Commentary page
Yoma 56b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 56b
Yoma 56b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 268 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לכשיבקע נחוש לו כלומר לא חיישינן לשמא יבקע דאפשר דמסר ליה לשומר:
אין אדם מתנה על שני דברים להניח שני עירובין אחד למזרח ואחד למערב שמא אם יבאו שני חכמים אחד למזרח ואחד למערב ולומר לאי זה מהן שארצה אלך למחר לפי שקניית עירוב בין השמשות היא וכשזה בורר למחר אותו שירצה לא סמכינן אברירה לומר הוברר שהעירוב לצד חכם זה קנה שביתה אמש אלא על חכם אחד ואינו יודע לאיזה רוח יבא הוא מתנה אם בא למזרח עירובי של מזרח יקנה ואם בא למערב עירובי של מערב יקנה ואילו לכאן ולכאן על שני חכמים למקום שארצה אלך לא דאין ברירה:
והוינן בה דקס"ד בין השמשות עדיין חכם לא בא והוא באלכסון ויוכל לבא משתחשך למזרח ולמערב ובא לו לאחד מהן:
מזרח ומערב נמי כשתלה זה עירובו בדעת החכם לומר יקנה עירוב לרוח שהחכם בא לה אין ברירה שמא בין השמשות היה בדעתו של חכם לרוח שכנגדה:
ואמר רבי יוחנן כשכבר בא חכם בין השמשות דקנה עירוב לאותו הרוח שכך התנה זה מבעוד יום:
והשתא דאמרת טעמא דר' יהודה בקני חובה משום דברירה לית ליה אבל כתיבה אית ליה:
יום הכפורים דקאמר לא היה שם אלא כן אחד ליעביד תרי וכו':
לאו אדעתיה לעיוני בכתיבה:
4 more comments on this page.
Rashi on Yoma 56b · Sefaria
Tosafot
רבי יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין תימה מנא ליה דטעמייהו משום דאין ברירה הא קתני בהדיא טעמייהו משום בקיעת הנוד וי"ל דלא היה נ"ל שזה יהא עיקר טעם לחוש לבקיעת הנוד ליום אחד ומה שהקשו לו מבקיעת הנוד אע"ג דאינהו גופייהו לית להו האי טעמא י"ל שהיו ברצון מחזירין אותו והיו מקשים לו כל מה שהיו יכולין רק שיחזור בו וכי האי גוונא הויא ההיא דפ' התערובת (זבחים דף עז:) דקאמר רבי אליעזר לרבנן גבי איברי בעל מום שנתערבו באברים תמימים ונתנן למעלה כו' לדידי מדכתב מום בם הוא דלא ירצו הא על ידי תערובת ירצו אלא לדידכו דדרשיתו מום בם לדרשה אחריתי אודו לי מיהת דבשר בעלת מום כעצים דמי אע"ג דאיהו גופיה לא סבירא ליה האי טעמא מדמצריך קרא וכי האי גוונא איכא בספ"ק דגיטין (דף יד.) הולך מנה לפלוני רב אמר חייב באחריותו ואם בא לחזור [. אינו] חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור (אינו) חוזר ומפרש דבהולך כזכי דמי קא מיפלגי דלשמואל הולך [. לאו] כזכי והא דקאמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור (אינו) חוזר לדבריו דרב קאמר אע"ג דאיהו גופיה אי הוה סבירא ליה כרב (דלאו) דכזכי דמי לא הוה אמר (אינו) חוזר מהאי טעמא וכי האי גוונא איכא בפ"ג דשבועות (דף כא:) בפלוגתא דר' שמעון ורבנן בשבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא וכן בפרק בתרא דמכות (דף יז.) בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן באוכל טבל כל שהוא ומה שמקשינן לרבי יהודה דלית ליה ברירה וסבירא ליה בפ' החובל (ב"ק דף צ.) גבי דין יום או יומים קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי היאך מצא ידיו ורגליו דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון וכן לרבי יוסי דמספקא ליה התם אי כקנין הגוף דמי ואת"ל לאו כקנין הגוף היאך מצא ידיו ורגליו דכי האי גוונא פריך לרבי יוחנן בס"פ השולח (גיטין דף מח.) מפורש בפרק השולח ואין להאריך כאן בזה:
מאי שנא לכאן ולכאן [דלא] דאין ברירה על כרחך רבי יוחנן לא מפליג בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים דאי מפליג מאי פריך לימא לכאן ולכאן תולה בדעת עצמו הוא ומזרח ומערב תולה בדעת אחרים הוא אבל רב דקאמר בפרק בכל מערבין (עירובין דף לו:) ליתא למתניתין דהתם דאית ליה לרבי יהודה ברירה ופריך אדרבה ליתא לדאיו מקמי מתניתין ומשני ליתא למתניתין מקמי [. ברייתות] דהלוקח ודאיו דסמי חדא מקמי תרתי ומקשים לשם אדרבה ליתא לההיא דהלוקח ודאיו מקמי מתניתין דעירובין ומתני' דגיטין (דף עג.) מה היא באותן הימים וברייתא דמרובה (ב"ק דף סט.) דשחרית בעל הבית אומר כל שילקטו עניים היום יהא הפקר דבהנך אית ליה לרבי יהודה ברירה ויש לומר דרב ודאי מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים וההיא דגיטין ודמרובה תולה בדעת אחרים היא ואם כן לרבי יוחנן דלא מפליג סבירא ליה ליתא לדאיו ודהלוקח מקמי [הני מתניתות] ואע"ג דבפ' משילין (ביצה דף לז:) פריך אהא דקאמר דלר' יוחנן בדרבנן אית ליה ברירה מדפריש רבי יוחנן מילתיה דאיו אלמא הכי סבירא ליה והדר ביה מכח ההיא קושיא אלמא דלרבי יוחנן איתא לדאיו יש לומר דלאו מכח ההיא קושיא הדר ביה ובלאו הכי ניחא ליה לשנויי לעולם לא תיפוך ותימה אליבא דמאן קמייתי בשמעתא מדאיו אי אליבא דרב מאי מייתי מדאיו דהוי תולה בדעת עצמו לההיא דשופרות דהוי תולה בדעת אחרים דאדרבה בתולה בדעת אחרים אית ליה לרבי יהודה ברירה ואי אליבא דרבי יוחנן קא מייתי הא לדידיה ליתא לדאיו וצ"ל דאליבא דרב קאמר הכא וההיא דשופרות חשוב כתולה בדעת עצמו כיון דאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים אי [נמי] בעשיית כהן תלייה שדעת כהן המקריב חשוב כמו היא עצמה ובהא נמי מיתרצא מאי דק"ל מאי קאמר ליתא למתניתין מקמי דאיו ודהלוקח והא מלתא דר"י אינה משנה בההיא דהלוקח אלא ברייתא היא ואמאי סמינן מתניתין דעירובין מקמי תרי ברייתות רבי לא שנאה רבי חייא מניין לו אדרבה סמי אפילו ברייתות טובא מקמי חדא מתני' והיה נראה לי לתרץ דרב לטעמיה דאמר בפרק הגוזל קמא (ב"ק דף צו:) בגמ' אומר לו בעבדים הרי שלך לפניך סמי מתני' מקמי תרי ברייתות ולפי מה שפי' דההיא דשופרות חשיב תולה בדעת עצמו ניחא דבלאו הכי איכא למימר ליתא למתני' דעירובין מקמי מתני' דשופרות ודהלוקח ודאיו והא דלא מייתי לה התם משום דאינה פשוטה כל כך שיהא טעמו שלרבי יהודה משום דאין ברירה דהא דייקינן עלה טובא בשמעת' ומהשתא נמי ניחא דלא נצטרך לדחוק ולומר דרבי יוחנן פליג על רב וקסבר ליתא לדאיו כי זהו דוחק ועוד דקשיא מההיא דשילהי ביצה כדפריש' אלא נימא דלרבי יוחנן נמי מדקא מפרש למלתיה דאיו אלמא קסבר כותיה וסבירא ליה דליתא למתני' דעירובין וברייתא דכל שילקטו מקמי מתני' דשקלים דשופרות ומקמי ההיא דהלוקח ודאיו וההיא דמה היא באותן הימים סבירא ליה לרבי יוחנן דלא דייקינן מינה דיש ברירה משום דלכי מיית הוי גיטא דילמא לכי מיית זקוקה ליבם וחולצת ולא מתייבמת וכל זמן שבעלה חי הרי היא כאשת איש לכל דבריה ולפ"ז מייתי שפיר בשמעתא מדאיו בין לרב בין לרבי יוחנן דתרוייהו אית להו שפיר דאיו ורבינו אלחנן תירץ דאליבא דרב קאמר דלא קאמר מידי כגון ההוא דלעיל דרבא ומדמי ברירה דתולה בדעת אחרים להיכא דאמר ומברר דבריו מתחלה כמו ההוא דאיו אף על גב דתולה בדעת עצמו הוי:
Tosafot on Yoma 56b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ר' יהודה אומר אין אדם מתנה על ב' דברים כאחת אלא אם בא חכם למזרח עירובו למזרח למערב עירובי למערב אבל לכאן ולכאן לא.
(ואמר רבי) [והוינן בה] מ"ש דלכאן ולכאן דלא דאין ברירה למזרח ולמערב נמי אין ברירה. ופרקינן ר' יוחנן כבר בא חכם ש"מ דלר' יהודה לית ליה ברירה.
אבל כתיבה אית ליה ולמה אינו עושה ביוה"כ שנים וכותב באחד פר ובשני שעיר משום חולשא דכ"ג דלמא לא דייק ואתי לאחלופי ליה. ההוא שליח צבור דנחת קמיה דרבה דאמר יצא והניח על כן השני שבהיכל משמע כרבנן דאמרו שנים היו.
ונטל דם [הפר] והניח דם השעיר משמע כר' יהודה דאמר שלא היה כן אחד לפיכך הוצרך ליטול קודם דם הפר. ואח"כ נתן במקומו דם שעיר. וא"ל רבה דבריך חציים כרבנן וחציים כר' יהודה אימא יצא והניחו על כן השני שבהיכל.
הניח דם הפר בכן האחד ונטל דם השעיר מן האחר:
ת"ר וכן יעשה לאהל מועד וגו' כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל דגמר לאהל מועד ממה שנאמר מבית לפרוכת. וכשם שמזה אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר וכן עוד מדם השעיר. כך מזה בהיכל מדם הפר ומדם השעיר אחת למעלה ושבע למטה.
Rabbeinu Chananel on Yoma 56b · Sefaria
Meiri
יתבאר בשלישי של עירובין ל"ו ב' שיכול אדם להתנות בעירובו על שני דברים כאחד לברור מהם למחר איזו שירצה ר"ל שיכול לערב בשני צדדין אחד לסוף אלפים אמה שבמזרח ואחד לסוף אלפים אמה שבמערב ואע"פ שאי אפשר לו לזכות אלא לאחד מהם הרי הוא מתנה היום שבאיזו שירצה למחר ילך ונמצא שהוא מתנה ואומר אם יבא חכם למזרח יהא עירובי שבצד המזרח עירוב ואם למערב יהא עירובי שבמערב עירוב ואם יבואו שנים זה מכאן וזה מכאן לאי זה שארצה אלך ואם לא יבואו לא מכאן ולא מכאן אהא כבני עירי לילך אלפים אמה לכל רוח והכל לפי תנאו ולמחר כשבירר לו רוח שהולך בו הוברר הדבר שבאותו רוח קנה שביתה ולא סוף דבר שכבר בא חכם מבערב ר"ל בין השמשות שהיא השעה שהעירוב ראוי לחול אלא שאינו יודע באיזה צד שאם כן אין כאן צורך ברירה וגלויי מלתא בעלמא הוא אלא אע"פ שלא יבא עד למחר שמ"מ בשעה שיבא הוברר הדבר שבאותו רוח חל העירוב שכל שהוא מדברי סופרים יש בו ברירה שהרי התרנו אף בשני חכמים שיברור למחר איזה שירצה ור' יהודה חלק בה לומר דוקא בחכם אחד ושכבר בא מבערב שאינו צריך בה לברירה וגלויי מילתא בעלמא היא אלא שמ"מ אין הלכה כדבריו שכך הוברר הדבר בכל התלמוד לשיטתינו כל בדאורייתא אין ברירה כל בדרבנן יש ברירה כמו שביארנו בכמה מקומות ומה שנתגלגל כאן שהשוחט צריך לקבל כל דם הפר כבר ביארנוהו למעלה מ"ח א':
Meiri on Yoma 56b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ר' יהודה ור"י כו' רב אמר חייב באחריותו ואם בא לחזור חוזר כו' עכ"ל הסוגיא שם הוא בהיפך דלרב אם בא לחזור אינו חוזר דהולך כזכי ולשמואל חוזר דהולך לאו כזכי וכנ"ל להגיה בדברי התוס' דהכא בכל זה להיפך וק"ל:
בד"ה מ"ש לכאן כו' ליתא למתני' מקמי ברייתות דהלוקח ודאיו דסמי כו' ס"ל ליתא לדאיו ודהלוקח מקמי הנהו מתניתות ואע"ג כו' הדר ביה דבלאו הכי ניחא כו' אלא בלקיחת בעלים א"נ בעשיית כהן תלייה (שוב) דעת כהן המקריב כו' דערובין מקמי תרי ברייתות כו' כצ"ל:
בא"ד דאליבא דרב קאמר דלא קאמר מידי כגון ההיא דלעיל דרבא כו' עכ"ל ר"ל דלא קאמר מידי דאינו מברר דבריו בנותן לקינין וכההיא דרבא דלעיל שכתבו ביה דמוקי ר"מ ור"י כרב אסי באחין שחלקו והשתא מדמה ברירה כו' ודו"ק:
Chidushei Halachot on Yoma 56b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אימא הניח דם השעיר עי' מג"א סימן קמו ס"ק יא:
Gilyon HaShas on Yoma 56b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 56, Amud Bet, about 268 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.…”
- Segment 223 words
Opens “מִמַּאי? דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא, אָמְרוּ…”
- Segment 315 words
Opens “אֶלָּא, מִדְּתָנֵי אַיּוֹ. דְּתָנֵי אַיּוֹ, רַבִּי יְהוּדָה…”
- Segment 417 words
Opens “אֶלָּא: אִם בָּא חָכָם לַמִּזְרָח — עֵירוּבוֹ…”
- Segment 59 words
Opens “וְהָוֵינַן בַּהּ: מַאי שְׁנָא לְכָאן וּלְכָאן דְּלָא,…”
- Segment 65 words
Opens “לְמִזְרָח וּמַעֲרָב נָמֵי אֵין בְּרֵירָה?…”
- Segment 76 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֶׁכְּבָר בָּא חָכָם.…”
- Segment 817 words
Opens “וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרִינַן לְרַבִּי יְהוּדָה אֵין בְּרֵירָה, הָא…”
- Segment 917 words
Opens “מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לָאו אַדַּעְתֵּיהּ. דְּאִי…”
- Segment 1026 words
Opens “וְכִי תֵּימָא לָא מְקַבֵּיל לֵיהּ כּוּלֵּיהּ, וְהָאָמַר…”
- Segment 1125 words
Opens “וְכִי תֵּימָא: דִּילְמָא מִשְׁתְּפִיךְ מִינֵּיהּ — הַאי…”
- Segment 1217 words
Opens “הָהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר: יָצָא וְהִנִּיחוֹ…”
- Segment 1314 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: חֲדָא כְּרַבָּנַן וַחֲדָא כְּרַבִּי יְהוּדָה?!…”
- Segment 1424 words
Opens “וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת כְּנֶגֶד אָרוֹן מִבַּחוּץ.…”
- Segment 1537 words
Opens “מָה לִפְנַי לִפְנִים, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה…”
- Segment 166 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ הָהוּא צַדּוּקִי לְרַבִּי חֲנִינָא:…”
Original text
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין. אַלְמָא אֵין בְּרֵירָה.
Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, and Rabbi Shimon prohibit this practice. Apparently, Rabbi Yehuda maintains that there is no retroactive clarification.
מִמַּאי? דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר: אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁמָּא יִבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעַ? וְאָמַר לָהֶם: לִכְשֶׁיִּבָּקַע.
The Gemara explains the difficulty: From where do you reach this conclusion? Perhaps it is different there, as the reason is taught: The Rabbis said to Rabbi Meir: Do you not concede that the jug might split open before he removes the portions of terumot and tithes from the mixture, causing all the wine to spill out? And he will then be found drinking untithed wine retroactively. Therefore, he cannot rely on separation that has not yet occurred. And he said to them: Although there will be a problem if it splits open, there is no cause to be concerned for this contingency in advance. Since this reasoning is based on the possibility that the jug might break, there is no proof from here that Rabbi Yehuda rejects the principle of retroactive clarification.
אֶלָּא, מִדְּתָנֵי אַיּוֹ. דְּתָנֵי אַיּוֹ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין אָדָם מַתְנֶה עַל שְׁנֵי דְבָרִים כְּאֶחָד.
Rather, the proof that Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive clarification is from a baraita the Sage Ayo taught. As Ayo taught that Rabbi Yehuda says: A person cannot stipulate conditions about two matters at once, e. g., one cannot establish a joining of Shabbat boundaries [ eiruv ] in each of two different directions on Friday afternoon while making the following stipulation: If tomorrow, on Shabbat, two Sages arrive from two different directions, I will decide then which of the two lecturers I prefer to hear at that point in time, which will determine which eiruv is in effect.
אֶלָּא: אִם בָּא חָכָם לַמִּזְרָח — עֵירוּבוֹ לַמִּזְרָח. לַמַּעֲרָב — עֵירוּבוֹ לַמַּעֲרָב. אֲבָל לְכָאן וּלְכָאן — לָא.
Rather, he may say that if the Sage comes to the east, his eiruv is to the east, and if the Sage comes to the west, his eiruv is to the west. However, he may not say that if one Sage comes from here, and another Sage comes from there, he will go wherever he wishes, in either direction.
וְהָוֵינַן בַּהּ: מַאי שְׁנָא לְכָאן וּלְכָאן דְּלָא, דְּאֵין בְּרֵירָה.
And we discussed this passage in the Gemara and asked: What is different about a case in which one stipulated that if Sages came from here and from there that he may go to whichever side he chooses, such that his eiruv is not effective? Apparently, Rabbi Yehuda maintains that there is no retroactive clarification, i.e., this person cannot claim after the fact that the place where he walked is designated as the place that he initially intended for his eiruv .
לְמִזְרָח וּמַעֲרָב נָמֵי אֵין בְּרֵירָה?
However, according to this principle, when an individual establishes an eiruv to the east and to the west for the anticipated arrival of a single Sage, one should also invoke the principle that there is no retroactive clarification. Why does Rabbi Yehuda agree that if one anticipates the arrival of a single Sage and stipulates that if he comes to the east his eiruv will be to the east, the eiruv is valid?
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֶׁכְּבָר בָּא חָכָם.
And Rabbi Yoḥanan said: This is not a true case of retroactive clarification, as the Sage had already come by twilight, but the one who established the eiruv did not yet know at which side of the town the Sage had arrived. Therefore, at the time the eiruv establishes his Shabbat residence, it is clear which eiruv he wants, although he himself will become aware of that only later. In this case, Rabbi Yehuda agrees that the eiruv is valid, but he nonetheless maintains in general that there is no retroactive clarification. This accounts for Rabbi Yehuda’s opinion that there was no container for nests of obligatory sin-offerings and burnt-offerings, as he maintains that there is no solution for the possible mixture of the different coins.
וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרִינַן לְרַבִּי יְהוּדָה אֵין בְּרֵירָה, הָא כְּתִיבָה אִית לֵיהּ! יוֹם הַכִּפּוּרִים נָמֵי, נַעֲבֵיד תְּרֵי וְנִכְתּוֹב עֲלַיְיהוּ!
The Gemara asks: And now that we have said and proven that according to Rabbi Yehuda there is no retroactive clarification, nevertheless he is of the opinion that one may rely on writing, as proven from the halakha of the collection horns. If so, on Yom Kippur as well, let us place two pedestals and write on them which one is for the blood of the bull and which is for the blood of the goat.
מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לָאו אַדַּעְתֵּיהּ. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, בְּלָא כְּתִיבָה נָמֵי, הַאי נְפִישׁ וְהַאי זוּטַר.
The Gemara answers: The reason they did not place two pedestals with writing on them is due to the High Priest’s weakness. Since he is fasting during the entire day’s service, the writing will not be on his mind; he will pay no attention to it and might become confused. As, if you do not say so, that there is concern for the High Priest’s weakness, even without writing he should also not err, as this bowl in which he collects the bull’s blood is relatively large and this one for the goat’s blood is small.
וְכִי תֵּימָא לָא מְקַבֵּיל לֵיהּ כּוּלֵּיהּ, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כׇּל דָּמוֹ שֶׁל פַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵת כׇּל דַּם הַפָּר יִשְׁפּוֹךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ״.
And if you say that he does not collect all the bull’s blood but only some of it, so that the bowls are of equal size, didn’t Rav Yehuda say: One who slaughters the bull must receive all of the blood of the bull, as it is stated: “And all the blood of the bull he shall pour out on the base of the altar” (Leviticus 4:7).
וְכִי תֵּימָא: דִּילְמָא מִשְׁתְּפִיךְ מִינֵּיהּ — הַאי חִיוָּר וְהַאי סוּמָּק. אֶלָּא, מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לָאו אַדַּעְתֵּיהּ. הָכָא נָמֵי, מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לָאו אַדַּעְתֵּיהּ.
And if you say that perhaps some of the bull’s blood might spill, yielding equal amounts of blood, there should still be no mistake, as this blood, that of the goat, is white and bright compared to the blood of the bull, and this blood of the bull is red and darker than the other. Rather, the reason must be that due to the High Priest’s weakness, these differences will not be on his mind. Here, too, the writing will not help, as due to the High Priest’s weakness the inscriptions will not be on his mind.
הָהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר: יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן שֵׁנִי שֶׁבַּהֵיכָל, נָטַל דַּם הַפָּר, וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר.
§ The Gemara relates: A certain person descended to lead the prayer service on Yom Kippur before Rava . He included the order of the High Priest’s Yom Kippur service in his prayer, and he recited: The High Priest then emerged from the Holy of Holies and placed the bowl on the second golden pedestal in the Sanctuary; he took the blood of the bull from the pedestal and placed the blood of the goat in its place.
אֲמַר לֵיהּ: חֲדָא כְּרַבָּנַן וַחֲדָא כְּרַבִּי יְהוּדָה?! אֵימָא: הִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר, וְנָטַל דַּם הַפָּר.
Rava said to him: This is problematic, as one statement is in accordance with the opinion of the Rabbis, and the other one is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. According to the Rabbis, each of these bowls sat on its own pedestal in the Sanctuary, whereas Rabbi Yehuda maintains that the High Priest must first lift up the container with the blood of the bull and then put down that of the goat. Rather, you should recite the entire order of the service entirely in accordance with the opinion of the Rabbis: He placed the blood of the goat on its designated pedestal and took the blood of the bull from the second stand.
וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת כְּנֶגֶד אָרוֹן מִבַּחוּץ. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? כְּשֵׁם שֶׁמַּזֶּה לִפְנַי לְפָנִים — כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל.
§ The mishna taught: And the High Priest sprinkled from the blood of the bull on the curtain opposite the Ark from outside the Holy of Holies. The Sages taught: “And he shall make atonement for the sacred place because of the impurities of the children of Israel, and because of their transgressions, even all their sins; and so shall he do for the Tent of Meeting that dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). What is the meaning when the verse states this? Just as he sprinkles in the innermost sanctum, the Holy of Holies, so he sprinkles in the Sanctuary, the Tent of Meeting, toward the curtain.
מָה לִפְנַי לִפְנִים, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַפָּר — כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל. וּכְשֵׁם שֶׁלִּפְנַי לִפְנִים, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַשָּׂעִיר — כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל. ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״, אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת שֶׁהֵן טְמֵאִים — שְׁכִינָה עִמָּהֶם.
Furthermore: Just as in the innermost sanctum he sprinkles once upward and seven times downward from the blood of the bull, so he sprinkles in the Sanctuary. And just as in the innermost sanctum he sprinkles once upward and seven times downward from the blood of the goat, so he sprinkles in the Sanctuary. The last part of the verse: “That dwells with them in the midst of their impurity,” teaches that even when the Jewish people are impure, the Divine Presence is with them.
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא צַדּוּקִי לְרַבִּי חֲנִינָא:
With regard to this verse, the Gemara relates: A certain Sadducee said to Rabbi Ḥanina: