Commentary page
Nedarim 40a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNedarim 40a
Nedarim 40a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 421 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
באיש חלה ואית דגרסי באש:
כאילו שופך דמים מפני שבני אדם שנכנסין לבקרו עושים לו לחולה כל צרכיו:
לא שיחיה ולא שימות שהרי אינו יודע בעניינו של חולה:
דלא ליתרע מזליה דדילמא מתצלנא לאלתר אי נמי דלא לישתעי מילי עילויה:
מכאן ואילך חזי דלא מתרפא אמר להו פוקו ואכריזו:
ריעים כנעמן שריפאוהו מצרעתו כגון אלישע דהוה נביא וזקן והשיאו עצה לנעמן:
אם יאמרו לך נערים בנה בית המקדש:
וזקנים אומרים סתור ואל תבנה:
7 more comments on this page.
Rashi on Nedarim 40a · Sefaria
Tosafot
לסעוד אם יבקר לחולה. פוקד מתרגמינן וסעד:
רווח נפשיה החולה וסבור המבקר החולה עובר לו חליו ונמנע מלבקש רחמים:
בתלת בתרייתא תקיף חולשיה ומסיח מלבקש רחמים עליו:
סהדא רבה פרת שרבו מימיו מן הגשמים:
Tosafot on Nedarim 40a · Sefaria
Rashba
אמר ר' אבין א"ר מטרא במערבא סהדא רבה פרת כלומר, דכשהוא מתרבה הרי זה סימן שגשמים שירדו במערב רבו עליו, לומר שאין טובלין בו דשמא רבו נוטפין על הזוחלין, ובאידך דשמואל דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד, משום דחיישינן שמא ירבו גשמים וירבו הנוטפין, כאבוה דשמואל דעביד להו לבנתיה מקוואות ביומי דניסן, ופליג אדשמואל, דאמר שמואל נהרא מכיפיה מתבריך, ולעולם טובלין בו משום דמכיפי' מיברך, ולעולם רבו זוחלין על הנוטפין וכדאמרינן בעלמא [ברכות כה, ב] אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים, ואם כן אפילו בשעת הגשמים שאנו רואין לעין שמתרבה ממי הגשמים, אפילו הכי טפי מבריך מכיפיה ושרי. ולענין פסק הלכה פסק (ר"ח) [רבינו תם, הובא בשבת סה, ב בתוס' ד"ה דאמר] ז"ל במלתא קמייתא דשמואל, דפרק בתרא דבכורות [נה, ב] מסתייע מברייתא, דקתני התם רבי מאיר אומר יובל שמו שנאמר ועל יובל ישלח שרשיו, ומה נקרא פרת שמימיו פרין ורבין, וחכמים אומרים פרת שמו שמימיו פרין ורבין, מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך, וכיון דמתניתין מסייע ליה לשמואל אף על גב דפליג רב עליה כותיה עבדינן, והלכך מותר להטביל בנהרות ואפילו בימות הגשמים דלעולים מכיפיה מיברך. אבל ר"ח ז"ל [שבת סה, ב] פסק כרב וכאבוה דשמואל, ושמואל גופיה דידיה סתרן אהדדי. והרי"ף ז"ל [בשבת עמוד כ"ט עיי"ש ברי"ף] גם הוא נראה שפסק כן, לפי שכתב בהלכותיו ההיא דאבוה דשמואל דהוה עביד מקוואות ביומי דניסן, ואף הרמב"ם ז"ל [טהרה הלכות מקוואות פרק ט' הלכה י"ג] הכריע כדבריהם, דכיון דאבוה דשמואל חייש לענין מעשה ועביד מקוואות. ואשכחן נמי לשמואל גופיה דאמר הלכה למעשה אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד, לא דחינן מימריה דאתמר לענין איסורא והלכה, משום חד מימרא דאגדתא דאמר מכיפיה מיבריך, דהא שמואל גופיה דאמר הכי איהו הוא דאמר לענין איסורא, שאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי. ואיכא למימר דהכי סבירא ליה, אף על גב דנהרא מכיפיה מיבריך, וסהדותיה דפרת במיטרא דמערבא לאו סהדותא רבה היא, דאי נמי רבו טובא לא מסהיד אמיטרא בשעת הגשמים מן הנוטפין, הלכך כולה שתא בר מן יומיי תשרי לענין טבילה חיישינן, ואף על גב דאתמר בגמרא ופליגיה דידיה אדידיה בטעמיה פליגי, דאי לעולם מכיפי מיבריך ליתא להא, ומיהו איהו ודאי אמרינהו לתרוייהו, ולא מהדר הדר ביה, אלא מיחש הוא דחייש לספק אסורא, כדאמרינן בעלמא [שבת נו, א. ביצה כט, א] בכי האי גוונא, השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר, שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דאסור. ובמסכת נדה פרק תינוקת מייתי בגמרא עובדא דאבוה דשמואל, ולא מייתי עלה פלוגתא דברייתא, הלכך אין המים לעולם מטהרין בזוחלין, עד שתעמוד על מעיין שלו ותברר לך המשכתו ורבויו בפרת ביומי דתשרי, ושאר נהרות אפילו ביומי דתשרי איכא למיחש, בשעה שרבין לפום דחזינן ממנהגא דההוא נהרא, וכל שכן בשאר נהרות קטנים כגון אלו ששנינו [משניות טהרות פרק ח' משנה ט'] המים המכזבים פסולין, אלו הן המים המכזבין פעם אחת בשבוע, בפלמוסיות ובשני בצורת כשרים, רבי יהודא פוסל, וכל שכן ביום שהגשמים יורדים בו שהנהרות רבין ביותר, דלכולי עלמא אין המים מטהרין בזוחלין, דהא ודאי מן הנוטפין אתו, שהרי אף הנחלים ושלוליות של נחלים וחרדליות של נהרים מושכין מים בנהרות, ולית בהו כיפה דמיברכי מיניה, ואינהו הוא דמרבו להו לנהרות, ובהא ליכא מאן דפליג כלל דדבר הנראה לעינים הוא, ומאן דמורה בהנך מילי להתירא לא עביד שפיר, עד כאן מהלכות הרמב"ן ז"ל. אבל לפי מה שכתבתי למעלה נראה דאפילו בימות הגשמים היה מתיר רבינו תם ז"ל. ואיכא למידק אשמעתין מדתנן בפרק חמישי של מסכת מקואות [משנה ג'] מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה, אלמא אין המעין נפסל ברבוי הנוטפין, ותירצה הרמב"ם ז"ל [טהרה הלכות מקוואות פרק ג' הלכה י"א] בשריבה כעין המעיין וממקום קביעתו הוא נמשך והולך, אבל בשנחרבה במקום המשכתו נפסל ברובו, והראב"ד ז"ל [שם בהשגות] כתב שאין הדברים האמורים שם אלא במקום שהיה יכול להלך בתחלתו, דלשם אינו נפסל בריבוי, אבל אם נמשך על ידי הריבוי חוץ למקום שהיה נמשך בתחלתו פסול, כל שרבו הנוטפין על מי המעיין, וכתב שכן שנו בתוספתא.
Rashba on Nedarim 40a · Sefaria
Ritva
אמר רב שישא בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא פירוש שלא יבקר חולה:
לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא דלא ליסח דעתיה מן רחמי. פירוש כדי שלא יסיח המבקר דעתו מלבקש עליו רחמים. תלת שעי קמייתא רויחא דעתיה פירוש שדרך כל חולה שמקל חליו קרוב לשחר וסבור המבקר שנתרפא. בתרייתא תקיף חולשיה פירוש ומתיאש המבקר מלבקש עליו רחמים כסבור שתהא תפלת שוא:
וגרסיגן בפ' יציאות השבת [דף יב:] הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וכו' כדאי' בהל':
אמר ר"י אמר רב מנין שהקב"ה זן את החולה פירוש שהרי עומד הרבה פעמים ימים הרבה בלא אכילה ושתיה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי ותניא הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל וכו' אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע מפני שהשכינה שרויה למעלה ממראשותיו של חולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי וי"א דדוקא כשעומד בשוה למראשותיו אבל עומד במקום שפל מהמטה אפילו על גבי כסא מותר ויש אוסרין בכל ענין לישב כנגד מראשותיו ונהגו העם כלשון הראשון:
אמר רמי בר חמא אמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת ופליגא דשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך. האי שמעתא פתרו בה רבנן ז"ל טובא ומחוורתא כדפריש רבינו מורי נר"ו וה"פ מטרא במערבא סהדא רבה פרת פי' כי פרת הבא מארץ ישראל ונמשך על בבל כי חזינן (ב) בכל דרבה פרת שנתרבו מימיו ולא ידעינן מאיזה טעם נתרבה דלא חזינן הכא גשמים ולא עבים כלל אמרינן דמחמת מטרא דהוה במערבא דלא חזינן אנן הוא דרבה דנהרא לא סגיא דרבי אלא ממטרא הא כל היכא דלא רבה פרת כלל לא הוה סהדא דהוה מטרא במערבא ולא תלינן שירדו גשמים בנהר ורבו עליו ופסלוהו מלטהר בזוחלין דנימא ודאי ירדו עליו גשמי' במערבא ואע"פ שאין הנהר גדול ממה שהיה מקודם שמא אלמלא גשמים שהיו במערבא היה מתמעט יותר ויותר דהא לא אמרינן אליבא דרב לא שנא בימות החמה ולא שנא בימות הגשמים ולהכי תלי כל הסהדותא כדרבה פרת ומשום דמימי גשמים דינם כמקוה שאינם מטהרין אלא באשבורן והמעין והנהרות הן מטהרין אף בזוחלין אמרינן השתא דכי רבה נהרא וחיישינן לגשמים הוי נהרא כדין מימי הגשמים שלא לטהר אלא באשבורן שיהו המים כנוסין כמקוה ואמרי' דהא דרב פליגא אדשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך פי' דסבר שמואל דזימנין דנהרא מתרבה ומחברך מן מעין שלו ומשפתו כדמתרגמינן לחוף הים על כיף ימא וכיון דאפשר דמתרבה מכיפיה בלא מיטרא כל היכא דהוי סתמא דלא חזינן מטרא הכא ולא עבים ולא ידעינן ברבוי נהרא טעמא תלינן דמכיפיה רבה ולא תלינן מספיקא לאפוקי מחזקתיה ולמימר דממטרא דמערבא רבה הא כל היכא דהוה מטרא הכא או עבים סמוך לזמן ריבוי הנהר אפילו שמואל מודה בהא:
ופליגא דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אין המים שבנהרות מטהרין בזוחלין בשום ימות החמה אלא פרת ביומי תשרי בלבד. פי' וסתמא קא פסיק אמר שאין מטהרין בזוחלין אלא ביומי תשרי ולא בשאר ימות השנה כלל לא שנא בימות הממה ולא שנא בימות הגשמים ואפילו אין הנהר גדול יותר ממה שהיה דקסבר דבימו' הגשמים חוששין לגשמים ואע"פ שלא נראו לנו כלל כאן שמא במקום אחר היו ואע"פ שאין הנהר גדול לפנינו שמא אלמלא גשמים שבמקום אחר היה הנהר מועט מאד ממה שהוא ובהא ודאי פליגא אדרב נמי דאילו רב לא תלי במטרא דמקום אחר מסתמא אלא היכא דרבי נהרא קמן ואילו שמואל חייש ובימות החמה דליכא למיתלי במטרא חייש להפשרת שלגים ואע"ג דלא חזינן ולא רבי נהרא קמן חיישינן כדאמרן אלא ביומי תשרי שאינו זמן גשמים ולא זמן הפשרת שלגים ובאותו זמן אין חוששין שנתערבו בהן מימי גשמים ממקום אחר אא"כ הנהר בפנינו גדול כ"כ שהדברים מוכיחים שעל ידי מימי נוטפים שנתערבו עמהם הוא דהשתא ודאי אין מטהרין אלא באשבורן כמקוה. ותנן במקואות פ"ה מ"ה הזוחלין כמעין והנוטפין כמקוה וה"פ הנהרות הזוחלין והנמשכין מטהרין דרך משיכתן כמעין אבל מימי גשמים כמקוה שאין מטהרין דרך משיכתן כמקוה ואבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקואות ביומי ניסן פי' שאף ביומי ניסן שלא היה גשמים לא היה מניחן לטבול בנהר לעולם ואע"ג דלא רבי נהרא דחייש להפשרת שלגים של מקום אחר וכ"ש בימות הגשמים:
Ritva on Nedarim 40a · Sefaria
Meiri
פעמים שהביקור סבת ההצלה לחולה אם בחכמתו אם לכמה סבות ומתוך כך אמרו כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקרו גורם לו שימות וקצת חסידים היו נוהגין כשהיה חולה בעיר ולא היו מבקרין אותו כראוי לפרסם את הדבר ולהודיעם ואירע להם מעשה בתלמיד אחד שחלה ולא נכנסו לבקרו ונכנס רבי עקיבא והשתדל לכבד את הבית ולרבצו לפניו ואמר לו החייתני ויש מפרשים שלכבודו של רבי עקיבא כבדו את הבית ורבצוהו והגיעה הנאה לחולה:
ומכל מקום ביום ראשון של חולי אין ראוי לבקר שמא מקרה הוא ואין ראוי להחרידו עד שיחזיקוהו בחולה אלא דוקא משלישי ואילך אלא אם כן קפץ עליו חולי גדול וכבד שמתיראין ממנו להמית פתאם וכן לא יבקר אדם בשלש שעות ראשונות ובשלש אחרונות ופרשו הטעם בגמרא מפני שהמבקר מסיח דעתו בשעות אלו מן הרחמים ששלש ראשונות מוצאו בנחת רוח וסבור עליו שנתרפא ובאחרונות מוצאו בצער גדול וסבור עליו שאבדה תקותו וגדולי המחברים פרשו הטעם מפני שבני הבית מתעסקים בצרכי החולה:
הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על כסא אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע ומבקש עליו רחמים ויוצא מפני שהחולה מהרהר בלבו תשובה ומתפלל בכל לבו וכשרואה זה יושב במקומות הגבוהים מתיאש מן התפלה ולפי דרכך למדת שהחולה מדרכו לשוב ולהתפלל ועל זו אמרו אין חולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו:
אע"פ שהזהרנו במצות ביקור אין כל ביקור חולים בכלל אלא אין מבקרין לא חולי מעים מפני שהוא בוש מהם ולא מיחושי הראש ולא חולי העין מפני שהבקור קשה להם ומה שנתגלגל בסוגיא זו מענין מזון הבת ועישור נכסי לנדונייתא במקום שאין לישום באב כבר ביארנוהו במקומו במסכת כתובות דף ס"ח וכן מה שנתגלגל כאן שאין המים שבנהרות מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי בלבד ואם שאר נהרות בדין זה אם לאו וכן אם יש חלוק בענין זה בין נהר לנהר וענין חשש טיט שבקרקע הנהר לענין חציצה כבר ביארנוהו יפה בששי של שבת דף ס"ה:
Meiri on Nedarim 40a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא לא לסעור איניש כו' כצ"ל וכן ברש"י ורא"ש ור"ן:
רש"י בד"ה כאילו כו' דמים מפני שבני כצ"ל לאלתר אי נמי הוא דבור אחד:
בד"ה וזקנים אומרים סתור ואל תבנה כצ"ל:
בד"ה ומנין כו' ביה יסערנו כצ"ל:
בד"ה סהדא רבה כו' פלוגתא אדשמואל כצ"ל:
ברא"ש בד"ה אין המים כו' רבו על עיקר כצ"ל:
רבינו נסים וסיערה הס"ד ואחר כך מ"ה קצירה בתלת כו' כצ"ל:
בד"ה ופליגא כו' לעולם אפילו כצ"ל:
Chidushei Halachot on Nedarim 40a · Sefaria
Shita Mekubetzet
בשביל שכבד ורבץ לפניו כי ראה רבי עקיבא שהמקום מעופש והיה המקום מקולקל ומזיק לחולה וצוה לפנות המקום ההוא ולכבדו ולרבצו ונזדכך אוירו ועל כן נתרפא החולה. הרי"ץ ז"ל. שכיבד וריבץ לפניו מכאן שכל ההולך לבקר את החולה יורד לעיין בעניני מטתו ובעניני המקום אשר הוא בם הראית לי. וכן נמצא בספר הרופאים שיש לתקן מטת החולה כמו שהיה לו שר גדול לשכב עליו. גורם לו שיחיה שכל המבקר החולה מתפלל עליו או משום נטילת חליו אחד מששים או כההיא דרבי עקיבא. דלא ליתרע מזליה דאין לך אדם שאין לו שונאים ויאמרו בדין יש לבא עליו חולי שכך וכך עשה ומזכירין עונותיו ויש לחוש שמא למעלה ידינוהו על פי דבריהם כמו שמצינו לעולם ידין אדם חברו לכף זכות שכך דנין אותו למעלה. וכן מצינו בחגיגה דרבא אשכחיה לאליהו אמר ליה מאי קא עביד קודשא בריך הוא אמר ליה גמיר שמעתא מפומא דכולהו רבנן בר מרבי מאיר שלמד תורה מאחר אמר ליה רבא לאליהו רבי מאיר תוכו אכל קליפתו זרק אמר ליה השתא קאמר מאיר בני אומר. הרי אתה רואה על פיהם שלמטה נידונין למעלה. וטעם גדול יש בדבר שאף על פי שיודע הקדוש ברוך הוא זכותו לא רצה לעשות קודם מפני תרעומת מדת הדין. ועל שהצרכתי להזכיר לעולם ידין אדם חבירו לזכות רוצה אני לפרשו כמו שנ"ב שקשה לי מהו שכך דנין אותו למעלה וכי למעלה אין יודעים אם נתכוון לטובה או לרעה. אלא על דבר שאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו נאמר ומחשבות הלב אין אדם יודע אלא הקדוש ברוך הוא ולפי שהקדוש ברוך הוא מרחם על בניו ומכסה על פשעיהם אין מדת הדין נותנת לדונו לטובה עד שידונוהו לטובה מלמטה שאז אם בא לתשלום שכרו בעולם הזה לא יהרהרו הבריות אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא שגם הם דנוהו לטובה ואף אם היתה מחשבתו לטובה לפעמים טוב בעיני המקום שידונוהו למטה לטובה לכסות ממדת הדין ומן המקטרגים וראיה מעשה דרבא שהבאתי. נחזור לראשונות אבל ביום שני כבר איתרע מזליה ואינו חסר כי אם תפלה לכך צריך להודיע מטעם שמפרש והולך ורע בעיניו שעובר על לא תשנא אחיך בלבבך והשיב מעליו אפו שידונו אותו למעלה שהרבה לקה שאין לך צער גדול כמו שאויבי האדם שמחים על מפלתו ומשום לא תשנא את אחיך הזהירו שלמה שלא יגרום לו החטא חילוף הדברים. וסימן לדבר רחבעם שהיו רוצים לנדותו והתירוהו ואף על גב דמן השמים היה מכל מקום על חטא שגורם מתגלגל הדבר בענין העולם. לא ליסעוד איניש לשון יסעדנו על ערש דוי. ויש מפרשים (בריש) לפקוד פוקד מתרגמינן מסעד. הרא"ם ז"ל.
א"ר אבין אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת כשיש מטרא בארץ ישראל עדות שנהר פרת גדול. פרת משוך מארץ ישראל לבבל וכשבני בבל רואין נהר פרת גדול יודעים שיש לבני ארץ ישראל גשמים ושמחים על אחיהם אף על פי שפרת מושך והולך מבבל לארץ ישראל מכל מקום יש לומר דעל ידי רוב גשמים נמשך למעלה כלפי בבל. שטה. ופליגא דשמואל אדשמואל דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אין מטהרין אדם וכלים הטובלין בהם דרך זחילתן וצריך להמשיכן למקוה ולטבול אלא פרת ביומי תשרי שחדלו הגשמים ורבו הזוחלין עליהן ויש תורת מעיין על הנהרות המושכין אלמא סבירא ליה שגדילין מימי הגשמים. ויש מפרשים שאין הנובעין שבתוכן מטהרין בזוחלין שיתבטלו נוטפים בהם להיות זב וזבה טובלין בהם בשביל הזוחלין שבהם. הרי"ץ ז"ל. ת"ל (אמר המגיה עיין בהר"ן כאן) אך חלק המעיין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן אבל מעיין כשעשאו אשבורן טהור דתניא בתוספתא מי מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ותנן נמי כל הימים כמקוה והימים ממעיינות הן באים והיינו טעמא דממעטינן מקוה מזוחלין ולא ממעטינן מעיין דמקוה משמע אשבורן ולא משמע זוחלין דכתיב יקוו המים אל מקום אחד אלמא כשהוא במקום אחד נקרא מקוה. ובאתי ללמוד זוחלין במקוה לומר שלא יצא מכלל מקוה בזחילתו מדכתיב גבי מעיין ואתא אך ומיעט שלא נקישנו למעיין אבל מעיין משמע בין אשבורן בין זוחלין וכולן בכלל שם מעיין הם ואינו צריך ללמוד לענין אשבורן ממקוה דהוא גופיה משמע נמי אשבורן הילכך לא ממעטינן ליה מאך.
Shita Mekubbetzet on Nedarim 40a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' לא לסעוד איניש עיין רש"י שבת דף יב ע"ב ד"ה סועד וצ"ל דגרסי' כאן לא ליסעור:
Gilyon HaShas on Nedarim 40a · Sefaria
Ben Yehoyada
יוֹמָא קַדְמָאָה דְּחָלֵישׁ, אָמַר לְהוֹן לֹא תִּגַּלּוֹ לְאִינִישׁ דְּלָא לִתְרֹעַ מַזָּלֵיהּ. נראה לי בס"ד הטעם לזה דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל דהחולי בא מסילוק אור החכמה ואחר כך יבא אור השכינה שהיא המלכות למעלה מראשו של חולה לסעדו ולשומרו. ובזה מובן הטעם כי יומא קדמאה שנסתלק אור החכמה ממנו ישאר אותו היום רשימו זה הכלל כל אור המסתלק ישאר רשימו באותו מקום כל היום כולו וכיון דנשאר רשימו לא יבא בו ביום אור השכינה שהיא המלכות לשומרו ולכן יומא קדמאה אין לו שמירה מאור השכינה. ואף על גב דנשאר רשימו דאור החכמה, אין לו שמירה מעלייתא מן הרשימו ולכן יומא קדמאה יש פחד לגלות חליו פן ירגישו כחות החיצונים שאור החכמה נסתלק ועדיין אור השכינה לא בא למעלה מראשו לשומרו ואפשר יזיקו אותו לכן אמר לו יומא קדמאה לא תגלו אבל אחר יומא קמא יבא אור השכינה וישמור אותו ובריא מזליה.
(תהלים מא, ב) 'אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ' וְאֵין דָּל אֶלָּא חוֹלֶה. נראה לי בס"ד הטעם שנקרא דל, דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים (בפסוק (תהלים מא, ד) הֳ' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ) כי לחולה תתהפך יו ־ ד לאותיות דְּוָי ועשר לערש כנזכר בדברי קדשו עיין שם. והנה דְּוָי בשילוש כזה ד ' ד ־ ו דו ־ י [34] עולה מספר דָּל [34] מה שאין כן אם ישארו אותיות יו־ד ולא יתהפכו לדו־י יהיה שילוש אותיות יו־ד כזה י ' י ־ ו יו ־ ד [46] עולה מספר מ"ו כמנין שם הוי־ה ושם אהי־ה [26+21+ = 46] שהם חכמה ובינה וכמנין אב גדול [46] שהוא כינוי לחכמה שהוא יו־ד שבשם הוי־ה. וכיון שנהפכו לו אותיות יו־ד שהוא סוד חכמה לאותיות דו־י שצרוף זה עולה מספר דָּל לכן אמר אֵין דָּל אֶלָּא חוֹלֶה. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות ששם בוכ ־ ו [34] נקרא קו המדה ועניינו לגדל ולחזק לכל ונרמז בראשי תיבות בַּ כֹּל וּ בְיָדְךָ כֹּ חַ וּ גְבוּרָה (דברי הימים א' כט, יב) שהוא ראשי תיבות בוכ־ו ולכן מסיים סמוך לזה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל, עד כאן דבריו. ולכן החולה נקרא דל רמז שהוא צריך לשם בוכ־ו שמספרו דל [34] לגדלו ולחזקו.
וְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם נראה לרמוז בס"ד כי גן עדן היא דירה נאה לצדיקים ולהפך ממנה גיהנם היא רעה כי זה לעומת זה עשה שהמספר שוה דירה נאה [275] מספר רעה [275] דהרשע יפול ברעה זו גיהנם והצדיק בדירה נאה זו גן עדן.
(תהלים מא, ג) 'יִשְׁמְרֵהוּ' מִיֵּצֶר הָרַע 'וִיחַיֵּהוּ' מִיִּסּוּרִין נראה לי הא בהא תליא כי האדם בחטאו בורא מזיקין וכל חולי ומכה הבא לאדם מנייהו הוי כמו שנאמר (ירמיה ב, יט) תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ, וכן הוא אומר וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ (ישעיה סד, ו) ולכן אם 'ישמרהו' מיצר הרע שאין לו עונות 'יחייהו' מיסורין.
'וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו' שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵעִים כְּנַעֲמָן שֶׁרִפּוּ אֶת צָרַעְתּוֹ. פירשו רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל כאלישע הנביא ע"ה שהשיאו עצה לנעמן שיטבול בירדן ויתרפא. וקשה דברי אלישע הנביא ע"ה בזה אינם בסוג עיצה אלא גזרה גזר שיהיו מי הירדן מרפאין אותו כי מי הירדן אינם מרפאים צרעת מצידם מה שאין כן דברי הילדים לרחבעם היו בסוג עיצה! ונראה לי בס"ד העיצה היא מה שיעץ לנעמן שישפיל עצמו ויעזוב גאותו כדי שאז יתרפא מצרעתו במי הירדן וכמו שאמרו המבארים ז"ל הא דהניחו לעמוד בחוץ ושלח שלוחו אליו לומר לך שיטבול ז' פעמים היינו כדי שישפיל גאותו בזלזול זה שזלזל בו לבלתי עשות לו כבוד הראוי לשר גדול כמוהו מפני שידע שהצרעת באה לו מצד הגאוה שלו. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר רֵעִים כְּנַעֲמָן קאי על הנערה שנתנה עצה שילך נעמן אצל הנביא ויבקש ממנו רפואה דכתיב וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ (מלכים ב' ה, ג) וכתבו המפרשים שנתנה לו עצה שילך לפני הנביא ויחלה פניו בעבור דבר זה, כי הנערה הבינה מדעתה שהצרעת באה לו מחמת גאותו ולכך יעצתו שישפיל גאות לבו וילך ויפול לפני הנביא ויחלה פניו. ולזה אמר 'ריעים כנעמן' זו הנערה שהשיאה עצה טובה זו לנעמן 'ולא רעים כרחבעם' אלו הילדים שהשיאו עצה לרחבעם להפך לדבר עם ישראל בגאוה וגבהות לב שיעצוהו להשיב להם קטני עבה ממתני אבי ועתה וכו' אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים.
שֶׁסְתִּירַת זְקֵנִים בִּנְיָן וּבִנְיַן יְלָדִים סְתִּירָה נראה לי בס"ד זקנים מספר אור כי עצתם היא אור וילדים מספר דמים כי ילדים מעצתם יהיה שפיכות דמים וכמו שהיה מעצת הילדים לרחבעם והפרש שיש בין מספר זקנים ובין מספר ילדים הוא מספר מחסה שיש יתרון לזקנים על מספר ילדים רמז דעצת זקנים היא מחסה לאדם המקבל עצה וראיה לדבר רחבעם בן שלמה שאם שמע לעצת הזקנים היה אור לו ואור לישראל ואחר שלקח עצת הילדים בא דמים לעולם שנחלקה מלכות בית דוד והיה אחר כך מלחמות בין מלכי בית דוד ובין מלכי ישראל ונשפכו דמים לרוב.
לֹא לִסְעוֹד אִינִישׁ קְצִירָא לֹא בִּתְלַת שָׁעִי קַדְמַיְתָא הטעם מפורש בגמרא. ובזה יובן בס"ד הכתוב יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי הֳ' לְמִשְׁעָן לִי (תהלים יח, יט) פירוש אויביו מקדמים לבקרו בשלשה ראשונות כדי שימצאוהו רווחא דעתיה ולא יתחייבו לבקש עליו רחמים וגם עוד כדי שלא יראו אותו בצער גדול וישמחו ועל ידי כך תהיה שמחתם סיבה שיתרפא כמו שנאמר דכתיב פֶּן יִרְאֶה הֳ' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ (משלי כד, יח) אך באמת וַיְהִי הֳ' לְמִשְׁעָן לִי שאין אני צריך לתפילתם ולא לטענה זו ד'פֶּן יִרְאֶה'. וראיתי בפתח עינים שביאר פסוק זה על מה שאמרו לעיל שלא יגלו על החולה ביום ראשון כדי שלא יתרע מזלו וביאורינו הוא כיוצא בזה. ומה שאמרו לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא, הנה ראשי תיבות ס פסל מ טה כ סא הוא 'סמך' שלא ישב על גבי אלו מפני אור השכינה שיש שם שהוא סמך לחולה.
Ben Yehoyada on Nedarim 40a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Nedarim, daf 40, Amud Aleph, about 421 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 148 words
Opens “רַב חֶלְבּוֹ בְּאֵישׁ. לָא אִיכָּא דְּקָא אָתֵי.…”
- Segment 256 words
Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: כׇּל הַמְבַקֵּר…”
- Segment 335 words
Opens “רָבָא, יוֹמָא קַדְמָאָה דְּחָלֵישׁ אָמַר לְהוֹן: לָא…”
- Segment 453 words
Opens “אָמַר רַב: כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה נִיצּוֹל…”
- Segment 517 words
Opens “וְאִם בִּיקֵּר מָה שְׂכָרוֹ? מָה שְׂכָרוֹ?! כִּדְאָמַר:…”
- Segment 645 words
Opens “״ה׳ יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ…”
- Segment 730 words
Opens “תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִם…”
- Segment 836 words
Opens “אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: לָא…”
- Segment 935 words
Opens “אָמַר רָבִין אָמַר רַב: מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ…”
- Segment 1040 words
Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה,…”
- Segment 1126 words
Opens “וְאָמַר רָבִין אָמַר רַב: מִטְרָא בְּמַעְרְבָא —…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Nedarim 40a · Segment 1 — “…בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁחָלָה. לֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Nedarim 40a · Segment 11 — “…וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהְרָא מִכֵּיפֵיהּ מִתְבָּרֵיךְ. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל…”
Original text
רַב חֶלְבּוֹ בְּאֵישׁ. לָא אִיכָּא דְּקָא אָתֵי. אָמַר לְהוּ: לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁחָלָה. לֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, וְנִכְנָס רַבִּי עֲקִיבָא לְבַקְּרוֹ, וּבִשְׁבִיל שֶׁכִּיבְּדוּ וְרִיבְּצוּ לְפָנָיו, חָיָה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֶחֱיִיתַנִי. יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: כׇּל מִי שֶׁאֵין מְבַקֵּר חוֹלִים כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
Rav Ḥelbo fell ill. There was no one who came to visit him. Rav Kahana said to the Sages: Didn’t the incident involving one of the students of Rabbi Akiva who became sick transpire in that manner? In that case, the Sages did not enter to visit him, and Rabbi Akiva entered to visit him and instructed his students to care for him. And since they swept and sprinkled water on the dirt floor before the sick student, he recovered. The student said to Rabbi Akiva: My teacher, you revived me. Rabbi Akiva went out and taught: With regard to anyone who does not visit the ill, it is as though he is spilling blood, as it could be that the sick person has no one to care for him. If there are no visitors, no one will know his situation and therefore no one will come to his aid.
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיִּחְיֶה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיָּמוּת. מַאי גְּרָמָא? אִילֵּימָא כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיִּחְיֶה, וְכֹל שֶׁאֵין מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיָּמוּת. שֶׁיָּמוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא: כֹּל שֶׁאֵין מְבַקֵּר חוֹלֶה, אֵין מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, לֹא שֶׁיִּחְיֶה וְלֹא שֶׁיָּמוּת.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Anyone who visits the ill causes that he will live, and anyone who does not visit the ill causes that he will die. The Gemara asks: In what way are his actions the cause of that result? If we say that anyone who visits the ill pleads for mercy from God that he will live, and anyone who does not visit the ill pleads for mercy that he will die, does it enter your mind that he would pray that the sick person will die? Rather, anyone who does not visit the ill does not plead for mercy for him, neither that he will live nor that he will die. Since he might have saved the sick person with prayers had he visited, his failure to visit is tantamount to causing his death.
רָבָא, יוֹמָא קַדְמָאָה דְּחָלֵישׁ אָמַר לְהוֹן: לָא תִּיגַלּוֹ לְאִינִישׁ, דְּלָא לִתְּרַע מַזָּלֵיהּ. מִכָּאן וְאֵילָךְ אָמַר לְהוֹן: פּוּקוּ וְאַכְרִיזוּ בְּשׁוּקָא, דְּכׇל דְּסָנֵי לִי לִיחְדֵּי לִי, וּכְתִיב: ״בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וְגוֹ׳״, וּדְרָחֵים לִי לִיבְעֵי עֲלַי רַחֲמֵי.
The Gemara relates with regard to Rava: On the first day that he was ill, he would say to his family: Do not reveal to any person that I am ill, so that his luck not suffer. From this point forward, when his situation deteriorated he would say to them: Go and proclaim in the marketplace that I am ill, as thereby let all who hate me rejoice over my distress, and it is written: “Rejoice not when your enemy falls, and let not your heart be glad when he stumbles; lest the Lord see it, and it displease Him, and He turn away His wrath from him” (Proverbs 24:17–18). And let all who love me pray that God have mercy upon me.
אָמַר רַב: כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה נִיצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה׳״, אֵין דַּל אֶלָּא חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי״, אִי נָמֵי מִן הָדֵין קְרָא: ״מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְגוֹ׳״. אֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״.
Rav said: Anyone who visits the ill is spared from the judgment of Gehenna, as it is stated: “Happy is he that considers the poor; the Lord will deliver him in the day of evil” (Psalms 41:2). In this verse, the term poor [ dal ] means nothing other than ill, as it is stated in the prayer of Hezekiah when he was ill: “He will cut me off from the illness [ middalla ]” (Isaiah 38:12). Alternatively, it may be derived from this verse in which Jonadab asked his sick friend Amnon, son of King David: “ Why, son of the king, are you so sick [ dal ] from morning to morning?” (II Samuel 13:4). And the term evil means nothing other than Gehenna, as it is stated: “The Lord made everything for His own purpose, and even the wicked for the day of evil” (Proverbs 16:4), and the ultimate punishment of the evildoer is Gehenna.
וְאִם בִּיקֵּר מָה שְׂכָרוֹ? מָה שְׂכָרוֹ?! כִּדְאָמַר: נִיצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם! אֶלָּא: מָה שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה —
And if one visited the ill, what is his reward? The Gemara wonders at that question: What is his reward? It is as Rav said: He is spared from the judgment of Gehenna. Rather, the question is: What is his reward in this world?
״ה׳ יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו״. ״ה׳ יִשְׁמְרֵהוּ״ — מִיֵּצֶר הָרָע, ״וִיחַיֵּהוּ״ — מִן הַיִּסּוּרִין, ״וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ״ — שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מִתְכַּבְּדִין בּוֹ, ״וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו״ — שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵיעִים כְּנַעֲמָן שֶׁרִיפּוּ אֶת צָרַעְתּוֹ, וְאַל יִזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵיעִים כִּרְחַבְעָם שֶׁחִילְּקוּ אֶת מַלְכוּתוֹ.
Rav continues: His reward is as it is written: “The Lord will preserve him, and keep him alive, let him be called happy in the land; and deliver not You him unto the greed of his enemies” (Psalms 41:3). He elaborates: “The Lord will preserve him” from the evil inclination; “and keep him alive” and spare him from suffering; “let him be called happy in the land” means that everyone will be honored from their association with him; “and deliver not You him unto the greed of his enemies,” so that companions like those who counseled Naaman to seek a cure for his leprosy from Elisha (II Kings 5:3) will happen to associate with him, and companions like those who counseled Rehoboam with advice that resulted in the schism in his kingdom (I Kings 12:6–19) will not happen to associate with him.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִם יֹאמְרוּ לָךְ יְלָדִים ״בְּנֵה״ וּזְקֵנִים ״סְתוֹר״ — שְׁמַע לַזְּקֵנִים וְאַל תִּשְׁמַע לַיְּלָדִים. שֶׁבִּנְיַן יְלָדִים סְתִירָה, וּסְתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן. וְסִימָן לַדָּבָר: רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה.
On a similar note, it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: If youths would say to you: Construct, and Elders would say to you: Demolish, heed the Elders and do not heed the youths, as the construction of youths is demolition, and the demolition of Elders is construction. And a mnemonic device for this matter is “Rehoboam, son of Solomon” (I Kings 12:21). Had he heeded the advice of the Elders and yielded at that time, there would have been no schism.
אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: לָא לִיסְעוֹד אִינִישׁ קְצִירָא לָא בִּתְלָת שָׁעֵי קַדְמָיָיתָא, וְלָא בִּתְלָת שָׁעֵי בָּתְרָיָיתָא דְּיוֹמָא, כִּי הֵיכִי דְּלָא לַיסַּח דַּעְתֵּיהּ מִן רַחֲמֵי. תְּלָת שָׁעֵי קַדְמָיָיתָא — רָוְוחָא דַּעְתֵּיהּ. בָּתְרָיָיתָא — תָּקֵיף חוּלְשֵׁיהּ.
Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: Let one not visit a sick person, neither during the first three hours of the day, nor in the last three hours of the day, so that he will not be diverted from praying for mercy. Rav Sheisha elaborates: During the first three hours the sick person is relieved, as after a night’s sleep his suffering is somewhat alleviated and the visitor will conclude that there is no need for prayer. In the last three hours of the day his weakness is exacerbated, and the visitor will despair of ameliorating his suffering and will conclude that prayer is futile.
אָמַר רָבִין אָמַר רַב: מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת הַחוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וְגוֹ׳״. וְאָמַר רָבִין אָמַר רַב: מִנַּיִין שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי״.
§ Ravin said that Rav said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He Himself sustains the sick person? It is as it is stated: “The Lord will support him upon the bed of suffering” (Psalms 41:4). Support in this context is understood to mean that He will feed him. And Ravin said that Rav said: From where is it derived that the Divine Presence is resting above the bed of the sick person? It is also as it is stated: “The Lord will support him upon the bed of suffering,” which indicates that God is actually over his bed.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, אֶלָּא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי״.
The Gemara notes that this is also taught in a baraita : One who enters to visit a sick person may neither sit on the bed nor sit on a bench or on a chair that is higher than the bed upon which the sick person is lying. Rather, he deferentially wraps himself in his garment and sits on the ground, because the Divine Presence is resting above the bed of the sick person, as it is stated: “The Lord will support him upon the bed of suffering,” and it is inappropriate for one to sit above the place where the Divine Presence rests.
וְאָמַר רָבִין אָמַר רַב: מִטְרָא בְּמַעְרְבָא — סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהְרָא מִכֵּיפֵיהּ מִתְבָּרֵיךְ. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין
And apropos statements of Rav cited by Ravin, the Gemara cites an additional statement that Ravin said that Rav said: When there is rain in the West, Eretz Yisrael, a great witness to that rainfall is the Euphrates River, as ultimately that rainwater increases the water flow in the Euphrates River. And this statement of Rav disagrees with a statement of Shmuel, as Shmuel said: A river is blessed from its banks, i.e., the increase in its water flow is attributable to its tributaries and not to rain. The Gemara comments: And this statement of Shmuel disagrees with another statement of Shmuel, as Shmuel said: The water purifies when flowing