Talmud Builders

    Commentary page

    Nazir 22a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 22a

    Nazir 22a. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 140 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    תנא נמי רישא סופגת את הארבעים דאינה צריכה:

    האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח"כ הפר לה בעלה מביאה חטאת העוף דאפילו אמרינן דתיהוי כחטאת שמתו בעליה כיון דבעל מיעקר עקר לה לא אשכחן בה דתיזיל למיתה:

    ניתי נמי עולת העוף ומאשם לא פריך דתייתי נמי אשם דאין אשם בא אלא במקום שצריך ליכנס בנזירות אחרת כי היכי דתיחול עליו נזירות בטהרה:

    הא מני דתני אע"ג דתיעקר ליה נזירות מייתי ליה חטאת העוף:

    רבי אליעזר הקפר היא דאמר דצריך כפרה על שציער עצמו מן היין:

    היא מותרת וחבירתה אסורה דבעל מיגז גייז ומסיים הברייתא ר' שמעון אומר אם אמרה הריני כמותיך דמשמע אם נתקיים נזירותיך עלי לקיים ואם לאו לא וכיון שהפר לה בעלה לראשונה שתיהן מותרות:

    Rashi on Nazir 22a · Sefaria

    Tosafot

    הכי גרסי' ואי ס"ד מיגז גייז תייתי עולת העוף וה"ה דאשם נמי איבעי לה לאתויי אלא נקט עולת העוף משום דחטאת העוף ועולת העוף בחד קרא כתיבי:

    הא מני ר"א הקפר בר רבי היא פירוש לעולם מיעקר עקר ולכך אינה מביאה עולת העוף וחטאת העוף מייתא משום דאתיא על הספק והכי איתא בפ"ק דנדרים (דף י) והשתא מסקינן דבעל מיעקר עקר וקשה מאי שנא הכא מייתי כולה מילתא דר' אלעזר הקפר ולעיל לא מייתי לה דקאמר לעולם מיעקר עקר וכיון דצריכה כפרה הוה [וכו' ע"כ נראה דגרסי'] הכי וכיון דלא צריכה כפרה הוה ליה כחטאת שמתו בעליה והכי פירושו לעולם [מיעקר] עקר ומ"מ כיון שהקדישתה לא נפקא לחולין וכי היפר לה הוה לה כחטאת שמתו בעליה אי נמי לגירסת הספרים נמי ניחא דלעיל לא עבדינן מכל וכל כר' אלעזר דאין קרב אבל הכא דקרב מייתי שפיר מילתא דרבי אלעזר דהוי כוותיה מכל וכל:

    תא שמע דתניא בהדיא היא מותרת וחבירתה אסורה אלמא דבעל מיגז גייז וקצת קשה דלעיל פשיט מדמביאה חטאת ולא עולה דמיעקר קעקר ועתה מהדר למיפשט דבעל מיגז גייז אין זה שיטת הש"ס וי"ל דההיא אוקימנא ליה כר' אלעזר הקפר והך רבנן ומייתי לזה דפלוגתא דתנאי היא דר"ש אמר אם אמרה הריני כמותיך שתיהן מותרות דמשמע הריני כמותיך לכל דרכיך ולכשתותר אהיה גם אני מותרת ותימה כיון שקיבלה נזירות וחל עליה איך תהיה מותרת בהתרת חבירתה כיון דמיגז גייז הא אין נזירות לחצאין ואילו אמר הריני נזיר היום ולמחר איני נזיר הוי נזיר שלשים יום דאין נזירות פחות מל' יום כדתנן בפרק קמא (לעיל נזיר ה.) ואומר ר"י דהכי איתא בתוספתא (פ"ג) ולא נתכוונתי להיות אלא כמותיך שתיהן מותרות אם אמרה הכי משום דמשמע ליה לר"ש דהכי קאמרה לה אם סופך שתהיה מותרת לא יחול עלי נזירות כל עיקר ור"ש לא בא לפלוגי על מלתא דת"ק אלא להוסיף עליה וגם ת"ק מודה ליה ואומר מהר"ף נ"ע דלר"ש אפי' ואני לבד מפרשינן למילתא הכי כאילו אמרה בפי' לא [נתכוונתי] אלא להיות [כמותיך] ובהא פליגי רבנן ור"ש:

    Tosafot on Nazir 22a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    כרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר טהור חוטא הוא והא דכתב קרא בטמא מפני ששנה בחטא. הלכך בהך דנטמא מביא חטאת העוף כיון דקל הוא וגם כבר הפרישתה. והכא קראו לטמא חוטא דגבי בהמה אמרינן לעיל תמות אף על גב דמעקר עקר לפי שהיא באה על כפרה והיא צריכה שציערה. מכל מקום לא תקרב כיון שהפר לה דלא אשכחן חטאת בהמה על הספק. אבל העולה תקרב כיון שלא נטמא דבהפרה לא פקעה קדושה מינה כיון דלדורון הוא לכולי עלמא בנזיר טהור:

    הא מני ר' אלעזר הקפר היא ולכך מייתי חטאת העוף לכפרה אף על גב דמעקר עקר. ומכל מקום עולה לא מייתי דעולת העוף דנזיר טמא כיון דכתיב בה וכפר לאו דורון הוא. ואליבא דר' ישמעאל כדאוקימנא באידך פרקין. ומכל מקום חטאת העוף מייתי כדמפרש פרק קמא דנדרים משום דאשכחן דחטאת העוף דאתיא על הספק. ולקמן נמי דרשינן מקרא שהיא באה על הספק וגלי בה קרא דנקל להקריבה יותר משאר זבחים. ואל תתמה דלעיל אמר חטאת תמות ואוקימנא לה כר' אלעזר הקפר והכא נמי הוה לן למימר תמות. דאיכא הפרש דהתם בנזיר טהור שאינו צריך כל כך כפרה ולכך יש לנו להחשיבו כמו מתו בעליו או נתכפרו. אבל נזיר טמא בעי כפרה טפי כדפירשנו משום דשנה בחטא ולא הוי כנתכפרו בעליו:

    אלמא בעל מיגז גייז אף על פי שהוכחנו מהך ברייתא דכיון שאינה מביאה עולת העוף דמעקר עקר. הך ברייתא פליגא עלה. ונראה לי דאפשר ליישב דלא פליגא דאף על גב דמיגו גייז אינה מביאה עולת העוף דכתיב והזיר והביא אימתי והביא כשצריך להזיר. אבל זו שהופר נזרה אף על פי שנטמאת תחלה אינה צריכה להביא. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 22a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 22, Amud Aleph, about 140 words in 6 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 6 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא סוֹפֶגֶת.…”

    2. Segment 230 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְנִטְמֵאת, וְאַחַר…”

    3. Segment 318 words

      Opens “וְאֶלָּא מַאי, מִיעְקָר עָקַר? חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי…”

    4. Segment 450 words

      Opens “דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר (בַּר רַבִּי) אוֹמֵר:…”

    5. Segment 527 words

      Opens “תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא בְּהֶדְיָא: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר,…”

    6. Segment 611 words

      Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם אָמְרָה לָהּ ״הֲרֵינִי…”

    Original text

    תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא סוֹפֶגֶת.

    For this reason the tanna also taught: She incurs, in the first clause, despite the fact that this teaches no novelty.

    תָּא שְׁמַע: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְנִטְמֵאת, וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ — מְבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עוֹלַת הָעוֹף. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז — תַּיְיתֵי נָמֵי עוֹלַת הָעוֹף!

    The Gemara further suggests: Come and hear a proof from a baraita : With regard to a woman who vowed to be a nazirite and she became ritually impure, and afterward her husband nullified her vow, she brings the bird sin-offering, and she does not bring the bird burnt-offering. And if it should enter your mind that the husband severs her vow, let her also bring the bird burnt-offering, to complete the atonement for becoming ritually impure when she was a nazirite. This indicates that the husband uproots the vow, which is why she is not required to bring the bird burnt-offering.

    וְאֶלָּא מַאי, מִיעְקָר עָקַר? חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי לָא תַּיְיתֵי! הָכִי נָמֵי, וְהָא מַנִּי — רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר הִיא.

    The Gemara refutes this proof: Rather, what then? Will you say that the husband uproots the vow entirely? If so, she should also not bring the bird sin-offering. The Gemara answers: So too, she should not have to bring the bird sin-offering either, but in accordance with whose opinion is this baraita ? It is the opinion of Rabbi Elazar HaKappar.

    דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר (בַּר רַבִּי) אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״? וְכִי בְּאֵיזוֹ נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן נִקְרָא חוֹטֵא. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה זֶה שֶׁלֹּא צִיעֵר עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא חוֹטֵא, הַמְצַעֵר עַצְמוֹ מִכׇּל דָּבָר — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

    As it is taught in a baraita that Rabbi Elazar HaKappar the esteemed says: What is the meaning when the verse states: “And make atonement for him, for that he sinned by reason of the soul” (Numbers 6:11)? And with which soul did this nazirite sin? Rather, because he deprived himself of wine he is therefore called a sinner. And are not these matters inferred a fortiori : And if this one, who deprived himself only of wine, is nevertheless called a sinner, in the case of one who deprives himself of everything by fasting or other acts of mortification, all the more so is he labeled a sinner. According to this opinion, she brings a sin-offering to atone for uttering the vow itself, despite the fact that her husband later uprooted it entirely.

    תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא בְּהֶדְיָא: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְשָׁמְעָה חֲבֶירְתָּהּ וְאָמְרָה ״וַאֲנִי״, וּבָא בַּעְלָהּ שֶׁל רִאשׁוֹנָה וְהֵפֵר לָהּ — הִיא מוּתֶּרֶת וַחֲבֶירְתָּהּ אֲסוּרָה. שְׁמַע מִינַּהּ: בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז.

    The Gemara suggests: Come and hear a resolution, as it is taught in a baraita ( Tosefta 3:10) explicitly: With regard to a woman who vowed to be a nazirite, and another woman heard her and said: And I, and the husband of the first one came and nullified her vow, she is permitted and the other woman is prohibited. One can learn from this that the husband severs the vow rather than uproots it.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם אָמְרָה לָהּ ״הֲרֵינִי כְּמוֹתֵיךְ״ — שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת.

    The baraita continues: Rabbi Shimon says that if the second woman said to her, after hearing her vow of naziriteship: I am hereby like you, in that case they are both permitted. Since the second woman made her naziriteship entirely dependent on that of the first, the nullification of the first woman’s vow cancels the second naziriteship as well.