Commentary page

Nedarim 42b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nedarim 42b

Nedarim 42b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 163 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

שאני הכא דאמר בחייו ובמותו אבל היכא דאמר בסתם אימא לעולם אין אדם אוסר וכו':

מ"מ קשיא כדאמרינן אי בהאי טעמא פליגי ליפלגו בנכסים אלו:

אלא בנכסים אלו כ"ע לא פליגי דמשמע נכסים אלו לעולם:

כי פליגי דאמר נכסי ר' יוחנן ור"ל סברי היכא דאמר נכסי אין אדם אוסר וכו' דנכסי משמע כל זמן שהן ברשותי ורב ושמואל סברי אפילו אמר נכסי (אמר) אדם אוסר דבר וכו':

קונם לתוך ביתך שאני נכנס כל זמן שהוא ביתך דהוי דומיא דנכסי עליך כיון שמת בעה"ב או שמכרו לאותו בית לאחר מותר ליכנס בו דהשתא אינו שלו אבל אמר לבית זה שאני נכנס דהוי משמע נכסים אלו דקא אסר הבית עליו לעולם אע"פ שמת או מכרו לאחר אסו' ליכנס בו אלמא דשאני בין נכסי לנכסים והיכי קאמרי רב ושמואל ל"ש נכסי ול"ש נכסים דאדם אוסר וכו':

אלא כי אמרי רב ושמואל:

בעומדים אילנות על הגבולין לחוץ שיכול לתלוש מן הפירות מבחוץ מש"ה אינו יורד דהא דרחמנא אפקריה לארעא גבי שביעית לצורך אכילה ועכשיו לא היה נכנס לצורך אכילה:

ר"ש בן אליקים אמר הא דקתני אוכל מן הנוטות ודאי כדקאמרת כגון דעומדין על הגבולין משום שיכול להושיט ידו וליקח מבחוץ אבל אין עומדין על הגבולין אינו יורד לתוך שדהו דאסור לו לירד לשם:

2 more comments on this page.

Rashi on Nedarim 42b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

מכל מקום [קשיא] אי ס"ל דאין אדם אוסר דבר שלא ברשותו לשמעינן מילתיה באלו:

אלא בנכסי אלו לא פליגי דאדם אוסר כי פליגי בנכסי דרב ושמואל סברי ל"ש נכסי אלו לא שנא נכסי אוסר - וקשה אמאי נקט במילתיה נכסי אלו הוה מצי למיפרך מהך ברייתא דלעיל קונם שאתה נהנה מת יירשנו אלמא בנכסי אינו אוסר או מהאי דלעיל (נדרים דף לה.) גבי קורדום מת או נתנו במתנה מותר מיהו ניחא ליה טפי לאותובי ממתניתין דלקמן דדמי טפי לנכסי אלו דקתני:

מי איכא למ"ד דבנכסי אדם אוסר והתנן בפ' השותפין - מותר דלא נאסר אלא בעודהו ברשותו:

אלא כי אמרי רבי יוחנן וריש לקיש בנכסי רב ושמואל בנכסי אלו ולא פליגי:

מאי שנא דאוכל מן הנוטות דפירי דהפקירא אינון ארעא נמי הפקירא הוא ואפקרה רחמנא לצורך אכילה ואמאי לא ירד בה לאכול מאותן שאינן נוטות:

בעומדים על הגבולין דיכול לתולשן בלא ירידה בתוך השדה ולכך אמר דלא ירד לתוך השדה כיון דאפשר לאוכלם בלא ירידה אבל היכא דאין עומדין על הגבולין לעולם יורד ואוכל דרחמנא אפקריה:

אלא גזירה שמא ירבה בעמידה לאחר אכילה ולצורך אכילה אפקריה רחמנא שלא לצורך אכילה לא ואינו מותר אלא בנוטות שנוטות מחוץ לשדה ואינו נכנס לתוך השדה כלל:

המודר הנאה מחבירו שחבירו הדירו שלא יהנה משלו: לא ישאילנו חבירו דקא מהני ליה ולא ישאל מחבירו ובגמרא פריך הא לא מהני ליה למודר:

3 more comments on this page.

Tosafot on Nedarim 42b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

כי אמרו רבי יוחנן וריש לקיש בנכסי כי אמרו רב ושמואל בנכסי אלו. ומהא שמעינן דאף על גב דאמר נכסי, כי אמר אלו אסור, אפילו לכשיצא מרשותו, דאין תופסין לשון נכסי אלא לשון אלו, כאילו אמר נכסי אלו, והכי אתא בירושלמי, ביתך זה משום מה תופסו, משום ביתך, משום זה נפל ובנאה לית הוא, נשמעינה מן הדא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לפלוני, או בית אלמנות לבתי ונפל, היורשים חייבים לבנותו, בית זה, נפל אין היורשים חייבים לבנותו, ומיהו בפירושין נראה, דגרסינן הכא נכסים אלו, ולא גרסינן נכסים, וכן נראה מדברי הרמב"ם [הפלאה הלכות נדרים פרק חמישי הלכה ה' ו'] ומנמוקי מורי הרב ז"ל. ומכל מקום הסכמות דירושלמי מכרעת, דבגופיה נמי אפקריה רחמנא, כלומר השדה מופקר לכל ליכנס, ולא על הפירות.

Rashba on Nedarim 42b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Ritva

המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו המדיר למודר:

ולא ישאל הימנו לא ילונו ולא ילוה ממנו ולא ימכור לו ולא יקח ממנו. ופירשה אביי בגמ' [דף מג.] דכולהון משום גזירה דגזרינן לשאול משום להשאיל פי' שלא ישאל המדיר מן המודר שמא יבא להשאיל לו דמהנה ליה דכ"מ הכי הוו שדרך השואל להשאיל ודרך הלוה להלוות ומשום הכי גזרינן בהו ודכוותה אמרינן בפ"ק דע"ז [דף ו.]:

Ritva on Nedarim 42b · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

Meiri

המשנה החמישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר המודר הנייה מחבירו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו ולא ילונו ולא ילוה ממנו לא ימכור לו ולא יקח ממנו כיצד אמר לו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה אמר קונם שדי שאיני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרין ואם אין דרכו לחרוש הוא מותר וכל אדם אסורין מבוארת לר"ם:

אמר המאירי המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו ר"ל המדיר למודר ולא ישאל ממנו לא ילונו ולא ילוה הימנו לא ימכור לו מפני שהלוקח נהנה ולא יקח הימנו ושאלו בגמרא בשלמא לא ישאילנו ולא ילונו ולא ימכור לו דקא מתהני והרי נאסר בהנאתו אלא לא ישאל הימנו ולא ילוה הימנו ולא יקח ממנו אמאי והרי אינו מודר הנאה הימנו ופרשוה בשניהם מודרים זה מזה או אף במודר אחד לבד וגזרה הני אטו הני ושמא תאמר במכירה מיהא ימכור לו ביתר וכמו שכתבנו בפרק שלישי ותרצו בה דהתם נדר הנאה מכל ישראל וליכא למגזר אבל זה שלא נדר אלא מאחד איכא למגזר וכן שמא תאמר והרי באומר הריני עליך חרם אמרו המודר אסור והמדיר מותר ולא גזרינן תרצו בתוספות שהנאות אלו הנזכרות כאן מצויות הן ביותר ומתוך כך ראוי לגזור עליהן ולדעת זה אין למדין מהן להנאות אחרות:

יש ספרים שיש בהם בסוגיא בשאלה זו נוסחא אחרת שאין לישבה בשום פנים ובתוספות גורסין בה בשלמא לא ילונו דקא מהנה ליה אלא לא ילוה ממנו מאי קא מהני ליה כלומר וכן אני מקשה בכולם והדר אמר בשלמא לא ילוה הימנו ולא יקח הימנו איכא לתרוצינהו דמתהני מודר מיניה פירוש אם נלקח בזבינא מציעא או דרמי על אפיה אם בהלואה כגון דאית ליה למדיר זוזי טבי ותקולי ופרע ליה מיניהו אלא לא ישאל שהוא חוזר בעין אמאי לא ותירץ גזירה לשאול וכו' ומעתה כולהו נמי משום גזרה ואף זו אינה גירסא מיושבת כל כך ועיקר הגרסא כמו שכתבנוה:

ונשוב לענין משנתנו והוא שעל ידי מה שביאר במשנה זו באיסור השאלה נתגלגל הדבר בענין השאלה דבר שאינו מכונת הפרק והוא שכל הנודר אנו אומדין כונתו לפי ענין הדברים שבשבילן נדר והולכין אחר הענין לא אחר משמע הדבור ועל זה אמר השאילני פרתך ואמר לו אינה פנויה והלה סובר שהוא חושב עליו שלחרישה הוא שואלה ומתוך כך הוא מונעה הימנו ומראה לו שאינו רוצה בה לחרישה אלא למלאכה אחרת ואומר קונם שדה שאני חורש בה לעולם ואף הלה משאילה לו על סמך אותם הדברים אם היה דרכו של שואל זה לחרוש הוא בעצמו הוא אסור לחרוש בה ושאר בני אדם מותרין לחרוש לו שלא נדר אלא מעצמו ואם אין דרכו לחרוש אלא על ידי אחרים אסור אף על ידי אחרים שבודאי ממה שהוא רגיל נדר:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

Meiri on Nedarim 42b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמ' ל"ש נכסים כו' סברי נכסים כצ"ל:

רש"י אם מת הס"ד אוסר וכו' דנכסי כו' הד"א ושמואל הס"ד:

ד"ה בעומדין כו' הגבולים לחוץ הד"א:

בא"ד מ"ה אינו יורד דהא רחמנא כו' כצ"ל:

ר"ן בד"ה אם מת כו' דלא פריש בהדיא אפילו לאחר שיצאו מרשותו כו' כצ"ל:

בא"ד מ"ה נדרא חייל כו' כצ"ל:

בא"ד ור"ל בנכסי כו' כצ"ל:

בא"ד אלא דהיכא דלא כצ"ל:

3 more comments on this page.

Chidushei Halachot on Nedarim 42b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

גמרא ארעא נמי רחמנא אפקריה לצורך אכילה דאם לא כן איך ילקטו עניים הפירות. בעומדין על הגבולין שאינו צריך ליכנס שם בעבור אלו הפירות אבל אם בא ללקט פירות אחרים יכול ליכנס שם דבין ארעא בין פירות אפקריה רחמנא לצורך אכילה. וא"ת אמאי נקט נוטות דמשמע הא בתוך השדה לא מצי אכיל. נוטות אצטריכא ליה לאשמועינן דאפילו היכא דליכא אלא נוטות דאז אסור ליכנס בתוך השדה מותר בנוטות ולא גזרינן שמא יכנס שם. הרא"ם ז"ל.

מתניתין המודר הנאה מחברו כגון שמעון שהוא מודיר הנאה מראובן מחמת שהדירו ראובן לא ישאילנו ראובן כלי תשמישו ולא ישאל ראובן ממנו ולדעת אביי יהיה גזירה לא ישאל אטו לא ישאילנו. או נוכל לומר לא ישאילנו שמעון המודר ולא ישאל ממנו ויהיה גזירה לא ישאילנו מחמת לא ישאל שהוא מן הדין וכן נפרש בכולן לדעת אביי. ולדעת רבי יוסי בר חנינא דמוקי לה למתניתין כשהדירו זה את זה כולה מתניתין דינא קתני ולא מחמת גזירה.

Shita Mekubbetzet on Nedarim 42b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

אִם מֵת — לֹא יִירָשֶׁנּוּ! שָׁאנֵי הָכָא דְּקָא אָמַר לֵיהּ ״בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ״.

then if the father dies, his son does not inherit from him. Apparently, one can render his property forbidden and have it remain forbidden after it is no longer in his possession. The Gemara rejects that proof: It is different here, as he said to him explicitly: During his lifetime and upon his death. There is no proof that in a case where he did not explicitly extend the prohibition to the period after it leaves his possession, the prohibition would not remain in effect.

Segment 2

מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא? אֶלָּא: בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי בִּ״נְכָסַי״.

The second question was answered, but in any case the first question remains difficult: Why didn’t Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish disagree in a case where he said: This property, as well? Rather, this is the explanation of their dispute: In the case of one who said: Benefit from this property is forbidden to you, everyone agrees that the prohibition remains in effect even after the item is no longer in his possession. When they disagree, it is in the case of one who said: Benefit from my property is forbidden to you.

Segment 3

רַב וּשְׁמוּאֵל סָבְרִי: לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״, לָא שְׁנָא ״נְכָסַי״, אָדָם אוֹסֵר. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבְרִי: ״נְכָסִים״ — אָדָם אוֹסֵר, ״נְכָסַי״ — אֵין אָדָם אוֹסֵר.

Rav and Shmuel hold: It is no different if he said: This property, and it is no different if he said: My property; in both cases, a person renders an item forbidden and the prohibition remains in effect even after the item is no longer in his possession. And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish hold: If one said: Property, a person renders an item forbidden and the prohibition remains in effect. However, if he said: My property, a person does not render an item forbidden for the period after it is no longer in his possession, as the phrase my property means property in my possession.

Segment 4

וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״ וְלָא שְׁנָא ״נְכָסַי״? וְהָא תְּנַן: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם לְתוֹךְ בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — מוּתָּר. ״לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — אָסוּר.

The Gemara asks: And is there anyone who says that it is no different if he said: This property, and it is no different if he said: My property, and that the prohibition remains in effect even after the item is no longer in his possession? But didn’t we learn in a mishna (46a): If one says to another: Entering into your house is konam for me, or: Buying your field is konam for me, then if the owner died or sold the property to another, it is permitted for the one who vowed to enter the house or buy the field, as the prohibition is in effect only as long as it belongs to that person. However, if he said: Entering this house is konam for me, or: Buying this field is konam for me, then if the owner died or sold the property to another, it remains forbidden. Apparently, there is a difference between a case where he simply renders an item forbidden and a case where he renders an item belonging to a particular individual forbidden.

Segment 5

אֶלָּא: כִּי אָמְרִי רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, בִּ״נְכָסַי״. וְרַב וּשְׁמוּאֵל, בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״, וְלָא פְּלִיגִי.

Rather, this is the explanation of the statements of the amora’im : When Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish said that the prohibition is no longer in effect after the item is no longer in his possession, it was in a case where he said: My property. And when Rav and Shmuel said that the prohibition remains in effect after the item is no longer in his possession, it was in a case where he said: This property. And they do not disagree, as each pair of amora’im addressed a different situation.

Segment 6

וּבַשְּׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כּוּ׳. מַאי שְׁנָא דְּאוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת — דְּפֵירֵי דְהֶפְקֵירָא אִינּוּן, אַרְעָא נָמֵי אַפְקְרַהּ?!

We learned in the mishna: And during the Sabbatical Year he may not enter his field; however, he eats from the produce that leans out of the field. The Gemara asks: What is different about the Sabbatical Year that he is permitted to eat of the produce that leans out of the field? It is due to the fact that the produce is ownerless. With regard to land as well, the Torah rendered it ownerless, as during the Sabbatical Year, it is permitted for everyone to enter the field and eat the produce.

Segment 7

אָמַר עוּלָּא: בְּעוֹמְדִין אִילָנוֹת עַל הַגְּבוּלִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בַּעֲמִידָה.

Ulla said: The mishna is referring to a case where the fruit trees are standing on the borders of the field. Since it is possible to eat the produce without entering the field, it is not permitted for him to enter it. Rabbi Shimon ben Elyakim said: Even in a case where the fruit trees are standing in the middle of the field, it is also prohibited for him to enter the field, due to a rabbinic decree lest he remain standing there longer than necessary for purposes of eating, which is prohibited even during the Sabbatical Year.

Segment 8

מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, לֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.

MISHNA: In the case of one for whom benefit from another is forbidden by vow, that other person may neither lend an item to him nor borrow an item from him. Similarly, he may neither lend money to him nor borrow money from him. And he may neither sell an item to him nor purchase an item from him.

Nedarim 42b

Nedarim 42b

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text