Commentary page
Kiddushin 40a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerKiddushin 40a
Kiddushin 40a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 653 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כגון רבי צדוק שלבש כח לכוף יצרו להתגבר בחפצי קונו:
אמר מאי נפקא מינה דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא יש לי ללמוד מכאן דעביד האי הבועל ארמית ראוי למאכל טמא:
שגרת תנורא אותה ארמית הסיקה את התנור לצלות דבר הטמא שם ואשה גדולה היתה שאין יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להורגו:
קא מנחא ליה לאותו צלי בתוכו:
נפיל בהא באור של גיהנם:
אי ידעי אילו ידעתי שחמור עליכם הדבר כל כך:
דיקולי סלים שנשים נותנות שם פלכיהן:
אטרחתן שהייתי במקום אחר רחוק ד' מאות פרסי:
21 more comments on this page.
Rashi on Kiddushin 40a · Sefaria
Tosafot
ויעשה מה שלבו חפץ פי' ר"ח ח"ו שהותר לו לעבור עבירה אלא כך אמר ר' אלעאי יגיעת דרכים והאכסנאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה.:
אין מקיפין בחילול השם פר"ח משנה במסכת אבות ושמא היינו הא דתנן (פ"ד מ"ד) כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי אבל לשון מקיפין קשה ושמא ברייתא היא אף על גב דאומר תנן:
Tosafot on Kiddushin 40a · Sefaria
Ritva
זה המסתכל בקשת פי' לפי שהוא בדמות מראה כבוד ה' כמו שכתוב במרכבת יחזקאל ויש בזה סוד גדול לבעלי האמת רמזו רבינו הגדול בפירושו על התורה:
ויעשה מה שלבו חפץ פי' בצנעה ואל יחלל שם שמים בפרהסיא במקומות שמכירין אותו שהוא נכבד והוי חלול השם הלכך עדיף ליה כיון דלא מצי כאיף ליצריא כדבפריש ואזיל ובירושלמי מפרש ויעשה מלשון ועסותם רשעים ולא משמע הכי בגמ' דילן כדמוכח הכא. פירש"י ז"ל לא גרסינן תנן התם מקיפין בחלול השם שאין משנה זו שנויה בשום מקום אלא הכי גרסינן תניא. אבל ר"ח גורס אותו וכתב דמשנה היא במסכת אבות ושמא דעתו משום הא דתנן כל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי כלומר נפרע לאלתר ואע"פ שהביאו אותו בכאן שלא כלשונם הכי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי ואין לשון הגמרא מוכיח כשחלקו על פי' מקיפין ותו דתינח למר זוטרא אבל למר בריה דרבינא מה ענין זו אצל זו:
Ritva on Kiddushin 40a · Sefaria
Meiri
לעולם יזהר אדם מחלול השם כגון לומד תורה שבא לעבור עבירה בפרהסיא וצריך להזהר מזה יתר על כל עבירות דרך הערה אמרו נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא ואע"פ שאמרו העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי שכינה כלומר שמסלק השגחת השם משם ועושהו כלא יודע ועליו אמרו שלא חס על כבוד קונו ענינו כשהוא יכול לכוף את יצרו והוא סמוך בעשיית העבירה למה שאין הבריות יודעות בה אבל כל שאינו יכול לכוף את יצרו נוח לו שיעשה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא והוא שאמרו אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים אחר שהוא במקום שאינו מקפיד על כבוד עצמו ושמא אז יכנע לבבו ואם לא יכנע בכך יעשה מה שלבו חפץ בדברים שאין בהם איסור אלא שהם מכוערים ואחר שאינו מקפיד על כבוד עצמו ויחליט עצמו לדברים המותרים אין יצרו מתגבר לאסורים ואין כאן חלול השם אחר שאין מכירין אותו וכמה פריצי איכא בשוקא ודרך הערה אמרו אין מקיפין לחלול השם אלא שנפרעין ממנו מיד וכן שאין מקיפין אותו למצוה שכנגדה שאם היתה שקולה מכרעת:
Meiri on Kiddushin 40a · Sefaria
Penei Yehoshua
גמרא רמי ליה רבא לרב נחמן כו' בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך כו' אמר רבא רב אידי אסברה לי אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ועיין פרש"י. ולכאורה קשה מכאן על פירש"י דלעיל דרבא גופא מוקי למתניתין דהכא דקתני כל העושה מצוה א' מטיבין לו דהיינו בשכר פירות כפשטיה והא דקחשיב במתניתין דפיאה הנך דמייתי הכא אינו לענין אם היתה שקולה מכרעת א"כ לא מישתמע הך דרשא שפיר מכי פרי מעלליהם יאכלו ואדרבא טפי ה"ל לאוקמי קרא דאמרו צדיק כי טוב בצדיק גמור ממש שעשה מצוה א' יתירה ובאמת דלאו האי ולאו האי משתמעי שפיר וכן למאי דס"ד דרבא מעיקרא מקרא דלמען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך וכן כולהו קראי דמייתי