Commentary page

Nazir 36a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 36a

Nazir 36a. The full printed text of this folio side — 5 numbered segments, about 100 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

זעירי אמר אף שאור בבל תקטירו שאילו אין בשאור כזית ועיסה משלימו לכזית שהוא חייב ועובר משום שנאמר כל שאור וכל דבש לא תקטירו (ויקרא ב׳:י״א):

כמאן כר"א דדריש כל לגבי חמץ בפ' אלו עוברין בפסח דקתני ועל עירובו בלאו דברי ר' אלעזר דכתיב כל מחמצת לא תאכלו (שמות י״ב:כ׳):

אי הכי לימא זעירי וכן נמי לענין חמץ בפסח יהא חייב על עירובו משום דכתיב ביה כל:

אין הכי נמי דלענין חמץ בפסח היתר מצטרף לאיסור וכר"א והאי דקאמר גבי שאור משום לאפוקי דאביי דאמר במסכת מנחות יש הקטרה בפחות מכזית קמ"ל מדבעינן צירוף דאין הקטרה בפחות מכזית ואין חייב עליה אלא א"כ יהא בו כזית או שיהא היתר משלימו לכזית:

מקפה של תרומה העשויה מיין של תרומה מקפה רוטב:

והשום והשמן שנותנין לתוכו משום תבלין הן של חולין:

ונגע טבול יום במקצתן איכא דאמרי משום ושמן של תרומה אבל לא במקפה (דחולין) דטבול יום שויוהו רבנן שני ואין שני עושה שלישי אלא בתרומה ואית דאמרי מאי במקצתן אפילו במקפה של חולין דכיון דעריבי בחד מנא דמי ליה כמאן דנגע בתרומה עצמה:

והוינן בה אמאי פסל במקום מגעו דאין טומאת אוכלין בפחות מכביצה:

1 more comments on this page.

Rashi on Nazir 36a · Sefaria

Tosafot

זעירי אמר אף שאור בבל [תקטירו] שאם הקטיר חצי זית משאור וחצי זית ממצה מצטרף משום כל שאור לא תקטירו:

כמאן כרבי אלעזר דדריש כל בפ' אלו עוברין (פסחים מב.) כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי ופליגי רבנן עליו ופי' רש"י בפ' אלו עוברין דזעירי מפרש הברייתא דפרק כל המנחות באות מצה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו [דתניא] התם אין לי אלא כולו מקצתו מניין ת"ל כל עירובו מניין ת"ל כי כל פי' אין לי אלא כל זית מקצתו מניין חצי זית מניין ת"ל כל והיינו היתר מצטרף לאיסור ור"ל חצי זית משאור וחצי זית ממצה וקשה לפירושו דא"כ מפרש זעירי לברייתא כמו שמפרש אביי (דבסתמא) בפ' כל המנחות (מנחות נח.) וה"ק לאפוקי מדאביי ועוד קשה מאי פריך כמאן כר"א גם לרבנן יכול להיות דנהי דרבנן לא דרשי כל כי כל דרשי והכי אמר באלו עוברין (פסחים מג:) וא"כ רבנן נמי ידרשו דרשא ראשונה במקצתו מניין דהוי פי' חצי זית שאור וחצי זית מצה מכי כל שאור דנהי דרבנן דרשא [אחרונה] לא דרשי [מכי] כל כר"א מ"מ דרשא [ראשונה] הפשוטה יותר דדריש ר"א מכל רבנן דרשי לה מכי כל לכך נראה דזעירי מפרש הברייתא בפרק כל המנחות כדפירש [רבא] התם אין לי אלא כולו פירוש כל הקומץ דהיינו שני זיתים דקסבר אין קומץ פחות משני זיתים מקצתו מניין פירוש חצי הקומץ שהוא כזית ת"ל כל עירובו מניין דהיינו חצי זית דשאור וחצי זית דמצה דהיינו היתר מצטרף לאיסור ת"ל כי כל והשתא אתי שפיר דאמר כמאן כר"א דדריש כל אמרי' שפיר דכל אתא לחצי הקומץ דמייתי ליה כי כל לעירובו דהיינו היתר מצטרף לאיסור כדפרישית אבל לרבנן דלא דרשי כל [רק כי כל] למקצתו דהיינו לחצי הקומץ שהוא זית שלם אבל עירובו דהיינו היתר מצטרף לאיסור צירוף לא שמעי' כלל וא"ת לאביי דדריש מקצתו מנין היינו חצי זית וס"ל הקטרה בפחות מכזית מאי קאמר עירובו מנין והא לאביי א"צ עירובו לצרף היתר (מצטרף) לאיסור. דבאיסור לחודיה מחייב כדפרישית וי"ל דהוא יפרש עירובו מניין דהיינו מחוי דברישא דברייתא מרבה חצי זית בעיניה ובסיפא אפי' אינו בעיניה אלא [מחוי] שאינו ניכר וכן פה"ק במנחות:

אי הכי לענין חמץ בפסח דלר"א נמי היתר מצטרף לאיסור דהתם נמי כתיב כל מחמצת לא תאכלו:

אה"נ אלא לאפוקי מדאביי ה"ק דשאור עדיפא לאשמועינן דלא כאביי והא קמ"ל דאין הקטרה כו' ואי איכא צירוף אין ואי לא לא והכי מפרש ליה לברייתא דפרק כל המנחות אין לי אלא כולו פי' כזית מקצתו פי' חצי זית דהכי אית ליה עירובו מניין דהיינו מועט שאור מעורב דס"ד אמינא הואיל ומעורב בהיתר יתבטל ת"ל כי כל ולדידיה אין שייך צירוף דאף בפחות מכזית שאור חייב וא"ת לאביי דדריש מכל שאור לפחות מכזית אמאי לא דריש נמי חמץ לחייב עליו בפחות מכזית לר' אלעזר וי"ל דשאני גבי חמץ דכתיב ביה אכילה ואין אכילה בפחות מכזית:

להא שמעתא דר' אבהו דבשאר איסורין אין היתר מצטרף לאיסור:

המקפה של תרומה תבשיל עב וקפוי כעין דייסא והשמן שנתון בו תבלין הוי חולין שנגע טבול יום במקצת פסל את כולו דהוא עיקר והיא של תרומה וטבול יום פוסל התרומה המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו בלבד:

ה"ג רש"י מקום מגעו אמאי פוסל הא בטילתו תבלין דקסבר דימוע מדרבנן הוא דאסור כלומר דמדאורייתא חד בתרי בטיל והא דתרומה בחד ומאה דרבנן הוא:

אמר רבה בר בר חנה מדאורייתא הוא הואיל וזר לוקה עליו בכזית משום דשם תרומה עליה [הלכך לגבי טומאה נמי שם תרומה עלה] ומיהו לא חמירא כתרומה עצמה ליפסול כולן לשון רש"י [בפסחים] וקשה לרבינו תם דמדפריך ולבטיל ברובא משמע שהשום והשמן אינו בעין דדבר. שהוא בעין אין מתבטל ולא משמע הכי [דקתני] ונגע טבול יום במקצתו משמע דאשום והשמן קאי ולא אמקפה מדלא קתני במקצתה אם כן משמע דמיירי שהשום והשמן בעין ותו דסיפא דהך משנה במסכת טבול יום (פ"ב מ"ג) א"ר יהודה אימתי בזמן שהם גוש בקערה משמע דאיירי שהוא בעין וע"ק לריב"א דתנן התם עיסה שנדמעת בתרומה אינו נפסל בטבול יום ר' יוסי ור"ש אומרים נפסלת אלמא בדמע המעורב ואינו ניכר לא מפליג בין מקום מגעו לשלא מקום מגעו אלא מאן דאסר אסר בכולה ומאן דשרי בכולה שרי לכך פי' רבינו תם דאיירי שהשום והשמן מפוזרין על המקפה ונכרין ורישא במקפה של תרומה ושום ושמן כוליה חולין י"ל דהשום והשמן הוי כידות לטומאה דבידות אוכלין אמרינן בעלמא (חולין דף קיח.) שהן מביאות את הטומאה אבל מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה לא פסל אלא שום ושמן שנגע בו וה"ג והוינן בה מקום. מגעו אמאי פסל הא לא הוי כביצה ובעיני רש"י לא ישרה זאת הגירסא שבכמה מקומות פי' שאוכל מקבל טומאה אפי' בכל שהוא כדדרשי' בת"כ אוכל יטמא מלמד שמטמא בכל שהוא יכול אף לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת והיינו כביצה ור"ת אומר דאסמכתא בעלמא הוא דבמס' אהלות (פי"ג מ"ה) תנן פחות מכביצה אוכלין וקתני סיפא זה הכלל הטמא אינו ממעט והא דדייק והא [לא] הוי כביצה צ"ל דלאו אשמן דייק דמשקין מטמאין בפחות מרביעית אלא אשום פריך וא"ת ומאי פריך והרי שום ושמן אחת הוא שאין מקבלין טומאה פחות מכביצה מדאורייתא מ"מ פסלי שפיר ואע"ג דאין מקבלין טומאה מדאורייתא מ"מ מדרבנן מטמאי ומאי פריך הא דפסיל ר"ל מדרבנן וי"ל דלישנא דפסל משמע מדאורייתא: ומשני הואיל דזר לוקה עליו בכזית ולאו דוקא נקט לוקה דהא תרומת שום מדרבנן אלא הכי קאמר הואיל וזר לוקה עליו בכזית אילו היתה תרומה דאורייתא דין הוא להחשיבה ולא יתבטל אגב המקפה:

Tosafot on Nazir 36a · Sefaria

Meiri

כבר ידעת שהמקטיר שאור למזבח לוקה בין שהקטירו בעצמו בין על ידי תערובת כגון שנתערב עם פתיתין של מצת מנחה ולא ניכר איזהו של חמץ ואיזהו של מצה ובלבד שיהא בשאור כזית שאין הקטרה למלקות בפחות מכזית אלא שאם נפל ממנו לתוך הנקטרת נפסלה שאוסרין הן בכל שהו וזה שאמרו כאן אף שאור בבל תקטירו ושאל בה כמאן כר' אליעזר דדריש כל ר"ל בענין חמץ בפסח ללקות על עירובו אי הכי לענין חמץ בפסח נמי נימא הכי ותירץ אין הכי נמי אלא שהוא תופסה בשאור לאפוקי מדאביי דמחייב בהקטרה בפחות מכזית אף בלא צירוף היתר וקמ"ל דאין הקטרה בפחות מכזית ולהכי מצריכינן עלה צירוף היתר ולענין פסק מיהא אין הקטרה למלקות בפחות מכזית וכן הלכה שאף צירוף היתר אין מועיל בו אף על פי שבקצת דברים שבקדשים היתר מצטרף לאיסור לדעת קצת כמו שביארנו:

המקפה ר"ל תבשיל עבה והוא של תרומה והשום והשמן הנתונין בו לתבל הן של חולין ונגע טבול יום במקצתה אף על פי שטבול יום אינו פוסל בחולין אלא בתרומה בזו פסל את הכל שהמקפה עיקר ואם המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה לא פסל אלא מקום מגעו הא מקום מגעו פסל אפילו נגע בחולין כגון שהיו השום והשמן ניכרים ושאלו בה מה טעם שאם מצד שיש בהם טעם התרומה אין הטעם עושה כלום לטומאה אלא לאיסורין ופירשוה הואיל וזר לוקה עליה בכזית והיו סבורים לפרש באכילת כזית בין שניהם ר"ל התרומה והחולין וזו אינה שהרי אין היתר מצטרף לאיסור אלא לא נאמרה אלא כשיש שם שום ושמן כל כך שכל אכילת פרס שבמקפה יש בה כזית שום ושמן ופי' הדברים הואיל וזה לוקה עליו באכילת כזית תרומה בכדי אכילת פרס של מקפה וכזית בכדי אכילת פרס דאוריתא שלא אמרו מדאוריתא חד בתרי בטיל אלא במין במינו שאין בו טעם ואף על פי שנחלקו חכמים על רבי אליעזר שלא ללקות בכותח הבבלי שאני כותח הבבלי שאין דרכו אלא בטבול והוא הקרוי כאן מישטר שטר ואי אפשר לאכול ממנו כזית בכדי אכילת פרס ואם תמצא לומר שאכלו בעין והוא הקרוי כאן מישרף שריף מלשון שורפה חיה בטלה דעתו אצל כל אדם ואינה אכילה המחייבת ושמא תאמר והרי תרומת השום מיהא אינה אלא מדרבנן והיאך אמרו שזר לוקה עליו פירשו בתוספות דלוקה דקאמר אשמן קא מהדר ואם תמצא לומר דאשום קא מהדר אף אתה מפרש דלוקה מדרבנן והואיל ומ"מ ודאי הוא החמירו בה:

Meiri on Nazir 36a · Sefaria

Original text

Segment 1

זְעֵירִי אָמַר: אַף שְׂאוֹר בְּבַל תַּקְטִירוּ. כְּמַאן — כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּדָרֵישׁ ״כֹּל״?

Ze’eiri says: Permitted and forbidden substances combine with regard to the prohibition against offering leaven on the altar, as well, as it states: “For any [ kol ] leaven and any [ kol ] honey shall not be offered as a burnt-offering before the Lord” (Leviticus 2:11). This indicates that one is also liable for sacrificing leaven in a mixture in addition to the liability for sacrificing pure leaven. The Gemara asks: In accordance with whose opinion did Ze’eiri issue his ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who derives from the term kol in the verse “You shall eat nothing [ kol ] leavened” (Exodus 12:20) that a mixture with part leaven is forbidden on Passover.

Segment 2

אִי הָכִי לְעִנְיַן חָמֵץ נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי. אֶלָּא לְאַפּוֹקֵי מֵאַבָּיֵי דְּאָמַר: יֵשׁ הַקְטָרָה בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת, קָא מַשְׁמַע לַן: אֵין הַקְטָרָה בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת.

The Gemara raises a difficulty: If so, then with regard to the matter of leavened bread on Passover, one should also be liable for eating leaven combined with a permitted substance, e.g., less than an olive-bulk of bread soaked in wine, so that the volume is now an olive-bulk. The Gemara answers: Yes, indeed it is so. Rather, when Ze’eiri specifies that the prohibition applies with regard to sacrificing leaven in offerings, he meant to exclude the statement of Abaye, who says: There is significance to sacrificing less than an olive-bulk of leaven on the altar, i.e., one is flogged for sacrificing an offering of that kind. By noting that one is liable due to the fact that permitted substances combine with forbidden substances, Ze’eiri teaches us that there is no significance to sacrificing less than an olive-bulk, and therefore this is not punishable by lashes.

Segment 3

יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: הַמִּקְפָּה שֶׁל תְּרוּמָה, וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל חוּלִּין, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן — פָּסַל אֶת כּוּלָּן. מִקְפָּה שֶׁל חוּלִּין, וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן — לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.

§ Rav Dimi sat and stated this halakha of Rabbi Yoḥanan that a permitted substance does not combine with a forbidden substance except in the case of a nazirite. Abaye raised an objection to his opinion from a mishna ( Tevul Yom 2:3): In a case where the thick soup was made with produce that had the status of teruma but the garlic and oil therein were of non-sacred produce, and one who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed touched some of the contents, he has disqualified all the contents of the pot from being eaten, as it all is considered teruma soup. However, if the thick soup was made with produce of non-sacred status but the garlic and the oil had the status of teruma produce, and one who immersed himself that day touched some of them, he has disqualified only the contents in the place that he touched.

Segment 4

וְהָוֵינַן בַּהּ: מְקוֹם מַגָּעוֹ אַמַּאי פָּסוּל? וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָה טַעַם — הוֹאִיל וְזָר לוֹקֶה עָלֶיהָ בִּכְזַיִת.

Abaye continues: And we discussed this issue: Why are the contents in the place that he touched disqualified? Since the primary ingredients of the dish are of non-sacred produce, it should not be disqualified by contact with one who immersed himself that day. And Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: What is the reason that the contents become disqualified? It is due to the fact that a non-priest is flogged for eating an olive-bulk of the soup, as anything into which teruma is mixed is considered teruma by Torah law.

Segment 5

מַאי טַעְמֵיהּ?

Abaye concludes his question: What is Rabbi Yoḥanan’s reason that one is flogged for eating this mixture?

Nazir 36a

Nazir 36a

Rashi

Tosafot

Meiri

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text