Commentary page

Ketubot 101a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Ketubot 101a

Ketubot 101a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 333 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

יוצאה בגט צריכה להמתין ואע"ג דליכא לספוקי קטנה במעוברת לא חילקו חכמים בתקנתן בנשואות:

אליבא דר"א כ"ע לא פליגי כלומר הא דאמרת שמואל דאמר כר' יהושע ולא כרבי אליעזר שפיר קאמרת דמודה שמואל דלרבי אליעזר אין כתובה לשום קטנה דהשתא ירושתה ומציאתה דמדידה לדידיה קאמר דלא מיתוקמא בה תקנתא דרבנן כ"ש כתובתה דמדידיה לדידה שהרי כשתקנו חכמים נשואין ליתומה ע"י אמה ואחיה להנאתה ולטובתה תקנו כדאמרינן ביבמות בפ' חרש שנשא את הפקחת כדי שלא יהו נוהגים בה הפקר שאין קטנה יודעת לשמור עצמה מלהתפתות:

כי פליגי אליבא דרבי יהושע כלומר הא דאמרת דרב כר"א ולא כרבי יהושע ליתא דרב אפילו לר' יהושע אמרה:

ע"כ לא קאמר ר' יהושע דמעשיה קיימין אלא מדידה לדידיה כגון ירושתה ומעשה ידיה ומציאתה שיהו לבעל כי היכי דלא לימנעו מלישא אותה וחכמים גזרו שתנשא כדי שלא ינהגו בה הפקר:

אבל מדידיה לדידה כגון כתובה ותנאי כתובה:

צאן ברזל צאן שהוא קשה ומתקיים לה כברזל לפי שקיבל עליו אחריות:

נכסי מלוג שהכניסה לו ולא שמאום בכתובה והקרן לאשה ופירות לבעל:

נכסי צאן ברזל הנישומין בכתובתה ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוה והוא מקבל עליו אחריות להחזירן לה כשתצא ממנו:

23 more comments on this page.

Rashi on Ketubot 101a · Sefaria

Tosafot

תנינא כולהו דכתובה נמי תנינא דהא שמואל תני ממאנת:

כללו של דבר אינה כאשתו כו' מצינו למימר דאתיא לרבויי דאם היא בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה ואם היא בת כהן לישראל תאכל דהכי תנן בפ' ב"ש (יבמות קז:) ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום בת ישראל לכהן לא תאכל בת כהן לישראל תאכל:

ובהפרת נדריה היינו משהגיעה לעונת נדרים דאי לאו הכי אין נדרה נדר ואפי' אם תמצא לומר מופלא הסמוך לאיש דאורייתא דאיבעיא לן בנדה (דף מו:) אתי שפיר הא דיכול להפר אע"ג דליכא הכא אלא נשואין דרבנן דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת דכי האי גוונא מתרץ התם אמילתא אחריתי ולדברי רבי יהושע לא תיקשי היאך מיטמא לה אם כהן הוא הואיל והנשואין לא הוו אלא מדרבנן וי"ל דמיטמא לה משום מת מצוה הואיל ויורשיה לא ירתי לה קריא ולא ענו היא דהכי מתרץ בהאשה רבה (יבמות דף פט:) אמילתא אחריתא:

אילימא אממאנת אי דליתנהו אידי ואידי לית לה בהנך שבלה שלא כדין מיירי שכלה הקרן דאי בבלה כדין מאי מסיק בתר הכי גבי אילונית אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה למה יש לו לשלם פירות שאכל כדין אלא ודאי שלא כדין איירי והשתא נמי אתיא שפיר הא דאמרינן ביבמות פרק ב"ש (יבמות דף קז.) אי אמרת נשואה תמאן שמיט ואכיל לה ומה בכך יתחייב לשלם מה שלא אכל כדין והיה דוחק רבי שמא היא לא תמצא עדים אבל עכשיו א"צ דפטור כדפרישית והא דתנן דממאנת אין לה פירות לא פירות שאכל קאמר דאפי' קרן גופיה אם אכלו אין לה אלא איצטריך לאשמועינן דאין לה פירות שליקט אפילו הן מונחין בעין בביתו ואין לפרש פירות דממאנת תקנת פירות כגון פירקונה דהיכי דמי אם מיאנה ואח"כ נשבית פשיטא ונשבית נמי ומיאנה בעודה שבויה פשיטא דבאלמנה נמי כי האי גוונא נשבית בחיי בעלה ומת אמרינן בפ' נערה (לעיל כתובות דף נב.) שאין יורשין חייבים לפדותה מיהו איכא לפרושי כגון שנשבית ולוותה ופדתה את עצמה ומיאנה דכי האי גוונא מיירי דאין לה מזונות כדמפרש לקמן בפ' בתרא (כתובות דף קז:). מ"ר:

הכי גריס רבינו חננאל וקנסו רבנן לדידיה בדידיה ולדידה בדידה פי' אותה קנסו בנכסי מלוג שלה ואותו קנסו בנכסי צאן ברזל שהן שלו ברשותו וקשיא לי מאי קנס קנסו אותו כך דין כל מגרשי נשותיהן לפרוע נכסי צאן ברזל וי"ל דזהו קנס שהוא סבור להרויח ואין לו:

הדרן עלך אלמנה ניזונת

Tosafot on Ketubot 101a · Sefaria

Ritva

הוי בה רב פפא אהייא אילימא אממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי אית לה [פירש"י] שאין לנו לקונסה ואי דליתנהו קיימי אידי ואידי לית לה שיכול לומר שלי הוצאתי שהרי ברשות בין דין נשאתיה וכשאוציאנ' אחזור מה שקבלתי עלי בכתובה ובנכסי מלוג נמי אע"ג דשלא ברשו' הוציאם מיהו יכול לומר אין לי להחזירם עד שאגרשנ' שמא תמות בחיי (בעלה) ואירשנה עכ"ל, ואין טעם זה מחוור דכיון שכבר מיאנה בו שוב אינו ראוי ליורשה ומאנה זו גטה אבל הנכון דהא סבר' הוא דכיון דתקון רבנן בכל מאי דבלה מנכסים תפסיד ואי לא לא מקדימה תקנתא דרבנן ולא משכח מאן דנסיב לה ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל שיכול לומר כל מה שהוצאתי עשיתי כהוצאת בהבטחת ב"ד כסבר שהיא אשתו ושאין לו לפרוע כלום עד שאמות בחיי' או שאגרשנה ועל דעת כן נשאתי' ואע"פ שלא התניתי כמו שהתניתי דמי שבדברי' אלו בלב כל אדם הן:

אלא אאיילונית בדאיתנהו אידי ואידי אית לה, ואי דליתנהו איפכא מבעי ליה פי' רש"י ז"ל והא ליתנהו ומפני שלא היה לו להעלות מדעתו שמא תמצא איילונית אתה פוטרו אם באת לחלוק בהם איפכא מיבעיא ליה נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי מלוג שלא היתה לה לבולהן וללובשן אית לה או סבירא לן דאי עיילא לה גלימ' קרנא הוה, נכסי צאן ברזל דברשותי' קיימי שהוא קבל עליו אחריות ברשות הוציאן אלא אשניי' וקנסו רבנן לדידה בדידי' ולדידי' בדידה כן גרסת רש"י ז"ל ופי' לעולם אשניי' קאי שהרי עבדא [איסורא] וטעמא משום קנסא ומדינא איפכא מיבעי' ליה אלא חכמים תקנו לעקור מהן תורת נשואין וקנסו אותה במה שהיתה ראוי לגבות משלו, דהיינו כתובה ומזונות ובלאות דנכסי מלוג שהוצי' בלא רשות ולדידי' בדידה ואותו קנס במה שהיה ראוי לו משלה בלאות של נכסי צאן ברזל שהוציא ברשות עכ"ל ובלשון הגמרא רחוק מאוד לפי' זה דלישנא דבדידי' ובדידה לא קיימו כלל ונכון כגירסת רבינו חננאל ז"ל וכן גרסת כל הגאונים ז"ל קנסו רבנן לדידה בדידה ולדידיה בדידיה כי לא קנסו בנכסי מלוג שעומדים ברשותו ובחזקתו:

אמר רב שימי בר אשי ש"מ מדרב כהנא עיילא לוה גלימא קרנא הוה פי' רש"י ז"ל ש"מ מדרב כהנא דאמר שנויה אין לה בלאות דנכסי מלוג וטעמא משום קנסא דרבנן דלדידיה בדידה הא אשה כשרה גובה אותה ממנו ואע"ג דליתנהו עיילא ליה גלימא בנכסי מלוג שלא שמוה עליו בנדוניא קרנא הוה וימכור וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות ולא אמרינן לבושתן הן הן פירותיהן וליכסי בה ואזיל עכ"ל ונכון הוא ויש שפירש ש"מ מדרב כהנא כדפריש אבל אבלאות דמתני' היינו בלאות של נכסי מלוג מכלל דגלימא קרנא הוה דאין הבעל יכול להשתמש בה דאי סלקא אדעתיך שיש בה לבעל פירות הא דקתני ולא פירות היינו שאין מוציאין ממנו פירות שאכל כדפי' לה בירושלמי וא"כ ל"ל למתני' בלאות אלא ודאי דלבישת בגדים של נכסי מלוג קרנא הי' ולא פירות וגם זה נכון ורש"י ז"ל לא פי' כן משום דלדידי' הא דתנן ולא פירות היינו דין פירות שהוא פרקונה כמו שפירש הוא ז"ל במשנתינו. דר"נ פליגא פי' ולר"נ דקתני מתני ולא בלאותיה היינו של נכסי צאן ברזל אין לה והא דתני' ביבמות שניות מדברי סופרים אין להם בלאות היינו בין בלאות של נכסי מלוג ובין בלאות של נכסי צאן ברזל וכן פי' רש"י ז"ל התם משום דהא קי"ל כר"נ כדמשמע בפרק האשה שנפלו ועוד דר"נ בתרא הוא והלכתא כוותי' ותימא על הרי"ף והרמב"ם ז"ל אשר פסקו כי שניות יש להם בלאות של נכסי צאן ברזל נראה שפוסקים כרב הונא ואלו לעיל פסקו כרב נחמן:

תניא נמי הכי נשים שאמרו חכמים אין להם כתוב' כגון הממאנת וכו' ונשים שאמרו חכמים לשון יוצאות שלא בכתובה יש להן תוס' והקשו עליו שא"כ נשאת בגט פסול כגון כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לחברותי' השכוניות עמה בפ' הזורק וכן מי שהלך בעלה למדינת הים ונשאת על פי עד אחד ששנינו בהם תצא ואין לה כתובה תצא ואין לה תוספ' ואין זה במשמע דהיכי עדיפא מי שנשאת בגט פסול שלא כדין טפי מעוברת על דת משה ויהודית שאין לה תוספת לכך פי' דלאו בלישנא דאמר בהו רבנן תליא מלתא אלא בעניינא והכי פירוש נשים שאמרו חכמים שאין להם כתובה מתחילן כגון הממאנת וחברותי' ואפי' שנו אותן בלשון אין להם כתובה כאותן בפ' הזורק כלומר אין להם כתובה ולא תוספת וכן פי' בירוש' והטעם נותן כך שהפסולת מתחלתן הוא רוצה בחזוק בנכסיו וכתב לה תוספת משא"כ באידך שהיו כשירות בנישואיהן דכי מקלקל וקנסינן לה אפי' בתוספת דלא אדעת' דהכי כתב לה. ממאנת וחברותיה דאמרינן דיש להם תוספת פי' הרי"ף ז"ל ומקצת הגאונים דחברותיה היינו שניי' ואלו השניות שמה במשנתינו וה"ה אלמנה לכ"ג וחברותי' שלא הכיר בה האיך יש להם תוספת שהרי אין מקחם מקח טעות דבשלמא שני' איתא בשהכיר בה וממאנ' נמי הא ידע שיכולה למאן והוא רוצה (לחזוק) [ליזק] בנכסיו אבל אלו שלא הכיר בה כלל האיך יש להן תוספת וכ"ת היה להם לחוש ולבדוק אם איילנות או אלמנה הא ליתא דסתם נשים לאו בחזקת איילנות קיימי ולאו בחזקת אלמנה וגרושה וחלוצה אדרבה כי אתנהו קלא אית להו וא"כ אף הכונס את האשה ונמצא בה מומים או נדרים שאין לה כתובה יהא לה תוספ' לפי שלא חש לבדוק אחריה וקדשה וכנסה סתם וזה אינו במשמע לפי פי' הראב"ד ז"ל דכל שלא הכיר בה והיה מקח טעות כשם שאין להם כתובה כך אין להם תוספת ומה שאמר כאן ממאנות וחברותיה אינו אלא משום שניות שהכיר בהם והא דנקט חברותי' לשון רבים משום דאיכא שניות טובא א"נ מתני' אגב קתני עוברת על דת יהודית וחברותיה ומיהו בירושלמי נראה כפי' הרי"ף ז"ל דגרסי' בפ' המדיר תני ר' חנן בשם שמואל אחד נשי' שאמרו אין להם כתובה ואחד נשים שאמרו יוצאה בלא כתובה כגון הממאנת והשניי' והאיילונית לא אמרו בכתובה של מנה ומאתיים אבל כתובה של אלף דנרים נוטלת ואפשר בירושלמי לא דק וכי קאמר כתובה של אלף זוזי נוטלת היתומה לא שני' בלחוד קאי וכן הדעת מכרעת וזו דעת ר' מנחם בר"י הוא ולא אתינן השתא לפלוגי על ר"נ דאם כן הוה לן למימר רבה בר בר חנן אמר רבי יוחנן אמר רב נחמן מודה ר"י בר מנחם ומשום דתנא לה תנא סתמא כאלו היא הלכה לפיכך אמר ליה דלתני לא הפסידה אלא אימא בכנסה בחזקת שאינה כן ונמצא שהיא כן פי' לאו דמצרכינן מתני אלא פי' מפירש"י דהכא קאמר כנסה שהיה בחזקת שהיא צד אחד ונמצא צד אחר והלכתא כרב יהודא דהא רב הונא טעותא היא דאטעיתי' מתניתן וכי קתני מתני' אלמנה אפלוגתא דאיילנות קאי כלומר כשהכיר בהם:

Ritva on Ketubot 101a · Sefaria

Meiri

אע"פ שקטנה זו שהזכרנו יכולה למאן בעוד שלא מיאנה מיהא בעלה זכאי במציאתה ובמעשי ידיה ובהפר נדריה ויורשה ומיטמא לה ואע"פ שהטומאה מן התורה ונשואי קטנה אינם אלא מדברי סופרים ואין דברי סופרים דוחים דברי תורה אלא בשב ואל תעשה פירשוה ביבמות פ"ט ב' מפני שהיא כמת מצוה כיון דלא ירתי לה קריא ולא ענו לה היא ובהפר נדריה מיהא פירשו במסכת נדה פרק דופן מ"ו ב' מפני שאף מופלא סמוך לאיש דרבנן והוה ליה דרבנן בדרבנן ואף לדעת האומר שם מופלא סמוך לאיש דאוריתא הואיל וקיימא לן כל הנודרת על דעת בעלה נודרת אף בקטנה נאמר שעל דעת בעלה היא נודרת ואין כאן עוקר דבר מן התורה:

זה שביארנו שהשניה אין לה בלאות של נכסי מלוג שמשמען של דברים שהנשים הכשירות יש להם וכן שכתבנו שהאילונית יש לה הן הן הדברים לפי מה שקבלנו וכן כתבוה רוב פוסקים ומכל מקום גדולי הדורות פסקו שאף שאר הנשים אין להם בלאות של נכסי מלוג וממה שאמרו בסוגיא זו שמע מינה מדרב כהנא עיילא ליה גלימא קרנא הוי ואין לו ללבשה עד שתבלה לגמרי אלא ילקח בהן דבר שעושה פירות ומתוך כך בזו הוא שקנסוה האשה כשרה דעלמא אית לה אע"ג דליתנהו דשלא כדין בלאם דאי סבירא ליה פירא הוי אפילו כשירה לית לה והקשה והא אמר רב נחמן פירא הוי דרב נחמן ודאי פליגא ולדעתו של רב נחמן לא הוזכרו בלאות במשנה אלא של נכסי צאן ברזל אבל של אף שאר נשים לית להו ואין צריך לומר בשניה ואילונית והם פוסקים כרב נחמן ואף גדולי הפוסקים כתבוה בפרק נכסים ועם כל זה פסקו בכאן כסוגיא זו ושמא הם סוברים שדברי רב שימי אינם מכוונות או שמא הם מפרשים כאן אית לה כשיעור הבלאות כדי שלא יבלה הקרן והבלאות ישארו לקרן ובשניה אינו מחזיר כלום ודוחק הוא:

נשים אלו שאמרו עליהם במשנתנו שאין להם כתובה דוקא מנה מאתים אבל תוספת יש להן שהקטנה היה לו לחוש שמא תמאן והשניה היה לו לידע שחכמים יהו כופין אותו להוציא ולא היה לו לחייב עצמו בתוספת ומאחר שכן מתנה הוא שנתן לה ואע"פ שבממאנת ואילונית אין להם בנכסי צאן ברזל ומאי שנא תוספת באלו אינן מתנה אלא שקבל עליו אחריותן להיות שבחן שלו וקבל עליו אחריותן כדי למכרן והוו להו דמי מקח טעות אבל תוספת מתנה הוא על מנת שתשמשנו וכל שרוצה לעמוד באיסורה ולשמשו לא הפסידה שהרי בתנאה היא עומדת והאיסור אינה גורמתו אבל כל שחדשה בו איסור בעוברת על דת וחברותיה או שבאה היא לצאת כגון דאמרא בעינא חוטרא וכו' אין לה תוספת ומכל מקום אותם שבמשנתנו גובינת נדוניתן במה שיש שם ממה שהביאו או בדבר הבא מחמת מה שהביאו ואילונית מכל מקום הואיל ולא הכיר בה אף תוספת אין לה דאדעתא דהכי לא כתב ואף הוא לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה כך היא שיטתנו וגדולי הפוסקים גורסין בה אף אילונית וכן כתבו גדולי המחברים ואין דבריהם נראין:

נשים שאמרו עליהן יוצאות שלא בכתובה כגון אשה שזינתה או עוברת על דת משה ויהודית או יוצאה משום שם רע אין להן לא כתובה ולא תוספת אלא שנוטלות בלאותיהן הקיימין שהרי אמרו זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין בין מנכסי מלוג בין מנכסי צאן ברזל ובנכסי צאן ברזל מיהא אם הביאה מעות או מיני סחורות כתבו הגאונים שכל הבא מחמתם הוא בדין בלאות ומה שאבד בין ממלוג בין מברזל הפסידה:

זה שאמרו נשים שאמרו אין להן כתובה וכו' וזה שאמרו יוצאות וכו' לא מצד הלשון הוא נאמר כן אלא כך פירושו נשים שאמרו אין להן כתובה מעיקר נשואין שתחלתן כסופן אפילו נאמר עליהן לשון יוצאות שלא בכתובה אין להן כתובה וכו' ואם כן נשאת למי שאין לו בנים שאמרו עליה לשון תצא שלא בכתובה אף היא יש לה תוספת ונשים שיוצאות שלא בכתבה פירושו שמעקרן היו ראויות לכתובה אלא שחדשו הפסדן כגון עוברת על דת ואפילו הוזכרה כאן לשון אין להן וכו' ואם כן כל אותם שהוזכרו תצא מזה ומזה ואין להם כתובה וכו' ואף תוספת אין להן ויש מדקדקין אותה מצד הלשון ואינו כלום:

כבר ביארנו בחייבי לאוין שאם הכיר בהן יש להן כתובה ותנאיה ואם כנסה סתם ר"ל שלא הכיר בה אין לה כדין אילונית ואין צריך לומר שכן אם כנסה בחזקת כשירה ונמצאת מחייבי לאוין ומכל מקום בהכיר בה שאתה מחייבו במזונותיה פירשו במסכת יבמות פ"ה א' דוקא לאחר מיתה כגון שלא הספיק להוציא עד שמת אבל בחייו הואיל ובעמוד והוצא קאי אין לה מזונות ובלאות שביארנו בחייבי לאוין שאין להן יראה שהדין בהן כאילונית שכל שהיה בעין נוטלת בין מלוג בין בברזל וכל שבלו לגמרי במלוג יש לה ובברזל אין לה:

אשה שאין לה ווסת התבאר במסכת נדה פרק ראשון י"ב ב' שמשמשת בשני עדים והן הן עוותיה הן הן תקוניה כלומר שתשמש בהם פעם ראשונה ושניה ושלישית ואם נמצא דם על שלו או על שלה בכל פעם הרי הן עוותיה והוחזקה נדה כל ימיה ויוציא ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות שאין קיימין ולא יחזיר עולמית אפילו נתרפאת שאם יהא רשאי להחזיר זימנין דאזלא ומינסבא ומיתקנה ואמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין ואם שמשה בשני עדים אלו שלשה פעמים ולא נמצא דם באחד מהם הן הן תקוניה והרי היא ככל הנשים וכבר ביארנוה שם בכדי הצורך:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

Meiri on Ketubot 101a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה כללו של דבר אינה כו' דאתיא לרבויי כו' עכ"ל דליכא למימר דאתי לרבויי כתובה דאין לה לר"א דלא איצטריך דכ"ש הוא כיון דמדידה לדידיה לית ליה מכל שכן מדידיה לדידה דלית לה כדמסיק הך סברא לר"י ולהכי לר' יהושע לא איצטריכו לפרש דאתי לרבויי כיון דאיכא לרבויי כתובה דיש לה אליבא דשמואל ודו"ק:

בד"ה ובהפרת נדריה היינו כו' ואפילו את"ל כו' ולדברי ר"י לא תקשי היאך מיטמא כו' עכ"ל לא הל"ל לדברי ר"י כיון דבהפרת נדרים דקיימינן ביה עד השתא נמי אליבא דר"י הוא ויש ליישב קצת דתחלת דבריהם שכתבו גבי הפרת נדרים היינו משהגיעה לעונת נדרים דאל"ה כו' הם דברים צריכים גם לר"א דאי בלא הגיעה לעונת נדרים לא הוה שייך למתני ולא בהפרת נדריה כיון דאין כאן נדר כלל ואביה נמי א"צ להפר והשתא ניחא דנקטו הכא גבי טומאה ולדברי ר"י כו' וק"ל:

בד"ה אילימא כו' שלא כדין מיירי שכלה הקרן דאי בכלה בדין מאי כו' גבי איילונית כו' עכ"ל ק"ק דבפשיטות טפי ה"מ לאוכוחי הכי ממאי דמסיק גבי שניה בהדיא דקנסו רבנן דהיינו ודאי בכלה שלא כדין דגלימא קרנא הוא ואי בכלה כדין באשה כשרה נמי א"צ לשלם לה אע"ג דלא איתנהו ודו"ק:

בא"ד ואין לפרש פירות דממאנת תקנת פירות כגון פרקונה כו' עכ"ל אבל גבי איילונית ושניה שפיר איכא לפרושי דאין לה פדיון בעודה תחתיו וכן נראה בפרש"י במתני' וק"ל:

בד"ה ה"ג ר"ח וקנסו רבנן לדידיה בדידיה כו' וק"ל מאי קנס קנסו אותו כך דין כו' עכ"ל נראה מלשונם דלפי גירסת רש"י לק"מ ואפשר דהיינו משום דלפרש"י וגירסתו ניחא דקנסו אותו במה שהיה ראוי לו משלה לפי שנישאת לו בעבירה ואעפ"כ קנסו אותו מה שא"כ באשה אחרת דמדינא משלם לה נכסי צאן ברזל ודו"ק:

Chidushei Halachot on Ketubot 101a · Sefaria

Penei Yehoshua

תוספות בד"ה ובהפרת נדרים כו' וי"ל דמטמא לה כו' דהכי מתרץ בהאשה רבה אמילתא אחריתא עכ"ל. ולא ידענא למה כתבו לשון אמילתא אחריתי דהא אהך מילתא גופא דמטמא לאשתו קטנה מייתי התם בגמרא להדיא הך קושיא והאי פירוקא ואיירי נמי בקטנה יתומה שנתקדשה קידושי דרבנן ע"ש:

רש"י בד"ה אידי ואידי בין נ"מ כו' ובנ"מ נמי אע"פ כו' שמא תמות בחיי ואירשנה עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהין דמאי טענה היא זו ונראה בכוונת רש"י דלאו לדברי המקשה רוצה לפרש כן ולומר דפשיטא האי סברא טובא דבלא"ה לא הוצרך רש"י לפרש שום טעם בשיטת המקשה במאי דס"ל דלא שקלה בנ"מ דהא רב כהנא משמיה דשמואל קאמר להדיא דבנ"מ איירי מתניתין דאין לה ועיקר קושיית המקשה דמכ"ש דלית לה בנכסי צאן ברזל וכמו שכתב רש"י בזה דמילתא דפשיטא היא אלא דרש"י הוצרך לפרש כן אף לפי המסקנא דשמואל אשלי' קאי ומ"מ כיון דמפרש לבלאו' דמתניתין בנכסי מלוג ובדליתנהו כמו שפרש"י לקמן וא"כ ממילא דלענין ממאנת נמי איירי בנכסי מלוג ומפרש רש"י הטעם שתקנו חכמים כן כיון דע"מ כן נשאה שלא יפרע לה דבר עד שיירשנה או שימות כן נ"ל לפרש בדוחק ועדיין צ"ע והאי דלא ניחא להו לרש"י ותוספות לפרש בדליתנהו שנגנבו או שנאבדו כמו שמפרש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות עי"ש אלא דא"כ לא אתי שפיר הא דמקשה בסמוך באיילונית אי דליתנהו איפכא מיבעיא ליה ובגניבה ואבידה לא שייך לומר כן כנ"ל ולשיטת הרמב"ם ז"ל יש ליישב ואין להאריך ועיין בל' הר"ן ז"ל:

סליק פרק אלמנה ניזונית

Penei Yehoshua on Ketubot 101a · Sefaria

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

תד"ה ובהפרת נדרים כו' אע"ג דליכא כו' נשואים דרבנן כו' ע"ד בעלה נודרת. מסתפקנא אם אחר שהפיר לה מיאנה אם חוזרת ונאסרת כיון דהמיאון עוקר הנשואין מעיקרו בטל ההפרה למפרע ולא מהני בזה ע"ד בעלה נודרת דהוא רק בסוף דהוי בעל מדרבנן אף בזה למפרע לא הוי בעל כלל. ויהיה באמת הדין דעד שתגדל צריכה ליזהר בנדרה דשמא תמאן ובטלה ההפרה למפרע:

רש"י ד"ה אידי ואידי כו' מיהו יכול לומר כו' שמא תמות בחיי ואירשנה. ק"ל הא א"י לירש דכיון דכלינהו הוי עלה ב"ח וחוב הוי ראוי לענין ירושת הבעל ואף חוב עצמו מקרי ראוי כמו בבכור והאב חייב לו ועכ"פ הו"ל לפלוג עם היורשים כמו התם בבכור דאמרינן ובמלוה שעמו פלגי:

גמרא אמר רב שימי וכו' ש"מ מדרב כהנא עיילא לי' גלימא ק"ל דלמא באמת באשה אחרת דודאי לא מפקי' מיני' רק הכא דכיון דלא נתחייב בפרקונה לא הי' זוכה בפירות והי' ראוי מדינא להחזיר הבלאות ואשמעי' דמ"מ אין לה בלאות. וצ"ל דלפי' ב' ברש"י במתני'. א"כ כבר שמעי' מרישא דקתני ולא פירות. ולפי פי' א' דולא פירות היינו תקנת פירות. י"ל דמלישנא דמתני' משמע דכל מה דקחשיב דוקא אלו נשים אין להם אבל לאשה דעלמא יש לה. ועוד יש ליישב באופן אחר ואין עת להאריך:

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Ketubot 101a · Sefaria

Original text

Segment 1

יוֹצְאָה בְּגֵט צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

One who leaves the marriage union through a bill of divorce is required to wait three months before remarrying.

Segment 2

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא כּוּלְּהוּ: הַמְמָאֶנֶת בְּאִישׁ — הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט — הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

The Gemara asks: What is Shmuel teaching us by telling us all of this? We already learned it all in Yevamot (108a): In the case of one who refuses to continue living with a certain man, he is permitted to her relatives and she is permitted to his relatives, and she is not disqualified from marrying into the priesthood. If he gave her a bill of divorce, then he is forbidden to her relatives and she is forbidden to his relatives, and she is disqualified from marrying into the priesthood.

Segment 3

צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּלָא תְּנַן.

The Gemara answers: It was necessary for him to mention that if she receives a bill of divorce, she is required to wait three months before remarrying, as we did not learn that halakha in the mishna. Once Shmuel mentioned the difference between one who refuses to continue living with her husband and one who is divorced, he mentioned the other differences between the two cases.

Segment 4

לֵימָא כְּתַנָּאֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם, וְאֵין בַּעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, וְאֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ, וְאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לָהּ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵינָהּ כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁצְּרִיכָה מֵיאוּן.

The Gemara suggests: Let us say that this dispute between Rav and Shmuel is parallel to a dispute between tanna’im , as the baraita teaches: Rabbi Eliezer says: The act of marriage by a minor girl is nothing, i.e., has no legal impact, when she is married off not by her father, and her husband is not entitled to any lost article that she finds, and not to her earnings; and he is not able to annul her vows; and he does not inherit from her; nor does he become impure for her if he is a priest. The principle is that her legal status is not that of his wife in every sense, only that she requires a refusal in order to leave the marriage.

Segment 5

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם, וּבַעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, וְיוֹרְשָׁהּ, וּמִיטַּמֵּא לָהּ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁיּוֹצְאָה בְּמֵיאוּן.

Rabbi Yehoshua says: The act of marriage by a minor girl is something, i.e., has legal impact, and her husband is entitled to any lost article that she finds and to her earnings; and he is able to annul her vows; and he inherits from her; and he becomes impure for her, even if he is a priest. The principle is that her legal status is that of his wife in every sense, except for the fact that she leaves this union through refusal and does not need a bill of divorce.

Segment 6

לֵימָא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ?

Shall we say that Rav said that she does not receive payment of her marriage contract in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who holds that her marriage did not take effect, and that Shmuel said that she does receive payment of her marriage contract in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who holds that her marriage did take effect?

Segment 7

אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי.

The Gemara rejects this: According to the opinion of Rabbi Eliezer, everyone agrees that a minor girl’s marriage has no legal standing and, as Rav said, she is not entitled to payment of her marriage contract.

Segment 8

כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שְׁמוּאֵל כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַב: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם אֶלָּא מִדִּידַהּ לְדִידֵיהּ, אֲבָל מִדִּידֵיהּ לְדִידַהּ — לָא.

When they disagree, they disagree in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. Shmuel is in accordance with the literal opinion of Rabbi Yehoshua. And Rav says that when Rabbi Yehoshua said there that a minor girl has a legal status of his wife in every sense, it was only with regard to her obligations toward him. But with regard to his obligations toward her, since according to Torah law they are not married, the Sages could not obligate the husband to pay her anything.

Segment 9

וְלֹא בְּלָאוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא לְרַב כָּהֲנָא: אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא נִכְסֵי מְלוֹג, אֲבָל נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, אִית לַהּ.

§ The mishna teaches that a girl who refuses to continue living with her husband, a woman who is forbidden by rabbinic law as a secondary relative, and an ailonit are not entitled to payment of a marriage contract and are not entitled to their worn clothes. Rav Huna bar Ḥiyya said to Rav Kahana: You told us in the name of Shmuel: They taught that she is not entitled to her worn clothes only with regard to the worn-out items of usufruct property [ nikhsei melog ], but she does have rights to the worn-out items of her guaranteed property [ tzon barzel ].

Segment 10

הָוֵי בַּהּ רַב פָּפָּא: אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַמְּמָאֶנֶת, אִי דְּאִיתַנְהוּ — אִידֵּי וְאִידֵּי שָׁקְלָא. וְאִי דְּלֵיתַנְהוּ — אִידֵּי וְאִידִי לָא שָׁקְלָא!

Rav Pappa discussed it and wondered: To which part of the mishna is this referring? If we say that it is referring to one who refuses to continue living with her husband, then if the worn-out articles are still in existence, she takes both the usufruct and the guaranteed properties. Since the marriage is annulled, she takes whatever belongs to her. And if they are no longer in existence and were completely worn out over the course of time, then she does not take compensation for either of them, as the husband was within his rights to make use of them.

Segment 11

אֶלָּא אַאַיְילוֹנִית: אִי דְּאִיתַנְהוּ — אִידֵּי וְאִידֵּי שָׁקְלָא, אִי דְּלֵיתַנְהוּ — אִיפְּכָא מִיבְּעֵי לֵיהּ: נִכְסֵי מְלוֹג דְּבִרְשׁוּתַהּ קָיְימִי — אִית לַהּ, נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל דְּלָאו בִּרְשׁוּתַהּ קָיְימִי — לֵית לַהּ!

Rather, it must be that Shmuel’s statement is in reference to an ailonit . This too is difficult as, in that case, if the articles are still in existence she takes both the usufruct and the guaranteed properties. If they are no longer in existence, then Shmuel should have stated the opposite and said: With regard to the usufruct property, which remains in her possession during the marriage, she does receive compensation for it in the event that the marriage is annulled. However, she does not receive compensation for the guaranteed property, which does not remain in her possession during the marriage but in the possession of her husband.

Segment 12

אֶלָּא אַשְּׁנִיָּה, וּקְנַסוּ רַבָּנַן לְדִידַהּ בְּדִידֵיהּ וּלְדִידֵיהּ בְּדִידַהּ.

Rather, it must be that Shmuel’s statement is in reference to a secondary forbidden relative, and the rationale for this halakha is that the Sages penalized both the husband and the wife for violating a rabbinic prohibition. The Sages assigned a penalty to her with regard to his obligations to her, and she is not reimbursed for the worn-out usufruct property. And they assigned a penalty to him with regard to her obligations to him so that he is responsible for reimbursing her for the worn-out guaranteed property.

Segment 13

אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַב כָּהֲנָא: עַיִּילָא לֵיהּ גְּלִימָא — קַרְנָא הָוֵי, וְלָא מִכַּסֵּי לַהּ וְאָזֵיל עַד דְּבָלֵי.

Rav Shimi bar Ashi said: Conclude from the statement of Rav Kahana that if a wife brought home to her husband a cloak after they were already married, it is viewed as capital, and he may not go and cover himself with it until it wears out. With regard to land that the wife obtains during the marriage, the husband has the right to benefit from it by consuming its produce. From the fact that Rav Kahana stated that it is only in this particular case that the woman is not reimbursed for clothing that became worn out through her husband’s use, one can infer that generally, the husband does not have the right to use a garment she obtains, to the degree that it becomes worn out.

Segment 14

וְהָאָמַר רַב נַחְמָן פֵּירָא הָוֵי! דְּרַב נַחְמָן פְּלִיגָא.

The Gemara asks: But didn’t Rav Naḥman say that use of the cloak is considered the produce of her property, to which the husband is entitled? The Gemara answers: The statement of Rav Naḥman is in disagreement with that opinion.

Segment 15

אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה. אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מָנֶה מָאתַיִם, אֲבָל תּוֹסֶפֶת, יֵשׁ לָהֶן.

§ The mishna teaches that these specific women are not entitled to payment of a marriage contract. Shmuel said: They taught this only with regard to the principal of the marriage contract, which the Sages instituted for all women, amounting to one hundred dinars for a widow and two hundred dinars for a virgin. However, the additional sum listed in the marriage contract, which their husband specified for them of his own accord, is considered a gift and they are entitled to it.

Segment 16

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה, כְּגוֹן הַמְמָאֶנֶת וְחַבְרוֹתֶיהָ — אֵין לָהֶן מָנֶה מָאתַיִם, אֲבָל תּוֹסֶפֶת — יֵשׁ לָהֶן.

The Gemara notes: That is also taught in a baraita : Women with regard to whom the Sages said: They are not entitled to payment of a marriage contract, for example, one who refused to remain married to her husband, and her companions, they are not entitled to the principal of one hundred dinars or two hundred dinars. But as for the additional sum stipulated in the marriage contract that the husband added of his own accord, they are entitled to it.

Segment 17

נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה, כְּגוֹן עוֹבֶרֶת עַל דָּת וְחַבְרוֹתֶיהָ — אֵין לָהֶן תּוֹסֶפֶת, וְכׇל שֶׁכֵּן מָנֶה מָאתַיִם. וְהַיּוֹצֵאת מִשּׁוּם שֵׁם רָע — נוֹטֶלֶת מַה שֶּׁלְּפָנֶיהָ וְיוֹצְאָה.

However, women with regard to whom the Sages said: They are divorced without receiving payment for their marriage contract, for example, a woman who violates the precepts of halakha or Jewish custom, and her companions, are not entitled to the additional sum stipulated by their husbands in the marriage contract. And since they violated and transgressed the mitzvot, it is all the more so that they are not entitled to receive the principal one hundred dinars or two hundred dinars, as the Sages penalized them and negated all of their husband’s obligations that are recorded in the marriage contract. And one who is divorced because she received a bad reputation for licentiousness takes what is left of her usufruct property and is divorced.

Segment 18

מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: זִינְּתָה לֹא הִפְסִידָה

The Gemara notes: This baraita supports the opinion of Rav Huna, as Rav Huna said: A woman who was licentious has not lost

Ketubot 101a

Ketubot 101a

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Penei Yehoshua

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text