מעיקרא לא משתמע שפיר לענין אם היתה שקולה מכרעת והיכא רמיזא אמנם למאי דפרישית לעיל אתי שפיר דלרבא מוקמינן למתניתין דכל העושה מצוה א' מטיבין לו כרבי יעקב דאיירי לעולם הבא ואין לו שום שכר בעוה"ז ומתניתין דפאה אפשר דאתי דלא כרבי יעקב אלא דאפ"ה מודו דכל המצות אין להם שכר מצות בעוה"ז דאין להם פירית לבר מהנך דמייתי מקרא מעיקרא דלמען ייטב לך ולמען יאריכון דכתיב בכיבוד אב ואם אשכר עוה"ז קאי. מיהו למאי דמסיק רבא דרב אידי אסברא לי מהאי קרא דכי פרי מעלליהם יאכלו א"כ שפיר מצינן לאוקמי מתניתין דפיאה נמי כר' יעקב דאע"ג דעיקר קרא דלמען יאריכון ימיך לא איירי באריכות ימים ממש לאגוני מסולם רעוע כדפרישית אפ"ה קתני שפיר דכיבוד אב ואינך שטובין לשמים ולבריות יש להם פירות בשאר עניני הצלחתן בעוה"ז שאין מנכין לו מהקרן:
Penei Yehoshua on Kiddushin 40a · Sefaria
Ben Yehoyada
אָמַר לְהוּ שְׁנֵי נוֹשְׂאֵי קֵיסָר שְׁמָרוּנִי כָּל הַלַּיְלָה. נראה לי בס"ד כונתו על שני המלאכים המלוין את הצדיק תמיד הם שמרו אותו כמו שנאמר כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ (תהלים צא, יא) אך לרוב הענוה שלו לא רצה לומר הדבר הזה בפירוש אלא ברמז שכינה אותם בשם 'שְׁנֵי נוֹשְׂאֵי קֵיסָר' וכונתו עולה יפה בלשון זה דהתלמיד חכם נקרא מלך וכמו שאמרו (גיטין סב.) מאן מלכי? רבנן! דכתיב בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ (משלי ח, טו) וקיסר הוא שם גדול ועליון במלכות.
כָּל הַבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצָּל הֵימֶנָּה, עוֹשִׂים לוֹ נֵס (תהלים קג, כ). נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה הוא כפה טבעו ושינה טבע התאוה הטבועה באדם לכך יעשה לו נס שהוא שינוי הטבע כי כל דבר שינוי הטבע נקרא נס. ועוד נראה לי בס"ד שאם בא לידו דבר עבירה ולא חטא הרי זה מקדש שם שמים בפועל ובזה יהיה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה למעלה שהוא חיבור וזווג בחינת שם הוי־ה במלוי אלפין שעולה מ"ה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] ובחינת שם אדנ־י [65] שעולה ס"ה דשניהם עולין נס [45+65= 110] כסוד מה שאמר רבינו האר"י ז"ל על מאמר (שבת קד.) מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים ולכן זוכה זה שיעשו לו נס למטה על ידי השפע של חבור ב' שמות הנזכרים שהם מספר נס. גם אפשר לפרש עוד בס"ד הטעם דידוע שכר מצות בהאי עלמא ליכא והקשו והא כתיב (דברים כד, טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ? ותרצו דאין שכר לאדם מצד הדין כדי שצריך לנהוג בו דין 'בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ' אך כתבו זה תינח על שכר מצות עשה דהשם יתברך אמר מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם (איוב מא, ג) אבל שכר שמירת לא תעשה שהוא כבישת תאות היצר הרע לזה יש שכר מן הדין ואין בזה טענת מִי הִקְדִּימַנִי דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג:), ולכן הבא דבר עבירה לידו ולא חטא דיש לו שכר מן הדין בהאי עלמא לכן עושין לו נס בהאי עלמא.
"גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ", כְּגוֹן רַבִּי צָדוֹק וַחֲבֵרָיו (תהלים קג, כ). נראה לי בס"ד הכונה כי בלאו הכי הפסוק מוקשה דנראה כפול באומר עֹשֵׂי לִשְׁמֹעַ ובזה נתיישב שפיר כי עֹשֵׂי קאי על דבר של מעשה וְלִשְׁמֹעַ על דבר לא תעשה והאדם הפורש מעבירה שבאה לידו זה קיים לא תעשה דוקא דלא עשה מעשה אך רבי צדוק שהפיל עצמו לאש ורב כהנא שהפיל עצמו מן הגג הנה בשמירתם מצות לא תעשה זו קיימו מצות עשה שקדשו את השם במעשה זו שעשו וידוע דקדוש השם הוא מצות עשה בפסוק וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כב, לב) שצריך האדם למסור עצמו על קדוש השם ועשו זו המעשה בעבור שמירת הלאו ועליהם אמר הכתוב עֹשֵׂי שעושים מעשה בדברו של הקדוש ברוך הוא שאמר 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' כדי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ הוא מצות הלאו דעבירה. ונראה לרמוז לִשְׁמֹעַ לשון אסיפה וחיבור מלשון וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם (שמואל א' טו, ד) בְּקוֹל בחינת שם מ"ה, דְּבָרוֹ בחינת שם אדנ־י ושניהם עולים מספר נס לכך זוכין לנס.
חָלַשׁ לִי לִבָּאִי וְלָא מָצִינָא נראה לי דבריו מיוסדים על האמת דהיצר הרע נקרא לב ולזה אמר 'חָלַשׁ לִבָּאִי' נתגברתי על יצר הרע של התאוה והחלשתי אותו ולכן לא מצינא לעשות תשמיש דהתאוה חלושה ואין עושה קשוי ואיך אעשה?!
אִיכָּא מִידִי לְמֵיכַל נראה כונתו בתחלה היתה להעביר הזמן עד שיחשוב ויתבונן בדעתו לעשות איזה אופן להציל עצמו ממנה ולכן דחה הענין לפי שעה בדבר זה שתכין המאכל וכאשר אמרה שלא יש לה מאכל מזומן כי אם איכא דבר טמא שצריך לו צליה אז תכף צייר בדעתו לעשות אופן זה שעשה אחר כך. ולכן אמר לו שתעשה לו כדי שתבעיר התנור באש ואז הפיל עצמו לתוך האש ולא נשרף ולא נכוה מדה כנגד מדה דהיצר הרע של העבירה הוא אש המחמם לבו של אדם ומבעיר בו אש התאוה וכמו שאמרו בגמרא לקמן על רב עמרם חסידא דאשבעיה ליצריה דיפוק מיניה ונפק כי עמודא דנורא ואמר ליה חזי דאת נורא ואנא בשרא ועדיפנא מינך. ולכן רבי צדוק שנתגבר וכיבה אש יצרו נעשה לו נס שלא נכוה באש הגשמי ולא שלט בו ונכבה חומו כנגדו וזו האשה בראותה כך נבהלה על המראה הזה ולכן כח הטומאה שבקרבה נחלש ונתחרטה על הדבר ואמרה אי ידעי כולי האי לא צערתיך ובודאי אם לא חלש כח טומאתה לא היתה אומרת כן או אפשר שאמרה כן על דרך דאמרי אינשי חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט כי הבינה שלא תוכל לפתותו ברצונו ואם תאנוס אותו לא תוכל לו לכך אמרה כן שתעזוב בקשתה בכבוד.
סָלִיק וְקָא נָפִיל מֵאִיגְרָא לְאַרְעָא נראה לי בס"ד כיון במסירת נפשו על קדוש השם לעשות בירור גדול הנעשה בנפילת אפים וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בסוד נפילת אפים וזה לשונו וזהו מה שצריך לכוין בנפילת אפים בעת שנופל על פניו כי הנה עתה אנחנו בתפילת שמונה עשרה עומדים בעולם האצילות ושם אנחנו נכללין וכוללין עצמינו תוך רחל ואנחנו עבדיה ובניה מעלים לצורכה אליה, אלו המ"ן [מיין נוקבין] ואנחנו מפילים עצמנו מלמעלה מעולם האצילות אשר אנחנו עתה שם ויורדים עד למטה בסוף עולם העשיה כאדם המפיל עצמו מראש הגג עד למטה בקרקע, וזהו סוד כונת נפילת אפים ותכוין כי עתה אשר הפלת עצמך בסוף העשיה אתה מלקט ומברר מ"ן [מיין נוקבין] מהעשיה וכו' עיין שם. והנה בין תבין ענין נפילת אפים הנזכר שהאדם עושה נפילה זו כאדם המפיל עצמו מן הגג עד למטה בקרקע הוא רק בכח שככה יצייר במחשבתו אך רב כהנא ע"ה עשה זאת בפועל שהפיל עצמו מן הגג ממש וכיון בפועל זה תיקון הנעשה בכל יום בנפילת אפים כדי להעלות אורות מ"ן [מיין נוקבין] מהעשיה לכן בא אליהו [52] זכור לטוב שהוא בסוד העשיה כי לכן מספר שמו ב"ן ולכן אמרו רז"ל (ברכות ד.) אליהו בארבע וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וקבל את רב כהנא להצילו מן המות כי כבר נעשה התיקון בשלימות. ולכך אמר לו ' אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי ' רמז לו בזה על תיקון ארבעה עולמות ולכך נתן לו כלי מלא דינרים לרמוז שהוא מילא את הכלים אורות בתיקון זה שחשב לעשות. ובזה יובן בס"ד דברי רב כהנא ע"ה שאמר לה בתחילה 'אֵיזִיל אִיקְשִׁיט נַפְשָׁאִי ' כי התיקון הזה אשר חשב לעשות על ידי קדוש השם בזה הוא תיקון הנפש. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שאמר לו 'אִיקְשִׁיט נַפְשָׁאִי' רוח הקודש נזרקה בו אשר מזאת המעשה יתעשר שנתן לו אליהו זכור לטוב כלי מלא דינרים ועושר הצדיקים עושים בו קשוט הנפש ולא קשוט הגוף עד כאן דבריו נר"ו.
אָמַר לֵיהּ אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי. יש להבין הלא הוא יש לו קפיצת הדרך ואין הפרש אצלו בין עשרה אלפים פרסאות לבין עשרה פרסאות! ועוד הנה הוא מלאך שלוח מן השמים ומן הרקיע עד הארץ מהלך ת"ק שנה! ודוחק לומר שהיה אותה שעה עומד בארץ רחוק מאותו מקום ת' פרסאות. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רז"ל (ברכות ד.) מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רז"ל מיכאל כשנגלם באויר של עולם הזה אינו נגלם אלא ביסוד המים כי הוא חסד ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו וגבריאל ברדתו לעולם הזה יתלבש במים ובאש ולכן צריך לו ב' קפיצות ואליהו זכור לטוב בארבע קפיצות כי יתלבש בארבע יסודות מים אש רוח עפר שהם חגת"ם [חסד גבורה תפארת ומלכות] עיין שם. ולכן אמר לו ' אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי ' רמז לו שהוא נצרך לעשות ארבע קפיצות ולכל קפיצה מכנה אותה במאה פרסי יען כי כל קפיצה היא כנגד יסוד אחד מן ארבעה יסודות עליונים שהוא ספירה אחת מן ארבעה ספירות שהם חגת"ם וידוע דכל ספירה כלולה מעשר ועשר מעשר הרי מאה נמצא ד' קפיצות שהם ד' ספירות חגת"ם המה ארבע מאות ספירות כל ספירה היא במאה ונראה דלכן תמצא מספר 'אליהו הנביא זכור לטוב' [400] עולה ארבע מאות כנגד ארבע קפיצות שהם כנגד ארבע מאות ספירות כאמור. ועוד נראה לי בס"ד ' אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי ' שרמז לו בזה שאותה הרשעה היתה רוצה לטמאו בטומאת הסטרא אחרא שמתחלקת לארבע מאות כוחות כענין 'רע עין' [400] שנתנה עיניה בו לרעה והוא מסר עצמו למיתה כדי שיבדל ממנה לכך טרח בהצלתו ארבע מאות פרסי. ועוד נראה רמז לו בזה על זכייתו בארבע מאות עלמין דכסופין כמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים במאמר (ברכות כ.) מתון מתון ארבע מאה זוזי שווייא, דאיתא במדרש הנעלם אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עלמין דכסופין בשביל התורה ועוד מאתים עלמין על שמוסרים עצמן בכל יום כאלו נהרגו על קדושת שמו יתברך עיין שם. ולכן כיון שהוא היה חכם גדול בתורה ועשה עתה מסירת נפשו בפועל על קדוש השם דנמצא יש לו בודאי ובבירור ת' עלמין לכך ראוי הוא למטרח בעבור הצלתו עתה ת' פרסי.
יָהַב לֵיהּ שִׁיפָא דְּדִינְרֵי נראה לי בס"ד רמז לו בזה על מיתוק הדינים בחסדים הנקראים כנפים שהוא כינוי לחסדים המכוסים שבשני הזרועות ועל ידי שהם מכוסים מתגברים לעלות לשרשן ומעלין הגוף עמהם וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש עיין שם. והנה כְנָפַיִם [200] עולים ר' ואם תניח ר' בתוך דִּינִים יהיה צירוף דִּינָרִים ולכן נתן לו כלי מלא דינרים לרמוז לו על ידי מעשיו נמתקו הדינים בחסדים שהם ר'. ועוד נראה לי בס"ד מה שנקרא כלי זה שִׁיפָא דהוא למפריע 'אפיש' רמז לו בזה שנתן בכלי זה ברכה שלו שהיא ברכת אליהו זכור לטוב שבזה יתעשר אחר כך עושר גדול. ויש לנו להתבונן הנה אליהו זכור לטוב היה מצוי ושכיח אצל כמה צדיקים שהיו עניים ביותר ולא מצינו שנתן להם ממון ולמה נתן לרב כהנא ממון תיכף אף על פי שלא שאל ממנו אלא רק אמר לו הסיבה שבא לידי כך? ונראה שזה הענין מובן היטב על פי הקדמה שכתב הרב פתח עינים ז"ל דכתוב בגלגולי הנשמות מהרמ"ע שקבל ממהר"י סרוק ז"ל דהמטרוניתא היתה כזבי ורב כהנא היה ניצוץ מן פנחס וזאת רצתה להכשילו תחת אשר הרגה ואתא אליהו זכור לטוב וקבלו בשביל השייכות דאליהו פנחס עד כאן לשונו. והשתא בזה ממילא מובן הטעם דנטפל לתת לו דינרים כאב הנטפל לפרנסת בנו וכבר ידוע דגלגול ראשון נקרא אב לגלגול הבא אחריו. אמנם יש לחקור מהיכן הביא אליהו זכור לטוב הדינרים האלה דודאי לא נתהוו בידו בנס דלא יתכן שיהנה את רב כהנא ממעשה נסים? ונראה לי בס"ד דהביאם מן ההפקר דודאי ימצא כסף וזהב טמונים בארץ מכמה מאות שנים שהם אוצרות של הפקר שאין להם עתה בעלים וזכה לו בהם מן ההפקר ואשרי האיש המתעשר על ידי אליהו זכור לטוב יהי רצון זכותו יגן בעדינו אכי"ר [אמן כן יהי רצון].
5 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Kiddushin 40a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Kiddushin, daf 40, Amud Aleph, about 653 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 138 words
Opens “נוֹשְׂאֵי קֵיסָר שְׁמָרוּנִי כׇּל הַלַּיְלָה. אֲמַרוּ לֵיהּ:…”
- Segment 258 words
Opens “רַבִּי צָדוֹק תְּבַעְתֵּיהּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא, אֲמַר לַהּ:…”
- Segment 337 words
Opens “רַב כָּהֲנָא הֲוָה קָמְזַבֵּין דִּיקּוּלֵי, תְּבַעְתֵּיהּ הָהִיא…”
- Segment 436 words
Opens “רָמֵי לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: תְּנַן: אֵלּוּ…”
- Segment 520 words
Opens “בְּכִיבּוּד אָב וָאֵם כְּתִיב: ״לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ…”
- Segment 630 words
Opens “וּבַהֲבָאַת שָׁלוֹם כְּתִיב: ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ״, וְאָמַר…”
- Segment 722 words
Opens “בְּשִׁילּוּחַ הַקֵּן נָמֵי כְּתִיב: ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ…”
- Segment 840 words
Opens “אָמַר רָבָא: רַב אִידִי אַסְבְּרַאּ לִי: ״אִמְרוּ…”
- Segment 938 words
Opens “כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״אוֹי לְרָשָׁע רָע…”
- Segment 1026 words
Opens “הַזְּכוּת יֵשׁ לָהּ קֶרֶן וְיֵשׁ לָהּ פֵּירוֹת,…”
- Segment 1123 words
Opens “וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים: ״וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם…”
- Segment 1243 words
Opens “מַחְשָׁבָה טוֹבָה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז נִדְבְּרוּ…”
- Segment 1347 words
Opens “מַחְשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ…”
- Segment 1431 words
Opens “וְאֶלָּא הָא דִּכְתִיב: ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת [בֵּית]…”
- Segment 1524 words
Opens “עוּלָּא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא:…”
- Segment 1638 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ…”
- Segment 1729 words
Opens “אָמַר רַבִּי אִלְעַאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם…”
- Segment 1828 words
Opens “אִינִי? וְהָתַנְיָא: כׇּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד…”
- Segment 1913 words
Opens “לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּמָצֵי כָּיֵיף לְיִצְרֵיהּ,…”
- Segment 2029 words
Opens “תְּנַן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִילּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד…”
- Segment 213 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Kiddushin 40a · Segment 18 — “…זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵירָה…”
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Kiddushin 40a · Segment 3 — “רַב כָּהֲנָא הֲוָה קָמְזַבֵּין דִּיקּוּלֵי, תְּבַעְתֵּיהּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא. אֲמַר…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Kiddushin 40a · Segment 14 — “…יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הָהוּא בַּעֲבוֹדָה…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Kiddushin 40a · Segment 15 — “עוּלָּא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר…”
Original text
נוֹשְׂאֵי קֵיסָר שְׁמָרוּנִי כׇּל הַלַּיְלָה. אֲמַרוּ לֵיהּ: שֶׁמָּא דְּבַר עֶרְוָה בָּא לְיָדְךָ וְנִיצַּלְתָּ הֵימֶנּוּ, דִּתְנֵינָא: כׇּל הַבָּא דְּבַר עֶרְוָה לְיָדוֹ וְנִיצַּל הֵימֶנּוּ – עוֹשִׂין לוֹ נֵס. ״גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ״ – כְּגוֹן רַבִּי צָדוֹק וַחֲבֵירָיו.
soldiers [ nosei keisar ] who guarded me all night. They said to him: Perhaps a matter of forbidden intercourse presented itself to you and you were saved from it, which is why a miracle occurred for you. As we learned: With regard to anyone to whom a matter of forbidden intercourse presented itself to him and he was saved from it, a miracle is performed for him. As it says: “Mighty in strength who fulfill His word, hearkening to the voice of His word” (Psalms 103:20). This is referring to one such as Rabbi Tzadok and his colleagues.
רַבִּי צָדוֹק תְּבַעְתֵּיהּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא, אֲמַר לַהּ: חֲלַשׁ לִי לִיבַּאי וְלָא מָצֵינָא, אִיכָּא מִידֵּי לְמֵיכַל? אֲמַרָה לֵיהּ: אִיכָּא דָּבָר טָמֵא. אֲמַר לַהּ: מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? דְּעָבֵיד הָא – אָכֵול הָא. שְׁגַרַת תַּנּוּרָא, קָא מַנְּחָא לֵיהּ. סָלֵיק וְיָתֵיב בְּגַוֵּיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: מַאי הַאי? אֲמַר לַהּ: דְּעָבֵיד הָא – נָפֵיל בְּהָא. אַמְרַהּ לֵיהּ: אִי יָדְעִי כּוּלֵּי הַאי – לָא צַעַרְתָּיךְ.
To what is this referring? Rabbi Tzadok was enticed by a certain noblewoman to engage in sexual intercourse with her. He said to her: My heart is weak and I am incapable at present; is there something to eat that can strengthen me? She said to him: There is something non-kosher. He said to her: What difference is there? One who performs such an act eats such food as well. She lit the oven and placed the non-kosher food in it to roast. He climbed and sat in the oven. She said to him: What is the meaning of this? He said to her: One who performs this act falls into this, i.e., the fires of Gehenna. She said to him: If I had known that the matter was so serious for you, I would not have caused you such anguish.
רַב כָּהֲנָא הֲוָה קָמְזַבֵּין דִּיקּוּלֵי, תְּבַעְתֵּיהּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא. אֲמַר לַהּ: אֵיזִיל אֱיקַשֵּׁיט נַפְשַׁאי, סָלֵיק וְקָנָפֵיל מֵאִיגָּרָא לְאַרְעָא. אֲתָא אֵלִיָּהוּ קַבְּלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אַטְרַחְתַּן אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי! אֲמַר לֵיהּ: מִי גְּרַם לִי, לָאו עַנְיוּתָא? יְהַב לֵיהּ שִׁיפָא דְּדִינָרֵי.
The Gemara further relates: Rav Kahana would sell baskets woven from palm leaves to women. He was enticed by a certain noblewoman to engage in intercourse with her. He said to her: Let me go and adorn myself beforehand. He ascended to the roof and fell from the roof toward the ground. Elijah the prophet came and caught him. Elijah the prophet said to Rav Kahana: You have troubled me to travel four hundred parasangs [ parsei ] to save you. Rav Kahana said to him: What caused me to be in this situation of temptation? Was it not poverty, as I am forced to engage in a trade that leads me to come into contact with women? Elijah gave him a basket [ shifa ] full of dinars, to spare him from having to work as a salesman.
רָמֵי לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: תְּנַן: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָן וְאוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶן בְּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: כִּיבּוּד אָב וְאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם.
§ Rava raises a contradiction to Rav Naḥman and asks: We learned in a mishna ( Pe’a 1:1): These are the matters that a person engages in and enjoys their profits in this world, and the principal reward remains for him for the World-to-Come, and they are: Honoring one’s father and mother, acts of loving kindness, and bringing peace between one person and another; and Torah study is equal to all of them.
בְּכִיבּוּד אָב וָאֵם כְּתִיב: ״לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ״, בִּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּתִיב: ״רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״,
Rava cites the source for each of these assertions. With regard to honoring one’s father and mother, it is written: “That your days may be long, and that it may go well with you” (Deuteronomy 5:16), which indicates that one is rewarded in this world. With regard to acts of loving kindness it is written: “He who pursues righteousness and kindness shall find life, prosperity, and honor” (Proverbs 21:21), all of which apply in this world.
וּבַהֲבָאַת שָׁלוֹם כְּתִיב: ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ״, וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אָתְיָא ״רְדִיפָה״ ״רְדִיפָה״. כְּתִיב הָכָא: ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ״, וּכְתִיב הָתָם: ״רֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד״. בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּתִיב: ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״.
And with regard to bringing peace it is written: “Seek peace and pursue it” (Psalms 34:15). And Rabbi Abbahu says: This is derived through a verbal analogy between the term pursuing written with regard to pursuing peace and the term pursuing written in another verse. It is written here: “Seek peace and pursue it,” and it is written there, with regard to acts of kindness: “Pursues righteousness and kindness.” This teaches that one who pursues peace will also merit life, prosperity, and honor. With regard to Torah study it is written: “For that is your life and the length of your days” (Deuteronomy 30:20).
בְּשִׁילּוּחַ הַקֵּן נָמֵי כְּתִיב: ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים״, לִיתְנֵי נָמֵי הָא! תְּנָא וְשַׁיַּיר. תָּנֵי תַּנָּא: ״אֵלּוּ דְּבָרִים״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תְּנָא וְשַׁיַּיר?!
Rava asked: With regard to the dispatch of the mother bird from the nest it is also written: “That it may be well with you, and that you may prolong your days” (Deuteronomy 22:7), so let him also teach this mitzva. Rav Naḥman answered: He taught some cases and omitted others, i.e., the tanna did not list everything. Rava said to him: The tanna taught: These are the matters, which indicates that only these mitzvot are included, and yet you say that he taught some and omitted others?
אָמַר רָבָא: רַב אִידִי אַסְבְּרַאּ לִי: ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ״ – וְכִי יֵשׁ צַדִּיק טוֹב וְיֵשׁ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹב? אֶלָּא: טוֹב לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת – זֶהוּ צַדִּיק טוֹב, טוֹב לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת – זֶהוּ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹב.
Rather, Rava said: Rav Idi explained the matter to me. The verse states: “Say you of the righteous who is good, that they shall eat the fruit of their actions” (Isaiah 3:10). And this verse is difficult, as is there a righteous person who is good and is there a righteous person who is not good? Rather, this verse should be understood as follows: One who is good both toward Heaven and toward people is a good righteous person; one who is good toward Heaven but bad toward people is a righteous person who is not good.
כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לוֹ״. וְכִי יֵשׁ רָשָׁע רַע וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ רַע? אֶלָּא: רַע לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת – הוּא רָשָׁע רַע, רַע לַשָּׁמַיִם וְאֵינוֹ רַע לַבְּרִיּוֹת – זֶהוּ רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ רַע.
Rava continues: On a similar note, it is written: “Woe to the evil wicked one, for the work of his hands shall be done to him” (Isaiah 3:11). And is there a wicked man who is evil and is there one who is not evil? Rather, one who is evil toward Heaven and evil toward people is an evil wicked person; and one who is evil toward Heaven and not evil toward people is a wicked person who is not evil. With regard to the issue at hand, only one who performs mitzvot that benefit others receives the profits of his mitzvot in this world. This does not apply to dispatching the mother bird, which is an act that does not benefit other people.
הַזְּכוּת יֵשׁ לָהּ קֶרֶן וְיֵשׁ לָהּ פֵּירוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב וְגוֹ׳״ – עֲבֵירָה יֵשׁ לָהּ קֶרֶן וְאֵין לָהּ פֵּירוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹי לָרָשָׁע רָע וְגוֹ׳״
§ With regard to the mishna in Pe’a , the Gemara states: An act of merit has a principal reward and it has profits, i.e., one receives additional reward beyond that which is granted for the mitzva itself, parallel to a principal sum and profits, as it is stated: “Say you of the righteous who is good, that they shall eat the fruit of their actions” (Isaiah 3:10). A sin has a principal penalty but it has no profits, i.e., no punishment beyond that, as it is stated: “Woe to the evil wicked one, for the work of his hands shall be done to him” (Isaiah 3:11), but no more than the work of his hands.
וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים: ״וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ״? עֲבֵירָה שֶׁעוֹשָׂה פֵּירוֹת – יֵשׁ לָהּ פֵּירוֹת. וְשֶׁאֵין עוֹשָׂה פֵּירוֹת – אֵין לָהּ פֵּירוֹת.
But how do I realize the meaning of the following verse that deals with sinners: “Therefore they shall eat of the fruit of their own way, and be filled with their own devices” (Proverbs 1:31)? This verse indicates that the penalty for sin goes beyond its principal, and the wicked receive additional punishments. The Gemara answers that this applies to a sin that produces profits, i.e., a case where there are practical consequences to one’s sin. For example, if others learn to act in a similar manner, one’s actions have profits with regard to punishment as well. Conversely, a sin that does not produce profits does not have profits as a punishment either.
מַחְשָׁבָה טוֹבָה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה׳ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״. מַאי: ״ולְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״? אָמַר רַב אַסִּי: אֲפִילּוּ חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ.
The Gemara further teaches: The Holy One, Blessed be He, links a good thought to an action, as it is stated: “Then they that feared the Lord spoke one with the other, and the Lord listened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that fear the Lord, and that think upon His name” (Malachi 3:16). The Gemara explains: What is the meaning of the phrase “and that think upon His name”? Rav Asi said: Even if a person intended to perform a mitzva but due to circumstances beyond his control he did not perform it, the verse ascribes him credit as if he performed the mitzva, as he is among those that think upon His name.
מַחְשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״. וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: ״הִנְנִי מֵבִיא אֶל הָעָם הַזֶּה רָעָה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם״? מַחְשָׁבָה שֶׁעוֹשָׂה פְּרִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, מַחְשָׁבָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּרִי – אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה.
But the Holy One, Blessed be He, does not link an evil thought to an action, as it is stated: “If I had regarded iniquity in my heart, the Lord would not hear” (Psalms 66:18). But how do I realize the meaning of the verse: “Behold I will bring upon these people evil, even the fruit of their thoughts” (Jeremiah 6:19)? In the case of an evil thought that produces fruit, i.e., that leads to an action, the Holy One, Blessed be He, links it to the action and one is punished for the thought as well. If it is a thought that does not produce fruit, the Holy One, Blessed be He, does not link it to the action.
וְאֶלָּא הָא דִּכְתִיב: ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת [בֵּית] יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הָהוּא בַּעֲבוֹדָה זָרָה הוּא דִּכְתִיב, דְּאָמַר מָר: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכׇּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּמוֹדֶה בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
The Gemara asks: But with regard to that which is written: “So I may take the house of Israel in their own heart” (Ezekiel 14:5), which indicates that one can be punished for thoughts alone, to what is this verse referring? Rav Aḥa bar Ya’akov said: That is written with regard to idol worship, as the Master says: Idol worship is very severe, as anyone who denies it is like one who admits the truth of the entire Torah. Conversely, one who embraces idolatry is considered to have rejected the entire Torah. Due to the severity of idol worship, one is punished even for contemplating this transgression.
עוּלָּא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ – הוּתְּרָה לוֹ. הוּתְּרָה לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא: נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר.
Ulla said: This should be explained in accordance with a statement of Rav Huna, as Rav Huna says: When a person transgresses and repeats his transgression, it is permitted to him. The Gemara questions this statement: Can it enter your mind that the transgression is permitted to him because he has sinned twice? Rather, it becomes as if it were permitted to him, as he becomes accustomed to this behavior and no longer senses that it is a sin.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּעֲבוֹר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה׳ אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי, וְאֶת שֵׁם קׇדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ״.
Rabbi Abbahu says in the name of Rabbi Ḥanina: It is preferable for a person to transgress in secret and not to desecrate the name of Heaven in public [ befarhesya ], as it is stated: “As for you, house of Israel, so says the Lord God: Go you, serve everyone his idols, even because you will not hearken to Me, but My sacred name you shall not profane” (Ezekiel 20:39).
אָמַר רַבִּי אִלְעַאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו – יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים, וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא.
Rabbi Ilai the Elder says: If a person sees that his evil inclination is overcoming him, he should go to a place where he is not known, and wear black clothes, and he should cover himself in simple black garments, and he should do as his heart desires, but he should not desecrate the name of Heaven in public.
אִינִי? וְהָתַנְיָא: כׇּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ – רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר!
The Gemara asks: Is that so? But isn’t it taught in a baraita : With regard to anyone who does not care about his Creator’s honor, it is fitting for him not to have come into the world. What is this? Who is considered to be one who does not care about his Creator’s honor? Rabba says: This is one who gazes at a rainbow, which is described as: “The likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). Rav Yosef says: This is one who transgresses in secret, which shows that he fears other people but does not care about the honor of his Creator.
לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּמָצֵי כָּיֵיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא – דְּלָא מָצֵי כָּיֵיף לְיִצְרֵיהּ.
The Gemara answers: This is not difficult, as this source, which says that one who transgresses in secret does not care about his Creator’s honor, is referring to one who can overcome his evil inclination but nevertheless chooses to transgress in secret. And that source, which states that it is preferable for him to transgress in secret, is referring to one who cannot overcome his evil inclination.
תְּנַן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִילּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי ״אֵין מַקִּיפִין״? אָמַר מָר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂים כְּחֶנְווֹנִי. מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא אָמַר: לוֹמַר שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה – מַכְרַעַת.
We learned in a mishna there (see Avot 4:4): Credit is not given with regard to the desecration of God’s name, whether one sinned unintentionally or intentionally. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: Credit is not given [ makkifin ]? Mar Zutra says: This means that God does not act like a storekeeper and provide credit. Rather, one is punished without delay. Mar, son of Rabbana, says: This means to say that if one’s merit and sins were equal, the sin of the desecration of God’s name tilts the balance of the scales toward the side of his sins. In other words, if his sins include the transgression of desecrating God’s name, God does not wait for this individual to perform a mitzva to balance out the sin.