Commentary page
Yoma 77a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 77a
Yoma 77a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 605 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לבוש הבדים הוא גבריאל בספר דניאל:
פולסא דנורא מקלות של אור:
אי לא עבדת כלל:
לא עבדת והיינו מצדיקים אותך לומר דוחה הוא את הדבר אולי ישוב הקב"ה מחרונו ויתרצה להם:
כדפקדוך שתהא אתה נוטל הגחלים מבינות לכרובים ואתה אמרת אל הכרוב לתתם לך:
בחריקיה במקומו:
עומד לנגדי גבריאל אמר כן לדניאל:
ופרוותא דמשמהיג נמל שקורין פורט:
13 more comments on this page.
Rashi on Yoma 77a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
מיכאל סרחה אומתך אמר לפניו רבש"ע דיי הטובים שבהם א"ל ומפני מה לא מיחו הריני שורף הכל. מיד אמר אל האיש לבוש הבדים בוא אל בינות לגלגל [וגו'] וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים.
אילו לא נצטננו הגחלים מיד הכרוב לידו של גבריאל לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט.
והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי ככל אשר צויתני א"ר יוחנן באותה שעה אפיקו גבריאל לאחורי הפרגוד ומחיוה כו'. אמרו ליה אי לא עבדת שפיר ואי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך. ותוב לית לך אין משיבין על הקלקלה אוקמוה לדוביאל שר פרס בדוכתיה כ"א יום.
כדכתיב ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס.
אמר להן כתיבו לי ישראל וכולהו רבנן באכרגא כתבו ליה כי מטא למחתם פתח גבריאל ואמר שוא לכם משכימי קום וגו' ולא אשגחו ביה.
אמר רבון כל העולמים אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל בכף שניה לא נמצא מכריע את כולם. אמר הקב"ה מי הוא המלמד זכות על בניי [א"ל] גבריאל [א"ל] יבא מיד בא היינו דכתיב ואני באתי בדבריך:
נעילת הסנדל מנ"ל דאיקרי ענוי ופשטנא מהכא מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה איתקש יחיפה לצמאה. ובצמאה כתיב כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר. ומצאנו שאמר שלמה לאביתר כי התענית בכל אשר התענה אבי. נמצאת הצמאה שנקרית ענוי ויחיפה כיוצא בה. וזה מדרש הוא. אמר נביא לכנסת ישראל מנעי רגלך מחטא כדי שלא תבא לידי יחוף.
וסור מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לצמאה.
1 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Yoma 77a · Sefaria
Ritva
פתח גבריאל ואמר שוא לכם משכימי קום פרש״י ז״ל שוא לכם בעלי אומניות המשכימים ומאחרים במלאכתם וטורחין כל היום ואוכלין לחמם בעמל וביגיעה כן יתן הזן את העולם מזונות ופרנסה לידידו שינה למי שמנדד שינה בשבילו. ותימה מה ענין זה בכאן. לכך פר״י ז״ל שוא לכם אומות העולם שאתם רוצים לשעבד בישראל שהם משכימים ומעריבים לעסוק בתורה ומנדדין שינה מעיניהם. ועוד יש לפרש שאמר גבריאל לפי הענין שוא לכם השרים המשכימין ומעריבין לקטרג על ישראל. ולהיות לו קטיגורין ואתם חושבין שיקיים הב״ה ויתן כן למנדדין שינה מעיניהם לעסוק בתורה:
Ritva on Yoma 77a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' כדי שלא יבוא רגליך לידי יחוף כו' דדחוק לאוקמא במנעלים המטולאים משא"כ לעיל דמוכח כן דומיא דערום וק"ל:
תוס' בד"ה דתנן מנין כו' בשבת קאמר עלה אע"פ שאין ראיה כו' מדבריהם נראה דבשמעתין לא הוו גרסינן אע"פ שאין ראיה כו':
בא"ד דאינו בשביל תענוג שרי הס"ד ואח"כ מה"ד מנין לסיכה כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Yoma 77a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה דתנן וכו' דהאמר לקמן ואם היה מלוכלך עי' ברבינו יונה פ"ב דברכות סי' נ' ד"ה מתני' רחץ בלילה כו':
Gilyon HaShas on Yoma 77a · Sefaria
Ben Yehoyada
מִיכָאֵל, סָרְחָה אֻמָּתֶךָ הא דייחס אותם למיכאל כי הוא שר ישראל בזמן שאין עושין רצונו של מקום ולכן אמר לו גבריאל לדניאל ואין אחד מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם ובאמת אין לישראל שר למעלה ורק בעת שאין עושין רצונו של מקום נקרא מיכאל 'שר ישראל' על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פט:) כשאין עושין רצונו של מקום 'אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם בָּנֶיךָ חָטְאוּ' שאינו מייחסם אליו ולכן אמר לו סָרְחָה אֻמָּתֶךָ דמייחס אותם אליו מפני שאין עושין רצונו של מקום וכשעושין רצונו של מקום נקראים עם ה'. ועדיין צריך להבין למה קראו בשמו עתה, שאמר לו 'מִיכָאֵל' סָרְחָה אֻמָּתֶךָ? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני משלי רמז) כשאין עושין רצונו של מקום 'נַעֲשֶׂה מָךְ וְרָשׁ' ופירשו המקובלים ז"ל שיסתלקו אותיות אל"י מן מִ י כָ אֵל ואותיות אל"י מן יִ שְׂרָ אֵל וישאר כאן מָךְ וכאן רָשׁ! ובזה פרשו ז"ל פסוק (תהלים כב, ב) 'אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי' ובזה פרשתי בס"ד בסה"ק 'אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ' בהפטרת מסעי (ירמיהו ד, א) 'אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל אֵלַי תָּשׁוּב' יעוין שם. ועתה רצה הקב"ה שיתעורר מִיכָאֵל ללמד זכות עליהם, כי עליו נאמר (בסליחות לראש השונה) 'וְיַעֲמֹד מֵלִיץ טוֹב לְצָדְקֵנוּ' ועליו נאמר (ישעיה סג, ט) 'וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם' יען כי עת צרה היא והיתה מדת הדין גוברת ח"ו לכך הזכירו בשמו לתת לו כח כלומר אתה עודך מִיכָאֵל שלום בשמך ולא נעשית מָךְ ויש בך כח ללמד זכות עליהם! והנה באמת הקב"ה רצה שילמד זכות כמו שאמר משה רבינו ע"ה (שמות לב, יג) 'זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וגם עוד טען בשביל חלול השם (שמות לב, יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם וכו' אך מיכאל לא השיב בדברים אלו אלא אמר דַּיָּם לַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם ואין זה מספיק כנגד מדת הדין יען כי הן אמת שהיה בהם טובים וצדיקים אך גם הם יהיו נתפסים מחמת שלא מיחו! מה עשה הקב"ה אמר לגבריאל שיביא גחלי אש מבינות הכרובים שהוא מקום כסא הכבוד ששם נרשמים האבות זיע"א בארבעה רגלי הכסא כדי שיתעורר זכות לישראל מצד האבות כאשר טען משה רבינו ע"ה, ואז באלה הגחלים לא ישרף אלא בית המקדש ויהיו ישראל ניצולים וכאשר היה אחר כך. ונראה לי בס"ד שאמר לו מִ יכָאֵל סָ רְחָה אֻ מָּתֶךָ ראשי תיבות סמ"א הם אותיות סמ"א שבשם פלוני שגברו על ידי החטא וסופי תיבות 'כלה' שראוי להיות להם כליה, ורמז לו בקריאת שמו אתה ששמך מִיכָאֵל [101] שהוא מספר ק"א אתה תוכל להכניע אותיות סמ " א [101] דפלוני שמספרם ק"א.
אִי לָא עָבַדְתְּ לָא עָבַדְתְּ וכו'. מקשים אי לא עבד מי ניחא והא צריך לענשו על זה? ועוד מה שאמר לו 'וְאִי עָבַדְתְּ כְּדְפַּקְדוּךְ' מה שייך לשון ספק בזה דודאי לא עבד כמו שנצטווה דהא לא לקח הגחלים בידו. ועוד מה שאמר 'אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה' אמאי לא הוכיחוהו בזה מתחילת דבר? ונראה לי בס"ד הכונה אי לא עבדת לגמרי לא חל עליך עונש כזה דאין כאן אלא רק ביטול מצוות עשה שצוהו השם יתברך לעשות ולא עשה ואין מענישין על ביטול מצוות עשה כמו שאמר רב קטינא לאליהו זכור לטוב 'ומי ענשיתו אעשה' (מנחות מא.) ואי עבדת לקיים העשה של הצווי אבעי לך לקיים בשלימות שתהיה אתה לוקח הגחלים ולא יתנו לך הכרובים. ואם תאמר שתי מצות חלוקות הם האחת לקיחת הגחלים והשנית זריקתם על העיר ואתה קיימת מצוה אחת מהם בשלימות והיא מצות זריקת הגחלים, ועל זאת המצוה של זריקת הגחלים אמרת 'עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי' הנה בזה תיקשי לך למה באת להשיב על הקלקלה שהיא זריקת הגחלים, דבלאו הכי אפשר לפרש דבריך שאמרת עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי על לקיחת הגחלים בלבד כי בזו לבדה ליכא קלקלה ואמרת עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי דלקיחה על ידי שליח חשיבה לקיחה ממש, אך עתה שנבא לפרש דבריך עשיתי וכו' על זריקת הגחלים בלבד, אם כן תיקשי לך וְכִי לֵית לָךְ דְאֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה? דזריקת הגחלים היא קלקלה ואין צריך להשיב על זאת.
(תהלים קכז, ב) " כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא ". אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּנַדְּדוֹת שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכוֹת לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. יש להקשות היכא נרמזו כאן הנשים? ונראה לי בס"ד דנרמזו בתיבת יְדִידוֹ דהאשה שורשה בה"א אחרונה שבשם הוי"ה שיש לה שתי צורות צורת ד"ו וצורת ד"י, כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור הֵא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא וזהו 'יְדִידוֹ' ד " י ו ד " ו. או יובן מפיק להו מתיבת כֵּן שהוא לשון כִּיּוֹר וְכַנּוֹ שהאשה היא כר וכן לבעלה ואלו הנשים שהם כן לבעליהם יתן להם שכר נדנוד שינה. ונרמז נדנוד זה בשביל התורה דכתב שֵׁנָא באלף ולא בה"א לרמוז דנדנוד זה הוא בשביל לימוד התורה שלומדין בעליהם ואלף לשון לימוד כמו (תהלים נה, יד) 'אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי', (איוב לג, לג) 'וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה'. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּכַף מֹאזְנַיִם, וְדָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת בְּכַף שְׁנִיָּה, [ לֹא נִמְצָא ] מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם? [עז.] נראה לי בס"ד חכמי אומות העולם קאי על שבעים שרים שהם בעשיה והשגת דניאל ע"ה היתה בעשיה, כמו שאמר רבינו ז"ל בספר הליקוטים בשמואל, דניאל ראה עתיק יומין מה שלא ראה משה רבינו ע"ה ואיך יהי' דבר זה, אלא מה שהשיג דניאל הוא עתיק דעשיה לפי שבכל עולמות דאבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] יש עשר ספירות, וכן דָנִיֵּאל [95] עולה א " ל אדנ " י [96] וזה השם הוא בעשיה וכו', עיין שם. ולכן נקיט כנגד השבעים שרים דָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת בְּכַף שְׁנִיָּה שגם הוא השגתו היתה בעשר ספירות דעשיה שהשיג גם הכתר הנקרא עתיק יומין והוא בְּכַף שְׁנִיָּה דזה לעומת זה עשה האלקים. ונראה לי קראו דָ נִיֵּאל אִ ישׁ חֲ מוּדוֹת ראשי תיבות אֶחָד שהוא מסטרא דקדושה שהוא רשות היחיד, גם השיג הכתר אשר שם הוא אחד. ומה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי הוּא זֶה שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל בָּנַי? אמר כן בדרך חיבה לחבבו על זאת, וגם להודיע לבית דין של מעלה שיש בדבריו סיפוק לזכות את ישראל וגם כדי שיקרא את ישראל בשם 'בָּנַי' ודו"ק.
אָמַר עַוֵי עַוֵי וְלָא אַשְׁגְּחוּ בֵּיהּ עיין מה שאמר בעל עין יעקב מי זה שאמר עַוֵי. ונראה לי בס"ד 'עַוֵי' ו " י ע ' כי החכמים הם עין ימין ושאר ישראל עין שמאל ולכן אמר ו"י עי"ן כנגד שליטתו על חכמים שהם עין ימין ו"י ע' ובעד שליטתו על ישראל שהם עין שמאל גם כן אמר ו"י עי"ן. ומה שאמר אַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה נָקִיט פִּיתְקָא בִּידֵיהּ דְּדֻבִּיאֵל וְכוּ' דבר זה ידוע שאין דברים אלו כפשטן דלא היה פתקא ממש ולא חתימה ממש ולא בליעה ומחיקה ממש אלא אלו דברי משל הם להלביש בזה דברים נסתרים הנעשים למעלה. ודרך כלל נאמר דכל תגבורת שיהיה לשר משרי אומות העולם הוא על ידי איזה ניצוץ קדוש אשר יתפשט בקרבו, וכפי גודל אותו הניצוץ כן יגדל כוחו של אותו השר, והפתקא רמז אל הניצוץ ההוא, והכתיבה רמז על אחיזת כוחות השר באותו הניצוץ הקדוש, והחתימה רמז על כח חיזוק יותר שיהיה לו באחיזתו שבזה יהיה לו מדרגה של חיזוק יותר מכח הרמוז בכתיבה, והבליעה רמז על התעלמות הניצוץ ההוא והמחיקה רמז על רפיון וחלישות כח אחיזת השר באותו ניצוץ. והבן בדברים שכתבנו בקיצור נמרץ.
מִנְעִי עַצְמֵךְ מֵחֵטְא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ רַגְלַיִךְ לִידֵי יִחוּף נראה לי בס"ד הכונה שלא תחטאי ואז לא יהיה מיתה שלא בזמנה ותצטרכי לילך יחף באבלות דאבל אסור בנעילת הסנדל, וּמִנְעִי לְשׁוֹנֵךְ מִדְּבָרִים בְּטֵלִים שלא תצטרכי לתעניות שתצמאי בהם למים.
Ben Yehoyada on Yoma 77a · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 77, Amud Aleph, about 605 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 160 words
Opens “שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה״, ״וַיָּבֵא אוֹתִי…”
- Segment 268 words
Opens “אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִיכָאֵל: מִיכָאֵל!…”
- Segment 327 words
Opens “אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי…”
- Segment 450 words
Opens “וּכְתִיב: ״וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת…”
- Segment 540 words
Opens “אַיְיתוּהּ לְדוּבִּיאֵל שָׂרָא דְפָרְסָאֵי וְאוֹקְמוּהּ בַּחֲרִיקֵיהּ, וְשַׁמֵּשׁ…”
- Segment 657 words
Opens “אֲמַר: כְּתִיבוּ לִי לְיִשְׂרָאֵל בְּאַכְּרָגָא. כְּתַבוּ לֵיהּ.…”
- Segment 751 words
Opens “אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם יִהְיוּ…”
- Segment 852 words
Opens “אֲתָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְדוּבִּיאֵל דְּנָקֵט לֵיהּ לְאִיגַּרְתֵּיהּ בִּידֵיהּ,…”
- Segment 963 words
Opens “וְאִי בָּעֵית אֵימָא: רְחִיצָה דְּאִיקְּרִי עִנּוּי מְנָא…”
- Segment 1020 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵהָכָא: ״מַיִם קָרִים…”
- Segment 1125 words
Opens “וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וְדָוִד עוֹלֶה…”
- Segment 1246 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מֵהָכָא:…”
- Segment 1332 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מֵהָכָא:…”
- Segment 1414 words
Opens “תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה דְּאִיקְּרִי עִנּוּי מְנָא לַן? דִּכְתִיב:…”
Original text
שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה״, ״וַיָּבֵא אוֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה׳ הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה׳ בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳ וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ״. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳? אֶלָּא, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳ — מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ פּוֹרְעִין עַצְמָן וְהָיוּ מַתְרִיזִין כְּלַפֵּי מַטָּה.
there was the seat of the image of jealousy, which provokes jealousy” (Ezekiel 8:3). “And he brought me into the inner court of the Lord’s House, and behold at the opening of the Entrance Hall of the Sanctuary of God, between the porch and the altar were about twenty-five men with their backs toward the Temple of the Lord, and their faces toward the east, and they worshipped the sun toward the east” (Ezekiel 8:16). The Gemara explains: From the fact that it is stated “and their faces toward the east,” is it not clear that their backs were to the Sanctuary, which is in the west? Rather, what is the meaning when the verse states “their backs toward the Temple of the Lord”? This teaches that they would uncover themselves and defecate downward, toward the Divine Presence. The verse used a euphemism to refrain from vulgar language.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִיכָאֵל: מִיכָאֵל! סָרְחָה אוּמָּתֶךָ. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּיִּי לַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם! אָמַר לוֹ: אֲנִי שׂוֹרֵף אוֹתָם וְלַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, מִיָּד: ״וַיֹּאמֶר (לָאִישׁ) לְבוּשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בּוֹא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חׇפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים וּזְרוֹק עַל הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָי״. מִיָּד: ״וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרוּבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חׇפְנֵי לְבוּשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא״.
The Holy One, Blessed be He, said to Michael, the ministering angel of the Jewish people: Michael, your nation has sinned (see Daniel 10:21). He replied: Master of the Universe, may it be enough for the good people among them to save them from destruction. He said to him: I will burn them and the good among them because the good do not rebuke the wicked. Immediately, God spoke to Gabriel: “He spoke to the man clothed in linen and said: Go in between the wheelwork and beneath the cherub, and fill your hands with coals of fire from between the cherubs, and scatter them over the city; and he came before my eyes” (Ezekiel 10:2). Immediately: “And the cherub stretched out his hand from between the cherubs into the fire that was between the cherubs, and took and put it into the hands of him that was clothed in linen, who took it and went out” (Ezekiel 10:7).
אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: אִילְמָלֵא לֹא נִצְטַנְּנוּ גֶּחָלִים מִיָּדוֹ שֶׁל כְּרוּב לְיָדוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל — לֹא נִשְׁתַּיְּירוּ מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.
Rav Ḥana bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: If it were not for the fact that the embers cooled as they were passed from the hand of the cherub to the hand of Gabriel, instead of Gabriel taking the embers directly himself as he had been told, not a remnant or a refugee of the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, would have survived. The cooling of the embers limited the punishment.
וּכְתִיב: ״וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמׇתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיאוּ לְגַבְרִיאֵל מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, וּמַחְיוּהוּ שִׁיתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: אִי לָא עֲבַדְתְּ — לָא עֲבַדְתְּ, אִי עֲבַדְתְּ — אַמַּאי לָא עֲבַדְתְּ כִּדְפַקְּדוּךְ? וְעוֹד: דַּעֲבַדְתְּ, לֵית לָךְ אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה?
The Gemara continues. And it is written: “And behold, the man clothed in linen with the slate by his side, reported the matter saying: I have done as You have commanded me” (Ezekiel 9:11). Rabbi Yoḥanan said: At that moment, they cast out Gabriel from behind the curtain [ pargod ], where the inner angels reside, and they struck him with sixty blows [ pulsei ] of fire. They said to him: If you did not do it, you did not do it; if you did do it, why did you not do it according to what you were commanded but deviated from what you were instructed to do? Moreover, after you already did it, do you not have knowledge of the principle: One should not deliver a report about destruction? If one is sent on a mission of destruction, he should not deliver a detailed report of its success but should only hint at it.
אַיְיתוּהּ לְדוּבִּיאֵל שָׂרָא דְפָרְסָאֵי וְאוֹקְמוּהּ בַּחֲרִיקֵיהּ, וְשַׁמֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עוֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא לְעׇזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס״, יְהַבוּ לֵיהּ עֶשְׂרִין וְחַד מַלְכֵי וּפַרְווֹתָא דְּמַשְׁהִיג.
They then brought Dubiel, the ministering angel of the Persians and put him in the place of [ baḥarikei ] Gabriel and he served for twenty-one days. As it is written: “But the prince of the kingdom of Persia stood opposed to me for twenty-one days, but, lo, Michael, one of the chief princes, came to help me and I remained there beside the kings of Persia” (Daniel 10:13). Corresponding to those twenty-one days, they gave him, the ministering angel of Persia, twenty-one kings who ruled and the seaport of Mashhig.
אֲמַר: כְּתִיבוּ לִי לְיִשְׂרָאֵל בְּאַכְּרָגָא. כְּתַבוּ לֵיהּ. כְּתִיבוּ לִי רַבָּנַן בְּאַכְּרָגָא. כְּתַבוּ לֵיהּ. בְּעִידָּנָא דְּבָעוּ לְמִיחְתַּם, עָמַד גַּבְרִיאֵל מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד וְאָמַר: ״שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא״, מַאי ״כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא״? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּנַדְּדוֹת שֵׁינָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכוֹת לָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו.
The ministering angel of the Persians said: Write for me that the Jews must pay taxes [ akarga ] to the Persians. They wrote it for him as he asked. He said: Write for me that the Sages must pay taxes. They wrote this for him. When they wanted to sign the documents, Gabriel stood from behind the curtain and said: “It is vain for you who rise early who sit up late to eat the bread of sorrow, for He gives His beloved sleep” (Psalms 127:2). What does “for He gives His beloved sleep” mean? Rav Yitzḥak said: These are the wives of Torah scholars who disturb their sleep in this world by staying up waiting for their husbands, who rise early and return late from learning Torah, and they thereby merit the World-to-Come. Gabriel asked: Is this the reward they deserve, to pay more taxes? They did not listen to Gabriel.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם יִהְיוּ כׇּל חַכְמֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּכַף מֹאזְנַיִם, וְדָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת בְּכַף שְׁנִיָּה, לֹא נִמְצָא מַכְרִיעַ אֶת כּוּלָּם?! אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי הוּא זֶה שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל בָּנַי? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גַּבְרִיאֵל. אָמַר לָהֶם: יָבֹא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ״. אֲמַר לְהוּ: לֵיעוּל. אַעַיְילוּהוּ.
He said before Him: Master of the Universe, if all the wise men of other nations were placed on one side of the scale, and Daniel the beloved man were on the other side, would he not outweigh them? The Holy One, Blessed be He, said: Who is the one who teaches the virtue of My children? They said to Him: Master of the Universe, it is Gabriel. He said to them: Let him come from behind the partition, as it is stated: “And I have come due to your words” (Daniel 10:12), meaning that Gabriel was permitted to enter from behind the partition because he mentioned Daniel’s name. God then said to the other angels: Let him ascend. They brought him up.
אֲתָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְדוּבִּיאֵל דְּנָקֵט לֵיהּ לְאִיגַּרְתֵּיהּ בִּידֵיהּ, בְּעָא לְמִרְמַא מִינֵּיהּ, בַּלְעַהּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: מִיכְתָּב הֲוָה כְּתִיבָא, מִיחְתָּם לָא הֲוָה חֲתִימָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אַף מִיחְתָּם נָמֵי הֲוָה חֲתִימָא, כִּדְבַלְעַהּ, מְחֵיק לַהּ מִינֵּיהּ. הַיְינוּ דִּבְמַלְכוּתָא דְפָרַס, אִיכָּא דְּיָהֵיב כְּרָגָא וְאִיכָּא דְּלָא יָהֵיב כְּרָגָא: ״וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא״, עַוִּי עַוִּי וְלֵיכָּא דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ.
He came and found Dubiel the ministering angel of the Persians holding the letter in his hand. Gabriel wanted to take the letter from him, but Dubiel swallowed it. Some say the letter was written, but it was not signed. Some say it was also signed, but when he swallowed it, the signature was erased. The Gemara comments: This is why, in the kingdom of Persia, there are those who pay taxes and there are those who do not pay taxes, as the decree was not finalized. It also states there: “And when I depart from him, the prince of Greece comes” (Daniel 10:20). Gabriel screamed and screamed that the kings of Greece should not rule over the Jews, but no one listened to him.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: רְחִיצָה דְּאִיקְּרִי עִנּוּי מְנָא לַן — מֵהָכָא, דִּכְתִיב: ״וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתוֹת לֵךְ עַל שָׂדְךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ [אֶת] אֲרוֹן ה׳ לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי״. וּכְתִיב בֵּיהּ בְּדָוִד: ״כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר״. רָעֵב מִלֶּחֶם, וְצָמֵא מִמַּיִם, עָיֵף מִמַּאי — לָאו מֵרְחִיצָה? וְדִילְמָא מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל?
§ The Gemara returns to the issue of whether refraining from bathing is considered affliction. If you wish, say instead: The fact that bathing is considered affliction, from where do we derive this? As it is written: “And to Ebiathar the priest the king said: Get to Anatoth to your fields, for you are deserving of death. But I will not put you to death today, because you carried the Ark of the Lord God before David my father, and because you have been afflicted in all that my father was afflicted” (I Kings 2:26). And it is written with regard to David: “For they said the people is hungry, and weary, and thirsty in the wilderness” (II Samuel 17:29). Hunger means from lack of bread to eat, and thirst means from lack of water to drink. The word weary means lack from what? Is it not from bathing? The comparison of the verses suggests that that too is affliction. The Gemara challenges: And perhaps “weary” means from lack of wearing shoes? Therefore, this does not teach us that refraining from bathing is considered an affliction.
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵהָכָא: ״מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה״. וְדִילְמָא מִשְּׁתִיָּה? מִי כְּתִיב ״בְּנֶפֶשׁ עֲיֵפָה״? ״עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה״ כְּתִיב.
Rather, another source needs to be found. Rav Yitzḥak said: It can be derived from here: “As cold water on a weary soul, so is good news from a far country” (Proverbs 25:25). This implies that the word weary is used to describe someone who has not bathed. The Gemara asks: But perhaps the verse is referring to weariness from not drinking? The Gemara rejects this: Is it written: As cold water in a weary soul? That would mean that it entered one like a drink. Rather, “on a weary soul” is written, which implies bathing.
וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וְדָוִד עוֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עוֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי (וְהוֹלֵךְ) יָחֵף״, יָחֵף מִמַּאי — לָאו מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל? וְדִילְמָא מִסּוּסְיָא וּמַרְטְקָא.
§ The Gemara clarifies the next point in the mishna: The fact that not wearing shoes is considered an affliction, from where do we derive this? As it is written: “And David went up by the ascent of the Mount of Olives, and wept as he went up, and he had his head covered, and was walking barefoot” (II Samuel 15:30). Barefoot implies a lack of what? Is it not a lack of wearing shoes? All these deprivations are described as affliction. The Gemara rejects this: No, perhaps he was barefoot from a horse and whip. Even if he was wearing shoes, a king without a horse and whip was considered as if he were going barefoot.
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מֵהָכָא: ״לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מׇתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלוֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ״, וּכְתִיב: ״וַיַּעַשׂ כֵּן הָלוֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף״. יָחֵף מִמַּאי — לָאו מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל? וְאֵימָא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים? דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, ״עָרוֹם״ — עָרוֹם מַמָּשׁ, אֶלָּא בִּבְגָדִים בְּלוּיִים, הָכָא נָמֵי בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים.
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We learn it from here, as it states: “Go and loose the sackcloth from your loins, and remove your shoe from your foot” (Isaiah 20:2). And it is written: “And he did so, walking naked and barefoot” (Isaiah 20:2). Barefoot implies a lack of what? Is it not a lack of wearing shoes? The Gemara challenges: And say that perhaps the meaning of barefoot is that Isaiah walked with patched shoes. Because if you do not say this, but you claim that the verse is to be understood literally, does “naked” mean actually naked? Rather, the meaning is that Isaiah walked in ragged garments. Here too, the meaning is that he walked in patched shoes.
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מֵהָכָא: ״מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה״, מִנְעִי עַצְמְךָ מִן הַחֵטְא כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא רַגְלְךָ לִידֵי יִחוּף, מִנְעִי לְשׁוֹנֵךְ מִדְּבָרִים בְּטֵלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא גְּרוֹנֵךְ לִידֵי צִמְאָה.
Rather, a different source must be found. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that we derive it from here: It states: “Withhold your foot from being barefoot, and your throat from thirst” (Jeremiah 2:25), meaning: Keep yourself from sin, so that your feet will not come to be barefoot; keep your tongue from idle talk, so that your throat will not come to be thirsty. Consequently, we learn that being barefoot is considered an affliction.
תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה דְּאִיקְּרִי עִנּוּי מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים״.
§ The Gemara continues to clarify another of the afflictions of Yom Kippur: From where do we derive the halakha that refraining from conjugal relations is called affliction? As it is written, Laban said to Jacob: “If you shall afflict my daughters, and if you shall take other wives beside my daughters” (Genesis 31:50).