Commentary page

Yoma 6a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yoma 6a

Yoma 6a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 254 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו וכו' כלומר לעולם קרא דצוואה דווקא בבת אחת ובעשייה דפלגינהו ללמדנו בא שאין האבנטים שוין שנאמר במעשה האבנט של כהן גדול (שמות ל״ט:כ״ט) ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן למדנו שהוא של כלאים דשש כיתנא ותכלת עמרא ואבנט הבנים לא פירש הכתוב ממה היו ואשמועינן הכא דאבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט שזה של כלאים וזה של בוץ:

זהו אבנטו כלומר שניהם של כלאים:

ובבת אחת מי משכחת לה שיהא משה לבדו חוגר חמשה בני אדם כאחת:

לא צריכא דאקדים לא בבת אחת ממש קאמר אלא זה אחר זה אבל בסדר אחד היו ולא הפסיק בגד אחר בנתיים הלביש לאהרן כל בגדיו ולא חגר אותו אבנט ואח"כ הלביש את בניו מכנסים כתונת ומצנפת ואח"כ נטל את האבנטים וחגר את אהרן ואח"כ בניו ולמאן דאמר אהרן ואח"כ בניו ככתבו האמור בעשייה ויתן עליו את הכתונת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ואח"כ ויקרב את בני אהרן וילבישם כתנות ויחגור אותם באבנט ודברי הכל לאהרן תחילה קודם שהתחיל לבניו:

אי לר' יוחנן כדאית ליה דיליף ממלואים אי לרשב"ל כדאית ליה דיליף מסיני:

מביתו למה פירש מאשתו למה פירש תבא אשתו עמו שם שהרי על כרחך לשכת פרהדרין לא היתה קדושה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד כ"ש שכיבה:

הכי גרסינן תניא רבי יהודה בן בתירה אומר שמא תמצא אשתו וכו':

ברשיעי עסקינן שיבא על ספק נדה:

12 more comments on this page.

Rashi on Yoma 6a · Sefaria

Tosafot

אמר לך אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו כו' וא"ת היכי דייק מדכתיב אותו הכתיב נמי אותם ומאותם נימא שהאבנטי' שוין וא"כ קרא לא כמר דייקי ולא כמר דייקי וי"ל סברא הוא לאוקמא קרא דואת האבנט תעשה שש משזר וגו' בכהן גדול דווקא כיון דשאר בגדיו היו נמי דכלאים אפוד (ומעיל) אבל הדיוט דכל שאר בגדיו דבוץ נימא נמי אבנטו דבוץ ואשכחן נמי כי האי גוונא כהן גדול ביום הכפורים לפי שהיו שאר בגדיו דבוץ היה נמי אבנטו דבוץ וה"ר מנחם מיואני זצ"ל פירש דנפקא ליה מג"ש דרוקם רוקם דכתיב בואתה תצוה ואת האבנט תעשה מעשה רוקם ובכהן גדול מיירי מדכתיב ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטים ומגבעות אם כן קמא דכהן גדול ובפרשת פקודי כתיב בשעת עשייה ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רוקם וילפינן בגזירה שוה דכמו דאותו רוקם כלאים הוה כך ואבנט תעשה מעשה רוקם שכתב בכ"ג כלאים הוה אבל באבנט של כהן הדיוט לא כתב רוקם ולמאן דאמר דתרוייהו של כלאים משוה להן מדכתיב אותם:

מביתו למה פירש פי' רש"י תבא אשתו עמו שם שהרי על כרחך לשכת פרהדרין לא היתה קדושה שאין ישיבה בעזרה כ"ש שכיבה וקשיא לן דנהי דלא קדישא כקדושת עזרה מ"מ כהר הבית היתה דאמרי' בפרק פרת חטאת (זבחים דף קטו:) דכל הר הבית מחנה לויה הוא ובעל קרי אינו רשאי ליכנס במחנה לויה דאמר בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף סז:) זב וכל זב לרבות בעל קרי אלא יש לפרש מביתו למה פירש הוה לן למימר שיפרישוהו למחילה אחת בהר הבית דאמרי' פרק כיצד צולין (פסחים דף פו.) דמחילות לא נתקדשו:

Tosafot on Yoma 6a · Sefaria

Ritva

אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט פי׳ דאבנטו של כהן גדול של כלאים ושל כהן הדיוט של בוץ ופלוגתא דתנאי היא כדאיתא לקמן:

בבת אחת היכי משכחת לה שיהא משה חוגר אנשים חמשה כאחד לא צריכא דקדים כלומר דלכולי עלמא מקדי׳ היה לכל אחד על חברו כפי סדר מעלתן אלא שנחלקו אם היה הפסק לבישת שום בגד בין אבנט לאבנט מאן דאמר בזה אחר זה סבר שהלביש כל אחד מהם לגמרי קודם לחברו ומאן דאמר בבת אחת סבר כי הלבישם שאר בגדים חוץ מאבנט בזה אחר זה ואחרי כן חגר לאהרן ולבניו אבנטיהם בבת אחת בלא הפסק שום בגד ונראה מדברי רש״י דלמאן דאמר בבת אחת הלביש לאהרן כל בגדין ואפי׳ בגדי כהן גדול חוץ מן האבנט ואחר כך הלביש לכל אחד בגדיהם בזה אחר זה חוץ מאבנט ואינו נכון כי היאך ילביש לאהרן שאר בגדי כהונה גדולה קודם שהיה מלובש מכל ארבעה בגדי הדיוט. אלא לאחר שחגר לאהרן ולבניו אבנטיהם בבת א׳ כדפרישנא חזר והלביש לאהרן בגדי כהונה גדולה וכן פי׳ רבינו הגדול זלה״ה.

מביתו למה פורש פרש״י ז״ל תבא אשתו עמו שהרי לשכת פרהדרין לא היתה במחנה שכינה דאין ישיבה בעזרה וכל שכן שכיבה והקשו בתוספות דאפילו תהא לשכה זו במחנה לויה היאך תבא עמו דהא קיימא לן דבעל קרי אסור בכל מחנה לויה וטבול יום מותר במחנה לויה מן התורה ואסור מדרבנן בעזרת נשים מיהת כדאיתא במסכ׳ כלים אבל בעל קרי אסור בו ואעפ״י שראה קרי בחוץ וכ״ש שתבא אשתו עמו. ועוד ק״ל דהא לקמן אמרי׳ כל השערים אין להם מזוזה חוץ משער ניקנור שלפנים המנו לשכת פרהדרין והא משער ניקנור ולפנים מחנה שכינה כדמוכח בכמה דוכתי גבי מצורע וכדאמרינן בתוספתא מהר הבית עד שער ניקנור מחנה לויה ומשם ואילך מחנה שכינה והנכון כדפר״י ז״ל מביתו למה פורש עד שהוצרכו להביאו במקום קדושה גדולה דמחנה שכינה. אדרבא יהא מותר באשתו כדי שיהא לו פת בסלו ולא יראה קרי ליל יום הכפורים ויפרישוהו למקום שתוכל לבא אשתו. וא״ת והלא בעל קרי אסור לעבוד עבודה עד שיעריב שמשו וכהן זה הוא היה עובד עבודה כל שבעה מקצת העבודות כדאיתא בפרקין. וי״ל דלאחר תמיד של בין הערבים היה יכול לשמש מטתו ולטבול ולהעריב שמשו ולעבוד עבודה למחר ולא סוף דבר שיעשה כן אלא שיהא ראוי לכך כדי שיהא לו פת בסלו. וא״ת ולרבי יוחנן דיליף ממלואים הא כתיב במלואים ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים. ודכותה אמרי׳ הכא שיהא עובד כל שבעה י״ל דהא ליכא דהתם היו צריכין להזות עליהן כל שבעה מדמי הקרבנות ולכך היו צריכי׳ שיעמדו בקדושה ולא יצאו משם מה שהין כן בזה דאפשר לשמש ולעבוד כדאמרן וגם זהו שעובד כל ז׳ אינו אלא מדרבנן.

כמאן כרבי עקיבא דאמר מטמאה את בועלה למפרע פי׳ שלשה דרכים נאמרו בזה בפ׳ כל היד כי המשמשת ומצאה דמים לאחר תשמיש אפילו על מפה שלה תוך שיעור אותיום שאין בו אלא כדי קנוח. דכולי עלמא בועלה טמא כמוה וחייבין בקרבן. מצאה אחר אותיום שיעור שתטול עד מתחת הכר וידיח פניה. טמאין מספק וחייבין באשם תלוי וכל שמצאה אחר זמן זה עד כ״ד שעות רבי עקיבא מטמא בועלה למפרע וחכמים מטהרי'. והשתא משמע לן דודאי לא חיישינן הכא למציאת דם תוך שיעור אותיום דנעביד הפרשה אמטולתא דהא מלתא דלא שכיחא היא. וליכא למיחש אלא שתמצאנו לאחר מכן וההיא רבי עקיבא היא ופרקי׳ דמודו רבנן בזמן השני שהם טמאין מספק ולא פליגי אלא בזמן השלישי שהוא לאחר אחר זמן של אותיום.

ש״מ בועל נדה אינו כנדה פי׳ דאע״גב דטבילת נדה אינו עד ליל שמיני בועל נדה יכול לטבול ביום השביעי כדין טמא מת וכדין זב:

בעל קרי כמגע שרץ פרישנא בפסח שני לומר שמטמא באונס:

מאי לאו לטבילה שטבילתו ביום לא לטומאת שבעה. ובדין הוא דיכול לשנויי כדמשנינן בפרק תמיד נשחט. דלמחנות הוא דאתקוש שאינו נכנס בחיל שאין טמאי מתים נכנסים לשם. אלא דניחא ליה לאשמועינן הא דמשום סופא איצטריכא ליה:

Ritva on Yoma 6a · Sefaria

Meiri

כבר ביארנו שטעם פרישת שבעה היא שמא ישמש מטתו ותמצא נדה אח"כ ויש לחוש שמא היתה נדה בשעת תשמיש כגון שנמצא דם אחר תשמיש על עד שלה מיד בכדי שיעור שתרד מן המטה ותדיח פניה של מטה שבשיעור זה היא ובועלה טמאין מספק שמא בשעת תשמיש היה שם אלא שפטורין מן הקרבן כמו שיתבאר במקומו וכל שכן אם ימצא על שלו או על שלה מיד שבודאי נדה היתה בשעת תשמיש אלא שלא רצה לתפשה במי שנכשל כ"כ אלא בספק והרי זה מ"מ טמא טומאת שבעה מספק כדין טומאת נדה ומ"מ די לו בפרישת שבעה וא"צ לפרישת שמנה כדי שיטבול בליל שמחרתו שמיני כדין נדה שבועל נדה אף בודאי אע"פ שהוא כנדה חלוק הוא ממנה לעניין זה ורשאי הוא לטבול בשביעי כשאר חייבי טבילות שכל חייבי טבילות רשאין לטבול ביום אחרון של טומאתם וטהורים לערב כאמרם ז"ל פסחים ל"ה א' העריב שמשו אוכל בתרומה אבל נדה ויולדת אין טבילתן טבילה עד שיכלו ימי טומאתן לגמרי ויכנסו ללילה שמחרתו שמיני והוא שאמרו עליהן שטבילתן בלילה הא משעבר שביעי טובלת אף ביום מן הדין אלא שחכמים גזרו שלא לטבול ביום משום סרך בתה שתהא סבורה שהוא שביעי ותלמד ממנה כמו שיתבאר במקומו:

לענין ביאור זה ששאלו בסוגיא זו מביתו למה פירש י"מ שתבא אשתו עמו לשם ואם יבא עליה יטבול ויעריב שמשו כשאר בע"ק ודיו וא"א לפרש כן שהרי אם תבא אשתו לשם ויבא עליה הוה ליה בעל קרי ובע"ק אסור ליכנס במחנה לויה וכ"ש ללשכת פרהדרין אלא אין הענין שתבא היא לשם שאע"פ שרשאה היא ליכנס שהרי לשכה זו לא היתה קדושה בקדושת עזרה מ"מ יש לחוש שמא יזקק עליה ונעשה בעל קרי ומתוך כך פירשו בתוספות שכך היא השאלה מביתו למה פירש ילך לביתו אחר תמיד של בין הערבים ואם יארע שיעבור על פרישותו ויזקק לה יטבול ויעריב וישוב ללשכה ומ"מ נראה לי לפרש מביתו למה פירש יפרישוהו בביתו ואם יארע לו שיזקק לאשתו הרי אין לו אלא טומאת ערב ותירץ שמכח סרך טומאת שבעה נגעו בה על הדרך שביארנו:

וכן לענין ביאור זה שאמרו כי פליגי באחר אחר אבל בחד אחר מודו ליה פירש באחר אחר שלא נמצא על עד שלה אלא אחר שני שיעורין והוא אחר שיעור שתרד מן המטה ותדיח פניה של מטה ושיעור שתושיט ידה אח"כ תחת הכר או הכסת ותטול את העד ותבדוק ומאחר ששהתה כל כך אינה מטמאה את בועלה מספק אבל בחד אחר ר"ל שמצאה על עד שלה אחר שיעור אחד משני אלו אף הם מודים שמטמאה את בועלה מספק:

שכבת זרע טומאתו כשרץ שניהם אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע אבל לא במשא נמצא בעל קרי כטמא שרץ שניהם טמאים טומאת ערב וראשונים לטומאה ושהקרי מטמא אף ברואים לאונסו כמגע השרץ וענין טומאת ערב הוא שכל שנטמא אפי' סמוך לשקיעת החמה כל שאפשר לו לטבול קודם הערב השמש טובל ומעריב שמשו וטהור:

בועל נדה כטמא מת לטומאת שבעה ולהיות אב הטומאה ולטבול בשביעי אלא שהוא חמור מטמא מת בענין זה שטומאת המת אינה אלא במגע בגוף בטומאה ובועל נדה הוא ממטמאי משכב ומושב כנדה ויולדת וזב וזבה שמטמאין כל מה ששוכבין עליו אפי' עשר מצעות זו ע"ג זו אלא שהוא קל מהם בטומאה זו שהנדה ויולדת וזב וזבה ומצורע בצדדין ידועים במקומם משכבם ומושבם אב הטומאה אפי' עשר מצעות זו על גב זו לטמא אדם וכלים אפי' אותם התחתונים שאינו נוגע בהם אבל בועל נדה אינו מטמא משכב ומושב אלא לטמא אוכלין ומשקין אפי' משכב עליון:

Meiri on Yoma 6a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה לא צריכא כו' בניו ולמ"ד אהרן ואח"כ כו' באבנט וד"ה לאהרן כו' כצ"ל:

בד"ה כמאן כר' עקיבא כו' נמצא על שלה אותיום כו' עכ"ל ק"ק אמאי לא תני הכא שמא תמצא אשתו ודאי נדה בנמצא על שלה אותיום דלכ"ע טמאה ודאי וק"ל:

בד"ה אלא באחר כו' ואחר זמן לאחר אותיום בתוך כו' ולא פליגי עם ר"ע ובאחר אחר זמן פליגי כו' ובד"ה ש"מ כו' מקצת היום ככולו כנדה וטובל כו' הד"א כצ"ל:

תוס' בד"ה א"ל אבנטו כו' וא"כ קראי לא כמר כו' וי"ל סברא כו' עכ"ל אין זה התירוץ עולה אלא למ"ד לא זהו אבנטו כו' אבל למ"ד מאותם דזהו אבנטו כו' אכתי תקשי דכתיב נמי אותו ונימא שאינן שוין וי"ל דלמ"ד דזהו אבנטו כו' ודאי דלא תקשי ליה דמסברא אית לן למימר הכי דמהיכא תיתי לחלק בין אבנטו של כ"ג ובין של הדיוט וק"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 6a · Sefaria

Penei Yehoshua

פיסקא מפרישין כ"ג מביתו למה מפרישין למה מפרישין כדאמרן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ה"ק מביתו למה פירש כו'. יש לדקדק תינח למאן דיליף פרישה דיה"כ מסיני שייך להקשות מביתו למה פירש וכמו שפרש"י שתבא אשתו עמו דאע"ג דמשה באותן הימים פירש מאשתו אפ"ה שאני משה דבלא"ה לעולם היה פורש משא"כ למאן דיליף ממילואים מאי מקשה מביתו למה פירש דהא ודאי במילואים היו אהרן ובניו פורשין מנשותיהם כיון שהיו יושבין בפתח אהל מועד שהיא קדושת עזרה ובעל קרי משתלח משם ואף שראיתי בתוס' ישנים דבירושלמי איכא למ"ד דבז' ימי מילואים היה מפרקין אותו בכל יום כמה שעות ובאותו זמן היה רשאי לילך לביתו ולשמש עם אשתו אפ"ה סתימת לשון סוגיא דגמרא שלנו לא משמע הכי. ולולי פרש"י והתוספות היה נראה לי לפרש דהא דמקשינן מביתו למה פירש לאו משום תשמיש קאמר שתבא אשתו עמו דאפילו אם נאמר דלישכה היתה בהר הבית במקום שבעל קרי יכול ליכנס לשם אפ"ה אין שום סברא לומר שיהא מותר לשמש מיטתו בהר הבית דאפילו ליכנס במנעליו ברגליו תנינן דאסור בהר הבית וכ"ש בפתח אהל מועד דמילואים ובשעת פרישתו לקדושה האיך יעלה על דעת לשמש שם. לכך היה נ"ל לפרש דהא דקאמר מביתו למה פירש תבוא אשתו עמו לאו משום תשמיש קשיא ליה אלא שתבא אשתו עמו ליחודי בעלמא ובהך מילתא ודאי הוי פרישה קדושה יתירא שלא יבא להרהר באשה כדאמרינן בשילהי פירקין אינו דומה למי שיש לו פת בסלו וכמ"ש התוספות שם וע"ז משני שפיר דאפילו להתיחד אסור שמא יבא עליה ותמצא ספק נדה ויפסול לעבודה ביה"כ כן נ"ל נכון בעזה"י לולי שרש"י ותוספות לא פירשו כן:

מיהו שיטת רש"י יש לפרש על דרך זה שהרי לא הוזכר ענין תשמיש אלא לשון שכיבה וישיבה שאסורין בעזרת ישראל ומותרין במחנה לויה שהוא הר הבית כדאמרינן בעלמא שהמלך היה יושב בעזרת נשים אבל שיטת התוס' אי אפשר לפרש כן ודו"ק. ומה שיש לדקדק עוד בזה ובסוגיא דלקמן בסמוך לענין טומאה הותרה בצבור ובענין מזוזה תמצא בהשמטות בתוך שאר ליקוטי מסכת יומא בסוף המסכת:

לקוטים השייכים למסכת יומא

בתוס' בד"ה מביתו למה פירש פירש"י תבא אשתו עמו כו' וקשיא לן דנהי דלא קדישיא וכו' אלא יש לפרש מביתו למה פירש הוי לן למימר שיפרישוהו למחילה אחת וכו' עס"ה. וכבר כתבתי ליישב שיטת רש"י דהא דפריך מביתו למה פירש שתבא אשתו עמו לאו משום תשמיש איירי דודאי אסור לשמש שם כמ"ש התוס'. אלא דעיקר הקושיא מביתו למה פירש ר"ל שתבא אשתו עמו ליחודי בעלמא וכמ"ש באריכות אלא דהתוס' לא ניחא להו לפרש כן מש"ה הוצרכו לפרש יפרישוהו למחילה אחת בהר הבית כיון דמחילות לא נתקדשו ומותר לשמש שם. ונראה דמשמע להו דאע"ג דמחילות לא נתקדשו אפ"ה שפיר הוי הך פרישה דומיא דפרישת מלואים. שהיה פתח אהל מועד משום דלא בעינן דומיא ממש דהא התם בעזרה הוי והכא במחילות אלא דעיקר הקישא דפרישית יה"כ למלואים היינו שיהא מקום קדוש קצת. ועוד נראה דבלא"ה אפילו פרישה דמלואים באהרן ובניו נמי לא קפיד רחמנא שישבו שם לילה ויום ממש דאטו מי לא בעי עייל למחילות לסוך רגליהם ולעשות צרכיהם. אע"כ דאדרך ארעי לא קפיד רחמנא מש"ה משמע להו להתו' דלענין תשמיש נמי הוי לן למימר הכי. מיהו מלשון התוס' ישנים שכתבו בשם רבינו הזקן דקשיא ליה נמי בהא דמקשי מביתו למה פירש ול"ק דבעינן דומיא דאהרן ממש דע"כ היה צריך לפרוש מביתו וניחא ליה לפרש עפ"י שיטת הירושלמי דאיכא למ"ד דבמלואים נמי הא דכתיב יומם ולילה לאו דוקא כיון דבלילה היה המשכן מפורק אלא דעיקר פרישה הוי ביום ובלילה היינו בשעת עבודה כמ"ש ג"כ בריש מכילתין בשם הרמב"ן בפי' החומש. וא"כ לפ"ז נראה דלא נחית רבינו הזקן להך סברא שכתבתי כאן ודוק ועיין בסמוך:

Penei Yehoshua on Yoma 6a · Sefaria

Gilyon HaShas

תוס' ד"ה מביתו וכו' שאין ישיבה בעזרה עיין לקמן דף ח ע"ב תוס' ד"ה דאי:

Gilyon HaShas on Yoma 6a · Sefaria

Original text

Segment 1

אָמַר לָךְ: הַהוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט.

The Gemara answers that he could have said to you: That verse comes to teach that the belt of the High Priest is not the belt of the common priest. It is explicit in the Torah that the belt of the High Priest is made of fine blue and purple linen. On the other hand, the Torah does not state the materials used in the belt of the common priest, which was in fact linen like the rest of the garments of the common priest. And still one can say that Aaron and his sons were dressed simultaneously.

Segment 2

וּלְמַאן דְּאָמַר אַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו, וְהָכְתִיב: ״וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט״! אָמַר לָךְ: הַהוּא קָא מַשְׁמַע לַן, אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט.

The Gemara asks: And according to the one who said that Moses dressed Aaron first and then his sons, is it not written: “And you will gird them with belts,” indicating that they were girded simultaneously? The Gemara responds that he could have said to you: That verse teaches us that the belt of the High Priest is identical to the belt of the common priest. Both of them were from fine blue and purple linen. Therefore, although the Torah distinguishes between the girding of the belts, as Moses dressed Aaron before he dressed Aaron’s sons, there was a common command to make both belts, indicating that they were made of the same material.

Segment 3

״וַיַּחְגּוֹר אוֹתוֹ אַבְנֵט״ ״וַיַּחְגּוֹר אוֹתָם״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ אַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו. וּבְבַת אַחַת מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? לָא צְרִיכָא, דְּאַקְדֵּים.

The Gemara asks: If they are identical, why do I need both the verse: “And he girded him with a belt,” and the verse: “And he girded them”? The Gemara explains: Learn from it that Moses dressed Aaron first and then dressed his sons. The Gemara asks: And can you find a situation where Moses could have girded Aaron and his sons simultaneously? The Gemara explains: It is necessary only to state that Moses girded Aaron first and then proceeded to gird his sons in order of their significance. After girding Aaron he did not dress Aaron in any other garments before girding his sons.

Segment 4

מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל וְכוּ׳. לָמָּה מַפְרִישִׁין? לָמָּה מַפְרִישִׁין?! כִּדְקָאָמְרִינַן, אִי לְרַבִּי יוֹחָנָן כִּדְאִית לֵיהּ, אִי לְרֵישׁ לָקִישׁ כִּדְאִית לֵיהּ!

§ After a long digression in which many peripheral issues were addressed, the Gemara returns to interpreting the mishna. It was taught in the mishna: The Sages would remove the High Priest from his house to the Chamber of Parhedrin . The Gemara asks: Why do the Sages remove him? The Gemara asks in astonishment: Why do the Sages remove him? It is as we stated above: Whether it is according to Rabbi Yoḥanan, as per his opinion: Sequestering of the High Priest is derived from the sequestering prior to the inauguration; or whether it is according to Reish Lakish, as per his opinion: Sequestering of the High Priest is derived from sequestering at Sinai, the answer is clear. What is the point of the Gemara’s question?

Segment 5

הָכִי קָאָמַר: מִבֵּיתוֹ לָמָּה פֵּירַשׁ? תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: שֶׁמָּא תִּמָּצֵא אִשְׁתּוֹ סָפֵק נִדָּה וְיָבֹא עָלֶיהָ.

The Gemara explains: This is what the Gemara is saying. Why did he withdraw from his house, i.e., his wife? The Gemara explained why he must be removed to a special location; but why doesn’t his wife join him? It was taught in a baraita : Rabbi Yehuda ben Beteira says: It is due to the concern lest his wife be found to be in a situation of uncertainty as to whether or not she has the halakhic status of a menstruating woman, and he will have relations with her and become impure.

Segment 6

אַטּוּ בְּרַשִּׁיעֵי עָסְקִינַן? אֶלָּא: שֶׁמָּא יָבֹא עַל אִשְׁתּוֹ וְתִמָּצֵא סָפֵק נִדָּה.

The Gemara asks in astonishment: Is that to say that we are dealing with wicked people? Will the High Priest, aware of the uncertain status of his wife, have relations with her? Rather, rephrase the statement: It is due to the concern lest he have relations with his wife and then she be found to be in a situation of uncertainty as to whether or not she has the halakhic status of a menstruating woman. In a case where blood is found on the sheets after the couple engaged in relations, and there is uncertainty as to whether or not the High Priest had relations with his wife while she had the halakhic status of a menstruating woman, the status of the High Priest is one of uncertain impurity.

Segment 7

אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא: כְּמַאן — כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: נִדָּה מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. דְּאִי רַבָּנַן, הָא אָמְרִי: אֵין נִדָּה מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ.

The Sages stated the following assumption before Rav Ḥisda: In accordance with whose opinion is that a reason for concern? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: A menstruating woman who found blood on the sheets within twenty-fours after having relations, creating uncertainty with regard to her status when she engaged in relations, renders the man who had with relations with her retroactively impure. As, if it were in accordance with the opinion of the Rabbis, it is difficult: Didn’t they say that a woman with regard to whom there is uncertainty as to whether or not she has the halakhic status of a menstruating woman does not render the man who had with relations with her retroactively impure. Therefore, the High Priest need not leave his wife during the week prior to Yom Kippur.

Segment 8

אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא: אֲפִילּוּ תֵּימְרוּ רַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בְּאַחַר אַחַר, אֲבָל בְּחַד אַחַר — מוֹדוּ לֵיהּ.

Rav Ḥisda said to the Sages: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, the Rabbis disagree with Rabbi Akiva with regard to retroactive impurity only in a case where blood was discovered on the sheets long afterward, after there was time for the woman to leave the bed and bathe and only then discover the blood. Due to the time that elapsed, the Rabbis hold that there is no way to prove a connection between when the woman menstruated and when they engaged in relations. However, if the blood was found merely afterward, the Rabbis concede to Rabbi Akiva that she renders the man retroactively impure.

Segment 9

אָמַר רַבִּי זֵירָא: שְׁמַע מִינַּהּ בּוֹעֵל נִדָּה אֵינוֹ כְּנִדָּה, וְטוֹבֵל בַּיּוֹם.

Rabbi Zeira said: Learn from it that one who is impure because he had relations with a menstruating woman is unlike a menstruating woman in terms of the time of immersion. Unlike the woman, who immerses after nightfall following the seventh day after her menstruation ceased, such a man may immerse on the seventh day and need not wait for nightfall. Therefore, if a High Priest has relations with his wife just before he is sequestered and there is uncertainty as to whether she has the halakhic status of a menstruating woman, the seventh day of his impurity occurs on Yom Kippur eve. He immerses himself that day and completes the purification process at nightfall. This allows him to enter the Temple to perform the Yom Kippur service.

Segment 10

דְּאִי אָמְרַתְּ בּוֹעֵל נִדָּה כְּנִדָּה, אֵימַת טָבֵיל — בְּלֵילְיָא. לִמְחַר הֵיכִי עָבֵיד עֲבוֹדָה? וְהָא בָּעֵי הֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בּוֹעֵל נִדָּה אֵינוֹ כְּנִדָּה.

As, if you say that one who is impure because he had relations with a menstruating woman is like a menstruating woman in terms of the time of immersion, when does he immerse? He may immerse only at night after seven complete days. Since that night is Yom Kippur, how can he perform the Yom Kippur service the next day? Isn’t he required to wait for sunset following his immersion to complete the purification process? Until then his status is that of one who immersed that day, who may not serve in the Temple until the nightfall following his immersion. Rather, must one not conclude from it that one who is impure because he had relations with a menstruating woman is unlike a menstruating woman in terms of the time of immersion? He immerses on the seventh day, Yom Kippur eve, and at nightfall he may serve in the Temple.

Segment 11

רַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בּוֹעֵל נִדָּה כְּנִדָּה, דְּמַפְרְשִׁינַן לֵיהּ שָׁעָה אַחַת סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה.

Rav Shimi from Neharde’a says: Even if you say that one who is impure because he had relations with a menstruating woman is like a menstruating woman with regard to the time of immersion, the High Priest is not removed from his house at night. Rather, we sequester him one hour just before sunset on the eighth day prior to Yom Kippur, slightly before the start of the seven-day period, leaving seven full days to count prior to Yom Kippur. Although he is removed from his house more than seven days prior to Yom Kippur, that slight addition is not sufficient to have the period considered eight days.

Segment 12

מֵיתִיבִי: כׇּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טְבִילָתָן בַּיּוֹם, נִדָּה וְיוֹלֶדֶת טְבִילָתָן בַּלַּיְלָה. נִדָּה אִין, בּוֹעֵל נִדָּה לָא!

The Gemara raises an objection to the opinion that one who is impure because he had relations with a menstruating woman immerses at night: With regard to all those obligated in immersions, their immersion is during the day. The exceptions are a menstruating woman and a woman after childbirth, whose immersion is at night. It can be learned by inference: With regard to a menstruating woman, yes, she immerses at night; with regard to one who is impure because he had relations with a menstruating woman, no, he does not immerse at night.

Segment 13

נִדָּה וְכׇל דְּאָתֵי מֵרִבּוּיָיא.

The Gemara rejects that proof because the term menstruating woman in that baraita includes the woman and everyone whose inclusion in the impurity is derived from her status. The understanding is that a man who has relations with a menstruating woman assumes her impurity, and therefore his immersion would be identical to hers.

Segment 14

מֵיתִיבִי: בַּעַל קֶרִי כְּמַגַּע שֶׁרֶץ, בּוֹעֵל נִדָּה כִּטְמֵא מֵת. מַאי לָאו לִטְבִילָה? לֹא, לְטוּמְאָתָן.

The Gemara raises another objection: The halakhic status of one who is ritually impure due to a seminal emission is like that of one who came into contact with a creeping animal, whereas the legal status of one who is ritually impure because he had relations with a menstruating woman is like that of one who became impure with ritual impurity imparted by a corpse. The Gemara asks: What, does the baraita not mean that one who had relations with a menstruating woman is like one impure with impurity imparted by a corpse in terms of immersion, which he may perform during the day? The Gemara rejects that conclusion. No, the baraita is merely comparing the duration of their impurity. One who experiences a seminal emission is impure for one day, like one who came into contact with a creeping animal; one who has relations with a menstruating woman is impure for seven days, like one impure with impurity imparted by a corpse.

Segment 15

טוּמְאָתָן?! בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ. הַאי טוּמְאַת שִׁבְעָה כְּתִיב בֵּיהּ, וְהַאי טוּמְאַת שִׁבְעָה כְּתִיב בֵּיהּ,

The Gemara wonders: For what purpose would the baraita come to teach the duration of their impurity? The Torah explicitly writes the durations of their impurity. This, one impure with impurity imparted by a corpse, has impurity of seven days written in his regard; and similarly, that, one who is impure because he had relations with a menstruating woman, has impurity of seven days written in his regard. There is no need for the baraita to derive a matter explicitly written in the Torah from another matter explicitly written in the Torah.

Yoma 6a

Yoma 6a

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Penei Yehoshua

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text