Talmud Builders

    Commentary page

    Nedarim 43a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 43a

    Nedarim 43a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 224 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    גמ' בשלמא לא ילונו מדיר למודר דודאי קמהני ליה הנאה מפורסמת:

    אבל לא ילוה ממנו המדיר מן המודר:

    מאי הנאה קא מטי ליה למודר ממאי דאוזיף למדיר:

    ובשלמא לא ילוה ממנו מצי נמי למימר דקא מיתהני בכה"ג כגון דאוזפיה מעות הרעות וקא משלם ליה היאך יפות ולא יקח ממנו משכחת לה דקא מתהני בזבינא דרמי על אפיה:

    אלא לא ישאל ממנו מאי הנאה מטי למודר כי משאיל לו כליו הא קא מפחית ודאי לההיא כלי ולא מעלי ליה דסתם שאלה הכי הוא:

    כגון שנדרו זה מזה דשניהם אסורים זה בזה:

    גזירה לשאול כו' דאי שרית ליה לשאול אתי נמי להשאיל:

    מתני' אמר לו השאילני פרתך לאו במודר ומדיר עסקינן:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 43a · Sefaria

    Tosafot

    בשלמא לא ילונו חבירו דמהני ליה למודר אלא לא ילוה הימנו מאי קמתהני מיניה המודר - ה"ג בסיפא בשלמא לא יקח הימנו ולא ילוה הימנו אלא לא ישאל אמאי לא בשלמא לא יקח דמתני' קושיא דאקשית דלא יקח איכא לשנויי בשינויא דחיקא דקמתהני מוכר בזבינא מציעא ולא ילוה דמיתהני מודר דכי הדר פרע מדיר פרע ליה זוזי טבין ותקולי ומהני ליה אלא לא ישאילנו כלי או דבר שחוזר בעין מאי מהני ליה מדיר:

    אמר אביי גזירה לשאול משום להשאיל למודר וכן כלהו לא ילוה הימנו גזירה שמא ילוה לו אבל - לא יקח אסור מן הדין אטו ליקח בפחות כדמפרש בזבינא מציעא ושמא יש לפרש דלא יקח בפחות קאמר דהשתא נפסד המוכר אלא משום גזירה דגזרינן אטו יקח המודר בפחות דקמתהני ליה וקשה דהא תנן (לקמן נדרים מז:) האומר הריני עליך המודר אסור וכן סוף פ' ארבע נדרים שאיני נהנה לישראל לוקח ביותר דמודר מותר ליהנות ולא מדיר ולא גזרינן דלא יהנה פן יהנה ממנו הוא ומ"ש דגזרינן לשאול אטו להשאיל ונראה להר"מ דרגילות הוא כשאדם משאיל לחבירו שחבירו משאיל לו יותר משאר דברים:

    אמר לו השאילני פרתך אמר ליה אינה פנויה אמר השואל קונם שאני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור - דנתכוין לאסור אותו שדרכו לחרוש וכל אדם מותרין לחרוש בה לצרכו שלא נתכוין לאסור אלא על מי שדרכו לחרוש בה:

    המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך וכו' אורחא דמילתא קתני:

    הוא נותן לו ובא ונוטל מזה אם ירצה דהא אין הפועלים יכולין לתבוע כלום:

    ביתו לבנות - שאע"פ שאין צורך מזון כל כך:

    נותן לאחר במתנה והלה מותר ולא התירו אלא כשאין לו מה יאכל למדנו שכל הערמות אסורות בין ברבים בין ביחיד בנדרים שלא התירו אלא בשעת הדחק שאין לו מה יאכל - לשון הרב רבי אליעזר ממי"ץ:

    הרי הן מופקרין כו' ורבי יוסי אוסר מפרש בגמ' מאי טעמא דרבי יוסי קסבר הפקר כמתנה מה מתנה יכול לחזור עד דאתי לרשות מקבל ולא הוי כלום עד דאתי לידו אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה דקודם לכן לא כלום הוא ודידיה הוא ולכך אסור לזכות בה המודר דבשעה שזוכה בו של מדיר הוא ואהפקר דוקא פליג רבי יוסי אבל אנותן במתנה לא פליג:

    Tosafot on Nedarim 43a · Sefaria

    Rashba

    אביי אמר גזרה לישראל אטו להשאיל וכן כלהו גזירה והקשו בתוספות [כאן ד"ה אמר אביי] והא תנן [לקמן (נדרים מב, ב)] האומר הריני עליך חרם המודר אסור, ולעיל נמי בפרק ארבעה נדרים, (נדרים לא, א), שאני נהנה לישראל לוקח ביותר, כו' אלמא לא גזרינן, וצריך עיון.

    Rashba on Nedarim 43a · Sefaria

    Ritva

    א"ל השאילני פרתך א"ל אינה פנויה א"ל קונם שדי שאני חורש בא לעולם. פי' השואל אמר כן מפני שהקפיד המשאיל שלא רצה להשאילו לו א"נ שבעל הפרה אמר כן כדי להפיס דעתו של זה שיאמין בו שיהא שדה זה שיחרוש בה קונם אם היא פנויה והראשון מתישב יותר בלשון המשנה אבל הדין שוה הוא בשניהם:

    אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרים פי' לחרוש בה אפילו בשדהו שלא נתכוין האוסר אלא שלא יחרוש בה הוא עצמו:

    ואם אין דרכו לחרוש בשעת הנדר הוא וכל אדם אסורים פי' לחרוש בפרה זו בשדהו דכיון שאין דרכו לחרוש אין משמע נדרו אלא שלא יהנה בחרישתה בשדהו ודוקא בכה"ג אבל אם אמר כן השואל מתחלה שלא בהקפדה ששאל מחבירו פרה לשאר מלאכות וזה היה חושש שמא יחרוש בה ואמר הלה שאינו רוצה אותה לכך ואמר קונם שדה שאני חורש בה לא היתה הכוונה אלא שלא ישמשנה בחרישה ואפילו על ידי שליח והוא וכל אדם אסורין לחרוש בה בשדהו וכן כל כיוצא בזה ומכאן כלל גדול שהנודר או הנשבע שלא יעשה דבר פלוני אם דרכו לעשותה בעצמו הוא אסור ואחרים מותרים לעשותה לצרכו ואם אין דרכו לעשותה לעצמו הוא וכל אדם אסורין לעשותה לצרכו:

    המודר הנאה מחבירו ואין לו למודר מה יאכל הולך המדיר אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו איש פלוני מודר הימני הנאה ואיני יודע מה אעשה. פי' שהייתי רוצה לההנותו. החנוני נותן למודר משלו מה שירצה וחוזר ונוטל מה שנתן לו מן המדיר ולא דמיחייב מדיר למיתן ליה מידי שהרי לא אמר לו שיתן וכל שנותן בשביל חבירו או שמתחייב או שנעשה בשבילו ערב או קבלן שלא על פיו אין חבירו חייב לו כלום אלא הכי קא אמרינן שאם רצה המדיר נותן לחנוני מה שנתן למודר שכיון שלא עשאו לחנוני שליח ולא נתן על פיו ואילו ירצה לא יפרע כלום לחנוני' אין המודר נהנה אלא משל חנוני ומסקנא בכתובות בפ' המדיר דכל דכן דשרי ליה למימר כל הזן אינו מפסיד דבהא נמי לאו שליחותיה עביד אבל אסור לו לומר כל השומע קולי יזון דהאי שליחות הוא ומיחייב ביה כדאמרינן במסכת גיטין [דף סו.] מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כותבין ונותנין לו:

    היה ביתו של מודר לבנות:

    גדרו לגדור שדהו לקצור הולך לו אצל הפועלים וכו' הן עושין עמו ובאין ונוטלין מזה. שכרן:

    היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחד מהם מתנה גמורה והלה מותר בה. פי' דאיהו מדידי' אדריה והשתא לאו דידי' הוא:

    ואם אין עמהם אחר לזכות לו:

    12 more comments on this page.

    Ritva on Nedarim 43a · Sefaria

    Meiri

    המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך לו אצל החנוני ואומר איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה הוא נותן לו ובא ונוטל מזה היה ביתו לבנות גדרו לגדור ושדהו לקצור הולך לו אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה הן עושין עמו ובאין ונוטלין שכרן מזה אמר הר"ם זה כלו הולך על העקר אשר ביארתי לך בזה הפרק באמרו שוקל לו את שקלו ופורע לו חובו לפי שכאשר נתן לו החנוני לא נתן אליו וכאשר עשו לו המלאכה שבו כלם בעלי חוב אליו והוא אשר נתן להם שכרם פורע לו את חובו בלי ספק:

    אמר המאירי המודר הנאה מחבירו ואין למודר מה יאכל יכול המדיר לילך אצל חנוני ואומר לו פלוני מודר הנאה ממני ואין לו מה יאכל ואיני יודע מה אעשה הרי חנוני יכול ליתן לאותו המודר ונוטל מזה כלומר ומותר לבעל הבית ליתן לו ולא שיאמר לענין הדין שחנוני נוטל מבעל הבית על כרחו של בעל הבית שהרי לא אמר לו שיתן לו שזה ודאי אסור אלא שספר דבריו לפניו והלה נתן על סמך שיפרע לו זה המדיר ואומר שהמדיר יכול לפרעו בלא שום נדנוד עבירה אבל שיהא הוא יכול לכופו לא ולא עוד אלא שדינו על זה שנתן לו אלא שבא ללמד שנוטל מזה אם רוצה לפרוע לו ומותר וכן היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל פועלים ואומר איש פלני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה הן עושין עמו ובאין ונוטלין שכר מזה ומותר על דרך שביארנוה בראשונה שאין זה אלא כפורע חובו שהוא מותר כמו שהתבאר והוא הדין שיכול לומר כל הזן אינו מפסיד אבל לא יאמר כל השומע קולי יזון שזה שליחות הוא ואסור:

    משנה היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה אם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי היא מופקרת לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ר' יוסי אוסר אמר הר"ם ר' יוסי אומר שאם אין עמו שלישי היה זה המעשה דומה למתנה ואסור ואין הלכה כר' יוסי:

    אמר המאירי היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר וכו' ואף זו יכול היה לומר איש פלוני מודר הימני וכו' אלא שמן הסתם אף האחר אין לו בדרך יותר מכדי צרכו ואין רגילות הלשון לומר כן אלא לחנונים ופועלים וכיוצא בהן ומתוך כך אמר כאן שנותן מן הבא בידו לאותו אחר במתנה והלה מותר בה וכגון שלא אמר נכסים אלו כמו שביארנו והוא הדין בעיר אלא דמשום סיפא איצטריך למתני בדרך שבעיר אין הדבר מצוי שלא להיות עמהן אחר:

    ואמר שאם היו בדרך ואין עמהן אחר נותן על גבי הסלע או על גבי הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שירצה והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר ופירשו טעמו בגמרא מגזרת מתנת בית חורון כלומר שהערמה היא ואינה מתנה גמורה ולא שיהא דעתו שלא יהא ההפקר הפקר עד שיגיע ליד זוכה כדין מתנה שאינה מתנה עד שתגיע ליד המקבל ונמצא שבשעת זכייתו לא היה הפקר ובאיסור בא לידו שבודאי הפקר הוא מיד שאין הטעם אלא שאינו הפקר גמור אלא דרך הערמה ומכל מקום אף לר' יוסי כל שאינו דרך הערמה הפקר הוא אע"פ שלא בא ליד זוכה שאף הוא חולק בגמרא בדבריו לומר שלא אסר אלא כשנדרו קודם להפקרו אבל אם הפקרו קודם לנדרו מותר ואם טעם שלו משום דדמיא למתנה אף בהפקר קודם היה ראוי לאסור הואיל ובשעת זכייתו לא היה הפקר עדין אלא שאינו אומר כן אלא בהפקר הבא בלא הערמה ומכל מקום קודם הנדר המודר מותר באותו הפקר אע"פ שלא זכה בו אדם עדין שאף לדעת זה שהוא אומר שכל שלא זכה בו אדם ברשות מפקיר הוא מכל מקום לענין נדר אין דעתו של אדם בהדרתו על מה שכבר הפקיר לאסור את המודר במה שכבר הפקיר אלא שכבר נדחה טעם זה בנתינת טעמו מגזירת מתנה היה אוסר ומשום הערמה:

    ומכל מקום הלכה כחכמים ואף כשהדירו תחלה ואחר כך הפקיר מותר שאין הערמה זו מפקעת וכן במה שהפקיר שאין הפקר כמתנה לומר שכל שלא זכה בה המקבל ברשות נותן היא אלא כל שבמטלטלין תכף שהפקיר יצאה מרשותו אע"פ שלא זכה בו אדם עדין ואינו יכול לחזור בו אף מדברי סופרים אלא שאם רצה לזכות כשאר בני אדם זוכה ונמצא כשזכה זה לא ברשות המדיר היתה:

    זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Nedarim 43a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    רש"י באותה פרה הס"ד בשבילו הוא הד"א המדיר אצל הד"א:

    בד"ה אמר רבי יוחנן כו' דמי ואסור כצ"ל:

    ברא"ש בד"ה קונם כו' אותה שבקש כצ"ל הפרה הס"ד:

    מטי לי' הס"ד:

    בד"ה גזירה כו' קאי אלא כצ"ל דמלתא הס"ד לידו הס"ד:

    ר"ן לרבי אליעזר הס"ד ואחר כך מ"ה אביי אמר כצ"ל:

    בא"ד שישראל נהנין לי כצ"ל בלבד הס"ד המדיר הס"ד מתנה הס"ד קמתהני הס"ד:

    Chidushei Halachot on Nedarim 43a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    גמרא הכי גרסינן בגמרא בשלמא לא ילונו דקא מהני ליה אלא לא ילוה הימנו מאי קמהני ליה ובשלמא לא ילוה הימנו ולא יקח הימנו דקא מתהני מיניה אלא לא ישאל ממנו וכו'. אמר רבי יוסי בר חנינא כו'. כלומר בשלמא לא ילונו מעות דקמהני ליה דבהלואת מעות איכא הנאה דלא פרע ליה עד לאחר זמן אלא לא ילוה הימנו המודר מאי הנאה אית ליה גביה דהיינו מלוה. והוא הדין דלא ישאילנו ולא ימכור לו דקא מיתהני מיניה אלא חדא מנייהו נקט. ואי איכא לתרוצי מידי להך פירכא דודאי איכא הנאה אם ילוה הימנו אכתי בשלמא לא ילוה הימנו ולא יקח הימנו איכא לאוקמה אגב דוחקיה דאית ליה הנאה מיניה דדילמא פרע ליה זוזי טבי ותקולי דעדיף טפי מהנהו דאוזיף מיניה או דילמא קני מיניה זבינא דזימנין הנאת מוכר וזימנין הנאת לוקח וכדמפרש בפירקא דלעיל אלא לא ישאל הימנו דהוה מאני דתשמישתא וקמהדר להו לדידהו מאי קמהני ליה למודר. פירוש.

    מתני' אמר לו אינה פנויה לפי שאני עושה בה מלאכתי אמר לו לבעל הפרה. קונם שאני חורש בה לעולם ובלבד שתשאילני פרתך דמשמע דלצורך מלאכה אחרת קבעי ולא לחרישה. והכי מפרש המורה. קונם שאני חורש בה הואיל ולא רצית להשאילה לי איני עושה בה מלאכה לעולם. פירוש. קונם שדי שאני חורש בה בעל הפרה אומר כן אם אינו כדברי שאינה פנויה אלא פנויה היא ואני משקר תיאסר עלי חרישתה. ויש מפרשים שהשואל אמר כן. הרא"ם ז"ל. וכלל גדול הוא זה לנודרין ולנשבעין שהנודר או הנשבע שלא יעשה דבר פלוני אין במשמע אלא שהוא לא יעשנו אבל אחרים עושין לו. ואם הנודר הוא בענין שאין דרכו לעשות אותו דבר אם מפני שאינו בקי בו או שאינו לפי כבודו כוונתו היתה שלא תעשה לו אותה מלאכה לא על ידו ולא על ידי אחרים. הן עושים עמו ובאין ונוטלין מזה כלומר מותר להם לקבל הימנו דאלו מדינא לא. הרנב"י ז"ל.

    ואין לו מה יאכל אבל אם היה לו מה יאכל לא התירו אי נמי איכא למימר דאורחא דמילתא קתני ובא ונוטל מזה אם ירצה לפרוע מותר אבל מן הדין אינו יכול לתובעו דאם כן הוה פורע חובו ואסור. והרא"ם ז"ל כתב ונוטל מזה אם ירצה דפורע חובו הוא ומותר.

    נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה ולא התירו אלא בשאין לו מה יאכל. למדנו מכאן שכל הערמות אסורות בין ברבים בין ביחיד בנדרים שלא התירו אלא כשאין לו מה יאכל. שטה.

    היו מהלכין בדרך המדיר והמודר ואין לו מה יאכל נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה. פירוש ובשאמר נכסי עליך אבל אמר נכסים אלו אפילו נתנן לאחר אסור בהם. הריטב"א ז"ל.

    וכולה מתניתין לא זו אף זו קתני לא מיבעיא רישא דמותר דמשל חנוני או של פועלים הוא נהנה אלא אפילו כשהמדיר נותן לאחר והלה אכל אותו הדבר עצמו שהיה משל מדיר מותר. ולא זו בלבד דמכל מקום משל מקבל מתנה הוא דקא מיתהני אלא אפילו שאינו נותן לאדם אלא מפקיר מותר ליהנות ממנו. הרנב"י ז"ל. גמרא בזמן שנדרו קודם להפקירו דבשעה שהפקיר אדעתא דמודר קא מפקיר ומשום הכי אסור אבל הפקירו קודם לנדרו מותר דלא אדעתא דהאי אפקיר. הרי"ץ ז"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 43a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא אמר אביי גזרה לשאול וכו', ע' בר"ן שהקשה ממתני' דלעיל דקתני שאיני נהנה מישראל לוקח בפחות וכו' ותירץ בשם הרמב"ם כיון דנדר מכל ישראל יהיה טריחא ליה מלתא להשתכר באומות ע"ש. וע' ברמב"ם דה"ה בנדר מאומה שלמה. וכ"כ הש"כ (סי' רכ"ו) בדעת הרמב"ם ומדברי הרשב"א מבואר דדחיקא בעיניו תירוץ זה שהרי ראה דברי הרמב"ם ואעפ"כ הניח הקושיא בצ"ע, ולולי דמסתפינא אמינא תירוץ אחד והיינו עפ"מ דאיתא בב"מ (דף ע) דאסרו חכמים רבית עכו"ם דגזרי' שמא ילמד ממעשיו. וע' בט"ז יו"ד (סי' קנט סק"ב) דאמאי לא אמרו כן בכל מו"מ עם עכו"ם. ותירץ דבשאר מו"מ שהוא ג"כ עם ישראל לא גזרי' שמא ילמד ממעשיו. משא"כ ברבית שהוא רק עם העכו"ם. מש"ה בזמנינו דכל מו"מ הוא עם העכו"ם א"כ אם נאסר רבית עכו"ם משום גזרה נאסר כל מו"מ מש"ה גם רבית עכו"ם מותר ע"ש. ומעתה י"ל כיון דבאמת כל ההיתר מו"מ עם העכו"ם בזמן הש"ס היה כיון דהוא גם עם הישראל לא גזרו שמא ילמוד ממעשיו. משא"כ בזה שנדר מישראל לא גזרו ליקח אטו למכור. דא"כ יצטרך לישא וליתן רק עם העכו"ם ונפק קלקולא לא גזרו כנלענ"ד. ומעתה הדין דוקא בנדר מישראל ולא משאר אומה: גם יש לדון לפי דברינו עכשיו בזמנינו דבלא"ה עיקר מו"מ עם העכו"ם וגם רבית עכו"ם מותר מש"ה אפשר דליתא לדינא דמתני'. ובאמת גזרי' ליקח אטו למכור ודין זה צ"ע:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Nedarim 43a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 43, Amud Aleph, about 224 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא לֹא יַלְוֶנּוּ — דְּקָא מַהֲנֵי…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּגוֹן שֶׁנָּדְרוּ…”

    3. Segment 335 words

      Opens “מַתְנִי׳ אָמַר לוֹ: ״הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ״. אָמַר לוֹ:…”

    4. Segment 426 words

      Opens “הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,…”

    5. Segment 527 words

      Opens “הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת, גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר, שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר,…”

    6. Segment 638 words

      Opens “הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,…”

    7. Segment 727 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי…”

    8. Segment 818 words

      Opens “מֵתִיב רַבִּי אַבָּא: וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל, וְרַבִּי…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Nedarim 43a · Segment 2 — “…הֲנָאָה זֶה מִזֶּה. אַבָּיֵי אָמַר: גְּזֵירָה לִשְׁאוֹל מִשּׁוּם לְהַשְׁאִיל,…

    Original text

    גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא לֹא יַלְוֶנּוּ — דְּקָא מַהֲנֵי לֵיהּ. אֶלָּא לָא יִלְוֶה הֵימֶנּוּ, מַאי קָא מַהֲנֵי לֵיהּ? וּבִשְׁלָמָא לֹא יִלְוֶה הֵימֶנּוּ וְלֹא יִקַּח הֵימֶנּוּ — דְּקָמִיתְהֲנֵי מִינֵּיהּ, אֶלָּא לֹא יִשְׁאַל הֵימֶנּוּ, מַאי קָא מִיתְהֲנֵי מִינֵּיהּ!

    GEMARA: Granted that the person from whom benefit is forbidden may not lend money to the person for whom benefit is forbidden, as he thereby benefits him. However, with regard to the fact that the former may not borrow money from the latter, in what way does he benefit him by borrowing his money? And it could even be said, granted that he may neither borrow money from him nor purchase an item from him, as one benefits in lending money by preserving the value of that money in case the coins deteriorate, and in selling by ridding oneself an item that is difficult to sell. However, with regard to the fact that the person from whom benefit is forbidden may not borrow an item from the person for whom benefit is forbidden, in what way does the lender benefit from him? The borrower returns the same item to the lender.

    אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּגוֹן שֶׁנָּדְרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה. אַבָּיֵי אָמַר: גְּזֵירָה לִשְׁאוֹל מִשּׁוּם לְהַשְׁאִיל, וְכֵן בְּכוּלְּהוּ גְּזֵירָה.

    Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The mishna is referring to a case where they both vowed that benefit from each other is forbidden. Clearly, then, neither of them may lend to the other or borrow from him. Abaye said: It is possible to explain the mishna as it is written, as referring to a case where only one vowed that benefit from the other is forbidden. However, the Sages issued a decree that it is also prohibited for one to borrow from a person for whom benefit from him is forbidden, due to the concern that he might come to lend to him, as reciprocity is common in these matters. And likewise, that is the explanation in all the cases in the mishna; it is prohibited to borrow money, borrow items, and to purchase items from him due to a rabbinic decree, lest he come to benefit him.

    מַתְנִי׳ אָמַר לוֹ: ״הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ״. אָמַר לוֹ: אֵינָהּ פְּנוּיָה. אָמַר: ״קֻוֽנָּם שָׂדִי שֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם״. אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לַחְרוֹשׁ — הוּא אָסוּר, וְכׇל אָדָם מוּתָּרִים. וְאִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחְרוֹשׁ — הוּא וְכׇל אָדָם אֲסוּרִין.

    MISHNA: One said to another: Lend me your cow. The other person said to him: My cow is not available. The one seeking to borrow the cow responded angrily: Plowing my field with this cow is konam forever. If it was his typical manner to plow the field himself, then it is prohibited for him to plow his field with that cow but it is permitted for every other person. If it is not his typical manner to plow the field himself, and he has others plow for him, it is prohibited for him and for every other person to plow his field with that cow, because his intent was to render benefit from plowing with this cow forbidden.

    הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר: אִישׁ פְּלוֹנִי נוֹדֵר מִמֶּנִּי הֲנָאָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה. וְהוּא נוֹתֵן לוֹ, וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה.

    In the case of one for whom benefit from another is forbidden by vow and who does not have anything to eat, the one from whom benefit is forbidden goes to the shopkeeper and says to him: So-and-so vowed that benefit from me is forbidden for him and I do not know what I will do. After grasping his intent, the shopkeeper gives food to the one for whom benefit is forbidden, and then the shopkeeper comes and takes payment for the food from that one who spoke to him.

    הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת, גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר, שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר, הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר: אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה. וְהֵן עוֹשִׂין עִמּוֹ, וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה.

    Similarly, if the house of one for whom benefit is forbidden by a vow was to be built, his fence to be erected, or his field to be harvested, and laborers were required but he had no money to hire them, the one from whom benefit is forbidden goes to the laborers and says to them: Benefit from me is forbidden by vow to so-and-so and I do not know what I will do. And the laborers perform those tasks with him, and come and take payment for their labor from that person who approached them.

    הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, נוֹתֵן לְאֶחָד לְשׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מוּתָּר בָּהּ. אִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר — מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר וְאוֹמֵר: הֲרֵי הֵן מוּפְקָרִים לְכׇל מִי שֶׁיַּחְפּוֹץ, וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.

    If the one who vowed to render benefit from him forbidden and the one for whom benefit is forbidden were traveling together along the road and the one for whom benefit is forbidden does not have anything to eat, the one who from whom benefit is forbidden gives food to one other person as a gift, and it is permitted for that person for whom benefit is forbidden to eat the food because it no longer belongs to the one from whom benefit is forbidden. If there is no other person with them, the one who vowed places the food on the nearest rock or on the nearest fence and says: These food items are hereby rendered ownerless and are available to anyone who wants them. Then that person for whom benefit is forbidden takes and eats the food. Rabbi Yosei prohibits doing so.

    גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי? קָסָבַר: הֶפְקֵר כְּמַתָּנָה. מָה מַתָּנָה — עַד דְּאָתְיָא מֵרְשׁוּת נוֹתֵן לִרְשׁוּת מְקַבֵּל, אַף הֶפְקֵר — עַד דְּאָתְיָא לִרְשׁוּת זוֹכֶה.

    GEMARA: With regard to the dispute between the Rabbis and Rabbi Yosei whether one from whom benefit is forbidden to another can give the other person food by declaring the food ownerless, Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yosei? He holds that the legal status of the process of rendering property ownerless is like that of the acquisition of a gift. Just as acquisition of a gift is not complete until the item comes from the possession of the one who gives the gift into the possession of the one who receives the gift, so too, the process of rendering property ownerless is not complete until the item comes into the possession of the one who acquires it. According to Rabbi Yosei, it is prohibited for the one for whom benefit is forbidden to take the food that was declared ownerless. Since it still belongs to the one from whom benefit is forbidden, by taking the food he derives forbidden benefit from him.

    מֵתִיב רַבִּי אַבָּא: וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל, וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁנִּדְרוֹ קוֹדֵם לְהֶפְקֵירוֹ.

    Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless.