Commentary page

Nedarim 30a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nedarim 30a

Nedarim 30a. The full printed text of this folio side — 5 numbered segments, about 136 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

תפשוט דבעי רב הושעיא וכו' ה"נ דהוו קידושי דכי היכי דהתם אמר לה לאחר שאגרשיך שיצתה מרשותו שתתקדש הייני דומיא לאחר שנקצצו שיוצאין מרשות הקדש דמצריך להו פדייה:

פדאן הוא המקדיש קודם שנקצצו חוזרות וקדושות לאחר שנקצצו דהואיל והוא הקדישן אע"ג דחזר ופדאן חוזרות וקדושות לאחר שנקצצו:

פדאום אחרים קודם שנקצצו אין חוזרות וקדושות לאחר שנקצצו ואשה שקנתה עצמה בגט מדעת עצמה אין חלין עליה קדושין דכפדאוה אחרים דמיא דאין חוזרות וקדושו' לגבי אשה נמי אינה מקודשת:

מתני' הנודר שלא יהנה מיורדי הים מותר ליהנות מיושבי היבשה והנודר מליהנות מיושבי היבשה אסור ליהנות מיורדי הים שהן נמי מיושבי היבשה הן שסופן לצאת ומה שאמר יורדי הים בכלל יושבי היבשה לא כאלו יורדי הים ההולכים מעכו ליפו שאין ביניהם אלא מהלך יום אחד ובאין מהרה ליבשה דהוו בכלל יושבי היבשה:

גמ' חד מתני ארישא לא כאלו וכו' ולא כאלו יורדי הים אסור:

Rashi on Nedarim 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

פדאן אחרים אין חוזרות וקדושו' שהרי פדאן לעצמו והרי שם דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אשה נמי כי אחרים שקונה עצמה בגט דאין בידו לקדשה עוד בעל כרחה אלא מדעתה והלכך אימא תיבעי מי אמרינן כיון דאי אפשר לו לקדש בע"כ לפדיון אחרים דמיא ולא מצי מקדיש לה או דלמא השתא מיהא מצי מקדיש לה אדעתה וכיון דכהאי גוונא מצי לקדש לה לאחר שיגרשנה השתא נמי יקדשנה לפדאן הוא דמיא הלכך תיבעי:

הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה שאין עומדין על שפת הים דאין רגילין לעבור בים ומיהו אדם העובר פעם אחת לזמן מרובה ואינו רגיל לעבור שם לא מיקרי יורדי הים והנודר מיורדי הים מותר בו ואפי' למ"ד בגמ' דאותם שהולכים מעכו ליפו מיקרו יורדי הים התם נהי דאין שוהין בה מ"מ רגילין לעבור תדיר לעבור בים נינהו אבל זה העובר פעם אחת לעשרה שנים לא מיקרי - יורדי הים כלל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

לא כאלו ההולכים מעכו ליפו בגמרא מפרש אמאי קאי:

אלא במי שדרכו לפרש להיות ימים רבים ביחד:

Tosafot on Nedarim 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

אשה כפדאום אחרים דמיא קשיא לי אם כן תפשוט לאידך גיסא דלא הוו קדושי מדרבי יוחנן. ונראה לי דהכא בדרך דחייה קאמר להו, דאי מהא לא תשמיענה דאיכא למימר דאשה כפדאום אחרים דמיא, ומיהו לא דמיא לגמרי, דהתם לאחר שפדאום אחרים אין בו כח להקדיש מה שאינו שלו אלא של אחרים, אבל אשה זו כיון דשניהם רוצים עכשיו בכך יהיה (לידם) [בידם – לפי השי"מ] שתתקדש מעכשיו ולעולם, אף על פי שבשעה שנתן לה גט היא ברשות עצמה ואינה ברשותו כלל להתקדש לו, מכל מקום עכשיו היא רוצה בכך ובין שניהם לעשות לעולם מה שגמרו בדעתם עכשיו. וגדולה מזו אמרו בפרק אף על פי [כתובות נה, ב, ונט, א] בגמרא המקדיש מעשה ידי אשתו גבי יקדשו ידי לעושיהן, ואיתא נמי במכלתין בפרק ואלו נדרי [לקמן (נדרים סו, א)], הא לא דמיא אלא להא האומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדיש דקדשה, ובהא דשמעתין נמי אילו אמר נטיעות הללו קרבן עד שיקצצו, ואפילו יפדום אחריו אקחם מהם להקדישן ודאי קדשן, כההיא דהאומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדיש דקדשה. אלא דהכא כיון דלא אמר אלא נטיעות הללו קרבן עד שיקלט, לא משמע אלא כל זמן דלא ליתי אחר וליפסקיה, דאי אתא אחר ופדאם אינן קדושים כל זמן שהם ביד הפודה, ואיהו הא אמר שיהיו קדושין עד שיקצצו, כלומר שתמשך קדושתן עד שעת קציצה, אלמא דוקא כשפדאן הוא שאינן יוצאות מהקדשן כלל, דכשפדאן חוזרות וקדושות מיד הא אמר בהדיא, ואפילו לכשאקחנו מיד הפודן קדשו, וכן לענין קדושין, וכן לענין מכרו. אי קשיא לך אם כן מאי קאמר להו ר' ירמיה ואשה כפדאום אחרים דמי, הא אפילו פדאום אחרים בכענין זה שאמר בפירוש, שאף לכשאקחם מיד הפודן דדמיא להא דרבי הושעיא קדשן ויש לומר דהא גופא לא ידעינן לה ממתניתין ומתניתא, אלא דמסברא הוה אמר ליה רבי אילא התם, ודלמא קבלה הכין מרביה ואינהו לא ידעי לה, ורבי ירמיה נמי לא ידע לה, ואנן קיימא לן דהוו קדושין מההיא דרבי אילא דמוכר שדהו דאמרינן דקדשה [וקיימא לן כותיה]. כן נראה לי.

אחד תני לה אסיפא פירוש ולחומרא, והנודר מיורדי הים אסור אפילו באלו ההולכים מעכו ליפו, ומיהו מסתברא דאינו אסור בכל מי שירד לים פעם אחת מעכו ליפו, אלא במי שרגיל לירד שם תדיר דרך ים, ואי נמי במי שהיה יורד בשעת נדרו אפילו מעכו ליפו.

Rashba on Nedarim 30a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Ritva

מתני' הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה פי' ביושבי היבשה בשעת נדרו אע"פ שנעשו אחרי כן יורדי הים:

הנודר מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה הם פי' דיושבי היבשה (א) עיקר דסוף סוף ליבשה סלקי:

ולא באלו ההולכים מעכו ליפו אלא באותם שדרכם לפרוש בגמ' מפרש לה:

גמ' רב פפא ורב אחא בריה דרב איקא חד תני לה ארישא כו'. סיפא דלא כאלו ההולכים מפרש לה ארישא לקולא וה"ק הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה הא ביורדי הים אסור ולא באלו ההולכים מעכו ליפו כלומר שאינם נכנסים לפלגו של ים והולכין על שפתו דהלין יושבי היבשה נינהו אלא ממי שדרכו לפרוש כלומר לפרוש בפנים לים כגון ההולכים למדינת הים וכיוצא בהם. וחד תני לה אסיפא דקתני בנודר מיושבי היבשה שאסור מיורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה וה"ק הא דתנן שיורדי הים בכלל יושבי היבשה לא תימא כאלו שיושבין על שפתו שהולכין מעכו ליפו אלא אף מי שדרכו לפרוש נמי דסוף סוף ליבשה סלקי אבל הנודר מיורדי הים אסור אף בהולכים מעכו ליפו ולחומרא וכן הלכתא:

ירושלמי נדר מיורדי הים לאחר ל' יום מהו בבני אדם שנעשו בני יבשה לאחר שלשים יום ועכשיו בשעת הנדר הם בני ים. ומהדרינן כפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע פירוש דאיפלגו בפרק ואלו נדרים [דף פט.] באשה שנדרה כשהיא פנויה לכשתנשא וקי"ל כר"ע שאין הבעל מפר דבתר שעת נדר אזלינן והכא נמי לר"ע הולכים אחר שעת הנדר (ואחר שעת הנדר) ואסור באותם שהיו יורדי הים בשעת נדרו אע"פ שלאחר שלשים יום שהוא זמן חלות הנדר הם בני יבשה:

ובאלין טלייתא צריכא וכו' ואותם בני אדם שהולכים על שפת הים לטייל בדוגיות צריכה רבה אם ישנן בכלל יורדי הים הם אם לאו ומדמספקא ליה לירושלמי באילין טלייתא שמעינן דסיפא דלא כאלו שהולכים מעכו ליפו אסיפא תני לה לחומרא:

Ritva on Nedarim 30a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

Meiri

כבר ביארנו בהרי נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו שאם פדאן עד שלא נקצצו חוזרות וקדושות ודבר זה לא נחלק בו שום אדם ומה שאמרו בסוגיא זו לבר פדא דאמר וכו' לאו לישנא דיוקא הוא שזה דברי הכל היא אלא ששאלו בה לברר מתוכה מה שנסתפקנו במקום אחר בנותן שתי פרוטות לאשה אחת שתתקדש לו במה עכשו ואחת שתתקדש בו לכשיגרשנה שיהיו קדושין כשם שבכאן חלה קדושה אחר שלשים אחר הפדיון מכח הקדש הראשון כך יחולו אותן קידושין אחר הגירושין מכח קידושין הראשונים הואיל ומאותה שעה קדשה לאחר שיגרשנה ודחאוה לומר שאינו דומה דהתם כפדאוהו אחרים דמיא שהרי יצאה מרשות הבעל לגמרי ע"י הגרושין ואותה שעה אין לו עליה כלום אבל כאן הואיל ופדאן אין מוחה בידו שיעכב הקדושה שלא תחול אחר הפדיון וכבר ביארנו שאף בזו שבמשנתנו אם פדו אחרים שהרי אדם פודה הקדש חברו אין חוזרות לקדושתן ושמא תאמר תפשוט דלא הוו קידושי אינו כן שזו דרך דחייה אמרה ומכל מקום אין דמיון גמור ביניהם שזו לאחר שפדאוהו אחרים אין כח בו להקדיש מה שאינו שלו כמו שביארנו במשנתנו אבל אשה זו הואיל ושניהם רוצים והיה בידם בשעה ראשונה להתקדש לעולם אפילו שבשעה שנתגרשה יצאה מרשותו לגמרי אפשר שמקודשת ומתוך כך פסקו בה גדולי הדורות שלאחר שתתגרש תהא מקודשת מספק ויש פוסקין שמקודשת ממה שאמר האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקדשה הואיל ובידו עכשו להקדישה שהרי לא מכרה עדין וכן מפרשין בזו שבמשנתנו שאם אמר נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו ואם יפדום אחרים לשאקחם מהם יהיו קדושים שהם קדושים:

יש למדים ממשנתנו לענין דיני ממונות שאם אמר אחד לחבירו שדה זו נתונה לך מעכשו עד שאלך לארץ ישראל שאם חזר ולקחה ממנו קודם שיעלה חוזר וזוכה בה שכך אמר לו לעולם תהא שלך עד שאעלה אבל אם קנאו אחר ובא הנותן וקנאו מן הלוקח אינה חוזרת למקבל וכמו שפירשנו בפדאן אחרים ואין הדברים נראין שהמקבל אינו בדין זה ולא אמרוה אלא בענין איסורין שבאמירה בעלמא הוא נעשה ואין זה יותר משהיה השדה שלו לגמרי ומכל מקום הם סיימו את דבריהם שאם לא אמר לו מעכשו אלא קנה בחזקה עד שאעלה וחזר וקנאה אינה חוזרת לו שכבר כלתה חזקתו אבל אם קנאו בכסף קונה כלו מעכשו ואפילו נתאכלו המעות כענין האומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שלשים וכו' והדברים נראין כמו שכתבנו ואף באומר כן לעניים יראה לי שדינם כהדיוט אלא שיש מחמירין לדון בהם אמירה כמסירה והדבר נאה למעשה אע"פ שלהלכה יש לפקפק בו:

המשנה השלישית והכוונה בה בביאור החלק השני והוא שאמר הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה לא כאלו ההולכים מעכו ליפו אלא מי שדרכו לפרש:

אמר הר"ם פירוש מפרש יקרא רוכב הים באמצעיתה וירחקו מהארץ מרחק רב אולם מעכו ליפו הנה הם ילכו על שפת הים קרוב מהארץ:

אמר המאירי הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה שאלו רצה לידור ביושבי היבשה לא היה פורט יורדי הים שהם המיעוט אלא דעתו על יורדי הים לבד ואסור בהם ומותר ביושבי היבשה נדר מיושבי היבשה אסור אף ביורדי הים שדרך בני אדם כשרוצים לידור מכל העולם מזכירין דרך כלל יושבי היבשה והוא שאמר שיורדי הים בכלל יושבי היבשה הם שכל שיורדי הים עיניו נשואות תמיד מתי יגיע זמנו לצאת ליבשה ואמר אחר כן לא כאלו ההולכים מעכו ליפו אלא במי שדרכו לפרש ונחלקו בגמרא בלשון זה רב פפא ורב אחא שלדעת אחד מהם ארישא מהדר כלומר אשנדר ביורדי הים שפירשנו שביורדי הים מיהא אסור דוקא במפליגים אבל באלו ההולכים מעכו ליפו שאינם מפליגים אלא שהולכים על שפת הים מותר שאין אלו נקראים יורדי הים ולדעת האחר אסיפא קא מהדר כלו' זה שביארנו בנודר ביושבי היבשה שאסור ביורדי הים שאף הים בכלל יושבי היבשה הם לא סוף דבר בהולכים על שפת הים אלא אף במפרשים ומפליגים הא מכל מקום בנודר מיורדי הים שאסור ביושבי היבשה אף בהולכים מעכו ליפו כן ולענין פסק הלכה בשניהם וכל שנדר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה ואסור ביורדי הים המפליגים אבל ההולכים על שפת הים מותר בהם ואם נדר מיושבי היבשה אסור ביורדי הים אף במפליגים וכל שכן בהולכים על שפת הים ויש פוסקין כלשון אחרון וכן נראה דעת גדולי המחברים ואין בדבר הכרח אלא שהדעת נותנת כדעת הראשון:

ובתלמוד המערב אמרו נדר מיורדי הים לאחר שלשים ונעשו בני יבשה ר"ל שנדרו מיורדי הים לכשיגיעו שלשים שנמצא שאין הנדר חל עד שלשים מהו באותם שהיו בים בשעת הנדר ויצאו להם כשהגיעו שלשים ונעשו בני יבשה פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא לרבי ישמעאל דאמר אחר שעה שהנדר חל בה מותר לרבי עקיבא דאמר אחר שעת אמירה אסור והלכה כרבי עקיבא וסיום הירושלמי ובאילין טלייתא צריכא כלומר כאלו שיורדים לטייל על שפתו בדוגיות צריך ללמוד אם הם בכלל יורדי הים אם לאו:

Meiri on Nedarim 30a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

ברש"י דמיא דאין חוזרות כו' שסופן לצאת הס"ד היבשה לא כאילו כו' הד"א כצ"ל:

ברא"ש יחזרו ויקדשו הס"ד ואח"כ מ"ה מאי קא כו' אחרים פדאום כו' הד"א לכשיפדם ויהיו כו' אינה ברשותו כו' כצ"ל:

בר"ן מעכשיו אבל במסירה כו' לרשותו לא חייל והס"ד מרשות הבעל לרשותה ואין כו' דהאי רבי אילא הוא כו' כי אמר הכא דפדאום כו' אף מעכשיו הוא יכול כו' ביורדי הים אפילו הם כו' היכי קאי הס"ד כדאיתא בגמרא הס"ד מפרש טעמא הס"ד בעתידין להוולד הס"ד אמאן קאסר הס"ד שובתי שבתות הס"ד בערבי שבתות הס"ד קאי ולקולא הס"ד כצ"ל:

Chidushei Halachot on Nedarim 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

אשה כפדאום אחרים דמיא קשיא לי אם כן תיפשוט לאידך גיסא דלא הוו קדושין מדר' יוחנן. ונראה לי דהכא בדרך דחייה קאמר להו דאי מיהא לא תשמעינה דאיכא למימר דאשה כאחרים דמיא. ומיהו לא דמיא לגמרי דהתם לאחר שפדאום אחרים אין בו כח להקדיש מה שאינו שלו אלא של אחרים. אבל אשה זו כיון דשניהם רוצים עכשו בכך יהיה בידם שתתקדש מעכשו ולעולם. אף על פי שבשעה שנתן לה גט היא ברשות עצמה ואינה ברשותו כלל להתקדש לו מכל מקום עכשו היא רוצה בכך וביד שניהם לעשות לעולם מה שגמרו בדעתם עכשו. וגדולה מזו אמרו בפרק אף על פי בסוגיית המקדיש מעשה ידי אשתו גבי יקדשו ידי לעושיהן ואיתא נמי במכילתין בפרק ואלו נדרים הא לא דמיא אלא להא האומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקדשה. ובהא דשמעתין נמי אילו אמר נטיעות הללו קרבן עד שיקצצו ואפילו יפדאום אחרים אקחם מהם להקדישן ודאי קדשן כההיא דהאומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקדשה. אלא דהכא כיון דלא אמר אלא קרבן עד שיקצצו לא משמע אלא כל זמן דלא ליתי אחר וליפסקיה דאי אתא אחר ופדאן בהא אינן קדושין כל זמן שהם ביד הפודה ואיהו הא אמר שיהו קדושין עד שיקצצו כלומר שתמשך קדושתן עד שעת קציצה. אלמא דוקא כשפדאן הוא שאינן יוצאות מהקדשן כלל דכשפדאן חוזרות וקודשות מיד. הא אמר בהדיא ואפילו לכשאקחנו מיד הפודן קדשו וכן לענין קידושין וכן לענין מכר. ואי קשיא לך אם כן מאי קאמר להו ר' ירמיה ואשה כפדאום אחרים דמיא הא אפילו פדאום אחרים בכענין זה שאמר בפירוש אף לכשאקחם מיד הפודן דדמיא להא דר' אושעיא קדשן. וי"ל דהא גופא לא ידעינן לה ממתניתין ומתניתא אלא דמסברא הוה אמר ליה ר' אילא התם. ורילמא קבלה הכין מרביה ואינהו לא ידעי לה ור' ירמיה נמי לא ידע לה. ואנן קיימא לן דהוו קדושין מההיא דר' אילא דמוכר שדהו דאמרינן דקדשה וקיימא לן כותיה. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל:

איתמר נמי אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן כלומר שאמר ר' יוחנן כאשר העיד עליו ר' ירמיה שיש חילוק בין פדאן הוא לפדאן אחרים. שטה:

מתני' שדרכו לפרש בים להולך למרחוק קורא מפרש שהולך כל כך למרחוק שמופרש אפילו מראיית הארץ. ובבעלי שיבות אף על פי שהן לבנים והוא הדין דמיתסר בראשים לבנים בלא זקנה. הרא"ם ז"ל.

הנודר מן היְלוֹדִים גרסינן במשנה שפירושו שכבר נולדו ולא גרסינן בילודים דילודים משמע אותן שילודו כדכתיב כל הבן הילוד שפירושו שיולד מכאן ואילך. מותר בנולדים. פירוש שילודו מכאן ולהבא שהוא לא אסר אלא מן הילודים שכבר נולדו.

מאוכלי השום פירוש בלילי שבת וכו' אסור בישראל ואסור בכותים. פירוש דקסבר גירי אמת הם. ואינהו נהגי בהכי מדנפקא לן מקרא דעונה בלילי שבת היא. הרנב"י ז"ל:

ואסור באומות העולם ואפילו מאותן שהן מזרע ישראל. מצאתי. הרא"ם ז"ל:

גמ' מדלא קתני מן הרואין דאילו הוה אמר הכי הוה משמע מן הרואין ולא מן הסומין. השתא דאמרת מרואי חמה משמע מכל הני שחמה רואה אותן לאפוקי דגים שהמים מכסין אותן ועוברים שבמעי אמן שאין החמה רואה אותן דבהני מותר אפילו לבתר דסלקי ואתו לאויר העולם וקא חזיא להו חמה. פירוש. וז"ל הרנב"י ז"ל: ולא בא אלא לאפוקי דגים ועוברים שהללו אין חמה רואה אותן. ואפילו אם אמר כן אחר שניצודו מותר דעל מי שדרכה של חמה לראותו נתכון. ער כאן.

מאי טעמא והלא סומין אינן רואין מדלא אמר מן הרואין לבד וכיון שהזכיר חמה בנדרו לא נתכון אלא למי שהחמה רואה אותן לאפוקי עוברים ודגים. ואף על פי שזהרורי חמה נראית במים כיון שהמים מכסין אותם לא מיקרי ראיה. הרא"ם ז"ל. ומתרץ דלא אמר מן הרואים ואמר מרואי חמה משמע שחמה רואתן. ומאחר שבסומין נאסר לאפוקי מאי הזכיר רואי פני חמה לאפוקי דגים ועוברים. יש דגים שהמים מכסין אותן ועוברין מכוסין במעי אמן ואין חמה רואתן.

6 more comments on this page.

Shita Mekubbetzet on Nedarim 30a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Gilyon HaShas

בהר"ן (ד"ה בעמוד הקודם) הכא שאני כלומר וכו' עי' בהר"ן קידושין דף רלא ע"ב:

Gilyon HaShas on Nedarim 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רַב הוֹשַׁעְיָא: הַנּוֹתֵן שְׁתֵּי פְרוּטוֹת לְאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: ״בְּאַחַת הִתְקַדְּשִׁי לִי הַיּוֹם, וּבְאַחַת הִתְקַדְּשִׁי לִי לְאַחַר שֶׁאֲגָרְשֵׁיךְ״, הָכִי נָמֵי דְּהָווּ קִידּוּשֵׁי.

resolve the dilemma from here, as Rav Hoshaya asked: In the case of one who gives two perutot to a woman and says to her: With one of them be betrothed to me today and with one be betrothed to me after I divorce you, what is the halakha ? Rav Hoshaya was uncertain whether the second betrothal is effective after the divorce. Bar Padda holds that if he redeems the consecrated saplings, they again become consecrated. Apparently, he holds that upon the redemption, the second consecration immediately goes into effect. From bar Padda’s opinion, one could say: So too, here, after the first marriage is ended by the bill of divorce, the second betrothal that was previously performed takes effect, and it should be a valid betrothal.

Segment 2

אִיתְּעַר בְּהוּ רַבִּי יִרְמְיָה, אֲמַר לְהוּ: מַאי קָא מְדַּמֵּיתוּן פְּדָאָן הוּא לִפְדָאוּם אֲחֵרִים? הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פְּדָאָן הוּא — חוֹזְרוֹת וּקְדוֹשׁוֹת, פְּדָאוּם אֲחֵרִים — אֵין חוֹזְרוֹת וּקְדוֹשׁוֹת. וְאִשָּׁה כִּפְדָאוּהָ אֲחֵרִים דָּמְיָא.

Rabbi Yirmeya, who had been dozing, woke up when he heard their conversation and said to them: For what reason are you comparing where he redeemed them to where others redeemed them? The halakhot are not similar. This is what Rabbi Yoḥanan said: If he redeemed the saplings, they become consecrated again, but if others redeemed them before they were cut they do not become consecrated again, since they are not in his possession anymore, and the case of a woman given a bill of divorce from her husband is considered as if others redeemed her. This is because upon divorce she is completely independent, and the second marriage can therefore take effect only with her consent. But if she refuses, the betrothal is not valid.

Segment 3

אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפְּדָאָן הוּא, אֲבָל פְּדָאוּם אֲחֵרִים — אֵין חוֹזְרוֹת וּקְדוֹשׁוֹת.

It was also stated that Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said: They taught only that bar Padda holds that the saplings become consecrated again when he redeemed them himself, but when others redeemed them they do not become consecrated again for he cannot consecrate them after they have been in the possession of others, and it no longer depends on his intent.

Segment 4

מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם — מוּתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה — אָסוּר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם, שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. לֹא כְּאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ.

MISHNA: In the case of one who takes a vow that he will not derive benefit from seafarers, he is permitted to benefit from those who live on dry land. But if he takes a vow not to derive benefit from those who live on dry land, he is also prohibited from deriving benefit from seafarers, because seafarers are included within the category of those who live on dry land. The mishna now defines seafarers: Not like those that travel by ship from Akko to Jaffa, which is a short trip, but rather one who customarily departs [ lefaresh ] to distant locations, e.g., foreign countries.

Segment 5

גְּמָ׳ רַב פָּפָּא וְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא, חַד מַתְנֵי אַרֵישָׁא וְחַד מַתְנֵי אַסֵּיפָא. מַאן דְּתָנֵי אַרֵישָׁא, מַתְנֵי הָכִי: הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם — מוּתָּר בְּיוֹשְׁבֵי יַבָּשָׁה, הָא בְּיוֹרְדֵי הַיָּם — אָסוּר, וְלֹא כְּאֵלּוּ

GEMARA: With regard to the mishna’s definition of seafarers, there is a dispute between Rav Pappa and Rav Aḥa, son of Rav Ika. One teaches this statement with regard to the first clause of the mishna, and one teaches it with regard to the latter clause. The Gemara explains: The one who teaches it with regard to the first clause teaches it like this: One who takes a vow not to derive benefit from seafarers is permitted to derive benefit from those who live on dry land. But he is prohibited from deriving benefit from seafarers, and seafarers are not like those

Nedarim 30a

Nedarim 30a

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text