מהני ומהא נמי דתנן בפ' בתרא דמס' מעילה (דף כא:) פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה מעל דברי ר"ע וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס אלמא לר"ע אית ליה ברירה כי האי גוונא דאמר בפרוטה ראשונה הוברר הדבר שפרוטה ראשונה שעלתה בידו היא היתה של הקדש שנפלה מיהא לא איתבריר לן התם במאי פליגי ומהא נמי ליכא למפשט דמייתי בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב:) סאה תרומה טמאה שנפלה לק' חולין ר"א אומר תירום ותירקב שאני אומר היא סאה שעלתה היא סאה שנפלה ה"נ נימא שהמחק של לאה יגיע ללאה דהתם מקילינן בדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל וריב"א הקשה בפ' הוציאו לו (יומא דף נה:) אהא ונברור ד' זוזי דתניא בתוספתא דמעילה (פ"א) נזיר שהפריש מעות ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי ונתערבו הרי לוקח בהן ג' בהמות בין ממקום אחד בין משלשה מקומות מכלל דמי חטאת וכו' ודוקא בכי האי גוונא שרי אבל ליקח שליש המעות וליקח בהן בהמה לחטאת ונימא הוברר הדבר דאלו הוו דמי חטאת לא אמרי' מיהו מכל הני הוה מצי רבא למיפשט ועוד תימה אי אית לן למימר ברירה כי האי גוונא אם כן כל התערובות שבעולם יחזור ויחלק משום ברירה ועוד אמאי לא פשיט ליה מפרק קמא דראש השנה (דף יג:) דקיימא לן דיש בילה לשמן ויין נמצא דאין ברירה בדבר לח ובפרק התערובות (זבחים דף פ.) מייתי ליה פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן צלוחית של חטאת שנפל לתוך מים וכו' ונראה דהכא קא מבעיא ליה מי אמרינן לא קפיד קרא אלא אמחיקה מן המגילה שתהא נכרת לתוך המים שלה אבל לתוך כוס אחד איכא למימר כל חדא שתייא מים דלאו דידה לאו מחיקה נכרת היא חזר וחלקן הרי מים של כל אחת ניכרין מי אמרינן ברירה וכו' הרי הובררו מימיה או דילמא אין ברירה כלומר ברירת מים בשעת מחיקה בעינן אבל על תערובת דיו של כתב המגילה לא קפדינן שהרי בשעת מחיקה בטל הכתב ולא תלי מילתא אלא במחיקה לתוך מים המבוררין לצרכה וקא מבעיא ליה אי מיא לא בדקי לה משום דלא נמחקה כהלכתה אי משום דטהורה היא:

בעי רבא השקה בסיב מהו ליכא למיפשט מהא דאמר רבא בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קטו:) כרכן בסיב אף ידי מצה לא יצא אלמא אין דרך אכילה בכך דהתם מפסיק הסיב בין המצה ובין בית הבליעה אבל הכא דלא מפסיק קא מיבעיא ליה:

על מה היא אומרת אמן אמן בפרק שלישי דמסכת שבועות (דף כט:) כל העונה אמן כאילו מוציא שבועה מפיו ובפרק שבועת העדות (שבועות דף לו.) אמן יש בו קבלה יש בו שבועה ויש בו האמנת דברים:

Tosafot on Sotah 18a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

כתב שתי מגלות לשתי סוטות או אף בשני כוסות אלא שחזר ועירבן לתוך כוס אחד אע"פ שהכתיבה והמחיקה היו לשמן פסולות שלא שתת כל אחת מהן את מגלתה ביחוד ואפי' חזר וחילקן מ"מ אין ברירה וגדולי המחברים כתבו בזו האחרונה שבדיעבד כשר ולא יראה כן:

נשפכו המים צריך לכתוב מגלה אחרת ומים אחרים נשפכו מקצתם הרי זה ספק ולפיכך אינו משקה לכתחלה את השאר ואם השקה כשר ולענין השקאה צריך שישקנה דרך שתיה ר"ל בכוס וכיוצא בו השקה בשפופרת או בסיב דקל שעשאו חלול הרי זה ספק אם דרך שתיה בכך אם לאו לפיכך אם השקה כשר:

שתי פעמים הוזכרה בתורה שבועה בפרשת סוטה והוא שנאמר והשביע אותה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אותך מבלעדי אישך וכו' ואת כי שטית וכו' ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן לאשה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' את ירכך וכו' ובאו המים וכו' ואי אפשר לומר שהאחת קודם שנמחקה המגלה ואחת לאחר שנמחקה שהרי שתיהן קודם מחיקת המגלה נכתבו וכן אי אפשר לומר שישביענה תחלה שלא נטמאת ר"ל משביע אני בשם שלא נטמאת כמו שאת אומרת ושיאמר אחר כן אם נטמאת יבאו ביך וכו' שהרי בזו אין לשון שבועה עם האלה ושבועה לחודה ואלה לחודה וכן אי אפשר לומר משביע אני שאם נטמאת יבאו ביך שהרי אין כאן שבועה אלא אלה אלא כך הוא הענין שהוא אומר משביע אני אם לא נטמאת כמו שאת אומרת שאלו נטמאת ואת נשבעת שלא נטמאת יבאו ביך וכו' והיא אומרת אמן על השבועה ועל האלה על הדרך שביארנו במשנה:

Meiri on Sotah 18a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

תד"ה חזר וחלקן כו' דמדלה מים מן הבור פלוגתא דר"א כו' עכ"ל כתב מהרש"ל דלענין מודר הנאה אתמר ואינו כן דההיא דמדלה מים מן הבור לענין היזקא דנפילת הבור אתמר פלוגתייהו בשור שנגח ע"ש ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sotah 18a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

כְּתָבָהּ עַל שְׁנֵי דַּפִּין — פְּסוּלָה. ״סֵפֶר״ אֶחָד אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה סְפָרִים.

If one wrote the scroll on two unattached pages, it is unfit, as the Merciful One states in the Torah: “Scroll,” in the singular. It must be written on one scroll and not on two or three scrolls.

Segment 2

כָּתַב אוֹת אַחַת וּמָחַק אוֹת אַחַת, וְכָתַב אוֹת אַחַת וּמָחַק אוֹת אַחַת — פְּסוּלָה, דִּכְתִיב: ״וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כׇּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת״.

If one wrote one letter and erased that one letter in water, and he then wrote one more letter and erased that one letter, it is unfit, as it is written: “And the priest shall execute upon her all this law” (Numbers 5:30). The entire passage must be written completely and only then erased, all at once.

Segment 3

בָּעֵי רָבָא: כָּתַב שְׁתֵּי מְגִילּוֹת לִשְׁתֵּי סוֹטוֹת, וּמְחָקָן לְתוֹךְ כּוֹס אֶחָד, מַהוּ? כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ בָּעֵינַן, וְהָאִיכָּא, אוֹ דִילְמָא בָּעֵינַן נָמֵי מְחִיקָה לִשְׁמָהּ?

§ Rava raised a dilemma: If one wrote two scrolls for two separate sota women but then erased both of the scrolls in one cup, what is the halakha ? Do we require that only the writing be performed for the sake of a specific woman, in which case that is accomplished here? Or perhaps we require that also the erasure be performed for the sake of a specific woman, which is not accomplished here, since both scrolls are erased together?

Segment 4

וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר בָּעֵינַן נָמֵי מְחִיקָה לִשְׁמָהּ, מְחָקָן בִּשְׁתֵּי כוֹסוֹת וְחָזַר וְעֵירְבָן, מַהוּ? מְחִיקָה לִשְׁמָהּ בָּעֵינַן, וְהָאִיכָּא, אוֹ דִילְמָא הָא לָאו דִּידַהּ קָא שָׁתְיָא וְהָא לָאו דִּידַהּ קָא שָׁתְיָא?

And if you say that we require that also the erasure be for the sake of each specific woman, then if the priest erased them in two different cups and afterward mixed the water from both together again, what is the halakha ? Do we require that only the erasure be for the sake of a specific woman, in which case that is accomplished here? Or perhaps since this sota does not drink from only her own water and that sota does not drink from only her own water, the water is disqualified?

Segment 5

וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר הָא לָאו דִּידַהּ קָא שָׁתְיָא וְהָא לָאו דִּידַהּ קָא שָׁתְיָא, חָזַר וְחִלְּקָן, מַהוּ? יֵשׁ בְּרֵירָה, אוֹ אֵין בְּרֵירָה? תֵּיקוּ.

And furthermore, if you say that the water is disqualified because this one does not drink from only her own water and that one does not drink from only her own water, what if after mixing the two cups of water together the priest divided them again into two cups and gave one to each? What is the halakha then? Is there retroactive clarification, in which case one may claim that each woman drank her own water, or is there no retroactive clarification? The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.

Segment 6

בָּעֵי רָבָא: הִשְׁקָהּ בְּסִיב, מַהוּ? בִּשְׁפוֹפֶרֶת, מַהוּ? דֶּרֶךְ שְׁתִיָּה בְּכָךְ, אוֹ אֵין דֶּרֶךְ שְׁתִיָּה בְּכָךְ? תֵּיקוּ.

Rava raised a dilemma: If the priest administered the bitter water to the sota to drink through a palm fiber, what is the halakha ? Or if he administered it through a tube, what is the halakha ? Is this considered a normal manner of drinking, or is it not considered a normal manner of drinking, in which case the act is invalid? The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.

Segment 7

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נִשְׁפְּכוּ מֵהֶן וְנִשְׁתַּיְּירוּ מֵהֶן, מַהוּ? תֵּיקוּ.

Rav Ashi raised a dilemma: If some of the water of the sota spilled out and some of it remained in the cup, what is the halakha ? Is it sufficient for the woman to drink some of the water in which the scroll has been erased or must she drink all of it? The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.

Segment 8

אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּסּוֹטָה. לָמָּה? אַחַת קוֹדֶם שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה, וְאַחַת לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה.

§ Rabbi Zeira says that Rav says: With regard to the two oaths that are stated with regard to the sota : “And the priest shall cause her to swear” (Numbers 5:19), and: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing” (Numbers 5:21), why are they both necessary? One must be administered before the scroll is erased and one must be administered after it is erased.

Segment 9

מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: תַּרְוַיְיהוּ קוֹדֶם שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה כְּתִיבָן? אֶלָּא אָמַר רָבָא: אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה, וְאַחַת שְׁבוּעָה שֶׁאֵין עִמָּהּ אָלָה.

Rava objects to this: Both of the oaths are written in the Torah before any mention of the scroll being erased. What is the basis to claim that one oath was administered afterward? Rather, Rava said: While both oaths are administered before the sota drinks, the two oaths are different: One is an oath that has a curse with it, and one is an oath that does not have a curse with it.

Segment 10

הֵיכִי דָּמֵי שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה? אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב: ״מַשְׁבִּיעַנִי עָלַיִךְ שֶׁלֹּא נִטְמֵאת, שֶׁאִם נִטְמֵאת יָבוֹאוּ בִּיךְ״.

The Gemara asks: What are the circumstances of an oath that has a curse with it? What is the language of this oath? Rav Amram says that Rav says: The priest says: I administer an oath to you that you are honest in your claim that you were not defiled, as, if you were defiled, all these curses will come upon you.

Segment 11

אָמַר רָבָא: אָלָה לְחוֹדַהּ קָיְימָא וּשְׁבוּעָה לְחוֹדַהּ קָיְימָא! אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״מַשְׁבִּיעַנִי עָלַיִךְ שֶׁאִם נִטְמֵאת יָבוֹאוּ בִּיךְ״.

Rava said: This is insufficient, as the curse stands by itself and the oath stands by itself. They are said in separate statements, and it cannot be considered to be an oath with a curse. Rather, Rava said: The priest says: I administer an oath to you that if you were defiled, all these curses will come upon you.

Segment 12

אָמַר רַב אָשֵׁי: אָלָה — אִיכָּא, שְׁבוּעָה — לֵיכָּא! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: ״מַשְׁבִּיעַנִי עָלַיִךְ שֶׁלֹּא נִטְמֵאת, וְאִם נִטְמֵאת יָבוֹאוּ בִּיךְ״.

Rav Ashi said: Even this is insufficient, as there is a curse but there is no oath that she was not defiled. Rather, Rav Ashi said: The priest must say: I administer an oath to you that you were not defiled and that if you were defiled all these curses will come upon you. Here the oath itself includes the curse.

Segment 13

מַתְנִי׳ עַל מָה הִיא אוֹמֶרֶת ״אָמֵן״ ״אָמֵן״ — אָמֵן עַל הָאָלָה, אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה, אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה

MISHNA: With regard to what does she say: “Amen, amen” (Number 5:22), twice, as recorded in the verse? The mishna explains that it includes of the following: Amen on the curse, as she accepts the curse upon herself if she is guilty, and amen on the oath, as she declares that she is not defiled. She states: Amen if I committed adultery with this man about whom I was warned, amen if I committed adultery with another man. Amen that I did not stray when I was betrothed nor after I was married,

Sotah 18a

Sotah 18a

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text