Gittin 78b

וגט יוצא מאלו לאלו מקצתו בד' אמות שלה ומקצתו בד' אמות שלו:

והא אגיד גביה עדיין הגט ברשותו קצת ואנן ונתן בידה בעינן עד שיהא כולו ברשותה:

אמרוה קמיה דר' יוחנן להאי פירושא דמתני':

משמיה דר' יונתן הכי כדפרשה ר' יוחנן ביכולין לשומרו רבי יונתן מבבל הוה ועלה לארץ ישראל:

תניא נמי הכי דקורבה דמתני' שמירה היא:

כל שקרוב לה מלו השתא משמע אע"פ שקרוב לה יותר ממנו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת וקשיא לן בה אמאי אינה מגורשת מכי אתא לקורבה דידה איגרשה לה ומאי איכפת לן אם נטלו כלב:

כל היכי תנטריה ותיזיל וכי כל הימים צריכה לשומרו:

אלא לאו הכי קאמר אע"פ שקרוב לה מלו אם יש הפסק נהר או גבשושית בינה לגט שאילו היה בא כלב ונטלו אינה יכולה לשומרו הימנו אבל הוא יכול לשומרו אינה מגורשת:

אם יכול לנתקו ולהביאו כולי‎—If he is not capable of retrieving it and bringing it, etc. O VERVIEW The גמרא is discussing a case where a man gave his wife a גט which was attached to a thread that the man was holding. The rule is that if the man can retrieve the גט from the woman by pulling on the thread, the woman is not divorced, for there is no כריתות; no complete separation between the man and the woman. However if the man cannot retrieve the גט then it is a valid גט‎. תוספות will discuss the actual details of this case. ------------------- נראה דלא מיירי כשהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט בידה קפצה ידה‎ – It seems that we are not discussing a case where initially her hand was open (and at that time the husband was able to retrieve the גט from her hand), and after the husband placed the גט in her hand she closed her hand tightly (which made it impossible for the husband to retrieve the גט) – דאם כן אפילו אין יכול להביאו אצלו אינה מגורשת‎ – For if this were the case, then even if the husband cannot retrieve the גט (since she is holding on to it tightly), she is still not divorced. The reason for this is, that – כיון דבשעת נתינה היה יכול להביאו אצלו‎ – Since at the time of the giving of the גט (the moment when the divorce is to become effective) the husband could have brought the גט back to him. This is not considered a כריתות‎. ומה שקופצת ידה אחר כך זה אינו עושה הבעל אלא היא‎ – And that what she subsequently closed her hand tightly (and prevented him from retrieving the גט), this has no effect; for the husband is not doing it; but rather she is making it impossible for him to retrieve the גט‎. Any action that the women does to make the גט effective after the husband concluded his giving disqualifies the גט‎ – והוה ליה כמו טלי גיטיך מעל גבי קרקע ואינו גט‎ – For this is like the case where the husband says to his wife, ‘take your גט from the ground’; where it is not a valid גט‎. It is therefore not understood how this rule of יכול לנתקו אצלו is applicable. תוספות explains: אלא נראה לרבינו יצחק דמיירי שכבר היתה ידה קפוצה והוא תחב הגט לתוך ידה‎ – But rather is seems to the ר"י that we are discussing a case where her hand was tightly closed and he stuffed the גט into her (closed) hand – ואם תחב כל כך בחוזק עד שאינו יכול להביאו אצלו הויא מגורשת‎ – So if he stuffed it in her hand so tightly that he cannot retrieve if back (with the thread) then she is divorced. In this case it was the husband who made the effective כריתות‎. ורבינו תם מפרש דבידה פתוחה איירי שפיר‎ – And the ר"ת explains that we are discussing a case where indeed her hand was open ( and she never clasped it shut) and the meaning of – ואם אינו יכול להביאו אצלו היינו כשהגט כבד ואם ימשוך אצלו תינתק המשיחה‎ – ‘and if he cannot bring it back to him’ is that the גט is heavy (relative to the strength of the thread) and if he will pull the thread towards himself, the thread will tear. Therefore it is a valid גט; for he gave it to her, and the reason he cannot retrieve it is because of its weight; but it has nothing to do with any action on her part. According to the abovementioned, תוספות continues with a practical הלכה ramification: וצריך ליזהר שתהא יד האשה פתוחה עד שיניח כל הגט בידה‎ – And it is necessary that one be careful that the hand of the woman remains open until the entire גט is placed in her hand. The woman should not close her hand until the husband placed the entire גט in her hand and released it completely – דאם תקפוץ ידה בעוד שהבעל אוחז בראש הגט בידו לא הוי גט‎ – For if she will close her hand while the husband is still holding the other end of the גט in his hand it will not be a valid גט (for at that point he is able to withdraw the גט to himself; which means that the כריתות is not yet effective) – דהוי כמו גט בידה ומשיחה בידו‎ – For it will be considered the same case as ‘the גט is in her hand and the thread is in his hand’; in which case we say that if he can withdraw the גט it is not a valid גט‎. Similarly his holding on to the other end of the גט is similar to holding on to the thread and since he can retrieve the גט she is not yet divorced. When she closes her hand and prevents him from retrieving the גט she is causing the כריתות, which as mentioned previously is not valid. תוספות offers a dissenting opinion: ונראה דכשר דלא גרע מערק לה חרציה ושלפתו דהוי גט‎ – And it seems that the גט is כשר (in the case where she closed her hand before he released his hand from the גט) for it is not worse than the case where the husband extended his hip to her and she removed the גט, where the rule is that it is a valid גט – אף על גב דביד הבעל להדק מתניו שלא תטול והמחמיר תבא עליו ברכה: Even though the husband is capable of tightening (his belt around) his loins that she should not be able to take it; and nevertheless it is כשר‎. The same will apply here where she closed her hand. However the one that is stringent and insists that the woman leave her hand open until the husband releases his hand, a blessing should come upon him!

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בשתי כתי עדים עסקינן הקשה הרב רבי אלחנן ז"ל אם כן הא דקתני לענין החוב מחצה על מחצה יחלוקו היינו נמי בשתי כתי עדים ואמאי יחלוקו אדרבה הוה לן למימר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה, ותרצו בתוספות דהכא לתרוייהו אית להו חזקה למלוה איכא למימר אוקי אחזקתיה שהוא מחויב לו הלוה קודם שנולד ספק זה, וללוה איכא חזקה דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה הילכך יחלוקו, ואם תאמר אדרבה הוה ליה כמנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אם לאו דתנן בבבא קמא פרק הגוזל בתרא (בבא קמא קיח, א) שהוא חייב, יש לומר דשאני התם דליכא רגלים שפרעו, אבל הכא הרי נולד ספק זה לפניך והילכך יחלוקו.

רבי יוחנן אמר קרוב לה שנינו ואפילו מאה אמה וטעמא דמילתא לדעת רבי יוחנן משום דכל מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ומשום עגונה הקלו שכל שקרוב לה ואפילו מאה אמה מגורשת דארבע אמות גופייהו אינן קונות דבר תורה אלא מתקנת חכמים וכל שכן כל שיכולה לשמרו שאינה אלא מדבריהם ומשום תקנת עגונות, והיינו דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ומשום לתא דגירושין תקינו אף בקידושין משום דכתיב ויצאה והיתה שניהם אין יכולין לשמרו זה מחצה על מחצה, ואם תאמר כיון שהיא אינה יכולה לשמרו אמאי מגורשת כלל, ותירצו בתוספות דהכי קאמר שניהם אינן יכולין לשמרו כל אחד בפני עצמו אלא ששניהם צריכים בשמירתו הרי זו מגורשת ואינה מגורשת, וצריך עיון דמכל מקום כיון שהבעל צריך בשמירתו אגיד ביה הוא, ועוד דקשיא לי דאם כן שניהם יכולין לשמרו היינו שכל אחד מהם יכולין לשמרו בלא שמירת חברו ואם כן בזו אמאי אינה מגורשת כיון שהוא אינו צריך בשמירתו.

[בנדפס תניא נמי הכי אמר רבי אלעזר [רבי אליעזר אומר] וכו'. קשיא לי כיון דתניא כותיה דרבי יוחנן אמאי לא אותיב מינה לכולהו אינך דמפרשי לה למתניתין בארבע אמות, ויש לומר דכל הנך לא אוקמיה דוקא בארבע אמות דאפשר דלדידהו נמי אית להו כי הא דרבי יוחנן אלא משום דבארבע אמות איכא חדושיה טפי דאי קדים איהו אף על גב דזרקו לה תוך ארבע אמות אינה מגורשת משום הכי מפרשי לה בארבע אמות, כך נראה לי].

אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה. פירש רש"י ז"ל: דשמואל לפרש קרוב לה דמשנתינו הוא דאתא, וכן נראה מדברי רבנו אלפאסי ז"ל, ואת לא תעביד בה עובדא, פירש רבינו חננאל ז"ל: ואת לא תעביד בה עובדא בהא ותורה שהיא מגורשת לגמרי עד דמטי גיטא לידה וכו', ואנו קבלנו מרבותינו שאפילו זרקו לה בחצרה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסינן בירושלמי המחוור מכולם עד שיתננה לידה, עד כאן. ודברי תימה הם דהא רבא דבתרא הוא עבד עובדא כדאמרינן לעיל תיזול ותיחוד ותפתח ותקני גיטא אגב ביתא, וההוא דירושלמי אארבע אמות קאי דגרסינן התם תני רבי אלעזר אפילו הוא קרוב לה מלו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת, שמואל בהדא דרבי אלעזר פליג המחוור שבכולן עד שיתננו לתוך ידה אלא שדברי קבלה הם וראויין לחוש להן, אבל רבנו אלפאסי כז"ל כתב הלכות הללו דזרקו לה בתוך חצרה ופלוגתא דעולא ורבי הושעיא וזורקו במטה שלה ודאי למעשה כתבן. ותמיהא לן הא דאמר רב יהודה היתה ידה עשויה קטפרס וזרקו לה אינה מגורשת ואסיקנא דאי נפיל בתוך ארבע אמות שלה ונח הרי זו מגורשת, והא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו דאלמא אף ארבע אמות אינן קונות לה, ועוד דאף בכדי שתשוח ותטלנו אמר ליה לא תעביד עובדא. והרמב"ם ז"ל פסק כרב יהודה דאם היתה ידה עשויה קטפרס אינה מגורשת ואם נח בתוך ארבע אמות דידה מגורשת, דאלמא סבירא ליה דרבי יהודה למעשה אמרה ואף על גב דלא מטא גיטא לידה ודוקא תוך ארבע אמות, וכן כתב הא דאמר רבי יוחנן הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו זה קרוב לו ואפילו מאה אמה שניהן יכולין לשמרו שניהן אין יכולין לשמרו זהו מחצה על מחצה, וכן כתב הא דאמר שמואל לרב יהודה כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד שיגיע גט לידה דמשמע שאינה מגורשת לעולם אף על פי שנח בתוך ארבע אמות שלה ואפילו בתוך פשוט ידיה עד שיגיע גט לידה ממש. וזה לשונו: היתה ידה עשויה קטפרס וזרק הגט על ידה ונפל לארץ אם נפל לתוך ארבע אמות שלה ונח הרי זו מגורשת, זרקו לה ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם קרוב לה מגורשת קרוב לה אינה מגורשת היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה ואחר כך תנשא בו לכתחילה כיצד הוא קרוב לו הרי הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו זהו קרוב לו שניהן יכולין לשמרו או שניהן אין יכולין לשמרו זה מחצה על מחצה הוא בא תחלה ועמד ואחר כך עמדה היא כנגדו וזרקו לה אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו אינה מגורשת אף על פי שאם תשוח תטלנו, עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה אף על פי שהוא מחצה על מחצה הואיל והוא בתוך ארבע אמות שלה הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה, עד כאן. ולכאורה דבריו נראין כסותרין זה את זה, ונראה שהוא ז"ל מפרש דהא דאמר ליה שמואל לרב יהודה כדי שתשוח ותטלנו לא בא לפרש קרוב לה דמתניתין כמון שפירש רש"י ז"ל, ויפה פירש דאם איתה הוה ליה לשמואל למימר שיננא כדי שתשוח ותטלנו זה קרוב לה ככולהו אינך דמפרשי לה למתניתין וכן נמי הוה ליה לפרושי איזהו קרוב לו ומחצה על מחצה, ועוד דגבי מימריה דרב יהודה דהיתה ידה עשויה קטפרס לא הוה מקשינן והא כי קא נפיל לארבע אמות דידה קא נפיל דהא רב יהודה קבלה מרביה דאין לה אלא כדי שתשוח ותטלנו והוה להו למימר והא כי קא נפיל בתוך פשוט ידיה קא נפיל דהיא היא סברתו של רב יהודה שקבל משמואל רבו, ועוד כי אמר ליה שמואל כדי שתשוח ותטלנו זה קרוב לה דמשמע דחוץ משיעור זה אינה מגורשת הוה לן לאקשויי עליה מהא דתניא כל שקרוב לה מלו דאתיא כרבי יוחנן ודלא כותיה דשמואל [בנדפס: אבל לכולהו אינך ליכא לאקשויי מינה כמו שכתבתי למעלה]. ומסתברא דהכי פירושה לפי שיטתו של רבנו ז"ל, ארבע אמות שלה כגון שבאה היא ועמדה זכתה בארבע אמותיה [בנדפס: ואם עמד הבעל חוץ מארבע אמותיה] וזרקו לה בתוך ארבע אמות שלה זה קרוב לה והרי זו מגורשת גמורה לכולי עלמא דלא גרע גט משאר דברים דארבע אמות קונות לו בכל מקום וכן שכן גט שהקלו בו משום תקנת עגונות עד שאמר רבי יוחנן דקרוב לה שנינו ואפילו מאה אמה כל שיכולה לשמרו זהו קרוב לה והכי מכרעת ברייתא ומינה דכל שכן ארבע אמות שקונות לו לאדם בכל מקום שקונות בגט לכולי עלמא קנין גמור, והיינו דאקשינן גבי היתה ידו עשויה קטפרס והא כי קא נפיל לתוך ארבע אמות דידה קא נפיל דבהא ליכא מאן דפליג, וכי זרק לה אפילו חוץ לארבע אמות שלה והיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו נמי מגורשת גמורה כרבי יוחנן וכרבי יונתן וכדתניא כותייהו ומשום תקנת עגונות, וכדאמר רב אסי אמר רבי יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ואי נמי לקידושין משום לתא דגירושין דכתיב ויצאה והיתה, ובהא אפילו שמואל מודה בה, והא דפרכינן גבי היתה ידה עשויה קטפרס והא כי קא נפיל לתוך ארבע אמות דידה קא נפיל לרוחא דמילתא קאמר לומר דבתוך שיעור זה ודאי מגורשת בין שהוא יכול לשמרו בין שאינו יכול לשמרו דאלו חוץ לארבע אמות אם שניהם יכולין לשמרו אינו מגורשת ודאית אלא מגורשת ואינה מגורשת, ואתא שמואל וחדית בה דאם באה היא תחלה ועמדה אף על פי שזכתה בארבע אמותיה אם בא הבעל כנגדה ונכנס בתוך אותן ארבע אמות שלה וזרקו לה אם נפל הגט בתוך כדי שתשוח ותטלנו הויא מגורשת אף על פי שהגט בתוך ארבע אמות שלו נמי אבל למעבד בה עובדא לא עבדינן הואיל והבעל בתוך ארבע אמות שלה עד שיגיע גט לידה, אבל אם בא הבעל ועמד זכה בארבע אמותיו ואף על פי שבאה היא בתוך אותן ארבע אמות וזרקו לה אפילו בתוך כדי שתשוח ותטלנו אינה מגורשת כלל דזהו קרוב לו דכיון שקדם הוא אין לה באותן ארבע אמות ולא כלום וכאלו לא יצא הגט מרשות בעל כלל דמי ואפילו ספק מגורשת לא הויא, ובזה עמדו כל דברי הרב ז"ל הלכה למעשה ויצאת כל סוגייתינו בשלום, כך נראה לי. ועם זה נסתלקה מעליו טענת הראב"ד ז"ל שכתב עליו אמר אברהם תמה אני אחר שהסכימו בסוף שאין מתירין אותה לינשא ואם מת צריכה חליצה מכולם עד שיגיע גט לידה למה הוצרך לאלה החקירות ואולי לדעת את שאינה מגורשת כלל, עד כאן. ואי אפשר לומר כן שהרי הרב ז"ל הביא כל צורתן ובנח בתוך ארבע אמות שלה ובשיכולה לשמרו כתב שהיא מגורשת ובהא דשמואל אמר הרי זה גט פסול אלא ודאי עם מה שכתבתי עמדו דבריו אין בהם נפתל ועקש.

הכא במאי עסקינן דאמר ליה זרוק לי חובי והפטר קשיא לי אם כן קרוב ללוה אמאי חייב, ויש לומר דכי קאמר ליה זרוק לי חובי והפטר זרוק בתוך רשותי קאמר וכל שקרוב ללוה לא בא לרשות המלוה, והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם והא תנינן וכן לענין החוב אמר ליה שכן אם אמר לו זורקהו לים ויהא מחול לך מחול לו, מעתה אפילו קרוב ללוה זכה המלוה ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב, שכן אם אמר לו זורקהו עד שיכנס לרשותי ועדיין לא נכנס לרשותו.

הא דאמרינן כגון דאמר ליה זרוק לי חובי בתורת גיטין. מסתברא דבלשון הזה ממש אמר ליה והיינו חידושו דאפילו הכי לא מצי אמר ליה משטה אני בך דאי לאו דאשמעינן מתניתין הוה אמינא דמצי אמר ליה משטה אני בך דאטו מי אמרינן אלא שתזרקהו לי בתורתי שהוא גט ולא שאהא זוכה בו כל שנכנס לרשות שלו כגט ושתפטר, אבל אי מפרשינן זרוק לי חובי בתורת גיטין שיהא דינך כדין זורק גיטין בכי הא פשיטא לן דלא מצי אמר משטה אני בך דזהו זרוק לי חובי והפטר דלא צריכא למימר.

גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת. פירשו בתוספות בשם רבנו תם ז"ל רואין כל שאילו גט כבד ומשיחה דקה שתיפסק במשיכתו הרי זו מגורשת דלא אגיד ביה אבל אם המשיחה חזקה שיכול למשכו ולא תנתק המשיחה אינה מגורשת ואפילו קפצה האשה ידה ביותר וכחה יפה משל בעל ומפני זה אינו להביאו אצלו אינה מגורשת דאין זו נתינה אלא כעין גזילה, וכענין זה פירשו משמו של רבנו שמואל זצ"ל, אבל ר"י ז"ל פירש דכיון שנתנו הבעל לידה וקפצה היא ידה מרצון הבעל עד שאין הבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו אף על פי שאם לא קפצה ידה היה הבעל יכול להביאו אצלו מחמת המשיחה שבידו הרי זו מגורשת כיון שקפצה ידה מרצון הבעל דלא גרע מעריך לה חרציה ושלפתיה שאין הבעל נותנו ממש לידה ואפילו הכי מגורשת, ואף על פי כן הורה להחמיר כדברי הראשונים ז"ל והצריך לתת הגט בידה פתוחה או לתוך חיקה שהבעל גומר נתינת הגט לגמרי דבזה אין לפקפק כלום.

היתה ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה אף על פי שהגיע גט לידה אינה מגורשת. ואף על גב דאמרינן בפרק קמא דבבא מציעא (יב, א) מתגלגל כמונח דמי גבי צבי שבור, יש מפרשים דהתם שאני דאפשר לו לצבי שינוח אבל כאן דעל כרחו מתגלגל לאו כמונח דמי, וקשיא לי דאם כן רבא דבעי לה התם אמאי בעא לה באויר שאין סופו לנוח אפילו בזורק ארנקי בפתח זה ומתגלגל ויוצא בפתח זה הוה מצי למיבעי לה דהא ארנקי נמי על כרחיה מתגלגל והתם ודאי משמע דדוקא ביוצא דרך אויר קא מיבעיא ליה אבל במתגלגל פשיטא ליה, ועוד קשיא לי אמאי לא פשיטא ליה לרבא מהכא דאף במתגלגל בעל כרחו לאו כמונח דמי וכל שכן באויר שאין סופו לנוח, ונראה לי דגט שאני דבין אויר שאין סופו לנוח בין מתגלגל כל שלא נח ממש ברשותה אינה מגורשת משום דכתיב ונתן בידה דמשמע שינתן ממש ברשותה כלומר שינוח ברשותה, והא דתנן כיון שהגיע לאויר מחיצות מגורשת ואוקמה שמואל בגג שיש לו מעקה, ועולא אוקמה בגג שאין לו מעקה ובשהגיע לפחות משלשה סמוך לגג דכל פחות משלשה כגג דמי ואף על פי שנשרף או שנאבד קודם שנח התם היינו טעמא משום דנח באויר מחיצות או בפחות משלשה ולאחר שנח באויר וראוי לנוח קלטתו הרוח וזרקתו לחוץ או שקלטתו האש שבא לבסוף ושרפתו משום הכי מגורשת הא למה זה דומה לשרפתו או שהטילתו לים אחר שזכתה בו דמגורשת.

קשר את הגט במשיחה ונתן את הגט בידה ועכב את המשיחה בידו אם יכול לנתקו מידה כשימשוך המשיחה ולהביאו אצלו אינה מגורשת עד שתפסק המשיחה כריתות בעינן וליכא ואם לאו כריתות הוא והרי היא מגורשת היתה ידה עומדת כקטפרס ר"ל במדרון עד שכשהגט בידה אינו מתעכב אם נפל לארץ הרי בתוך ארבע אמות שלה הוא ומגורשת ולא סוף דבר בנפל לארץ אלא אפי' אוירן של ארבע אמות זכה לה ואפי' נשרף קודם שנח לארץ מגורשת שארבע אמות יש להן אויר ואין אומרין הא לא מינטר מצד שרוח מצויה להפריחו חוץ לארבע אמות שהמקומות הנמוכים אין רוח מצויה בהם ומכל מקום אם היתה דליקה קודמת לשם או שעומדת על שפת הנהר הואיל ומתחלת נפילתו לאבוד היה עומד אינו גט וכן כל כיוצא בזה:

חצר שהיה משותף לאשה עם אחר וזרקו לה בתוכו יראה שמגורשת אבל אם היה משותף לה עם בעלה הדבר ספק על הדרך שהעמידוה לענין קדושין בספק בסלע של שניהם כמו שהתבאר בראשון של קדושין ויש פוסקים שאע"פ שבקדושין מקדשת מספק בגירושין אינה מגורשת ואף אנו כתבנוה שם בדרך זה כמו שכתבנו שם והדברים רופפים היה לבעל חצר וגג לו לתוכו והשאילה את הגג הרי לענין מה שפירשנו במשנתנו כחצר שלו וגג שלה והוא הדין הנזכר במשנתנו בהיתה עומדת על הגג השאילה החצר הרי הוא כגג שלו וחצר שלה והוא דין הוא למעלה והיא למטה הנזכר במשנתנו ואין אומרין הואיל והשאיל לה גג אף חצר הוא משאילה או בהפך דחד מקום מושלי אינשי תרי לא מושלי למדת שרשויות חלוקות בגיטין שלא נכלל אחד בחברו:

בד"ה ותתגרש כו' דר"א גופיה מספקא כו' שתקנו חכמים ד' אמות תקנו גם באויר ואע"ג דלא מינטר כו' עכ"ל ולקמן דפריך והא לא מינטר היינו ותפשוט אבעיא דר"א וק"ל:

תוספות בד"ה רבי יוחנן כו' וקשה דבפ"ק דמציעא כו' עד סוף הדיבור ולא יכולתי להתיישב בדבריהם בזה דכיון דהא דתקנו חכמים ד' אמות אמרינן שם דהיינו דלא ליתי לאנצויי וכתבו שם התוס' דתקנו נמי בגט משום תקנת עגונות וכ"כ כאן כל המפרשים בשמעתין א"כ מאי ילפינן מציאה מגט דקאמר ר"י בפ"ק דמציעא דבשלמא לענין דקטנה יש לה חצר א"ש כיון דקטנה יש לה חצר לענין גיטין מן התורה דמשום ידה אתרבאי מש"ה תקנו חכמים נמי לענין מציאה דקטנה יש לה חצר מה שאין כן בחצר דגברא דמשום שליחות אתרבאי ולא אשכחן דליתרבאי חצר דידיה משום יד דהא ליתא בגיטין מש"ה תקנו חכמים דאין חצירו של קטן קונה במציאה דאין שליחות לקטן וכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון וכמ"ש התוס' להדיא בפ"ק דמציעא דף י"א מה שאין כן לענין ארבע אמות דאידי ואידי דרבנן אם כן מאי ילפינן מציאה מגט דקאמר ומ"ש קטן ומ"ש קטנה ועוד דהא רבי יוחנן קאמר בהדיא בשמעתין לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ונהי דרבי יוחנן קאי לשיטתיה דקרוב לו אפי' מאה אמה מ"מ כיון דהכא נמי תקנתא דרבנן הוא משום תקנת עגונות כמ"ש כל המפרשים בשמעתין וא"כ מ"ש דבהא ילפינן מציאה מגט והכא לגיטין אמרו ולא בממון ויש ליישב בדוחק. מיהו בעיקר דברי המפרשים הקדמונים שכתבו דטעמא דכולהו מתני' משום תקנת עגונות והר"ן ז"ל הוסיף לפרש דהא דקאמר רבי יוחנן קרוב לה אפילו מאה אמה אפשר דמתניתין בשעת השמד נישנית ותמיהא לי טובא דלפ"ז נצטרך לומר דאפקעינהו רבנן לקידושין וכל כי האי מילתא לא הוי שתיק הש"ס לפרושי ולא זכרו זה הטעם כלל לא בבבלי ולא בירושלמי וגם לא הבנתי עיקר הטעם שלהם מאי תקנת עגונות איכא בזה אדרבא כיון שזרק לה ברשות הרבים מיפרסמא מילתא טפי וכיון דע"כ צריך ג"כ לעידי מסירה א"כ נוח לו למסור על ידי שליח ואדרבא בהאי מילתא תוכל לבא לידי ספק קרוב לו ספק קרוב לה דמה"ט אמר שמואל ואת לא תעביד עובדא כו' והוי חשש עיגון טפי ועוד אי ס"ד דמשום תקנת עגונות א"כ מאי ענין להקישא דויצאה והיתה דמייתי הש"ס וכבר כתבתי בריש פירקין דאי לאו דמסתפינא הייתי אומר דכולה מתניתין מדין תורה הוא דכיון דדרשינן ונתן מ"מ רבויא הוא ומרבינן כל מילי אפילו ברשות שאינה שלה אלא דבעינן שיהא דומיא דידה שמשתמר לדעתה אף כל מקום שעומדת מרחוק ויכולה לשמור הוי שפיר דומיא דידה והא דדרשינן בברייתא דריש פירקין אין לי אלא ידה גגה חצירה וקרפיפה ת"ל ונתן היינו דבהני אפי' הוא יכול ג"כ לשמור אפ"ה מגורשת משא"כ היכא שהיא יכולה לשמור ולא הוא אפשר דטפי הוי בכלל רבוייא דונתן והיינו דאמרי' לקמן בשמעתא דהיתה עומדת בראש הגג ובההיא דג' מידות חלוקין בגיטין אמרי' דבגיטין משום אינטורי הוא ולא מצינן זה הלשון דאינטורי כלל לענין ממון אלא בגיטין לבד מטעמא דפרישית והא דלא ילפינן ממון מגיטין נראה משום דשאני גיטין דבלא"ה איתא בעל כרחה א"כ לא תלי כלל ברשותה אלא ביכולה לשמור לבד וכן נראה מבואר מלשון רש"י ז"ל בשמעתין בד"ה ולא לדבר אחר והשתא א"ש הקישא דויצאה והיתה והרבה קושיות יש לי ליישב לפום האי טעמא וקצתן יבוארו לקמן כנ"ל לולא שלא ראיתי לשום מפרש קדמון שיפרש כן אלא דמל' רש"י ז"ל נ"ל כן והנלע"ד כתבתי:

בד"ה והא אי אפשר לצמצם וא"ת ולישני כגון דלא ידעינן כו' כתבו כן למאי דמסקו בסוף הדיבור דלמאי דמוקי בב' כיתות אפ"ה לא הוי ספיקא דאורייתא אלא ספיקא דרבנן ואפ"ה עשאוה מגורשת ואינה מגורשת ולפ"ז קשיא להו שפיר דהוי מצי לאוקמי בכת א' ואפ"ה הוי ספיקא דרבנן דאפי' בכת אחת נמי לא מוקמינן לה אחזקה כדמשמע בסוגיא דפרק ד' אחין דף ל"א וע"ש בתוספות:

בד"ה מחצה על מחצה הכא לא שייך לומר המע"ה דאין כאן ספק עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל דלרבה ורב יוסף דמוקי להאי מחצה על מחצה דגיטין בב' כיתי עדים א"כ בחוב כה"ג הוי לן למימר המע"ה דאוקי תרי לגבי תרי ותירץ מהרש"א ז"ל לפרש כוונת התוספות כדאיתא במרדכי ואף שדבריו נכונים מ"מ סתימת לשון התוס' לא משמע כן ולענ"ד נראה דנהי דמחצה על מחצה דגיטין מוקי לה בב' כיתי עדים היינו משום דלשון מחצה על מחצה משמע שהספק הוא לגבי הבית דין וכמ"ש מהרש"א ז"ל בלשון התוספות בד"ה והא אי אפשר לצמצם וא"א לאוקמי נמי בח' אמות מצומצמות דא"כ לא מיקרי מחצה על מחצה דהא אגידא גביה משא"כ כאן הוא להיפך דאי בשתי כיתי עדים לא שייך לשון מחצה על מחצה שהרי אין כאן ספק לב"ד כיון דדינא הוא המע"ה אלא ע"כ דמחצה על מחצה דחוב מיתוקמא שפיר בח' אמות מצומצמות והוי שפיר מחצה על מחצה לגבי הב"ד דומיא דמחצה על מחצה דגיטין שהוא לגבי הב"ד וא"כ יפה כתבו התוס' דאין כאן ספק אלא מעיקר הדין יחלוקו כיון דאיירי בח' אמות מצומצמות ובלא"ה לא שייך לענין חוב סתימת לשון המשנה לענין שתי כיתי עדים דעדים מאן דכר שמייהו הא קי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים משא"כ בגיטין דלא קיימא מילתא אלא בסהדי דאין דבר שבערוה פחות משנים ועוד נ"ל דאפילו בשתי כיתי עדים אחת אומרת קרוב למלוה ואחת אומרת קרוב ללוה אפ"ה לא מחזקינן להו כמכחישין זה את זה אלא אמרי' תרוייהו קושטא קמסהדי ומעשה כי הוי בשמונה אמות מצומצמות הוי וכל חדא וחדא קטעו פורתא דלעולם אין לנו לדון את העדים כמכחישין כל היכא שיכולין לכוון דבריהם כמבואר בש"ס ופוסקים כן נ"ל נכון ודו"ק: