Kiddushin 68b

האשה וילדיה וגו' בשפחה כנענית שייחדה לעבד עברי ואמר קרא דלא יצא הבן חפשי עם אביו:

לא תתחתן בם לא תהא לך בם תורת חיתון:

כי יסיר את בנך לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך מדלא כתיב כי יסיר את בתך משמע דבן הנולד לעובד כוכבים מבתך קאמר שיסירנו העובד כוכבים מאחריו ושמעינן דבן בתך אפילו מן העובד כוכבים קרוי בנך:

ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לה מבנך אלמא בן העובדת כוכבים אינו קרוי בנך אלא בנה:

בנך מישראלית קרוי בנך כו' לאו מקרא דייק לה אלא ה"ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה ש"מ בנך מישראלית קרוי בנך אבל בנך מן העובדת כוכבים אינו בנך:

ש"מ מדקרי ליה לבן בת ישראל הבא מן העובד כוכבים בנך:

לימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר גרסי'. דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים דנימא עובד כוכבים הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראלית שדינן ליה וכיון שבעבירה נולד הוה ליה ישראל פסול כשאר נולדים ממי שאין עליו קידושין דתנן במתני' (לעיל קידושין דף סו:) שהם ממזרים:

ומשני מהכא לא תשמע ממזרות נהי דשמעינן מינה דכשר לא הוי מדשדי ליה בתר ישראל להיות נולד בעבירה ממזר מיהא לא תשמע מינה כדאמרינן ביבמות (דף מה:) דממזר מאשת אביו יליף מה אשת אב דאין לו עליה קידושין אבל יש לו קידושין על אחרת ועלה כתיב שהולד ממזר דסמיך ליה לא יבא ממזר אף כל שאין לו עליה קידושין אבל יש לו קידושין על אחרת לאפוקי עובד כוכבים דלית ליה קידושין כלל:

"Her child is like her from where do we know this?" It seems that this is the explanation: say that a Yisrael who has sex with a shifcha, the child is fit. And how can we render fit in a case with the absence of kiddushin and the presence of sin, more than a case with the presence of kiddushin and the presence of sin in which we say that the child follows the blemish?! And if you say that this came to teach us that even if a mamzer had sex with her the child is like her, and he can remedy this with freeing [the child], here there is only Rabbi Tarfon (above, Kiddushin 69b) but for the rabbis this doesn't work. And it seems that here is the explanation of "her child is like her - from where do we know this?" That he is not called "his son" for any matter, and it's not even like if his son were a mamzer; he doesn't inherit him or become tamei for him or perform levirate marriage with the wife of his brother or by his existence exempt the wife of his father from yibbum.

The verse says do not marry with them this is explained by Rashi that you should have no law of marriage which applies to them. This is difficult, since this verse doesn't apply to idol worshippers, but rather it's written about the 7 nations, like it says in perek ha'areil (Yevaomt 76a). Rava says regarding their converts there is marriage, meaning, the forbiddence of "do not marry with them" - - it exists with them...

וולדה כמוה מנלן דכתיב (שמות כא, ד) האשה וילדיה תהיה לאדוניה פירוש בישראל הבא על השפחה קא מיבעיא ליה, אבל בעבד הבא על השפחה פשיטא דעבד אין לו חייס. ותמיהא לי ישראל הבא על השפחה נמי למה לי קרא תיפוק ליה דכל ולד במעי השפחה כולד במעי הבהמה דמי כדאמרינן בשלהי פרקין, וכדאמרינן ביבמות (כג, א) אי אשמועינן שפחה משום דאין לה חייס, כלומר ואינן אלא כבהמה וולדה כולד במעי בהמה דמי, ויש לומר דעיקרא דמלתא משום דכתיב האשה וילדיה הוא, דאי לאו קרא הוה אמינא שפחה יש לה חייס כנרית, וכיון שכן, דשייכא במצוות כישראלית ובנה מישראל יהא הולך אחר האב, להכי אצטריך האשה וילדיה דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי, כנ"ל.

אמר קרא (דברים ז, ג) לא תתחתן בם פירש רש"י לא יהא לך חתון בהם, לומר שאין קדושין תופסין בהם, ואיכא למידק דהא אמרינן בפרק הערל (יבמות עו, ב( פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת, בעו מיני מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסור וכו'. אמר להו רב ששת תניתוה פצוע דכא מותר בנתינה, ואי סלקא דעתך בקדושתיה קאי איקרי כאן לא תתחתן בם. אמר רבא אטו התם משום קדושה ולא קדושה הוא התם דלמא קא מוליד בן ואזל פלח לעבודה זרה. והני מילי בגיותן כו' הדר אמר רבא לאו מלתא היא דאמרינן בגיותן לית להו חתנות נתגיירו אית להו חתנות, כלומר וקרא על כרחין בגירותן הוא דכתיב, ולאוקמינהו בלאו. ובתוס' תירצו דאסיפיה דקרא סמיך דכתיב בתו לא תקח לבנך, כלומר לא יהא לבנך לקוחין בבתו. וקרא לצדדין כתיב לא תתחתן בם בגירותן אבל בגיותן לית בהו לקוחין ולא תדבק בהן פן יסיר את בנך מאחרי. והשתא אתי שפיר לרבות כל המסירין, דאי בגירותן לא שייך לרבויי כל המסירין, דגרים דשאר עממין מישרא שרי, דאי לא תימא הכי לר' שמעון דדריש לרבות כל המסורין נימא דשאר עממין מישרא שרי, דאי לא תימא הכא לר' שמעון דדריש לרבות כל המסירין נימא דשאר עממין נמי אפילו בגירותן ליהוו בלאו דלא תתחתן, אלא על כרחך לצדדין כתיב לא תתחתן בשבעה עממין אפילו בגירותן, אבל בשאר עממין בגירותן שרו, אבל בגיותן לא תדבק בהן כי יסיר, וכן כל המסירין, וכן יש לפרש בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לו, ב) דפריך בנותיהן דאורייתא הוא דכתיב לא תתחתן בם, דאסיפיה דקרא סמיך, ודכוותה ההיא דפרכינן לעיל (קידושין סו, ב) גבי והיתה לו ולזרעו אחריו דסמיך אסיפיה דקרא דכתיב ברית כהונת עולם, לפי מה שכתבתי למעלה במקומו משמו של ר"ת ז"ל. ויש מי שאינו גורס כאן כגירסתו של רש"י ז"ל, אלא נכרית מנא לן, אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה, וכיון דולדה כמוה ודאי לא תפסי בהו קדושי, ולפי גרסא זו נראה דתו לא צריכינן למילף שפחה מעם החמור אלא מהאשה וילדיה נפקא לן דולדה כמוה, ומינה שאין קדושין תופסין בה, וקשיא לי אם כן למה לי לרבויי (בעיי שפחה מנא ליה וולדה כמוה) [ליבעי רק ולדה כמוה] מנא לן, לא הוה ליה למימר אלא ולדה כמוה מנלן דמינה שמעינן תרתי ולדה כמוה ושאין קדושין תופסין בה. ועוד מכי גמרי וולדה כמוה מהאשה וילדיה הוה ליה לאקשויי אי הכי עם החמור למה לי, כדאקשינן לקמן גבי כל היכא דקרינן כי תהיין קרינן ביה וילדו לו וכל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו, אי הכי שפחה נמי, ואלא האשה וילדיה למה לי, וגירסת רש"י עיקר, וכן היא ברוב הספרים.

בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אל בנה. פירש רש"י מדלא כתיב כי תסיר את בנך, שמע מינה דעל כרחין אבתך לא תתן לבנו קאי, וכי יסיר הגוי בנך הנולד לו מבתך קאמר, דבהסרת הבת ממש לא קאמר, דלא כתיב כי יסיר את בתך, ואבתו לא תקח לבנך נמי לא קאמר, דלא כתיב כי תסיר את בנך, ודריש מדהקפיד הכתוב בבן בתך הבא מן הגוי ולא הקפיד בבן בנך הבא מן הגויה, שמע מינה דאינו קרוי בנך דולדה כמוה, ותמיהא מלתא, דאם כן מאי קאמר רבינו שמע מינה בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, היינו הא דר' יוחנן ממש, ומאי חדית בה רבינא. ועוד דאמרינן בשלהי פרק קמא דיבמות (טז, ב) גוי שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגוי קרוי בנך אלא בנה, ואקשינן והא איכא בנות, ואמר רבינא בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, ולפי פירושו של רש"י למה ליה לאהדורי אדרבינא, מדשמואל גופא משמע הכי, ויש לפרש דכי יסיר אחותן קאי, והכי קאמר בתו לא תקח לבנך כי יסיר חותן זה את בנך ממש מאחרי שילמדנו מעשיו ומשום הכי קאמר ר' יוחנן בנך ממש קרוי בנך ועליו הקפיד הכתוב, אבל אבן הבן לא הקפיד, דבן בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה, מפני דהולד כמוה, ולפיכך אף על פי שהוא מסירו ומרגילו אחריו אין בכך כלום, ואתא רבינא וחדית בה שמע מינה מדפריש ר' יוחנן דכי יסיר אחותן קאי, ואפילו הכי לא הזכיר הסרת הבת, דלא כתיב כי יסירם מאחרי, שמע מינה דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, דעל כרחין הקפידה תורה על הסרת הבת ממש כהסרת הבן ממשע, אלא דמשום הכי כללינהו לפי שאינן שוין דבן דוקא ולא בן הבן אבל בת בין בה בין בבנה איכא הקפדה, וכן נראה מדברי ר"ת.

כל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו פירוש כל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין אצל שום אדם ואין לך אלא שפחה ונכרית, אבל חייבי כריתות אף על פי שאין לזה יש לזה הויה בה, והלכך אפילו לזה שאין לו בה הויה קרינן ביה וילדו לו ובנו הוא לכל, כדתנן בפרק כיצד (יבמות כב, ב) אשת אחיו מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה והנכרית, ואתמר עלה בגמרא מכל מקום לאתויי ממזר.

