Kiddushin 57a

את לא דריש לריבויא:

כי האי תנא שפירש מלדורשן:

היה דורש כל אתין שבתורה לריבויא:

פירש שירא לרבות שום דבר להשוותו למורא המקום:

ה"ג ועגלה ערופה מאימתי אמר רבי ינאי כו' מאימתי נאסרת הואיל ואין דמיה קדושין לא קדושת מזבח ולא קדושת בדק הבית אלא היא עצמה לעריפה:

כפרה כתיב בה כפר לעמך ישראל (דברים כ״א:ח׳):

כקדשים וקדשים אסורין בהנאה שהרי מועלין בהן (ולא פרכינן אי מה קדש כו' דאין משיבין על ההיקש):

צפורי מצורע מכשירי בחוץ הן שהרי חוץ לעיר נעשית מצותה ולהכשיר את המצורע לבא במחנה:

כפרה כתיב בה כקדשים דכתיב (דברים כא) כפר לעמך ישראל וקדשים אסורין בהנאה שהרי מועלין בהן תימה דבכריתות (דף ו.) מפיק ליה מוערפו שם שם תהא קבורתה וי"ל דתרוייהו צריכי דאי משום כפרה ה"א דוקא מחיים אסורה בהנאה כמו קדשים אבל לאחר עריפה מותרת כיון שנעשית מצותה להכי אצטריך וערפו שם ואי מוערפו שם לחוד ה"א דוקא לאחר עריפה אסורה בהנאה אבל מחיים לא להכי אצטריך כפרה אי נמי יש לומר דהא דקאמר הכא כפרה כתיב בה לא עיקר דרשא היא דהא איצטריך לדרשה אחריתי כדאמרינן בפ' קמא דחולין (דף יא.) דילמא טריפה היא וכי תימא מאי נפקא לן מינה כפרה כתיב בה כקדשים אלא עיקר דרשה דהכא הוי מוערפו שם.:

משעת שחיטה פי' ומשולחת נמי תיאסר משחיטת חבירתה עד השילוח ואין לפרש משעת שחיטה בשחוטה ובמשולחת ליכא איסור כלל דהא תנא צפורי מצורע דמשמע תרוייהו:

מי אית ליה גבול אחרינא דאין לומר הבאת ציפורים כמו הורדת עגלה ערופה דהא הורדת עגלה ערופה כתיב בפרשה (דברים כ״א:ג׳) והורידו זקני העיר את העגלה אבל הבאת ציפורים לא כתיב אבל לקיחה כתיבה דכתיב (ויקרא יד) ולקח למטהר:

וזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה וא"ת להך תנא איסור הנאה מנא ליה אליבא דחזקיה דאמר לא תאכלו לא משמע איסור הנאה וי"ל דגמרי איסור משולחת משחוטה מה שחוטה אסורה אף משולחת אסורה ואיסור דמשולחת הנאה הוא דמחיים לא שייך אכילה:

שחטה ונמצאת טריפה פירש בקונטרס דקס"ד כשבדק בסימנין נמצאת שנטרפה בשחיטה כגון שנקב הוושט דאי נטרפה מעיקרא כגון ניקב קרום או נחתכו רגליה לא שייך למיתני נמצאת והיינו דקאמר גמרא אמאי מותרת בהנאה כלומר איסור שבה היכן הלך ומשני שנמצאת טריפה בבני מעים ולא חל בשעת שחיטה אלא מקודם שחיטה ולהכי מוקי לה בטרפות דבני מעיים דאי הוה מוקי לה בטרפות שבחוץ וקודם שחיטה לא הוה קרי ליה נמצאת אלא השוחט טריפה אבל בטרפות דבני מעיים נקרא שפיר נמצאת שהרי אינו נראה וקשה כי נמי נמצאת טריפה שנקבו הדקין שמא הטרפות בא אחר הלקיחה וא"כ אמאי מותרת תאסר מספק לכנ"ל דמעיקרא ס"ד שוחט ונמצאת טריפה כגון שנקבו הדקין ופריך אמאי מותרת שמא אחר לקיחה היה ומשני שנמצאת טריפה בבני מעיים כגון שניטל הכבד או טרפות אחרת שודאי היה משנולד:

תנאי היא נאמר מכשיר כו' אף מכשיר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר. פי' בקונטרס מכשיר היינו ציפורי מצורע ומכפר עגלה ערופה תימה דהכא משמע דילפינן ציפורים דאסורים בהנאה מעגלה ערופה ובכריתות (דף כה.) משמע דילפינן עגלה ערופה מציפורים ויש לומר דמעיקרא צריך למילף ציפורים מעגלה ערופה דמה עגלה ערופה אסורה לכל הפחות משעת עריפה אף ציפור דמשולחת אסורה לכל הפחות איסור דשייך בה והיינו על כרחך מחיים קודם שנשתלחה וכיון דאשכחן איסור מחיים במשולחת אם כן שפיר יליף התם עגלה ערופה דנאסרת מחיים מציפור המשולחת ואחר כך ילפינן ציפור השחוטה דנאסרה אף מחיים דהיינו משעת לקיחה מעגלה ערופה:

עד שבא ר' עקיבא ולמד את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים ושמעון העמסוני לא משמע ליה לרבויי מאת האמור סמוך לשם, אל כעין מוראתו דוקא.

ואי סלקא דעתך מחיים מיתסרא לאחר שחיטה מיבעיא ואם תאמר דלמא אצטריך משום דאמרינן (יומא נט, ב) אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. ויש לומר אם כן לא הוה קתני סתם לרבות את השחוטה, דמשמע אפילו קודם שנעשית מצותה. ובשלהי כל הבשר (חולין קיז, א) דמהדרינן לאשכוחי ג' כתובים, לא מייתינן מהא דצפורי מצורע. וקשיא לי מאי קא מקשה ליה ר' יוחנן השתא מחיים אסירא לאחר שחיטה מיבעיא, ומאי שנא ממשולחת דאחר שנאסרה הותרה, ובשלמא לפי מה שפירש רש"י דמשולחת אינה נאסרת כלל לר' יוחנן משעת שחיטת השחוטה עד שעת שלוח, קשיא. ויש לומר היינו טעמא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה, אבל בשחוטה קשיא.

שחטה ונמצאת טריפה אין לפרש כגון שבדק בסימנין ונמצאת שנטרפה בשחיטתה, דהא קיימא לן (חולין לב, ב) דכל ששחיטתה גרם לה ליפסל נבלה והוה ליה למימר שחטה ונמצאת נבלה, ואליבא דר' עקיבא דפליג אדר' ישבב, ואמר דטריפה היא לא מוקמיה לה, דמסתמא כיחידאה לא מוקמיה להו, ועוד דהא ר' עקיבא חזר להורות כר' ישבב, אלא כגון שנמצא בה טרפות בגופה שלא מחמת שחיטה, והוה סלקא דעתך מעיקרא דמדקתני ונמצאת דבשעת לקיחה כשרה הואי, והשתא הוא דנמצאת טריפה, ופרקינן כגון שנמצאת טרפה בבני מעיה, כלומר שנמצא יתרת בבני מעים דבידוע דקודם לקיחה הוה ביה ומאי נמצא לפי שהיה מום נסתר דלא היה ניכר עד לאחר שחיטה, וכאותה שאמרו לעיל בפירקין (קידושין מח, ב) ומאי נמצא דצייר בבליתא.

אמר לך ריש לקיש תנאי היא דתניא ר' ישמעאל אומר נאמר מכשיר ומכפר בפנים כו'. כלומר ואנא דאמרי כר' ישמעאל דיליף חוץ מבפנים דאפילו בחוץ עשה מכשיר כמכפר, מה מכפר מחיים אף מכשיר מחיים אסור. וקשיא ליה ואי ר' יוחנן לית ליה האי דרשא צפורי מצורע דאסירי כלל בהנאה מנא ליה דהא אנן מנאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ דרשינן ליה כדאיתא לעיל, ויש לומר דכולי עלמא אית להו האי דרשא, אלא דתנא דבי ר' ישמעאל דריש לה לאקושינהו לגמרי ולמיסרי מחיים כמכפר, ותנא דפליג עלה דר' ישמעאל לא יליף לה לגמרי, אלא לומר דכשם שבפנים עשה בו מכשיר כמכפר לאסור בהנאה אף בחוץ כן, ולעולם לאחר שחיטה, דהא שחיטה הוא דאסר להו, ואי נמי ר' יוחנן סבירא ליה, דאפילו ר' ישמעאל לא אמר אלא לאחר שחיטה, וריש לקיש סבר דלגמרי מקיש להו.

לא מצינו בבעלי חיים שאסורין קשיא לי והא משולחת עצמה אסירא משעת שחיטה עד שעת שילוח לפי מה שפירשנו למעלה. ויש לומר דהתם משום דקאי למצותו, דהיינו שלוח, ולאחר שנעשית מצותו קאמר, והיינו דלא פריך ליה מקדשים וחטאות המתות, וכן נראה מפירושו של רש"י ז"ל שפירש לא מצינו בעלי חיים אסורין לעולם. ואכתי קשיא לי אמאי לא אקשי ליה מעגלה ערופה, ואם תאמר שאני התם דאיסורה מחמת עריפתה, אם כן מאי קא מקשה משור הנסקל ורובע ונרבע, דהנהו נמי אין אסורין אלא מחמת שנגמר דינן למיתה. ויש לומר דרובע ונרבע אין עיקר איסורן אלא מחמת מעשה שנעשה בהן מחיים שלא לדעת מיתה, מה שאין כן בעגלה ערופה שעיקר ירידתה לנחל איתן לדעת עריפתה. ולפי פירוש זה הא דאקשי ממוקצה ונעבד, אין עיקר הקושיא אלא מנעבד, דאילו מוקצה איסורו מחמת שהקצהו לשוחטו לעבודה זרה דומיא דקדשים, אלא משום דבעלמא דרשינן להוציא מוקצה ונעבד נקט ליה הכא.

עגלה ערופה אסורה בהנאה ומועלין בה שהרי כפרה כתוב בה כקדשים שנאמר כפר לעמך ישראל ולא סוף דבר משנערפה אלא אף בחייה ולא משעת קיחה שהרי אין דמיה קדושים לא קדשת מזבח ולא קדשת בדק הבית אלא היא עצמה לעריפה הא אין איסורה אלא משירד עליה שם ערופה והוא משעת הורדתה לנחל איתן ואילך ושמא תאמר והלא אמרו שאם נמצא ההורג עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר אלמא לא נאסרה משעת הורדתה שאם כן היאך פקע איסורה תדע שבאחרון של כריתות הקשו מזו לזו והעמידוה בתנאים חלוקים ומי ששנה זו לא שנה זו והילכך אין פוסקין אלא אחת מהן ומכל מקום מדרך סברא נראה לדחות אותה סוגיא ולהעמיד את שתיהן לומר שכל שלא נמצא ההורג ירידתה אוסרתה הא נמצא פקע איסורה למפרע וכן נראה דעת גדולי המחברים שפסקו את שתיהן:

צפרי מצורע אסורים בהנאה שכך אמרו נאמר מכשיר ומכפר בפנים מכשיר אשם מצורע שהיה מביא כבש לאשם ולא היה בו לכפרה אלא להכשירו לבא בקהל ולאכול בקדשים וכמו שאמרו מנגעיה איכפר ליה קרבן כי מייתי לשרוייה בקהל מכפר בפנים כל הקדשים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מכשיר בחוץ צפרי מצורע שמכשירין אותו לבא למחנה מכפר בחוץ עגלה ערופה מה בפנים עשה מכשיר כמכפר כדכתוב כחטאת כאשם אף בחוץ עשה מכשיר כמכפר:

כבר ידעת בטהרת מצורע שצריך להביא שתי צפרים ולשחוט את המעלה שבהן על רביעית מים שבתוך כלי חרש ועושה כסדר האמור בתורה בענין וקובר את השחוטה ומשלח את האחרת והשחוטה אסורה בהנאה ואין צריך לומר באכילה ואם אכל ממנה כזית עבר בלאו שנאמר וזה אשר לא תאכלו לרבות את השחוטה ומכל מקום לא נאסרה אלא משעת שחיטתה ולא משעת קיחה ומתוך כך אין איסור במשתלחת כלל שהרי שחיטה אין בה ליאסר מאותה שעה ומשנשתלחה מותרת היא אף באכילה שלא אמרה תורה שלח לתקלה כמו שיתבאר למטה שחט אחת מהן ונמצאת טריפה יקח זוג לשניה והטרפה לא חל עליה שם קדשה ומותרת בהנאה ואם הוא טעות אחר שאין בו איסור אכילה כגון נמצאת שאינה צפור היא מותרת אף באכילה:

אחר ששחט הצפור היה מביא עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן ומקיף עמהם ראשי האגפים וראש הזנב של צפור החיה וטובל הכל בדם שבכלי ובדם שעליהם ומזה שבע פעמים על הדרך שכתוב בענין שחט את הצפור ואין לו עץ ארז או אזוב או שני תולעת שהרי כלם מעכבים זה את זה מכל מקום הואיל ושחטה לשם טהרת מצורע אע"פ שאינה שחיטה ראויה למצותה שחיטה שאינה ראויה שחיטה היא והרי היא אסורה בהנאה:

בפרש"י בד"ה כפרה כו' ולא פרכינן אי מה קודש כו' דאין משיבין כו' עכ"ל בפי' ישנים של רש"י כל זה אינו וכן נראה שהוא טעות דמה שייך בזה אין משיבין על ההיקש דהא הך מלתא גופה דתופס דמיו באנו ללמוד מקדשים כדלעיל גבי כלאי הכרם ומהרש"ל כתב ליישב וז"ל שסבר בודאי עגלה ערופה אינו תופס דמיו דהא לא אקרי קודש כו' עכ"ל ע"ש ודברים דחוקים הם מ"מ מאי פירכא שייכא הכא דמה לקדשים שתופס דמיו כיון דיוצא לחולין והוי קולא לגביה ודו"ק:

תוס' בד"ה כפרה כתיב בה כו' אבל מחיים לא להכי אצטריך כפרה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל דזה התירוץ אינו עיקר דהא לקמן מוכח דעגלה יליף מצפרים כמ"ש התוס' לקמן עכ"ל ואין זה מוכרח דלקמן דעגלה יליף מצפרים היינו דוקא לר"ל אבל לרבי יוחנן ליכא למילף בעגלה מחיים אלא מהך דרשא דכפרה כתיב בה דמסתמא ר"י לא פליג ארבי ינאי רביה דס"ל עגלה אסורה גם מחיים וק"ל:

בד"ה וזה אשר וגו' וא"ת להך תנא כו' וי"ל דגמרינן איסור משולחת משחוטה כו' עכ"ל וכתב מהרש"ל דלא ילפינן שחוטה ממשולחת דשחוטה איסורה תלוי בשחיטתה כו' ואף ר"ל דאוסר מחיים לא יליף שחוטה ממשולחת כו' עכ"ל ע"כ אין זה הטעם עיקר דהא משולחת גופה אינה אסורה לרבי יוחנן מחיים קודם שחיטת השחוטה ולר"ל נמי איסור משולחת גופה מחיים קודם שחיטת השחוטה ליכא למילף אלא מעגלה ערופה משעת לקיחה אבל עיקר הטעם דליכא למילף לר' יוחנן בשחוטה מחיים ממשולחת דמשולחת גופה אינה מחיים קודם שחיטה והשתא ניחא לר"ל נמי בין איסור המשולחת ובין איסור השחוטה ליכא למילף מחיים קודם שחיטה אלא מעגלה ערופה ודו"ק:

בגמרא איתיביה ר"י לר"ל כל צפור טהורה וכו' פי' כך מקשה המקשה דאם איתא דילפינן צפורי מצורע מעגלה ערופה דאפילו מחיים אסירי ל"ל להאי תנא למילף מאשר לא תאכלו לאסור השחוטה דמשמע דהיינו לאחר שחיטה וצ"ל דר"י לא ידע ברייתא דתנא רבי רבי ישמעאל דתני נאמר מכשיר ומכפר וכו' וכן משמע לקמן דמתרץ תנאי היא ומשני מה"ד וכו' ואע"ג דאיסורא דלאחר מיתה נמי מצינן למילף מעגלה ערופה דהא איסורא כתיב בה לכל הפחות לאחר עריפה כמ"ש התוס' בסמוך ד"ה תנאי היא מ"מ הצפור השחוטה הואיל והיא דמיא קצת לקדשים מאחר שהיא נשחטה הוה מדמינן לה לקדשים נ"ל:

בתוס' ד"ה וזה אשר לא תאכלו וכו' עד וא"ת להך תנא וכו' פי' לר"י דס"ל הא דתנא דרבי ישמעאל לעיל:

ד"ה תנאי היא וכו' וי"ל דמעיקרא צריך למילף וכו' והשתא צ"ל דלא ס"ל להתוס' תירוצא קמא שתירצו לעיל בד"ה כפרה כתיב בהו וכו':

בא"ד ואח"כ ילפינן צפור השחוטה דנאסרה מחיים וכו' מעגלה ערופה מקשין העולם ל"ל למילף צפור השחוטה דנאסרה מחיים מעגלה ערופה לילף מצפור המשולחת דנאסרה מחיים דהוה איסורא דשייך בה כמ"ש התוספות בסמוך דהא בעגלה ערופה משם ילפינן ונ"ל הא דכתבו התוס' לעיל מזה דילפינן צפורי מצורע מעגלה ערופה מה עגלה ערופה אסורה לכל הפחות וכו' אף צפור המשולחת וכו' ילפינן הא אתי מכה צפור השחוטה וה"ק כמו שמצינו בע"ע דנאסרה לאחר עריפה לב"ה כמו כן גבי ציפורי מצורע לאחר שחיטה דהיינו משחיטה ואילך אסורה אף המשולחת עד שעת שילוח כמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה משעת שחיטה דמשולחת בעצמה אין לה שום שייכות לע"ע דנילף מינה וכן לא שייך לומר דנילף ציפור השחוטה מהמשולחת דנאסרה בחיים דהא איסורא דמחיים דמשולחת אינו בא אלא מצד איסור דלאחר שחיטה וק"ל ולכך צריך למילף מע"ע דנאסרה אף מחיים נ"ל:

גמרא כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש הא דלא פירש בקרא דואהבת את ה' אלקין היינו משום דלענין האהבה שפיר הוי דריש לרבות ת"ח דנהי דבכל נפשך ובכלל מאדך לא שייך לגביה דהא קי"ל אבידתו ואבידת רבו אבידתו קודמת מ"מ בעיקר קרא דואהבת לחוד שייך שפיר לרבות ת"ח דאפילו באב ואם מצינו דהשוה כבודן לכבוד המקום כ"ש בת"ח דאבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודם משא"כ לענין מורא ס"ד דלא שייך כלל שום מורא למורא המקום וכנראה מפרש"י עד שבא ר"ע ולימד דלענין מורא נמי שייך לרבות ת"ח כדמצינו כל החולק על רבו כחולק על השכינה וכ"כ בתשובת מהרי"ל סי' א' ע"ש באריכות:

שם בעגלה ערופה מנ"ל אמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים ופרש"י ולא פרכינן אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין דאין משיבין על ההיקש עיין במהרש"ל ובמהרש"א ז"ל ולענ"ד דברי מהרש"ל ז"ל נכונים דבלא"ה קשיא לי נמי דלא שייך כלל האי פירכא דמה קודש תופס דמיו ויוצא לחולין דהא דכפרה כתיב בה כקדשים היינו קדושת זבח ולא אשכחן בהו דיוצאין חולין דאין נפדין תמימין אלא דכך כוונת רש"י דמ"מ כיון דאשכחן דאיסור מעילה בקדשים לאו משום איסורי הנאה הוא דהא קדשי בדק הבית נמי אית בהו מעילה ולאו משום חומר איסור הנאה נגעו בהן דהא כל איסורי הנאה אין להן היתר בפדיון והני תפסי דמיהן ויוצאין לחולין אע"כ דאיסור מעילה אינו אלא מגזירת הכתוב ולאו משום איסור הנאה ע"ז מסיק שפיר דאפ"ה אין משיבין על ההיקש כן נ"ל אלא דאכתי קשיא לי בעיקר לישנא דאין משיבין על ההיקש דלכאורה האי כפרה כתיב בה כקדשים לאו הקישא הוא אלא כעין מה מצינו כדאמרינן בסמוך נאמר מכשיר ומכפר בפנים וא"כ שפיר משיבין על מדת מה מצינו ואפשר דלאו דוקא הקישא אלא ייתורא דקרא דכפר דרשינן ועדיף מהקישא דקרא אתי לאקושי לקדשים ואף על גב דכפר איצטריך לכמה דרשי אפשר דאפ"ה מייתר דכתיב נמי ונכפר להם הדם ועדיין צ"ע:

תוספות בד"ה כפרה כתיב בה כקדשים כו' תימה דבכריתות מפיק לה מוערפו שם שם תהא קבורתה עכ"ל. נראה דמפשטא דקרא לא שמעינן שפיר שם תהא קבורתה אלא שם תהא עריפתה אלא דסמכו אהא דילפינן עגלה ערופה ממת ובזה נתיישב לי מה שהקשה הריטב"א ז"ל בחידושיו סוגיות אהדדי דבפרק אין מעמידין ילפינן מת מעגלה ערופה והכי איתא נמי בפרק נגמר הדין וכתב שהן מהסוגיות המתחלפות ולמאי דפרישית אתי שפיר דודאי לענין עיקר מלתא דעגלה ערופה אסור בהנאה ילפינן עגלה ערופה ממת דשם תהא קבורתה ואסור מיהא לאחר עריפה כמו שתירצו התוספות כאן משא"כ בפרק נגמר הדין ובפרק אין מעמידין דאיירי לענין האורג בגד למת דמיתסר בהזמנה וכן בפרק אין מעמידין לענין תקרובת ע"א דמיתסר נמי בהומנה משהכניסו לשם תקרובת ע"א הוצרך לומר דילפינן ע"א ממת ומת מעגלה ערופה ועגלה ערופה מדכתיב בה כפרה כקדשים והיינו מחיים כמ"ש התוספות כאן כן נ"ל נכון ודו"ק:

בא"ד ואי מוערפו כו' אבל מחיים לא להכי איצטריך כפרה עכ"ל וכתב מהרש"ל ז"ל דאין זה התירוץ עיקר דלקמן משמע איפכא דעגלה ערופה ילפינן מציפורי מצורע כמ"ש התוספות לקמן ומהרש"א ז"ל כתב ע"ז שאין זה מוכרח דלקמן כתב כן אליבא דר"ל והכא אליבא דרבי יוחנן דליכא למילף עגלה מציפורי מצורע אלא מדכתיב בה כפרה כקדשים דמסתמא אית ליה לרבי יוחנן הא דרבי ינאי רבי' דירידתה לנחל איתן אוסרתה עכ"ל. ובמחילה מכבוד תורתו דמהרש"א ז"ל דאשתמיטתיה ש"ס ערוך בחולין דף פ"ב דבהדיא מסקינן התם דאמר רבי יוחנן עגלה אינה משנה והיינו משום דלית ליה הא דאמר רבי ינאי ירידתה לנחל איתן אוסרתה ע"ש וכמו שאבאר עוד בסמוך בשמעתין ואדרבא היה נ"ל לפרש איפכא דמה שהוצרכו התוספות לפרש תירוץ אחר דכפרה כתיב בה אינו לעיקר דרשה היינו משום דלרבי יוחנן ע"כ לית ליה האי דרשה דהא ס"ל דמחיים לא מיתסרא וא"כ לא ה"ל לתלמודא לאתויי דרשא דרבי ינאי דתליא בפלוגתא ולמישבק עיקר דרשא דכתיב בעגלה גופא דהא לר"י לא איירי מתניתין דהכא אלא לאחר עריפה ועוד דהתוספות בפ' נגמר הדין כתבו דהלכה כר' יוחנן בהא ומקשו שם אמימרא דרבא אף שדבריהם שם לכאורה אינן מוכרחין דנהי דקי"ל הלכה כרבי יוחנן לגבי ר"ל מ"מ הכא משמיה דרבי ינאי אמר דהוי רבי' דר"י ומה"ט נראה שפסק הרמב"ם ז"ל כרבי ינאי וכמ"ש עוד בסמוך מ"מ הוי ניחא לי לפרש כן דברי התוספות דהכא בתירוץ השני כשיטתם פ' נגמר הדין אלא דלפ"ז קשיא לי א"כ אמאי מייתי סתמא דתלמודא בסמוך בציפורי מצורע מנ"ל מדתנא דבי רבי ישמעאל דהא לכאורה רבי יוחנן לית ליה הא דתדר"י ודעתי ליישב אי"ה בסמוך ודו"ק:

בא"ד א"נ י"ל דהא דקאמר הכא לא עיקר דרשה היא דהא איצטריך לדרשא אחריתא כדאמרינן בפ"ק דחולין כו' אלא עיקר דרשא דהכא הוי מוערפו שם עכ"ל. כבר כתבתי בסמוך דלשיטת מהרש"ל מוערפו שם לחוד ודאי לא ידעינן איסור דקודם עריפה אלא דסמכו נמי אדרשא דמכפר מציפורי מצורע כפירושם בסמוך בד"ה תנאי היא ולפי מה שכתבתי מסברא דנפשאי דבזה התירוץ השני דהתוספות בעי לאוקמה כרבי יוחנן דלא מיתסר קודם עריפה א"כ א"ש כפשוטו דמוערפו שם לחוד ילפינן אלא דשיטת מהרש"ל ז"ל ודאי קשיא לי בדברי התוספות במה שכתבו דאיצטריך לדרשא אחריתא בפ"ק דחולין דאכתי לכולהו מילתא מצינן למילף מהאי ילפותא דכפרה כתיב בה כקדשים דלכל מילי הוי כקדשים וכיון דכ"ע אית להו ילפותא דכפרה כתיב בה לענין טריפות מיהא א"כ אמאי איצטריך וערפו שם דהא קודם עריפה ילפינן מקדשים ולאחר עריפה מציפורי מצורע משא"כ לפי השיטה שלי אתי שפיר דאדרבה מדכתיב וערפו שם אתא לגלויי דלא נילף מקדשים לאסרו קודם עריפה והיינו אליבא דרבי יוחנן ומש"ה מייתי תלמודא הכא ובפרק נגמר הדין ובפרק אין מעמידין האי ילפותא דכפרה כתיב בה שהיא דרשא פשוטה יותר דהא כ"ע מודו בה מיהא לענין טריפה וזה דרך הש"ס בכמה דוכתי כמ"ש התוספות בדוכתי טובא. ועוד היה נ"ל לפרש כוונת התוספות בדרך אחר לפי מ"ש לקמן בד"ה תנאי דילפינן קודם עריפה מציפורי מצורע אפ"ה איצטריך נמי הא דכפרה כתיב בה כקדשים דמהכא לא ידעינן דעגלה מיקרי מכפר כקדשים ומש"ה אית לן למילף מכפר ממכשיר כמו בקדשים אלא דאכתי לא הוי אתי שפיר דה"ל למימר כפרה כתיב בה וע"ז כתבו משום דבפ"ק דחולין מסיים בה האי לישנא דכקדשים מש"ה מייתי הכא נמי בהאי לישנא אלא דלשון התוספות לא משמע כן. ועי"ל דלהאי תירוצא דהתוספות כולה מילתא ילפינן מוערפו שם דהאי שם אוהורידו אותו לנחל איתן כתיב ומשמע דמאחר שהורידו אין לו היתר אלא וערפו שם ושם תהא קבורתה כך נראה בעיני לפי שיטת התוספות בשמעתין דלא מייתי האי סוגיא דאמר רבי יוחנן בפרק אותו ואת בנו דעגלה ערופה אינה משנה אבל לפי הסוגיא דהתם א"כ אם נאמר דמוערפו שם לחוד ילפינן הוי דלא כרבי ינאי ודלא כרבי יוחנן ודוק היטב ובסמוך אבאר יותר:

גמרא בציפורי מצורע מנ"ל דתנא דבי ר"י נאמר מכשיר ומכפר כו' כבר הקשיתי לשאול אמאי מייתי סתמא דתלמודא האי ילפותא כיון דלרבי יוחנן דבסמוך לית ליה האי ילפותא כדמשמע בסמוך דמסקינן תנאי היא וא"כ רבי יוחנן דס"ל דמחיים לא מיתסר ע"כ לית ליה האי ילפותא ומסתמא הלכה כרבי יוחנן לגביה דר"ל וא"כ טפי ה"ל לאתויי מקרא דוזה אשר לא תאכלו וכ"ש לפרש"י דלר"י מתניתין לא איירי אלא בשחוטה דמשולחת מותרת מיהו נלע"ד דרבי יוחנן נמי אית ליה האי ילפותא דתנא דבי ר"י דמכשיר ממכפר אלא דר"י לשיטתיה דאמר בפרק אותו ואת בנו דעגלה ערופה אינה משנה וא"כ בתרווייהו לא מיתסרי מחיים ור"ל לשיטתיה דס"ל כרבי ינאי ולדידיה עגלה ערופה משנה כדמשמע להדיא בפרק אותו ואת בנו והא דמסקינן בסמוך אליבא דר"ל תנאי היא היינו משום עליה דמותבינן בסמוך מדרבי שמעון ולר"ל עגלה ערופה משנה דר"ש ס"ל דשחיטה שאינה ראויה היא דמחיים אסור' ואפ"ה סובר בציפורי מצורע דלא מיתסר מחיים וא"כ ע"כ לית ליה הא דמכשיר ממכפר ואהא משני ר"ל שפיר תנאי היא דכיון דתנא דבר"י יליף מכשיר ממכפר ועגלה ערופה ודאי אסורה מחיים כדאמר ר"ש גופא וחכמים דהתם לא פליגי וא"כ שפיר קאמר ר"ל דציפורי מצורע נמי אסירי מחיים אבל רבי יוחנן סובר דכ"ע אית להו הא דתנא דבר"י וילפינן מכשיר ממכפר וכיון דאשכחן דר"ש סובר דציפורי מצורע מחיים לא מיתסרי א"כ ע"כ דעגלה ערופה אינה משנה דאל"כ תיקשי דר"ש אדר"ש. ובזה נתיישב מה שהקשו התוספות בפרק אוא"ב אהא דקאמר ר"י עגלה ערופה אינה משנה ואמאי לא מוקי לה כתנאי ונדחקו שם לפרש שכך היתה קבלה בידם ולמאי דפרישית אתי שפיר דאדרבא לר"י דכ"ע ילפי מכשיר ממכפר דהא לא אשכחן שום תנא דפליג אדתנא דבר"י וכמו שאבאר עוד בסמוך ולפ"ז אתי שפיר דמייתי הכא הא דתנא דבר"י אליבא דכ"ע ומהכא ילפינן איסור הנאה בציפורי מצורע לר"י כדאית ליה ולר"ל כדאית ליה דמוזה אשר לא תאכלו לא שמעינן איסור הנאה כמו שאפרש בלשון התוספות בד"ה וזה אשר לא תאכלו כן נ"ל נכון ודוק היטב:

שם ר"ל אמר משעת לקיחה יליף מעגלה ערופה לכאורה משמע מסוגיא דשמעתין דהיינו מדתנא דבי ר"י דיליף מכשיר ממכפר כדמסקינן תנאי היא מיהו בחולין פ' אותו ואת בנו מייתי הש"ס דר"ל יליף קיחה קיחה מעגלה ערופה וכתבו התוספות שם דלמסקנא דהכא לא קיימי הכי:

אמנם לענ"ד נראה דלמסקנא נמי איצטריך האי ג"ש דקיחה קיחה דאי בבנין אב דמכשיר ממכפר לא מצינו למילף דאסור בהנאה לאחר שחיטה דהא בעגלה ערופה כתיב מיעוטא הערופה דמינה ילפינן בפסחים דף כ"ג וביומא דף ס"ג ובדוכתי טובא דהערופה אין מידי אחרינא לא דאין לך דבר שנעשה מצותו ואסור בהנאה וא"כ מהאי מיעוטא הוי ממעטינן נמי ציפורי מצורע לאחר שחיטה משא"כ מקיחה קיחה ילפינן שפיר בג"ש דלא איצטריך אלא להא מילתא ואפ"ה איצטריך ר"ל לומר במסקנא דתנאי היא ומייתי מכשיר ממכפר לענין דאסור קודם שחיטה ולאפוקי מדר"ש דאף על גב דבעגלה אוסר בפ' אותו ואת בנו דלר"ל משנה היא ואפ"ה מתיר בציפורי מצורע קודם שחיטה דלא יליף מכשיר ממכפר וכיון דאיכא תנא דבי ר"י דיליף מכשיר ממכפר סבר ר"ל כוותיה כן נ"ל ודו"ק ועיין עוד בסמוך: