Commentary page
Ketubot 111b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerKetubot 111b
Ketubot 111b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 777 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שאין בה סמיכה כמו במטות או בקתדראות יש סמיכה בספסלין וכסאות אין סמיכה:
אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אי לא הלכך אפי' היא בת חמורה נקבה אין מרביעין עליה חמור שמא חוששין לזרע האב ונמצא מרביע כלאים ורבנן פליגי ליה ואמרי אין חוששין לזרע האב ואם בת סוסיא היא מרביעין עליה סוס ואם בת חמורה היא מרביעין עליה חמור הכי איתא בפרק אותו ואת בנו:
רפאים בל יקומו מרפה עצמו מדברי תורה:
וארץ רפאים תפיל וארץ לרפאים תפיל:
מצאתי להם תקנה יהנו לתלמידי חכמים מנכסיהם:
העושה פרקמטיא מתעסק בממון ת"ח כדי להגיע לידם שכר והם פנויין לעסוק בתורה ע"י אלו וכתיב חיים כולכם היום ע"י דיבוקן של תלמידי חכמים יזכו לחיות:
גלוסקאות וכלי מילת דרוש פסת בר לשון פיסת היד שהיא רחבה וחטה רחבה לא משכחת אלא פת אפויה וכלי מילת דרוש פסת ל' כתונת פסים:
שתתמר לשון תומר דקל:
15 more comments on this page.
Rashi on Ketubot 111b · Sefaria
Tosafot
בלבושיהן משמע בלבושיהן שנקברו דהיינו תכריכין אבל בירושלמי דהנושא אמר רבי לבניו מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן משמע מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן מחיים:
Tosafot on Ketubot 111b · Sefaria
Meiri
פרד שנולד מן הסוסיא ואביו חמור מותר להרכיבו על פרדה שהיא בדרך זה ר"ל שנולדה מן הסוסיא ואביה חמור והוא הדין והענין בפרד שנולד מן החמורה ואביו סוס על פרדה שבדרך זה ר"ל שנולדה מן החמורה ואביה סוס ואין אומרין אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור שאין ענין כלאים של הרכבה אלא בחלוק מינים והרי שניהם מין אחד אבל הנולד מן הסוס והחמורה אסור להרכיבו על הנולדת מן החמור והסוסיא ואין אומרין כל מיני פרדות אחד הוא ואין צריך לומר שאין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה ויש בזה קצת דרכים אחרים וכבר ביארנו הכל במסכת חלין פרק אותו ואת בנו וכן ביארנו שם הסימנין שמין זה של פרדות ניכר בו מן המין האחר:
לעולם יהא אדם זריז ללמוד תורה שהיא יתד שהכל תלוי בו שאע"פ שכל שאינו מנוחלי גיהינם לדור דורות הוא בכלל התחיה לחיי עולם מכל מקום אין עדנה של תחיית עמי הארץ חשובה לכלום בערך עדנה של תחיית החכמים והחסידים וזהו ענין אמרם עמי הארץ אינם חיים וכל שאינו בן תורה יזהר שיהו מדותיו מחבבות את בעליה עד שיראה ממדותיו אוהב את החכמים ומקרבן דרך הערה אמרו כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לחכם והמהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ר"ל כאלו השיג מכבודה מה שראוי לחכמים להשיג ממנה:
עולם הבא עיקרו מונח על עולם הנשמות הבא לכל אדם אחר המות ומכל מקום יש מקומות בתלמוד שהוא נאמר על תחית המתים שהוא סוף הכל לפי דרכים הדתיים ויש מקומות שהוא נאמר על ימות המשיח ועל דרך זה אמרו בסוגיא זו לעולם הבא אדם יוצא לשדה ומביא ענבה אחת וכו' וכבר ביארנו סדרי זמנים אלו ר"ל עולם הבא וימות המשיח ותחיית המתים בילדותנו בחבור התשובה ובזה החבור בפרק חלק מענין האמונות התוריות:
ונשלם הפרק ת"ל ונשלמה המסכתא ש"ל ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו בדיני מסכת כתובות ת"ל יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת גיטין בעזרת הצור ובישועתו א"א א"א סלה סלה. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה. תם תם ונשלם
Meiri on Ketubot 111b · Sefaria
Penei Yehoshua
גמרא וכן אמרו יצחק ושמעון ואושעיא אמרו דבר אחד הלכה כר"י בפרידות כו' ופרש"י דחוששין לזרע האב. וכתב בחידושי מהר"י מטראני שמצא בשם רבינו חננאל ז"ל שרמז בזה בהא דאמרי' בעלמא דרבה מדבית עלי קאתי וע"ש שהקשה על פירושו. אמנם כן הואיל ונפיק מפומא דרבינו חננאל ששלחו לרבה כך דרך רמז א"כ אף אנו נאמר דאפשר שבאו לרמוז לו בעיקר ענין שליחותם מבבל לא"י ולפי דבפסחים בר"פ האשה אמרינן שגלו ישראל מא"י לבבל ששיגרן לבית אמן ופרש"י משום דאברהם ושרה היו מאור כשדים בבבל אלא בהאי לישנא דבית אמן נראה דכיון שלא היה זה עיקר מקום אברהם ושרה דקודם שנתגיירו היו שם מש"ה קרינן לה בית אמן שאינו עיקר וכדכתיב נמי ברות שובנה אשה לבית אמה ואמרה כן שלא יתגיירו אלמא דקודם שנתגיירו מיקרי בית אמן שהוא ענין טפל משא"כ כשעלו אברהם ושרה לא"י שם זכו לבנים לזרע שנזרע בקדושה ובמקום קדוש והימים הראשונים יפלו ושם נתעלה אברהם ונקרא אב המון גוים ולפ"ז שפיר שלחו לו לרבה שלא רצה לילך לא"י משום דתלמידו דרב יהודה הוה דקס"ד דקרא דבבלה יובאו קאי נמי שאין לילך משם לא"י וכדפרישית לעיל בסוגייא דפרק האשה וע"ז שלחו לו שפיר דהא עיקר מעלת בבל אינו אלא משום ששיגרן לבית אמן וא"כ לא שייך הא מילתא אלא לגבי שאר ארצות משא"כ לענין א"י אדרבא קי"ל כר' יהודא דחוששין לזרע האב וא"כ יש לו לחוש לכבודו של אברהם ולזרע האב שזרענו בקדושה במקום קדוש כן נ"ל רמז נכון:
שם וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה והכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה אלא כל המשיא בתו לת"ח כו'. נראה פירושו דודאי אע"ג דכתיב בשכינה כי ה' אלקיך אש אוכלה אפ"ה אפשר דמי שהוא ת"ח מדבק בשכינה ע"י הבל התורה שיוציא מפיו ונקרא ג"כ אש שנאמר הלא כה דברי כאש ובכמה דוכתי אשכחן שנעשו שותפין לו להקב"ה ממש והיינו דדרשינן את ה' אלהיך לרבות ת"ח אלא דאכתי מקשה הכא שפיר אהא דכתיב ואתם הדבקים חיים כולכם היום דלאו כל אדם זוכה לזה להיות ת"ח גמור אף באותו דור דיעה שהיו במדבר נמצאו בהם כמה וכמה שלא היו ת"ח גמורים כדמשמע קרא דאתם נצבים כולכם מש"ה דריש לה שפיר דכל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא נמי אפשר לדבק בשכינה ע"י שיש לו חלק באותו הבל פיו של הת"ח כיון שהוא הגורם כן נ"ל:
Penei Yehoshua on Ketubot 111b · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה בלבושיהן וכו' בלבושיהן מחיים ובירושלמי שם אמר על ההיא דרבי אמר לא כמו דבר נש אזיל הוא אתי ורבנן אמרי כמו דבר נש אזיל הוא אתי מבואר דפליגי בזה רבי ורבנן וס"ל לרבנן דעומדין בלבושיהן שנקברו. וצ"ע:
Gilyon HaShas on Ketubot 111b · Sefaria
Ben Yehoyada
(ישעיה כו, יד) "רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ", בְּמַרְפֶּה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. נראה לי בס"ד דריש מלת רְפָאִים 'אלף רפים' ואות אל־ף לשון לימוד כמו וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה (איוב לג, לג) שהם רפים באל־ף שהוא הלימוד. גם רְפָאִים בהפוך אתוון פְּרָאִים שהמרפה עצמו מדברי תורה נחשב כבהמה!
כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה אוֹר תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ נראה לי בס"ד תורה שבכתב נקראת דת דכתיב (דברים לג, ב) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, ותורה שבעל פה נקראת אור דכתיב (משלי ו, כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, והטעם כי מאירה לתורה שבכתב כי בלעדי תורה שבעל פה אם ילמוד אדם תורה שבכתב הרי זה הולך בחושך כי יבין הדברים להפך כאשר תמצא בקראין! ולזה אמר 'נֵר מִצְוָה' אם תרצה לקיים נֵר מִצְוָה כתקנה צריך לך תּוֹרָה שהיא אוֹר זו תורה שבעל פה (מגילה טז:). ולכן מספר דת [404] ומספר אור [207] עולה גימטריא תורה [611] לומר אין התורה שלימה אלא על ידי צירוף שניהם דת ואור. וידוע בתורה שבעל פה יש ד' חלקים פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] וכל חלק נקרא טוב דכתיב (משלי ד, ב) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, וד' פעמים טוב [17] עולה מספר חיים [68]. ובזה פרשתי בס"ד (משנה אבות ב, ז) מרבה תורה מרבה חיים, דהיינו מרבה תורה לעסוק בארבעה חלקים שהם ד' פעמים 'טוב' מרבה 'חיים'! ובזה פרשתי (משנה אבות ו, ז) גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה. וזהו שאמר כאן כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה זו תורה שבעל פה שנקראת אור אז אור תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ כי בתורה שבעל פה יש ד' חלקים פרד"ס שהם ד' פעמים טוב שעולה חיים. ולכן אמר לו מָצָאתִי לָהֶם רְפוּאָה מִן הַתּוֹרָה והיינו רְפוּאָה 'אור פה' רוצה לומר זכות תורה שבעל פה שנקראת אור שיש להם בה זכות בעבור תלמידי חכמים שדבקים בם ומהנים אותם.
כֵּיוָן דְּחַזְיֵהּ דְּקָא מִצְטַעֵר יש להקשות למה נצטער, והלא רבי אלעזר קאי על עמי ארצות שבזמנם דאפילו פסוק לא קרו והם שקץ ובניהם שקץ ועל נשיהם נאמר (דברים כז, כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה (זוהר משפטים דף נג:)! ועל אלו למה נצטער? ונראה כי באלו העמי ארצות שהיו בזמנם היה בהם אוהבים תלמידי חכמים הרבה ועל אלו נצטער ואפשר שהיה בהם שייכים לו בקורבה. והשיב לו רבי אלעזר שמצא להם תרופה ואם כן אלו שהם אוהבים התלמידי חכמים חשיב כאלו למדו תורה וחיים הם. ברם קשא וכי רבי יוחנן לא הוה ידע האי דרשה דרבי אלעזר בפסוק (דברים ד, ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם? ואיך היה מתיישב אצלו פסוק זה דאיך יוכל אדם להדבק בשכינה? ונראה לי בס"ד דהוה ידע רבי יוחנן להאי דרשה אך לא רצה לומר אותה הוא בעצמו בית המדרש ונצטער על עמי ארצות כדי שרבי אלעזר יאמר דרשה זו והיינו כי רבי יוחנן היה נזון מן הנשיא שהיה מחזיק בידו וכמו שאמרו בסוטה (סוטה כא.) על פסוק (שיר השירים ח, ז) בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, ולכן לא היה רוצה לומר בפיו דרשה זו של ואתם הדבקים המדברת בשבח המחזיק ביד תלמידי חכמים כדי שלא יאמרו לטובת עצמו הוא דורש כדי לחזק הסיוע הבא לו מן הנשיא שאז יתאמץ הנשיא יותר לקיים לו זאת שיהיה מחזיק בידו.
כָּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם נראה שלשה אלו נרמזו במלוי אותיות חָכָם והוא מילוי ח י ־ ת ראשי תיבות י שא ת ולדותיו ומלוי כ ף הוא פ' ראש תיבה פְּ רַקְמַטְיָא ומלוי מ־ ם ראש תיבה מְ הַנֶּה.
כָּל הַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רז"ל ביאר הכונה דקאי על אורות ד' פעמים מ־ו דמלוי שמות ע"ב [י ו ־ ד ה־ י ו י ־ ו ה־ י 46] שימשכם ללאה שהיא סוד ארץ ישראל שיאירו בה ד' פעמים מ־ו כי אמה [46] עולה מספר מ"ו יעוין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (בראשית לז, כו) מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ, כי על ידי עון זה שאנחנו עושין בארץ ישראל אז יהיה פגם באותם אורות של ד' פעמים מ־ו שלא יאירו בארץ ישראל שהוא סוד לאה וזה וְכִסִּינוּ ד ' מ ־ ו. ובזה פרשתי בס"ד וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ (בראשית ל, יד) דוּדָאִים [65] גימטריא אדנ־י [65] וַיָּבֵא אֹתָם קרינן בוא־ו ונמצא 'אוֹתָם' הוא 'את מ־ו' אֶל לֵאָה אִמּוֹ שהביא הארת מ־ו אל לאה אמו ודוק.
עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת וּכְלֵי מֵילָת (תהלים עב, טז) נראה לי בס"ד הא דנעשה נס גדול בשני דברים אלו הוא לקיים בקשת יעקב אבינו עליו השלום שבקש וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ (בראשית כח, כ) שיתן השם יתברך את הלחם ואת הלבוש שלמים מן הארץ עצמה שאין צריך להם גמר על ידי אדם דכך היה רצון השם יתברך בבריאת העולם לולי חטא אדם הראשון שקלקל את הארץ ולא זכתה לכך. ובקשה זו של יעקב אבינו עליו השלום תהיה אחר שיהיה שלם זכות התורה דחלק הנסתר שבה נמשל ללחם וחלק הנגלה שבה נמשל ללבוש דכתיב שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ (ישעיה ג, ו).
(תהלים עב, טז) "יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים" אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתִּתַּמֵּר כַּדֶּקֶל, וְעוֹלָה בְּרֹאשׁ הָרִים. הקשה מהרש"א לא נזכר דקל בכתוב! ועוד אין דרכו של דקל להיות גדל בראש הרים? ונראה לי בס"ד אין יו־ד של הָרִים יוצאה במבט"א וקודם אותיות הר־ם יש אותיות דקל ולפי זה שפיר נרמז הדקל בפסוק זה דכתיב ביה בראש הרים. ונראה לי מה שמדמה החטה לדקל הוא לרמוז שהטוב הזה יהיה בזמן שישראל יהיו כולם צדיקים דהצדיק נמשל לדקל דכתיב צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח (תהלים צב, יג).
וְאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא מְלֹא פִּסַּת יָדוֹ הטעם שיהיה נס הברכה כשיעור פסת יד, נראה לי בס"ד דשפע הברכה הגדול יהיה מן חמש עשרה תיבות של ברכת כהנים דאין ברכה גדולה מזו! וידוע דחמש עשרה תיבות של ברכת כהנים רמוזים בחמש עשרה פרקים שיש בכף וחמשה אצבעות ולכן מאחר דהברכה הגדולה נרמזה בחמש עשרה פרקים שיש בפסת יד לכך תהיה על שיעור פסת יד. ולכן כתיב פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ (תהלים עב, טז) שקורא לפת בשם פִסַּת שהוא אותיות פת ס' כלומר משתלשל מן ברכת כהנים שהיא ס' אותיות. ומה שאמר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא רוּחַ מִבֵּית גְּנָזָיו וּמְנַשֶּׁבֶת בְּחִטָּה נראה לי בס"ד דאיתא בספר הלקוטים פרשת עקב בפסוק חִטָּה וּשְׂעֹרָה (דברים ח, ח) דהחטה שרשה בחכמה וידוע רוח חכמה הוא סתימאה כי חו"ב [חכמה ובינה] הם עלמין דאתכסיין ולזה אמר מוציא רוח מבית גנזיו הוא רוח חכמה דהוא סתימאה ומנשב בחטה ששרשה בחכמה. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שיהיה נס שפע הברכה על שיעור מלא פסת יד על פי מה שאמר בסה"ק אַדֶּרֶת אֱלִיהוּ פרשת בראשית בפסוק (בראשית ג, כב) וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, דכתב הרמ"ע ז"ל כשאכל אדם הראשון מעץ הדעת לא נפגמו ידיו שלא רצו הזרועות להתפשט ולא הידים להפתח והאצבעות ליגע. ולזה אמר רז"ל (עבודה זרה דף כב.) אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידי צדיקים, ולכן הכהנים מברכים לישראל בנשיאות כפים שהידים לא חטאו ומסוגלים להביא ברכה לישראל עיין שם ולכן לעתיד אף על פי שיתוקן חטא אדם הראשון יהיה נס הברכה כמלא פסת יד מפני שזה המקום לא נפגם מתחילתו והיה מתוקן מעיקרו.
8 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Ketubot 111b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Ketubot, daf 111, Amud Bet, about 777 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “שֶׁאֵין בָּהּ סְמִיכָה — עֲמִידָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ…”
- Segment 228 words
Opens “וְכֵן אָמְרוּ: יִצְחָק וְשִׁמְעוֹן וְאוֹשַׁעְיָא אָמְרוּ דָּבָר…”
- Segment 328 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: יִצְחָק —…”
- Segment 432 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֵינָן חַיִּים,…”
- Segment 549 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ…”
- Segment 628 words
Opens “כֵּיוָן דְּחַזְיֵיהּ דְּקָמִצְטַעַר, אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, מָצָאתִי…”
- Segment 721 words
Opens “אֶלָּא: כׇּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וְהָעוֹשֶׂה…”
- Segment 836 words
Opens “כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳…”
- Segment 924 words
Opens “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידִין צַדִּיקִים…”
- Segment 1028 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידִים צַדִּיקִים…”
- Segment 1117 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידָה אֶרֶץ…”
- Segment 1251 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ…”
- Segment 1327 words
Opens “״עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה״, אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה…”
- Segment 1442 words
Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַב יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּשִׁיחִין בְּאֶחָד…”
- Segment 1556 words
Opens “״וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״, אָמְרוּ: לֹא כָּעוֹלָם…”
- Segment 1659 words
Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: מַאי דִּכְתִיב…”
- Segment 1745 words
Opens “וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵינוֹ מַרְוֶה — תַּלְמוּד לוֹמַר:…”
- Segment 1829 words
Opens “פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב? כִּי אֲתָא רַב…”
- Segment 1925 words
Opens “מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”
- Segment 2020 words
Opens “רַב חִיָּיא בַּר אַדָּא מַקְרֵי דַרְדְּקֵי דְּרֵישׁ…”
- Segment 2146 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: דָּלִית אַחַת הִנִּיחַ לִי אַבָּא…”
- Segment 2226 words
Opens “רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אִיקְּלַע לִבְנֵי בְרַק, חֲזַנְהוּ…”
- Segment 2350 words
Opens “אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן דּוֹסְתַּאי: מִלּוֹד לְאוֹנוֹ…”
Original text
שֶׁאֵין בָּהּ סְמִיכָה — עֲמִידָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְמִיכָה נוֹחָה הֵימֶנָּה.
without support, standing with a support, i.e. an object against which one can lean, is better than it.
וְכֵן אָמְרוּ: יִצְחָק וְשִׁמְעוֹן וְאוֹשַׁעְיָא אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בִּפְרָדוֹת. דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פִּרְדָּה שֶׁתָּבְעָה — אֵין מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ לֹא סוּס וְלֹא חֲמוֹר, אֶלָּא מִינָהּ.
And so too, the brothers said to Rabba: Yitzḥak, Shimon, and Oshaya all said the same statement: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to female mules. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: With regard to a female mule in heat, one may not mate a horse or a donkey with her, due to the prohibition against crossbreeding of livestock. Rather, one mates her with one of her kind, another mule.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: יִצְחָק — זֶה רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, שִׁמְעוֹן — זֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי, וְאָמְרִי לַהּ: רֵישׁ לָקִישׁ, אוֹשַׁעְיָא — זֶה רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּרַבִּי.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said, in explanation of this last statement of Rabba’s brothers: Yitzḥak is to be identified with Rabbi Yitzḥak Nappaḥa; Shimon is Rabbi Shimon ben Pazi. And some say that he is Reish Lakish, i.e., Rabbi Shimon ben Lakish. Oshaya is Rabbi Oshaya the Distinguished .
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֵינָן חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ וְגוֹ׳״, תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ״, יָכוֹל לַכֹּל — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ״, בִּמְרַפֶּה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
§ Rabbi Elazar said: The common, uneducated people will not come alive in the future, as it is stated: “The dead live not” (Isaiah 26:14). In other words, those who were already considered dead in their lifetimes will not come back to life afterward either. This idea is also taught in a baraita : “The dead live not”; one might have thought that this is referring to everyone, i.e., none of the dead will live again. Therefore, the verse states: “The shades [ refa’im ] rise not” (Isaiah 26:14). This teaches that the verse is speaking of one who weakens [ merapeh ] himself from matters of Torah.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, הָהוּא בִּמְרַפֶּה עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה הוּא דִּכְתִיב. אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אַחֵר אֲנִי דּוֹרֵשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּיךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל״, כׇּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה — אוֹר תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ, וְכֹל שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה — אֵין אוֹר תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ.
Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Elazar: Their master, i.e. God, is not pleased that you say this of ordinary Jews. Rather, that verse is written about one who weakens himself and succumbs to idol worship. Those who commit this great sin do not merit to be resurrected in the future. Rabbi Elazar said to him: I teach it from a different verse, as it is written: “For Your dew is as the dew of light, and the earth shall bring to life the shades” (Isaiah 26:19). Rabbi Elazar explains: Anyone who uses the light of Torah, which is called the dew of light, the light of Torah will revive him; and anyone who does not use the light of Torah, the light of Torah will not revive him.
כֵּיוָן דְּחַזְיֵיהּ דְּקָמִצְטַעַר, אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, מָצָאתִי לָהֶן תַּקָּנָה מִן הַתּוֹרָה: ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כּוּלְּכֶם הַיּוֹם״, וְכִי אֶפְשָׁר לִדַּבּוֹקֵי בַּשְּׁכִינָה? וְהָכְתִיב: ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה״?
Since Rabbi Elazar saw that Rabbi Yoḥanan was grieved over the distress of common, uneducated people, he said to him: My teacher, I have found for them a remedy from the Torah so that they will merit life in the World-to-Come, as it states: “But You who cleave to the Lord your God, are alive every one of you this day” (Deuteronomy 4:4). But is it possible to cleave to the Divine Presence? Isn’t it written: For the Lord your God is a devouring fire” (Deuteronomy 4:24)?
אֶלָּא: כׇּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וְהָעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְהַמְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה.
Rather, this verse teaches that anyone who marries his daughter to a Torah scholar, and one who conducts business [ perakmatya ] on behalf of Torah scholars, by investing their money, and one who utilizes his wealth to benefit Torah scholars with his property in some other way, the verse ascribes him credit as though he is cleaving to the Divine Presence.
כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ וּלְדׇבְקָה בוֹ״, וְכִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לִידַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה? אֶלָּא: כׇּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וְהָעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְהַמְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה.
On a similar note, you say: The verse states: “To love the Lord your God, to hearken to His voice, and to cleave to Him” (Deuteronomy 30:20). But is it possible for a person to cleave to the Divine Presence? Rather, anyone who marries his daughter to a Torah scholar, and one who conducts business on behalf of Torah scholars, and one who utilizes his wealth to benefit Torah scholars with his property, the verse ascribes him credit as though he is cleaving to the Divine Presence.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁמְּבַצְבְּצִין וְעוֹלִין בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ״, וְאֵין ״עִיר״ אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת״.
§ Rabbi Ḥiyya bar Yosef said: In the future, at the time of the resurrection of the dead, the righteous will burst forth and arise in Jerusalem, as it is stated: “And may they blossom out of the city like the grass of the earth” (Psalms 72:16), and the term “city” means nothing other than Jerusalem, as it is stated: “For I will defend this city” (II Kings 19:34).
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידִים צַדִּיקִים שֶׁיַּעַמְדוּ בְּמַלְבּוּשֵׁיהֶן, קַל וָחוֹמֶר מֵחִטָּה: מָה חִטָּה שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרוּמָּה — יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁין, צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבְּרוּ בִּלְבוּשֵׁיהֶן — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
And Rabbi Ḥiyya bar Yosef said: In the future the righteous will stand up from their graves in their clothes. This is derived by an a fortiori inference from the example of wheat: Just as wheat, which is buried naked, i.e., the seed alone is planted, and yet it emerges from the ground with several layers of garb, including straw and chaff, in the case of the righteous, who are buried fully clothed, all the more so do they come out of the ground properly dressed.
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת וּכְלֵי מֵילָת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ״.
And Rabbi Ḥiyya bar Yosef further said: In the future Eretz Yisrael will produce cakes [ geluskaot ] and fine wool clothing [ meilat ] that will grow from the ground, as it is stated: “Let abundant [ pissat ] grain [ bar ] be in the land” (Psalms 72:16). The term pissat is interpreted in a similar manner to ketonet passim , Joseph’s valuable clothing of many colors, while bar can mean bread.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים״, אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתִּתַּמֵּר כְּדֶקֶל, וְעוֹלָה בְּרֹאשׁ הָרִים. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ צַעַר לְקוֹצְרָהּ! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ״ — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא רוּחַ מִבֵּית גְּנָזָיו וּמְנַשְּׁבָהּ עָלֶיהָ וּמַשִּׁרָה אֶת סׇלְתָּהּ, וְאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא מְלֹא פִּיסַּת יָדוֹ, וּמִמֶּנָּה פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ.
§ The Sages taught the following with regard to the verse “Let abundant [ pissat ] grain be in the land upon the top of the mountains” (Psalms 72:16). They said: In the future, wheat will rise up, and grow tall like a palm tree, and ascend to the top of the mountains. And lest you say that if wheat will grow this tall its reaper will suffer discomfort, the same verse states: “May his fruit rustle like Lebanon.” The Holy One, Blessed be He, will bring a wind from His treasury and blow across, and this will thereby induce the flour to fall from the stalks of wheat, and a person will go out to the field and bring back a palmful [ pissat ] of flour, from which he will provide his livelihood and the livelihood of the members of his household.
״עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה״, אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּהֵא כִּשְׁתֵּי כְלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי שׁוּעָל קִינֵּן בְּלֶפֶת, וּשְׁקָלוּהוּ, וּמָצְאוּ בּוֹ שִׁשִּׁים לִיטְרִין, בְּלִיטְרָא שֶׁל צִפּוֹרִי.
It is stated: “With the kidney-fat of wheat” (Deuteronomy 32:14). The Sages said: In the future, each and every kernel of wheat will be as big as the two kidneys of the large ox. And do not be surprised that this is possible, as there was an incident involving a fox that nested inside a turnip, and they weighed this turnip, and they discovered that even discounting the space dug out by the fox, it still weighed sixty litra , as measured by the litra of Tzippori.
תַּנְיָא, אָמַר רַב יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּשִׁיחִין בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי חַרְדָּל וְנִפְשַׁח אֶחָד מֵהֶן וְנִמְצְאוּ בּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין חַרְדָּל. וְעֵצָיו, סִיכְּכוּ בּוֹ סוּכַּת יוֹצְרִין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן תַּחְלִיפָא: קֶלַח שֶׁל כְּרוּב הִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא, וְהָיִינוּ עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ בְּסוּלָּם.
Similarly, it is taught in a baraita that Rav Yosef said: There was an incident which occurred in the village of Shiḥin, in Eretz Yisrael, involving one whose father had left him three branches of mustard, one of which broke. And they discovered on this one branch alone nine kav of mustard. And with the wood of its large branches they roofed a booth for artisans. Similarly, Rabbi Shimon ben Taḥlifa said: Father left us a cabbage stalk and we would go up and down on it with a ladder, due to its great height.
״וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״, אָמְרוּ: לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ צַעַר לִבְצוֹר וְלִדְרוֹךְ, הָעוֹלָם הַבָּא מֵבִיא עֲנָוָה אַחַת בַּקָּרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה, וּמַנִּיחָהּ בְּזָוִית בֵּיתוֹ, וּמְסַפֵּק הֵימֶנָּה כְּפִטוֹס גָּדוֹל. וְעֵצָיו, מַסִּיקִין תַּחַת הַתַּבְשִׁיל. וְאֵין לְךָ כׇּל עֲנָבָה וַעֲנָבָה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁלֹשִׁים גַּרְבֵי יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״, אַל תִּקְרֵי ״חָמֶר״ אֶלָּא ״חוֹמֶר״.
§ It is stated: “And from the blood of the grape you drank foaming wine” (Deuteronomy 32:14). The Sages said: The World-to-Come is not like this world. In this world there is suffering involved in picking grapes and in pressing them. By contrast, in the World-to-Come one will bring one grape in a wagon or on a boat and set it down in a corner of his house and supply from it enough to fill about the amount of a large jug [ pitus ], and with its wood one will kindle a fire under a cooked dish. And every grape you have will produce no less than thirty full jugs of wine, each with the capacity of a se’a . As it is stated: “And from the blood of the grape you drank foaming wine [ ḥamer ].” Do not read this term as ḥamer ; rather, read it as ḥomer , which is a measure equaling thirty se’a .
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: מַאי דִּכְתִיב ״אוֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה״ — אֵין לְךָ כׇּל גֶּפֶן וָגֶפֶן שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין צָרִיךְ עַיִר אַחַת לִבְצוֹר. ״וְלַשּׂוֹרֵקָה בְּנִי אֲתוֹנוֹ״ — אֵין לָךְ כׇּל אִילַן סְרָק שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מַשּׂוֹי שְׁתֵּי אֲתוֹנוֹת. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בּוֹ יַיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּבֵּס בְּיַיִן לְבוּשׁוֹ״. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵינוֹ אָדוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״.
§ When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: What is the meaning of that which is written: “Binding his foal to the vine” (Genesis 49:11), which is interpreted as a prophecy for the future? It means that every grapevine you have in Eretz Yisrael requires a foal to carry the load of its harvest. The verse continues: “And his donkey’s colt to the choice vine [ soreka ].” The Gemara explains: Every barren [ serak ] tree you have in Eretz Yisrael will produce sufficient fruit in the future to load upon two donkeys. And lest you say that these trees do not contain wine, the same verse states: “He washes his garments in wine.” And lest you say that the wine is not red, the verse states: “And from the blood of the grape you drank foaming wine” (Deuteronomy 32:14).
וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵינוֹ מַרְוֶה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״סוּתֹה״. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בּוֹ טַעַם — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן״. כׇּל חֵיךְ שֶׁטּוֹעֲמוֹ, אוֹמֵר: ״לִי לִי״. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לִנְעָרִים יָפֶה וְלִזְקֵנִים אֵינוֹ יָפֶה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב״, אַל תִּיקְרֵי ״לְבֶן שִׁינַּיִם״ אֶלָּא ״לְבֶן שָׁנִים״.
And lest you say that this wine does not inebriate those who drink it, the verse states: “And his vesture [ suto ] in the blood of grapes” (Genesis 49:11). This verse indicates that these wines will induce [ mesit ] a state of drunkenness. And lest you say that this wine has no flavor, the verse states: “His eyes shall be red [ ḥakhlili ] with wine” (Genesis 49:12). This unusual term is read homiletically as follows: Each palate [ ḥeikh ] that tastes it says: This is for me, for me [ li li ]. And lest you say that the wine is good for the young but it is not good for the old, the verse states: “And his teeth white [ leven shinayim ] with milk” (Genesis 49:12). Do not read this expression as leven shinayim ; rather, read it as leven shanim , one of years, i.e., an elderly person.
פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְמוֹז [לִי] בְּעֵינָיךְ דִּבְסִים מֵחַמְרָא, וְאַחְוִי לִי שִׁינָּיךְ דִּבְסִים מֵחֲלָבָא.
The Gemara asks: To what does the plain meaning of the aforementioned verse refer? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: The congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe: Hint with Your eyes a love that is sweeter than wine, and show me Your teeth through a smile that is sweeter than milk.
מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁינַּיִם לַחֲבֵירוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב״, אַל תִּקְרֵי ״לְבֶן שִׁינַּיִם״ אֶלָּא ״לִבּוּן שִׁינַּיִם״.
The Gemara comments: This interpretation supports the opinion of Rabbi Yoḥanan. As Rabbi Yoḥanan said: One who whitens his teeth to his friend by smiling at him is better than one who gives him milk to drink, as it is stated: “And his teeth white [ leven shinayim ] with milk” (Genesis 49:12). Do not read this expression as leven shinayim ; rather, read it as libbun shinayim , the whitening of teeth. Likewise, the phrase: With milk, can be read as: Than milk.
רַב חִיָּיא בַּר אַדָּא מַקְרֵי דַרְדְּקֵי דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה. אִיפַּגַּר תְּלָתָא יוֹמֵי וְלָא אֲתָא. כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי אִיפַּגַּרְתְּ?
§ The Gemara relates further stories concerning the great bounty of Eretz Yisrael. Rav Ḥiyya bar Adda was a school teacher of Reish Lakish. On one occasion, Rav Ḥiyya bar Adda was delayed for three days and did not come to teach the children. When he finally came, Reish Lakish said to him: Why were you delayed?
אֲמַר לֵיהּ: דָּלִית אַחַת הִנִּיחַ לִי אַבָּא וּבָצַרְתִּי מִמֶּנָּה יוֹם רִאשׁוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶשְׁכּוֹלוֹת אֶשְׁכּוֹל לְגָרָב, יוֹם שֵׁנִי בָּצַרְתִּי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶשְׁכּוֹלוֹת שְׁתֵּי אֶשְׁכּוֹלוֹת לְגָרָב, יוֹם שְׁלִישִׁי בָּצַרְתִּי מִמֶּנָּה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶשְׁכּוֹלוֹת שָׁלֹשׁ אֶשְׁכּוֹלוֹת לְגָרָב, וְהִפְקַרְתִּי יוֹתֵר מֵחֶצְיָהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִי לָאו דְּאִיפַּגַּרְתְּ הֲוָה עָבְדָא טְפֵי.
Rav Ḥiyya bar Adda said to him: Father left me one branch of a grape vine, and I harvested from it on the first day three hundred grape clusters, and each cluster yielded a quantity of wine enough to fill a jug. On the second day I harvested another three hundred grape clusters, and every two clusters yielded enough wine to fill a jug. On the third day I once again harvested three hundred grape clusters, and every three clusters yielded enough to fill a jug, and I declared ownerless more than half of it. Reish Lakish said to him: Had you not delayed and thereby disrupted the Torah study of children, each grape cluster would have produced more wine. Due to your cancellation of Torah study, each cluster yielded progressively less.
רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אִיקְּלַע לִבְנֵי בְרַק, חֲזַנְהוּ לְהָנְהוּ עִיזֵּי דְּקָאָכְלָן תּוּתֵי תְּאֵינֵי וְקָנָטֵיף דּוּבְשָׁא מִתְּאֵינֵי וַחֲלָבָא טָיֵיף מִנַּיְיהוּ וּמִיעָרַב בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲמַר: הַיְינוּ: ״זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״.
§ Rami bar Yeḥezkel happened to come to Benei Berak. He saw those goats that were grazing beneath a fig tree, and there was honey oozing from the figs and milk dripping from the goats, and the two liquids were mixing together. He said: This is the meaning of the verse “A land flowing with milk and honey” (Exodus 3:8).
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן דּוֹסְתַּאי: מִלּוֹד לְאוֹנוֹ שְׁלֹשָׁה מִילִין, פַּעַם אַחַת קִדַּמְתִּי בַּנֶּשֶׁף וְהָלַכְתִּי עַד קַרְסוּלַּיי בִּדְבַשׁ שֶׁל תְּאֵינִים. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְדִידִי חֲזֵי לִי ״זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״ שֶׁל צִפּוֹרִי, וְהָוֵי שִׁיתְּסַר מִילִין אַשִּׁיתְּסַר מִילִין. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חֲזֵי לִי ״זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״ שֶׁל כׇּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
Rabbi Ya’akov ben Dostai said: There are three mil from Lud to Ono. Once I rose early in the morning and I walked in ankle-deep honey oozing from fig trees. Reish Lakish said: I myself saw a region called: The place flowing with milk and honey by Tzippori, and it was an area that covered sixteen by sixteen mil , 256 square mil . Rabba bar bar Ḥana said: I myself saw the region flowing with milk and honey of all Eretz Yisrael,