שמע מינה לכתחלה קאמר כלומר דלא יהיה קדש בישראל כשר כתיב ולא בממזר. ואם תאמר מאי שנא דשרי בלאו דלא יהיה קדש ומותר בשפחה, וחייב בלאו דלא תתחתן ואסור בגויה, ומשוחרר אסור אף בלאו דלא יהיה קדש, שהרי אסור בשפחה כדתנן (גיטין מא, א) מי שחציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה אינו יכול. תירץ ר"ת דממזר חייב בכללאו גרידא, אבל שפחה שאני, דלא אמר רחמנא לא תינסיב שפחה אלא אפקיה בלשון קדשות לא יהיה קדש פרט לממזר שהוא עצמו קדש, דמקדשות בה ויצירתו בעבירה. ועוד אמר ר"ת דמכל מקום אסור הוא בבהמה, אף על גב דאזהרתיה דנשכב מלא יהיה קדש כדאיתא בפרק ארבעה מיתות (סנהדרין נד, ב) וטעמא משום דמקדשות כי האי לא אתי, כן כתוב בתוס'. ומיהו לר' עקיבא לא צריכינן לכולי היא, דלדידיה שוכב ונשכב תרוייהו מן בכל בהמה לא תתן שכבתך נפקא, כדאיתא התם לא תתן שכבתך לא תתן שכיבתך.

דמינסב ליה עצה ואמר ליה זיל גנוב ואזדבן בעבד עברי ובשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוי. והוא הדין דהוה מצי למימר ור' שמלאי מי הוה מנסיב ליה עצה למגנב, וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך, ואמרינן נמי לעיל בפרק האיש מקדש (קידושין נד, א) גבי בהמה שנמצאת בירושלים וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חברך, אלא דעדיפא מינה קאמר, דאי אפשר לו בכך בין רוצה בין אינו רוצה לפי שאינו נוהג. ורש"י תירץ דאי אקשי ליה הכי הוה מצי לשנויי אלא דאמר ליה מכור עצמך בעבד עברי כר' אליעזר דאמר בפרק קמא (יד, ב) זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית, ע"כ. אי נמי אפשר דבענין זה היה מותר, כדי לטהר את דורותיו.

גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי אסופי מותרין לבא זה בזה הוא הדין לעבדי בממזרים לדברי ר' טרפון, ולא תנא חרורי אלא משום הנך כולהו דמתניתין דאינן מותרין בעבדים. ואם תאמר והאיך שתוקי ואסופי מותרים בנתיני, והא קיימי בלא תתחתן בם ואפילו בגירותן, כדאמרינן ביבמות (עו, א) דבגיותן לית להו חתנות בגירותן הוא דאית להו חתנות, וקאמר רחמנא לא תתחתן בם, ושתוקי ואסופי אסירי באיסורי חתון, על כרחין דאי לא לישתרו אפילו בגוים ועבדים. ואיכא למימר דודאי בכל לאוין דפסול יוחסין לא מיחייבי כי היכי דלא מיחייבי בלאו דלא יבא ממזר, דלא מיקרו קהל, ולא חשש הכתוב לייחס הפסולים, והא דאסירי בגוים, משום לא יסיר את בנך מאחרי, דהני נמי בכלל ישראל הן, הלכך אסור שמא יסור לבנו לעבודה זרה, ובעבדים נמי אסירי משום שאינן חייבין בכל המצות כישראל הן ועדיין סורן רע, ואית בהו קצת משום חשש עבודה זרה. ומיהו מותרין הן בנתינין, דאף על גב דאמרינן ביבמות פרק הערל (יבמות עט, א) דדוד גזר עליהן כלומר שיהיו עבדים. איכא למימר עבדים מיהא לא הוו, אלא שגזרו עליהם להיותן כעבדים, וכי גזור לכשרים אבל לפסולים לא גזור, ולפיכך כל אלו שהם פסולים אינם אסורים בנתינים.

נכרית מנ"ל א"ק כי יסיר את בנך בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך אלא בנה עיקר הפי' בזה דלעיל מיניה כתיב לא תתחתן בם בתך לא תתן לבניו (ובנו) [ובתו] לא תקח (לבתך) [לבנך] כי יסיר את בנך כו' והאי כי יסיר את בנך לאו היינו בנו ממש שנשא כותית דא"כ מאן מסר ליה אשתו כותית והוה ליה למכתב כי תסור את בנך או כי יסיר את בתך כלומר בעלה עכו"ם ותו אי בנך ממש אמאי קפיד רחמנא למכתב הסרת בנו טפי מבתו דהא כ"ש דבתו קרובה יותר שיסירנה בעלה כותי ונמשכת אחריו אלא ודאי דבנך זה היינו בן בתו דבני בנים קרוים בנים ועלה קאמר רחמנא כי יסיר את בנך שחתנו עכו"ם שנשא את בתו יסיר את בנו שיש לו מבעלה שישראל הוא ומדקפיד רחמנא אבן בנו הבא מבתו שנשאת לכותי ולא קפיד אבן בנו הבא מן הכותית משום דההוא בנה כמוה ועכו"ם הוא ולית לן בה אבל בן בתו הבא מן עכו"ם קפיד שהוא ישראל והיינו דדייקינן בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכותית קנוי בנך אלא בנה. וכ"ת היכי קפיד קרא אבן בתו ולא קפיד אבנו ובתו גופייהו איכא למימר דבנו ובתו שגדלו בתורה ובמצות קשים הם לפרוש ואינן נסתין וליכא למיחש אלא לקטנים וכ"ת ניחא ולדה כמוה מנ"ל דלא תפסי בה קידושין איכא למימר דהא ממילא שמעת מינה דכיון דולדה כמוה כ"ש דלא תפסי בה קידושי אי נמי דנפקא לן מדכתיב שבו לכם פה עם החמור דהא שני נעריו הוו וחד מינייהו אליעזר שהוא עבד והשני עכו"ם ותרווייהו איתקוש לחמור דליכא למימר דהשני היה ישמעאל דההיא בנו קרוי ליה בכל דוכתא ולא נערו ואע"ג דהכי איתא באגדה אנן לא שמעי' לה הכא הילכך פריך הכי לעיל נכרי' מנ"ל כלומר הא אשכחן דלא תפסי קידושין לא בשפחה ולא בנכרית מדכתיב שבו לכם פה ואשכחן דשפחה ולדה כמוה מדכתיב האשה וילדיה מנ"ל דנכריות ולדה כמוה והא דמייתי' לקמן דלא תפסי קדושי בשפחה מדכתיב ואח"כ תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה לא איצטרכינן להא דהא נפקא לן מעם החמור אלא דכיון דאיתיה דרשינן לי' ומיהו קראי לא הוה יתיר' דהא קרא לגופייהו איצטרכו ומלישנא דקרא הוא דאיכא למשמע הכי וזהו הנכון. אבל רש"י גורס למעלה נכרית מנ"ל דכתיב לא תתחתן בם אשכחן דלא תפסי בה קידושין ולדה כמוה מנ"ל אמר קרא כי יסיר כו' ולא נהירא דהא מההוא קרא לא משמע דלא תפסי קדושי דידהי תדע דהא קרא בגירותן כתיב ואפילו תימא דבגיותן נמי קאי מ"מ כיון דבגירותן נמי קאי היכי שמעינן מינה דלא תפסי קדושין דידהו דהא ודאי ליכא למ"ד דנתינים גרים אין קדושין תופסין אלא מאן דאית להו שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אלא ודאי ליתא להאי גירסא וליתא בנסחי דוקייני:

אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך פי' דהא כי יסיר את בנך היינו בן בתו הבא מן העכו"ם כדפרישני וכ"ת ומאי אתא רבינא השתא לאשמועינן דהיינו דר' יוחנן גופיה ואיכא למימר משום דרבי יוחנן נקט סתמא בנך קרוי בנך והוה אמינא דההוא בנך ממש הוא ויסיר הוא חתנו האמור למעלה באומר בתו לא תקח לבנך ולהכי פריש רבינא דהא ל"ל דא"כ אמאי קפיד קרא בבנו טפי מבבתו אלא ודאי דבן בתו הבא מן העכו"ם הוא שמסירו אביו וקרא עליה בנך מפני שהוא ישראל:

גרסת הספרים נימא קסבר רבינא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. פי' אפילו לכהונה כישראל גמור מדקרי ליה בנך ולא אמר הולד כמוה ודחינן נהי דכשר לא הוי ישראל פסול מיקרי כלומר מזוהם לכהונה. ושפיר מיקרי בנך כיון דלאו ממזר הוא. וקשה קצת להאי גרסא מאי דקאמר נהי דכשר לא הוי דמשמע דאנן מודינן דלא הוה כשר וי"ל דלישנא קלילא הוא דהכי בעי למימר משום דקרי ליה בנך לית לך למשמע דהוי כשר דנהי דכשר לא הוי שפיר קרי לי' בנך מכיון דלא הוי ממזר ורש"י ז"ל נימא קסבר רבינא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ופי' הוא ז"ל דהולד אינו עכו"ם אלא בבת ישראל הרי הוא ממזר משום דהות ליה ממי שאין לו קדושין עליה ולא על אחרים. ולא נהירא דמהיכא משמע ממימרא דרבינא דס"ל דלהוו הולד ממזר מהאי טעמא עד דנידוק הכי אדרבה משמע ממימרא דהוי כישראל גמור. ופלוגתא היא בפרק החולץ דאיכא מ"ד הולד ממזר ואיכא מ"ד כשר ומקולקל לכהונה כדר"י דאמר מנין לעכו"ם ועבד שבאו על כהנות לויה וישראלית שפסול' שנא' ובת כהן כי תהי' אלמנה וכו' והתם אמרינן דכי אתא רבין אמר ר' נתן ור' יהישע מורו בה להתירא ואף רב מורי בה להתירא ופרשו בה רבנן ז"ל דמורו בה להתירא לגמרי ואפילו לכהונה מדאמרי' דההוא דאתא לקמיה דרב א"ל עכו"ם ועבד. הבא על בת ישראל הולד כשר וא"ל ר' שימי למיתב ליה ברתיה וכי הוה אתא לקמיה דרב יהודה א"ל זיל גלי או נסיב בת מינך ואי הוה ברתיה פסולה לכהונה היכי אמר הכי הא נפיק מינה חורבא דאזיל כהן נסיב לברתיה דהא קי"ל כרבנן שאין כהן צריך לבדוק באמהות כשלא קרא ערער ומסקנא דהתם פסיקנא הלכתא הולד כשר ולא איברירא מילתא אי כהני דמורו להיתרא לגמרי וכשר לכהונה אי כאידך דהוי מזוהם לכהונה מדנקט הולד כשר סתם וכדפרישנא האי כשר דאתמר בשמעתין:

ומורי נר"ו היה פוסק הלכה להיתרא לגמרי בכל הנהו דמורו להיתרא דכי נקטינן בפסקא סתמא הולד כשר לגמרי קאמרינן כלישנא דאמרי' התם דרב מורי בה להתיר' דא"ל לההוא גברא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כלומר כשר לגמרי כדפרישנא ול"ל דרשא דר"י משום רשב"י דאמר מנין לעכו"ם ועבד שבאו על כהנ' לויה וישראלית שפסלה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה. והקשיתי לפניו נר"ו דא"כ כולה מתניתין ושמעתתה דאסרינן לכהונה בכלהו תלמודא בת ישראל שנשבית מפני שנבעלה לעכו"ם אליבא דהני מורו להתירא ואליבא דהלכתא אין אסורין לכהונה אלא לכהן גדול משום בעולה אבל לכהן הדיוט מותרת ובתה כשרה לכהונה ובנה מכהן כשר לעבודה וינאי המלך שערערו עליו לפי שנשבית אמו במודיעים לפי שהיה אביו כ"ג והיא פסולה לי משום בעולה. ותו קשיא לי מההיא דאמרינן בכתובות עשרה כהנים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי ופרישנא דמשתקין אותו מדין כהונה דבעינן זרעו מיוחס אחריו ואמאי משתקין אותו מדין כהונה שאפילו היה הבועל כותי הא אמרינן דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר אפילו לכהונה ובעכו"ם אין זרעו מיוחס אחריו ובהא איכא למימר דהתם לאו למימרא שמשתקין אותו מלהשיא בתו ואלמנותו לכהונה אלא לומר שאינו ראוי לעבודה כיון שאין אביו הכהן ידוע להתייחס אחריו דגבי עבודה כתיב ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו אבל אינו פגום לכהונה כלל כך תירץ לי נר"ו ואע"ג שרבו רבינו הגדול ז"ל כרב דכיון דפסקי' הלכתא הולד כשר ולא אמרי' בהדיא כשר לכהונה איכא לספוקי אי כהני דפסלי לכהונה ואי כאידך דמכשרי אפי' לכהונה ומספיקא לא מנסבינן בתו לכהונה ואם נשא אין מוציאין מידו והולד ספק חלל מ"מ תיקשי למאן דמורי להיתרא לגמרי מיהת ומסתבר לי דאפי' מאן דמכשיר לגמרי דוקא בולדה אבל היא גופה ודאי כיון שנבעלה לעכו"ם נפסלה לכהונה מדר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי דלהכי לא אפיק פסול דידה בלשון חלל ופסול אחר אלא בלשון שיש אלמנות וגירושין בה למימרא דהיא גופא מיפגמא בהכי בין לתרומה בין ליוחסין אבל אינה פסולה גמורה לפסול העובר דרחמנא אפקריה לזרעיה והיינו דפסלינן שבויה בכל מקום לכהונה ואפילו לכהן הדיוט וכן אמר מורי נר"ו והולד שהוא פגום לכהונה איכא מ"ד דהיינו בנקבה אבל בזכר כשר שאם בא על בת ישראל אין הולד פסול לכהונה ולא פסלה לכהונה וכן אמרו בירושלמי אם ילדה בת פסולה לכהונה דגרסי' התם אע"ג דר"ש בן יוחאי אמר משום ר"ש עכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר מודה הוא שאם היתה נקבה שהיא פסולה לכהונה אע"ג דרב אמר עכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר מודה שאם היתה נקבה שפסולה מן הכהונה ע"כ. אבל דעת רבינו נר"ו ורבו ז"ל דבגמרא דילן גמרינן לה התם בק"ו מאלמנה לכהן גדול וכיון דכן מה אלמנה לכ"ג בנה פגום אם נבעלה לעכו"ם בנה פגום ואם בא על בת ישראל הולד פסול לכהונה כבת חלל זכר ובמקומו נאריך בעז"ה בזה:

אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים איכא למידוק א"כ יהא אסור להתחתן בשאר אומות אפי' בגירותן דהא קרא דלעיל דהיינו לא תתחתן בם בגירותן הוא דבגירותן הוא דאית להו חתנות. ואיכא למימר דלא תתחתן כללא היא בין לגיותן בין לגירותן דבשבעה אומות אסר רחמנא חתנות אפילו בגירותן אבל קרא דכי יסור דאתי לרבות שאר אומות לא איירי אלא בנכריתן דאלו בגירותן שרי וכ"ת מאן פסקא דאנכריתן בלחוד קאי הא ל"ק דכיון דנתגיירו פשיטא מילתא דשוב אינן מסירין ובנכריתן משמע כי יסיר:

כל היכא דלא קרינא ביה כי תהיינה לא קרינא ביה וילדו לו ליכא לפרושי דכל היכא שאין לו עליה הוייה ולדה כמוה דהא חייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין והולד כמוהו. כדתנן ביבמות פרק כיצד מי שיש לו בן מ"מ פוטר אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו וקללתו ובנו הוא לכל דבר ליורשו ולטמא ואמרי' עלה מ"מ לאתויי ממזר אלמא קרינא ביה וילדה לו וירית ליה לאבוה והוי בנו לכל דבר אלא הכא הכי פירושו כל היכא דלא קרינא ביה כי תהיין שאין קדושין תופסין בה לא ליה ולא לאחרים כגון שפחה ונכריות הולד כמוה אבל חייבי כריתות תהיין קרינא ביה שהרי יש לה קדושין על אחרים וזה מבואר:

זה שנאמר בסוגיא זו אמר קרא כי יסיר וכו' לענין ביאור מיהא עיקר הפירוש הוא שכתוב בתורה בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך ועל כל פנים זה שאמר כי יסיר חוזר לסמוך לו ר"ל בתו לא תקח לבנך ואם כן היה לו לומר כי תסיר אלא על אבי הגויה הוא אומר שיסיר את חתנו והוא בנך מאחרי הא לא חשש לבן הנולד ר"ל שיסיר בן בנך מאחר שאותו בן אינו קרוי בנך ובא רבינא לומר מאחר שלא טרחת לדרוש כי יסיר אבתו לא תקח לבנך אלא מתורת סמיכות כל שכן שהוא חוזר על בתך לא תתן לבנו שאבי הבן יסיר את בנך מאחרי וודאי על בן בנו הוא אומר וקורא לו בנך אלמא בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך שגוי ועבד הבא על בת ישראל כשר וכן פירשוה קצת חכמי צרפת אלא שגדולי הרבנים פירשוה בענין אחר:

זה שפסקנו בגוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד כשר פירושו כשר לגמרי אף לכהנה שהרי לא אמרו הולד פגום אלא כשר ויש מן הגאונים מפקפקים לפסלו לכהנה כמו שיתבאר בהלכותיהם של גדולי הפוסקים בפרק החולץ ואין הדברים נראין:

תוספות בד"ה ולדה כמוה כו' ולא לפטור אשת אביו מייבום עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אמר קרא כו' לא מיירי בעובדי כוכבים כו' כדאמר בפרק הערל אמר רבא בגירותן אית להו חתנות כו' עכ"ל לכאורה ה"מ לתרוצי הכא בזה כעין שכתבו לקמן דהתם לפי המסקנא דהכא דילפינן דלא תפסי בה קדושין מקרא אחרינא אבל השתא דלא ידענא ליה אכתי מקרא אחריני אית לן לאוקמי טפי קרא דלא תתחתן דלא תפסי בה קדושין מלאוקמא בגירות ויש ליישב דלא ניחא הכא לתרוצי הכי דא"כ תקשי ואימא ה"מ לכתחילה כו' כמ"ש לקמן ודו"ק:

בד"ה בנך הבא כו' בנך מאחרי אמר רבינא שמע מינה כו' וקשה רבינא היינו כו' עכ"ל הד"א וכצ"ל מתוספות ישנים וק"ל:

בא"ד שאין הזרע הבא מהן מתייחס אחר בנך אלא אחר כו' דקאמר שמואל ורבי יוחנן כו' מלתא דשמואל גם כן היא בסוף פרק קמא דיבמות ע"ש:

וולדה כמוה מנ"ל ויש לדקדק אמאי לא מייתי לה מהאי קרא גופא דעם הדומה לחמור כדאמרינן סוף פירקין דכוולד במעי בהמה דמי ונ"ל דסוגיין למ"ד עובר לאו ירך אמו היא וא"כ אפילו בחמור גופא מספקא ליה ויתיישב יותר לפי מה שכתבו התוספות בפרק הנשרפין דף פ' ע"ב בד"ה אלא למ"ד דבבהמה נמי כל היכא דחד היתירא וחד איסורא לכ"ע חוששין לזרע האב ע"ש דמשמע אפילו לקולא אמרינן הכי ודו"ק ועיין בסמוך:

תוספות בד"ה ולדה כמוה מנ"ל לפום רהיטא משמע כו' והולד כשר והיכי נוכל להכשיר יותר באין קידושין ויש עבירה כו' עכ"ל. ואף על גב דמשכחת לה שפיר באין עבירה כגון בעבד עברי שרבו מוסר לו שפחה כנענית אפ"ה עיקר משנתינו לאו בהכי איירי דבא על השפחה קתני מיהו בעיקר קושייתם שהקשו היאך נוכל להכשיר יותר יש לי לדקדק דאכתי מי דמי דנהי דביש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום דילפינן ליה מלו דכתיב גבי ממזר הלך אחר הפגום היינו משום דמקצת פסלות שבו פוגמו מש"ה אסור בישראלית לחומרא משא"כ הכא דאמרינן וולדה כמוה לגמרי וא"כ משווינן ליה כעכו"ם ועבד גמור קודם שנתגייר ופטור מכל המצות ואם קידש אשה קודם שנתגייר ונשתחרר לא תפסי קידושין כלל וא"כ מקשה הש"ס שפיר מנ"ל להקל כ"כ דולדה כמוה לגמרי ואם כתבו כן לפי מאי דמשמע להו לפום רהיטא דהכי פריך נימא דהולד כשר לגמרי והוי ישראל מעליא מ"מ למה הוצרכו לידחק ולתרץ דאיירי לענין ליורשו ולטמא לו טפי ה"ל לפרש דנ"מ טובא דמשווינן ליה כעבד ועכו"ם גמור ואהא מקשה מנ"ל והנראה מזה דהתוספות סברי בפשיטות דאין לחלק מדאורייתא אי הוי להקל או להחמיר וכולהו מילתא מוכחי לה שפיר מיש קידושין ויש עבירה דהולכין אחר הפגום אפילו להקל דהא ממזר שנולד מישראל שנשא ממזרת חשבינן ליה ממזר גמור ומותר בממזרת שנולדה משניהם פגומים וכן כהן כשר שנשא חללה והוולד חלל מותר בחללה שנולדה מחלל וחללה והיינו ע"כ משום דלגמרי בתר פגום שדינן ליה וא"כ קשיא להו שפיר דה"נ אמאי לא נימא דשדינן בתר פגום יותר דהיינו עכו"ם ועבד אלא דלפ"ז לא א"ש מה שכתבו וכי תימא דאתא לאשמעינן דאפילו בא עליה ממזר הולד כמוה כו' וכוונתם דע"כ בכה"ג דהוי לקולא מקשה שפיר מנ"ל ולמאי דפרישית לשיטתם הא אין לחלק בכך ואפ"ה לעולם הולכין אחר הפגום יותר אם לא שנאמר דמשמע להו דממזר הוי פגום יותר מעבד כיון דעבד אפשר בשחרור כנ"ל בכוונתם אלא דלפ"ז קשיא איפכא דה"מ לפרש דהכי מקשה מנ"ל דוולדה כמוה ואם נשתחרר ה"ל ישראל גמור ומותר בישראלית דלמא הוי נמי ממזר שהוא יותר פגום ותיקשי למ"ד עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד ממזר וה"ה איפכא בישראל הבא על שפחה ואשת עכו"ם כמ"ש התוספות ביבמות דף ט"ז ע"ב בד"ה עכו"ם שקידש ע"ש אלא דאיכא למימר דהתוספות לשיטתם דכתבו שם בד"ה אמוראי נינהו מתניתין דהכא כיון דסברי קידושין תופסין בח"ל ולא הוי ממזר א"כ מעכו"ם ועבד או איפכא נמי לא הוי ממזר אלא דבאמת אין דבריהם מוכרחין דהא בפרק החולץ דף מ"ד איתא להדיא דאיכא למ"ד דאפילו למ"ד אין ממזר מח"ל אפ"ה בעכו"ם ועבד מודה ועיין במהרש"א סוף פ"ק דיבמות והכי משמע נמי מסוגיא דשמעתין כמו שיבואר אבל אין לפרש דבריהם דמה שכתבו וכ"ת דאתא לאשמעינן דאפילו בא עליה ממזר היינו משום דבכה"ג אין עבירה ולא ילפינן ליה משאר פגום דיש עבירה הא ליתא דא"כ היאך כתבו הא ליתא אלא לרבי טרפון אבל לרבנן לא דהא לכאורה ר"ט ורבנן לא פליגי בהכי דלכ"ע ממזר נושא שפחה לכתחלה ואין עבירה ולא פליגי אלא לענין תקנת הולד כדמשמע סוגיא דשמעתין לקמן אע"כ דהתוס' לא נחתי להכי וע"כ כוונתם כדפרישית ודוק היטב:

בא"ד הא ליתא אלא לרבי טרפון אבל לרבנן עכ"ל לכאורה הלשון מגומגם דהא לא אשכחן דרבנן פליגי אדר"ט אלא לרבי אלעזר לחוד פליגי בשמעתין דבסמוך וקי"ל הלכה כרבי טרפון וא"כ למה לא נפרש סוגי' דשמעתין אליבא דר"ט ואי קשיא להו לר"א דפליגי קרא דהאשה וילדיה ל"ל הא ליתא דהא בלא"ה מסקינן לקמן בסמוך דקרא דהאשה וילדיה איכא מאן דמצריך לה לדרשא אחריתא וכן קרא דכי תהיין וילדו נמי ע"כ איצטריך לדרשא אחריתא כמו שאפרש בסמוך וכבר עלה בלבי לפרש למה שאפרש לקמן סוף פירקין דעיקר טעמא דר"ט דיכולין ממזרים ליטהר היינו כדמסקינן דולד במעי שפחה כבמעי בהמה דמי והיינו משום דכתיב עם הדומה לחמור וא"כ בסוגיא דהכא דלא בעי למילף ולדה כמוה מעם הדומה לחמור ע"כ לא אתי כר"ט אלא דמסתמא לשון התוספות לא משמע כן לכך נ"ל לפרש דבריהם דהכי קאמרי כיון דלא שייך האי קושיא אלא לר"ט לחוד א"כ אמתניתין דלקמן דר"ט ה"ל לקבוע סוגיא זו ולא לרבנן דמשנתינו דסתמא קאמרי ולדה כמוה דאכתי לא איירי מממזר שנשא שפחה כנ"ל ודוק היטב:

בא"ד ונראה דה"פ כו' ואפילו כבנו ממזד לא הוי לא ליורשו ולא ליטמא לו כו' עכ"ל. כבר כתבתי דיש לתמוה דנקטו ליורשו וליטמא לו דלא שייכי כ"כ למשנתינו דלא איירי אלא בעניני יוחסין וקידושין טפי ה"ל לפרש עיקר מילתא לענין אם קידש אשה קודם שנשתחרר או עכו"ם קודם שנתגייר דלא חיישינן לקידושין ונראה דניחא ליה לאתויי ליורשו וליטמא לו ועניני יבום דכל הנך שייכי אפי' לאחר שנשתחרר ונתגייר כן נ"ל:

גמרא דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה ופירש"י בשפחה כנענית שמוסרה לע"ע וקצת קשה האיך ילפינן מהכא ות"ל דחידוש הוא שרבו מוסר לו ש"כ בע"כ כדי שירויח הוולדות ומחידוש הא לא ילפינן וי"ל דנהי דהחידוש הוא שע"ע עושה איסור הרבה מצינו כיוצא בזה איסורין שהותרו מכללן אבל לענין הולדות לא אשכחן כה"ג לפסול זרע ישראל לעשותן כעבדים עד עולם אע"כ דמעיקר דינא ולדה כמוה כנ"ל:

שם אשת עכו"ם מנ"ל הא דלא יליף אשת עכו"ם בק"ו משפחה דשייכא במצות מבואר ביבמות דף כ"ב דאיכא למימר נמי שאני עבד ושפחה דלית להו חייס ע"ש אלא דלכאורה לא שייך האי סברא אלא לענין דולדה כמוה משא"כ לענין קידושין אלא דנ"ל דלענין קידושין איכא סברא אחרינא דנהי דבשפחה לא תפסי קידושין היינו משום שאין בידה להשתחרר משא"כ באשת עכו"ם שבידה להתגייר אפשר דתפסי קידושין אלא דלפ"ז לא שייך הא מילתא בז' אומות דהא אפילו לאחר שנתגיירה באיסורה קאי ואף ע"ג דבדיעבד תפסי לאחר שנתגייר אפ"ה ק"ו מיהא הוי משפחה דלאחר שחרור מותרת לגמרי ובזה יש ליישב הא דאמרינן בפ' אין מעמידין דף ל"ו לרבי שמעון דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין וע"ש בתוספות שכתבו דלא שמעינן דר"ש אמר הכי בהדיא ולמאי דפרישית מדר"ש גופא מוכח דלא איצטריך קרא אלא לשאר אומות דבז' אומות אתיא בק"ו משפחה:

תוספות בד"ה אמר קרא פירש בקונטרס כו' מיהו קשה כו' כדאמר רבא בפ' הערל בגירותן אית להו חתנות כו' עכ"ל כונת הקושיא כיון דלפי האמת דאיירי בגירותן תפסי קידושין בדיעבד כדקתני מתניתין בת ישראל לנתין וא"כ נהי דבגיותן כ"ש דקיימי באיסור קידושין אפ"ה בדיעבד מנ"ל דלא תפסי ולרבא גופא נמי תיקשי במאי פשיטא ליה דבגיותן לית להו חתנות כלל אפילו בדיעבד מיהו לענ"ד יש ליישב קושייתם דכיון דילפינן מיהא דלאו בנות קידושין הן בגיותן לכתחלה ממילא דלא תפסי אפילו בדיעבד מק"ו דיבמה לשוק וליכא לרבויי מכי תהיין כיון דלא קרינן בה אחת אהובה ואחת שנואה דא"כ לאו מעם א' נינהו ונהי דמצרית מרבינן מכי תהיין היינו בק"ו משאר חייבי לאוין דתפסי בדיעבד כ"ש בחייבי עשה משא"כ מאשת עכו"ם ליכא למילף משאר ח"ל דבכולהו שייך מיהא קידושין לאחרינא אף לכתחלה משא"כ בגיותן דלא שייך קידושין לכתחלה כלל לא לדידיה ולא לאחרינא הוי שפיר ק"ו מיבמה משא"כ לאחר שנתגיירו נהי דלרבא אסורין לכתחלה מלא תתחתן אפ"ה תפסי בדיעבד כמו שאר ח"ל דהא בגירותן נמי שייך בהו קידושין לכתחלה לנתין ולממזר כנ"ל נכון למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה ואינך מ"ד אפשר דמוקי לא תתחתן בגיותן אלא דבלא"ה משני התוספות שפיר:

רש"י בד"ה בנך מישראלית כו' לאו מקרא דייק לה כו' עכ"ל נראה שהוכרח לפרש כן מהא דאמרינן בסמוך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא ומייתר ליה כי יסיר ואי ס"ד דמגופא דקרא יליף לה ר' שמעון דבנך מישראלית קרוי בנך וכדמסיק רבינא א"כ הא איצטריך להאי דר"ש אע"כ דלאו מהאי קרא יליף לה אלא ממילא מישתמע וא"כ א"ש דלא משמע לן דכולה קרא כי יסיר לא איכתב אלא משום האי דיוקא וע"כ דלרבינא כל המסירין אתא לאסור בהן עיקר קרא וממילא משתמע שפיר דלכולהו מילתא מדמינן שאר אומות בגיותן להדדי כנ"ל בכוונתם ועיין עוד בסמוך:

רש"י ד"ה לימא קסבר רבינא כו' דלא שדינן כו' עי' לקמן עה ע"ב תד"ה ורבי ישמעאל ובמהרש"א שם: