Kiddushin 28a

Where it cannot be demanded [that is, where] her oath cannot [be imposed] by one witness, as is stated there: that two witnesses who saw that she secluded herself are required, which is derived from [the word] "matter" (Deuteronomy 19:15) [concerning the halakhot of monetary matters and the same word for] "matter" (Deuteronomy 24:1) [concerning the sota ]. (Sotah 3b:19)

Money, where it can be demanded to impose an oath by [the testimony of] one witness: if he claimed a maneh, and [the defendant] denied it entirely, and one witness testifies that he is liable, he must swear, as it is stated: "A single witness may not validate against an [accused] party any guilt or blame" (Deuteronomy 19:15) -- it is for any iniquity or for any sin that he may not rise up, but he may rise up to [render one liable to] take an oath. (Shevuot 40a:10)

Is it not logical that one can extend his oath, to require him to take an oath by way of extension?

We found in the case of a definite [claim] that we extend the oath [in the case of a] definite claim to a case for which an oath would not be required. For instance, regarding land, or [regarding non-land cases] in which [the defendant] did not partially concede -- we would extend an oath [to these cases] if he were liable to take an oath in a different matter.

From where do we derive [that this halakha of the extension of an oath applies also to] uncertain [claims] - Uncertain claims: for instance, the oaths of partners and sharecroppers who [already] divided [the common property]. As is stated in a mishna in Shevuot: "Once the partners or the sharecroppers have divided [the common property, each taking his share], then one side may not require an oath of the other [absent a definite claim]" (Shevuot 45a:10). It further states: "but if an oath was imposed upon him due to some other situation, that oath can be extended to impose upon him any [other oath]." Consequently [in the case of] uncertain [claims] we also extend [the requirement to take an oath].

From where to we derive if from an a fortiori argument [from the oath of a sota, the cases] are not comparable, since her oath is entirely due to uncertain claims. But as for extension [of an oath] even to uncertain monetary claims -- his essential [requirement to take an] oath only comes about due to a definite claim, as it is stated: "When any party gives" (Exodus 22:6) ["... the owner of the house shall depose before God and deny laying hands on the other’s property"]. The oath of partners is an ordinance of the Rabbis, since [otherwise partners] would rationalize taking liberties with [the property for which they are responsible], as is stated there (Shevuot 48b:12). Since the fundamental [requirement to take an] oath in monetary cases is only [in cases of] definite claims, [the cases to which an oath may be] extended from them must also be definite claims and not uncertain claims.

An internal oath that of a sota, who is required to take an oath in[ternal to] the [Temple] courtyard.

Until where does the power of extension [of an oath reach]; [that is, to what additional] cases that do not require an oath can [an oath] be extended?

ספק מנלן פי' בקונטר' טענת שמא כגון שבועת השותפין והאריסין שחלקו דתנן בפרק הנשבעין (שבועות דף מה. ושם) חלקו האריסין והשותפין אינו יכול להשביעו וקתני נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל אלמא ספק נמי מגלגלין וא"ת מאי בעי לן מנ"ל נילף ק"ו מסוטה שהיא ספק ומגלגלין עליה אע"ג דלא ניתנה ליתבע בעד אחד א"כ ילפינן ספק מספק וי"ל דלא דמי דהתם כל שבועות שלה ספק ולכך מגלגלין עליה ספק אבל ממון דעיקר שבועה דידיה אינו בטענת ספק אימא דלא מגלגלין עליה ספק:

נאמרה שבועה בפנים וא"ת למה לי ק"ו דלעיל לומר שמגלגלין נילף מהא דרשה גופיה שמגלגלין בממון משום דנאמרה שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ במה מצינו וי"ל דאי לאו ק"ו בהאי מה מצינו דהכא לא מצינו למילף דממונא מאיסורא לא ילפינן אבל בתר דגלי לן האי ק"ו דילפינן ממונא מאיסורא א"כ מהשתא מפקינן שפיר בהא מה מצינו לעשות ספק כודאי ואומר רבי שלא על כל ספיקות מגלגלין שאם נתחייב אדם לחבירו שבועה אינו יכול לגלגל לו ולומר הישבע לי שלא גנבת לי שום דבר מעולם אלא דוקא בספק שיש לנו לחוש קצת כגון נעשה לו שותף או אריס דכה"ג אמרינן בסוף כל הנשבעים (שבועות דף מח:) דמגלגלים:

הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי מכאן מדקדק ר"ת דכל היכא דאמר כה"ג כי ההיא דנדרים (דף ז:) בשומע אזכרה מפי חבירו היה חייב לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי לא שיהא ממילא אלא ב"ד היו חייבין לנדותו כדאמר הכא שמותי משמתינן ליה והיינו מדה כנגד מדה כלומר הוא קרא לחבירו עבד דהוא ארור כך מקללין אותו בארור דהיינו נידוי וכן הקורא לחבירו ממזר הוא אומר שחבירו עבר בלאו לפיכך סופג את הארבעים כדין עובר בלאו:

כל הנעשה דמים באחר פי' בקונטרס כל שדרכו לתתו בדמים כשקונין חפץ דהיינו מטבע וקס"ד דמטבע נעשה חליפין אתא לאשמועינן דמיירי שנתן בתורת חליפין ולא בתורת דמים אלא כעין שקונין בסודר כדכתיב (רות ד׳:ז׳) שלף איש נעלו כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו רב ולוי פליגי פרק הזהב (ב"מ דף מז.) אי חליפין בכליו של קונה או בכליו של מקנה דרב סובר בכליו של קונה ולוי סובר בכליו של מקנה לרב ניחא שפיר אי גרסינן כיון שזכה זה נתחייב זה הקונה והכי נפרש כיון שזכה זה דהיינו המקנה שזוכה במטבע של קונה נתחייב זה הקונה באונסי חליפין שהם ברשות המקנה בכל מקום שהם ואם נאבדו יאבדו לו ואי ל"ג זה פי' הכי כיון שזכה זה קנה בחליפין כלומר כיון שזכה המקנה במטבע או בסודר של קונה נתחייב המקנה להשיב לקונה חליפיו ולא מצי הדר ביה וללוי דאמר בכליו של מקנה כלומר שיתן המקנה פרוטה לקונה אי גרס נתחייב זה צריך לומר כיון שזכה זה הקונה נתחייב זה דהיינו המקנה להשיב לו חליפיו שאינו יכול לחזור בו ואי לא גרסינן זה הכי נפרש כיון שזכה זה דהיינו הקונה נתחייב הוא עצמו באונסי חליפין כדפרישית:

כיצד החליף שור בפרה או חמור כו' לרב ניחא שפיר והכי פירושא החליף הקונה שורו בעבור הפרה כדי לקנות הפרה בכ"מ שהיא אבל ללוי קשה היאך יפרש לוי החליף שור בפרה והלא גם השור וגם הפרה נותן המקנה לקונה דתרוייהו של מקנה ואומר ר"י שיש לפרש החליף המקנה את השור בהנאת קבלת הפרה שהקונה מקבלה הימנו בעבור דבר שהוא נותן לו:

ש"מ מטבע נעשה חליפין ואע"פ שבתורת דמים קי"ל (ב"מ דף מד.) דמעות אינן קונות אלא משיכת המקח אבל מעות אינן קונות אלא למיקם במי שפרע כי יהבינהו מיהא ניהליה בתורת קנין סודר נעשו חליפין וקנו כי סודר כדפירש בקונטרס ואם תאמר ומה טעם שמטבע נעשה חליפין למאן דאמר פירי לא עבדי חליפין אלא נעל דוקא דהא מטבע לאו כלי הוא ואומר רבינו תם דמטבע כעין כלי שראוי לתלותו בצואר בתו ועוד אומר ר"י משום שראוי לשקול בו משקלות ועוד יש לומר דמה שראוי להוציא ולקנות בו כל דבר מחשבינן ליה כלי:

הכי קאמר כל הנישום דמים באחר פי' בקונטרס כל דבר שאם בא לתתו דמים באחר צריך לשומו היינו כל מטלטלין בר ממטבע כיון שזכה זה כו' ואם נתנו בתורת חליפין נקנו חליפין ללוקח במשיכה שמשך בעל המקח את זה ואשמועינן תורת חליפין במטלטלין ולמימר דאע"ג דליתנהו כלי אלא מטלטלין בעלמא הוו חליפין ולא מטבע אתא לאשמועינן דיקא נמי דלאו מטבע אתא לאשמועינן כו' מאי כיצד ה"ל למיתני כיצד החליף מעות בפרה ומשני ה"ק וכו' ותרתי אתא לאשמועינן נקט ברישא מטבע והדר אשמועינן שאר מטלטלי ופירי נמי כו' כל מידי דלא הוי כלי פירי קרי ליה לענין חליפין ומשום דפירי שכיחי נקט פירי ולא אמרינן נעל דוקא כיצד החליף שור בפרה פי' בשר שור בפרה וכ"ש שור חי דחשיב טפי ודמי לכלי שמשתמשים בו הניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין איכא לתרוצי כולה מתניתין בין למאי דסליק אדעתין מעיקרא בין למאי דתרצינן כל הנישום אלא לר"נ מאי כיצד למאי דס"ד מעיקרא ואף למאי דאוקימנא השתא ומשני ה"ק יש דמים שהם כחליפין וכולה מתניתין חדא הוא ובמטבע עסקינן וה"ק כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע פעמים שדמים קונות כמו חליפין דנעל ואף כשנתנוהו בתורת דמים כיצד החליף דמי שור בפרה כלומר מכר לו שור במנה ומשכו ונתחייב לו המנה אמר לו המוכר יש לך פרה ליתן בדמיו אמר לו הן שמאה לו במנה אמר לו מוכר השור המעות שאתה חייב לי נתונים לך בדמיה מעות הללו קונים בלא משיכת הפרה כחליפין עכ"ל ויש משנין סוגיא של שמועה זו בשיטה אחרת ומפרשי דר"נ ורב ששת פליגי בפירי דוקא כגון פירות ממש או בשר שור ולא בשאר מטלטלין ומוליכין הסוגיא בתר מאי דס"ד מעיקרא דלמאי דאוקמינן השתא מיתוקמא כר"נ שפיר דמודה הוא בשאר מטלטלין דעבדי חליפין א"כ בשור חי קאמר ר"נ דעבדי חליפין ולאו מילתא היא דטעמא דר"נ מפורש בפרק הזהב (ב"מ דף מז.) דאמר קרא נעל נעל אין מידי אחרינא לא משמע דבעינא דוקא נעל אבל כל דבר אחר אפילו שור חי לא עביד חליפין ור"ח ור"י מקיימי פי' זה וההיא דפרק הזהב דקאמר ר"נ נעל אין ר"ל כל דדמי לנעל דהיינו כלים שמשתמשים בהם ושור וחמור גופייהו כנעל דמו ונעשין חליפין אפי' למ"ד פירי לא עבדי חליפין ומטעם שפי' בקונטרס דדמו לכלים הואיל שמשתמשין בו והוי חזי למלאכה והשתא הא דפריך לר"נ דאמר פירי לא עבדי חליפין כולה סוגיא קאי למאי דס"ד מעיקרא כמו שפי' בקונטרס אבל לרב יהודה דאמר כל הנישום אתי שפיר אפילו לר"נ דאמר כיצד החליף שור בפרה ולא בשר שור ומשני ה"ק ר"נ דיש דמים שהן כחליפין והשתא ניחא ליה למאי דס"ד מעיקרא ולמאי דאוקימנא השתא אבל לפי' הקונטרס קשה דמשמע מתוך פירושו דגוף השור וגוף הפרה היינו פירות ועלייהו קאמר ר"נ דפירי לא עבדי חליפין א"כ קשה דהא תנן בפרק השואל (שם דף ק.) המחליף פרה בחמור וילדה וכו' אלמא קונה האחד במשיכת חבירו ושייך שפיר חליפין בחמור ופרה ומיהו מצינו למידחי למ"ד פירי לא עבדי חליפין מפרש דמי פרה בחמור וקאי וילדה אחמור אבל עוד קשה דתנן פרק הזהב (בבא מציעא דף מז.) פרתך בכמה בכך וכך וחמורך בכמה בכך וכך וקתני דקני לה לחמור במשיכת הפרה לכך נראה דדוקא בשר שור הוא דחשבינן פירי אבל שור וחמור גופייהו כנעל דמו כדפירשתי לעיל:

מתניתין כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה (זה) נתחייב זה בחליפין פי' מתני' איירי בדין קנין חליפין בין חליפי סודר בין חליפין ממש ואיתיה בין במקרקעי בין במטלטלי והיינו דנקט כללא כל הנעשה דמים וכללא הוא לכל הנשום בדמים ואע"ג דלא פריש בסופה אלא החליף שור בפרה דהיינו מטלטלין חדא מנייהו נקט וה"ה בקרקע ונקיט מטלטלין דחליפין שכיחי בהו טפי שאם אתה אומר שלא נשנית משנתינו אלא במטלטלין א"כ תיקשו היכי לא קתני תנא דין קנין חליפין בקרקעות אלא ודאי כדאמרן. ובתוספתא אמרו החליף קרקעות בקרקעות ומטלטלין במטלטלין קרקעות במטלטלין ומטלטלין בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין:

ואי קשיא לך הא דאמרינן בשמעתא קמייתא דהשותפין וכי קנו מידו מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא ולהדרי בהו ופרקי' שקנו מידם ברוחות אי נמי כגון שהלך זה בעצמו והחזיק בחלקו וזה בעצמו והחזיק בחלקו והתם חליפין הוא שמחליף כל א' בחלקו זכות שיש לו בחלק חברו ובעי' כיון שהחזיק כל א' בחלקו ואמאי לא סגי בחזקה דחד ונימא כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין. תי' רבינו הגדול ז"ל דההיא לאו מדין חליפין היא דהא קאמר מעיקרא וחליפין שקנו מידי ומה לי חליפי סודר או חליפין דעלמא דקאמר בתר הכי אי נמי. אלא ודאי דההוא מדין. מכירה היא וקנין חזקה ומעיקרא קאמר שזכה בחליפין ובתר הכי קאמר אי נמי בלאו חליפין אלא שזכה כל אחד בחלקו בחזקה דקאמר ליה חבריה לך חזק וקני. והא דקתני נתחייב זה בחליפין ולא קתני זכה זה בחליפיו חדא דאית בה תרתי נקיט דלא תימא אע"ג דזכה ביה הלה בכל מקום שהוא הרי הוא באחריות בעלים ראשונים לענין גניבה ואבדה כעין שומר שכר עד דעתי לרשותיה דאידך דבההיא הנאה דמחליף אהדדי נעשה עליו ש"ש קמ"ל דזכה הלה ונתחייב בחליפיו לגמרי ואין בעלים ראשונים שומר עליו כלל מסתמא ואפי' ש"ח כיון שכבר נטל הוא שלו לא נעשה לו שומר כלל:

רשות הגבוה בכסף כו' בגמרא מפרש לה. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכן הדין בהקדש לעניים בזמן הזה והאי כמסירתו דקאמר לאו מסירה ממש דא"כ דברים שאין נקנין במסירה להדיוט אי נמי קרקעות לא זכי בהו גבוה באמירה והא ליתא שהאומר בית זה הקדש קנה כדאיתא בגמרא בפירוש מתניתן אלא מסירתו פירושו בהקנאתו כל חד וחד בהקנאה דיליה ובשטרות הוי ככתיבה וכמסירה ובקרקעות בחזקה הלכך האומר שטר זה וכל שעבודו יהא לעניים זכו לגמרי והוא דקאמר וכל שעבודו דניהו דהקנאה דהדיוט לא בעי אמירה דהדיוט בעי מפי מורי נר"ו:

גמרא כל הנעשה דמים באחר מאי ניהו מטבע פי' דקס"ד דהכי פי' כל דבר שנוהגין ליתנו בתורת דמים דהיינו מטבע שמעת מינה מטבע נעשה חליפין אמר רבי יהודה הכי קאמר כל הנשום בדמים באחר פירוש כל דבר ששמין אותו כשנותן אותו בדבר אחר והיינו מטלטלין שאין דמיו ידועין ולאפוקי מטבע שאינו נעשה חליפין. ומכאן הוה מדקדק ר"ת ז"ל דחליפין צריכי שומא ואי לא מצי טעין סבור הייתי שהיה שוה יותר ומקח טעות הוא ליה ולא גמר ומקרה מעיקרא ולא נהירא דהא אפילו בקדושין דחמירי קי"ל דשיראי לא צריכי שומא וכל שכן בממון הקל תדע דחליפין מחליפי סודר נפקא לן וחליפי סודר לא צריכי שומא דהא איתנהו מפחות מש"פ ומילתא דליתא בחליפי סודר ליתא בחליפין דעלמא אלא הכא לאו דינא נקט אלא אורחא דמילתא שדרכן של בני אדם לשום אותם ומ"מ איכא אונאה וביטול מקח בחליפין דומיא דמכירה דעלמא שאם לא כי אין אונאה בדבר הנקנה בסודר והא לא אשכחן אלא ודאי כדאמרן וכן מוכח בפר' הזהב ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל:

סוטה לא נתנה ליתבע לשבועתה ולבדיקת מים המרים בעד אחד הן בקנוי הן בסתירה אלא שצריכה שני עדים לקנוי ושני עדים לסתירה כמו שיתבאר במקומו אבל ממון ניתן ליתבע אף בעד אחד שהרי קם הוא לשבועה:

בין שעקר השבועה שרוצה לגלגל עליה באה על טענת בריא כגון שבועת עד אחד ושבועת מודה מקצת בין שעקר השבועה באה על טענת ספק כגון שבועת השומרים מן התורה אף שבועת אפטרופסים ושותפין ואריסין מדברי סופרים בכלן מגלגל עליהם כל טענות שירצה ומכל מקום דוקא שהטענה שהוא רוצה לגלגל תהא טענת בריא ואם בא לגלגל עליו טענות של שמא אינו רשאי ומה שפירשו כאן אשכחן ודאי ספק מנא לן פירושו אשכחן כשעקר השבועה באה על טענת ודאי שהסוטה כעין ודאי הוא שרגלים לדבר הואיל וקנא לה ונסתרה אבל כששבועת הראשונה באה בטענת שמא מנין שיהא מגלגל עליה אף מה שבא לטענו בבריא והביאה מגזרה שוה נאמרה שבועה בפנים ר"ל בעזרה והיא שבועת סוטה ונאמרה שבועה בחוץ והיא שבועת בית דין מה שבועה האמור בפנים ר"ל בנסתרה והיא אותה של סוטה עשה בה ספק כודאי כלומר בין שתהא הסתירה מוכחת שהיא כטענת בריא כגון שראה שהיא מדברת עמו קודם הסתירה בין שאינה מוכחת כל כך אלא שאפשר שנזדמנה הסתירה במקרה בשתיהם שותה ונבדקת אף של חוץ והיא שבועת בית דין עשה בה ספק ר"ל שבועת השומרים כודאי כלומר שבועת עד אחד ומודה מקצת ואי אתה מפרש בסוטה ספק כודאי אם יאמר הוא שידע בודאי שזינתה שבזו אינה משקה כלל אפילו ראה הוא הסתירה אינה שותה ונאסרה לו ומכל מקום יראה לי לפרשה שראה הוא הסתירה ושני עדים עמו שזה שאמרו בראה הוא הסתירה שאינה שותה ונאסרה לו הוא מפני שאינו יכול להשקותה על ידי עצמו הא כל שיש עדים עמו משקה אותה ומכל מקום כל שרצה לגלגל עליו טענת שמא אינו רשאי אפילו על שבועת בריא ואע"פ שבסוטה מגלגל איש אחר ואירוסין שהוא שמא אינו אלא מפני שאף עקר הטענה שמא ואע"פ שעשינוה כבריא מכל מקום שמא הוא ומאחר שעקר הטענה בשמא מגלגלין עליה בשמא או שמא כל שמא אצלה כעין בריא ובשותפין שחלקו שאין כאן שבועה ואמרו עליה שאם נתחייב לו שבועה במקום אחר יכול לגלגלה אף זו הואיל ואם לא חלקו יש כאן שבועה ונמצאת עקר השבועה בשמא ראוי לגלגל עליה אף שמא או שמא כל שמא שיש לו פנים ואיפשר למשביע לידע מגלגלין עליו בשמא וכל שמא רעוע שהיה לו לידע אין מגלגלין אותו על טענת בריא זו היא שיטתנו וכן כתבוה רוב המפרשים והביאוה ממה שאמרו במציעא פרק השואל שואל אומר שכורה מתה ומשאיל אומר איני יודע פטור שואל אומר שכורה מתה ומשאיל אומר שאולה מתה ישבע שוכר והקשו ואמאי מה שטענו לא הודה לו ותירצו על ידי גלגול דאמר ליה אישתבע לי מיהא דכדרכה מתה ר"ל בלא פשיעה ועל ידי זו אישתבע לי דשכורה מתה ואם טענת שמא מגולגלת אף בראשונה למה פטור בלא שבועה והלא נשבע שכדרכה מתה ישבע על ידה שהשכורה מתה ולדעתם מגלגלין טענת בריא על שבועת שמא ועל שבועת בריא וכן טענת שמא על שבועת שמא אבל שמא על בריא לא אלא אם כן על הצדדין שכתבנו וכבר כתבנוה במציעא פרק השואל ומכל מקום יש חולקים בזו ומפרשין אשכחן ודאי ר"ל שזמן אירוסין שבסוטה כעין ודאי הוא ספק מנא לן ר"ל אם רוצה לגלגל עליו טענת שמא ותירץ עשה בה ספק כודאי והוא איש אחר אע"פ שלענין פירוש הדברים מתיישבין לענין פסק מיהא אי אפשר לומר כן כמו שכתבנו:

כל תביעה שהיא בבריא מגלגלין אותה אפילו דברים הנוגעים בגופו של נתבע כגון השבע שלא נמכרת לי בעבד עברי ומכל מקום אם טענו בעבד כנעני אין שומעין לו ולא עוד אלא שמנדין אותו וכמו שאמרו הקורא לחברו עבד יהא בנדוי הוא קראו ארור שנאמר ארור כנען וכו' ויהי כנען עבד למו יהא בארור כמו שאמרו נדוי בו ארור וכו' ממזר סופג את הארבעים מדבריהם מפני שהוא מיחס למזדווגת עמו לאו של מלקות שנאמר לא יבא ממזר רשע יורד עמו עד לחייו ר"ל לאומנותו כדי שיעשה עמו מעשה רשע כמו שהוא אומר וכמו שאמרו היורד לאמנותו של חברו נקרא רשע ויש מפרשין לחייו ממש ר"ל שרשאי להכותו שזהו מעשה רשע כדכתיב ויאמר לרשע למה תכה רעך:

וכן אפילו היתה תביעה זרה ושלא היתה בה שום אמתלא בעולם מגלגלין אותה וכמו שאמרו מהו דתימא קרקע דעבידי אינשי דמזבני בצנעה אם מחמת בושת מכירתם אם מחמת חשש שיצאו עסיקין ומה שאמרו מאן דזבין בפרהסיא זבין כך הוא בלוקח אבל המוכר בצינעה מוכר ומתוך כך איפשר שהלוקח נשמע לו לצנעה שלו וזה לא ידע אבל עבד אם איתא דזבין ליה קלא אית ליה קמ"ל כלומר שאע"פ שאין שם הוכח ואמתלא מגלגלין עליו:

המשנה הששית והיא גם כן מענין החלק השני בקניית חליפי חפץ אחד מחברו שנקנה האחר במשיכת חברו והוא שאמר כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אמר הר"ם פי' אמרו כל הנעשה דמים באחר שיעורו כל הנישום דמים באחר ענין זה כל מה שאפשר שישוער בו דמי דבר מהדברים דמיון זה שאפשר שיאמר האדם זה החמור או זה הקרקע שוה כך וכך ליטרי פלפל ולזה אם החליף הפלפל עם החמור כיון שמשך זה נתחייב האחר בחליפיו ואע"פ שהוא לא משך השני וזהו ענין הקנין אשר יראה במקח וממכר היה הקונה נותן למוכר זה הדבר אשר בו יתקיים הקנין תמורת הדבר אשר יקנה ממנו הנה כאשר יגיע זה ביד המוכר קנה הקונה ואע"פ שלא משך ואפי' הדבר אשר נפל בו החליפין אין ערך לו אמרו קונין בכלי אפי' שאין בו שוה פרוטה ולא יתקיים הקנין לא בפירות ולא במטבע ר"ל מטבע המעות והדינרין דרך הדברים כולם יקנו בחליפין ר"ל הקנין כמו שביארנו שזה היה הקנין מקרקעי או מטלטלים או עבדים אלא המטבע הנה הוא גם כן לא נקנה בחליפין ולא יכשר הוא שיהיה חליפין לדבר אחר אלא אם לקח האדם על הכלל מעות או דינרין מבלי משקל ומנין ואמר לאחר קח זה הכלל חלוף הענין הפלוני אם מקרקעי אם מטלטלין או עבדים ונתן לו זה הכלל הנה יתאמת הקנין וקיים המכר בזה ויהיה זה המטבע אז דינו כדין חליפין וכבר ביארנו שאמרנו חליפין או קנין הענין אחד ונאמר קנין זה אשר לא יתחייב שלא יתקיים הקנין משום דדעתי' אצורתא ר"ל הפתוח אשר בו הצורה עבידא דבטלה וכאשר נקח מזה המטבע מבלתי הסתכלות למנינו ולמשקלו הנה כבר התבאר מהדעת שלא יביטו בו מאשר הוא מצוייר ואמנם... על שיעור גרמו כאילו היה חתיכת זהב או כסף אשר יתקיים בו הקנין בלא ספק ואי אפשר לאדם שיקנה מטבע אם לא יהיה לפניו כשיקנהו אגב קרקע כמו שקדם ויתקיים לו זה הקרקע בכסף ובשטר ובחזקה לפי מה שנקדם ביאורו ואמרו רשות הגבוה בכסף לפי שהגזבר כאשר יקנה דבר להקדש ונתן כספו קנה אע"פ שלא ימשוך וההדיוט עד שימשוך והוא ענין אמרו בחזקה הנה כבר התבאר לך כי כאשר קנה הדיוט מהדיוט מטלטלין ונתן הכסף כולו או קצתו אבל לא יכלול המטלטלין הנה לא יתקיים לו ולא יהיה המכר מכר ולכל אחד מהם שיחזור מן המקח אבל יחויב שיקבל החוזר מי שפרע ויחזור הדמים לבעליו וישארו המטלטלין ביד חבירו אלא א"כ נתן הכסף בתורת חליפין והוא שיתנהו כמו שביארנו ואם כלל המטלטלין באותן הפנים אשר יקנה בו המטלטלין וכבר קדם זכה קיים המקח והממכר ויתחייב הקונה בנתינת השאר ויתחייב המוכר בנתינת הסלע כאשר הוא נשאר אצלו וכאשר אמר האדם השור פלוני הקדש כמו מה שיקנה אותו הקונה אחר המשיכה והוא ענין אמרו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והמקח והממכר במאמר וההסכמה על בלתי נעשה בדבר מן הדברים לא במקרקעי ולא במטלטלי ולא יועיל בו העדים והוא שאמר אתם עדי שאני קניתי ממנו כך וכך או מכרתי לו כך וכך ואפי' מי שפרע לא יתחייב בזה למי שיחזור אמנם יתקיימו אותן הדברים בפנים הנזכרים בזה הפרק ושמור אלו העקרים אשר זכרתי לך כולם בזה הפרק שהם עיקר הדינין ולא תבקש ממני לכפול אותם בכל מקום שאין כונתי להאריך החבור בכפילת המאמרים וכאשר יבא מהם עיקר במה שאנו עתידים אמנם ארמוז בו בזה הפרק ולא אאריך בביאור ענינו:

אמר המאירי כל דבר שהוא נעשה דמים לדברים האחרים ר"ל שקונין בו כל דבר הן קרקעות הן המטלטלין הן פירות אם החליפו בדבר אחר ר"ל בתורת חליפין כגון שקנה חפץ אחד ונתן לו הדמים או אפילו פרוטה בתורת חליפין כעין קנין סודר בין שזכה המוכר בדמים או בפרוטה והוא כשמשכה מיד הלוקח בתורת חליפין זכה הלוקח מיד בחפץ הנמכר ונעשה ברשותו להתחייב בחליפי הדמים ר"ל חפץ הנמכר אם נגנב או אבד שהרי זכה בו וברשותו נגנב וכן אם לא נתן לו אלא פרוטה נתחייב לפרוע כל הדמים ואע"פ שהמעות אינן קונות במטלטלין דוקא כשהם בתורת פירעון אבל בתורת חליפין קונות הן זהו העולה על דעתנו תחלה בפירוש המשנה ושאלו בה בגמרא שמעת מינה מטבע נעשה חליפין והדבר פשוט לענין פסק שהמטבע אינו נעשה חליפין לקנות בו שום דבר בתורת חליפין שדעתו על הצורה שחשיבות המטבע מצד הצורה הוא שהרי אם נחבסה צורתו אינו שוה החצי וצורתא עבידא דבטלא אף קודם זמן הראוי ליבטל ר"ל אף בעוד שהם חדשים אם מצד פסול מלכות או מצד פסול מדינה מה שאין כן בכלים שחשיבותם עומדת עליהם עד שישברו ומתוך כך אמרו שאינו נעשה חליפין ואינו נקנה בחליפין ותירצו בגמרא במשנה זו שלדעת אחרת היא מצטרפת והכי קאמר כל הנשום דמים באחר כלומר כל דבר שאם בא אדם לקנות בו חפץ אחר צריך לשומו כמה שוה שאין ערכו ניכר ונודע להדיא כמטבע כגון שבא להחליף אי זה מיטלטל במטלטל אחר כגון פרה בחמור וכיוצא בו שאין רוב בני אדם בקיאים בערך שניהם אם שוה זה כזה אם פחות אם יתר וצריך בדבר שמאים וכן כל המטלטלין שבעולם כל שאין לומר באחד מהם שיהא מטבע אצל חברו כגון פרה בטלית או טלית בטבעת כיון שגמרו ביניהם שווי שניהם ומשך אחד את האחר נקנה האחד לאחר בכל מקום שהוא ולא סוף דבר כשהיה ערך שניהם שוה ולא הוצרכו לשום עלוי אלא אף אם היתה שם שומת דמים והוצרך האחד לעלות בחליפיו כגון שהיה טליתו של זה שוה חמש סלעים ופרתו של זה עשרה שנמצא בעל הטלית צריך להחזיר חמש סלעים כיון שמשך האחד נקנה האחר לשכנגדו ונתחייב במה שהתנה ולא נאמר שתהא הסחורה האחת קרויה מטבע אצל חברתה עד שהקרויה מטבע לא תהא קונה במשיכתה ומשיכת האחרת תהא קונה אלא בדברים שיש עליהם צורת מטבע על הדרכים שביארנו במשנת הזהב והוא שסמכו בזו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה בה וכו' אלמא בחליפי מטלטלין במטלטלין נאמרה ולא במטבע:

ומכל מקום בגמרא שאלו למה שהיה עולה על דעתנו תחלה שמשנתנו עסוקה במטבע מאי כיצד כלומר היאך אמר עליה שור בפרה או חמור בשור ופירשו בה דברים שאנו צריכים בהם לענין פסק והוא שתירצו הכי קאמר ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה וחמור בשור זו היא גירסת גדולי הרבנים מפני שהם סוברים שלדעת האומר פירי לא עבדי חליפין אף בהמה וחיה בכלל פירות ואין נעשין חליפין מפני שדעתם לומר נעל דוקא והדומה לו כגון כלים אבל דבר אחר אפילו בעלי חיים אין עושין חליפין ולדעתם האומר בפירות שאין עושין חליפין לא הוצרך להוציא את המטבע משום דדעתיה אצורתא אלא מפני שהמטבע אינו כלי גמור ואם כן לדעתם כל האומר שהפירות אין עושין חליפין אף בבעלי חיים הוא אומר כן ומתוך כך הוצרך להעמיד משנה זו לדעת האומר פירי עבדי חליפין ולדעת זה מה שהקשה אחר כן ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד פירושו אף למה שאתה מעמידה בנישום מאי כיצד שהרי בהמה בכלל פירות היא ולדעתו אין קונות כמטבע גמור ולא טרח מלהקשות מדרב נחמן על דעת מה שהיה עולה בדעתנו תחלה אלא על דעת מה שגמרו להעמידה בנישום כלומר אכתי לרב נחמן מיהא מאי כיצד וכבר פסקנו במציעא הלכה רווחת שהפירות אין עושין חליפין אלא שנקנין בחליפין ואם כן לדעת זה אף שור בפרה בכלל זה ומכל מקום גדולי הפוסקים סוברים שאף לדעת האומר פירי לא עבדי חליפין בעלי חיים מיהא אינן כפירות אלא כמטלטלין שכל שאדם עושה בה מלאכתו ועניני תשמישו בכלל כלי הוא ואף המטבע היה בדין זה אלא שטעם דעתיה אצורתא מעכבו כמו שביארנו ואם כן אי אתה יכול להעמיד שור בפרה שאם כן הרי אין זה פירי והיאך הקשה ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד והלא אף לדעת רב נחמן שור בפרה אינן בכלל פירות ועושין חליפין ומתוך כך הם גורסים החליף בשר שור בפרה או בשר חמור בשור ושחוטה ונבלה הרי הן כפירות שעשויות לירקב במהרה ואם כן זה ששאלו עליה ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד אתה צריך לפרשה על דעת מה שהיה עולה בדעתנו תחלה שאם העמידה בנישום הרי לשיטה זו לכשתירצנוה בנישום ניגרוס שור בפרה ואין כאן קושיא אלא שנפרש ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין למאי דקא סלקא דעתין מעיקרא מטבע מאי כיצד שכשתפרשה בפירות ובבשר שור הרי הוא סובר שפירות אין עושין חליפין אף לכשיעלה על דעתנו שהמטבע יעשה חליפין שמטבע הוא שקונה מפני שדומה לכלי מתכות ושאדם משתמש בהם ואם נגרוס שור בפרה מה הוצרך להשמיענו מטלטלין במקום שאף המטבע היה עולה על דעתנו שקונה זו היא שיטת גדולי הפוסקים וכבר הביאו גדולי האחרונים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפרק הזהב כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למיקניא ביה במנא למעוטי פירות דכשר למעוטי איסורי הנאה למיקניא להוציא כליו של מוכר ביה למעוטי מטבע אלמא שאע"פ שיצאו פירות הוצרך להוציא מטבע והטעם שמאחר שאף בהמה וחיה נעשין חליפין הואיל ואדם משתמש בהם יש לומר שאף המטבע היה בדין זה אלמלא בטול הצורה ואם כן אע"פ שיצאו פירות הוצרך להוציא מטבע ואם כדברי גדולי הרבנים שדעתם שכל שאינו כלי ממש אינו עושה חליפין הרי פירות ומטבע ובעלי חיים בחדא מחתא נינהו ומה הוצרך להוציא מטבע אחר שיצאו פירות ועוד ראיה ממה שאמרו בפרק המדיר המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה ומדנקט בפרה וחמור מחליף אלמא בהמה בחייה נעשית חליפין ואם תפרשה על הדרך האמור ביש דמים שהן כחליפין כמו שיתבאר מכל מקום היה לו להקשות ממנה לרב נחמן ולתרץ כן ועוד שהרי אמרו שם המחליף פרה בחמור וילדה ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את חמורו עד שמת חמורו על בעל החמור להביא ראיה שקיים היה באותה שעה ואלמלא שהבהמה בחייה נעשית חליפין אין זה כלום אלא שמכל מקום קשה לי לפרש היאך אדם מצוי להחליף בשר חמור בשור ואפשר אגב גרירת בשר שור בפרה נקט בשר חמור בשור ומכל מקום גדולי קדמונינו גורסין שור בפרה וחמור בשור וקורין אותה פירות מדכתוב ופרי בהמתך וכן שבענין מעשר קראוה פרי מפרי אלא שמכריעין לומר דוקא בבהמה שאינה בת מלאכה:

ולענין פסק למדת שלדעת כל הפוסקים אין מטבע נעשה חליפין ולא פירות אבל בהמה בחייה לדעת גדולי הרבנים אין נעשית חליפין ולדעת גדולי הפוסקים נעשית חליפין ולדעת גדולי קדמונינו אותן שאין עומדות למלאכה אם מחמת קטנן אם מחמת ישנן אם מחמת פטומן אין נעשות חליפין והעומדות למלאכה נעשות חליפין והדבר נאה אלא שיש כאן נתינת דבר לשיעורין ומתוך כך אנו מסכימין לדעת גדולי הפוסקים כפשוטן של שמועות:

בד"ה כיצד החליף כו' אבל ללוי קשה היאך יפרש לוי החליף שור כו' עכ"ל מלשון חליפין דקתני ברישא ובעלמא דקרי ליה חליפין ל"ק להו ללוי דמפרש ליה שם בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה אבל מלישנא דהחליף שור בפרה וחמור בשור משמע כמשמעו שור תחת הפרה וחמור תחת השור ואהא קאמרי דמ"מ אור"י דיש לפרש החליף כו' והלשון הכא קצת דחוק ובתוס' בפרק הזהב מבואר יותר המחליף פרה בהנאת קבלת חמור וכן החליף שור כו' עכ"ל גם כתבו שם דלפי זה הא דקתני לעיל כיון שזכה זה נתחייב כו' בין אי גרסינן זה שני או ל"ג ליה יש לפרשו כמו לרב כיון שזכה זה פירוש המוכר בהנאה שקבל ממנו כו' ע"ש וק"ל:

גמרא ומה סוטה שלא ניתנה ליתבע בעד אחד מגלגלין ממון שניתן ליתבע בעד אחד כו' ויש לדקדק דטפי הו"ל למימר דבממון איכא שבועה אפילו בתביעת עצמו שלא על פי עד כלל כגון במודה במקצת ושבועת שומרין. מיהו לענין שבועת מודה במקצת אפשר דעד אחד אלים ליה טפי דאשכחן כה"ג בסוטה דאין משביעה ע"פ סתירת עד אחד משא"כ שבועה דמודה במקצת לא אשכחן דכוותה בסוטה ומודה במקצת מילתא אחריתא היא בממון מטעמא דאשתמוטי אשתמיט כדאיתא בכמה דוכתי משא"כ משבועת שומרין ודאי ה"מ לאתויי דאפי' בטענת עצמו שלא ע"פ עדים כלל אשכחן דנשבע ואפילו בטענת שמא דשבועת שומרין טענת שמא היא. והנראה מזה דאפ"ה אלים ליה טפי לומר דאפילו בעד אחד שלא ע"פ שום טענת עצמו מצינו שבועה בממון כמו שפסק הרי"ף ז"ל הובא בח"מ סי' ע"ה בטוענו ע"פ עד אחד שאמר פלוני אמר לי שנטלת משלי נמי איכא שבועת התורה ומכאן ראיה לדבריו ועיין בחידושי הריטב"א שכתב בענין אחר ועי"ל דמשבועת השומרין לא פסיקא ליה דאיכא למימר דשבועת השומרין דקרא היינו דוקא שהפקיד אצלו בעדים דוקא וא"כ איכא רגלים לדבר כמו בסוטה כדאיתא בשבועות פרק כל הנשבעין ואע"ג דמסקנא לא קיימא הכי מ"מ לא פסיקא מש"ה אלים ליה לאתויי משבועת עד אחד דאשכחן דכוותיה בסוטה דאין נשבעין כן נ"ל ודו"ק:

(קונטרס אחרון) דף כח גמרא מה סוטה שלא ניתנה לתבעה בע"א מגלגלין ממון כו' וכתבתי דמסוגיא זו יש להביא ראיה למה שפסק הרי"ף ז"ל הובא בח"מ סי' ע"ה דבטוענו ע"פ ע"א כגון שאמר פלוני אמר לי שמטלטלין אלו שלי נמי איכא שבועת התורה ועיין בפנים:

משנה כל הנעשה דמים באחר כו' כל הסוגי' פירשתי יפה בפ' הזהב כי שם עיקר מקומה ואין צורך לכפול הדברים מ"מ אבא בקצרה בראשי פרקים שכתבתי שם דשני מיני חליפין יש חליפין דקניין סודר דהדר למארי' וע"י חליפין דשוה בשוה כגון האי דמשנתינו אלא דחליפין דקנין סודר לכ"ע לא למדנו אלא מדברי קבלה דבועז וגואל משא"כ חליפין דשוה בשוה תליא בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דמייתי נמי בשמעתין דלר"י דכסף קונה מן התורה א"כ ילפינן דשוה בשוה נמי מן התורה דהא קיימא לן דשוה כסף ככסף וקי"ל נמי דאפי' בדלא קיצי נמי מקרי שוה כסף כדאיפסק הלכתא לעיל דשיראי לא צריכי שומא וכמו שהארכתי לעיל במקומו ונהי דלרבי יוחנן נמי מדרבנן מעות אינו קונה היינו משום טעמא דנשרפו חיטך בעלייה מ"מ בשוה כסף לא שייך האי טעמא דדא ודא אחת היא וא"נ אינו קונה שייך האי טעמא גופיה וא"כ כיון דקנין זה מדאורייתא הוא ואין צורך לדברי קבלה מש"ה לכ"ע מהני אפילו בפירי ובעלי חיים וכדאיתא להדיא בתוספתא דמכילתין דהחליף מטלטלין במטלטלין ומטלטלין במקרקעי קונין זה את זה והיינו מטעמא דפרישית בתורת כסף לבד ממטבע דאינו קונה מדרבנן בתורת כסף ובזו הסברא פירשתי כל הסוגיא ליישב שיטת הש"ס ונתיישב גם כן כל השקלא וטריא דשמעתין במאי דקאמר ולריש לקיש דאמר משיכה מפורשת כו' ולא קאמר הניחא לר' יוחנן אלא לריש לקיש מאי איכא למימר כדקאמר בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת אלא דלעיל היינו דוקא למאי דס"ד מעיקרא משא"כ קושיא דר"ל מיירי בכל גווני דע"כ כרב ששת סבירא ליה משום דאל"כ תיקשי מתניתין לר"ל ודי בהערה כזו למבין וע"ש בארוכה:

גמ' רשע יורד ע' תענית ד' ז ע"ב תד"ה מותר לקרותו:

שם לחייו עי' ערוך ערך חי: