Commentary page

Kiddushin 21a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Kiddushin 21a

Kiddushin 21a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 507 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

הא רבנן דלא יהבי טעמא לקרא ואמרי דהורע כחו בחדא מילתא הורע נמי במילתא אחריתא בר מהיכא דגלי ביה קרא ובבתי ערי חומה גמרינן גאולה גאולה משדה אחוזה והא דקא אמינא דבית בעיר חומה לוה וגואל כו' לר"ש קאמינא דיהיב טעמא לקרא:

תני חדא המוכר בית בעיר חומה לוה וגואל כו':

איכא למיפרך בהא מתניתין דאצרכה קרא למקדיש שילוה ויגאל משום דהא אתיא ליה מדינא של מוכר בית בעיר חומה שאין לוה וגואל:

מה למוכר בית בעיר חומה שכן הורע כחו לגאול לעולם משנה ראשונה ואילך:

תאמר במקדיש שיפה כחו לגאול לעולם לעולמו של יובל אם לא מכרה הגזבר דאין מתחלקת לכהנים עד היובל:

מוכר שדה אחוזה יוכיח כו' לעולם עד היובל וביובל חוזר' בלא פדיון:

אף אני אביא מקדיש לפיכך הוצרך אם גאל יגאל לומר שלוה וגואל:

23 more comments on this page.

Rashi on Kiddushin 21a · Sefaria

Tosafot

משום דאיכא למימר ע"ע הנמכר לעובד כוכבים יוכיח וא"ת ולמה לי ומצא כדי גאולתו דכתיב בשדה אחוזה למימר שאינו גואל לחצאין תיפוק ליה בק"ו מע"ע ומה ע"ע הנמכר לעובד כוכבים שיפה כחו ליגאל מיד ואפ"ה אינו לוה וגואל וגואל לחצאין כדבסמוך מוכר שדה אחוזה שהורע כחו ליגאל מיד כדכתיב במספר שני תבואות (ויקרא כ״ה:ט״ו) אין דין שאין לוה וגואל וגואל לחצאין וי"ל דאדרבה אית לן למימר איפכא ומה מקדיש שהורע כחו ליחלק לכהנים ביובל ואפ"ה לוה וגואל וגואל לחצאין מוכר שיפה כחו שחוזרת לבעלים ביובל אינו דין שלוה וגואל וגואל לחצאין וכ"ת מה למקדיש שיפה כחו ליגאל מיד תאמר במוכר שהורע כחו ליגאל מיד מ"מ בתי החצרים שיפה כחן ליגאל מיד מצינו למיגמר מהאי ק"ו ולהיות לוה וגואל וגואל לחצאין ומאחר דחזינן בבתי החצרים שדה אחוזה נמי מפקי' ליה להאי דינא דתרוייהו בחד פרש' כתיבי על שדה הארץ יחשב ולהכי איצטריך ומצא כדי גאולתו דכתיב במוכר שדה אחוזה לומר שאינו לוה וגואל וגואל לחצאין דס"ד למילף ממקדיש כדפרישית ומהשתא ילפינן נמי בתי החצרים מיניה שאין לוה וגואל וגואל לחצאין:

מאי בכל לכתוב גאולה תתנו לארץ ושמעינן שדה אחוזה לקובעו חובה ובתי החצרים בכלל וא"ת לימא דאתי לרבות עבד עברי ויש לומר דמשמע ליה דאתי לרבויי מידי דגאולת קרקע כדכתיב ובכל ארץ משמע דוקא ארץ מרבינן:

Tosafot on Kiddushin 21a · Sefaria

Rashba

משום דאיכא למימר עבד עברי הנמכר לגוי יוכיח שיפה כחו לגאול מיד כו'. ואם תאמר אם כן אמאי לא גמיר מעיקרא דדינא מעבד עברי דלית ליה פירכא. יש לומר דמעיקרא בעי למילף קרקע מקרקע, וכי לא קם ליה דינא יליף ליה מעבד עברי.

ההוא לקובעו חובה ואליבא דר' אליעזר תמיהא לי ולילף מינה אליבא דר' יהושע דהלכתא כותיה, דר' יהושע נמי אית ליה ההוא ברייתא כדמשמע בסמוך דאמרינן ההוא לקובעו חובה, וזו אפילו לר' יהושע, ועל כרחין לדידיה לרבות בתי ערי חומה קאמר דבתי חצרים בהדיא כתיבי. ויש לומר דלר' יהושע לא דרשינן מיניה לרבות בתים כלל, אלא לרבות עבד עברי הנמכר לגוי. ואינו מחוור כלל דהיכי אפשר דקרא דכתיב (ויקרא כח, כד) בכל ארץ אחוזתכם ואנן אמרינן דלא מרבי קרקע אלא עבד עברי ויותר קשה דמי הזקיקו לרב ששת לדחוקי כולי האי.

כדאמר רב נחמן בר יצחק הקרוב קרוב קודם פירש רש"י דגבי שדה אחוזה כיון שלא פירש הקרוב קרוב קודם כי הכא דפריש דודו ברישא והדר בן דודו ואם לאו משאר בשרו, כתב כאן יגאלנו יגאלנו לרבות כל הגאולות שיהיו כסדר הזה. וקשיא לי דהא גבי נחלות דכתיב (במדבר כז, יא) לשארו הקרוב אליו ודרשינן (ב"ב קי, ב) הקרוב קרוב קודם. ומסתברא דהכי פירושו דאי משום ובא גואלו הקרוב אליו הוה אמינא הקרוב שיש בידו ספק לגאול קודם, ואפילו היה בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד בן דודו קודם, דהכי כתיב (ויקרא כה, כה) ובא גואלו הקרוב אליו וגאל מי שיש בידו ספק לגאול, אבל השתא דכתיב יגאלנו רבה כל הגאולות לעכב שיהיו דוקא כסדר הזה, ואם בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד אינונגאל.

Rashba on Kiddushin 21a · Sefaria

Ritva

רבי אליעזר אומר וגאל את ממכר אחיו חובה פי' והא דכתיב כי לא יהיה לו גואל מיירי כשהקרוב יותר עני היה וקי"ל הקרוב קודם וכיון דכן הקרוב פטור מפני עניותו והשאר פטורים מפני שהם רחוקים:

בשלמא למ"ד לרבות בתי ערי חומה היינו דכתיב בכל פי' דאיצטריך רבויא דהא אינו דומה לו בגאלתו לגאל בשנה שנייה אלא למאן דאמר לרבות בתי החצרים מאי בכל כלומר למה לן קרא לרבותם דבלאו הכי נמי הוי במשמע דלהוי דיני' כשדה אחוזה כיון דדמי ליה בצדדין אחרים וכדכתיב על שדה הארץ יחשב:

Ritva on Kiddushin 21a · Sefaria

Meiri

הקדיש בית בבתי ערי חומה אם גאלו אחר מיד ההקדש כיון שעלתה לו שנה משעה שגאלה נחלט מיד ביד הפודה ואם לא גאלו אחר הרי זה נפדה לעולם ואם הקדיש בבתי ערי הכהנים נפדה לעולם ואם גאלה אחר מיד גזבר והגיע יובל והוא ביד הפודה הרי זה חוזר לבעלים ביובל:

המוכר בית במקום שאינו מוקף חומה והוא הנקרא בתי החצרים הרי זה גואל מיד ואם לא גאל מיד רשאי לגאול עד היובל וגורע לו לפי השנים שעברו ואם לא גאלו הרי הוא חוזר ביובל בלא דמים כשדות שנאמר על שדה הארץ יחשב ונגאל בקרובים אבל אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין:

כל שביארנו בשדות ובתים שהוא נגאל בקרובים אין זה חובה עליהם אלא שאם רצו לגאול גואלים על כרחו של מחזיק והוא שאמרו וגאל את ממכר אחיו רשות ואם באו שנים לגאול הקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו או אחד מאחיו יגאלנו:

נמצא שומת הדברים שמוכר שדה אחזה יש בו ששה דינין שלשה לחומרת המוכר ושלשה לקולא אותם שהם לחומרא שאינו נגאל בפחות משתי שנים ושאינו לוה וגואל ושאינו גואל לחצאין ואותם שהם לקולא שמשעברו שתי שנים פודה עד היובל בגירעון כסף לפי שנים שעמדה ביד הלוקח וכן שנגאל בקרובים וכן שאם לא נגאלה חוזרת לבעלים ביובל מוכר בית בבתי ערי חומה יש בו שבעה דינין אחד לקולא והוא שיכול לפדותה מיד וששה לחומרא והם שאם בא לגאול אינו מגרע כלום ושאינו נגאל בקרובים ושאינו לווה וגואל ושאינו גואל לחצאין ושאם לא נגאל בתוך שנה נחלט ושאינו יוצא ביובל ר"ל שאם פגע יובל בתוך שנתו אינו חוזר עד שיגאלנה למוכר בתוך שנתו מוכר בית בבתי ערי החצרים כל דינו כשדה אחזה כדכתיב על שדה הארץ יחשב חוץ מאחת והוא שבזו גואל מיד עד היובל ומכל מקום כשהוא גואל וגורע נחשוב לפי השנים שעברו ואם לא נגאלה חוזרת ביובל ואינו לוה וגואל ולא גואל לחצאין זהו דין מכירה בשלשתם מקדיש שדה אחזה יש בו ששה דינין אחד לחומרת המקדיש וחמש לקולא אותם שהם לקולא שאם בא לגאול גואל בגירעון כסף שקל ופנדיון בכל שנה לבית זרע חומר שעורים ושאם בא לגאול מיד רשאי ושלווה וגואל ושגואל לחצאין ושאם מכרה לבנו של מקדיש הרי הוא כמי שגאלה הוא להיותה חוזרת לו ביובל ואותה שהיא לחומרא שאם לא גאלה הוא או בנו מתחלקת לכהנים ביובל הן בדמים אם לא מכרה הגזבר לאחר הן שלא בדמים אם מכרה לאחר מקדיש בית בבתי ערי חומה גואל מיד ולעולם ר"ל אפילו אחר היובל ובלא שום גירעון ואם גאלה אחר מיד הגזבר כל שעברה שנה משעה שגאלה נחלטה ביד הפודה מקדיש בית בבתי החצרים נפדה לעולם אף לאחר היובל ואם גאלה אחר מיד הגזבר חוזרת לבעלים ביובל ופרטי דברים אלו יתבארו בכל דיניהם במסכת ערכין בע"ה ומכל מקום כל שתדע הקדמות אלו סוגית הגמרא פשוטה היא:

ומה שאמרו בה בשלמא למאן דאמר לרבות בתי ערי חומה היינו דכתוב בכל פירושו דמדלא כתיבה בהו גאלת קרובים כלל איצטריך רבוייא דבכל דכל לרבוייא אתיא לרבויי מאי דלא איכתיב כלל אלא למאן דאמר לרבות בתי חצרים הא מדכתיב בה גאלת קרובים מדכתיב על שדה הארץ יחשב מסתייה לאשמועינן קדימת קרוב דלימא גאלה תתנו ומאי בכל ובחדושין ותוספות נתחבטו בה ללא צורך:

זה שביארנו במקדיש שדה אחזה שהוא נגאל לחצאין יש אומרים לא שיהא יכול לומר לו הי לך חצי המעות והחזר לי חצי שדי שאף הוא אומר שדה שלם לקחתי ולא חצי שדה אין זה אלא כממשכן שדה לחברו שאינו יכול לפדות חציו בחצי דמיו ואף בשתי שדות בהלואה אחת כן כמו שיתבאר בבתרא פרק כור בשמועת בטלה מחלקת ואף במטלטלין כן כמו שאמרו כור בשלשים יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה אלא זה שאמרו גואל לחצאין פירושו שיתן חצי הדמים הראויים לו לפי הזמן שעד היובל והלה אוכלו חצי השנים שעד היובל ומחזיר את כלו זהו דעת קצת רבנים והוא שבפירושי בבא בתרא פירשו בשמועת בית כור שהיו בה נקעים במה שהקשו בה נהי דבהדי ארעא לא קדישי ליקדשו באפיה נפשיהו כלומר נהי שאינן בכלל השדה לענין פדיון יפדו בפני עצמן לחשבון בית זרע חמר שעורים דכיון דעל כרחך קדושים הם בכלל השדה דלא עדיפי מבור וגת שהקדיש את כלם ליקדשו באפי נפשיהו ליפדות בחשבון חומר שעורים בחמשים שקל כסף ויגאלו בפני עצמן אלמא אין נגאלין בפני עצמן ומפני שדין גאלה לחצאין אינה אלא לפי שנים ומכל מקום בשמועת בתי ערי חומה במה ששאלו בה בסוגיא זו אם נגאל לחצאין אם לאו פירשו גדולי הרבנים נגאל לחצאין דאי יהיב פלגא דמיה בתוך שנה מיפריק פלגיה ופירשו בענין נקעים נמי נהי שאין נפדין לחשבון בית זרע חמר שעורים מחמת השדה מפני שאין מצטרפין עמו מכל מקום יפדו לחשבון זה מחמת עצמן ומאי נפקא מינה אם נמכרין עמה אם לאו ומכל מקום אנו פירשנוה שאע"פ שגואל לחצאין מכל מקום אין לו לפדות את היפה ולהניח את הנקעים:

Meiri on Kiddushin 21a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תד"ה משום דאיכא כו' וא"ת ול"ל ומצא כדי גאולתו וגו' תיפוק ליה בק"ו מע"ע כו' וי"ל דאדרבה כו' עכ"ל יש לדקדק דמשמע לעיל לרבנן בבתי ערי חומה דאינו נגאל לחצאין אתיא מגזירה שוה דגאולתו הא איכא למילף מהאי ק"ו ומה ע"ע הנמכר לעובד כוכבים שיפה כחו ליגאל בשנה שניה אינו לוה וגואל לחצאין בתי ערי חומה שהורע כחו ליגאל בשנה שניה אינו דין שאינו לוה וגואל לחצאין דבתירוצם שכתבו גבי שדה אחוזה איכא למימר ק"ו איפכא ממקדיש שנגאל לחצאין לא מיתרצא הך שהרי לא יפה כחו בבתי ערי חומה לחזור לבעלים ביובל וי"ל דקושטא הוא למאי דמסיק דע"ע יוכיח בתי ערי חומה נמי מהאי ק"ו דע"ע נפקא ולא מגזירה שוה דגאולתו גאולתו והוא דחוק ודו"ק:

בא"ד מ"מ בתי החצרים שיפה כחו ליגאל מיד כו' עכ"ל הקשה מהר"י אב"ן לב הא איכא למיפרך ע"ע יוכיח דנגאל מיד ואינו נגאל לחצאין ובהך פירכא נתבטל הק"ו האחרון ונתחזק הראשון והדרא קושיין לדוכתה עכ"ל ונראה לי לתרץ דלק"מ דמאי דקאמרינן לעיל גבי ע"ע נגאל כולו ולא לחצאין לאו מיתורא קדריש אלא ממשמעו מיהו אי איכא גזירה שוה או ק"ו דנגאל לחצאין ואפקיה ממשמעות אזלינן בתר ההוא ק"ו או גזירה שוה אלא דלעיל בתר משמעו אזלינן דאינו נגאל לחצאין משום דגזירה שוה גאולתו גאולתו משדה אחוזה מסייע ליה ותדע דהא רב הונא בר חיננא דמבעיא ליה מעיקרא בע"ע והשיב לו רב ששת מדכתיב ונגאל כולו ולא חציו מאי קמבעיא ליה איהו גופיה בתר הכי בבתי ערי חומה אי יליף גזירה שוה משדה אחוזה דאינו גואל לחצאין תפשוט ליה דע"כ לא יליף גאולתו גאולתו משדה אחוזה מדאיצטריך למכתב ונגאל בע"ע אלא ע"כ ונגאל לאו יתורא הוא אלא משמעות דקרא הוא כך כולו ולא חציו וגלי לן על גזירה שוה דגאולתו משדה אחוזה והשתא קמיבעיא ליה שפיר גם בבתי ערי חומה כיון דגלי קרא בע"ע דיליף גזירה שוה משדה אחוזה ה"נ נילף גזירה שוה בבתי ערי חומה א"ד היכא דגלי גלי והשתא התוספות דהכא דלא אסקי אדעתייהו אכתי דנילף ק"ו איפכא ממקדיש הקשו שפיר דאי נמי לא הוה כתיב בשדה אחוזה דאינו נגאל לחצאין מכל מקום בעבד עברי הוה ידעינן ליה ממשמעותיה מדכתיב ונגאל כולו ולא חציו ואם כן נילף מיניה בק"ו שדה אחוזה כמ"ש התוס' ואהא תירצו שפיר דאי לאו קרא בשדה אחוזה דאינו נגאל לחצאין הוה ילפינן ממקדיש בק"ו בשדה אחוזה ובתי החצרים דנגאל לחצאין וליכא למימר דע"ע יוכיח דע"ע גופיה נילף בהאי ק"ו ממקדיש דנגאל לחצאין ולאפוקי ממשמעותיה דנגאל ואדרבה השתא גזירה שוה דגאולתו גאולתו בע"ע משדה אחוזה הוה מסייע לק"ו ממקדיש דנגאל לחצאין ותו לא מידי ודו"ק:

בא"ד ומהשתא ילפינן נמי בתי החצרים מיניה שאינו לוה וגואל לחצאין עכ"ל ק"ק לפ"ז אמאי לא נקט לעיל בברייתא האי ק"ו מקדיש מבתי ערי חצרים שאינו לוה וגואל לחצאין דהשתא ליכא למיפרך תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל מיד דהא בתי ערי החצרים נמי יפה כחן ליגאל מיד והוה האי ק"ו חדא מחדא וקרקע מקרקע דליכא למימר דניחא למילף שדה משדה דהיינו מקדיש שדהו משדה אחוזה דהא ע"כ צריך למימר בתי ערי חומה יוכיח דלא הוה שדה משדה אלא קרקע מקרקע ודו"ק:

בד"ה מאי בכל כו' ושמעינן שדה כו' ואם תאמר לימא דאתי לרבות ע"ע וי"ל דמשמע כו' עכ"ל ביאור דבריהם דמקשינן דבכל ריבויא הוא ומשמע דלא אתי אלא למילתא חדתא ולקובעו חובה גבי שדה אחוזה לא מלתא חדתא היא דמיתורא דקרא גופיה גאולה תתנו וגו' נמי הוי שמעינן ליה בלאו רבויא דבכל ואהא קשיא להו דאכתי נימא דשדה אחוזה ובתי חצרים קאמר בברייתא לרבות לקובעו חובה מיתורא דקרא גופיה ומרבויא דבכל מרבינן ע"ע ואהא תירצו דמשמע ליה דלא אתי לרבויא אלא מלתא חדתא ועכ"פ מרבה נמי גאולת קרקע דהיינו בתי ערי חומה מיהו מרבינן נמי מיניה אף ע"ע הנמכר לישראל דהוי נמי מילתא חדתא אע"ג דלא הוי גאולת קרקע ולקמן שכתבו התוס' בד"ה לקובעו חובה כו' והכא לא שייך לאקשויי מאי בכל דהא לא כו' יש לדקדק ומאי קושיא דהא לקמן קיימינן דבתים דקתני היינו בתי ערי חומה וא"כ נימא דמשום בתי ערי חומה נקט רבויא דבכל דהוי קרקע ואגב מרבינן נמי ע"ע כמ"ש הכא דאיכא למימר דה"א דלא קאמרינן הכא הכי אלא למאי דבעי למימר דע"ע היינו נמכר לישראל דמלתא דחדתא היא אבל בנמכר לעובד כוכבים לקובעו חובה כיון דלאו מלתא חדתא היא לא ה"ל לרבויי ברבוי דבכל כדמקשינן גבי שדה אחוזה ואהא תירצו דלא דמיא דבשדה אחוזה לקובעו חובה כיון דביה איירי קרא לא שייך לרבויי לקובעו חובה ממלת בכל משא"כ הכא בנמכר לישראל כיון דלא נכתב בהאי ענינא איכא למימר שפיר לרבויי מבכל אף לקובעו חובה ותו לא מידי ומהר"י אב"ן לב נתקשה בזה לאין צורך ודו"ק:

Chidushei Halachot on Kiddushin 21a · Sefaria

Penei Yehoshua

בא"ד אבל הך ברייתא דקאמר דאינו לוה כו' דה"נ קאמר לעיל שיכול עכ"ל. ולענ"ד לפמ"ש בלשון הגמרא יש ליישב קושיית התוס' דמה"ט גופא לא מצי לאוקמי להך ברייתא כר"ש דא"כ לא הוי צריך להאריך ולומר שיכול דהא בלא"ה שפיר איצטריך האי קרא דאם גאל לר"ש לאשמעינן דבהכי תליא מילתא דבכל מקום שהורע כחו יפה כחו אבל למאי דמוקי לה כרבנן אתי שפיר דאילו לא נאמר קאמר כדפרישית:

גמרא א"ל רבינא משום דאיכא למימר ע"ע הנמכר לעובד כוכבים יוכיח מכאן קשה טובא על שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק דע"ע הנמכר לעובד כוכבים לוה וגואל וגואל לחצאין ונהי שכתבו מפרשי דבריו הטעם משום דפסק כאביי דאמר לעיל את"ל דנגאל לחצאין משמע דהכי ס"ל ולית ליה האי דרשא דונגאל כולו ולא חציו ופסק כאביי דבתראה הוא לגביה דרב ששת מ"מ הא רבינא בתראה טפי וקאמר הכא להדיא דע"ע אינו נגאל לחצאין ועוד דברייתא לא מתרצא אלא בהכי. אמנם למאי דפרישית לעיל יש ליישב דהרמב"ם ז"ל סובר דהא דמפרש רבינא דאיכא למימר ע"ע יוכיח היינו נמי אילו לא נאמר במקדיש אם גאל יגאל דא"כ הוי פשיטא לן בע"ע דאינו נגאל מג"ש דגאולתו משדה אחוזה דג"ש גמורה היא וה"א דאין ג"ש למחצה משא"כ השתא דכתיב במקדיש דנגאל לחצאין ילפינן ע"ע ק"ו ממקדיש הדיוט מהקדש וכ"ש דע"ע נמי יפה כחו ואתי ק"ו אפקה מג"ש דגאולתו דלא דרשינן לה אלא לקולא ולא לחומרא כדבעי רב הונא ב"ח והוי סבר נמי אביי כן כנ"ל נכון ביישוב שיטת הרמב"ם ז"ל ודו"ק:

(קונטרס אחרון) דף כא גמרא א"ל רבינא משום דאיכא למימר ע"ע הנמכר לעכו"ם יוכיח. וכתבתי דמכאן קשה טובא על הרמב"ם ז"ל שפסק דע"ע הנמכר לעכו"ם לוה וגואל לחצאין וכתבו מפרשי דבריו דפסק כאביי דאמר לעיל את"ל דנגאל לחצאין אכתי קשה מדרבינא דבתראה הוא לגבי אביי וכתבתי ליישב ועדיין צ"ע:

תוספות בד"ה משום דאיכא למימר כו' מ"מ בתי החצרים שיפה כחן כו' עכ"ל. והקשה מהרי"ן לב הא איכא למיפרך ע"ע יוכיח והדרא קושייא לדוכתא ועיין מה שתירץ מהרש"א ז"ל ולע"ד דבריו דחוקין במה שכתב דנגאל כולו ולא חציו לאו משמעות גמור הוא והיכא דאיכא ק"ו מפקינן לה מהאי משמעות דסוגיא דשמעתין לא משמע הכי וכ"ש כי הא לא הוי שתקי התוס' לפרושי לכך נלע"ד דס"ס כיון דלענין ב"ח איכא למילף ממקדיש ואיכא למילף מע"ע אית לן למימר דכל חד תיקו אדוכתיה והדרינן לסברא דבתי ע"ח נגאל לחצאין כדאשכחן בכל מקום דהיכא דלא גלי נגאל לחצאין כמ"ש הרשב"א ז"ל דבכל מקום במשכון מיקרי פרעון לחצאין וכ"ש למאי דפרישית דלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש סברא אלימתא היא כדאיתא להדיא במשנה דערכין זה חומר בהדיוט מהקדש לענין גאולת חצאין כן נ"ל ומה שהקשה מהרש"א ז"ל בשיטת התוספות מאי איצטריך בבתי ע"ח למילף מגאולתו נילף מע"ע בק"ו וע"ש ולענ"ד לק"מ דסוף סוף כיון דגלי רחמנא במקדיש דנגאל אית לן למימר בכ"מ דנגאל משום האי סברא דלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש כדפרישית:

שם בעא מיניה רב הונא ב"ח מרב ששת כו' מה שדה אחוזה אינו נגאל לחצאין כו' ופרש"י דאליבא דרבנן קבעי ליה. ואף למאי דפרישית לעיל דרב ששת פשיט דממדרשו של ר"ש נשמע לרבנן מ"מ איכא למימר דלבתר דשמיעא ליה הנך ברייתא דמייתי סתמא דתלמודא דתני חדא דאינו נגאל הדר ביה ועי"ל דהאי איבעיא דהכא ודלעיל כחדא בעי להו רב הונא ב"ח מרב ששת אלא דהש"ס קבע לכ"א בפני עצמו כדי לאתויי השקלא וטריא אכל חדא וחדא וכה"ג מצינו טובא וכן צריך לפרש ג"כ לפי שיטת מהרש"א ז"ל שכתב לעיל דלקושטא דמילתא הא דאין נגאל לחצאין בבתי ע"ח לא ילפינן מג"ש דגאולתו אלא בק"ו מע"ע וה"ק רב הונא גופא דמגאולתו ילפינן אף לבתר דמייתי האי ברייתא דלעיל דאותיב לרב ששת אע"כ כדפרישית ודו"ק:

שם אלא למ"ד בתי חצירים מאי בכל הא ודאי דאקרא לא קשיא ליה מאי בכל דאיצטריך לרבות ע"ע והיינו דלא מקשינן מיניה לר' יהושע מאי בכל אלא עיקר הקושיא אלישנא דברייתא דמשמע דמריבויא דבכל מרבה בתים וע"ע דאי מפשטא דקרא דבכל גאולה תתנו הו"ל לאתויי שדה אחוזה גופא דמרבינן לקבעו חובה מהאי קרא אע"כ לתנא דברייתא לא תני אלא מאי דמרבינן מבכל והיינו דלא תני שדה אחוזה דהאי לאו מבכל ילפינן אלא מגאולה תתנו וא"כ מקשה שפיר דהא בתי חצירות נמי לאו מבכל ילפינן לקבעו חובה אלא מגאולה תתנו דבתי חצירות ושדה אחוזה חדא מילתא היא דכתיב על שדה הארץ יחשב כן נ"ל ברור ונתישב' קושיי' התוס' והרשב"א ז"ל בחידושיו שהקשה אליבא דר' יהושע ועיין במהרש"א ועוד אבאר בסמוך:

שם איתיביה אביי ת"ל יגאלנו כו' מאי לאו בתי ע"ח וע"ע לא בתי חצירות ושדה אחוזה. נראה דסברת המקשה דקאמר מאי לאו בתי ע"ח וע"ע היינו דלמאי דלא סליק אדעתיה הא מילתא דלקרוב קרוב קודם אתא א"כ ע"כ דריבויא דקרא לענין עיקר גאולת קרובים אתא וע"כ היינו בתי ע"ח וע"ע הנמכר לישראל דכולקו אינך בהדיא כתיבי עיקר דין וממילא דלית ליה מיעוטא דיגאלנו לוה ולא לאחר דהא כולהו איצטריכו חד לגופא ותרי לרבויי משא"כ לסברת התרצן דאיצטריך לקרוב קרוב קודם א"כ חד לגופי' וחד לב"ח ושדה אחוזה וחד למעט ע"ע הנמכר לישראל דיגאלנו לזה ולא לאחר דלריבויא ליכא למימר בע"כ הנמכר לישראל כיון דלא אשכחן עדיין עיקר הדין וא"כ לא הוי הריבוי דומיא דאינך כמ"ש התוס' לקמן אלא דאכתי לפ"ז לשון הברייתא אינו מדוקדק דהא קתני מה ת"ל יגאלנו ג' פעמים לרבות משמע מיהא דתרתי לריבוי וחד לגופא ולולי דברי התוס' היה נ"ל דמיעוטא דיגאלנו לזה ולא לאחר לאו מעיקר קרא יתירא ילפינן אלא מדכתיב יגאלנו ולא כתיב יגאל ממילא משמע לזה ולא לאחר ולפ"ז א"ש לישנא דברייתא דלענין קרוב קודם איצטריכו תרי ריבויי חד לשדה אחוזה וחד לבתי חצירות דאע"ג דכתיב על שדה הארץ יחשב סד"א דדוקא לענין עיקר גאולה איתקשו בתי חצירות לשדה אחוזה ולא לגאולת קרובים דכיון דכתיב יגאלנו לזה ולא לאחר משמע דממעט כולהו אלא היכא דגלי לרבויי מש"ה איצטריך תרי ריבויי לרבויי בתי חצירות כן נ"ל נכון לולי שהתוספות לא כתבו כן:

שם כי תיבעי אליבא דרבנן כו' ויש לדקדק למאי דמסקינן לעיל דף ט"ו ע"ב דמאן תנא דפליג אדרבי ר"י הגלילי ור"ע דמפקי באלה לדרשא אחריתא א"כ ע"כ ס"ל דנמכר לישראל נגאל באלה ומש"ה מייתר להו באלה דאי ס"ד דאין נגאל באלה הא איצטריך באלה לאשמעי' דנמכר לעובד כוכבים אינו נגאל בשש כדרבי אע"כ דבהכי פליגי רבי ורבנן ואפשר דמשמעות דורשין איכא איכא בינייהו:

1 more comments on this page.

Penei Yehoshua on Kiddushin 21a · Sefaria

Original text

Segment 1

הָא רַבָּנַן, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן.

This second baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita , which teaches that one can borrow money and redeem the house and partially redeem it, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

Segment 2

תָּנֵי חֲדָא: לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין, וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין. לָא קַשְׁיָא, הָא רַבָּנַן, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן.

The Gemara states: It is taught in one baraita with regard to the houses of walled cities: One can borrow money and redeem it, and one can partially redeem it, and it is taught in another baraita : One cannot borrow money and redeem it, nor can one partially redeem. Apparently, there is a contradiction between these two baraitot . The Gemara answers as above: This is not difficult. This baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

Segment 3

(סִימָן: חָרַשׁ חָבַשׁ זְמַן)

The Gemara provides a mnemonic device for the names of the Sages who raise the dilemmas cited below and those to whom the questions are addressed: Ḥeresh , ḥavash , zeman . They allude to the following interlocutors: Ḥeresh alludes to Rav Aḥa, son of Rava, and Rav Ashi; ḥavash alludes to Rav Aḥa Sava and Rav Ashi; and zeman alludes to Mar Zutra, son of Rav Mari, and Ravina.

Segment 4

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְמוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה – שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחוֹ לִיגָּאֵל לְעוֹלָם, תֹּאמַר בְּמַקְדִּישׁ – שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל לְעוֹלָם!

Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: The comparison detailed earlier (20b) between one who sells a house and one who consecrates a field, can be refuted as follows: What is unique about one who sells a house among the houses of walled cities is that his power is diminished, in that he is not able to redeem it forever, since he cannot redeem it after a year has passed (see Leviticus 25:30). Shall you say the same with regard to one who consecrates his field, as his power is enhanced in that he is able to redeem forever?

Segment 5

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא סָבָא לְרַב אָשֵׁי: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר נֶיהְדַּר דִּינָא, תֵּיתֵי בְּמָה הַצַּד: מוֹכֵר שְׂדֵה אֲחוּזָּה יוֹכִיחַ, שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל לְעוֹלָם וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין. מָה לְמוֹכֵר שְׂדֵה אֲחוּזָּה, שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחוֹ לִיגָּאֵל מִיָּד. מוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה יוֹכִיחַ.

Rav Aḥa Sava said to Rav Ashi: The comparison is valid, because it can be said that the argument returns, as one can learn in a different manner. Let this matter be derived by an analogy derived from the common factor of two sources: The halakha of one who sells an ancestral field can prove it, as his power is enhanced in that he is able to redeem the field forever, and he cannot borrow money and redeem it, and he cannot partially redeem it. And if you say: What is unique about one who sells an ancestral field is that his power is diminished in that he is not able to redeem it immediately, the case of one who sells a house from among houses of walled cities can prove otherwise. Although one can redeem the house immediately, he cannot borrow money and redeem it, nor partially redeem it.

Segment 6

וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁנִּגְאָלִין, וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין, אַף אֲנִי אָבִיא מַקְדִּישׁ – שֶׁנִּגְאָל, וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין.

And the derivation has reverted to its starting point, as one could alternate the explanations for each side with their respective refutations. Ultimately, the aspect of this case, an ancestral field, is not like the aspect of that case, a house from among houses of walled cities. Their common denominator is that they can be redeemed, and one cannot borrow money and redeem them, and likewise, one cannot partially redeem them. I will also bring the case of one who consecrates his field and rule that it may be redeemed, but one cannot borrow money and redeem it, and one cannot partially redeem it.

Segment 7

אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחָם לִיגָּאֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה, תֹּאמַר בְּמַקְדִּישׁ שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה!

Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: This derivation, based on the common denominator, can be refuted as follows: What is unique to their common denominator is that their power is diminished in that they are unable to redeem the respective properties during the second year, as in neither case can they be redeemed in the second year. One who sells a house in a walled city cannot redeem it beyond the first year, while one who sells an ancestral field cannot redeem it during the first two years. Shall you say the same with regard to one who consecrated his field, as his power is enhanced in that he is able to redeem the field in the second year?

Segment 8

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי יוֹכִיחַ, שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין.

Ravina said to him that the derivation is valid because it can be said that the case of a Hebrew slave sold to a gentile can prove otherwise, as his power enhanced in that he is able to redeem himself in the second year, and nevertheless he cannot borrow money and redeem himself, and he cannot partially redeem himself.

Segment 9

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, נִגְאָל לִקְרוֹבִים אוֹ אֵין נִגְאָל לִקְרוֹבִים? ״גְּאֻלָּתוֹ״ ״גְּאֻלָּתוֹ״ מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּה גָּמַר: מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת לַחֲצָאִין וְנִגְאֶלֶת לִקְרוֹבִים – אַף הַאי נָמֵי אֵין נִגְאָל לַחֲצָאִין וְנִגְאָל לִקְרוֹבִים.

The Gemara discusses a similar matter. Rav Huna bar Ḥinnana raised a dilemma before Rav Sheshet: In the case of one who sells a house from among the houses of walled cities, can it be redeemed by relatives or can it not be redeemed by relatives? Is the ability to redeem a house limited to the seller himself? The Gemara presents the two sides of the dilemma: Does one derive the verbal analogy of “ ge’ullato ” (Leviticus 25:29) and “ ge’ullato ” (Leviticus 25:26) from an ancestral field in this manner: Just as an ancestral field cannot be partially redeemed and yet it can be redeemed by relatives, so too, this house also cannot be partially redeemed and yet it can be redeemed by relatives?

Segment 10

אוֹ דִילְמָא: כִּי כְּתִיבָא ״גְּאוּלָּה״ – בַּחֲצָאִין הוּא דִּכְתִיבָ[א], בִּקְרוֹבִים לָא כְּתִיבָ[א]? אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ נִגְאָל.

Or perhaps, when the word ge’ula is written in the case of an ancestral field, it is written with regard to partial redemption; but the word redemption is not written with regard to relatives. If so, the verbal analogy does not apply to the halakha of redemption by relatives. Rav Sheshet said to him: The house cannot be redeemed by relatives.

Segment 11

אֵיתִיבֵיהּ: ״בְּכֹל גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ״ – לְרַבּוֹת בָּתִּים וְעֶבֶד עִבְרִי. מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה? לָא, בָּתֵּי חֲצֵרִים.

Rav Huna bar Ḥinnana raised an objection to the ruling of Rav Sheshet from a baraita that deals with the verse: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24). This verse serves to include houses and a Hebrew slave. What, is it not correct to say that the term houses is referring to houses of walled cities, indicating that they can also be redeemed by relatives? The Gemara rejects this suggestion: No, this is referring to houses in open areas without walls.

Segment 12

בָּתֵּי חֲצֵרִים בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב״! הָהוּא לְקוֹבְעוֹ חוֹבָה, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

The Gemara asks: With regard to houses in open areas without walls, it is explicitly written: “Shall be reckoned with the field of the country” (Leviticus 25:31), meaning that they are like ancestral fields. If so, there is no need for another verse to teach this halakha . The Gemara answers: That verse: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24), serves to establish that redemption by relatives is an obligation, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

Segment 13

דְּתַנְיָא: ״וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו״ – רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל״ – וְכִי יֵשׁ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים? אֶלָּא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח, שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

As it is taught in a baraita , with regard to a verse that deals with one who sells ancestral land: “And he shall redeem that which his brother has sold” (Leviticus 25:25), this redemption is optional, i.e., if he wishes to do so he may redeem the land. Do you say that it is optional or is it nothing other than an obligation? The verse states concerning an ancestral field that was sold: “And if a man has no one to redeem it” (Leviticus 25:26). This verse is puzzling: But is there a man in Israel who does not have redeemers? Every Jew has a relative of some sort, even if he must trace his family tree back all the way to Jacob. Rather, this is referring to one who has a relative who does not want to purchase, i.e., redeem, the land, as he has permission to refrain from doing so, since this redemption is optional. This is the statement of Rabbi Yehoshua.

Segment 14

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו״ – חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּכֹל... גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ״ – הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה.

Rabbi Eliezer says that when the verse states: “And he shall redeem that which his brother has sold,” this redemption is an obligation. Do you say that it is an obligation, or is it only optional? The verse states: “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24). Here the verse established it as obligatory. This is the interpretation of the verses according to Rabbi Eliezer.

Segment 15

אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְרַבּוֹת בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה – הַיְינוּ דִּכְתִיב ״בְּכֹל״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְרַבּוֹת בָּתֵּי חֲצֵרִים – מַאי ״בְּכֹל״? קַשְׁיָא.

The Sages said to Rav Ashi, and some say Ravina said this to Rav Ashi: Granted, according to the one who says that the verse serves to include houses of walled cities, this is as it is written “in all.” “In all” serves to include a case omitted by the phrase “you shall grant a redemption for the land.” But according to the one who says that it serves to include houses in open areas without walls, what is meant by the term “in all”? It was already taught that these houses are included in the category of ancestral fields, and therefore they are referred to by the expression “redemption for the land.” No answer was found to this question and the Gemara states that it is a difficulty.

Segment 16

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִגְאָלֶנּוּ״ ״יִגְאָלֶנּוּ״ ״יִגְאָלֶנּוּ״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים? לְרַבּוֹת כׇּל הַגְּאוּלּוֹת שֶׁנִּגְאָלוֹת כַּסֵּדֶר הַזֶּה. מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה, וְעֶבֶד עִבְרִי? לָא, בָּתֵּי חֲצֵרִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה.

Abaye raised an objection to this opinion that houses in walled cities cannot be redeemed by relatives. It is taught in a baraita : What does it mean when the verse states: “May redeem him,” “may redeem him,” and “may redeem him” (Leviticus 25:48–49), three times? This serves to include all redemptions, and that they are redeemed in this order: In the case of a Hebrew slave sold to a gentile, if he does not redeem himself he can be redeemed by a brother; if he is not redeemed by a brother, then he can be redeemed by an uncle or some other relative. What, is it not correct to say that this inclusion is referring to houses of walled cities and a Hebrew slave, that they too can be redeemed by relatives? The Gemara rejects this interpretation: No, it includes houses in open areas and an ancestral field.

Segment 17

בָּתֵּי חֲצֵרִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה בְּהֶדְיָא כְּתִיב: ״עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב״! כִּדְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְקָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם, הָכִי נָמֵי לְקָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם.

The Gemara asks: But the cases of houses in open areas and the case of an ancestral field are written explicitly: “Shall be reckoned with the field of the country” (Leviticus 25:31). The Gemara answers: This is as Rav Naḥman bar Yitzḥak said, that the verse detailing the redemption by relatives stated with regard to an ancestral field teaches that the closer of a relative one is to the seller, the earlier one is in the order of redeeming the ancestral field. The obligation or merit to redeem the field applies first to one who is more closely related to the seller. So too, with regard to houses in open areas, this verse teaches that the closer of a relative one is to the seller, the earlier one is in the order of redeeming the house.

Segment 18

הֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק? אַהָא, דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ: עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל נִגְאָל לִקְרוֹבִים אוֹ אֵינוֹ נִגְאָל לִקְרוֹבִים? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי לָא תִּבְּעֵי לָךְ, דְּאָמַר: מִי שֶׁאֵינוֹ נִגְאָל בְּאֵלֶּה – נִגְאָל בְּשֵׁשׁ, אַלְמָא לָא מִיפְּרֵק.

The Gemara asks: Where was this opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak originally stated? The Gemara answers that it was stated with regard to this issue, as a dilemma was raised before the Sages: Can a Hebrew slave sold to a Jew be redeemed by his relatives or can he not be redeemed by his relatives? The Gemara comments: According to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, you should not raise the dilemma, as he says: One who is not redeemed by these relatives is redeemed by six years of service. Evidently, Rabbi Yehuda HaNasi holds that a Hebrew slave sold to a gentile cannot be redeemed by his relatives.

Segment 19

כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן מַאי? יָלְפִינַן ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, וְלָא דָּרְשִׁי ״יִגְאָלֶנּוּ״, אוֹ דִילְמָא ״יִגְאָלֶנּוּ״ – לָזֶה וְלֹא לְאַחֵר?

When you raise the dilemma, it is according to the opinion of the Rabbis. What is the halakha ? Does one derive the verbal analogy comparing “hired worker” (Leviticus 25:40) and “hired worker” (Leviticus 25:53) from the case of a Jew sold to a gentile, and say that just as one can be redeemed by one’s relatives if sold to a gentile, so too, one can be redeemed if sold to a Jew? And at the same time one does not interpret homiletically the phrase “may redeem him” (Leviticus 25:48), stated with regard to one sold to a gentile, as a restricting term. Or perhaps the phrase “may redeem him” is in fact a restricting term, which indicates that this halakha applies only to this slave, i.e., only one sold to a gentile can be redeemed by relatives, and it does not apply to another slave, one sold to a Jew.

Segment 20

תָּא שְׁמַע: ״בְּכֹל... גְּאוּלָּה תִּתְּנוּ״ – לְרַבּוֹת בָּתִּים וְעֶבֶד עִבְרִי. מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְעֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל? לָא, עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי.

Come and hear a baraita : “And in all of your ancestral land you shall grant redemption for the land” (Leviticus 25:24). The inclusive expression “in all” serves to include houses and a Hebrew slave. What, is it not correct to say that this includes houses of walled cities and a Hebrew slave sold to a Jew? The Gemara rejects this interpretation: No, one can say that this is referring to a Hebrew slave sold to a gentile.

Segment 21

עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ: ״אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ״!

The Gemara asks: It is explicitly written with regard to a Hebrew slave sold to a gentile: “Either his uncle or his uncle’s son may redeem him” (Leviticus 25:49). If so, it is unnecessary to derive the option of redemption by a relative from an inclusive expression in a different verse.

Kiddushin 21a

Kiddushin 21a

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Penei Yehoshua

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text