Commentary page

Yoma 50a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yoma 50a

Yoma 50a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 405 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

והוציא את כל הפר אלמא לאחר שחיטה פר קרי ליה:

שיוציא את כולו תירוצא הוא כלומר לאו דאיקרי פר אלא הכי קאמר יוציא את כל הנשאר ממנו:

ואת פר החטאת קושיא הוא והכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ז) ואת פר החטאת גבי יום הכפורים ולאחר מתן דמו משתעי קרא להוציאם לשריפה:

בעור ובשר ופרש היכא דמשתעי קרא בגוף הפר שעורו ובשרו ופרשו כולן יחד כי התם כולי עלמא לא פליגי דמיקרי פר:

כי פליגי לגבי ביאת פנים שאינו מכניס שם אלא הדם:

במה הוכשר לבא מה יעשה כדי שיהא רשאי ליכנס יביא פר חי לעזרה ויעשה עבודות שבענין:

ותיפוק ליה בעיין דבעינן לעיל דעל כרחין אין אחר נכנס בשחיטתו דהא חטאת שמתו בעליה היא:

חטאת צבור היא הואיל ועליו ועל אחיו הכהנים בא (ועל כל קהל ישראל) דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו (ובעד כל קהל ישראל) (שם):

12 more comments on this page.

Rashi on Yoma 50a · Sefaria

Tosafot

איתיביה רבי יצחק נפחא לרבי אמי והוציא את כל הפר הכא משמע דלמאן דאמר אפילו בדמו של פר מיקרי פר אפילו לאחר זריקה דהאי קרא לאחר זריקה איירי והא דפריך לעיל גבי פסח עד שיזרק מיבעי ליה לאו משום דלאחר זריקה לא מיקרי שה אלא משום דבתר זריקה דכבר נעשה עיקר כפרה במה יהא נמנה עליו ותו לא מיקרי בעליו:

ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת והכא ליכא למימר שיוציא את כולו כל מה שנשאר מן הפר שהיה כבר דהא לא כתב כל כדכתיב בפר כהן משיח והא דלא פריך מולקח מדם הפר דהא איצטריך לכדדרשינן בפ"ב דזבחים (דף כה:) הצורם אוזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול שנאמר מדם הפר הפר שהיה כבר פירוש מחיים:

חטאת צבור היא ולאו למיתה אזלא תימה לי אכתי תיקשה ליה נהי דלא אזלא למיתה הא רועה היא דהא ר"ש דאמר לקמן דאין חטאת צבור מתה קאמר ירעו עד שיסתאבו ונראה לי דיש לומר דההיא רעייה דרבנן היא ולא גזור אלא כעין ההיא דלקמן דנתכפרו בעליה באחר לגמרי כיון דכיוצא בה בחטאת יחיד מתה אבל הכא דלא מתו כל בעליה לגמרי שהרי אחיו הכהנים קיימין ועוד דכהן גדול אחר ממונה תחתיו דלא דמו למתו בעליה דחטאת יחיד לא גזרו:

פר העלם של צבור ושעירי עבודת כוכבים בכל דוכתא נקט פר לשון יחיד ושעירי עבודת כוכבים לשון רבים ותימה הוא אמאי אי כמאן דאמר בפ"ק דהוריות (דף ה.) דכל שבט ושבט מביא שעיר בעבודת כוכבים ולהכי נקט לשון רבים אם כן נימא נמי פרי העלם דבר דסבירא ליה דבשאר מצות כל שבט ושבט מביא פר ונראה לי דסבירא ליה כל שבט ושבט מביא שעיר והא דלא נקט פרי העלם דבר משום דלא פסיקא ליה דאתי למיטעי למימר דאיירי נמי בפר שמביא צבור בעבודת כוכבים וזה אינו דההיא עולה הוי הלכך נקט פר דלא ניתו למיטעי:

והתניא פר של יום הכפורים ושעיר של יום הכפורים כו' ה"ג רש"י ובספרים ישנים יש והא קתני ולהכי ל"ג ליה דוהא קתני משמע והא קתני בברייתא דאייתינן כבר וזה אינו דאי מיתני' הכי פר של יוה"כ ושעיר של יום הכפורים במאי טעי מעיקרא דשני ליה אשעיר אלא ודאי והתניא גרסינן וברייתא אחריתי היא בעלמא דתניא הכי ולאו ההיא דלעיל היא:

ונפקא מינה דלא מייתו כהנים פר בהוראה הא דלא קאמר דנפקא מינה לאהדורי אטהורים דאי קרבן צבור הוא לא מהדרינן למ"ד טומאה הותרה היא בצבור ואי דשותפין הוא מהדרינן כדמשמע בפ"ק (דף ו:) דדווקא בצבור היתר היא ותו לא לא בשל יחיד ולא בשל שותפין ורבא דהכא סבירא ליה התם טומאה היתר היא בצבור וי"ל משום דר"ש קאמר הכא אין חטאת צבור מתה וצריך להגיה נמי בדבריו אין חטאת שותפים מתה ולדידיה לא נפקא מינה מידי לענין טומאה דסבירא ליה בפרק קמא (דף ו:) טומאה דחויה היא בצבור:

Tosafot on Yoma 50a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

ומותבינן תוב והוציא את כל הפר כו' ופריק רב פפא בעור ובשר ופרש כ"ע לא פליגי דאקרי פר כי פליגי בדם הפר. ר' חנינא ור' אמי אמרי לא אקרו פר ור"ל ור' יצחק נפחא אמרי דם נמי אקרי פר. ואע"ג דאמר רב אשי מסתברא כמ"ד דם נמי אקרי פר הא דחו רבי חנינא ור' אמי ואמרי במה הוכשר אהרן לבא אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ולעולם כדאמרי' בפר ולא בדמו של פר. ואקשינן למ"ד בפר ואפילו בדמו של פר היאך מקריבין זה הפר וכבר מת בעליו וקי"ל בחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא ולא קריבה כלל.

א"ל רבין בר רב אדא לרבה הכי אמרי תלמידיך אמר רב עמרם זה הפר חטאת צבור הוא וחטאת צבור לא (לוזלה) [אזלא] למיתה אלא קריבה משום דלא אפשר שימות צבור כולו. דתנן בתמורה פרק ב' א"ר מאיר והלא פר יוה"כ וחביתי כ"ג ופסח דקרבן יחיד הן ודוחין את השבת ואת הטומאה לאו מכלל דאיכא תנא דתני דאנון קרבן צבור ואתמהינן ולטעמיך הא דתניא א"ר יעקב והלא פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז וחגיגה דקרבן צבור הן ואין דוחין לא את השבת ולא את הטומאה מכלל דאיכא תנא דתני הני דקרבן יחיד נינהו אלא ר"מ ור' יעקב תרווייהו [קמהדרי] להאי תנא דתני במתניתין במסכת תמורה יש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנו' היחיד.

שקרבנות הצבור דוחין השבת והטומאה וקרבנות יחיד אין דוחין לא שבת ולא טומאה וא"ל ר' מאיר כללא הוא ביחיד.

והרי פר יוה"כ כו' וא"ל ר' יעקב כללא הוא בצבור. והרי פר העלם דבר של צבור כו' אלא אי שמיע לך כללא. האי כללא כל שזמנו קבוע דוחה שבת ודוחה טומאה ואפילו קרבן יחיד וכל שאין זמנו קבוע לא דחי לא שבת ולא טומאה. אפילו קרבן צבור. [איתיביה אביי] וכי (אין) [מי לא מצינו] מי ששונה כי פר יוה"כ קרבן צבור הוא. והתני פר של יוה"כ או שעיר ע"ז שאבדו כו' ר"א ור"ש אומרים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו לנדבה. שאין חטאת צבור מתה. הנה אלו התנאים אומרים כי פר יוה"כ חטאת צבור הוא. ודחינן מאי פר פר העלם דבר של צבור כו' והתניא בהדיא פר של יוה"כ ושעיר של יוה"כ ותריצנא לא תימא שאין חטאת צבור מתה אלא תני שאין חטאת השותפין מתה.

למאי נפקא מינה דלא מייתי כהנים פר בהוראה כדגרסינן (בהודאות) [בהוריות] פרק ראשון [דף ו.

Rabbeinu Chananel on Yoma 50a · Sefaria

Ritva

איתיבי׳ וכו׳ והוציא את כל הפר דאיירי בשהוא נשרף [צ״ל נשחט] ופרקי׳ שיוציא את כלו. כלו׳ דשאני התם דכתי׳ את כל הפר דמשמ׳ שיוציא את כולו והא לא שייך למי׳ אלא כשהוא שחוט:

ה״ג דתניא אמר לו רבי מאיר דמתניתא היא:

לאו מכלל דאיכא מאן דאמר דצבור הוי וא״ת והיאך יכול לומר כן בחביתי כהן גדול דהא משלו הן באין ואין בהם שום כפרה לאחיו הכהנים והרי הן כאילו הן של אהרן דהוי קרבן יחיד לכולי עלמא כדאיתא לקמן. וי״ל דכיון שקרבין בתוך התמיד כדאיתא בפירקי׳ דלעיל חשיב קרבן צבור ועוד דאמרי׳ בפרק התכלת כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו מביאין חביתין משל צבור כן תירצו בתוספות:

כולם ימותו פי׳ כל האבודים דהוו להו חטאת שכפרו בעליה. וגמירי חמש חטאות מתות ולד חטאת. תמורת חטאת. מתו בעליה. נתכפרו בעליה. עברה שנתה. וסימניך ותמנ״ע.

שאין חטאת צבור מתה וא״ת מ״מ הא בעיא רעיה וגבי דמו של פר דליכא רעיה ילך לאיבוד וצריך לשחוט פר אחרת וא״כ כי נימא לעיל דאין חטאת צבור מתה מה אהני לן י״ל דהא ליתא דלר׳ שמעון מילתא פסיקא נקט שאין חטאת צבור מתה אלא דעבדי׳ ליה תיקון רעיה כדי שלא תלך לאיבוד ותהיה לנדבה וכל היכא דליכא רעיה כיון שאין חטאת צבור מתה הרי אינה נפסלת ועושין כפרה בדם ודין הוא שהרי אי אפשר שימותו צבור כולם והנשארים שצריכין כפרה יתכפרו בדם מה שאין כן בהא דמתניתא שכבר נתכפרו הבעלים ועבדי׳ תקנתא שירעו עד שיסתאבו כיון שאין חטאת צבור מתה:

אלא אימא שאין חטאת השותפין מתה פרש״י ז״ל דקסבר ר׳ שמעון חמש חטאות מתות בחד דוכתא גמירי להו רחמנא דתמורת חטאת ליתא בשותפין שאין קרבן שותפין עושה תמורה כדכתיב ואם המר ימר בלשון יחיד אף כל חטאת השותפין אינה מתה והכי מפר׳ לה תלמודא במסכת הוריות.

ומאי נפקא לן מינה כלומר מאי אהני לן בהאי דחוי דהא סוף סוף שפיר מיתרצא קושיין דלעיל דפרכינן ותפוק לי דהויא חטאת שמתו בעליה ומה לי דמשנינן דהויא לה חטאת צבור או דנימא דהויא חטאת השותפין דהא סוף סוף בין הא ובין הא לא אזלא למיתה ומהדרי׳ דאפ״ה לא ניחא לי׳ לרבא למיקרייה קרבן צבור כי היכי דלא ליתא למימר דשבט כהנים ציבור מיקרו ומביאין פר העלם דבר של צבור וא״ת והיכי קרי להו אביי לכהנים צבור דהא אביי גופא קרא להו במס׳ הוריות שותפין תירצו בתוספות דבתר דשמע התם לרב יוסף דקרי להו ציבור קרי להו הכא ציבור כרב יוסף ולקמן בפ׳ ב׳ שעירים פריך אביי מהאי מילתא דפר ושעיר ומשנינן שאני קרבנות צבור כדרבי טבי ופריך התינח שעיר פר מאי איכא למימר דאלמא לא חשיב פר קרבן צבור וי״ל דהתם אליבא דרבא פריך הכי דקרי לי׳ הכא קרבן השותפין. ועוד י״ל דלאביי קרבן השותפין הוא כהאי דהתם דהוריות וכאידך דפרק ש״ש. והכא בפרכי׳ קרי לי קרבן צבור כפשוטי׳ ולא דייק מילתא כיון דעיקר קושיין דלעיל לא נפקא לן מינה מידי.

Ritva on Yoma 50a · Sefaria

Meiri

זה שנאמר בפר כהן משיח בסדר ויקרא והוציא את כל הפר לא כל הפר דוקא שהרי הדם מיהא כבר הוזה ממנו כמה הזאות ושיריו נשפכו וכן שהאימורים כבר הוקטרו אלא פירושו כל מה שנשאר ממנו והוא קורהו פר על שם העור והפרש והבשר שהרי אף הדם לבד נקרא פר כמו שאמרו מ"ט א' בפר ואפי' בדם הפר כמו שביארנו:

חמש חטאות מתות והם ולד חטאת ותמורת חטאת מתו בעליה נתכפרו באחרת עברה שנתה סימן להם ותמנע ומ"מ יש פוסקים שבעברה שנתה אינה מתה אלא שתרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה שמא תאמר היאך פסקנו שאם מת כהן גדול אחר שחיטת פרו שהמשמש תחתיו נכנס בדמו והרי מתו בעליה ונעשית חטאתו פסולה עד שאפי' היה חי היה הולך למיתה והאיך זה יוצא בו וכן אם מת קודם שחיטת הפר היאך יוצא באותו הפר והרי חטאת שמתו בעליה היא ופסלה תדע שפרו של כ"ג ביום הכפורים אע"פ שמשלו היה בא הואיל ואחיו הכהנים מתכפרים בו חטאת צבור הוא ולא של יחיד שהכהנים צבור הם קרויים לעניין זה ואי אפשר לומר בו חטאת שמתו בעליה שאין צבור מתים וחטאת כשרה היא וכן שחטאת של צבור אינה מתה בשום פנים שהרי ולד חטאת אין להם שאין צבור מביא נקבה תמורת חטאת אין להם שאין צבור עושין תמורה חטאת שמתו בעליה אין להם שאין צבור מתים אבדה חטאתם ונתכפרו באחרת ונמצאת אף זו בצבור אינה מתה אלא שתרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה ואין צריך לומר שכן בעברה שנתה שהרי אף (במזיד) [ביחיד] פסקוה רבים כמו שכתבנו ואף גדולי המחברים פסקוה כן:

כל קרבן שזמנו קבוע אפי' של יחיד דוחה את השבת ואת הטומאה ר"ל טומאת מת כמו שביארנו בפרק ראשון ו' ב' ששאר הטומאות אינן דחויות לעולם אלא טומאת מת דחויה בו ר"ל שכל שהגיע זמנו של אותו קרבן ושעתו עוברת כגון פסח שאין דוחין אותו לפסח שני אחר שהוא טהור מפני טומאת הכהנים או הכלים אפי' עשו רוב צבור בטהרה ונשאר הוא יחיד וכל שכן בכל הפסחים שאפי' בטומאת עצמן אין צבור נדחה לפסח שני בטומאת מת וכן חביתי כהן גדול שעל כל פנים הוא צריך לעשותה בכל יום ואין צריך לומר בפר כהן גדול של יום הכפורים שהרי אף לענין זה כעין קרבן צבור הוא ואינו נדחה בטומאת מת ואם כל הכהנים טמאים יעשנו הוא בעצמו וכל שכן שאין צריך לומר בקרבנות צבור שקבוע להם זמן כגון תמידין ומוספין ומ"מ פסח שני דוחה את השבת אבל אינו דוחה את הטומאה וכל שאין קבוע לו זמן אפי' קרבן צבור כגון פר העלם ושעירי ע"ז ר"ל בשגגת רוב קהל בהוראת בית דין הגדול שבשגגת ע"ז מביאין פר ושעיר מכל שבט ובשגגת שאר עבירות פר מכל שבט והפרים נקראים פר העלם דבר של צבור והשעירים שעירי ע"ז ואלו אין שעתם עוברת לפיכך אין דוחין לא שבת ולא טומאה ואין צריך לומר קרבן יחיד שאין קבוע לו זמן כגון חטאות עולות ואשמות ומנחות ושלמי חגיגה שהרי יש לה תשלומין כל שבעה ואף ביום אחרון מ"מ כבר היה יכול לעשותה וזה שאנו קורין לחגיגה קרבן יחיד ובסוגיא זו קראוה קרבן צבור ומפני שבאה ביום טוב ובכנופיא מ"מ לשון הסוגיא אינו מדוקדק לענין פסק שהרי אף הפסח כן וקורהו קרבן יחיד ומפני שסובר שאף פסח שני דוחה שבת וטומאה ואנו כבר פסקנו שאינו דוחה את הטומאה אלא השבת וגדולי המחברים כתבו שכל קרבנות הצבור זמנן קבוע ואף גדולי המגיהים שתקו להם ואינו יודע מהיכן ושמא אין דעתם אלא קרבנות הבאים שלא בעבירה:

פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים אם קודם הקרבת השניים נמצאו יקרבו הראשונים והשניים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה לקיץ המזבח והיא הקרויה נדבת צבור ובאה מכל אותן שנאמר עליהם ירעו עד שיסתאבו ואם כבר קרבו השניים ירעו הראשונים עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת הצבור מתה:

זה שאמרו שאין חטאת הצבור מתה פירושו בכל שנקראין קהל כגון שבט אחד שכל שבט ושבט אקרי קהל כמו שהתבאר בהוריות וכדרך שביארנו כאן שפרו של כהן גדול הואיל וכל הכהנים מתכפרים בו חטאת צבור היא אבל חטאת של שותפין כל שהיא אחת מאלו שהזכרנו למיתה אזלא ולא נאמר כאן בחטאת השותפין שאינה מתה אלא לר' שמעון שסובר שכל שאחד מחמש חטאות נפקע בו ממיתה נפקעו כולם והרי תמורת חטאת אינה בשותפין שהרי אין השותפין ממירין כמו שיתבאר נ' ב' ואחר שכן לדעתו אף שאר חטאות של שותפין אינן במיתה שמא תאמר היאך אתה מוצא חטאת שותפין והרי חטאת ואשם אינם באים בנדר ונדבה שיהו שנים נודרים ומתנדבים כאחד אלא על חטא ידוע ואין שנים מתכפרים בחטאת אחת נראה לי כגון שנדרו שנים חטאתו ואשמו של פלוני עלינו שכל שאמר חטאתו ואשמו של פלוני עלי כל שרצה המחוייב בכך מקריב הוא וחבירו מתכפר על ידו וכן בשנים שנדרו כן אלא שאני תמה שזו ודאי אין קורין בה מתו בעליה אלא במיתת המתכפר ואינו אלא אחד אלא עקר הדברים שלא אמרו כאן חטאת השותפין אלא בפר יום הכפרים לבד שהכתוב עשה בו את כל הכהנים שותפים הואיל ואינו בא על חטא פרטי ולדעת האומר שאין השבט קרוי קהל כדי לקרותו חטאת צבור ואין בין זה לזה אלא קריאת השם ולדעת הקורהו חטאת צבור אי אתה מוצא חטאת שותפין בשום פנים ומ"מ בראשון של הוריות פירשנוה כגון שהיו להם בהמות בשותפות וחטאו שניהם ובררו שתי בהמות והפרישום לחטאותיהם ועדיין הם של שותפות:

פר העלם דבר של צבור ששגגו רוב צבור בהוראת ב"ד הגדול אע"פ שהוא מיעוט שבטים ואפי' אינם אלא שבט אחד או רוב שבטים אע"פ שהוא מיעוט צבור שכך שהוא רוב מצד אחד או מצד מנין הצבור או מצד מנין השבטים רוב הוא ומביאים שנים עשר פרים פר לכל שבט שהם שנים עשר פרים בכל העבירות חוץ מע"ז שמביאין בשגגת הוראתה שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים פר ושעיר לכל שבט ואחר שאתה אומר שנים עשר פרים אף שבט לוי בכלל שהרי אפרים ומנשה אינם מנויים אלא כאחד לענין זה ולמדת שאף שבט לוי אקרי קהל כמו שפירשנו בהוריות בסוף פרק ראשון הא כל שהורה בית דין בשבט אחד ושגג כל שבטו על ידו אין הבית דין מביאים פר אלא כל יחיד לעצמו כמו שביארנו שם:

מאחר שביארנו בפרו של כ"ג ביום הכפורים שאע"פ שמשלו הוא בא הואיל ואחיו הכהנים מתכפרים בו חטאת צבור הוא הדבר פשוט שאם המיר בו אין תמורתו תמורה שאין הצבור עושין תמורה ואף לדעת הקורהו חטאת השותפין כך דנין בו שהרי השותפין גם כן אין עושין תמורה ומ"מ אע"פ שאין תמורתם תמורה מוזהרים הם עליה ואחד מן השותפין שהמיר או אחד שהמיר בקרבן צבור ויש לו שיתוף בה לוקה לא אמרו שאין ממירין אלא שאין תמורתם קדושה:

Meiri on Yoma 50a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה חטאת צבור כו' ועל אחיו הכהנים בא ועל כל קהל ישראל כו' עכ"ל ולמאי דמסיק דפר דכה"ג לא הוי חטאת צבור אלא חטאת השותפין הכהנים מתכפרין בפר אבל קהל ישראל אין מתכפרין אלא בשעיר וכן מוכח בברייתא לקמן יכול לא יביא משל ציבור שאין מתכפרין בו אבל יביא משל הכהנים כו' וק"ל:

תוס' בד"ה איתיביה כו' דהאי קרא לאחר זריקה איירי כו' כצ"ל:

בד"ה פר העלם כו' וזה אינו דההיא עולה הוי ואפילו אם יביא כל שבט שעיר בע"ז פר מיהא לא מייתי הלכך נקט פר כו' עכ"ל מתוס' ישנים וק"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 50a · Sefaria

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

תד"ה פר העלם דבר וכו' וזה אינו דההיא עולה הוי דבריהם סתומים וחתומים, ובמהרש"א פי' וז"ל ואפילו אם יביא כל שבט שעיר בע"ז, פר מיהו לא מייתי, הלכך נקט פר וכו' עכ"ל תוס' ישנים. הנה בתוס' ישנים שלפנינו לא מצאתי מזה כלום, ותמיה בעיני על המהרש"א הא מתני' מפורשת היא בהוריות ובע"ז מביאים שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים וצ"ע. ועיין בס' באר שבע פ"ק דהוריות דפירש לדברי תוס' הנ"ל דאתי למעוטי דמיירי בפר ע"ז ובאמת לא מיירי בעולה רק בחטאת כדקתני מפני שאין חטאת צבור מתה עיי"ש, נראה שהבין דדברי תוס' קאי על מה דמוקי בסוגיא דפר ושעיר של יום הכיפורים בפר העלם דבר, אבל באמת משמע דדברי תוס' המה על ברייתא דא"ל ר' יעקב, דמיירי בדחיית שבת וטומאה, וזהו שייך גם בעולה, ואין מקום לפירושו של הבאר שבע הנ"ל. ואף אם נדחוק דדברי תוס' קאי על אוקימתא דהש"ס הנ"ל, מ"מ עכ"פ ישאר הקושיא על הברייתא דא"ל ר' יעקב, דבזה אין תירוצא דתוס' מספיק, והבאר שבע הקשה בעצמו כזה דעל הברייתא דפ"ק דהוריות שם לא מספיק תירוצא דהתוס' ולא הערה כלום, דבסוגיא זו בעצמו ג"כ אינו מספיק על הברייתא הנ"ל דאמר ליה ר' יעקב:

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 50a · Sefaria

Original text

Segment 1

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא לְרַבִּי אַמֵּי: ״וְהוֹצִיא אֶת כׇּל הַפָּר״! שֶׁיּוֹצִיא אֶת כּוּלּוֹ.

§ Rabbi Yitzḥak Nappaḥa raised an objection to Rabbi Ami: “And he shall remove the entire bull outside the camp” (Leviticus 4:12). This verse speaks of a bull that has been slaughtered and its fats and sacrificial parts have been burned, which proves that even after it has been slaughtered, it is still called a bull. Rabbi Ami replied: The animal itself is not called a bull at this stage; rather, it means that he should remove the entire carcass, all that remains of the bull.

Segment 2

״וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת״, אָמַר רַב פָּפָּא: בְּעוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי בְּדָם. מָר סָבַר: דָּם אִיקְּרִי פַּר, וּמָר סָבַר: דָּם לָא אִיקְּרִי פַּר.

The Gemara raises another difficulty by citing a verse: “And the bull of the sin-offering and the goat of the sin-offering, whose blood was brought in to make atonement in the Sanctuary, shall be taken outside the camp” (Leviticus 16:27). Once again, the verse proves that even after it has been slaughtered and its blood is brought into the Holy of Holies, the animal is still called a bull. Rav Pappa said: Everyone agrees that when it is intact, with its hide, its flesh, and its excrement, it is called a bull. When they disagree is with regard to the blood. One Sage holds that its blood is called a bull, and one Sage holds that blood alone is not called a bull.

Segment 3

אָמַר רַב אָשֵׁי: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר דָּם אִיקְּרִי פַּר, דִּכְתִיב: ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר״, אַטּוּ בְּקַרְנֵיהּ מְעַיֵּיל לֵיהּ?! אֶלָּא בְּדָמוֹ, וְקָרֵי לֵיהּ ״פַּר״.

Rav Ashi said: It is reasonable to say in accordance with the one who said that blood is called part of the bull, as it is written: “With this Aaron shall come into the sacred place, with a bull” (Leviticus 16:3). Is that to say that he brings it in, to the Holy of Holies, with its horns? Rather, he enters with its blood, and yet the Torah calls that “a bull.” This proves that the blood itself is called a bull.

Segment 4

וְאִידַּךְ? בַּמָּה הוּכְשַׁר אַהֲרֹן לָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ — בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת.

The Gemara asks: And the other one, who maintains that blood is not called a bull, how does he interpret this verse? The Gemara answers that he can explain the verse as follows: With what did Aaron become qualified to enter the sacred place? With his bringing of a young bull for a sin-offering. However, the blood itself, which he brings inside, is not called a bull.

Segment 5

וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ הִיא, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ לְמִיתָה אָזְלָא! אֲמַר לֵיהּ רָבִין בַּר רַב אַדָּא לְרָבָא: אָמְרִי תַּלְמִידָיךָ, אָמַר רַב עַמְרָם: חַטַּאת צִבּוּר הִיא, וְלָא לְמִיתָה אָזְלָא.

§ The Gemara returns to the issue of a replacement High Priest entering with the blood of the first bull: And let him derive the answer to this problem from the fact that it is a sin-offering whose owners have died. After all, the bull of the first High Priest is a sin-offering and its owner has died. Since there is a principle that a sin-offering whose owners have died is left to die, this should resolve the dilemma. Ravin bar Rav Adda said to Rava: Your students say that Rav Amram said that the sin-offering bull of the High Priest is a communal sin-offering, as the High Priest brings it both on his own behalf and for his fellow priests, and a communal sin-offering is not left to die.

Segment 6

דִּתְנַן, אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר: וַהֲלֹא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַחֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל, וּפֶסַח — דְּקָרְבַּן יָחִיד הוּא, וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטּוּמְאָה. לָאו מִכְּלָל דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּצִבּוּר?

As we learned in a mishna in tractate Temura that tanna’im debate which offerings override Shabbat and ritual impurity. Rabbi Meir said to him: But consider the Yom Kippur bull, and the meal-offering resembling a wafer brought specially by the High Priest, and the Paschal offering, each of which is an individual offering and overrides Shabbat and ritual impurity. Since Rabbi Meir says that these are individual offerings, is it not correct to say by inference that there is one who says that these offerings are communal?

Segment 7

וּלְטַעְמָיךְ, דְּקָתָנֵי: אָמַר לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב: וַהֲלֹא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וַחֲגִיגָה — דְּקָרְבַּן צִבּוּר, וְאֵין דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטּוּמְאָה! מִכְּלָל דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּיָחִיד!

The Gemara rejects this proof. And according to your reasoning, consider that which was taught there: Rabbi Ya’akov said to him: But there are the cases of the bull for an unwitting communal sin, and the goats for a sin of idolatry, and the Festival peace-offering, which are all communal offerings and override neither Shabbat nor ritual impurity. According to the above reasoning, it can be claimed by inference that there is one who says that these are individual offerings, which is incorrect.

Segment 8

אֶלָּא: לְתַנָּא קַמָּא קָא מַהְדַּר לֵיהּ, דְּשַׁמְעֵיהּ דְּקָאָמַר: קׇרְבַּן צִבּוּר דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטּוּמְאָה, וְקָרְבַּן יָחִיד אֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטּוּמְאָה. אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר: קׇרְבַּן יָחִיד כְּלָלָא הוּא? וַהֲלֹא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַחֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל, וּפֶסַח — דְּקָרְבַּן יָחִיד הוּא, וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטּוּמְאָה!

Rather, Rabbi Meir responded to the first tanna , as he heard him say in the form of a general principle: Communal sacrifices override Shabbat and ritual impurity, but individual sacrifices override neither Shabbat nor ritual impurity. In response to this claim, Rabbi Meir said to him: Is this statement with regard to an individual offering a general principle? But consider the Yom Kippur bull, and the meal-offering resembling a wafer of the High Priest, and the Paschal offering, each of which is an individual offering and overrides Shabbat and ritual impurity.

Segment 9

וְאָמַר לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב: קׇרְבַּן צִבּוּר כְּלָלָא הוּא? וַהֲלֹא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וַחֲגִיגָה — דְּקָרְבַּן צִבּוּר הוּא, וְאֵין דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטּוּמְאָה!

And Rabbi Ya’akov responded to the first tanna from a different perspective: Is this statement with regard to a communal offering a general principle, which overrides ritual impurity? But there are the cases of the bull for an unwitting communal sin, and the goats for a sin of idolatry, and the Festival peace-offering, which are all communal offerings and override neither Shabbat nor ritual impurity.

Segment 10

אֶלָּא, נְקוֹט הַאי כְּלָלָא בִּידָךְ: כֹּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ — דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטּוּמְאָה אֲפִילּוּ בְּיָחִיד, וְכֹל שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ — אֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטּוּמְאָה וַאֲפִילּוּ בְּצִבּוּר.

Rather, grasp this principle: Any offering that has a fixed time for its sacrifice overrides Shabbat and ritual impurity even if it is an individual offering; and any offering of no fixed time overrides neither Shabbat nor ritual impurity, and this is the case even if it is a communal offering. With regard to the issue at hand, as the emphasis of both Rabbi Meir’s and Rabbi Ya’akov’s statements is whether the offerings they referred to override Shabbat and ritual impurity, not their classification as individual or communal offerings, nothing can be inferred from their comments in this regard. Consequently, it remains possible that the bull of the High Priest is an individual offering.

Segment 11

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן — כּוּלָּם יָמוּתוּ. וְכֵן שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן — כּוּלָּם יָמוּתוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה.

§ Abaye raised an objection to Rava: Is the bull of the High Priest an individual offering? But we learned in a baraita : With regard to the bull and the goat of Yom Kippur that were lost, and he separated others in their stead, and the first animals were subsequently found, all of the second set shall be left to die. And likewise, goats for a sin of idolatry that were lost and he separated others in their stead, all of them shall be left to die. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: They shall be left to graze until they become unfit, whereupon they are sold and their proceeds go for a free-will offering, as a communal sin-offering is not left to die. This proves that the Yom Kippur bull is called a communal sin-offering.

Segment 12

אֲמַר לֵיהּ: מַאי פַּר — פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר. וְהָא ״שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים״ קָתָנֵי! כִּי קָתָנֵי — אַדְּשָׂעִיר.

Rava said to Abaye: What bull is referred to here? A bull for an unwitting communal sin. Abaye retorted: But the baraita taught: Of Yom Kippur, which clearly indicates that it is referring to the bull of Yom Kippur. Rava answered: When the tanna of this baraita taught: Of Yom Kippur, he was referring only to the goat. That is, the baraita should be read as follows: The communal bull and the goat of Yom Kippur, which is also a communal offering.

Segment 13

וְהָתַנְיָא: פַּר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָבְדוּ וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן — כּוּלָּם יָמוּתוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה.

Abaye further asks: But wasn’t it taught in a baraita : With regard to the bull of Yom Kippur and the goat of Yom Kippur that were lost and he separated others in their stead, and the first animals were subsequently found, all of the second set shall be left to die. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: They shall be left to graze until they become unfit, whereupon they are sold and their proceeds go for a free-will offering, as a communal sin-offering is not left to die. This baraita explicitly states that the bull of Yom Kippur is considered a communal offering.

Segment 14

לָא תֵּימָא: ״שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה״, אֶלָּא אֵימָא: ״שֶׁאֵין חַטַּאת הַשּׁוּתָּפִין מֵתָה״. וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ?

Rava answered him: Do not say: As a communal sin-offering is not left to die. Rather, say: As a sin-offering of partners is not left to die. Since some of the partners are still alive, the sin-offering is not left to die. The bull of the High Priest on Yom Kippur is considered a sin-offering of partners because it atones not only for the High Priest, but for his fellow priests, as well. The Gemara asks: And if ultimately the bull is not left to die, what is the practical difference whether the bull of the High Priest is considered a communal sin-offering or a sin-offering of partners? Why did Rava insist on calling it a sin-offering of partners?

Segment 15

דְּלָא מַיְיתוּ כֹּהֲנִים פַּר בְּהוֹרָאָה.

The Gemara answers that there is a difference between these two categories with regard to a court that issues an incorrect ruling to an entire community, e.g., a tribe of Israel, and the people act in accordance with that ruling. The halakha in this case is that the court must bring a bull for an unwitting communal sin. Rava insisted on referring to the bull that atones for all of the priests on Yom Kippur as a sin-offering of partners, not a communal sin-offering, for the following reason: If a court composed of priests issued a mistaken ruling, and the priests acted in accordance with that teaching, the priests do not bring a bull for this ruling, as they are not considered a community but a large partnership.

Segment 16

תָּא שְׁמַע, דְּבָעֵי רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר):

The Gemara offers another solution to the question. Come and hear, as Rabbi Elazar raised the following dilemma:

Yoma 50a

Yoma 50a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text