Commentary page

Nedarim 80b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nedarim 80b

Nedarim 80b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 243 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

שנית אם ארחץ זה דהוי ענוי נפש לרבי יוסי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו:

אם לא ארחץ דקתני היכי דמי (אילימא) דאמרה תיתסר הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ במי משרה - תרחץ איכא ניוול ואע"ג דרחצה מיהו משום דאין המים יפים ויש להן ריח רע הויא ניוול ור' יוסי סבר תרחץ ואין בכך כלום דבההיא יומא לא שמיה ניוול:

דכוותיה גבי קישוט דקתני סיפא אם לא אתקשט דאמרה תיתסר עלי הנאת קישוט כגון כיחול ופירכוס אם לא אתקשט בנפט לכלוך הוא שהנפט מסריח:

לעולם כדאמר מעיקר' דאסרה הנאת רחיצה עלה לעולם ומתני' חדא קתני דהכי אמרה אם ארחץ [ושבועה שלא] ארחץ דאיתסר עלה רחיצה לגמרי אפי' בזימנא חדא ואי נמי דאמרה הנאת קישוט עלי לעולם כגון קישוט דבגדי צבעונין וקישוט בשמים אם אתקשט אפילו פעם אחת ושבועה שלא אתקשט כלל ורבי יוסי לטעמיה דלניוול לא חייש כלל וליכא ענוי נפש וליכא למיפרך נמי כדפרכינן לעיל דליתני תנאי זה אין בו ענוי נפש דהכא ליכא תנאי כלל מדאתיא שבועה אבתריה ועקרה לה:

אע"פ שאסור בכולן בכל הני דאית בהו צד ענוי ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:

אינו חייב עליהן כרת אלא על האוכל ועל השותה והעושה בו מלאכה דלא חייבה תורה אלא בהני דכתיבי בהדיא גבי יום הכיפורים דכתיב תענו את נפשותיכם משמע שהנפש יודעת הענוי וזהו ענוי אכילה ושתיה דרגיל בהו וכיון דלא אכיל ההוא יומא ידיעה עינויא:

רחיצה לא ידיעה עינויא דלאו כל יומא רגיל למירחץ והשתא נמי כי לא רחיץ לא הוי ניכר הענוי:

אבל גבי נדר דכתיב לענות נפש משמע שעתיד לענות והיינו נמי רחיצה דאתיא ליד ענוי נפש ואהכי מיפר לה:

6 more comments on this page.

Rashi on Nedarim 80b · Sefaria

Tosafot

שנית אם ארחץ אם לא ארחץ היכי דמי שיחול עליה איסור [רחיצה] בנדר:

אם לא ארחץ במי משרה ולכך [יפר] שאם תרחץ איכא ניוול:

דכוותי' שלא אתקשט בנפט לכלוך הוא ואינו קרוי קישוט אלא אמר רבא תרתי קתני ולעולם כדשנין ושבועה שלא ארחץ ולא רצה לתרץ דאמר קונם שלא ארחץ דא"כ היינו כמו רישא כי לא רחצה אפילו ביום אחד דהא בארחץ היום מוקמינן לה:

ורמינהו אע"פ שאסר בכולן בתשמיש המטה בנעילת הסנדל ברחיצה וסיכה באכילה ושתיה אין ענוש כרת אלא על האכילה דהוי ענוי והוי בכלל כל הנפש אשר לא תעונה [ונכרתה] ואי אמרת דמניעת רחיצה הוי עינוי ארחיצה נמי לחייב ביה"כ ותימה דבפרק בתרא דיומא (דף עד:) פריך וכ"ת בענוי תשמיש הרי אומר תענו את נפשותיכם איזהו ענוי שיש בו [אבידת נפש] הוי אומר זה אכילה ושתיה וא"כ רחיצה נמי נהי דמיקריא ענוי אין חייבין עליה ועוד קשה לה"ר שמואל מאיוורא מאי דעתיה דהאי מקשה אלא לא מקרי רחיצה ענוי א"כ אמאי מיתסרא דהתם נפקא לן איסורא מהאי קרא דענוי וי"ל דודאי לא הוי ענוי מן התורה וקרא דענוי הוה אסמכתא בעלמא דאיקרי ענוי וכך - הוא למסקנא ' דהכא:

מילתא דידע עינויא השתא רחיצה לא ידיע השתא כלו' בו ביום דמניעת רחיצה אינה נכרת אלא לימים רבים:

[דכתיב לענות נפש] דמשמע להבא יהיה נדרי עינוי:

ורמי דר' יוסי אדר' יוסי דאמר רחיצה אין בה ענוי:

מעיין של בני העיר חייהן וחיי אחרים כגון בעיירות ששותין מאותה מעיין חייהן קודמין דדרשינן וחי אחיך עמך חייך קודמין:

2 more comments on this page.

Tosafot on Nedarim 80b · Sefaria

Meiri

כל העושה מלאכה ביום הכפורים ענוש כרת כל שאין מתענה בו ענוש כרת שנאמר וכל הנפש אשר לא תעונה וגו' ונכרתה ועינוי זה שמחייבו כרת אם אינו מתענה דוקא באכילה ושתיה ויש דברים שהם בכלל חיוב ענוי לענין איסור וכמו שאמרו שיום הכפורים אסור ברחיצה וסיכה ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל שמניעת כל אלו נקראת עינוי כמו שהתבאר במקומו ומכל מקום אינו ענוש כרת מתורת עינוי אלא על אכילה ושתיה שהרי נאמר בעינוי תענו את נפשותיכם עינוי שיש בו איבוד נשמה הא שאר עינויין אינן מן התורה ואע"ג דמקראי נפקי אסמכתא בעלמא נינהו כמו שביארנו במקומו וזה ששאלו בסוגיא זו אי אמרת כי לא רחצה איכא עינוי כי רחץ ביום הכפורים לחייב כרת סוגיא בעלמא היא ולא בדקדוק נאמרה שהרי מכל מקום אין כאן איבוד נשמה או שמא טעמא דקרא קא בעי כלומר אחר שמניעתו צער למה לא אסרתהו תורה כעינוי שיש בו איבוד נשמה ותירץ לו שלא כונה תורה אלא לעינוי הניכר לשעתו אבל רחיצה אין צער מניעתה ניכרת אלא לאחר זמן ולענין נדרים כל שהיא באה בו לידי צער אף לאחר זמן הוא בדין הפרה:

שתי עיירות הסמוכות זו לזו זו לצד מעלה וזו לצד מטה ומעין יוצא בעליונה והולך וניגר דרך התחתונה והם מים מועטים שאינה מספקת כל כך לשתיהן כל ששתי העיירות צריכות לאותן המים לצורך חייהם בני אותה העיר העליונה קודמין ומעכבין אותה עד שיספקו לעצמן וכן אם שתיהן צריכות לה להשקות בהמותיהן או לכבוס בגדיהם אלו קודמין שנאמר וחי אחיך עמך חייך קודמין לשל אחיך אבל אם הראשונה אינה צריכה לאותם המים אלא לכיבוס בגדיהם ובני תחתונה צריכין להם לחייהם בני תחתונה קודמין אע"פ שיש לכבוסה צורך גדול לבריאות הגוף וכמו שאמרו ערבובייתא דרישא ר"ל כשאינו סורק תמיד מייתיא לידי עוירא ר"ל לידי סימוי וערבובייתא דמאני ר"ל כשאינו מכבס את בגדיו מייתיא לידי שעמומיתא ר"ל זוהמה ושעמום וערבוביתא דגופא ר"ל כשאינו רוחץ תמיד מייתיא לידי שחנא וכיבא ר"ל שחין וכאב בגוף אע"פ כן חייהן של אלו קודמין הא מכבוס להשקאה או מהשקאה לכבוס יראה שהעליונה קודמת:

Meiri on Nedarim 80b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

רש"י ניוול הס"ד לה הס"ד ברחיצה כו' הסנדל ובתשמיש המטה כצ"ל הענוי וזהו אכילה הד"א עינויה הס"ד:

ר"ן עלה הס"ד הוא הס"ד:

בד"ה אלא כו' מלתא בתנאי כצ"ל כלל הס"ד כרת הס"ד הכפורים הס"ד הוא הס"ד:

Chidushei Halachot on Nedarim 80b · Sefaria

Shita Mekubetzet

דכוותה גבי קשוט נצטרך לומר דומיא דרחיצה אם לא אתקשט בנפט האי ליכלוך הוא ומי הוי שמיה קשוט דקרי ליה הכי תנא דמתניתין ואיך יאמר נמי רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש. הרי"ץ ז"ל. אלא אמר רבא תרתי קתני במתניתין הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום וכדתרצית לעיל ושבועה שלא ארחץ בתרוייהו מיפר דשבועת ענוי נפש נמי בעל מפר ולא רצה לשנויי קונם שלא ארחץ דאם כן היינו כמו רישא והשתא משבש רבא אם דקתני במתניתין וסבר דבהכי תנא תנא. הרא"ם ז"ל.

הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ היום ושבועה שלא ארחץ כן מצאתי הנסחא בספרים שלנו. ופירושא כי היא באה לאסור הנאת הרחיצה עליה לעולם אם לא תרחץ היום ואחר כך חזרה ואמרה שבועה שלא ארחץ היום. והשתא צריך להפר השבועה ההיא על כל פנים ותרחץ היום כמו שנדרה ואפילו לרבי יוסי דאם לא כן תאסר לעולם לרחוץ הואיל ולא קיימה נדרה לרחוץ ואמרנו למעלה דרבי יוסי לנוול דחד יומא לא חייש. אבל נראה באמת כי לנוול עולמית חייש ואם כן לפי מסקנא זו רבי יוסי לא יחלוק כי אם אארחץ או אאתקשט אבל אלא ארחץ ואלא אתקשט לא פליג כלל. ויש מי שגורס הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ. ולפי זה רבא סותר התירוץ שאמרנו למעלה והעמדנו מחלוקת רבנן ורבי יוסי בנוול דחד יומא והשתא דהכי קאמר הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ומכאן ואילך איזה יום שתרחץ נאסרה הרחיצה עליה לעולם וחזרה ואמרה שבועה שלא ארחץ ומשמע לא ארחץ לעולם ואם תרחץ יש עליה אסור שבועה וגם היא אסורה בקונם לרחוץ לעולם. והשתא על כל פנים יפר לה בעלה (מן) בין הנדר ובין השבועה לדעת רבנן דאי לאו הכי תהיה אסורה ברחיצה לעולם והוי ענוי. ורבי יוסי פליג וסבירא ליה דרחיצה וקשוט אף אם לא תעשה לעולם ליכא נוול. וכן נראה דעת הר"ם כגרסת ספרים שלנו וכפי מה שפירשנו כי הוא כתב פרק י"ב שאם נדרה לזמן מועט מיפר ופירש שם כגון שנדרה או נשבעה שלא תרחץ היום או שלא תשתה היום או שלא תאכל היום דבש וכן אם נדרה שלא תכחול היום או שלא תלבש רקמה היום מפר וכן כל כיוצא בזה. עד כאן. האי אלו נדרים ושבועות מיבעיא ליה דהא הכא נדרים ושבועות איכא כי לפירוש הראשון אם ארחץ אם אתקשט היינו נדרים ואם לא ארחץ ולא אתקשט שבועות ולפירוש האחרון נדרים ושבועות שייכי בכל חד בבא. הרי"ץ ז"ל.

הנאת קשוט באותו מקום עלי אם ארחץ באותו מקום ושבועה שלא אתקשט באותו מקום. פירוש.

ומתרץ רבא הכא מיקרי ענוי מענינא דקרא וכו' תענו נפשותיכם כתב מלתא דידיע ענוייא השתא שניכר וידוע שיש לו ענוי (לא) אמר המגיה צריך לומר: ל"א דידיע ענויא שהוא עצמו (ניכר) מכיר בענוי היום ורחיצה לא ידיעה ענוייא הוא עצמו אינו מרגיש היום אבל לאחר ימים מכיר שקשה לו שלא רחץ. וללשון ראשון לא ידיע לעלמא ענוי שאין אדם מכיר שהוא צריך לרחיצה היום. גבי נדרים כתיב לענות נפש דמשמע להבא יהיה הענוי דלענות להבא משמע ורחיצה אתיא לידי ענוי לאחר זמן דקשה לו שלא רחץ. (מכירו) מכאן למדנו דרחיצה לא אסירא מדאוריתא דלא הויא בכלל ענוי דקרא. והא דקאמר אינו ענוש כרת דמשמע היא איסורא מדאורייתא איכא לאו דוקא קתני כרת אלא משום דבעי למתני כרת באכילה ושתיה תנא אינו ענוש כרת והיינו טעמא דתנן המלך והכלה ירחצו את פניהם דלא אסירא אלא מדרבנן והתירו המלך וכלה וטעמא מפרש התם. שיטה. בהמתו ובהמת אחרים כדתנן באלו מציאות אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם דכתיב לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם. כביסתן לכבס בגדים וכביסת אחרים כביסתן קודמת ומותרין לעכב המים עד שיכנסו אי משום צער צערו קודם לכל אי משום חסרון ממון חסרון ממונו קודם. הרא"ם ז"ל.

Shita Mekubbetzet on Nedarim 80b · Sefaria

Original text

Segment 1

שַׁנֵּית ״אִם אֶרְחַץ״. ״אִם לֹא אֶרְחַץ״ הֵיכִי דָּמֵי? אִלֵּימָא דְּאָמְרָה: ״תִּיתְּסַר הֲנָאַת רְחִיצָה לְעוֹלָם עָלַי אִם לֹא אֶרְחַץ הַיּוֹם״ — לְמָה לָהּ הֲפָרָה? תִּתְסְחֵי! אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּאָמְרָה ״הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם לֹא אֶרְחַץ בְּמֵי מִשְׁרָה״.

The Gemara asks: You have adequately answered the expression: If I bathe, but as for the vow: If I do not bathe, what are the circumstances? If we say that she said: The benefit of bathing shall be forbidden to me forever if I do not bathe today, why does she need nullification at all? Let her bathe today and nothing will be forbidden. Rav Yehuda said: The mishna is referring to a case where she said: The benefit of bathing is forbidden to me forever if I do not bathe in foul water in which flax was soaked. The husband can nullify this vow, as it will make her repulsive, which is a form of disfigurement.

Segment 2

דִּכְווֹתֵיהּ דְּקָתָנֵי ״אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט״ — אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט בְּנֵפְטְ. לִכְלוּךְ הוּא!

The Gemara raises an objection: In that case, you must similarly explain that which the tanna teaches: If I do not adorn myself, to mean: The benefit of adorning myself is forbidden to me forever if I do not do something repulsive, e.g., if I do not adorn myself with naphtha [ neft ]. But this cannot be, as such a substance is filthy and the term adornment cannot be applied to it at all.

Segment 3

אָמַר [רַב יְהוּדָה], דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת רְחִיצָה לְעוֹלָם עָלַי אִם אֶרְחַץ הַיּוֹם, וּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶרְחַץ״, ״הֲנָאַת קִישּׁוּט עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶתְקַשֵּׁט הַיּוֹם, וּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶתְקַשֵּׁט״.

Rather, Rav Yehuda said that the mishna is referring to a case where she said: The benefit of bathing is forbidden to me forever if I bathe today, and I take an oath that I will not bathe today. Through a combination of her vow and her oath she has rendered it prohibited for her to bathe forever. The situation is similar if she said: The benefit of adornment is forbidden to me forever if I adorn myself today, and I take an oath that I will not adorn myself today.

Segment 4

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הַאי ״אֵלּוּ נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמִיתְנֵי! אֲמַר לֵיהּ, תְּנִי: אֵלּוּ נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שְׁבוּעוֹת נָמֵי הַיְינוּ נְדָרִים. דִּתְנַן: ״כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים״ — נָדַר בְּנָזִיר וּבְקׇרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה.

Ravina said to Rav Ashi: According to this explanation, this tanna of the mishna should have taught: These are the vows and oaths that he can nullify. Rav Ashi said to him: Teach so in the mishna: These are the vows and oaths. And if you wish, say instead that oaths are also included in the category of vows. As we learned in a mishna (9a): If one said: Like the vows of the wicked, he has vowed with respect to becoming a nazirite, and with regard to bringing an offering, and with regard to taking an oath. This shows that an oath can also be called a vow.

Segment 5

וַאֲמַרוּ רַבָּנַן: רְחִיצָה אִית בַּהּ עִנּוּי נֶפֶשׁ כִּי לָא רָחֲצָה? וּרְמִינְהִי: אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר בְּכוּלָּן — אֵין עָנוּשׁ כָּרֵת אֶלָּא בְּאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּלְבַד. וְאִי אָמְרַתְּ כִּי לָא רָחֲצָה אִיכָּא עִנּוּי, בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים כִּי רָחַץ לִיחַיַּיב כָּרֵת!

§ The Gemara asks: And do the Rabbis, i.e., the first tanna , mean to say with regard to bathing that when she does not bathe it involves affliction? The Gemara raises a contradiction from a baraita that states: Although one is prohibited from performing any of the five activities associated with affliction on Yom Kippur, i.e., eating or drinking, bathing, anointing, engaging in sexual intercourse, and wearing leather shoes, one is punished with karet only when one eats or drinks or performs prohibited labor alone. And if you say that when a woman does not bathe there is affliction, and for this reason a husband may nullify such a vow taken by his wife, then if one bathes on Yom Kippur, he should be liable to receive karet , in accordance with the verse “For whatever person shall not be afflicted on that same day, he shall be cut off [ venikhreta ] from his people” (Leviticus 23:29), as he has failed to observe this form of affliction.

Segment 6

אָמַר רָבָא: מֵעִנְיָנָא דִקְרָא. גַּבֵּי יוֹם הַכִּיפּוּרִים דִּכְתִיב ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — מִילְּתָא דְּיָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. רְחִיצָה לָא יָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. גַּבֵּי נְדָרִים דִּכְתִיב ״כׇּל נֵדֶר וְכׇל שְׁבוּעַת אִסָּר לְעַנּוֹת נָפֶשׁ״ — מִילְּתָא דְּאָתְיָא לֵיהּ לִידֵי עִנּוּי, וְכִי לָא רָחֲצָה אָתְיָא לִידֵי עִנּוּי.

Rava said: The meaning of the affliction in each case may be learned from the context of the verse. With regard to Yom Kippur, where it is written: “On the tenth of the month you shall afflict your souls” (Leviticus 16:29), the reference is to a matter for which one knows and feels the affliction right now, on Yom Kippur itself, i.e., abstention from food and drink, which is felt within a short period of time. One who abstains from bathing, however, does not know and feel the affliction now, but only later. By contrast, with regard to vows, where it is written: “Every vow and every binding oath to afflict the soul, her husband may uphold it, or her husband may nullify it” (Numbers 30:14), the reference is to a matter that leads to affliction, and if she does not bathe for an extended period of time, it eventually leads to affliction.

Segment 7

וְרָמֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי יוֹסֵי: מַעְיָין שֶׁל בְּנֵי הָעִיר, חַיֵּיהֶן וְחַיֵּי אֲחֵרִים — חַיֵּיהֶן קוֹדְמִין לְחַיֵּי אֲחֵרִים. בְּהֶמְתָּם [וּבֶהֱמַת אֲחֵרִים — בְּהֶמְתָּם] קוֹדֶמֶת לְבֶהֱמַת אֲחֵרִים. כְּבִיסָתָן וּכְבִיסַת אֲחֵרִים — כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לִכְבִיסַת אֲחֵרִים. חַיֵּי אֲחֵרִים וּכְבִיסָתָן — חַיֵּי אֲחֵרִים קוֹדְמִין לִכְבִיסָתָן.

§ The Gemara raises a contradiction between this statement of Rabbi Yosei and another statement of Rabbi Yosei. It was taught in a baraita : In the case of a spring belonging to the residents of a city, if the water was needed for their own lives, i.e., the city’s residents required the spring for drinking water, and it was also needed for the lives of others, their own lives take precedence over the lives of others. Likewise, if the water was needed for their own animals and also for the animals of others, their own animals take precedence over the animals of others. And if the water was needed for their own laundry and also for the laundry of others, their own laundry takes precedence over the laundry of others. However, if the spring water was needed for the lives of others and their own laundry, the lives of others take precedence over their own laundry.

Segment 8

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי אֲחֵרִים. הַשְׁתָּא כְּבִיסָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יֵשׁ בָּהּ צַעַר,

Rabbi Yosei disagrees and says: Even their own laundry takes precedence over the lives of others, as the wearing of unlaundered clothes can eventually cause suffering and pose a danger. The Gemara clarifies the difficulty presented by this baraita : Now, if with regard to laundry, Rabbi Yosei said that refraining from laundering one’s clothes involves pain and affliction,

Nedarim 80b

Nedarim 80b

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text