Gittin 2a

מתני' המביא גט ממדינת הים AN AGENT BRINGS A DIVORCE DOCUMENT [GET] FROM OVERSEAS — All land outside of Eretz Yisrael is called overseas except for Babel, as it says further (Gittin 6a).

צריך THE AGENT MUST The agent bringing the get must state the formula, and the reason is explained in the Gemara. The husband sent this agent in order to deliver the divorce document.

רקם וחגר REKEM AND ḤEGER Translation of "Kadeish and Bared," as they were translated "between Rekem and Ḥeger" (Genesis 16:14).

אפילו מכפר לודים EVEN FROM THE VILLAGE OF LUDIM TO LOD Which [the village of Ludim] is outside of Eretz Yisrael.

ללוד TO LOD Which is close to the village of Ludim, but is in Eretz Yisrael. The Gemara explains this argument [between the Tanna Kamma and Rabban Gamliel]

המביא גט‎—One who brings a גט O VERVIEW The term גט means a document, including monetary documents. We actually find in certain משניות and ברייתות that the term גט is used for other types of documents besides a writ of divorce. The question arises; why it is not specified that the משנה is discussing גיטי נשים‎. --------------------------- תוספות asks: אף על גב דלשאר שטרות פעמים נמי קרי גט‎ – Even though the תנא of the משנה will occasionally also call other legal documents, not only a writ of divorce, with the name גט‎ – כדתנן בהשולח (לקמן דף לד, ב) אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם‎ – As we learnt in a משנה in פרק השולח, “witnesses sign on a גט, only because of תיקון העולם” (the benefit of society) – ואיירי בכל שטרות‎ – And that משנה is discussing all types of documents, not specifically גיטי נשים, and nevertheless the משנה uses the term גט‎ – ובפרק התקבל (לקמן דף סד, א) נמי תניא וכן לגיטין ומפרש התם גיטי ממון‎ – And in פרק התקבל we also learnt in a ברייתא, ‘and the same law applies to גיטין’, and רב הונא there explained it to mean, not גיטי נשים, but rather monetary documents, we see in this case that the term גט does not even include גיטי נשים‎. The question therefore is; why it was not specified that our משנה is discussing only גיטי נשים‎. תוספות replies: מכל מקום לא הוצרך לפרש כאן גט אשה‎ – Nevertheless it was not necessary to specify that here we are discussing a גט אשה‎ – משום דברוב מקומות היכא דקתני גט סתם איירי בגט אשה‎ – Because in the majority of places where the unqualified term גט is used we are discussing a גט אשה, and since our משנה is using the term גט without qualification, it is obvious that we are discussing גט אשה‎. תוספות addresses a (seemingly) different issue: ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות בגט אומר רבינו תם משום דגט בגימטריא י"ב – And as to the reason why it is customary to write (exactly) twelve lines in a גט; the ר"ת says, because the letters of the word גט are the numerical equivalent of twelve. Another explanation for the twelve lines in a גט ורבינו יצחק שמע בשם רב האי גאון ובשם רבינו סעדיה משום דכתיב ספר כריתות‎ – And the ר"י heard the following explanation in the names of רב האי גאון and רב סעדיה (גאון); because it is written in the תורה, when referring to the גט, the term ספר כריתות, i.e. a book of separation, this term alludes to – כשיעור י"ב שיטין המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר תורה‎ – The equivalent amount of the twelve empty lines that separate between the four חומשים of the ספר תורה – כדאמר בבא בתרא (דף יג, ב) שצריך להניח ארבעה שיטין בין כל ספר וספר‎ – As the גמרא states in מסכת בבא בתרא that it is necessary to leave four blank lines between each of the ספרים, i.e. חומשים‎. This would however be sixteen lines, why is a גט only twelve lines? תוספות concludes: והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה: And the four line separation between חומש במדבר which begins with וידבר and משנה תורה, which is חומש דברים, that separation is not counted, for משנה תורה is merely repeating that which was said before in the previous חומשים‎. We are therefore only counting the three (four line) separations of the first four חומשים which equal to twelve lines, and correspondingly the ספר כריתות of a גט has exactly twelve lines. S UMMARY The term גט in the majority of places refers to a גט אשה, Therefore we always assume that סתם גט is a גט אשה unless there is ample reason to assume otherwise. This is also the reason why a גט, is written with exactly twelve lines, for the גימטריא of גט is twelve. Alternately the number of blank lines in a ספר תורה that separates between the first four חומשים adds up to twelve lines. T HINKING IT OVER Do we call it a גט because we write it in twelve lines, or since it is called a גט, we write it in twelve lines?

ממדינת הים‎—From a country overseas O VERVIEW The term מדינת הים literally means a country that is overseas. The requirement to say בפני נכתב ובפני נחתם is not limited to overseas countries, but rather it applies to countries that are outside ארץ ישראל‎. Our תוספות will discuss why the משנה uses the term מדינת הים and not חוץ לארץ‎. --------------------- תוספות asks: הא דלא נקט המביא גט מחוץ לארץ‎ – The reason why the משנה did not state ; ‘ One who brings a גט from outside ארץ ישראל’; which would be more appropriate, for the דין of the משנה applies to the countries outside of ארץ ישראל not only to the countries overseas. To prove that the term חוץ לארץ is appropriate, תוספות continues – כדקתני בגמ' (לקמן ז, ב) המביא גט בספינה כמביא בחוץ לארץ‎ – As the גמרא later quotes a ברייתא, ‘one who brings a גט in a ship it is considered as if he brought a גט in חוץ לארץ’, and he has to say בפני נכתב ובפני נחתם‎. We see therefore that it is appropriate to use the term חוץ לארץ, so why does the משנה here use the term ממדינת הים, which is not so accurate? תוספות replies: משום דבחוצה לארץ הוה משמע כל חוץ לארץ אפילו רקם וחגר‎ – because had he used the term חוץ לארץ that would have been understood to mean the entire חוץ לארץ even if one brought a גט from רקם וחגר, which are part of חוץ לארץ‎. However our תנא קמא is of the opinion that from רקם וחגר one does not have to say בפ"נ ובפ"נ. It would have been misleading then to say that one who brings a גט from חו"ל has to say בפ"נ ובפ"נ – להכי נקט ממדינת הים דמשמע רחוק‎ – Therefore the משנה chooses to state מדינת הים, which is not to be understood literally as overseas, but rather it is understood to mean ‘ from afar’ כמו (יבמות דף פז, ב) האשה שהלך בעלה למדינת הים‎ – similar to what we find in other משניות, for instance; ‘ a women whose husband traveled to מדינת הים’ – וכמו (שבועות דף מא, ב) פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים‎ – and also similar to another משנה; ‘ I paid you in front of so and so and they went away to מדינת הים’, it is obvious in these two cases that we are not to understand the term מדינת הים literally; but rather to mean in a faraway place, here too the term מדינת הים means far away – לאפוקי רקם וחגר דפליג בהו רבן גמליאל‎ – to exclude רקם וחגר from having to say בפ"נ; if one were to bring a גט from there, even though they are in חו"ל, but since they are not far away from ארץ ישראל one does not say בפ"נ ובפ"נ, with which רבן גמליאל argues and maintains that one has to say בפ"נ from רקם וחגר, therefore the תנא קמא wants to make it clear that he disagrees with רבן גמליאל וכו'. S UMMARY The term מדינת הים in our משנה is to be understood to mean from afar (as it is understood in other משניות). Therefore the משנה chooses this term as opposed to the term חוץ לארץ, which would mean any country that is outside ארץ ישראל, including רקם וחגר, concerning which our תנא קמא maintains that one does not have to say בפ"נ ובפ"נ if a גט is brought from there.. T HINKING IT OVER What are the respective advantages and disadvantages of stating מדינת הים and חוץ לארץ‎?

אף המביא מרקם‎—Even one who brings a גט from רקם O VERVIEW תוספות will discuss if there are Jews living in רקם‎. The דם of a נדה is מטמא‎. Similarly if a garment is stained with דם נדה (a כתם) it is also מטמא‎. This דין of טומאה of דם נדות is only by ישראלים‎. The כתמים of גוים are not מטמא‎. ----------------------------- משמע דברקם דרין בה ישראל‎ – This seems to indicate that Jews lived in רקם, for otherwise why are we discussing the דין of one who brings a גט from רקם if there is no ישראל there. תוספות asks: והא דתנן בפרק דם הנדה (נדה נו, ב) כל הכתמים הבאים מרקם טהורים‎ – And concerning that which we learnt in a משנה in פרק דם הנדה, ‘All blood stains that come from רקם are טהור as far as דם נדות is concerned, because the stains are not from ישראלים, and the כתמים of גוים are not מטמא‎ – ורבי יהודה מטמא מפני שהן גרים וטועין‎ – And ר' יהודה maintains that these blood stains are טמא, because (some of) the people of רקם are really גרים, therefore their כתמים are מטמא, however they mistakenly think that they are not ישראלים’. In any event it seems that there are no (observant) ישראלים in רקם, otherwise why should all the כתמים be טהור according to the תנא קמא; and even ר' יהודה seemingly agrees, that there are no observant ישראלים there, only גרים וטועים‎. How therefore can there be a גט from רקם‎? תוספות answers: It is not because there are no observant ישראלים in רקם, rather the reason why the כתמים from רקם are טהורים‎ – היינו משום דהכתמים הנמצאים שם דעובדי כוכבים הם דישראל מצניעים כתמיהם‎ – That is because the כתמים that are found there in רקם belong to the גוים for the ישראלים hide away their כתמים, and they are not to be found. Therefore if one finds a כתם from רקם, he may rest assured that it is from the גוים, who are not careful about their כתמים, and it is not מטמא‎. ורבי יהודה מטמא נראה לו דאותם שנוהגין תורת עובדי כוכבים הם גרים וטועין‎ – And the reason why ר' יהודה is מטמא is because he is of the opinion that those inhabitants of רקם who conduct themselves as גוים, they really are גרים, but they are mistaken, and they conduct themselves as גוים ולעולם ישראל נמי דרים בה‎ – And in truth ישראלים also live in רקם, therefore our משנה discusses the case of גיטין which come from רקם. S UMMARY Both ר' יהודה and the ת"ק agree that there are observant Jews in רקם, therefore our משנה can discuss the status of a גט that arrives from רקם‎. They also agree that we are not concerned that the כתמים came from the (observant) Jews, because they hide their כתמים, and they will not be found. They disagree as to the status of (some of) the inhabitants of רקם who conduct themselves as גוים‎. The ת"ק maintains that they are indeed גוים, and therefore their כתמים are not טמא‎. ר' יהודה maintains that they are גרים, who mistakenly follow the lifestyle of גוים, and their כתמים (which are not hidden and are found) are טמאים‎. T HINKING IT OVER 1. What would be the difference between the הו"א and מסקנא of תוספות as far as the makeup and conduct of the inhabitants of רקם are concerned? 2. Why cannot we answer תוספות question, that even if there are no (observant) Jews living in רקם on a permanent basis, the משנה may still discuss the case of a גט coming from רקם, if perchance a person wanting to give a גט happened to be in רקם together with a סופר ועדים וכו'? 3. Why did תוספות find it necessary to explain in the תירוץ what ר"י meant when he said: "שהם גרים וטועים"; it is seemingly exactly the same way we understood it in the question of תוספות‎?

מכפר לודים ללוד‎—From כפר לודים to לוד O VERVIEW תוספות will be discussing why is it that in the previous two cases, mention was made only where the גט came from, and not to where it was brought; however in this case the משנה finds it necessary to tell us also, to where the גט was brought, i.e. לוד‎. ---------------------- אומר רבינו יצחק שהזכיר לוד לאשמועינן אף על פי שהיתה נקראת כפר לודים‎ – The ר"י says that the reason the משנה mentions לוד, even though it is seemingly superfluous, for it really makes no difference to where in ארץ ישראל the גט is being brought; nevertheless the תנא mentions לוד to teach us that even though the reason it was called כפר לודים‎ – על שם בני לודים שהיו מצוים בה תמיד‎ – Was on account of the inhabitants of לוד who were constantly there in כפר לודים, and therefore the city of כפר לודים should be considered as part of לוד, which is in א"י, and would therefore not have to say בפ"נ ובפ"נ – אפילו הכי צריך לומר בני נכתב ובפני נחתם ולא חשיב כלוד עצמה‎ – Nevertheless when a גט is brought from כפר לודים to לוד (א"י), it is necessary to say בפ"נ ובפ"נ, and כפר לודים is not considered as part of לוד itself, but it is rather considered as part of חו"ל. תוספות offers another explanation why the תנא mentions לוד ורבינו מאיר פירש דרבי אליעזר הזכיר שם עירו‎ – And רבינו מאיר explained the reason for mentioning לוד is that ר"א, who is the תנא in the משנה who states that one must say בפ"נ from כפר לודים ללוד, mentioned the name of his own city where he lived – כדאמרינן (סנהדרין דף לב, ב) אחר לרבי אליעזר ללוד‎ – As the גמרא says, ‘ follow after ר"א to his hometown of לוד’. Therefore he mentions לוד, as if to say; if someone were to bring a גט from כפר לודים to here (לוד), he would have to say בפ"נ. תוספות objects to the previous explanation of ר"מ ואין נראה לרבינו יצחק דכל שכן שלא היה צריך להזכיר‎ – However, the ר"י does not accept this explanation of ר"מ, for now that you mention that ר"א lived in לוד, he certainly should not have mentioned that the גט was brought to לוד‎ – כי היכי דלא נקט תנא קמא ממדינת הים לארץ ישראל‎ – Just as the ת"ק of our משנה does not state that the גט was brought from מדינת הים to א"י דפשיטא היא דבארץ ישראל קאי‎ – For it is obvious that the גט was brought to א"י, for that is where the תנא קמא lived, so it is not necessary to belabor the obvious. Here too we cannot say that ר"א is mentioning לוד for that is where he lived, for that too is obvious, that when he would say that someone brought a גט from כפר לודים, we would (also) assume that he means that the גט was brought from כפר לודים to לוד‎. We would therefore have to assume the first answer of תוספות‎. S UMMARY תוספות gives two reasons why the משנה states that the גט was brought from כפר לודים to לוד‎. A) for one might think that since כפר לודים was constantly visited by the people of לוד, it should be considered part of לוד and not be required to say בפ"נ, therefore the משנה teaches us בפ"נ is still required since it is in חו"ל. B) ר' אליעזר was just mentioning the name of his city, saying that even if one brought a גט from כפר לודים to לוד he would have to say בפ"נ. תוספות rejects the second answer, saying on the contrary since ר' אליעזר lived in לוד there is no reason for him to mention it, for we will assume that he is discussing a גט that was brought to his city. The same as we find by the ת"ק that we understand that he means a גט was brought from מדה"י to א"י, without him specifying it, for that is where the ת"ק lived. T HINKING IT OVER Did תוספות mean in the הו"א that: a) one would not have to say בפ"נ if one brought a גט from כפר לודים to לוד only, or b) that one would not need to say בפ"נ, if one brought a גט from כפר לודים to anywhere in א"י?

ואשקלון כדרום‎—And the city of אשקלון is considered to be south of ארץ ישראל‎. O VERVIEW The משנה mentions three cities – רקם (וחגר), אשקלון and עכו - which are considered מדינת הים, indicating (seemingly) that they are in חו"ל. Our תוספות will prove that all these three cities are in א"י. Why then does our משנה consider them מדה"י -חו"ל‎? תוספות will give two general explanations. The first one will explain why these three cities mentioned in the משנה are not א"י, despite תוספות original proofs. The second one will maintain that even if they are part of א"י, nevertheless they are considered מדה"י as far as בפ"נ ובפ"נ is concerned. ------------------------- תוספות asks: הקשה רבינו תם דאשקלון מארץ ישראל היא‎ – The ר"ת asked; אשקלון is part of א"י, so how does ר' יהודה of our משנה state that אשקלון is south of א"י and considered חו"ל. The ר"ת goes on to prove that אשקלון is part of א"י: דכתיב ביהושע (יג) זאת הארץ הנשארת וגומר האשדודי והאשקלוני‎ – For it is written in the נביא יהושע (that ה' said to יהושע) ; “this is the remaining land ( that was not conquered yet by the בני ישראל) etc. ( and the פסוק enumerates and mentions) the cities of אשדוד and אשקלון” – וכתיב הפילה לישראל נחלה כאשר צויתיך‎ – And the פסוק states: “divide this unconquered land amongst the בנ"י for an inheritance as I commanded you” – ואחר כך לכדוהו כדכתיב בשופטים (א) וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון ואת גבולה‎ – And indeed afterwards the בנ"י conquered these lands as it is written in the נביא שופטים: “and שבט יהודה conquered עזה and אשקלון and their surrounding areas”. From all this it is obvious that אשקלון is part of א"י, why then does the משנה consider אשקלון to be מדה"י. תוספות answers: ואומר רבינו תם דעולי בבל לא כבשוה כדאמר בפרק קמא דחולין (ז, א) גבי בית שאן‎ – The ר"ת says that the בנ"י who went up to א"י from בבל to build the second ביהמ"ק did not conquer אשקלון, as the גמרא says in the first פרק of חולין, concerning the city of בית שאן – הרבה כרכים כבשוה עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל‎ – There are many cities which the בנ"י, who came up from מצרים to א"י in the time of יהושע, conquered, but the עולי בבל did not conquer (some of) these very same cities – ולכך אין תלמידי חכמים מצויין שם ואין בתי דינים קבועין שם‎ – And therefore since they were not conquered and settled by the עולי בבל, so in the time of the משנה, it is not frequented by תלמידי חכמים and there are no established בתי דינים in these cities. תוספות has another question: אבל קשה דרקם וחגר משמע הכא דהוו חוצה לארץ‎ – However, there is another difficulty, for it seems here in the משנה that רקם וחגר are part of חו"ל וכתיב ביהושע (כ) ויקדשו את קדש בהר נפתלי‎ – But in the נביא יהושע it is written: ‘and they set aside the city of קדש in הר נפתלי’ to be one of the ערי מקלט (in the גליל). This teaches us that קדש which seemingly is רקם, is part of א"י. תוספות responds to an anticipated resolution: וליכא למימר דלא כבשוה עולי בבל‎ – And we cannot say that the עולי בבל did not conquer רקם, as we previously stated concerning אשקלון‎ – דבספרי בפרשת והיה עקב חשיב רקם וחגר בהדי כרכים שכבשו עולי בבל‎ – For in ספרי in פרשת עקב he includes רקם וחגר amongst those cities which were conquered by the עולי בבל‎. The question is; why do we say in our משנה that רקם וחגר are considered חו"ל‎? תוספות answers: ויש לומר דתרי רקם וחגר הוו‎ – And one can say that there were two pairs of cities that were named רקם וחגר‎. One pair was in א"י (the one referred to in the ספרי), and one pair was in חו"ל (the one referred to in our משנה). תוספות continues to elaborate on the necessity to say that there were two רקם וחגר, even without תוספות original question. ואותו רקם וחגר דכתיב גבי אברהם וישב בין קדש ובין שור (בראשית כ) – The רקם וחגר that is written in the תורה concerning אברהם אבינו, where the תורה writes “and אברהם settled between קדש and שור” – מתרגמינן בין רקם ובין חגרא בארצו של אבימלך מלך פלשתים‎ – which the תרגום translates as ‘between רקם and חגרא’ that was in the land of אבימלך the king of פלשתים‎ – ואותו היה בארץ ישראל דמסתמא דאברהם ויצחק היו דרין בארץ ישראל‎ – And that רקם וחגר was in א"י for it is assumable that אברהם and יצחק lived in א"י – וביהושע נמי משמע דפלשתים מארץ ישראל‎ – And in the נביא יהושע it is also indicated that פלשתים is part of א"י – ואתו רקם וחגר היה במערבה של ארץ ישראל דפלשתים במערבו‎ – And this רקם וחגר was in the western part of א"י, for פלשתים is in the west of א"י – דים פלשתים הוא גבול מערב של ארץ ישראל‎ – For the sea of פלשתים is the western border of א"י. Therefore this רקם וחגר that is part of א"י and was part of פלשתים, which is the western part of א"י, is certainly not the רקם וחגר which our משנה discusses, for – ורקם וחגר דמתניתין היה במזרח כדאמרינן רקם כמזרח‎ – The רקם וחגר of our משנה was in the easterly direction from א"י as we say in our משנה that רקם is considered east of א"י. Obviously it is not the same רקם וחגר of אברהם ויצחק in ארץ פלשתים‎. Therefore we can easily say that the רקם of the ספרי is the רקם of פלשתים, while the רקם of our משנה is a different city, to the east of א"י. תוספות concludes at present his discussion of רקם and addresses the status of עכו‎. ועכו אף על גב דכבשוהו עולי בבל‎ – And concerning עכו, even though the עולי בבל conquered it, giving it therefore the status of א"י, why then does our משנה consider עכו as חו"ל‎? תוספות goes on to show that עכו (was conquered by עולי בבל and) is considered part of א"י. כדאמר בסוף כתובות (דף קיב, א) רבי אבא היה מנשק כיפי דעכו‎ – As the גמרא says in the end of מסכת כתובות, that רבי אבא would kiss the stones of עכו, because of קדושת א"י. תוספות offers another proof that עכו is part of א"י ובפרק מי שאחזו (לקמן דף עו, ב) פריך למימרא דעכו לאו מארץ ישראל הוה‎ – And in פרק מי שאחזו, the גמרא asks: ‘do you mean to say that עכו is not part of א"י‎?! – הא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוה מפטרי מהדדי‎ – But when the רבנן would take leave from one another, i.e., the רבנן from א"י and the רבנן from חו"ל they would take leave from one another in עכו’. This was because – לפי שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ‎ – For it is forbidden for one to leave from א"י to go to חו"ל, therefore they said their good-byes in עכו, which was still in א"י. The question is; why does our משנה consider עכו as חו"ל‎? תוספות answers: אמר רבינו תם דלא קשה מידי דעכו היתה חציה בארץ וחציה בחוץ לארץ‎ – The ר"ת said that there is no difficulty at all, for עכו was situated half in א"י and half in חו"ל – כדמוכח בירושלמי‎ – as is evident from the ירושלמי. This will therefore resolve the difficulty – והכא מיירי באותו צד שבחוצה לארץ‎ – For here in our משנה where עכו is considered חו"ל, that is because we are discussing the northern part of עכו that was in חו"ל. The other places which indicate that עכו is part of א"י were discussing the southern half of עכו‎. תוספות digresses and asks: והא דלא משני נמי במי שאחזו (שם) מתניתין‎ – Why then did not the גמרא also use this same answer to explain the משנה in פרק מי שאחזו; in the case where a man (who was preparing to go on a trip to חו"ל) gave a גט to his wife and made the following stipulation – דאם לא באתי מכאן ועד שלשים יום והגיע לעכו וחזר ביטל תנאו‎ – that if I do not come back from חו"ל, starting now and up to thirty days, then the גט will be valid, If however I will return (from חו"ל) before the thirty days are up the גט is בטל, and the person reached עכו (on his way to חו"ל), and immediately returned home; the משנה rules that he nullified his תנאי and the גט is בטל‎. Concerning this דין, the גמרא asked (quoted previously in this תוספות) this seems to say that עכו is in חו"ל, for if עכו were in א"י, then he did not invalidate his תנאי because he never really left (א"י), for his תנאי was, that if I come back from חו"ל (within thirty days) then the גט is בטל, but not if I come back from taking a short trip in א"י. The גמרא there offers an explanation to resolve the difficulty. However תוספות question here is; that since we are now saying that half of עכו is indeed in חו"ל, the גמרא could have simply answered that when the משנה said he reached עכו‎ – היינו לאותו צד שבחוצה לארץ‎ – That means that part of עכו that is in חו"ל, and therefore if he returned within thirty days from the part of עכו that is in חו"ל, it is understood why the גט is בטל, since he reached חו"ל and returned before the expiration of the thirty days. תוספות explains that the reason the גמרא did not give this answer is because – היינו משום דביוצא מארץ ישראל פוגע תחילה באותו צד של ארץ ישראל‎ – That when one leaves from א"י to go to חו"ל via עכו, he is traveling in a northerly direction and he first reaches the southern part of עכו, which is the א"י side – והגיע לעכו משמע לתחילת עכו‎ – And the expression that the משנה used: “and he reached עכו”, indicates that he approached the beginning of עכו, and then without continuing further north inside עכו towards the חו"ל side he returned, in that case he never left א"י. Therefore the גמרא cannot say that the משנה is discussing a case where he went until the northern part of עכו which is חו"ל, because the phrase והגיע לעכו וחזר, indicates that he just reached the southern part of עכו (which is still in א"י), and immediately returned back home. That is not sufficient reason that the גט should be בטל, since he never reached חו"ל. תוספות asks another question: אך קשה לרבינו יצחק דאמר לקמן (דף ו, ב) נכנס לפניו רבי אלעא – However the ר"י has another question; the גמרא says later on, concerning a person who brought a גט from כפר סיסאי, and רבי ישמעאל ruled that he has to say בפ"נ ובפ"נ, the גמרא continues; רבי אלעא י entered to speak to ר' ישמעאל, and question his ruling – אמר ליה הלא כפר סיסאי מובלע בתחום ארץ ישראל וקרובה לצפורי יותר מעכו‎ – ר"א said to ר"י, is not כפר סיסאי surrounded by the borders of א"י, and כפר סיסאי is closer to צפורי, more than עכו is close to צפורי‎. And if concerning עכו, the view of ר"מ is that it has a דין of א"י, then certainly כפר סיסאי should have a דין of א"י even according to the תנא קמא‎. תוספות now asks: ומה בכך מכל מקום עכו עדיפא‎ – But what of it, that כפר סיסאי is closer to צפורי than עכו is; nevertheless עכו is more preferable to be considered part of א"י, regarding בפ"נ than כפר סיסאי‎ – אף על פי שהיא רחוקה מציפורי שהיא עצמה חציה מארץ ישראל‎ – Even though עכו is further from צפורי than כפר סיסאי, still it is preferable because half of עכו itself is part of א"י. However כפר סיסאי is completely outside א"י, so how can we understand sר' אלעאי' question?! תוספות continues with another question in the same vein: ועוד היכי דייק לקמן (דף ח, א) דמוכר עבדו לסוריא יצא לחירות‎ – And furthermore how does the גמרא later on, infer that if someone (who lives in א"י) sells his עבד כנעני to someone who lives in סוריא, the עבד becomes automatically free. This דין is derived from our משנה‎ – מדתנן עכו כארץ ישראל לגיטין לגיטין אין לעבדים לא‎ – since it is written in our משנה, that ר"מ says, that עכו is considered part of א"י in regards to גיטין, we may infer since the משנה adds the word גיטין, this teaches us that regarding גיטין, עכו is considered part of א"י, however regarding the rule of selling slaves to חו"ל, עכו is not regarded as א"י, but rather like חו"ל, and if someone (who lives in א"י) would sell his עבד to an owner in עכו, the עבד would be freed – וכל שכן סוריא דמרחקא טובא‎ – And certainly if one sells his עבד into סוריא, the עבד will be free, since סוריא is much further from א"י than עכו‎. This is the sגמרא' inference. תוספות now poses his question: אדרבה סוריא עדיפא כיון דמתניתין איירי בצד של חוצה לארץ – On the contrary! סוריא is preferable to be considered א"י more than עכו‎. תוספות goes on to explain why סוריא is preferable since in our משנה, we are discussing the חוץ לארץ side of עכו, therefore it is self-evident that סוריא is preferable to be considered part of א"י – דקסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש והויא היא עצמה ארץ ישראל‎ – For the one who asked; what is the דין if someone sells his עבד into סוריא, is of the opinion that the conquest of an individual such as דוד המלך, is considered a valid conquest and therefore סוריא itself is part of א"י – דלהכי מיבעיא ליה אי הוי כמוכר עבדו לארץ ישראל כיון דשמיה כיבוש‎ – for that was the basis of his query if selling a slave into סוריא would be as if he sold his עבד in א"י; the reason for this is since the questioner was of the opinion that כיבוש יחיד is considered a proper כיבוש, and סוריא is part of א"י and an עבד sold there is not freed – או דלמא כיון דעפרה טמא כחוצה לארץ דמי‎ – Or perhaps ( the other side of the issue), since the earth of סוריא is טמא as in all of חו"ל therefore סוריא would be considered as חו"ל, and the slave would be freed. To summarize these last two questions: If we are to assume; a) that the entire basis of saying בפ"נ is based on whether the city is within the borders of א"י, and therefore we are also forced to assume b) that עכו is half in א"י and half in חו"ל and in our משנה we are discussing the half that is in חו"ל, then we have the following two problems. 1. Why would ר' אלעאי insist that one does not have to say בפ"נ from כפר סוסאי because it is closer to צפורי than עכו is, but כפר סיסאי is in חו"ל and half of עכו is in א"י. This runs contrary to both assumptions mentioned. 2. How can the גמרא infer from ר"מ than since עכו is considered חו"ל regarding עבדים, so certainly סוריא should be regarded as חו"ל; however since סוריא is כיבוש יחיד which we assume is שמיה כיבוש so סוריא is at least ‘technically’ א"י, while as we said in assumption b) that we are discussing the part of עכו which is חו"ל, how can we derive סוריא which is א"י from עכו which is חו"ל. תוספות will now retract these two assumption, thereby not only answering these last two questions, but all the questions that were posed in this תוספות ואמר רבינו יצחק דאפילו בצד של ארץ ישראל צריך לומר בפני נכתב וכולי‎ – And the ר"י said that even in the א"י side of עכו one is required to say בפ"נ etc. (this is the retraction of the two previously mentioned assumptions) – the reason for having to say בפ"נ even from the א"י side of עכו is – לפי שהוא בסוף הגבול ורחוק מעיקר ישוב ארץ ישראל‎ – For עכו is at the extreme border of א"י and it is far from the main settlement of א"י – ומופלג מן הישיבות ובתי דינים‎ – And it is removed a great distance from the ישיבות and בתי דינים‎. The last question concerning סוריא is now answered, because the משנה is now discussing also the part of עכו that is א"י, and therefore we can derive from ר"מ that if even the א"י part of עכו is considered חו"ל in regard to עבדים, then certainly סוריא which has a lesser status of א"י will be considered חו"ל regarding עבדים‎. וכן יש לתרץ גבי אשקלון ורקם וחגר‎ – And we can give the same answer concerning אשקלון, and רקם וחגר; that even though they may be ‘technically’ part of א"י, nevertheless since they are רחוק מעיקר ישוב א"י like עכו, one must say בפ"נ if a גט is brought from these cities. It is not necessary to give the answers that תוספות gave above; i.e. that the עולי בבל were not כובש אשקלון; or that there were two רקם וחגר‎. תוספות will now answer the question regarding כפר סוסאי‎. והשתא פריך שפיר‎ – And now we understand that ר' אילעאי asked a valid question to ר' ישמעאל‎ – כפר סוסאי דקרוב לצפורי שהיתה עיקר ישוב ארץ ישראל טפי מעכו‎ – That since כפר סוסאי is close to צפורי, which צפורי was the main settlement in א"י, and כפר סוסאי was closer to צפורי, more than עכו was close to צפורי‎ – דרחוק מעיקר ישוב ארץ ישראל‎ – For עכו was far from the עיקר ישוב א"י, so therefore – אף על גב דעכו היא עצמה בארץ ישראל וכפר סוסאי הוא חוצה לארץ‎ – Even though עכו itself was part of א"י and כפר סוסאי is חו"ל – מכל מקום פשיט שפיר כיון דקים ליה דמובלעת‎ – Nevertheless ר' אלעאי derived the הלכה properly that כפר סוסאי should not say בפ"נ since ר' אילעאי was aware that כפר סוסאי was מובלע within the boundaries of א"י מהני כאילו היא ממש מארץ ישראל כרבן גמליאל דאמר מובלעות שכיחי וגמירי‎ – that is sufficient not to say בפ"נ, as if it were actually part of א"י, like ר"ג of our משנה, who maintains that from כפר לודים which is מובלע, one does not have to say בפ"נ, because in cities that are מובלעות in the boundaries of א"י, there are frequent travelers who recognize the signatures, and they are versed in the laws of לשמה‎. תוספות poses a new question: ואם תאמר דאמר בירושלמי המוכר עבדו לעכו יצא לחירות‎ – If you will ask; it says in ירושלמי if one sells his עבד כנעני into עכו, the slave is freed automatically רבי שמעון אביו דרבי יודן אומר אפילו מעכו לעכו‎ – ר"ש the father of ר' יודן says that even if the slave was sold from the part of עכו that is in א"י to the part of עכו that is in חו"ל, the slave is also freed. תוספות asks: וכיון דאפילו באותו צד של ארץ ישראל יצא לחירות‎ – and since even if the slave was sold into the part of עכו that is in א"י the slave is freed; indicating that as far as selling slaves are concerned we consider the entire עכו as if it is חו"ל אם כן מעכו לעכו אמאי יצא לחירות כיון דחשיב כחוצה לארץ‎ – if so, why is it that if the slave was sold from the א"י part of עכו to the חו"ל side of עכו he is freed, since we are considering the א"י part of עכו as חו"ל, as witnessed by the fact that a slave sold (even) to the א"י part of עכו is freed. Therefore if one sells his slave from one part of עכו to the other it is as if one sells his slave from one part of חו"ל to another, in which case the slave is not freed. תופות responds: ויש לומר דנהי דחשיב כחוצה לארץ לגבי עיקר ישוב ארץ ישראל‎ – And one can say; granted that (even) the part of עכו in א"י is considered חו"ל in relation to the עיקר ישוב א"י, so regarding the selling of slaves מא"י לעכו he is freed – לגבי חוצה לארץ מיהא חשיב כארץ ישראל‎ – Nevertheless, in relation to חו"ל, it is considered א"י; therefore regarding selling a slave from one part of עכו to the other, the slave is (also) freed. S UMMARY The three cities of אשקלון, רקם (וחגר) and עכו were part of א"י. Regarding אשקלון, it is written in יהושע that וילכוד יהודה וגו' את אשקלון‎. Concerning רקם it says in ספרי that it is among the cities that כבשוה עולי בבל‎. Concerning עכו we find that the גמרא refers to עכו as a part of א"י then, saying that ר' אבא kissed the כיפי of עכו, and also that the רבנן took leave of each other in עכו‎. Nevertheless one is obligated to say בפ"נ if he brings a גט from any of these cities. There is a difference of opinion between the ר"ת and the ר"י why this is so. The ר"ת maintains that any city within the borders of א"י that כבשוה עולי בבל is not required to say בפ"נ. Otherwise one is required to say בפ"נ. Therefore: אשקלון which the עולי בבל were not כובש, is required to say בפ"נ. רקם (וחגר) in our משנה is referring to the רקם וחגר east of א"י which is not part of א"י, as opposed to the רקם וחגר that is in the western part of א"י, also known as ארץ פלשתים‎. Concerning עכו it was divided into two parts, one in א"י and the other in חו"ל and our משנה is discussing the חו"ל part of עכו, therefore he is required to say בפ"נ. The ר"י argues that if we maintain that the משנה is discussing the חו"ל section of עכו, then we will have difficulty understanding two גמרות; the case of כפר סיסאי and the case of המוכר עבדו לסוריא, which the גמרות there derive the respective rulings, from עכו‎. Therefore the ר"י maintains that saying בפ"נ is not solely dependent on whether the city is actually inside or outside the boundaries of א"י; rather it depends on the proximity of that location to עיקר ישוב א"י, for that alone will decide if 'שכיחי וגמירי'. According to the ר"י it is possible that אשקלון was כבשוהו עולי בבל, and רקם is part of א"י, nevertheless they say בפ"נ since they are far מעיקר ישוב א"י. Pertaining to עכו, the ר"י maintains that the entire עכו, including the א"י side must say בפ"נ, again because it is רחוק מעיקר ישוב א"י, and therefore the people there are not שכיחי וגמירי‎. However even though the entire עכו is deemed like חו"ל (including regarding the sale of slaves), nevertheless, a slave which is sold from the א"י side of עכו to the חו"ל side is יוצא לחירות‎. T HINKING IT OVER 1. The order of the cities as they are enumerated in our משנה is רקם (וחגר), אשקלון and lastly עכו‎. Why does תוספות ask first about אשקלון and only later about רקם? 2. It would appear that the two קשיות of the ר"י regarding כפר סיסאי and סוריא, are contradictory. In the קשיא concerning כפר סיסאי, the ר"י maintains that since עכו is half in א"י it should be considered א"י more than כפר סיסאי; and in the קשיא from סוריא, the ר"י maintains that since עכו is half in חו"ל, it should be considered חו"ל more than סוריא‎! How can we reconcile this? כלפי לייא‎! 3. When the ר"י explains the question of ר' אילעאי, he states that כיון דקים ליה דמובלעות וכו' therefore one does not say בפ"נ; and תוס' concludes "כר"ג דאמר מובלעות שכיחי וגמירי"; why mention ר"ג at all, the ת"ק also agrees that מובלעות do not say בפ"נ‎? 4. According to תוס', that even if one sells his עבד to the א"י side of עכו he is יוצא לחירות, because we consider it חו"ל and it is forbidden to go from א"י to חו"ל, then how come the רבנן departed from each other in עכו, it should be considered חו"ל, where one is forbidden to go? Appendix It is not clear as to what is the status of קדש (רקם), mentioned in יהושע, which תוספות quoted previously. Some commentaries say that it is the same רקם וחגר of אברהם in ארץ פלשתים‎. Even though the land of נפתלי was bordering the ירדן, which is more east than פלשתים (and in addition the קדש in יהושע was in the גליל (the northeast part of א"י), which is seemingly very far from פלשתים), nevertheless they maintain that while פלשתים was at the western part of א"י, a swath of land extended eastward towards the ירדן which was still part of פלשתים, and that is where רקם וחגר or קדש וברד were. Alternatively one may say as follows: That in the הו"א when תוספות assumed there was only one רקם (קדש), he assumed that the קדש in יהושע is the same קדש as by אברהם and the משנה, even though the word קדש in יהושע is vocalized differently (two סגולים) than the קדש by אברהם (קמץ and צירי), nevertheless תוספות felt that this should be overlooked, rather than saying that there are two cities called קדש‎. However once תוספות establishes that there are two רקם (קדש), one then may consider that the קדש in יהושע is an entirely (third) different city, not connected with either רקם being discussed. Supporting this idea is the fact that the תרגום of the קדש quoted here in יהושע (כ, ז) is (not רקם but) קדש, as opposed to the תרגום of קדש everywhere else (including in יהושע טו ג where it states לקדש ברנע) where the תרגום is רקם‎. Or one may say that indeed the קדש of יהושע is the same as the רקם of our משנה, which is in the eastern part of א"י, however this קדש - רקם, לא כבשוהו עולי בבל, Therefore it is now חו"ל, as opposed to the רקם in ספרי, which is in ארץ פלשתים as תוספות states, and that is in the (south) western part of א"י, which כבשוהו עולי בבל‎.

מתני' המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. פירש רש"י ז"ל: דכל חוצה לארץ קרי מדינת הים. ואינו מחוור דהא רקם וחגר מחוצה לארץ הוא כדמשמע בגמרא דקרי להו סמוכות לארץ ישראל, ואפילו הכי פליג תנא קמא ארבן גמליאל ואמר דאינו צריך. אלא נראה כמו שפירש ר' יצחק ז"ל דמקומות רחוקים שבחוצה לארץ קרי מדינת הים כדאיתא האשה שהלך בעלה למדינת הים (יבמות פז, ב) ופרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים (שבועות מא, ב), ומיהו ודאי חוצה לארץ קרי מדינת הים וכדאמרינן בגמרא (ד, א) כדי שלא תחלוק במדינת הים, אלא דתנא קמא אפקיה בלשון מדינת הים לאפוקי מקומות הקרובים כרקם וחגר.

ורקם וחגר פירש רש"י ז"ל: דהיינו קדש וברד (בראשית טז, יד) וכדמתרגם [באונקלוס שם ועיי"ש בתיב"ע] בין רקם ובין חגרא. ואינו נראה דקדש וברד מארץ פלשתים הן, וכל ארץ פלשתים מארץ ישראל וכדכתיב ביהושע (יג, ב) זאת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתים, ורקם וחגר שבכאן מחוצה לארץ הן. ועוד דארץ פלשתים למערבה של ארץ ישראל וכדכתיב (ישעיה ט, יא) ארם מקדם ופלשתים מאחור, ורקם דהכא למזרחה כדתנן מרקם למזרח ורקם כמזרח. אלא דאיכא למימר דרקם אחר יש והוא בחוצה לארץ והוא במזרחה של ארץ ישראל והיינו דמתניתין, ורקם וחגר דמצינו בספרי (פ' עקב, פסיקתא נא) מכבוש מצרים וכבוש בבל היינו רקם דארץ פלשתים.

ואשקלון דתנינן הכא דהוא מחוץ לארץ אף על גב דהיא הויא מכבוש עולי מצרים, אומר רבנו תם ז"ל דלא הויא מכבוש עולי בבל ולפיכך על חוצה לארץ תחשב.

והא דתנן מעכו לצפון ועכו כצפון. למימרא דעכו מחוצה לארץ, קשה דהא כתיב (שופטים א, לא) אשר לא הוריש את יושבי עכו, וכל היכא דכתיב אשר לא הוריש מארץ ישראל היא, וכדאמרינן בחולין (ז, א) למימרא דבית שאן מחוצה לארץ היא והכתיב (שם א, כז) ולא הוריש מנשה את בית שאן. והכא ליכא למימר דכבשוה עולי מצרים ולא כבשוה עולי בבל, דהא אמרינן בכתובות (קיב, א) רבי אבא [הוה] מנשק כיפי דעכו אלמא קדשהו עולי בבל. ועוד תנן לקמן (גיטין עו, א) הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום והיה הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר בטל תנאו, ואמרינן עלה בגמרא למימרא דעכו במדינת הים הוה קיימא, והאמר רב ספרא כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מיפטרי, משום דאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ, אלמא אף השתא בקדושתה קיימא ועולי בבל קדשוה. ותירץ רבנו תם ז"ל דעכו אית בה מארץ ישראל ואית בה מחוצה לארץ, וכדאיתא בירושלמי דהכא (פ"א ה"ב) מתרין עובדוי דרבי אנן ילפין, עכו יש בה ארץ ישראל ויש בה חוצה לארץ, והא דתנן עכו כצפון היינו חלק שבה מחוצה לארץ. ואי קשיא לך אם כן לקמן (שם) אמאי לא מתרצינן מאי הגיע לעכו דקתני למחציתה שבחוצה לארץ. יש לומר הגיע לעכו לחלק הפוגע ראשון קאמר והוא ניהו מארץ ישראל. ואינו נראה לר"י ז"ל מהא דלקמן (גיטין ח, א) דבעי מרבי חייא בר אבא המוכר עבדו לסוריא כמוכר לארץ ישראל [בכת"י איתא: לחוץ לארץ וכן בגמ' לפנינו] דמי או לא, ואמר להו תניתוה ר"מ אומר עכו כא"י לגיטין לגיטין אין לעבדים לא וכל שכן סוריא דמרחקא טובא, ואם איתא אדרבה סוריא עדיפא טפי דאיכא למימר דכבוש יחיד שמיה כבוש, אבל עכו דח"ל גמורה היא יצא לחירות. ופי' הוא ז"ל דכל עכו כצפון קאמרינן, ורבי מאיר דעביד עכו כארץ דוקא חציו שבארץ והיינו דרבי חייא, וטעמא דתנא קמא דמצריך בה בפני נכתב משום דחציה מחוץ לארץ ועומדת על הגבולין ורחוקה מעיקר ישוב הארץ. ואי ק"ל הא דאמר ליה רבי אלעאי לרבי ישמעאל לקמן (גיטין ו, ב) והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו ותנן ר' מאיר אומר עכו כא"י לגיטין ואפילו רבנן לא פליגי עליה אלא בעכו דמרחקא אבל כפר סיסאי דמקרבא לא, ומאי קאמר דאדרבה חלק עכו דפליגי בה עדיפא דהיא גופה מא"י היא. איכא למימר דקים להו דהבלעתה בארץ עם קירבתה לצפורי דהוא עיקר ישוב הארץ טפי עדיף מעכו דמחציתה מח"ל ורחוקה טפי מצפורי. ואי ק"ל הא דגרסינן בירושלמי (פ"א ה"ב) רבי חייא בר בא אמר המוכר עבדו לעכו יצא לחירות, רבי ישמעאל אביו של רבי יודן בעי ואפילו מעכו לעכו, ואם אתה אומר אפילו מחציתה שבארץ כח"ל למה יצא לחירות ה"ל כמוכר מח"ל לח"ל. י"ל דלגבי הארץ חשבינן לה כחוצה לארץ אבל לגבי ח"ל ודאי חשבינן לה כארץ.

המביא גט מארץ ישראל אין [אינו] צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כלומר ומשיאין אותה על פי גט זה אף על פי שלא נתקיים עדיין דהא לא מחזקינן ליה במזוייף ועדים נמי מצויין לקיימו הילכך לא חיישינן ליה כלל ומשיאין אותה לכתחלה דאשה דייקא ומינסבא, אבל בחוץ לארץ דאין עדים מצויין לקיימו חיישינן ואין משיאין אותה עד שיתקיים בחותמיו.

גמרא מאי טעמא אמר רבה לפי שאין בקיאין לשמה. פירש רש"י ז"ל: וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה ואמר אין, ואינו מחוור חדא דאם כן הוה ליה למימר איכא בינייהו אם צריך לישאל אם לאו, ועוד דא"א דלא מישתמיט בשום מקום דצריך לשאול אותו, ועוד דקשה לי (מיהא) [מהא] דאמרינן לקמן (גיטין ג, א) ורבה בדין הוא דליתני הכי [אלא] אי מפשת ליה דבורא אתי למגזייה, כלומר והוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין, ובשלמא אי אמרינן דא"צ לישאל, אלא מימר אמרינן דסתם אומר בפני נכתב לשמה קאמר ובהכי מיתכשר גיטא ניחא, דכוליה עניינא בדיבוריה תליא השתא כיון שכן כי גייז ליה הוה ליה משנה ממטבע שטבעו חכמים, אבל אי אמרת השתא לא מתכשר גיטא אפומא דשליח בלחוד במאי דקאמר בפני נכתב עד דנשייליה אי איכתוב לשמה ואמר אין, ליתקון דנימא שליח בפירוש נכתב לשמה ואי גייז ליה נישייליה, דהשתא נמי מישאל שיילינן ליה ועד דאמר נכתב לשמה לא מיתכשר. ונראה כמו שפירש ר"י ז"ל: דמסתמא לשמה קא מסהיד, דמימר אמר מאי טעמא אטרחוה רבנן למימר בפני נכתב ודאי משמע דצריך לשמה, ועד דידע דנכתב לשמה לא אמר בפני נכתב. והא דקאמר לקמן ורבא מאי טעמא לא אמר כרבה מי קתני בפני נכתב לשמה, הכי קאמר אף על גב דמסתמא כמו שאמר לשמה דמי, מכל מקום כיון דעיקר תקנתא משום לשמה הוה להו לתקוני דלימא הכי בהדיא, ואהדר רבה בדין הוא דקתני הכי כלומר דליתקון דלימא הכי.

המשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם רבן גמליאל אומר אף המביא מרקם ומן החגר רבי אלעזר אומר אפי' מכפר לודים ללוד וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם אלא המביא ממדינת הים והמוליך והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם רשב"ג אומר אפי' מהגמוניה להגמוניה אמר הר"ם פי' אגמוניה אמר אפילו הביא גט בארץ ההיא בעצמה מפקודת איש לפקודת איש אחר יצטרך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם ופסק ההלכה שכל מי שהביא גט לחוצה לארץ ואפי' מארץ ישראל או הביאהו מחוצה לארץ ואפילו לארץ ישראל אם נתקיים אצלנו כתיבת העדים ונתקיים בבית דין לפי שהתבאר בשני מכתובות הנה זה הגט אשר עשוהו ב"ד ולא נצטרך מהבאתו דבור אחר ישלח בידו לבד ואם לא נכיר העדים הנה אי אפשר שלא יאמר אשר הביאו בפני נכתב ובפני נחתם ויתנהו לו בפני שנים ואז תתגרש ויתחיבו השנים שיקראוהו גט ואז תנהו לה:

אמר המאירי המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כלומר שכל שאחד שולח גט לאשתו ממדינת הים לארץ ישראל על ידי שליח הולכה הזקיקו חכמים שיאמר השליח בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם ואחר כך יתנהו לה בפניהם ושאלו בגמרא טעמא מאי ושאלה זו נשנית בתלמוד המערב בנסח זה אילו המביא שטר מתנה ממדינת הים שמא צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כלומר שאילו שלח אחד ממדינת הים לארץ ישראל שטר מתנה או שטר חוב אע"פ שאין מגבין בה עד שתתקיים וכמו שאמרו כתובות י"ט א' קיימו שטריכו וחותו לדינא מכל מקום אין נזקקין שלא לקבלה עד שאמר השליח כן אלא יקבלנה ולכשתתקיים מגבין בה ואף זו תקבל את גיטה ולכשתקיימהו תינשא ותירץ רבה לפי שאין בקיאין לשמה כלומר שאין בני מדינת הים בני תורה ואפילו נתקיים חוששין שמא כתבוהו שלא לשמה ויתרבה ממזירות בישראל ומתוך כך הזקיקו את השליח לומר כן כשאמר בפני שנים שבפניו נכתב ובפניו נחתם מן הסתם אף הם שואלים לו היאך היה הענין והוא אומר כך עד שיתברר מדבריהם שלשמה נכתב או שיאמר כן בהדיא או שמאחר שהוא מעיד שבפניו נכתב ונחתם סומכין עליו מן הסתם שבעלה של זו הכתיבו והחתימו לשם זו ואין חוששין שמא אחר צוה לכתבו בפניו ומצאו אחר ועשאו שליח שאין חוששין לשליח בשקרות:

ושמא תאמר והלא יש לך לחוש גם כן לכמה דקדוקים ושמא נכתב במחובר או נכתב ביום ונחתם בלילה או שלא אמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וכן הרבה כיוצא בזה עד שקצת חכמים מפרשים שהדין כן בכל דקדוקי הגט וכשאומר בפני נכתב ובפני נחתם שואלין לו על כלם או סומכין עליו על כלם שבדין נעשה וחדא מניהו נקט ומצאתי להם סעד בתלמוד המערב שנכתב שם טעם זה בלשון הכולל והוא שאמרו אלו המביא שטר מתנה ממדינת הים ושמא צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אמר יושע בן לוי שניא היא שאין בקיאין בדקדוקי גיטין וכן יש מפרשים ששאר הדקדוקים אין בהם הנאה לבעל ואינו מחזר אחריהן אבל שלא לשמה מתוך פשיטי דספרא שלא יצטרך להכתיבו מתחילה נהנה בו ונוטלו מטופסיו או ממי שנמלך ומכל מקום בגמרא שלנו אינו נראה כן ממה ששאלו בגמרא ט' א' בין לרבה בין לרבא הא איכא מחובר אלא שמכל מקום אין אנו צריכים לכך שדברים אלו מסורים או לדיינין או לסופריהם וספרי דדייני מגמר גמירי כמו שנאמר בסוגייא זו ואין לחוש אלא שמא אחר הכתיבו כראוי ונמלך ומצאו זה ששמו כשמו ונטלו ושלחו ואע"פ שהסופר אינו מתעסק אלא בכתיבת הגט ואחר שכתבו כתקנו נותנו לבעל ובעל מחתימו ושמא החתימו בלילה או בעדים פסולים אין זה כלום שאף הבעל מכיון שנותן דעתו לגרש אינו חשוד לקלקלה ובקיאות בדקדוקי גיטין אין לו כלל אלא מכתיב ומחתים על פי הסופר גוזר לו והוא מקיים ואין לחוש אלא שמא אחר הכתיבו שאף הוא סבור שיועיל ושהאחר הכתיבו כראוי ואע"פ שאין חוששין לשני יוסף בן שמעון אלא במקום שהוחזקו מתוך ריחוק המקומות ובטול תורה שבהן מחמירין בה וזהו שאמרו בתלמוד המערב וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולים אמר ר' אבון אינו חשוד לקלקלה בידי שמים ר"ל בקלקול המסור לשמים ר"ל שיגרש בכונה שישאירה מעוגנת אחר כן שאם אין דעתו לגרש אינו מגרש ואין חוששין שיהא דעתו בשעת הגירושין לקלקול אבל בב"ד הוא חשוד לקלקלה שפעמים שהוא מתחרט וחוקר אם יוכל לפסול את הגט כדי שיהו ב"ד נזקקין לערער להוציאה מתחת יד השני ולהחזירה לו והולך אצל בקי ללמוד ומודיעו היאך היה ומוצא שאין גט שנכתב שלא לשמה כלום ובא לב"ד וטוען זהו טעמו של רבה:

ומכל מקום רבא פירש הטעם לפי שאין עדים מצויין לקיימו כלומר שאין חוששין לשום פסול אלא שחוששין שמא היום ומחר מתחרט וטוען שמזוייף הוא והיא צריכה לקיימו וברחוק מקום אין עדים מצויין לקיימו והרי היא יושבת עגונה או אם נשאת עומדת בספק אשת איש עד שתקיימהו ומתוך כך תקנו שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם ושלא נשיאה עד שיאמר כן ואם נתנו לה בלא מאמר זה שאף אחר נתינה יטלנו ממנה ויחזור ויתנהו לה בפני שנים ויאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם כמו שיתבאר בגמרא ואם לא עשה כן הרי זה פסול עד שיתקיים בחותמיו וכשאמר השליח כן האמינוהו כאלו נתקיים בשנים והוא שאמרו בטעם זה בתלמוד המערב קל הוא שהקלו עליה כדי שלא תהא יושבת עגונה והקשה היינו קל אינו אלא חומר שאלו לא אמר כן אין את מתירה לינשא ואלמלא לא נתקנה כן היתה נשאת בגט היוצא מתחת ידה ולכשיערער הבעל תזקק לקיום ותירץ חומר שהחמרת עליה בתחלתה הקלת עליה בסופה שאם בא הבעל ועירר עררו בטל וכן הדין בכל ערר שהוא מוציא עליו אחר כן אלא אם כן הביא בו ראיה ברורה הא בראיה מיהא עררו ערר ואע"פ שבתלמוד המערב אמרו עררו בטל בין בערר שבגופו ר"ל בגופו של גט בין בערר שחוץ לגופו בין בערר שיש בו ממש בין בערר שאין בו ממש בערר שיש בו אמתלא הא במקום ראיה או עדות לא שלא האמינו השליח במקום ששנים מכחישים אותו וזה ברור שאף שלא במקום ערר אמרו בדין הוא דלתרויהו לבעי תרי כלומר שאין דבר שבערוה פחות משנים שאע"פ שבמת בעלה אחד נאמן התם הוא משום דאחמרת לה בסופה שתצא מזה ומזה והולד ממזר וכו' אקלת עלה בתחלתה אבל זו שאין ערר הבעל כלום אלא בעדים וראיה בדין הוא דלבעי תרי ומשום עיגונא הוא דאקלו רבנן:

זהו טעם משנתנו בין לרבה בין לרבא ולשניהם כל שבא הבעל אחר כן ומערער אינו כלום אלא בראיה וכמו שאמרו כיון דאמרינן בפני כמה נותנו לה בפני שנים וכו' מידק דייק ולא אתי לאירועי אנפשיה ואין ביניהם אלא כשהביאוה שנים דלרבא לא צריך בפנינו נכתב ונחתם שהרי מסתמא הם עצמם מצויים לקיימו ואפילו אינם מקיימים אותו הוו להו כעדי מסירה ונאמנים לומר בעל עשאנו שלוחים ליתן גט זה לאשתו ואינו יכול להכחישם וכמו שאמרו למטה אלו אמרו שנים בפנינו גרשה מי לא מהימני ולרבה מיהא צריך הואיל ואין בקיאין וכן יש ביניהם ממדינה למדינה בארץ ישראל כגון יהודה וגליל ובשעת חירום לדעת קצת או שסתמה שעת חירום לדעת קצת ואין שיירות מצויות דלרבה אינו צריך שהרי הכל בקיאין ולרבא צריך שהרי אין עדים מצויין:

ולענין פסק רוב פוסקים פסקו כטעמו של רבא ומשום דסוגיין כותיה אלא שגדולי המפרשים נוטים לפסוק כרבה וכמו שנבאר ראיותיהם בגמרא בע"ה:

ומתוך כך אתה צריך לפרש משנתנו בטעם שניהם ואמר תחלה שהמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ופרשו גדולי הרבנים שכל חוצה לארץ קורא מדינת הים חוץ מבבל ואינו כן שאם כן מה הוסיף רבן גמליאל במה שאמר אף המביא מן הרקם ומן החגר והלא אף הם מחוצה לארץ כמו שיתבאר אלא שהתנא היה עומד בארץ ומקומות הרחוקים שבחוצה לארץ היה קורא מדינת הים ועל הדרך השגור בפי הבריות הלכו להם למדינת הים ועל אותם המקומות הרחוקים אמר שצריך לומר כן לרבה מפני שאין בקיאין ולרבא מפני שאין עדים מצויים לקיימו והוסיף רבן גמליאל לדון בו אף במביא מן הרקם ומן החגר שהם מחוצה לארץ כמו שאמרו בגמרא בהדיא אלא שקרובות לארץ לרבה שאע"פ שסמוכות לא גמירי ולא בקיאי ולרבא שאע"פ שהן סמוכות אין שיירות מצויות מהן לארץ משום חירום ואף ר' אליעזר מוסיף עוד מכפר לודין ללוד ולוד היא מארץ ישראל ולודין היא מחוצה לארץ אלא שהיא קרובה הרבה עד שרקם וחגר נקראות סמוכות וזו נקראת מובלעת בתחום ארץ ישראל ר"ל שארץ ישראל מקיפה משלש רוחותיה וקצת חכמי צרפת פירשוה שהיא בתוך אלפים אמה לארץ ישראל ובזו מיהא אין טעם לא לרבה ולא לרבא הלא שניהם מפרשים טעמו של ר' אליעזר דמשום האי מיעוטא לא תחלוק במדינת הים:

וחכמים אומרים אינו צריך אלא המביא ממדינת הים והמוליך ר"ל מארץ ישראל למדינת הים לרבה אע"פ שבני ארץ ישראל בקיאין הם גזרינן מוליך אטו מביא ולרבא כל שכן דלדידיה אתיא שפיר שמארץ ישראל לחוצה לה גם כן אין עדים מצויים לקיימו והרי למדת עכשיו שהמביא גט ממדינת הים לארץ ישראל או מארץ ישראל למדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואחר כך בא ללמדנו ממדינה למדינה במדינת הים ר"ל ממחוז למחוז שאף באלו צריך שיאמר וכו' לרבה שהרי אין בקיאין ולרבא שאין עדים מצויין אלא שבזו יש ביניהם שלרבה אף במדינה אחת מעיר לעיר כן הואיל ואין בקיאין ולרבא דוקא ממדינה למדינה אבל במדינה אחת מעיר לעיר לא צריך והוא שאמרו בתחלת הסוגיא איכא ביניהו וכו' אי נמי באותה מדינה במדינת הים:

בפרש"י בד"ה צריך השליח כו' הבעל עשאו שליח להולכה עכ"ל מה שלא פי' שהאשה עשאו שליח לקבלה עיין לקמן בר"ן וק"ל:

בד"ה ללוד שהיא סמוכה לה והיא מא"י כו' עכ"ל רקם וחגר נמי סמוכות מיקרו אלא שכפר לודים סמוכות טפי שמובלעין הן כדאמרינן לקמן בגמרא ודו"ק:

תוס' בד"ה המביא כו' וכן לגיטין ומפרש התם גיטי ממון כו' משום דברוב מקומות היכא דקתני גט סתם כו' עכ"ל ויש לדקדק בדבריהם כיון דלא ניחא להו דנקט הכא גט סתם אלא משום דכן הוא ברוב מקומות גבי גט אשה אם כן תקשי בההיא דכן לגיטין אמאי נקט גט סתם כיון דברוב מקומות לא נקט גט סתם בגיטי ממון דוקא ויש ליישב דבריהם דודאי התנא אין צריך לפרש אבל עיקר קושייתם על התלמוד שהוצרך שם לפרש האי וכן לגיטין גיטי ממון דוקא ואמתניתין דהכא לא הוצרך לפרש דאיירי בגט אשה דוקא ותרצו דהיינו משום דברוב מקומות כו' ומזה שסמכו לומר כאן ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות משום דגט כו' ומש"ה נקרא סתם גט גט אשה וק"ל:

בד"ה ממדינת הים הא דלא נקט המביא גט מח"ל כו' הוה משמע כל ח"ל אפי' רקם כו' עכ"ל ולאפוקי מפרש"י דכל ח"ל קרי מדינת הים ועיין בחידושי הרשב"א והר"ן:

בד"ה אף המביא כו' דברקם דרין בה ישראל והא דתנן בפרק דם הנדה כל הכתמים כו' עכ"ל ולא ניחא להו הכא לפרש דב' רקם היו כמ"ש לקמן וכי האי גוונא כתבו בפ' דם נדה דלא מסתבר למימר דבאותו רקם שהיה בא"י לא היו דרין ישראל וברקם דחוצה לארץ היו דרין בה ישראל וק"ל:

בא"ד דאותן שנוהגין תורת עובדי כוכבים הם גרים וטועין כו' עכ"ל נראה שהוצרכו לזה דודאי אין סברא דפליגי ת"ק ור"י אם היו דרים בה ישראל ולהכי לפי קושייתם שלא היה דר שם שום אדם שיהיה נוהג דת ישראל בכל דבר וסבר ת"ק דכולם עובדי כוכבים גמורים הם וכתמן טהור ור"י סבר הגם שנוהגין בכל דבר דת עובדי כוכבים כבר היו גרים וטועין הם עתה לעשות מומרים לעבודת כוכבים ודין ישראל מומר לעבודת כוכבים יש להם וכתמן טמא ולפי תירוצם היו דרין בה גם ישראל לכ"ע אלא דת"ק סבר דכל ישראלים הדרים שם ישראלים גמורים הם ומצניעין כתמיהן ור"י סבר דאותן שנוהגין תורת עובדי כוכבים מלהשתמר כתמיהן טועין הן בזה ולכך כתמיהן טמא ועיין בתוס' שם ודו"ק:

בד"ה מכפר לודים ללוד אור"י שהזכיר לוד לאשמועינן כו' נקראת לודים ע"ש בני לוד כו' עכ"ל דמשום רבותא דהיתה מובלעת בתחום ארץ ישראל כדלקמן בגמרא מכ"מ לא הוה צריך להזכיר לוד ומיהו קצת קשה ל"ל לתלמודא למימר לקמן דר"א הוסיף כפר לודים משום דמובלעת בתחום א"י הוא הא איכא למימר דהוסיף כפר לודים מהאי טעמא אע"פ שנקראת ע"ש לוד כו' וכמ"ש התוס' ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה ואשקלון כו' אבל קשה דרקם וחגר משמע הכא דהוי ח"ל וכתיב כו' עכ"ל הך מילתא דרקם וחגר ה"ל להקדים הכא גם לעיל בדברי רבן גמליאל ונראה שסמכו אותו כאן משום דהך קושיא מקראי דספר יהושע אחת היא אכולה מלתא דר"י ונקטו כולה בהדרגה דמאשקלון לא קשיא להו כ"כ כמו שאומר רבינו תם דלא כבשוה עולי בבל אבל גבי רקם וחגר ליכא למימר הכי כדמוכח בספרי מיהו איכא לתרוצי בהו כדמוכחי קראי דב' רקם הוו משא"כ בעכו דליכא למימר הכי כדמוכח לקמן בגמרא דלא הוו תרי עכו עד בסוף שהוצרך ר"י לתרץ דאפילו בצד של א"י צ"ל בפני כו' לפי שהוא בסוף הגבול ורחוק כו' דכן יש לתרץ גם כן גבי אשקלון ורקם וחגר כמ"ש לקמן ודו"ק:

ע"א תוס' דבור ראשון המביא גט וכו' עד ובפ' התקבל נמי תניא וכן לגיטין ומפרש התם גיטי ממון. יש להקשות לפי המסקנא דכתבו התוס' דלא הוצרך לפרש כאן גט אשה משום דברוב מקומות היכי דקתני גט סתם איירי בגט אשה הא לאו הכי היה צריך לפרש א"כ בפ' התקבל דקתני וכן לגיטין ומשני התם בגמ' לחד מ"ד דאיירי בגיטי ממון א"כ יקשה היאך יכול לאוקמי בגיטי ממון דא"כ היה לו לתנא לפרש כיון דברוב מקומות היכי דקתני גט סתם איירי בגיטי נשים ויש ליישב דאותו מ"ד ס"ל דאע"ג דאותו תנא איירי בגיטי ממון לא הוצרך לפרש כיון דאותו תנא בממון איירי וקאי אבל הכא ליכא לתרץ הכי דהכא הוא תחלת הדבור לתנא ולא איירי לפני בבא זו בשום דיני גיטין רק זה התחלת המסכתא לכך היה לו לפרש ולומר גיטי נשים אי לאו דברוב מקומות היכי דקתני גיטין סתם איירי בגט אשה וק"ל:

ד"ה אף המביא מן הרקם וכו' והא דתנן פרק דם הנדה וכו' ואין לתרץ דתרי דקם הוו כדלקמן בסמוך בר"ה אשקלון דעל פסוק דיהושע ותנא דמתני' שייך לתרוצי הכי דהפסוק איירי מרקם שהוא א"י והתנא מרקם אחר אבל אחרי משניות לא שייך לתרץ כן דמסתמא כל רקם השנוי ונזכר בדברי התנאים אחד הוא ע"ש בתוס' פ' דם הנדה וק"ל נ"ל:

ד"ה ואם יש עליו עוררים כו' ומיהו מזה אין הוכחה וכו' ר"ל ממה שאמרנו דאל"כ לא שבקת חיי אין להוכיח דטענינן מזויף דאפשר שלא טענינן מזויף משום דדבר שלא שכיח הוא ודבר שאינו מצוי לא טענינן בשביל יתמי אלא דטענינן להו פרוע וכו' וא"ת מאי נפקא מינה סוף סוף לא יוכל להיות נפרע שלא בפניו או מיתומים או מלקוחות מה לי אם הוי מטעם דטענינן פרוע או מזויף י"ל דנפקא מינה במקום שלא נוכל לטעון פרוע כגון שמת תוך זמן השטר או הלך הלוה למדינת הים תוך זמן השטר ועדיין לא בא והוא רוצה ליפרע שלא בפניו דלא שייך טעמא דפרוע לא טענינן להו מזויף וגובה חובו:

בא"ד יש לדקדק מפ' גט פשוט וכו' עד דהא רב אית ליה מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו. פי' משום דס"ל דאינו יכול לטעון פרוע במגו דמזויף משום דמגו גרוע הוא משום דעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד כדאיתא התם במתוס' א"כ אי לא טענינן ליתמי מזויף לא נוכל ג"כ לטעון פרוע משום דאפילו אביהם לא היה יכול לטעון פרוע במגו דמזויף אלא ודאי הא דלא גובה מיתמי הוי מטעם דטענינן להו מזויף ויש לדקדק הא דכתבו התוס' לעיל מזה ומיהו מזה אין הוכחה וכו' ע"כ לא אתי כרב דלרב לא נוכל לטעון להו פרוע וא"כ אי לא טענינן להו מזויף לא שבקי' חיי וכו' כמו שכתבו הכא א"כ ש"מ לתוס' דלא קי"ל כרב והשתא אתו לאוכוחי מרב דטענינן להו מזויף וי"ל דאתו לאכוחי מסוגיי' הגמ' מדפריך הגמ' וכי אדם עושה קנוני' על בניו וכו' דרב ושמואל דאמרי תרוייהו וכו' משמע דבהא לא פליגי עליה דרב וכי היכי דלרב טענינן מזויף ה"נ לדידן:

בא"ד דשמא שלא להשביע את בניו וכו' וצ"ל דגבי הקדיש נכסיו וכו' שייך ג"כ דלא להשביע אמר מנה לפלוני בידי וכן משמע בגמ' ע"ש:

בעזרת האל רב ושליט השליטין אתחיל לפרש מסכת גיטין

משנה המביא גט ממדינת הים ופירש"י כל ח"ל קרי ליה מדינת הים כו' עכ"ל. נראה שכתב כן לאפוקי ממ"ש התוס' דמד"ה היינו דוקא מדינות הרחוקים לכך כתב רש"י דכל ח"ל כו' אפי' הקרובים לא"י נמי קרי מד"ה ואף שהר"ן ז"ל כתב בכוונת רש"י כפי' התוספות מ"מ פשטא דלישנא לא משמע כן מיהו נראה דהאי כל ח"ל שכתב רש"י לאו דוקא היא דהא לת"ק דמתני' ודאי אותן העיירות המובלעים וסמוכות א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ כדאיתא להדיא בגמרא אלא די"ל דהני ודאי לא מיקרי ח"ל כיון שמובלעים ולא בא רש"י אלא לרבות הנהו דאינן מובלעים אע"ג דסמיכי אפ"ה בכלל ח"ל הם וצ"ל בפ"נ ובפ"נ ולפ"ז יהיו דברי ת"ק דמתני' כמו לרבי יהודא שמציין סוף הגבולים כדקאמר מרקם למזרח והן העומדין סוף לגבול בגבול הרחוק יותר ורואין כאילו חוט מתוח עליהן דהיינו מרקם כלפי כל המזרח אע"ג שכבר כלה הגבול של ארץ ישראל אפ"ה כיון שהם תוך חוט המתוח מיקרי מובלעים וראיה לפירש"י מדברי ר' יהודה ור' מאיר דאי ס"ד כפירוש התוספות א"כ אינהו נמי פליגי את"ק דת"ק לא קאמר אלא דהרחוקים צ"ל בפ"נ ובפ"נ אבל קרובים לא ולר"מ מדקאמר דעכו כא"י מכלל דבהנך מודה דצריך אף על גב דקרובים נינהו דהא ר"י גופא קאמר דעכו הוי גבול צפון והוא קרוב ממש דחציו בא"י וא"כ ע"כ דהנך רקם ואשקלון נמי קרובים נינהו ואפ"ה לפנים מהם ממש מצרכי ר"מ ור"י לומר בפ"נ ובפ"נ ואם נאמר באמת דפליגי הו"ל לתנא דמתני' לסדר פלוגתייהו בהדי דרשב"ג ור"א ומדאפסיק בדברי רבנן בתראי בין דברי רבי יהודא ור"מ משמע דאינהו לא פליגי כלל אדרבנן וכן משמע להדיא בגמרא גבי כפר סיסאי דקאמר אפי' רבנן דפליגי אדר"מ דוקא בעכו דמרחק' כו' ואי כפי' התוס' אדרבא הת"ק ורבנן בתראי לא מצרכי לומר אלא ברחוקים לגמרי ופליגי אדר"מ לקולא ודוחק לומר דרבנן דקאמר בגמרא לא קאי אלא אדר"י לחוד אבל לפירש"י ז"ל א"ש דרבנן דמתני' לגמרי כדר"י ס"ל וכדכתיבנא אלא דברקם לחוד ודאי פליגי דאל"כ מאי מוסיף רשב"ג. וכמו שאפרש בסמוך או שנאמר דרקם דרשב"ג לאו היינו רקם דר"י כמו שאפרש בל' התוספות ודו"ק:

רש"י בד"ה צריך השליח כו' וזה השליח הבעל עשאו שליח להולכה עכ"ל וכוונתו דבשליח קבלה אצ"ל בפ"נ וב"נ כמ"ש הר"ן ז"ל לקמן והטעם דבשליח קבלה כיון דאתא הגט לידו נגמרו הגירושין א"כ לית לן למיחש שהבעל יבא ויערער דאנן סהדי דבלב שלם גמר וגירש ע"י וזה לא יצדק אלא לשיטת התוס' לקמן דאנן לא חיישינן לענין לשמה דרוב בקיאין ולזיוף נמי לא חיישי' אלא דעיקר החששא שהבעל יערער שלא כדין משא"כ בשליח קבלה לא שייך חששא זו משום דגמר ומגרש משא"כ לפירש"י לקמן דחששא גמורה היא כמו שאפרש לקמן בעזה"י קשיא מ"ש שליח קבלה משליח הולכה ונראה לענ"ד דכיון דבשליח קבלה נגמרו הגירושין במד"ה עצמה תו לא חיישי' כי היכי דלא חיישינן לגיטין שניתנו במד"ה מיד הבעל ליד האשה ובאתה אח"כ לא"י דמותרת להינשא בדליכא ערעור וה"נ דכוותיה ודו"ק:

רש"י בד"ה רקם וחגר תרגום של בין קדש כו' לפמ"ש בסמוך מדוקדק הל' שכוונתו דכיון דת"ק גופא מצריך אפי' בקרובים א"כ ע"כ רקם וחגר מא"י ממש הם והיינו מובלעים כדמשמע בתרגום וכמ"ש התוספות ואפ"ה מצריך רשב"ג כיון שהם רחוקים מעיקר הישוב לכך מותחין החוט לפנים מרקם וחגר דאע"ג דמובלעים מצריך משא"כ לת"ק וק"ל:

תוספות בד"ה המביא גט אע"ג כו' מ"מ לא הוצרך לפרש כו' משום דברוב המקומות כו'. ועיין במהרש"א ודבריו נכונים וכן משמע להדיא מל' תוספות שכתבו ברוב המקומות מכלל דאיכא מיהא איזה דוכתא דקרי נמי לגט ממון סתם גט ועי"ל דדבר הלמד מענינו הוא דהתם קתני ברישא הודאת בע"ד כמאה עדים והשליש נאמן משניהם כו' וכן אתה אומר בגיטין וא"כ ע"כ בגט ממון איירי דאי לענין גט ממש לא מהני הודאת בע"ד דהיינו הבעל ואשתו כדמסיק שם להדיא בגמרא הוא אומר לגירושין כו' והיא אומרת נתן לי ואבד אינו נאמן ולפ"ז אפי' מאן דמוקי להאי וכן בגיטין אגיטי נשים צ"ל דלא קאי ארישא אלא אשליש נאמן לחוד קאי מיהו למאן דמוקי לה אגיטי ממון לא הוצרך לפרש כיון דמסברא הכי הוא והא דלא כתבו כן אמשנתינו נמי דודאי ע"כ אגיטי נשים קאי י"ל דמשום דלמ"ד לפי שאין עדים מצויין לקיימו היה מקום לטעות דבשט"ח נמי צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולפי האמת ליתא דבממון לעולם בעינן שני עדים והשליח אינו נאמן לענין ממון וכמ"ש התוספות בד"ה ואם יש עוררים וק"ל:

בד"ה ממדינת הים הא דלא נקט כו' להכי נקט ממ"ה דמשמע רחוק כו' לאפוקי רקם וחגר כו' עכ"ל. כבר כתבתי מה שיש לדקדק דלפ"ז יהיה מההכרח לומר דר"מ ור"י פליגי את"ק וא"כ לא א"ש הא דאמרינן לקמן גבי כפר סיסאי ואפילו רבנן דפליגי וכו' ומכ"ש לפי מה שראיתי בחידושי הרשב"א דדברי התוס' כאן הם ל' ר"י ז"ל וא"כ הל' אינו מדוקדק שכתבו דרחוקים היינו לאפוקי רקם וחגר דהא לפי' ר"י לקמן בסמוך רקם וחגר הם מא"י ממש אם לא שנאמר דמ"ש כאן רחוקים היינו שרחוקים מעיקר הישוב ואף שרקם וחגר נמי רחוקים אפ"ה ממילא מוכח דלת"ק לא צריך לומר אלא ברחוקים יותר מהישוב והיינו חוץ לחוט ולפ"ז רש"י ותוספות לא פליגי אלא דמל' התוספות לא משמע כן וצ"ע ועיין בסמוך:

בד"ה מכפר לודים ללוד אור"י וכו' וכוונתו דקשיא ליה אמאי איצטריך למימר ללוד דכיון דעיקר הרבותא משום שהיה סמוך לא"י ממילא הוי סגי כשאמר מכפר לודים סתם כדקאמר מרקם וחגר וכן כולהו וע"ז תירץ רבינו מאיר והקשה עליו ר"י דכ"ש שלא היה צריך ולענ"ד יש ליישב דלרבינו מאיר הזכיר לוד לרבותא דאע"ג דר"א הוי בלוד ושכיחי מתיבתא והיו עדים מצויין לקיימו אפ"ה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם וק"ל:

בד"ה ואשקלון וכו' אבל קשה דרקם וכו' וכתיב ביהושע ויקדשו את קדש בהר נפתלי עכ"ל. והיינו קדש דחשיב גבי ערי מקלט ואע"ג דהכא קדש בסגו"ל וקדש וברד בקמ"ץ ועוד במסכת מכות מקשה הש"ס למימרא דקדש ערי מקלט הוי והכתיב וערי מבצר קדש ואדרעי ותנן ערי מקלט אין עושין עיירות גדולות ומשני התם תרי קדש הוו אפ"ה מקשו תוספות הכא שפיר דאמרי' שם כגון סליקום ואקרא דסליקום וא"כ ממילא דתרוייהו חדא מילתא היא וקדש ואדרעי היינו נמי בקמ"ץ ועיקר קושייתם משום דכולהו מתרגמינן רקם והא דלא מייתי התוספות קרא דקדש ואדרעי דניחא להו להקשות דאף הערי מקלט שהיו מחוץ לעיר מגרש סביב נמי הוו מא"י ומה שהקשו התוספות מעיקרא מאשקלון ולא מקשו תיכף מרקם וחגר דרשב"ג י"ל דפשיטא דאיכא למימר דתרי רקם הוו כיון דמצינו באמת כמה מקומות שנקראו קדש ומתרגמינן רקם דאפילו קדש ברנע מתרגמינן רקם והא דפסיקא ליה לתנא למיתני סתמא היינו משום דהנך כתיבי בהדיא דהוו מא"י ליכא למיטעי בהו ופשיטא דאההיא דח"ל קאי אבל ממ"ש דאשקלון ודאי מא"י הוו ואפ"ה חשיב ליה משום שלא כבשו עולי בבל וא"כ אי ס"ד דתרי רקם הוו לא הו"ל למיתני סתמא כיון דאיכא למיטעי דאההיא דא"י קאי דלאו כ"ע ידעי דכבשוהו עולי בבל אע"כ דחדא הוי מקשו שפיר וע"ז תירצו דודאי תרי הוו והא דפסיקא ליה לתנא דמתני' היינו משום דסמיך אהא דקאמר מרקם למזרח והנך הוו במערב ואע"ג דחגר לא מצינו בקרא מ"מ כיון דבספרי בכיבוש דעולי בבל מדכר להו גבי הדדי משמע דגבי הדדי הוו קיימי וק"ל ועיין בסמוך. אבל אי קשיא לי הא קשיא לי דמשמע מלשון התוס' בקושייתם דהאי רקם דמתני' היינו קדש בהר נפתלי שהיה עיר מקלט והיאך איפשר לומר כן דא"כ היאך קאמר מרקם למזרח הא קדש בהר נפתלי הוי מצד הירדן ואילך לצד מערב הירדן וא"כ היאך הוי סוף גבול א"י לצד מזרח דהאיכא כל עבר הירדן דב' שבטים ומחצה לצד מזרח דמא"י הוא וכבשום עולי בבל ול"ל דאף על גב שהיה מעבר הירדן לצד מערב אפ"ה לא הוי נגד מזרחו דעבר הירדן שא"י מעבר הירדן של מערב היה מרחיב והולך לצד צפון או לצד דרום ושם היה רקם סוף הגבול לצד מזרח שלא כנגד עבר הירדן של ב' שבטים ומחצה הא ליתא דאמרינן במסכת מכות שערי מקלט היו מכוונין כמין שני שורות בכרם קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן וא"כ היאך הוי סוף הגבול ויותר מזה קשה דלפי' ר"ת משמע דקדש בנפתלי היינו קדש וברד דאברהם וזה לא א"ש לפי סוגיית הש"ס דאמרי' שם בפ' אלו הן הגולין ושלשת שיהא משולשין מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון נמצינו למידין דחברון הוי בדרום של א"י וקדש בצפון וקדש דאברהם הוי איפכא דכתיב להדיא ויסע משם אברהם ארצה הנגב ויגר בין קדש והאי ויסע משם היינו שנסע מחברון לקדש כמבואר מאד וא"כ הליכתו מחברון לקדש היה מצפון לדרום וכן תרגם המתרגם ונטיל לארעא דרומא וצריך עיון גדול ליישב:

תד"ה ואם יש עליו עוררין ועוד יש לדקדק מסוף פ' גט פשוט, וע' במהרש"א שהקשה דאמאי לא הוכיחו בקיצור אליבא דרב דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו. מוכח דטענינן מזוייף דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה. ונראה ליישב. דהנה בלא"ה יש להקשות על ראיית תוספות מפ' גט פשוט דדלמא דוקא לרב לשיטתיה כיון דסבר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו. מש"ה תקנו חז"ל לטעון מזוייף ליתמי משום דאל"כ לא שבקת חיי. אבל לפי ההלכה דקיי"ל צריך לקיימו י"ל דלא טענינן מזוייף דלא שייך לא שבקת דהא נטעון פרוע. ולזה צ"ל דודאי ראיית התוספות הראשונה דגם אף דטענינן פרוע. מ"מ שייך לא שבקת. דכל א' יכתוב שטר מכר או מתנה. הוא ראיה חזקה ואין להסתפק בו, אלא שהוסיפו בראיה שנייה היינו מלבד שיש ראיה דלא שבקת דאולי לא חשו חז"ל לזה והביאו ראיה מסוגיא דב"ב. וממילא ליתא לקושייתנו הנ"ל דשפיר הוכיחו מסוגיא דב"ב דאם באת לומר דדוקא לרב לשיטתי' ומטעמא דלא שבקת ממילא אמרי' לראיה ראשונה דגם לדידן שייך לא שבקת דכל א' יכתוב שטר מכר. אם נימא דלא חשו ללא שבקת ממילא אין חילוק בין לרב ובין לדידן. ולפ"ז ממילא מיושב קושית המהרש"א דלא הו"מ לאכוחי בקיצור ממה דסבר רב דא"צ לקיימו א"כ שייך לא שבקת דהא קיימי' השתא דלא חשו ללא שבקת. ואדרבא אם ננקוט ההוכחה דלרב דסבר א"צ לקיימו שייך לא שבקת לא היה בהוכחה מספיק לדידן דדלמא דוקא לרב. אבל לדידן דקיי"ל צריך לקיימו דל"ש לא שבקת לא טענינן מזוייף. ולזה הביא ראיה מסוגיא דב"ב דהיינו בדרך ממנ"פ דאם טעמא דרב משום לא שבקת גם לדידן שייך כן לענין שטר מכר או מתנה. וק"ל:

בא"ד אלא ה"ט דלא יחזיר כיון דאתרע בנפילה ולענ"ד אפשר לומר בדרך אחר והוא מבואר בטור חוה"מ (סי' מ"ו) שכ' בשם רב שרירא גאון ועיין בש"ך שם הא דמהני קיום ע"י דמיון חתימות כיון דמן התורה לא בעי קיום אלא דרבנן הוא דאצטריך קיום משום הכי מהני קיום גרוע. אבל היכא דבעי קיום מדאורייתא לא מהני קיום דדמיון חתימות. ובעי' שיעידו החתומים שזה כתב ידן. ולפי זה יש לומר דבנפל כיון דאתרע בנפילה גם מדאורייתא חיישי' למזוייף ובעי' קיום מן התורה. וא"כ מש"ה לא יחזיר דכיון דנפל בעי' קיום גמור ע"י עדות העדים וחיישי' דאם יוחזר למלוה כשיבא לב"ד ולא ידעו מהנפילה ויקיימו ע"י דמיון חתימות. ובאמת לא מהני כיון דנפל. וק"ל: