Commentary page

Yoma 45b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yoma 45b

Yoma 45b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 285 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

אשר תאכל את העולה אם אינו ענין לתחילתה דהא כתיב העולה על מוקדה תנהו לענין סופה:

עיכולי עולה פוקעין שפקעו מעל האש וקרי ביה אשר תאכל את העולה על המזבח:

אש תמיד תוקד למאי אתא כיון דדרשת כל מוקדות דענינא:

שלא תהא אלא על מזבח החיצון דהאי קרא במזבח העולה כתיב:

אש מחתה ומנורה אש דיוה"כ דלפני ולפנים ואש דמנורה דהדלקת נרות דכל יומא מניין שתהא ניטלת מעל המזבח החיצון:

הכי גרסינן נאמר כאן אש בקטורת דכתיב יקטירנה ואין הקטרה בלא אש:

מה להלן בסמוך לו במזבח החיצון הסמוך לפנימי שעליו הקטורת נקטר אף מחתה ומנורה נוטל מן הסמוך לו והוא מזבח הפנימי הסמוך למנורה ולפני לפנים:

אש תמיד אש שאמרתי לך בה תמיד והוא של מנורה שנאמר בה להעלות נר תמיד:

4 more comments on this page.

Rashi on Yoma 45b · Sefaria

Tosafot

סודרן על גבי כבש או על גבי סובב אבל על גבי יסוד לא דא"כ היה נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח וכן כבש ריב"א ועוד אפשר דאיסור יש להורידו מן המזבח אבל כשסודרן על הסובב והכבש לא מיקרי ירידה:

נאמרה אש בקטורת נ"ל דכתיב גבי קרח אתה ואהרן איש מחתתו ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת:

תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא על מזבח החיצון תימה לי א"כ ניבעי לה מערכה בפני עצמה כי היכי דמצרכינן מערכה לקטורת בפני עצמה וא"כ נפישי להו מערכות וי"ל כיון דלא היה צריך ליקח שום גחלים למנורה אלא להדליק הפתילות בעלמא לא מסתבר שיעשו בשביל זה מערכה ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים ועוד י"ל מדכתיב תמיד ש"מ שמדליקין אותה מאש הדולקת תמיד והיינו ממערכה גדולה דאי עבדינן לה מערכה בפני עצמה מאי איצטריך שתהא דולקת תמיד:

הוי אומר זה מזבח החיצון ואין להקשות א"כ מאי איצטריך קרא לקטורת דהיכל שלוקחין לה גחלים ממזבח החיצון נגמר מקטורת דלפני ולפנים די"ל דאיצטריך לאשמועינן דעושין לה מערכה בפני עצמה דאי הוה גמרינן מהכא ה"א ביוה"כ סגי בחדא מערכה לקטורת דהיכל ודלפני ולפנים אי נמי מהכא לא מצינו למילף דשאני קטורת דכל יומא כיון דמקטירין אותה על מזבח הפנימי יעשו לה מערכה כמו כן על מזבח הפנימי קמ"ל:

הוה אמינא דוקא מלפני ה' הקשה ר"י מאי שנא דהכא אמרינן לפני ה' כנגד הפתח במערבה וכן בנר מערבי פרק שתי הלחם (מנחות דף צח.) וגבי תנופה פרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא.) אמרינן לפני ה' במזרח וגבי שחיטה נמי כתיב לפני ה' ושרינן בכל מקום בעזרה ותירץ ר"י דגבי שחיטת קדשים קלים כתיב לפני ה' למעוטי בחוץ אע"ג דנאכלין בכל העיר שחיטתן לפני ה' בפנים במזרח וכן גבי תנופה אבל בהני מזבח ומנורה אי לא אתי לאשמועינן במערב לפני ה' למה לי והקשה רבינו יצחק הבחור מ"מ מאי שנא דתנופה במזרח ושחיטה בכל מקום בעזרה ותירץ דודאי לפני ה' במזרח כדדרשינן בסיפרי בפרשת נשא גבי תנופת איל נזיר לפני ה' במזרח בכל מקום שנאמר לפני ה' הוי אומר במזרח עד שיפרט לך הכתוב וגבי שחיטת קדשים קלים לא כתיב לפני ה' אלא בסמיכה ושמא סמיכה היא במזרח ואת"ל שאינה במזרח דילמא היינו טעמא דגמרינן מקל וחומר משחיטה או בהיקישא דוסמך ושחט ושחיטה הויא בכל מקום כדגמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף נה.) מקראי להכשיר כל הרוחות ואפשר דאפילו סמיכת עולה היא בכל מקום בעזרה כיון דשירי מצוה היא גמרינן קל וחומר משחיטת שלמים וקרא דלפני ה' דסמיכה לאפוקי חוץ לעזרה וכ"מ בת"כ דדריש לפני ה' וסמך דגבי עולה אע"פ שסמך בחוץ יחזור ויסמוך בפנים והא דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' גבי עולה לא מצי למימר במזרח דהא פרט לך הכתוב צפון ודרשינן מיניה בן בקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' בפרק כל הפסולין (זבחים דף לב:) ולפני ה' דכתיב בפר כהן משיח ובפר העלם דריש בת"כ לקבוע להם צפון והיינו עד שיפרט לך הכתוב והאי דדרשינן ליה לצפון ולא למזרח משום דאשכחן שאר קדשי קדשים שטעונין צפון ואע"ג דאמר בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מח:) זה בנה אב שכל חטאות טעונות צפון נראה לי דשמא איצטריך משום דכתיב בפר כהן משיח כאשר יורם משור זבח השלמים ולהקטרת אימורים לא איצטריך למילף משלמים שהרי הכל מפורש בגופיה וסד"א דאיצטריך לאקושיה לשלמים להכשיר כל הרוחות לשחיטתו ופר העלם איתקש לפר כהן משיח ואע"ג דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש אין זה אלא גילוי מילתא להכי איצטריך לאהדרינהו לכלל שאר חטאות להטעינן צפון [אי נמי] סד"א כיון דמצות שריפתן חוץ לשלש מחנות לא ליבעו צפון קמ"ל לפני ה' וגבי נר מערבי לא קשה מידי שכשאתה אומר לפני ה' במזרח לא אתא לאפוקי אלא צפון ודרום שלא כנגד היכל וכתליו או שלא יעמוד במזרח ויהפוך פניו לצד צפון ודרום וגבי גחלים לא שייך למימר הכי שהרי צפונו ודרומו של מזבח היה כל כך כנגד היכל וכתליו כמו מזרחו ואם כן לפני ה' לאפוקי מאי אי לאפוקי שלא יעמוד החותה במזרח ויהפוך פניו לצפון ולדרום א"כ דאגברא קאי הוה ליה למיכתב לפני ה' מדכתיב מלפני ה' שמע מינה דאגחלים קאי ואי גחלים דמזרחו דמזבח קאמר אמאי קרי לה לפני ה' טפי מדצפונו ודרומו אלא שמע מינה במערב קאמר והיינו כמו פרט הכתוב כדאיתא בסיפרי וכן בנרות כולם לפני ה' בין אדם בין נרות אלא שמע מינה נר מערבי קאמר:

Tosafot on Yoma 45b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

ור' מאיר דאית ליה מערכה רביעית לאברים ופדרין שלא נתעכלו מבערב דריש ו' דואש מדהוה ליה למכתב אש וכתיב ו' ורבנן ו' לא דרשי אלא אברים ופדרין שלא נתעכלו מבערב סודרן בצידי המזבח עד שיסדר המערכה גדולה ואח"כ מחזירן עליה שנאמר אשר תאכל האש את העולה על המזבח כלו' מחזירם ע"ג המערכה שבמזבח ור' מאיר האי קרא אשר תאכל האש מפיק לה לדרשא אחרינא כדתני רב חנניא בר מניומי בדבי אליעזר בן יעקב אשר תאכל האש את העולה על המזבח עיכולי עולה אתה מחזיר על המזבח ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת וכר' ינאי דאמר קטורת שפקעה ממזבח הקטרת אפילו קרטין שבהן אין מחזירין אותה ע"ג המזבח.

דכ"ע מיהת שוין שמוסיפין ביוה"כ מערכה יתירה על כל הימים מנא להו ופרשינן מוהאש היה לו לכתוב אש ולמה כתב והאש אלא לומר שמוסיפין ביוה"כ מערכת אש אחרת. הנה דרשנו הני קראי ואש המזבח תוקד בו.

והאש על המזבח תוקד האי קרא אחרינא אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה למאי אתא לכדתניא ואש המזבח תוקד בו לימד על מערכה שניה של קטרת שתהיה במזבח החיצון.

אש מחתה.

שנאמר ולקח מלא המחתה גחלי אש ומנורה דכתיב בה להעלות נר תמיד והיא הדלקת נרות באש. מנא לן שהיא ממזבח החיצון ולמד בהן מן הדין בזה הדרך נאמר תן אש בקטרת ונאמר תן אש במחתה ומנורה כו' ודחינן כלך לדרך זו כו' כלומר כך למוד מהמזבח הקטרת האש שאתה נותן ומקטיר עליה אינך מכניסה אלא מן הסמוך לה דהוא מזבח החיצון כמו שאמרנו במסכת זבחים בפ' קדשי קדשים (נח) ר' יוסי היא דתניא ר' יוסי אומר כל הניטל מבחוץ ליתן בפנים אינו נותן אלא בסמוך שלפנים. וכן אמרו למעלה בענין סידור המערכה כריש לקיש דאמר אין מעבירין על המצות. וכי עייל בהיכל במזבח הקטורת פגע ברישא. כדכתיב שלחן בצפון משוך מן הכותל כו'. וכבר פירשנוהו שם בפרק אמר להם הממונה כן אש מחתה ומנורה לא תהיה אש אלא ממזבח הזהב הסמוך להם לכך בא זה אש תמיד תוקד על המזבח ללמד כי האש אשר כתבתי לך תמיד והיא אש של מנורה כדכתיב להעלות (אש תמיד ובמנורה כתיב להעלות) נר תמיד אש מחתה מניין ולא אשכחנא בה טעם אלא מגופה שנאמר ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ודייקינן מדכתיב לפני ה' שמעינן מינה דבעינן אש ממזבח שאין כולו לפני ה' ואמרינן איזהו מזבח שאין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח החיצון אבל מזבח הפנימי כולו לפני ה' הוא שנאמר ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב לפי שמזבח החיצון יש בו ל"ב ופתח ההיכל אינו רחב אלא י' אמה ומה שהוא כנגד הפתח הוא לפני ה' והשאר לא וכבר אמרו מזבח ממוצע באמצע עזרה וזה דבר ברור הוא ועניין הזה פשוטה תחלת פרק היה מביא מנחתה (דף יד ע"ב) ואצטריך למיכתב מלפני ה' למעט מזבח הפנימי שהוא כולו לפני ה' ואיצטריך למיכתב מעל המזבח לרבות כל הגחלים שבמזבח ואפי' אותן שבצדדין שאינן מכוונין כנגד פתח ההיכל שהוא לפני ה':

Rabbeinu Chananel on Yoma 45b · Sefaria

Ritva

עכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קטורת פירשו בתוספות דדוקא עכולי קטורת שאינו על מזבח החיצון כעולה. אבל עכולי קומץ ולבונה ומנחת כהנים ומנחת נסכים שכולן על מזבח החיצון צריך להחזיר עכולן ולא אימעוט מהעולה:

אש מחתה ומנורה מנין פי׳ אש שחותה ביום הכפורים לצורך הקטורת שלפני לפנים ואש שנוטל להדליק בו נרות של מנורה בכל יום ויום:

נאמר אש בקטורת פי׳ רש״י ז״ל מדכתיב יקטירנה ואין הקטרה בלא אש:

אש תמיד שאמרתי לך פי׳ דגבי נרות כתיב להעלות נר תמיד והיינו דקאמ׳ הכא אש שנאמר בו תמיד דהיינו אש של נרות לא תהא מוקדת אלא מראשו של מזבח החיצון:

מה להלן בסמוך לו אף כאן בסמוך לו וא״ת אש מנורה תוכיח שאינו מן הסמוך לו י״ל דההוא אש דמנורה אינו אש גמור שאינו צריך לי אלא לשלהבת ולהכי לא ילפינן מיניה. כן תירצו בתוספות:

איזהו דבר שמקצתו לפני ה׳ ואין כולו לפני ה' פי׳ דכיון דכתב רחמנא מעל המזבח מלפני ה׳ משמע שיהא מקום במזבח שאינו לפני ה'. וא״כ אין זה מזבח הפנימי העומד בהיכל אלא מזבח החיצון שאין כולו עומד לפני ההיכל. ואיצטריך למכתב מעל המזבח וכו׳ הוה אמי׳ מאי מזבח מזבח הפנימי פירוש מפני שהוא סמוך לו ומשום דרשא דלעיל:

Ritva on Yoma 45b · Sefaria

Meiri

זה שביארנו על איברים שפקעו מעל המזבח ולא נתעכלו כראוי שמחזירן בצידי המערכה ונשרפין שם דוקא באיברי קרבן אבל קטרת שלא נתעכל אפי' היה שם קרטים אין מחזירין אותם:

כשם שביארנו בשלש מערכות אלו שבכל יום ששלשתם במזבח החיצון כך זו שנוטלין ממנה גחלים לקטרת של יוה"כ לפני לפנים והיא הקרויה בסוגיא זו אש מחתה אינה אלא על מזבח החיצון וכן כשכבו הנרות וצריך גחלים להדליק מהם ממזבח החיצון הוא נוטלם ולא ממזבח פנימי ואע"פ שמזבח הפנימי סמוך יותר לפני לפנים ולמנורה יותר ממזבח החיצון מ"מ למדוה למנורה מדכתיב אש תמיד תוקד על המזבח כלומר אש תמיד שאמרתי לך להיות על מזבח החיצון משם תדליק את הנרות שנ' בהן להעלות נר תמיד וכן לקטרת שלפני לפנים למדנוה מדכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ד' ומאחר שאמר מעל המזבח מלפני ד' ולא אמר אשר לפני ד' פירושו ודאי מעל המזבח מקצתו לפני ד' ולא כולו שמה שכנגד פתח ההיכל לפני ד' ושמא תאמר לא יטול אלא מאותם הגחלים שלפני (המזבח) [ד'] ופי' המקרא מאותו צד שלפני ד' לכך נאמר מעל (פני) המזבח ר"ל מאיזה מקום שבו:

Meiri on Yoma 45b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה אש תמיד כו' דענינא הס"ד ובד"ה הכי גרסינן כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה סודרן כו' וכן כבש ריב"א ועוד אפשר כו' הד"א ובד"ה תמיד שאמרתי כו' אלא לחכמים ועוד י"ל כו' ובד"ה הוה אמינא כו' אבל בהני מזבח ומנורה אי לא כו' מ"ש דתנופה במזרח ושחיטה בכל מקום כו' להטעינו צפון א"נ סד"א כיון כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 45b · Sefaria

Gilyon HaShas

גמרא שלא תהא אלא על המזבח החיצון עיין לעיל דף לג ע"א תוס' ד"ה מכלל:

Gilyon HaShas on Yoma 45b · Sefaria

Original text

Segment 1

שֶׁסּוֹדְרָן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְאִם אֵין מַחֲזִיקָן, שֶׁסּוֹדְרָן עַל הַכֶּבֶשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי סוֹבֵב, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְסוֹדְרָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״.

that they are arranged upon the altar, and if the space on the altar cannot hold them, that they are arranged upon the ramp or upon the ledge that protrudes from the altar, until the large arrangement is made the following day and then they are arranged upon it? The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering, on the altar” (Leviticus 6:3). This is taken to mean that those items that the fire already consumed are once again placed upon the altar.

Segment 2

וְרַבִּי מֵאִיר: עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת. דְּתָנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בַּר מִנְיוֹמֵי בִּדְבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ — עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת.

And how does Rabbi Meir expound this verse? He derives from it that if parts of a burnt-offering that were already partially consumed on the altar fell off the altar, you should return them to continue burning; but you do not return incense that was consumed and fell off of the inner incense altar. As Rabbi Ḥananya bar Minyomi from the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught in a baraita : The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering on the altar” (Leviticus 6:3). This teaches that if parts of a burnt-offering that were partially consumed fell off the altar, you should return them; but you do not return incense that was partially consumed and fell off the altar.

Segment 3

דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת מוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם אִית לְהוּ. מָנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ: מִ״וְּהָאֵשׁ״. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּלָא דָּרֵישׁ וָאו, וָאו הֵא דָּרֵישׁ.

At any rate, everyone assumes there is an additional arrangement of wood that they add on that day, i.e., Yom Kippur, for the incense that is burned in the Holy of Holies. From where do they derive this? They derive it from the verse “And the fire upon the altar” (Leviticus 6:5). The apparently superfluous words “and the” allude to an additional fire. And even one who does not generally expound the word “and” does expound the phrase “and the.”

Segment 4

״אֵשׁ תָּמִיד״ לְמַאי אֲתָא? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — לִימֵּד עַל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.

The Gemara notes that there is an additional mention of the altar fire, which has not yet been explained: The phrase “a perpetual fire” (Leviticus 6:6), for what halakha does it come to teach? It is required for the halakha that was taught in the following baraita : The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). This teaches about the second arrangement of wood to produce coals for the incense, that it is set up only on the outer altar.

Segment 5

אֵשׁ מַחְתָּה וּמְנוֹרָה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.

From where is it derived that coals of fire that are taken with a coal pan for the incense on Yom Kippur and for the fire for lighting the candelabrum must also be from the outer altar? It is a logical derivation. “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan and the candelabrum. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from upon the outer altar, so too here, in the case of the incense coal pan and the candelabrum, the fire should be taken from upon the outer altar.

Segment 6

אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף מַחְתָּה וּמְנוֹרָה בְּסָמוּךְ לוֹ.

If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way. “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan and the candelabrum. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, in the case of the incense coal pan and the candelabrum, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.

Segment 7

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — אֵשׁ תָּמִיד שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ, לֹא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.

Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha . The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). The “perpetual fire” that I told you, i.e., the fire of the candelabrum, about which the Torah states “a lamp to burn continually” (Exodus 27:20), should be lit only from a fire that is upon the top of the outer altar.

Segment 8

לָמַדְנוּ אֵשׁ לַמְּנוֹרָה, אֵשׁ לַמַּחְתָּה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.

We have therefore learned the source for the fire for the candelabrum. From where do we derive the same halakha for the fire for the incense coal pan on Yom Kippur? It is a logical derivation. “Fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur, and “fire” is stated with regard to the candelabrum. Just as there, in the case of the candelabrum, the fire is taken from upon the outer altar, so too, here, in the case of the incense coal pan, the fire should be taken from upon the outer altar.

Segment 9

אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף כָּאן בְּסָמוּךְ לוֹ!

If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way: “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, here, in the case of fire for the incense coal pan, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.

Segment 10

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה׳״, אֵיזֶהוּ מִזְבֵּחַ שֶׁמִּקְצָתוֹ לִפְנֵי ה׳ וְאֵין כּוּלּוֹ לִפְנֵי ה׳ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.

Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha : The verse states: “And he shall take a pan full of coals of fire from upon the altar from before the Lord” (Leviticus 16:12). The description of the altar being “from before the Lord” suggests it is not entirely before the Lord. Which altar is only partially before the Lord, but not all of it is before the Lord, i.e., part of it lies directly parallel to the Sanctuary, but part of it does not? You must say that this is the outer altar. Only the western side of it lies parallel to the entrance to the Sanctuary. In contrast, the inner altar is entirely within the Sanctuary and so is considered entirely before the Lord.

Segment 11

וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״מִזְבֵּחַ״ — מִזְבֵּחַ פְּנִימִי, כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא מִלִּפְנֵי ה׳,

And it is necessary to write “from upon the altar” and it is necessary to write “from before God” because if the Merciful One had written only “from upon the altar” I would have said: What altar is the verse referring to? The inner altar. Therefore, the Merciful One writes “from before God.” And if the Merciful One had written only “from before God,” I would have said it means specifically from the part of the altar that lies before God, i.e., from the northwestern corner, which lies directly parallel to the entrance of the Sanctuary;

Yoma 45b

Yoma 45b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text